תגובות עד כה: 55 תגובות, ב- 27 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 27.  למה לפחד מהפחד עצמו?     רוזי,  דרום,    25/09/07 12:02 השאלה היא למה אתה כל כך מפחד מהפחד? הפחד, כמו חולשות אנושיות אחרות, הוא טבעי ויש אף הטוענים שפחד מבוקר הוא כלי הישרדותי חיוני לכל יצור חי. כן גם לנו. אז כן, לפעמים אני גם ''מפחדת'' לאבד שליטה על ילדיי. אבל זה לא מפחיד אותי שאני מפחדת, כי אני אנושית ואני יודעת לווסת את הפחד עם הרבה חיזוקים וחום לילדיי. וגם שאני מנסה ''להשתלט'' עליהם, אני עושה את זה באהבה והם יודעים שאני עושה את זה מדאגה ומרצוןלעזור להם ולי (כן גם לי, אם זו לא מילה גסה) להסתדר בבית אחד ובחיים בכלל. הגב לתגובה זו 26.  לשי:     ילי,  חיפה,    25/09/07 01:01 איך תתקדם בחיים אם לא תשים גבולות להרגלים שלך ? איך תגדל צמח אם לא תגביל את צמיחתו ? איך תגדל ילד אם לא תלמד אותו מה לא עובד בעולם הזה ? הגב לתגובה זו 25.  אם לא צריך גבולות למה המאמר הבא יהיה ''איך ליצור גבולות''?     ורדה,    24/09/07 20:38 ועוד משהו - סמכות הורית זה לא הצבת גבולות. לא לבלבל. סמכות הורית היא הכרחית על מנת להוביל את הילדים בדרך החיים (פעם קראו לזה חינוך, היום זו מילה גסה). גבולות מטבעם יוצרים מאבק. הם מיותרים. ברגע שהילד רואה שלט ''גבול לפניך'' - מיד הוא על הגבול. על הקצה. הגב לתגובה זו 24.  שקוף     רונן צוקרמן,    22/09/07 21:26 אם כוכב אחד לבד לא היה מעז לא היה מתי כספי הגב לתגובה זו 23.  בעולם החומר יש גבול. זו עובדה.     בולפס,    20/09/07 17:31 הבעיה שיש להורים איך ואיפה להציב את הגבול מביאה בדרך כלל לשתי תגובות קיצוניות. אלו שמרוב בלבול מציבים גבולות חזקים, ברורים, נוקשים ומוגזמים על מנת שיוכלו להרגיש יותר ברור ''ודאות'' ולמנוע את הבלבול שיש להם, ואלו שמרוב בלבול לא מציבים גבולות, וכך כביכול מעלימים את הנושא הבעייתי והמבלבל. אין גבול - אין בעיה. לאלו וגם לאלו יש כמובן את ההצדקות הפסיכולוגיות לגישתם. בכל מקרה, הצבת גבולות לילדים היא לא הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית היא להכיר ולהציב את הגבולות של עצמנו. אבל לרוב האנשים יותר קל, או פחות קשה, להיות חזקים וגיבורים על ילדיהם. אלו שמגזימים בגבולות וגם אלו שלא מציבים גבולות. אלו ואלו לא עומדים בעצמם בגבולות או בחוסר הגבולות שהיו רוצים שלילדיהם יהיו או לא. וזו הבעיה האמיתית. ילדים מרגישים כשההורים שלהם מזייפים, כשדורשים מהם דברים שהם בעצמם לא מקיימים. לכן, אין דרך נכונה להציב או לא להציב גבולות. מה שקובע זה רמת הכנות העצמית ורמת המודעות העצמית של ההורה, ולא אילו גבולות להציב. לכל אחד מתאים גבול אחר, באופן שונה ובזמן שונה. בהתאם לסוג הנשמה, מבנה האישיות והאופי, הזמן והמקום. הגב לתגובה זו 22.  גבול.ממממ..מה זה גבול..נשמע רע ..גבול..אוייב יריות סכנה..למה?     יבגני טרטר,    20/09/07 13:34 גבול זה דבר טוב גבול זה אני כאן אתה שם בוא לבקר אבל אתה שם אני כאן.. גבול מגביל.?.ממש לא גבול רק ממקם את שטחי ההימצאות את כושר היצירתיות את החופש לבחור .איך נבחר אם אין גבולות? הגבול הוא גם מפגש תרבויות מפגש בינך לביני.כל אחד מאיתנו נתחם בגבול עביר ומקשר בגבול שמאפשר להיות מודע לשני כי אחרת מה??יחיו הגבולות גבולות עבירים שמאפשרים מובנות ברוכה של הוויות שונות ומשיקות. הגב לתגובה זו 21.  צריך גבולות? לא צריך גבולות?     