-
6.
-
5.
:, 09/04/08 17:07
ואחרי זה למצוא איזה הלך נפש של שיתוף פעולה עובד הכי טוב בנסיבות -
4.
יאיר, 09/04/08 15:54
האם אנדרו כהן (ובודהה) באמת מוותרים על האגו שלהם? או שאולי הם פשוט מרחיבים אותו למימדים קוסמיים וקוראים לזה 'הארה'? ואז, האם לא מדובר באופן עקרוני באותו נרקיסיזם נגדו אנדרו כהן יוצא, רק עם מימדים גדולים יותר? כך או כך, האופציה שאנדרו כהן מציע לא עובדת לגבי רוב האנשים, ולפי דבריו שלו גם לא עבדה מאז שבודהה הציע אותה, אז אולי ראוי שהוא יפשפש בדרך המוצעת ולא רק יוקיע את העצלנות/האנוכיות/הפחדנות שלנו בני האנוש... מן הסתם אז הוא עשוי לגלות שני דברים שמפריעים לאימוץ ההמוני של הדרך הזאת: האחד, שעם האגו הדווי שיש ל'אנטי-גורואים' (שזה רובנו...) הגיוני לטפל קודם בחיזוקו לפני שנוטשים אותו, והשני: למה בכלל צריך לנטוש את האגו? למה בשם שמיים לא ליצור בתוכנו חברות אמיתית, דיאלוגית, בין ה'אנחנו' ו'האני'? קצת על הדרך הדואלית, דרך הדיאלוג בין הקצוות ראה http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=497672&blogcode=8773553 -
3.
תומא, 09/04/08 14:08
קראתי את המאמר ויש משהו שלא הבנתי. הרי התורות שמקדמות ''קבלה עצמית'' אינן מתכוונות לכך שנרגיש טוב עם כל פגמינו ולא נרצה להתפתח. אלא הכוונה היא שמצב של קבלה מאפשר לנו להתבונן בבהירות. קבלה עצמית היא הצעד הראשון לתודעה שאינה מאשרת ואינה שוללת, צעד הכרחי כדי לא להלכד ולהזדהות עם המחשבה. התיאור של אנדרו של העיקרון הזה נראה לי מסולף ולא מדויק, אפילו משונה. אילו היה כהן היה כומר נוצרי, שמטיף למלחמה אינסופית בפיתויי השטן, הייתי מבין. אבל הוא מתיימר להיות מואר בסגנון הנון-דואלי. מישהו יכול להסביר?-
זיגי, 09/04/08 15:19
הקבלה העצמית היא תבוסתנות מאחר ואינה שואפת לשינוי מצב . רב בני האדם מעונינים במציאת פתרון לבעיה זו או אחרת אך מעט מבינים שהפתרון נעוץ בהבנת הבעיה כי קכ אז אפשר לשנות. משהו מעין ’’דק' תן לי תרופה וזהו’’ היכולת לשנות נעוצה בישום הבחירה החופשית שכה רבים מאיתנו דוחקים לקרן זווית באופן מודע ובלתי מודע. כך הוא לגבי כל מצב נתון , בין אם הוא אישי או סביבתי/חברתי.-
תומא, 09/04/08 16:04
צריך להבדיל בין קבלה עצמית שהיא צידוק המצב הקיים לבין קבלה עצמית שהיא הרפייה מכל מתח והתנגדות נפשית - התנגדות שמרכיבה את האגו לא פחות מהדברים שאליהם מופנית ההתנגדות. אם כהן חושב שזו קלישאה חסרת בסיס, אני יכול רק להתפלא עליו. כפי שכתבת, הפתרון נעוץ בהבנת הבעיה אבל לא תיתכן הבנה שלמה של הבעיה אם היא מלווה בשיפוטיות מחשבתית קודמת.-
זיגי, 09/04/08 21:48
נכון מאד לכן המחויבות היא להשתחרר מן העבר . אם נחקור נראה שרב בני האדם היים בהווה ומתכננם את עתידם עפ''י העבר שלהם או של אחרים אמ כן כיצד אפשר לשנות? הרי זהו הביטוט –טעות לעולם הוזרת’’ הרי אם נחשוב על כך הרי זו איוולת גמורה! וכי מדוע לחזור על הטעות? התשובה מפני שאנו מונעים ע''פ מערכת פחדים ורצון לספק את רצונם של אחרים (ברב המקרים). אמ יש התנגדות פנימית אזי אסור לקבל אותה כמובן מאליו או להדחיק אותה או למצא לה פתרון . השאלה שצריכה להשאל מיד היא מדוע? מה הוא הגורם להתנגדות! ועוד דבר קבלת של העצמיות אינה נתינת להתקבל מאחר ואנו נמצאים בתנודה מתמדת אין סוף חויות וגירויים אין לא רק יום דומה למשנהו אלא דקה לדקה ! קבלת העצמיות כמות שהיא פירושה מוות רוחני ושממה עדי עד היופי הוא בשינוי התמידי ולא בחיפוש אחר הביטחון שבחדילה או בנוחות זו או אחרת. מקווה שתשובתי גרמה לך לחשוב (בחיוך–תמיד)-
תומא, 10/04/08 12:28
1. כשאתה אומר שאתה מקווה שתשובתך גרמה לי לחשוב (כמובן -בחיוך) האם אתה מניח שאתה יודע ומבין משהו שרוב בני האדם (כולל אותי) טרם הבינו? כי אמירה כזו לא מסתדרת לי עם מאבק בלתי מתפשר באגו. 2. מדוע לא התייחסת בתשובתך להבחנה שערכתי בין סוגים של קבלה עצמית? האם ההבחנה לא תקפה לדעתך? 3. לדעתי קבלה עצמית מוחלטת היא אחד הדברים המאתגרים ביותר לאדם, ודווקא הרצון להשתפר והתחושה שהוא לא מספיק טוב הוא המצב המוכר והרגיל של האדם, שבו הוא מוצא עיסוק, שכחה-עצמית ובטחון. מה אתה אומר?-
