תגובות עד כה: 85 תגובות, ב- 26 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 26.  ראייה קצת שונה     שובל,  ר"ג,    06/08/07 18:40 אני עצמי מאוד מחוברת לעבודתו של גורדג'ייף. הייתי רוצה להוסיף זווית נוספת, מתוך הראייה של הביוסינטזה, זהיא סוג של פסיכותרפיה גופנית. יש לנו שתי מערכות עצביות - אלפא וגמא. אלפא אחראית על הפעולה, ומקורה בקליפת המוח. גמא אחראית על הכוונה, ומקורה בגזע המוח. אלפא שולח עצבוב אל החלק החיצוני של השריר לפעולה, וגמא שולח עצבוב אל החלק הפנימי של השרירים, שנקרא שרירי הפלך. כוונה שנחסמה באופן קבוע ולא באה לידי ביטוי בפעולה, נשארת מדוכאת. נניח שכל פעם שילד אמר ''לא'' הוא ספג מכות, או שלא היה יכול לבטא את השובבות שלו. כשהחסימה קורית כל הזמן, כלומר כשהיא באווירה המשפחתית ולא חד פעמית, הילד מפסיק לנסות. הכוונה הפנימית עדיין נמצאת, אבל אין יכולת לבטאה כלפי חוץ. כלמר, ה''לא'' או האנרגיה נשארו כלואים בתוך הגוף. המערכת רוצה לנוע, אבל הגוף אינו מוכן. זה כבר בשרירים ובמוח. קליפת המוח שולחת כעת מחשבות המצדיקות את אי היכולת של התנועה לבוא לידי פעולה חיצונית. לכן יש לגעת מחדש במקומות הללו ע''י תנועה המחוברת הן לרגשות והן להכרה. כך ניתן להביא מחדש הרמוניה בין מערכת האלפא למערכת הגמא. דבר זה נעשה בטיפול בביוסינטזה. תודה, איתי. הגב לתגובה זו          תודה על ההערה, נשמע ממש מרתק  ל"ת          אמתי מגד,    07/08/07 13:55 הגב לתגובה זו 25.  נו     חיים,    06/08/07 17:56 נו הגב לתגובה זו 24.  תגובות לשאלות     אמתי מגד,    06/08/07 17:10 ביומיים האחרונים כתבתי כמה וכמה תשובות לכל מי שהעלה שאלה כאן במדור. מאיזו סיבה נעלמה, התשובות שלי לא הגיעו כלל למערכת. אני מקווה שזו תגיע. בכל אופן, אין לי כוח לשוב ולכתוב את הכל, כתבתי הרבה, אז אני אנסה לכתוב איזו תשובה מסכמת לרוב הדברים שעלו פה. 1. כמובן שרוב הקרדיט מגיע לגורדייף. מי שעוכב אחרי הכתיבה שלי יודע שהוא המורה האהוב עלי. 2. קרדיט נוסף מגיע למורה אלמאס, שמאוד מרתק אותי לאחרונה. זהו מורה סופי בעל ידע עצום בפסיכולוגיה מערבית העושה אינטגרציות יפיפיות בין התורות. 3. ויש פה, גם, לדעתי, תוספות די מעניינות שלי. 4. א.מ. הוא בהחלט לא אני. אבל הוא כותב יפה מאוד ואני עומד מאחורי, נראה לי, כל מה שהוא כתב כאן. מעניין שלשנינו יש את אותם אותיות בשם. וגם גולן, שכנראה מכיר טוב את גורדייף, כותב באופן שמתאים להשקפה שלי. אז אני מודה לשניכם שמילאתם את מקומי בהעדרי, שלא מרצון, ועניתם תשובות כל-כך טובות. 5. חשוב מאוד לעשות אבחנה ברורה בין איד, או אידים, לבין המהות. ישנו בלבול עצום בין השניים. אני חושב שהבילבול הוא בהחלט באשמת הפסיכולוגיה המערבית שאין לה בעצם הבנה ברורה לגבי מהי המהות. כך יוצא שרובנו חושבים שחזרה אל המאוויים של האיד זו חזרה אל עצמנו האמיתי. וזו טעות גדולה. באיד, או ברגשות ובדחפים הילדותיים שלנו ישנו אכן רמז למהות שלנו, אבל זהו רק רמז. כשאנו גדלים אנחנו צריכים להפגש שוב עם המהות שלנו בדרך אחרת לגמרי. הצרכים של המהות שלנו, הרצונות שלה, האופן שבו היא רוצה להתבטא, אינו כשל ילד. כשאדם בוגר משיל מעליו את קליפת האישיות ומתחיל לבטא את מהותו אנו רואים אדם שיש אצלו אינטגרציה מלאה של כל חלקיו, אנו רואים אדם שלם, אנו רואים אדם עם תודעה שקטה ועם לב פתוח, אבל אנחנו רואים גם אדם שיש לו יכולת מאוד בוגרת לבטא את עצמו, להגשים את עצמו, להביא את רצונו העמוק לידי ביטוי. אנחנו רואים אדם עם חמלה. אדם עם רצון ברור וחזק. אלה אינן תכונות שמגיעות כך סתם. אלו תכונות שצריך לעבוד המון שנים כדי לבסס אותן בתוכנו. 6. אי אפשר, אין צורך, וגם ממש לא רצוי לגדול ללא אישיות. האישיות היא הכלי שבאמצעותו אנחנו פועלים בתוך העולם. אנחנו חייבים לגדל לעצמנו אישיות בריאה שיודעת להסתדר טוב בכדור הארץ. אבל האישיות חייבת להישאר הכלי, המשרת. היא אינה יכולה להיות האדון. אצל רובנו ישנו בלבול עצום בין השניים. אנחנו מזוהים עם האישיות. ואיננו יודעים להפגש עם המהות שבתוכנו. איננו יודעים כיצד להוציא אותה לאור. 7. רגעים של מהות נחווים כרגעים של תודעה טהורה, רגעים של שקט, רגעים של לב פתוח ואוהב ללא תנאים, רגעים של נוכחות בגוף. כל זאת מתוך הפרספקטיבה של האישיות שחווה לרגע את המהות. מתוך פרספקטיבה גבוהה יותר אפשר לראות את המהות ממש כגוף אנרגטי, המורכב מחומרים עדינים ביותר. גוף, שאם נחוש אותו בתוכנו, נחוש את מישאנחנו באמת. גוף, שאין לו הגדרה ברורה, הוא אינו מורכב מדימויים, תמונות או תפיסות, אך יחד עם זאת הוא נחווה כממשי ביותר בתוכנו. כשאנו קשובים לרטט הזה בתוכנו, הרטט הזה מכוון את חיינו באופן הרבה הרבה יותר אינטיליגנטי מאשר כל מה שהאישיות שלנו למדה. 7. הפסיכולוגיה המערבית נותנת כלים מדויקים ויפים מאוד להבנה