גולן,  ניו יורק,    20/09/07 06:21 אם צריך משהו אז זה שיקול דעת. אני חושב שהדלאי למה אמר פעם : ''דע את חוקיך כדי שתדע מתי לשבור אותם'' אני אמנם לא הורה אבל כאשר אני לא סומך על שיקול דעת של מישהו אז ממה זה נובע? זה שיקוף של חוסר ביטחון שלי בעצמי, אני מנסה להוכיח משהו וכתוצאה מכך אני מנסה לכפות את זה על הסביבה. לדוגמא: אם אני מניח תפילין כל בוקר כי אני מאמין שאלוהים ישמור עלי ויהיה לי טוב, הרי בתוך תוכי אני יודע שזה לא בהכרח נכון: יש גם דתיים שומרי מצוות שסובלים ונהרגים וכמובן, יש שבוחרים להתעלם מעובדה זאת ולכן זה כואב להם לראות אנשים חיים ומאושרים שלא מניחים תפילין כל בוקר כי זה מגביר את החוסר ביטחון שלהם באמונות שלהם. חוסר ביטחון = סבל ומי שאומלל רוצה שכולם יהיו אומללים כדי שהבטחון העצמי שלו לא יתערער. אם אנחנו רוצים לבטוח בעצמינו אז אנחנו חייבים להתנקות ממערכת האמונות שלנו שכובלת אותנו כולל האמונה שאנחנו כלום בלי האמונות האלו, החיים נותנים לנו גיוון אנסופי של תרחישים שגם מליון תורות קטנות מכדי להכיל אותם. דרך אגב, אין באמור לעיל מסר שהנחת תפילין זה דבר רע, יש להנחת התפילין תוכן וסיבות אמיתיות אבל אני לא יודע אם הרבה אנשים שעושים זאת באמת מבינים את מה שעומד מאחורי זה. איך זה מתקשר לחוקים וילדים? חוקים זה אמצעי זהירות בדומה לגלגלי עזר באופניים אבל אחרי שהילד לומד לשמור על שיווי משקל בעצמו אז אפשר להסיר את גלגלי העזר ודוגמת ההנחת תפילין שנתתי קודם משולה לילד שמסרב להפטר מגלגלי העזר ובקנאות מטיף לשאר הילדים שרכיבה על אופניים בלי גלגלי עזר היא שגוייה ומסוכנת. גמר חתימה טובה לכולם גולן הגב לתגובה זו          סבבה, אני יכול ללכת עם הגדרה שכזו         מושון,    20/09/07 15:26 אבל לא עם ''אין גבול!''... חג שמח הגב לתגובה זו              שנה טובה וגמר חתימה טובה לך ולמשפחתך מושון             גולן,  ניו יורק,    23/09/07 03:26 שלחתי לך שתי הודעות, לא יודע למה הן לא התפרסמו. בכל אופן, חוקים הם אינדיוידואלים לכל אדם ואדם, הם זמניים ונקבעים, משתנים או נעלמים בהתאם למציאות משתנה, זה נכון למאות חוקים מהתנך שאולי היו נכונים אז, כמו ברית מילה ואכילת חזיר אבל לא נכונים היום כאשר תנאי המחייה יותר הגיינים כאשר אנשים מתקלחים לעיתים קרובות וכאשר חזירים עוברים פיקוח וטרינרי. לגבי ילדותיך, באמת לא רוצה להתערב אבל לפי דעתי חשוב שהן ידעו שהחוקים שאתה מציב להן הם על מנת לשמור עליהן, עליך ועל אשתך ובעתיד, כאשר הן ילמדו את עובדות החיים ואת המציאות בה אנו חיים הן יוכלו להסיר או לשנות את החוקים בהתאם לצרכיהן, בעצם זה לא יהיו חוקים, זו תהיה דרך חיים בדיוק כמו שאתה לא יוצא מביתך דרך קפיצה מהחלון, הרי אין חוק שאומר לך לא לקפוץ מהחלון, אתה פשוט יודע שזה לא ישרת לך כלום למרות שבילדותך הרחיקו אותך בכח מחלונות ומקומות גבוהים. תזכור, שום דבר לא חקוק על סלע ואני חושב ששי אור דיבר יותר על דיעות קדומות ואג'נדות שהורים מנסים להקנות לילדיהם ולא על כיסוי שקעים בקיר. גולן הגב לתגובה זו                  גם לי נראה ששי דיבר על זה                 מושון,    23/09/07 07:35 אלא שהוא בחר להתבטא בנחרצות, יהיו סיבותיו אשר יהיו...הוא לא דיבר על איך קובעים גבולות, על זה שהגבולות לא מהווים איזשהו חוק קוסמי בל יופר, איך תמיד, אבל תמיד אתה צריך לגלות יצירתיות כדי ליצור תחושה של חופש ובו בעת להציב את הגבולות הנדרשים... הוא פשוט קבע - אין גבול! פשוט אין! הבעייה בקביעה הזו היא לא רק סמנטית, היא פשוט מרחיקה ברגע הקריאה את כל ההורים מהדברים הכל כך חשובים שיש לשי אור לומר (ויש לו הרבה דברים מאוד חשובים לומר!), בנקודה שהוא נפל לאותו קיצון של ''אין גבול'' הוא לא שיחרר הורים המגבילים כדרך חיים (שאני אגב אינני בינהם בראות עיניי) מההתניות הכל כך לא בריאות, להיפך, הוא דוחף אותם היישר לשם ומוכיח שהם אלו שצודקים, מהסיבה הפשוטה שכל הורה יודע שבלתי ניתן מעשית לתת חופש אינסופי ללא כל גבול לילדים פשוט מהסיבה שיש סכנות פיזיות... אגב, שים לב למה הוא כותב בסוף המאמר: ''אבל בעצם אין. אין גבול. '' ומיד לאחר מכן ''בפעם הבאה: איך עמוד השדרה המחשבתי שלנו מאפשר לשחק וליצור גבולות ללא מאבק.'' אתה מבין? אין גבול! ובפרק הבא נלמד איך לשים גבולות בצורה טובה ובונה... יום טוב הגב לתגובה זו 20.  