בפסוקי הנביאים ובאמרות חכמי ישראל מצינו שני פנים לשתית היין, מחד, דברי שבח ומעלה בשתית יין, ומאידך דברי גנאי המרחקים ומגנים את היין נמנה להלן חלק קטן מהם:
''יין ישמח חיים'' (קהלת י'),יין ישמח לבב אנוש (תהילים קד), יין ישן דעת זקנים נוחה הימנו'' (מגילה טז ), יין ישן יפה למעיים'' (מועיל לפעולת המעיים)
(נדרים סו ) ''כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו רואה ברכה'' (עירובין סה )''הרגיל ביין אפילו ליבו אטום כבתולה, יין מפקחו (ב''ב יב ).''בראש כל הרפואות אני היין '' ''ב''ב נח).
מאידך נראה את החסרונות הרבים שב:''יין גורם לזנות'' (במדבר רבה כ ) , ''יין מביא יללה לעולם'' (יומא עו)
''יין מביא את האדם לידי חטא ולצרה גדולה ולחסרון כיס''(תנחומא שמיני)
''נכנס יין יצא סוד'' (עירובין סה)
כיצד יתכנו מעלות כה רבות וחסרונות כה רבות בכפיפה אחת?
תלוי איך ותלוי מתי, שותה אדם בעיתות שמחה, בסעודת מרעים, שתיה מבוקרת ומנומסת-ברכה רבה בה, שותה אדם בכל עת, מרבה בשתייה ללא גבול- אסון גדול לו ולמשפחתו. השתיה המרובה יוצרת תלות, הכהל כמוהו כסמים קשים, הדבר מנוון את האדם פיזית ונפשית, ואחריתו חלילה עדי אובד, לפיכך מסכם המחבר:
טובה היא השתיה, ברכה רבה בה,
לגוף ולנפש כאחד. אבל במדה מבוקרת ולעיתים מזומנות בלבד.
...שנהיה תמיד בשמחה...
הגב לתגובה זו