מעמיקה של התפתחות האישיות. אין לה כלל הבנה של מהי המהות. לשם כך אנו זקוקים לתורות אחרות. לפסיכולוגיה המערבית ישנם גם כלים, לא רעים בכלל, לשיכלול האישיות ולהפיכתה למתפקדת יותר ואף גמישה יותר. אין לה כלים לשחרר אותנו מהאישיות. יש צורך בשילוב של כלים וטכניקות חקירה ושאילת שאלות, מהפסיכולוגיה המערבית, יחד עם תובנות וכלים מתוך המסורות הרוחניות הגדולות. יחד, יש סיכוי למשהו תודה לכולכם אמתי הגב לתגובה זו          לאמתי         א.,  מ.,    07/08/07 00:00 אכן יש תוספות מרתקות שלך, וכיף לקרוא וללמוד מהם. חלילה לא התכוונתי להעליב אותך באמירתי שיש קרדיט לגורדייף, אך אני חש שעבודתו היא פתח לכל כך הרבה כיוונים, שאם היה חי 20-30 שנים נוספות לא היה נותר מה לחדש. אז טוב שיש כאם אנשים דוגמאתך שלוקחים את המשך העבודה ועידכונה לעולם המודרני. אחכה בקוצר רוח למאמר הבא שלך. מה גם שעל רקע השטויות המסוכנות וחסרות האחריות של טובלי ושות' במדור הזה, טוב שיש איזון בוגר, אחראי ומבין מצדך. הגב לתגובה זו          תודה לך אמיתי על כתבות מצויינות         גולן,  ניו יורק,    06/08/07 20:59 אני נהנה לקרוא אותך ולגבי גורדייף, האמת שאני לא מכיר אותו :) עברתי, התנסיתי וראיתי הרבה, קראתי הרבה מורים רוחניים אם זה הכותבים הנפלאים של מערכת NRG או ספרים ומאמרים במקומות אחרים. ללא ספק תודה מיוחדת מגיעה לאושו שהיה שם בשבילי בזמן הנכון במקום הנכון כדי לעזור לי לחבר את הקצוות של ניסיוני האישי אבל בחיים כל בורג חשוב להתפתחות האישית ואושו לא פחות חשוב ממה שאני לפעמים קורא במדור רכילות. מחכה בכליון עיניים לכתבתך הבאה גולן הגב לתגובה זו 23.  כתבה מאוד חשובה  ל"ת      חיים,    06/08/07 16:52 הגב לתגובה זו 22.  Freud was a fraud , he should be exhumed and face moral trial  ל"ת      Jaqueline,  Arad,    06/08/07 09:15 הגב לתגובה זו 21.  פרויד הוא שלב בהתפתחות הרוחנית של המערב     גולן,  ניו יורק,    06/08/07 08:26 פרויד סיפק הסברים מדעיים למה שהיה ידוע במזרח אלפי שנים, פרויד תרם רבות להבנה של טבע האדם ולפי נסיוני האישי, הבנה של הפסיכולוגיה של עצמינו היא שלב משמעותי בטיפוס בסולם הרוחני. בכל אופן, פתרון לשחרור מהסבל האנושי הוא לא ממש סיפק אבל הפסיכולוגיה היותר מודרנית בהחלט מתחילה להכיר בשיטות כמו לחיות את הרגע ולא לחשוב יותר מדי רחוק אבל היא מאוד נזהרת מדברים פשוטים כמו להפטר מהאישיות, במקום היא בוחרת בפתרונות, לפעמים מאוד יצירתיים אני חייב להוסיף, איך לעצב את האישיות מחדש או לברוח מהבעיות שלנו. למה? אני לא בטוח, אולי בגלל שהם צריכים להשאר בביזנס או אולי בגלל שמה שפשוט לא מספיק טוב בשבילם, האגו שלהם רוצה להיות טוב יותר, הרי בשביל מה הם למדו שנים והוציאו אינספור תארים? אולי שתי הסיבות נכונות, אולי יש עוד אבל זה לא רלוונטי, מפגשים עם פסיכולוג בהחלט יכולים לעזור לשחרור מהאישיות וחשוב לאהוב ולהתמודד עם כל מה שהחיים זורקים לנו. הגב לתגובה זו          לא מתפטרים מהאישיות..         יוסף.ש.,  צפון,    06/08/07 11:15 תהליך ההתעוררות אינו מכיל השתחררות או התעלמות או התנגדות לאישיות שלנו. אדם שהתעורר ממשיך להראות מהצד בדיוק כמו קודם, הוא ממשיך לתפקד כרגיל, לא עוזב את משפחתו או ילדיו (ראה טובלי..). מה שמשתנה זה רק צורת הראיה שלו את אותה מציאות שלא השתנתה. ראיה שיש בה מהקבלה של המציאות והבהנה שזו המציאות היחידה הקיימת ולא ניתן לשנותה ע''י ''רצון''. כיוון שהוא השתחרר מהקונספטים של טוב ורע, אין לו שיפוט של המציאות אלא קבלה מלאה. במצב זה אותו תפקוד נעשה ללא מתח פנימי, ללא ציפיות וללא אכזבות. כל הרגשות כמו שמחה ועצב נשארים כי הם טיבעיים אבל הם מתמשכים רק לזמן קצר ללא ההגזמה של המיינד. הגב לתגובה זו              לא יודע איך הבנת אותי אבל אנסה לתת דוגמא             גולן,  ניו יורק,    06/08/07 16:33 אדם שחייו הובילו אותו להיות עורך דין לעולם לא יעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר אם לא יוותר על האישיות. מאוד נפוץ לראות סטודנטים למשפטים, לפסיכולוגיה או לכל דבר אחר שמלאים בעצמם, הם מאוד אידיאליסטים כך שמה שחשוב בעבודה זה האידיאלים והפרנציפים שלהם, העבודה באה שנייה אבל כאשר אתה נפטר מהאישיות, אתה הופך להיות העבודה עצמה, אתה עושה כל מה שהעבודה דורשת ושוכח את עצמך. כשאתה אוכל, אין אתה שאוכל, אתה והאכילה הופכים אחד, כאשר אתה נוהג, אין אתה שנוהג, אתה והנהיגה הופכים לאחד. מקווה שהובנתי כהלכה הפעם. גולן הגב לתגובה זו                  או בקיצור,                 ofer,  po,    06/08/07 23:21 אתה הופך ליהיות התפקיד והתפקיד הוא עכשיו הבוס שלך והאישיות שלך היא פועל שכיר. וכשה לאישיות //יש הצעות עבודה אטרקטיביות'' הוא מתפטר מהבוס אבל זה שהוא מתפטר מהבוס לא אומר שהוא נפרד באמת,אלא יש כאן התנגדות למהשו שהאישיות אינה מסכימה איתו לדעתי רצוי מאוד לעשות הפרדה בין התפקיד לאישיות כי כשיגיע גיל הפנסיה התפקיד ישליך את האישיות ללא רחמים לכול הרוחות כי התפקיד דורש אחד שמשקיע,רציני,פרודקטיבי,עם מלא רעיונות ,ובעל ''רוח צעירה'' אז יפה שעה אחת קודם לקבל שיש תפקיד ויש אישיות. הגב לתגובה זו 20.  