זיגי, 10/04/08 14:27
1. כן ולא. למה מאבק? בעצם ההגדרה אנו נותנים לאגו תפקיד גדול יותר ממה שהוא. פשוט המחשנה הישרה היא זו שמסוגלת כמעט לבד לתת אתגר חזק למה שאנו קוראים אגו. מאחר ואנו מתעסקים בדיכוי תמידי של המחשבה אנו יוצרים מרבץ מתאים לאגו להתפתך עד למידה שהוא גוזל את הוויתינו. פיכך המחשבה המאתגרת אותו חשובה. ( ד''א חשוב ולחשוב הם מאותו שושר לשון) 2. לדעתי לא! אני כמו כולם משתנה כל הזמן אין לי זמן לנח על זר זה או אחר הקבלה העצמית היא לדעתי מעין ניסיון הגדרה לקבלה והתאמה חברתית מתוך ניסיון לא להבדל מן הכלל אלא להתמזג בתוכו, לכן יש לנו מעין דיסידנס פנימי כי בעצם אנו (כל אחד ואחד) יחודייום מעצם ההויה. הדבר היחוד שאני מקבל הוא לא לקבל (ולא במובן השלילי) אלא יחי השינוי. ד''א האמ זה מה ש’’מנהיגינו’’ רוצים מאיתנו שלא נדרש שינוי שנקבל ? לךנ מהלך זה של קבלה מסוכן מאד. 3. לא אמרתי שלא מספיק טוב הוא המניע לאי קבלה עצמית. קבלה עצמית נובעת מתוך רצון לנוחות ואי רצון להכרה עצמית. אני לא רוצה לדעת מה באמת אני רוצה או מי אני (כי מי יודע לאן זה יקח אותי) אני זה אני. לחקור ולא לקבל כל דבר (כולל עצמך) כמות שהוא מביא לתנודה תמידית חוסר תנועה וחיפוש הם הם התוצאה של נוחות ושכחה של בעצם מה חשוּב– במילים אחרות קבלה =לעזוב אותי ככה אני ואין מה לעשות ומאחר שאני זה אני אתה גם צריך לקבל אותי כמו שאני –זה מסוכן . לצערי המסגרת הזו של התכתבות קצת קשה אבל שמחתי מאד על החלפת הרעיוב=נת איתך –תודה
-
-
-
-
-
-
2.
יוסף.ש., 09/04/08 12:43
מודעות עצמית זה כל מה שנדרש. מודעות עצמית למצב של תודעה טהורה וצלולה שהיא היחידה הקיימת והיא אינה אגואיסטית אלא שייכת לכולם ונמצאת בכולם. יש שיטות רבות להגיע לזה, אבל בוודאי לא ''מאבק'' או להגיד שיש רק שיטה אחת... כל כך קל להגיע למודעות טהורה, לא נדרש כל מאבק, פשוט יושבים לרגע בשקט וזה קורה אחרי שהמחשבות נרגעות מעצמם. כל כך הרבה דיו כסף וזמן מושקעים במקום פעולה פשוטה וספונטנית זו. במצב זה של מודעות צלולה, אין אגו בכלל, יש רק קיום, לקיום אין שום פן אישי כלל.-
מודעות עצמית הצעד הראשון מתוך 4
אהוד, 10/04/08 09:52
מודעות עצמית - מנהיגות עצמית (חופש הבחירה) - תודעה קוסמית (החיבור של הכל מכל לשלם) - יצירה קוסמית (התרומה הקטנה שלך לקוסמוס)-
רק מודעות עצמית, אין שלבים נוספים
יוסף.ש., 10/04/08 16:36
ברגע שאתה מודע מי אתה באמת (לא הגוף ולא המיינד) ואתה רואה את העולם מהמרכז של עצמך (מבפנים החוצה ולא ההיפך) סיימת את המסע. השלבים שתארת הם שלבים של האגו בלבד, ובמודעות עצמית לאגו אין תפקיד יותר. מנהיגות עצמית - אם אין עצמי, את מי יש להנהיג? חופש הבחירה בא מהאגו שרוצה לנהל את עצמו, אין מה לנהל. תודעה קוסמית- הכל מחובר להכל, אין חלקים שמרכיבים את השלם, זאת ההשלייה של המיינד. יצירה קוסמית - עצם הקיום של כל אחד זאת התרומה, אין מה ''לעשות'' יותר מזה.-
בן, 12/04/08 01:01
אז מרכז של מי? ואם לא הגוף ולא המיינד, אז מה? פנים וחוץ של מי? ומה זה אומר לראות מבפנים החוצה?
-
-
-
-
1.
יוסף.ש., 09/04/08 12:43
מודעות עצמית זה כל מה שנדרש. מודעות עצמית למצב של תודעה טהורה וצלולה שהיא היחידה הקיימת והיא אינה אגואיסטית אלא שייכת לכולם ונמצאת בכולם. יש שיטות רבות להגיע לזה, אבל בוודאי לא ''מאבק'' או להגיד שיש רק שיטה אחת... כל כך קל להגיע למודעות טהורה, לא נדרש כל מאבק, פשוט יושבים לרגע בשקט וזה קורה אחרי שהמחשבות נרגעות מעצמם. כל כך הרבה דיו כסף וזמן מושקעים במקום פעולה פשוטה וספונטנית זו. במצב זה של מודעות צלולה, אין אגו בכלל, יש רק קיום, לקיום אין שום פן אישי כלל. -