ומי שם את הנחש בגן עדן??? הרי זה טריק     אוהד,    20/09/07 03:35 של האלהים. קצת קרדיט תן לאלהים ששם את הנחש כדי שיפתה את החבר'ה לעשות את מה שאסור ולצאת לדרך ארוכה של עצמאות. הגב לתגובה זו 19.  אם לא היו שמים לי גבולות הייתי מגיע לירח     אבי צנעני,    19/09/07 21:25 על בלון של מסטיק בזוקה. הגב לתגובה זו 18.  וואלה זה נכון, אם לא היו שמים לי גבולות הייתי מגיע לירח...  ל"ת      אבי צנעני,  לועס בזוקות,    19/09/07 21:17 הגב לתגובה זו          והיית מגדל שם לונה-הידרו-גת משובחת...  ל"ת          איילת,  לועסת מילים,    19/09/07 21:39 הגב לתגובה זו 17.  כשיש רשימה ארוכה של דברים לעשות     שכן,  מהמושבה,    19/09/07 20:31 שליטה בילדים היא ענין לא פעוט. כשנמצאים בעבודה, בלימודים, וכל עיסוק אחר שגוזל זמן... כשיש רשימה של מטלות בבית... אין זמן לתת לילדים את כל החופש שהם רוצים. מה שבאמת רוצים הוא שיהיו גבולות ברורים ושהכל יתנהל כמה שיותר ביעילות, בלי קשקשת וברברת. ברגע שיש להם חופש להחליט איך הם רוצים לנהל את העולם, זה בא על חשבון הזמן המועט שיש לך. כשברור להם מה תפקידיהם וזכויותיהם בבית, יותר נחמד להם ולנו. אולי לך לא חסר זמן בחיים, עובדה שיש לך זמן לפתח תיאוריות קלושות, ולהתפלמס עם ילדים שאין להם מושג מהחיים הקצרים שלהם. מרויחים טוב מלכתוב הגיגים תיאורטיים בNRG? הגב לתגובה זו          יותר נחמד לך, לא להם.         סייקו דאד,    20/09/07 18:30 עם אבא כמוך, שמקריב אותם על מזבח היעילות, בכלל לא נחמד להם, תהיה בטוח. עשית ילדים, תפנה להם זמן וסבלנות. הגב לתגובה זו          צודק!  ל"ת          צודק,    20/09/07 15:43 הגב לתגובה זו          תגובה         נויה,  רחובות,    20/09/07 09:05 קצת חבל שאתה מתייחס לילדים ככאלה ''שאין להם מושג מהחיים הקצרים שלהם'' ..... אם קצת תפתח את העיניים והלב תגלה להפתעתך כמה מושג יש להם , אולי אפילו יותר ממה שיש לך ..... הגב לתגובה זו 16.  קישקוש     קושקוש בלבוש,    19/09/07 19:21 במשך אלפי שנים היה קיים העקרון הפשוט שהילדים מחוברים להורים מלידה ועד שנהיה כבד על הגב או הבטן ואחר כך צמוד לרגל, ספר שלם והרבה מאמרים כתבו על עקרון הרצף אם אני זוכר נכון את המושג. ואין לזה קשר לאהבה גבולות או כל שטות שאתה אוסף ומביא למאמר ומגבה בערמות של נימוקים כבדי משקל. צורת החיים היום המודרנית של רובנו לא מאפשרת לחיות כך אפילו אם אתה/את לא עובדים בהייטק אלא באחד ממיליוני הג'ובים של העולם המודרני. הגב לתגובה זו          צודק!  ל"ת          צודק,    20/09/07 15:44 הגב לתגובה זו 15.  נשמע כמו חיבור של ילד בכתה א'  ל"ת      הגיע הזמן,  להתבגר,    19/09/07 18:55 הגב לתגובה זו 14.  גבולות החומר     נויה,  רחובות,    19/09/07 18:32 תודה על הכתבה המעניינת והחשובה, יחד עם זה מספר הסתייגויות.... גבולות אינם עומדים בסתירה לחופש כלל וכלל!!! אנחנו כיצורים אנושיים מורכבים מגוף ונפש, חומר ורוח...... שני מרכיבים אילו שונים זה מזה במהותם , כאשר מאז ומעולם מחפש המין האנושי את האיזון הקיומי בינהם ... הרוח או הנפש היא חופשית וחסרת גבולות , בעוד הגוף במהותו הוא חומר וחומר אינו יכול להתקיים ללא גבולות כי חומר במהותו הוא גבול. למרות שאיפתנו לחיים רוחניים אין באפשרותינו להתנתק מהגוף או להתכחש לגוף ולמרכיב החומר שבנו , ולכן אנו חייבים לאמץ גם כללים שחלים על החומר כגון : גבולות... רק כך לדעתי נצליח להגיע לאיזון אמיתי בחיינו. הגב לתגובה זו          תגובה לנויה         גודלניק,    19/09/07 20:16 האם את יכולה להצביע על הגבול בין הגוף לנפש?האם את בטוחה כי אלו הם שני מרכיבים שונים במהותם?