אז מה המטרה ? לחזור להיות תינוקות ?  ל"ת      ????,    06/08/07 00:23 הגב לתגובה זו          תינוק עם ניסיון חיים - אפשרי=הארה         יוסף.ש,  צפון,    06/08/07 11:09 רק ניסיון חיים והבנה מה שלא אמת יכול להחזיר אותנו לתום של התינוק מבלי לאבד את ההבנה שלנו. תום הלב של התינוק הוא היכולת שלו לתפקד בצורה נקייה ללא קונספטים. ניסיון החיים מאפשר להיות חלק מהחברה במסגרת החוקים שלה. אם לחיה בטבע זה מסתדר נהדר זה גם מסתדר אצלנו בתוספת חשובה שלנו כבני אדם יש היכולת להיות מודעים לעצמנו . הגב לתגובה זו          מה רע? רק יותר מודעים ועם נסיון חיים.  ל"ת          מה, לא טוב?,    06/08/07 01:10 הגב לתגובה זו              וזו בדיוק הסתירה. אי אפשר להיות תינוק עם מודעות ונסיון חיים  ל"ת              ????,    06/08/07 07:39 הגב לתגובה זו 19.  יש רק אישיות - אין כל מהות     בני,    05/08/07 22:27 ברגע שתפשוט אדם מאישיותו תגלה שנותרת עם כלי ריק ביד. המהות, שהכותב מדבר עליה היא ספקולטיבית ואין כל אפשרות להוכיח את קיומה. ''אני חושב - משמע אני קיים'' אבל המהות היא עניין אמורפי, שאי אפשר להגדיר אותו בדיוק כשם שאי אפשר להגדיר את האל. לאישיות יש קווי מתאר וגם גרעין- אפשר להגדירה. מהות מהי? הגב לתגובה זו          אל תפחד, תפשוט את האשיות ותראה איך נראה הכלי הריק         א.,  מ.,    07/08/07 14:18 בני, אם הכלי ריק, אין מה לחשוש מלחוות זאת... מדיבורים על זה לא עוברים את זה. תפשוט את האישיות, תמצא את הכלי הריק שאתה מדמיין, מי יודע אולי תגלה שהוא מלא בחומר שאתה לא יכול להבחין בו כעת?... הגב לתגובה זו          אני חושבת, שאתה מפספס משהוא: יש בסיס הסכמה משותף לרוב המתדיינים         הרוח במכונה.,    06/08/07 01:09 והוא ההנחה שישנה מהות שחשה ופועלת ושאינה מוגבלת בזמן, מעבר להגדרה פיסיקלית. היא מעבר להגדרות כמעט בכל התרבויות. שהלא מה ההבדל בינינו לבין רובוט בעל אישיות? אנחנו יכולים להיות מודעים הוא לא. הויכוח הוא על משמעויותיה והשלכותיה. כך בכל אופן אני מבינה מהמאמר. הגב לתגובה זו 18.  לא ברור לי מי זה א., מ., אמיתי מגד בד''כ מגיב בשמו המלא.  ל"ת      ממלא מקומו?,    05/08/07 22:22 הגב לתגובה זו 17.  לא ברור לי מי זה א., מ., אמיתי מגד בד''כ מגיב בשמו המלא.  ל"ת      ממלא מקומו?,    05/08/07 22:17 הגב לתגובה זו          מי זה א. מ.         א.,  מ.,    06/08/07 11:29 אני לא אמתי מגד. אני אדם רכיל לחלוטין שמתגורר בארץ, אני עוסק רבות בתורתו של גורדייף, וכן בפסיכולוגיה. אני מעוניין להביא את דעותיי מבלי שזהותי תהווה פרמטר לעצם הדעה עצמה. האם זה באמת חשוב כל כך שאחשוף את שמי? אולי עצם דעותיי יותר חשוב לעניין? הגב לתגובה זו              אין כל בעיה עם כך, מלבד זאת שחתמת בראשי תיבות של שמו של המחבר             .,    06/08/07 19:18 (מיקרה?) וזה בילבל לרגע אותי, אבל בסוף הסקתי נכון. הגב לתגובה זו 16.  מאמר יפה אבל..ויש אבל..     נור,    05/08/07 21:26 לפחות תן קרדיט לאקהארט טול - המורה, הבן אדם המדהים בר ימינו שמלמד בדיוק, אבל בדיוק את הנושא הזה וכתב עליו כבר לפני המון זמן. זה כתוב נחמד, אבל מרגישה כאילו קראתי שוב את ''כוחו של הרגע הזה''. הגב לתגובה זו          חושבת כמוך.  ל"ת          דהז'אוו,    05/08/07 22:18 הגב לתגובה זו 15.  המהות באה פגומה ב''אישיות''     יעקב,    05/08/07 18:18 .הבה נניח שהמהות טהורה וכולה טוב אבל היא חסרת חוויה. כדי לחוות על האדם להכיר את ההפכים של כל חוויה וההכרות באה באמצעות האישיות. אמור מעתה שום דבר אינו קיים מלבד האישיות. הגב לתגובה זו          לצערי אתה לא מבין מהי המהות         א.,  מ.,    05/08/07 19:15 המהות והאישיות הינן חוויות שונות לחלוטין של המציאות. האישיות היא המבנה שמורכב על מי שאתה מבחוץ, המהות היא הדבר הזה שבאת איתו לעולם ושמייחד אותך. העניין הוא שמרוב העמסה מבחוץ לא נשאר למהות מרווח להתפתח, וכך נוצר מצב בו האדם המודרני הוא אוסף דעות, מחשבות, רגשות, תחושות מוסר וכו' שהולבשו עליו מבחוץ באופן לא מודע, בתוך מצב שכזה אין אפשרות לחוות דבר עם המהות שכן היא חנוקה ולא מפותחת. במצב של אדם כפי שהוא צריך וראוי להיות המהות היא אשר משתמשת באישיות לצורך השגת מטרותיה ולא להיפך, וכך האדם חווה את המציאות באופן מזוקק תוך שהוא משתמש בכלים אישיותיים שונים לספק את רצונותיה האובייקטיביים