איפה מתחיל האחד ונגמר השני? אני חושב שאם היית מנסה לתפוס את הגוף והנפש כאחד,כפי שהם באמת,לדעתי,הרבה מאוד דברים היו נפתרים וכמו שאמרת בתחילת התגובה ''גבולות אינם עומדים בסתירה לחופש''. רוח לדעתי היא בסך הכל צורה מופשטת יותר של חומר וחומר הוא צורה דחוסה יותר של רוח. שניהם על אותה הסקאלה. הגב לתגובה זו 13.  הלואי וילד בלי גבולות היה מסתפק בישיבה של שעות מול המחשב     י,    19/09/07 17:27 תפתח את העיתון מר שי אור ותקרא מה באמת עושים ילדים בלי גבולות. איך הם אונסים רוצחים, מכבים סיגריות על בני כיתתם, מציירים צלבי קרס, ובסופו של יום ''מומחים'' כמוך מאשימים את ההורים שהם גידלו את הילדים בלי גבולות. אז מה אתה רוצה. הגב לתגובה זו          נו באמת         איילת,    19/09/07 20:48 ילדים אונסים-רוצחים כאלה גדלו בחינוך אובר נוקשה, חטפו מכות רצח בבית וגדלו בחברה שבה אתה חייב להוכיח שאתה ''גבר'', או לחלופין, חוו הזנחה מוחלטת והתעלמות מקיומם, בחוסר הבנה לצורכיהם, שאין שום קשר בין זה לבין הענקת חופש לילד מתוך אהבה, השגחה עדינה וכוונון ביד קלה. האלימות של מציירי צלבי הקרס נובעת מכעס פנימי איום על חוסר תשומת לב, חוסר הבנה, הזנחה או הגבלת יתר. הגב לתגובה זו              הזנחה או הגבלת יתר=פרדוקס ...השגחה עדינה וכוונון ביד רכה?             ממי,    20/09/07 13:26 למות על הבולשיט... הגב לתגובה זו 12.  החיים כמו משחק כסאות מוסיקליים     להתבגר ולהתגבר,    19/09/07 17:14 רע מאד ללמד ילדים לקדש את החופש שלהם מאחר ותמיד הוא יהיה על חשבון החופש של האחר. אם אסע בכביש כמו שבא לי בוודאי אגרום למותם של אנשים אחרים - ושלי. אם אהיה רעבה בסופר ואקח לחמניה בלי לשלם בקופה -אהייה גנבה ואקפח את החופש של הרבה אנשים שהכינו והביאו את הלחמניה. ולבסוף אולי כדאי לעשות קקי באמצע הכביש כי אני אדם חופשי ונוהג כמו חיה שלא הוגבלה - באמת יהיה נעים וטוב לכולנו לנהוג כך!!!!! הגב לתגובה זו 11.  חופש     תלמיד,  חכם,    19/09/07 13:37 אם באמת תאורטית זה אפשרי לתת חופש מוחלט מה זה באמת חופש?? הילדים מוקפים ושוטפים להם את המוח מכל מקום אין להם ולא יהיה להם לעולם חופש אמיתי בקיצור - גיבוב של שטויות תאורטיות שאי אפשר ליישם לעולם חכמת הקבלה יכולה לספר לך מהו חופש אמיתי - חופש מהאגו ולא כאילו מה שאתה חושב שהוא חופש ואין לך מושג קלוש. מעולם לא היית חופשי באמת. מהאגו שלך הגב לתגובה זו          צריך לקנא בו שהוא לא היה חופשי מהאגו שלו.         Rasputin,    19/09/07 15:16 אתה אומנם חופשי (כמובן) מהאגו שלך, אבל בטח גם החברים של מדונה (אסתר) שיחררו אותך מהעול הכבד של שמירת כסף בבנק, וציוד חומרי מרשושע שמוביל למעשים רעים ומרושעים מאין כמוהם. הגב לתגובה זו 10.  אתה 10. איזו חוויה לקרא.     אלי,    19/09/07 13:33 תמשיך. הגב לתגובה זו          אלי, אתה יצאת תגובה 10 - ובאמת תענוג . תמשיך ככה.  ל"ת          אבי צנעני,    19/09/07 22:11 הגב לתגובה זו 9.  חינוך הוא חניכה, ויש קירבה בין ח.נ.ך וח.נ.ק     חינוך,    19/09/07 13:24 תהליך החינוך הוא בעצם הדרכה והכנה לחיים. בספרטה נתנו לתינוקות לישון בחוץ בקור, ומי ששרד התאים לחיי צבא וקושי. במקומות אחרים הנערים עוברים טקסי חניכה כמו הליכה על גחלים, עמידה בכאבים בגבורה וכו', ובכך מוכיחים יכולת התמודדות עם המקום בו הם חיים. כל אדם חייב להתאים למקום ולחברה שבהם הוא חי, וצריך להכין אותו לכך מילדות. מי שלא מתאים למקום ולאנשים, לא יצליח לשרוד הרבה. חובתנו כלפי ילדינו, להכין אותם וללמד אותם את כללי החיים במקום שבו אנו חיים. וזה עובר גם דרך כאבים. למידה כוללת לעתים קרובות כאב. אלה החיים. האמירה "קשה באימונים - קל בקרב", היא המתאימה ביותר שעולה בדעתי בהקשר הזה. הגב לתגובה זו 8.  חומר למחשבה אבל חייבים איזון!     יעל,  נתניה,    19/09/07 13:01 מסכימה גם עם תגובה 2. ילדים חייבים גבולות לטובת האושר שלהם והאושר של ההורים שלהם כפי שנכתב בתגובה 3. הגב לתגובה זו 7.  גבולות ומשמעת = אהבה     מירב,    19/09/07 12:23 בלי גבולות, אין משמעת. בלי משמעת, אין אהבה. ילד חייב גבולות והוא חייב משמעת. אם אתה לא נותן לילד שלך גבולות ומשמעת אתה פוגע בו, שלא לדבר על זה שאתה לא מכין אותו לחיים כמו שצריך הגב לתגובה זו 6.  גבולות ומשמעת = אהבה     מירב,    19/09/07 12:22 בלי גבולות, אין משמעת. בלי משמעת, אין אהבה. ילד חייב גבולות והוא חייב משמעת. אם אתה לא נותן לילד שלך גבולות ומשמעת אתה פוגע בו, שלא לדבר על זה שאתה לא מכין אותו לחיים כמו שצריך הגב לתגובה זו          איך את יודעת?         גורי,  אלפים צפון,    19/09/07 13:35 את משתמשת בסיסמאות אבל לא ברור מאיפה שאבת אותם ועל סמך מה בלי משמעת, אין אהבה. - את בטוחה? ילד חייב גבולות - מי אמר? הגב לתגובה זו              תן לילד שלך להכניס אצבע לשקע ונראה אם צריך גבול או לא             מיקי,    19/09/07 15:34 תן לילד לשלך לחצות כביש סואן ותחליט לפי התוצאה. איך היא יודעת? היא למדה לקח מהעבר שלה וחוכמה גדולה יותר היא ללמוד מהלקח של אחרים. אם תיתן לעצמך ולילד שלך לגלות את הגבולות, הסוף יהיה מר. לא רוצה לשמוע לי, תסתכל על הנוער של היום, על הנאצים בפ''ת, על תאונות הדרכים, על המסוממים ומסניפי הגזים למינהם ועל השיכורים. השאלה הטובה היא לא איך היא יודעת אחרי מאות שנות אנושות תרבותית (כזו שיודעת לכתוב ולהנציח את לקחיה) אלא איך ולמה אתה לא יודע? הגב לתגובה זו 5.  צריך גבולות בשביל להרגיש חופשיים     טל,  תל אביב,    19/09/07 12:15 פעם שמעתי משפט חכם ממורה רוחני שמאמין מאוד בלתת כבוד וחופש לילדים:נניח שיש מסיבה על גג בניין גבוה ולגג אין מעקה או משהו שחוסם את הנפילה מהגג מה שיקרה הוא שכל האנשים ירקדו במרכז ויפחדו להתפזר במרחב מחשש שיפלו למטה בעוד שאם לגג יהיה מעקה = גבול שיגדיר להם את גבולות הגג אז הם יוכלו לרקוד בחופשיות. הגב לתגובה זו          לא חיב להיות         גורי,  כאן,    19/09/07 13:33 אם לא יהיה מעקה על הגג לא תהיה שם מסיבה, יעשו אותה במקום אחר. הסיפור מראה שכשאין גבולות אנשים יודעים להזהר... הגב לתגובה זו              פחד             נויה,  רחובות,    20/09/07 09:26 לפעמים מה שמביא למצב של זהירות הוא דווקא הפחד.... אם אין מעקה לא יעשו שם מסיבה בגלל הפחד ליפול .... הרבה פעמים אנחנו מפסידים דברים רבים בגלל שהפחד משתלט לנו על החיים ומנהל אותם.... כיש גבולות מאוזנים אין מקום לפחד. הגב לתגובה זו          יפה!  ל"ת          יעל,  נתניה,    19/09/07 13:07 הגב לתגובה זו          כל כך מדויק!!!  ל"ת          מושון,    19/09/07 12:37 הגב לתגובה זו 4.  בלי גבול אין גבול     אמא,    19/09/07 12:00 שי יקירי אין לי הרבה נסיון בגידול ילדים, יש לי רק ילדה אחת , אותה אני מגדלת באהבה , בחום ומאמינה כי אני נותנת לה את החופש להתבטא ולהיות מי שהיא . מנסיוני הקט למדתי ש''גבולות'' הם דבר חשוב על מנת לתת חופש. כי בלי גבול אין גבול. בייחוד ילדים קטנים צריכים איזו שהיא מסגרת על מנת להתמודד עם כל השפע מסביב החל מהטלויזיה , מחשב, חוגים והחיים בכלל .... הגב לתגובה זו 3.  גבולות תמיד קיימים     א,  ירושלים,    19/09/07 11:44 אני חושב שגם מי שמתיימר לגדל את ילדיו ללא גבולות מציב גבולות לילדיו. קיימות דרגות חופש שונות ואם משווים בין דרגות חופש בעלות פערים גדולים, ניתן לקבל תחושה שדרך אחת היא ללא גבולות. עם ילדי מאד השתדלתי להציב גבולות מאד לא מגבילים ולצערי נכשלתי. דברים שהינם חשובים לי כמו סדר ונקיון לא היו ברי חשיבות לדידם. מצאתי את עצמי מנקה ומסדר אחריהם וכתוצאה מכך מתרגד מאד. הגב לתגובה זו          למתרגז         מושון,    19/09/07 12:35 צריך כמו בכל דבר למצוא את האיזון הנכון. אם אתה כמעט ולא מסדר אחרי הילדים שלך - אתה מגביל אותם יותר מדי! אם אתה תמיד מסדר אחריהם אתה מקצין לכיוון השני. אם נפלת לקיצוניות הראשונה, אחרי שניסית לתקן את הקיצוניות השניה שהזכרתי, תנסה לזכור שגם אחרייך סידרו לא מעט כשהיית ילד, יש מקום באמצע, שבו אתה מעודד את הילדים לסדר, שבו יש גבולות, אבל סדר וגבולות שאתה מרשה לפרוץ לפעמים כדי להתנסות, כדי לחוות, כדי שיהיו ילדים...