של מהותו. אין אדם שמהותו באה פגומה- יש לצערנו אדם שמהותו הושחתה ללא תקנה עקב מעמסה של אישיות מעוותת, דבר שלא מאפשר לא לצאת מהסבך שבו מצויים חייו. הגב לתגובה זו              שאלה             מושון,    06/08/07 06:08 לא קנטרנית, אגב, רק מנסה להבין את תפיסת עולמך... השאלה: האם יש אנשים שנולדים עם ***מהות*** רעה לתפיסתך? האם לדוגמא פדופיליה היא חלק מהמהות, או חלק מהאישיות שהולבשה על אדם? מה לגבי הומוסקסואליות? יום טוב ותודה מראש הגב לתגובה זו                  תשובה למושון                 א.,  מ.,    06/08/07 11:26 היי מושון, אני מבין את השאלה, ולא מוצא שום דבר ציני, זה בסדר. לעצם העניין: מיניות היא תכונה של ההות, הכיוון שהיא תופסת היא תכונה של האישיות. כך לדוגמא מערכת טעמים, תחושות ואסוציאציות שנרכשות באופן אישיותי במהלך השנים המוקדמות של החיים מכתיבות את ה''טעם'' המיני, בין אם הוא סטרייטי, הומוסקסואלי, או פדופילי. בנוסף, הטמפרמנט היא תכונה של המהות, הקביעה האם אדם עם טמפראמנט גבוהה יהפוך לאלים היא תוצר של מבנה האישיות כפי שנרכש עם החיים. (לדוגמא- יש הרבה אנשים עם דחף מיני גבוה אך רק נסיבות יוצרות אנסים). באופן רחב יותר, תפיסת עולמי גורסת, שהמהות המולדת הינה מכלול של פוטנציאליים, כאשר אדם מנוהל על ידי מהותו הוא יכול להפוך את הפוטנציאל למערכת בונה, כאשר הוא מנוהל ע''י אישיותו המערכת פועלת באופן מקרי לחלוטין, מה שיכול להוביל באותה מקריות לבניה או הרס. כמטאפורה- כוח גרעיני, הוא פשוט מה שהוא, לא יותר ולא פחות- השימוש שלו קובע האם יהיה בונה או הרסני. מקווה שעניתי לך. הגב לתגובה זו                  אין דבר כזה רע מושון                 גולן,  ניו יורק,    06/08/07 09:49 אישיות ששולטת במהות זה אולי ההגדרה לרוע אבל מהות שמונחית על ידי אישיות היא אהבה במיטבה. יש הבדל בין עובדה לאמת, את העובדה כל אחד יכול לראות ולתפוס בצורה שונה ואת האמת על מישהו מושון, לעולם לא תדע, זה גם לא אמור לעניין אותך, אין דרך שתדע מה מנחה את הבן אדם, מהותו או אישיותו, רק הבן אדם עצמו יכול לדעת. בדרך כלל פדופיליה והומוסקסואליות נובעים מהדחקה פדופיליה: איד, הרצון למין, סופר אגו, מין אסור, אגו(רציונליזציה), אני לא צריך מין, תוצאה, פדופיל, אנס, נקרופיל או כל סטייה אחרת. הומוסקסואליות: איד, הרצון לאבא, סופר אגו אבא לא נמצא שם בשבילך, אגו(רציונליזציה), אני לא צריך אבא, תוצאה, הומו. אבל אולי זה לא הכל רק הדחקה, אולי יש סיבה למה הכל קורה, לכל דבר יש תפקיד. אני לא יודע איך העולם היה נראה ללא סוטים, ללא הומואים ללא פושעים, הרי כל התנסות שאנחנו עוברים בחיים מלמדת אותנו משהו על עצמינו. למה אסונות טבע כמו צונאמי שגבה רבע מליון קורבנות קל לנו לקבל אבל תאונה שגבתה חיים של שני בני אדם היא מזעזעת? המוסקסואליות לדוגמא, אינה בהכרח סטייה, זו עוד סוג של התנסות, התבטאות, יצירה ואם אין קורבנות אז מה הבעיה?המופובים למיניהם טוענים שזה בניגוד למטרה של הטבע אבל גם סקס עם קונדום זה בניגוד למטרה של הטבע ולעשות ביד זה בניגוד למטרה של הטבע. השורה התחתונה, שפיטות הן מיותרות, החיים זורקים לך לימון, תעשה לימודה, החיים זורקים לך מחלה, תחפש תרופה, תתמקד במה שעובר לך בראש במקום לחפש סיבות. הגב לתגובה זו                      נורא ניבהלתי                     מושון,    09/08/07 06:32 מאיך שבטעות קישרת הומוסקסואליות עם סטיות (אשמתי ששמתי את פדופיליה והומוסקסואליות באותו משפט) - רק כדי להבהיר אין לי שום בעיה עם הומוסקסואליות ואני חולק על הניתוח הפסיכולוגי שלך לחלוטין (זה עם האבא)!, מכיוון שאין שום תהליך של איד סופר אגו ושאר ירקות בחיות ולמרות זאת יש הומוסקסואליות הרי שהמציאות סותרת אותך לחלוטין, אני מדבר על אדם פדופיל, שנותן למהות הפדופילית להוביל אותו בחיי המעשה, אדם ששוכב (ברור לכם שאין פה עניין של הסכמה, עקב הגיל) עם ילדות קטנות, זו עובדה - זה המעשה! אני רק שאלתי אם זה נובע לתפיסתכם מהמהות או מהאישיות, אם זה מהמהות הרי ששליטה של האישיות במהות תביא במקרה הזה לתוצאות טובות (שים לב! לא התכחשות למהות, אלא שליטה עליה), אתה ממשיך לטעון שאישיות ששולטת במהות זה ''רוע'', לתפיסתי (ותפיסת כל הורה, אני מניח) פדופיליה היא רוע, לא רוע אבסולוטי רוחני, אלא רוע אנושי/חברתי... הייתם שניכם נורא לא ברורים, אני עדיין לא מבין מה הבעיה בשליטה במהות אם המהות היא רעה לחברה האנושית, איך בדיוק אתם מצפים לשמור על חברה אנושית כאשר יש אנשים שנולדים עם מהויות הרסניות (הרסניות אם באות לידי ביטוי). ואיך אתם מצפים שהם לא יבואו לידי ביטוי אם אתה נותן למהות לשלוט על האישיות, כמו כן בדוגמא של א.