האיזון הוא בינך אליהם...תחפש אותו, זה יותר קל ממה שזה נראה... תנסה רק לשאול את עצמך כמה פעמים בשבוע, בדיוק כשאתה רוצה להגביל, בדיוק כשאתה רוצה לחסום ולעצור, מה יקרה?...והאם באמת זה חשוב יותר מהחופש של הילד, מה המחיר של מתן החופש, של אי-הצבת גבול, לא באופן עקרוני, כרגע! ותבחר, תבחר לשלם את המחיר ולהעניק חופש, או להגביל... הרבה פעמים - וזו העיצה הכי טובה שניתן לתת - ניתן פשוט ליצור ''זיוף'' של חופש, למכור חופש בפיקוח, בלגאן מאורגן, אי-סדר בשליטה, צריך רק קצת יצירתיות (ראה את הדוגמא מהכתבה הקודמת של שי אור)... כמו כן, תנסה לזכור שהתפקיד שלך הוא לא לגרום לילדים להאמין במה שאתה מאמין, או שיהיה אכפת להם ממה שלך איכפת, אלא פשוט לתת להם מקום מוגן שבו הם יכולים להתפתח בעצמם, מקום בטוח בו מותר להם לשאול, לתהות בלי שישפטו אותם...או בקיצור - אהבה. חג שמח הגב לתגובה זו              תודה מושון!  ל"ת              א,  ירושלים,    19/09/07 18:00 הגב לתגובה זו 2.  הפעם - זה בעייתי (לשי אור)     מושון,    19/09/07 11:44 וכדי שלא יהיו אי-הבנות - הבנות שלי מקבלות הרבה חופש, ותמיד אנחנו זורמים איתם ועם רצונותיהם, יש לזה מחיר (קירות מקושקשים, בלגאן) - אבל בד''כ אין לנו בעיה לשלם אותו למען עוד התנסות חיובית ועוד קצת חופש, אבל יש וגם חייב להיות גבול (אגב, בנותיי הן בנות 1-3). למה ''חייב'' להיות גבול?...כי מכונית דורסת, כי חוסר שינה פוגע, כי החלקה באמבטיה היא מסוכנת, כי נפילה מקומה רביעית פירושה מוות, כי בליעת צעצוע פירושה חנק, כי חוסר סדר-יום פוגע בתחושת הבטחון של הילד, כי שיניים לא מצוחצחות בצורה יומ-יומית מובילה לעששת, כי עודף סוכר גורם להשמנה ולהרס הגוף. כי לכל פעולה יש גם תוצאה. אז מה עושים? מוצאים את דרך המלך, מנסים ליצור סביבה בטוחה יותר בה ניתן לתת יותר חופש בלי לסכן את הילד, מרשים לעצמינו לחרוג מהגבולות, לשבור חוקים לפעמים, מנסים להעביר את המסר של ''מגדל בבל'' ו-''איקרוס'' בלי שהילדים יהרסו, בלי שהם יקרסו - אי אפשר ללמד ילד לא לקפוץ מראש בניין ע''י נסיון...אי אפשר ללמד לא לדחוף ידיים לשקע חשמלי ע''י התנסות...יש גבול...מה לעשות שי, יש! וצריך להיות אמיתי וכנה עם עצמך שהרצון בשליטה הוא לא מהתנייה אנושית שנכפתה עלינו ע''י ממסד וירטואלי, הצורך הזה בבסיסו נובע מכך שאנחנו רוצים לשרוד, לשרוד מספיק כדי לדאוג שילדינו ישרדו... מה עשית כשילדתך רצתה להסתובב ביער? עקבת אחריה, נתת לה ***תחושה*** של חופש, אבל הצבת גבול - אתה היית הגבול, לא בגלל שרצית לשלוט בה, בגלל שפחדת שיקרה לה משהו...ואם הגנה אתה לא נותן, מה שווה החופש? מה אתה נותן להם? חופש למות? בקיצור ולסיכום - יש לנו נטייה להגביל מדי-זה נכון מאוד!, אבל חוסר מתן גבולות כלשהם מביא להרס, למוות! יש משהו באמצע ולשם צריך לשאוף...לדעת להפריך בין ההכרח לשמור על בטחונם וטובתם של ילדינו לבין הסתימה והחסימה של כל ניצוץ חופשי שקיים בהם... חג שמח שי, לך ולמשפחתך! הגב לתגובה זו          גבולות המושון         שי,    19/09/07 13:56 כשאתה יוצר את הזהות שלך , מתוך האמת השקטה ולא מתוך הפחדים שלך, ילדיך מאמצים את תחומי המחשבה וההתנהגות שיצרת מתוך שלכך משתוקקים, לחיות איתך במרחב שמדויק לך. כשאתה מתוך אימת ההישרדות או אמיתות סוג ב' שאימצת ''מקנה ''להם גבולות, הם אולי שורדים, אבל מתרחקים מהמנגנון היצירתי שאיתו נולדו שמזהה מה מתאים בכל רגע ולומד ליצור את מרחב המחיה הבטוח שתואם את מידותיהם שלהם. תקרא שוב מה שכתבת ותשאל את עצמך איזה מין מושון מדבר שם וכמה באמת הוא מרגיש (לא חושב, או זוכר או מדקלם) ששולט בחייו ויכול להנהיג את ילדותיו. וגם... תודה שלא גררת לכאן הפעם את כל החבורה, זה היה מתיש... הגב לתגובה זו              מגבלות השי             מושון,    20/09/07 07:01 למה עקבת אחרי ביתך לאותו היער? (פרק קודם) האם זו ''אמת שקטה'', או פחד מפני מה שעלול לקרות לה? האם זה לא יצירת גבול? אולי היא לא מבחינה בגבול, אבל האם הוא לא שם? - זה כל מה שאני אומר! שאתה לא יכול לפסול כל גבול שהוא, יש גבולות, בין אם אתה מציב אותם או לא! אתה יכול לייצר אותם לא מתוך היסטריה ועם חוכמה שנותנת אשליית חופש שמספיקה לא להרחיק את הילדים מהמנגנונים היצירתיים שלהם (ותאמין לי שאני יושב בצורה יומ-יומית ולומד על בשרי איך לעשות את זה בכל רגע נתון ומשקיע הרבה מחשבה ורגש, אני לא מנוהל ע''י הפחדים, אבל אני מודע להם ולא מבטל אותם - גם להם יש משהו לומר וגם פחד הוא רגש בריא). הילדה שלי בת שנתיים, היא יודעת להושיט יד כשמגיעים לשפת המדרכה במעבר החצייה, היא גם יודעת שבאור ירוק חוצים ובאור אדום עוצרים (השיר ב-הופ...היא אוהבת שירים)...היא ללא ספק ***לא*** מבינה את המשמעות של כביש ומעבר חצייה באופן כזה שהיא תוכל לעבור מעבר חצייה לבד, אבל הגבול הזה מאפשר לי לא להגביל אותה על המדרכה...האם יש פתרון אחר? האם היא צריכה להתנסות במעבר כבישים לבדה? האם הגבול הזה חונק לה את היצירתיות שבה? האם יש פתרון אחר? האם הילדה שלך יכולה ללכת לבד ביער? האם תתן לה? האם זה לא גבול?, מה הגבולות של חוסר גבולות? אני כנה לחלוטין, אני לא מנסה להצטייר כהורה נטול פחד - מבחינת תפיסתי חוסר פחד הוא טיפשות, אבל לחיות מפחד הוא הטיפשות ההפוכה, תהיה גם אתה כנה, האם אתה לא פוחד? מה אתה עושה כשאתה מזהה סכנה פיזית לילדייך (ונעזוב נפשית לרגע בצד) האם אתה מתעלם? לא! אתה מנסה להיות יצירתי ולראות הן את סיבת הפחד והן את המחרב שזקוק לו הילד ולמצוא פתרון שלא בוחר באף אחד מהם, משהו באמצע...הגנה לילדייך, אך לא חנק! חופש, אבל עם מסמני דרך, עם ''עוגנים'', אתה נוכח שם, לא הפחד! - אותו הדבר לגבי...אלא שמרוב שניסית בכתבה הזאת לבער את הפחד שמהווה תירוץ להוריד לקצץ את כנפיי ילדים נפלת לקיצון השני... כבר ביקשתי סליחה על אותו דיון ''מתיש'', אבל אין לי בעיה לחזור על זה - סליחה! יום טוב הגב לתגובה זו                  למה להתמדק בכוח על גבולות המגינים מסכנה פיזית?                 איילת,    20/09/07 10:47 מובן מאליו שאף הורה נורמלי לא ייתן לפעוט שלו חופש גורף להידרס בכביש, להיכוות, להיחתך, להיאנס, להיחטף או להיטרף. כשאנחנו מדברים על גבולות, הכוונה היא יותר לחופש הגדול ביותר האפשרי לילד להיות הוא עצמו ולבטא זאת, להגיד את אשר על לבו בלי פחד שלא יכילו אותו, לעסוק במה שקוסם לו רגעית, לא לשפוט אותו ולקרוא לזה גבולות, לא להעליב אותו ולכנותו בשמות ולהטיף לו בידענות ולסרס אותו ולקרוא לזה גבולות, לאפשר לו להיות שונה אם הוא שונה, להניח לו לגלות חולשות, להיות לא תמיד חמוד, להיות פחדן או טיפש לפעמים, להסכים לו לא לדעת מה שהוא כבר ''אמור לדעת'', להניח לו להיות גם תוקפני ולכוון את תוקפנותו לאפיקים מעודנים יותר, וכן, להניח לו לפעמים גם לקלל את אבא ואמא ואת השכן המכוער מלמעלה, להגיד שהוא לא אוהב את האחים שלו ורוצה שימותו בלי לספוק כפיים, להסכים שיגיד שהוא שונא את סבתא הנודניקית, שיוכל לבכות את לבו החוצה כשזה מה שהוא מרגיש, גם אם הוא נחשב כבר ילד גדול, לא להעיר לו כשהוא מחטט באף לפעמים או תוקע נוד בבית של הדודה או צוחק בקול רם מדי או להכריח אותו להיות מנומס כשלא בא לו רק כי זה עושה להורים שלו פדיחות חברתיות, או להיפגש עם חבר שהוא לא אוהב רק כי לא נעים מאמא שלו שהיא חברה שלך או להכריח להשתתף במסיבות כיתה שלא מעניינות אותו כי כולם הולכים או להרחיקו מלהתחבר עם הילד הווירדו שדווקא אליו נפשו