מ. לא ברורה האנלוגיה לביקוע אטומי - שם ניתן ליצור אנרגיה מתהליך, איזה טוב (משהו מועיל) ניתן ליצור בדיוק מפדופיליה? יום טוב הגב לתגובה זו                          מושון, התגובה הראשונה שלך השאירה אצלי קצת טעם של תוקפנות                         גולן,  ניו יורק,    13/08/07 18:53 יכול להיות שאני טועה ואם כן אני מתנצל מראש אבל אתה מציין שאתה נלחם אז באמת שאין צורך להלחם ולחלוק על הניתוחים שלי לחלוטין, אפשר לאתגר ולהביא צד אחר גם עם פחות גיצים ושוב, זה לא משנה לי איך תענה וכיצד תגיב לי, מצידי גם שתקלל אותי ותכפיש את שמי אבל בהנחה ואני צודק ואכן היית קצת תוקפני, חשוב לי שתראה מה זה אומר לגביך. הגב לתגובה זו                          לגולן                         מושון,    13/08/07 10:17 אתה טועה ואתה צודק!, יש פשוט אינסוף דרכים להיות צודק וטועה - והם לא זהות! - ויש חשיבות לפרטים, ממש כשם שגם אם כולנו ''פירוק'' ''אשלייתי'' של אחדות נצחית יש ערך לאשליה עצמה! תקרא שוב, יש לי נטייה לאזן בשיחה/דיון, ליצור תמונה רחבה יותר. לפעמים להציג אפילו דיעה שאינני מסכים איתה ולהילחם על לייצג אותה בצורה נאמנה...למה? כי אני לומד כך בצורה יותר טובה, כי לרוב גם הצד השני לומד כך בצורה יותר טובה... אם בכל פעם שיש חילוקי דיעות (שזה בערך תמיד!) אני אקפוץ בדיון עצמו לנקודה של כולנו צודקים וכולנו טועים אני אנטרל את הדיון...ואני אלמד פחות. משנה מאוד מה תגיד, אולם כמובן לא מהבחינה של צודק/לא צודק - אני דווקא לא מתעסק עם הפן הזה (בניגוד למה שאתה חושב, כנראה), אני מנסה לאתגר אותך ואותי כדי ללמוד! ...לדייק את התבניות להבנה טובה יותר, לדוגמא: חרוט יראה עגול במבט תחתון ומשולש ממבט צידי...למציאות יש אינסוף צדדים ושווה לפעמים להתעסק עם היטלים שלה... לגופו של עניין: אני מנסה לומר במקרה הזה, כי הרעיון כי יש מתחת מהות שניתנת לאבחנה בצורה ודאית נשמעת טוב, אבל בפועל אין דרך להבדיל בינה ובין ''אישיות'' ממש מחוכמת! וההיסטוריה מוכיחה את זה השקם וערב. אי לכך יצירת נקודה חיצונית (לדוגמא: מידת הפגיעה בזולת) לצורך יחוס היא חיונית לתהליך קילוף שכבות האישיות, ''האישיות'' מספיק חזקה וחכמה כדי לעקוף את ''תחושת החייב'' שלך (מנסיון)... יום טוב הגב לתגובה זו                          בוא נסכם את זה ככה                         גולן,  ניו יורק,    12/08/07 22:11 ברגע שאתה מבצע או לא מבצע פעולה בגלל שאתה מרגיש שאתה חייב, סביר מאוד להניח שלאישיותך יש יד בדבר. אינך חייב למות כמו שאינך חייב לחיות, האישיות יצרה לך מטרה בחיים ועליך להמשיך בדרך גם אם אתה לא רואה או אפילו לא תראה את הסוף לעולם כי הסוף לא חשוב, זו הדרך שהיא החיים עצמם. ולגבי איזונים, אם יש לך נטייה לאזן כל הזמן מה זה אומר עליך? אולי שאתה קיצוני? אולי בגלל שאתה כל הזמן מרגיש טועה אתה חייב להוכיח שאתה צודק? כל מה שאני ואתה אומרים, נכון בסיטואציות מסויימות ולא נכון בסיטואציות אחרות כך שאנחנו תמיד טועים ותמיד צודקים. נשמע הגיוני? לא כל כך אבל זו המציאות שהיא תמיד מאוזנת וכל נסיון שלנו לאזן אותה משול לנסיון להלבין צבע לבן. אם לנסות ליישם את המודל של פרויד על זה אז ככה: איד, אני צודק סופר אגו, אתה טועה אגו, אוקיי אני לא צריך להיות צודק תוצאה, בן אדם קיצוני עם נטיות לאזן. תחשוב על זה לפני שאתה קופץ הפעם, בסיטואציות מסויימות בחיים שלך אני טועה ובגדול ובסיטואציות אחרות אני צודק בגדול כך שבעצם לא משנה מה אני אגיד, אני תמיד צודק ותמיד טועה. שבוע טוב. הגב לתגובה זו                          תגובה                         מושון,    12/08/07 09:20 מכיוון שאני אוהב ''דרכי אמצע'', איזונים, אני נוטה בשיחות להשלים את התמונה בכדי לאזן - אל תנסה להוציא מזה ניתוח אופי/אישיות/מהות, בשיחה עם מישהו אחר הייתי מציג לו חלק מהטיעונים שלך (שעם חלקם אני מסכים)... אני לא חושב שהומוסקסואליות נובעת מאיזושהי הדחקה, ואין לי מושג איך נכנס עניין הנאנס להומוסקסואליות?!? (ההערה שלך בסוגריים נורא לא ברורה לי, במיוחד לא ההקשר שלה לעניין ההומוסקסואליות). לגבי מהות ''פדופילית'' (או שאר המהויות ה-''רעות''), לא חושב שלזה התכוון המשורר במהות...כל מהות שמימושה במציאות מובילה לפגיעה באנשים אחרים (ולא רק באנשים) היא לא מהות (ע''פ הוכתב עצמו), אולי המהות היא לא תכונה כזו או אחרת, אלא ה-''אתגר'' לא להביא את זה לפועל למציאות כשזה פוגע באחרים...כלומר שהנטייה לפדופיליות אולי מקורה במהות, אבל המהות עצמה היא לא ליישם אותה במציאות...(אני מקווה שהבנת למה הכוונה)...אני מנסה להציע שאולי חלק מהמהות היא להסתכל לה בעיניים גם כשהיא לא נעימה ולבחור איך ליישם אותה בחיים כך שהיא לא תפגע במישהו... יום טוב הגב לתגובה זו                          זה נשמע נפלא (כן, יש אבל)                         מושון,    12/08/07 09:06 ואני יכול להתחבר חוויתית להרבה דברים שאמרת, אלא שכצופה מן הצד אני לא יכול שלא להתרשם שרבים מהאנשים שטוענים שהתחברו למהות הגיעו למקומות ממש לא טובים (בלשון המעטה), אם הם יכלו ליפול לאשליה שמה שמוביל אותם היא המהות (למרות שבדיעבד ברור שלשיטתך לא זה המקרה) וליפול לאותם מקומות אפלים, הרי שגם אני וגם אתה וכולנו לא חסינים מפני זה אפילו שאתה מציג את זה כודאות ברורה (מובן שאני חושב שאני מקושר למהות שלי)...אני רק שואל, איזה מדד מלבד תחושה פנימית יש לנו כדי לדעת שזו באמת המהות כדי למנוע מצב של אשליה עצמית כפולה/משולשת וכיו''ב שיכולה להוביל אותנו למקומות הכי רעים שיכולים להיות... אני שואל זאת משום שההיסטוריה מוכיחה מעבר לכל ספק שודאות פנימית יכולה אף היא להוליך שולל... כלומר שיכול להיות מאוד שהאישיות תהיה כל כך מפותחת וכל כך ''חכמה'' שהיא תספר סיפור שמרגיש כמו מהות...עובדה-זה קרה זה קורה וזה יקרה! האמת היא שרמז לפתרון לבעייתיות הזו אתה כבר נתת בתגובה שלך - המהות לעולם לא יכולה להוביל אותנו לפגוע במישהו אחר...כלומר שכל מה שמרגיש כמו מהות אבל פוגע באחרים זו לא מהות! - מה שיצרת אתה במשפט הזה הוא ליצור קו, ''מראה מקום'' מוסרי שמהווה מדד למהות, מדד שנמדד ע''פ סובייקטים אחרים (''הזולת'')...אם כי הוא כמובן גם נתון לפרשנות האם הזולת ''באמת'' נפגע...הנסיון החברתי לייצר קו שכזה, עוגן...הוא בדיוק המוסר!, המוסר הוא לא אבסולוטי (אינני טוען את זה), הוא משתנה עם הזמן וזאת מכיוון שהוא מהווה נסיון ליצירת איזון בין הפרט לכלל (לכלל כיחידה אוטונומית) ומכיוון שהן הפרטים והן החברה משתנים גם האיזון בינהם משתנה, אלא שהוא כן יוצר נקודת יחוס חשובה מאין כמותה שבזכותה אנחנו יכולים לקבל אוריאנטציה (באם משתמשים בה נכון) לתהליכים פנימיים... בלי זה קשה להאמין שניתן להגיע למהות בלי לקחת סיכון לא מחושב שבו האישיות מדמה בצורה משכנעת ביותר ''מהות מדומה''... יום טוב הגב לתגובה זו                          מושון, הנה משהו שמגביל אותך בחיים                         גולן,  ניו יורק,    10/08/07 07:14 הנטייה שלך להסתכל על השלילי במקום על החיובי, על מה שאין במקום על מה שיש או על איפה דברים לא נכונים במקום איפה הם כן נכונים אז לפני שאתה קופץ, שים לב לתגובה שלי: ''הומוסקסואליות בדרך כלל נובעת מהדחקה'' עם דגש על הבדרך כלל ואף ציינתי שאולי לא הכל מהדחקה, יש דברים שאני גם לא יודע ואתה צודק, זה קיים אצל חיות וגם נפוץ אצל בני האדם בתנאים של שבי. ההבדל הוא שבתנאים של שבי מדובר בבחירה (ואני מדבר על היוזם, לא הנאנס) ובמצב של הדחקה הדבר אינו נגרם מבחירה אלה מאישיות גרידא. אני מכיר הרבה הומואים שעד היום חיים ברגשי אשמה ושונאים את העובדה שהם הומוסקסואלים אבל אם הם ילמדו להשתחרר מהאישיות הכובלת שלהם ולקבל את עצמם איך שהם אז גם חייהם ישתפרו לאין ערוך וההומוסקסואליות תהפוך למה שמייחד אותם ולא לשגעון שלהם. איך העניין מתבטא אצל פדופילים ואנסים? אז אמתי מגד נתן לך תשובה שאין סיכוי שהמהות תיתן לך לפגוע במישהו אחר כי ברגע שמעשיך יפגעו במישהו ותרגיש את כאבו אז לבך יתמלא חמלה ותנסה לעזור לו, בכל אופן, את השאלה הזאת אני נאלץ להשאיר פתוחה כי לפעמים המציאות מחייבת אותנו לנקוט בפעולות שעלולות לגרום כאב למישהו אחר אבל לפחות בזכות החמלה, תשקול אלטרנטיבות לפני שאתה מכאיב לאחר. ועוד משהו שהעלתי בתגובה הקודמת, חשבת פעם שאולי גם לאנסים וגם לרוצחים יש תפקיד בעולם הזה? ואולי זו מהותם להיות כאלה? לפי תגובתך אני מניח שכן, זו בעייה שלהם ולך יש זכות מלאה להגן על מהותך. אישיות מצד שני, לא תשיל עורו של רוצח, היא מתי שהוא תצא החוצה אם בדמות רצח או בדרכים חולניות אחרות כמו למשל התעללות בבעלי חיים. מקווה שהובנתי יותר הפעם. גולן הגב לתגובה זו                          בכיוון החץ                         פר=פרית,    09/08/07 23:51 גם לי גורדייף מהדהד בדברי הפתיחה, אך בהמשך אין מנוס מלהישען על מקורות קודמים... חמישה חלקים בנו, או מדרגים- נפש נשמה רוח חיה ויחידה. על פי ''ספר הבהיר'' (מהמאה ה-12) ועל פי ספר ''הזוהר'' שהופיע מאה אחריו ועל פי כל מה שנחקר ופורסם מאז ועד ימינו- התשובה למהי מהותינו, נמצאת בתחום ה''גלגולים''. המהות היא החלק שמייחד אותנו איש מרעהו אותו חלק שחוזר ומתגלגל שוב ושוב על מנת להיטהר ולתקן ולהתפתח לקראת אחדות נצחית עם הבורא. המהות היא שבוחרת טרם היוולדינו את הנטיות, תכונות האופי, השיעורים, ואת כל הייצוגים והמופעים שיקדמו אותה אל מטרתה. וזו אחת מבשורותיו הנפלאות של העידן הנוכחי : היפנוטרפיה בשחזור גלגולים תתן את כל המידע הרלוונטי להבנת ההווה! הגב לתגובה זו                          תשובה למושון                         א.,  מ.,    09/08/07 12:03 מושון, נקודת המוצא שלך- האם יש מהות טובה או רעה היא פילוסופית בלבד, אין לה משמעות