מתחברת, כי אמא שלו חולת נפש ואין לו אבא והוא לבוש בבגדים מוזנחים וכולי וכולי כבר נגמר לי האוויר......... אבל כמה נוח לטחון בלי סוף ''כן לעבור את הכביש לבד לא לעבור, ללכת ביער לבד לא ללכת...'' מושון, ברור שאתה לא תיתן לבנות שלך להידרס בכביש או לשחק כיפה אדומה ביער. השאלה היא עד כמה יהיו הגבולות שלך רחבי הכלה ונטולי פחד לתת להן לבטא את רגשותיהן הטבעיים, נעימים ולא נעימים לך כאחד. להיות מסוגל לראות שאולי הן יצאו שונות לגמרי, אבל לגמרי, בכל מהותן ורצונותיהן, מאבא ואמא, ולאפשר את זה. לתת חופש לילדים זה לא לדחוף להם את עצמך כל כך הרבה. הגב לתגובה זו                      תגובה                     מושון,    23/09/07 10:06 (כתבתי כבר אחת אבל היא לא הופיעה) סכנות פיזיות מראות נקודות בהם חייב להיות גבול ומראות עד כמה ''אין גבול! פשוט אין!'' היא אמרה קיצונית ורחוקה מהמציאות שרק מרחיקה את הדיון מהמוקד הכל כך חשוב שלו. יש הבדל גדול בין לחיות מתוך פחד (מה שמתבטא בהשמת גבולות בלי סוף) ובין לחיות מתוך אהבה לחיים אך בלי להתעלם מהסכנות שהפחד מבטא אותם נאמנה, מה שמתבטא בהשמת גבולות בחכמה ובאהבה (ויש דבר כזה!)-מה שאת מכנה גבולות רחבי הכלה. מה שמוזר הוא ששי אור דווקא מתאים לגישה השנייה והוא אפילו רומז על כך שבפרק הבא הוא יפרט איך שמים גבולות בצורה נכונה (דוגמא יפה הוא נתן בפרק האחרון שלו), אלא שההתבטאות הקיצונית שאין שום גבול היא פשוט פליטת פה שלא קשורה לדבר ממה שהוא כתב! ונגדה בלבד יצאתי! לגבי בצורה אישית: אני מנסה ככל שאני יכול, לתת תחושה של חופש ועדיין להגביל כמידת הצורך, עדיין לתת תחושה של חוקים וסדר, אך לדאוג לשבור את אותם כללים מדי פעם ובעיקר להתאים את המגבלות ואת החוקים לילדים שלי ולא להיפך! אני מנסה לקיים דיאלוג! דיאלוג הוא המסר העיקרי שצריך להיות כאן! לא ***כן*** גבולות או ***לא*** גבולות! הטעות אצל האנשים עליהם את ושי (ואני) מדברים עליהם נובעת מחוסר דיאלוג. דיאלוג הוא ההכרה שהם יכולות לצאת שונות לגמרי, אבל לגמרי! בכל מהותן ובכל רצונותיהן, דיאלוג הוא הדרך לאפשר את זה! לסיכום: אני מאוד אתאכזב אם הבנות שלי יצאו דומות לי ולבת זוגתי, אנחנו מעולם לא רצינו להשתכפל...אלא להתפתח...לפתח...אלו החיים וזוהי מהותם! חג שמח! הגב לתגובה זו                          למה יש לי תחושה                         מושון,    24/09/07 06:10 שרבים מהאנשים המדיעים לפה יצאו ממקומות מבולבלים כמו שלך ו-''מושון'' משמש להם כלי לתוכו הם מנסים להשליך את עברם אליו...כנראה בגלל שהוא משתמש במילים כמו ''אחריות'', ''גבולות'', ''איזון'' - מילים שודאי הצליל שלהם נהפך לצורמני עקב הנסיבות... אנא ממך, האמיני לי שאנחנו באותו צד, אני לא רק מדבר, אני הורה, ואני באמת ובתמים מנסה לעשות את זה בצורה טובה, אלא שלדעתי ההכללות הללו רק מפילות אותנו לקיצון השני של הוריינו, מה שאנחנו זקוקים לו נואשות הם הפרטים, הניואנסים, דרך האמצע...ולא הצהרות גורפות של ''אין גבול''!...אני יוצא נגד הצהרות אלו ממש כמו שאני יוצא נגד ההצהרות ההפוכות להם... תודה מושון הגב לתגובה זו                          מסכימה על חשיבות הדיאלוג.                         איילת,    23/09/07 14:48 ומתנצלת על השטף המתלהם. הנושא הזה בדמי, בתור אחת שגדלה בבית מאוד מבלבל, שבו היה מיקס בלתי אפשרי בין גבולות יתר נוקשים ביותר וקיצוניים! יחד עם חוסר גבולות קיצוני בנושאים מסוימים. בית שבו דרו שתי הקיצוניות האלה גם יחד ושהוציא ממנו ילדים די משוגעים. חג שמח גם לך הגב לתגובה זו              תשובה מעולה, שי             איילת,    19/09/07 20:39 מרגישים שאתה יודע על מה אתה מדבר. הכתבות שלך מוארות, בוהקות, תודה שאתה מבין בכזאת חופשיות את מהותו של חופש. 360 חיוכים :) הגב לתגובה זו 1.  מקסים!  ל"ת      אמא,    19/09/07 11:31 הגב לתגובה זו