אובייקטיבית. מהות היא לא רעה ולא טובה, לא לאדם עצמו ולא לחברה. הדרך שיכולה להסביר הכי בקירוב מהי המהות (אם כי גם היא רחוקה מלהיות מדוייקת)- מהות היא מכלול הפוטנציאל הקיים באדם. פוטנציאל אנרגטי- האם המיכל ''מלא'' או ''ריק'', אין לזה שום משמעות לאיזה רכב הדלק במיכל אמור להניע- האם זהו טנק או אמבולנס- זה האישיות. מהות חשופה ובשלה משולה למיכל דלק מלא- ניתן להניע איתה דברים, ולמעשה היא מניעה את הדברים בעצמה. ולכן כל שאלת הטוב רע, חברה לא חברה היא חסרת משמעות בהקשר הזה. הגב לתגובה זו                          מהות, הומוסקסואליות, פדופיליה ואטום                         אמתי מגד,    09/08/07 10:30 הי מושון אני עוקב אחרי הדיאלוג כאן בעניין. אתה לא הראשון שמעלה תהיות מסוג זה בנוגע למהות. האם היא טובה באופן בסיסי? האם נכון שהאישיות תנהל את המהות? הנקודה כאן היא פשוט לא תיאורטית. זו אינה עוד פילוסופיה. המהות היא משהו מאוד מסוים, שאפשר לחוש אותו. היא אינה מבנה מנטלי. כשאנו באים במגע עם המהות שלנו אין על זה שום וויכוח. זה אינו עוד סיפור. כשאנו נמצאים בתוך האישיות שלנו, איננו יודעים, ואיננו יכולים לדעת, מה אמיתי ומה לא. האישיות מספרת סיפורים. ואיננו יכולים אף פעם לדעת איזה סיפור אמיתי ואיזה לא. לעומת זאת, במגע עם המהות אין כלל וויכוח פנימי כזה. אתה יכול לדמיין לעצמך מין וודאות כזאת? וודאות שאינה מגיעה מהראש. וודאות שמגיעה מעצם המגע עם משהו בתוכנו שהוא פשוט יותר אמיתי, יותר גבוה, יותר אלוהי, ממה שאנחנו רגילים לחוות? היית מעוניין בחוויה כזו? היית מעוניין להפגש עם אותו משהו בתוכך שהוא אלוהי באמת? אותו משהו שבא ממעמקי הוויתך וכשאתה נפגש עימו הוא מוליך אותך בבטחה במשעולי החיים? יש דבר כזה. ישנה אפשרות כזאת. זה אינו עוד סיפור. כשאנו מזהים בבירור יותר ויותר את האישיות שלנו ואת האופנים שבהם היא מנהלת את חיינו, אט אט אנחנו מסוגלים להפרד ממנה. ואז מופיע תחתיה המהות. והחוויה של לחיות מתוך מהות היא פשוט חווית חיים שונה לחלוטין. היא חוויה שיש בה, בעת ובעונה אחת, וודאות וביטחון מלא, ובאותה עת גם מיסתוריות עצומה. אתה מתמסר למשהו גדול יותר ממך שמוביל אותך, נותן בדבר הזה אמון, אינך יודע לאן הוא יוביל אותך, אבל אתה יודע בוודאות מלאה שהוא יוביל אותך רק למקומות טובים. כן, אין שום סיכוי שהמהות שלך תוביל אותך לפגוע במישהו אחר. אין שום סיכוי כזה. כשאתה מחובר למהות אתה מזהה, מתוך החוויה, את המוסריות העצומה שלה. מוסריות עצומה הרבה יותר משל החברה ומשל האישיות. ברור אז שהדבר האחרון שאני צריך לעשות הוא לסמוך על האישיות שלי שתראה לי מה נכון ומה מוסרי ומה לא. האישיות היא הרי כל-כך מותניית על ידי תפיסות ודעות אופנתיות ומקומיות. איך האישיות תדע מה באמת נכון ומה לא? אין סיכוי שהיא תדע. אין דבר, בעיני, יותר משמעותי, מאשר היכולת הגדלה והולכת שלי ושל אחרים להקשיב למהות ופשוט לבטוח בה. זו המתנה הכי נפלאה שיש. אבל הדרך היחידה להתחיל לצעוד במשעול הזה היא להבין שמהאישיות שלנו לא יצא, בסופו של דבר, שום דבר בעל ערך. אנחנו חייבים לוותר, אט אט, על המנגנון הזה, כדי לפגוש את הדבר המופלא שנמצא מתחתיו. להתראות אמתי הגב לתגובה זו 14.  מאמר יפה     לוסי אר,    05/08/07 15:47 יחד עם זאת- הוא נוטה מעט לקיטוב- לא כולם מפתחים סופר אגו נוקשה ומעניש, או אם להשתמש במונחים של קליין- פנטזיה של הורה מאיים ומעניש. חלק מתהליך גיל ההתבגרות ואחת המטרות הם גם לנתק את הקשר הילדי מההורה שהופנם כמאיים וככל יכול ולוותר על המשאלות הליבידיניאליות כלפיו. הבעיות מתחילות אם אותו הקשר אינו משתנה. לגהי הגנות-הן אינן שקרים. הן הכרחיות ובלתי נמנעות , השאלה אם הן אדפטיביות, גמישות ומתחדשות. משברים נוצרים כשהן לא. אם להתייחס לתיאוריה של ויניקוט- נדרשת כמות מסויימת של עצמי מזוייף כדי לשמור על האני האמיתי, הכל עניין של איזון ומידה. בכל אופן- שמחתי לקרוא נסיון יפה להסביר כמה רעיונות מורכבים מאוד. הגב לתגובה זו          שימוש מושכל בכלים אישיותיים         א.,  מ.,    05/08/07 19:26 לוסי, תגובתך מרתקת, אם זאת אני מבקש להדגיש- כשאדם נחשף לאני האמיתי שבו, אין שימוש באני מזוייף, כל שרכש אדם במהלך חייו הם כלים שלו, אלו כלים אישיותיים וניתן להשתמש בהם לתיעול נכון של המהות ולהגשמת רצונות המהות. זאת כמובן כאשר הדבר מבוצע באופן אובייקטיבי ומודע. הגב לתגובה זו          מה שמסביר את המוגבלות של הפסיכולוגיה המערבית.  ל"ת          פסיכו'מזרח-מערב,    05/08/07 17:08 הגב לתגובה זו          תגובה מעניינת  ל"ת          שרי,    05/08/07 16:42 הגב לתגובה זו 13.  מאמר יפה, חבל שאתה לא נותן קרדיט למורה האמיתי     א.,  מ.,    05/08/07 14:49 המאמר יפה, רק חבל שאתה לא מציין שמי שלימד את זה, זה גורדייף, ולא אמתי מגד. אין פחיתות כבוד בלהודות למורים שלנו. הגב לתגובה זו 12.  אני דווקא     בן,  צפון,    05/08/07 14:03 מכיר אם אחת, מורה רוחנית בתחום מסויים, נו מה, שלא מגבילה את בתה הקטנה בהנקה ולכן הילדה עד היום יונקת והיא כבר בת ארבע, את ניצני בעיית האישיות החמורה שתהיה לה כבר אפשר לראות היום יפה מאוד. או באנלוגייה מאוד פשוטה שכבר נתתי במאמר אחר: אבא לא צריך לתת לילד שלו לאכול כל היום גלידה, כי מה לעשות, גלידה הורסת את השיניים ולחם הרבה יותר מזין, אפילו שגלידה זה ממש טעים והילד לא מפסיק להתחנן. פרוייד, נו באמת, לא הגיע הזמן להשתחרר ממנו? יוני מ-5, אני חושש שפיספסת את הפואנטה של ניטשה לגביי מוסר. הגב לתגובה זו          מה המצב בן?         גולן,  ניו יורק,    06/08/07 08:05 מוסר זה תולדה טבעית של התפתחות וזו בדיוק הבעייה של הדתות, הן מנסות ללמד אותך את המוסר בלי שתעבור את המסע, יענו דרך קיצור. אם לנסות להבין את המורה הרוחנית שאתה מדבר עליה, אז אולי היא מרגישה לא מוסרית ברגע שהיא לא נותנת לביתה את מה שהיא רוצה. ההנקה הופכת לנטל אבל בכל זאת, האם לא חושבת על עצמה, רק על ביתה כך שבעצם ההנאה של הבת מבוססת על סבלה של האם. חבל שאנחנו נותנים לרגשות אשם לגרום לנו יותר סבל, הטריק הוא לסמוך על האינסטינקטים הטבעיים שלנו ולתת עד שזה הופך לנטל. לגבי הגלידה, אם לא יחול איסור אז הילד בכלל לא יחשוב באובססיביות על הגלידה ולא ירגיש אשם אחרי שהוא אכל את הגלידה. מה גם שהוא לא ידחיק את הצורך שלו במשהו מתוק מפעם לפעם ויתחיל לצייר גלידות ללא הפסקה בשיעור ציור. בכל אופן, זה לא רלוונטי, כמה שננסה להיות הורים טובים יותר, אי אפשר לנתק את הילד מהמציאות ומהשפעות הסביבה ואי אפשר לא לבצע טעויות אז למה לא לתת לו לגדול כמה שאפשר בטבעיות במקום להלחם איתו? אם הוא ירצה לאכול גלידה הוא בסוף ישיג את מבוקשו, אם תיתן לו או לא. תסמוך על עצמך, על ילדך, על היקום ונקודה למחשבה, אני לא מכיר אף הורים שאכפת להם מילדיהם ומה שלכאורה נראה כאכפתיות, זו אגוצנטריות, הרי רוב האיסורים שמשפחות מטילות על ילדיהם זה בגלל שהם רוצים לעצב את ילדיהם בדמותם, להפוך את ילדיהם לאובייקט שחלילה יעשו להורים פאדיחות. להיות אנוכי זה הפתרון, תן לילדך לעשות מה שבא לו כל עוד זה לא פוגע בך פיזית כי לכאן או לכאן, מה שאכפת לנו זה עצמינו ואם חלילה אתה רוצה להקריב משהו משלך למען ילדך, וזה מבורך, תוודא לפחות שאתה עושה את זה באהבה ומקבל מזה משהו ללא חרטות וללא פרצופים או שאל תקריב את זה בכלל. גולן. הגב לתגובה זו              גולן             בן,  צפון,    06/08/07 22:52 זה לא שהאם מרגישה לא מוסרית, היא פשוט חושבת שלתת אהבה לילדה שלה זה בעצם להעניק לה כל מה שהיא רוצה בכל רגע נתון, או שהיא גם חושבת שהילדה כבר תפסיק מתישהו, הבעייה, שהמתישהו הזה כבר עבר מ-ז-מ-ן. לגביי מה שיקרה כשלא יהיו איסורים, אין איסור על ההנקה והילדה ממשיכה להניק בגיל ארבע, יכול להיות שמדובר במקרה פרטני, אבל אני מאמין שלא בהכרח. ברור שאי אפשר לא לבצע טעויות, אבל אם דרך האיסור של הגלידה לימדת את הילד להשיג גלידה בצורה עצמאית בעתיד, יופי טופי, לא ביצענת טעות, להיפך, חינכנת בצורה נכונה וחכמה, מתוך אהבה ודאגה אמיתית לילד, אל תדאג, כשהוא ייגדל הוא יבין שהוא גדול רק בזכות הלחם שהכרחת אותו לאכול והוא יכיר לך תודה. הגב לתגובה זו              היזכרת לי את שיטת ''הויסות העצמי'' של ג'ין ריט בנוגע לחינוך ילדים             שוב תודה-OMG,    06/08/07 20:29 בכלל, ובנוגע להנקה בפרט, שטענה כי כושרו של התינוק לוויסות עצמי קיים כל זמן שיש לו תחושת ביטחון. שיטת הוויסות העצמי אומרת, כי ההנאה מפעולה היא ההסבר לפעולות שעושה הילד. כן היא טוענת שהפסיכואנליזה היא לא אוניברסלית כשם שאינה תקפה על שיטת הוויסות העצמי. למשל תסביך אדיפוס מצוי רק בתרבויות מסויימות. הפסיכואנליזה תקפה את רעיון החופש לילד שהיזכרת, בליווי נימוקים שהצדיקו את שלילת החופש. (כמו ההנחה שתינוק הבוכה כדי לקבל מזון ובא על סיפוקו לאחר מכן, הוא תחבלן זדוני שבודק את גבולות הסבלנות של אימו - הנחה חסרת רגישות). שיטת הוויסות העצמי טוענת כי רק האהבה והמין הם מניעים ראשוניים וכל שאר הדחפים התוקפניים הם משניים. וכי אפשר להפחית את ההגבלות הרבות המוטלות על הילדים במידה כזו שלא תגרומנה לשנאה מוסתרת להוריהם ולחברה. מקביל לה בגישתו הוא ביה''ס סאמרהיל של פרופ' א.ס. ניל (שנות ה-60, 70 של המאה הקודמת ), שעקרונו המוביל היה: חופש אין פרושו הפקרות. פשוט היזכרת לי גיבוב של נישכחות ושרצוי שאחזור ואעיין בספריהם שוב בצורה מסודרת יותר. הגב לתגובה זו          לדעתי לא הבנת נכון...         Ayelet,    05/08/07 16:48 לא נאמר בכתבה שיש לתת לתינוק/ילד כל מה שהוא רוצה. ההפך אולי. נאמר שהאישיות הכרחית לחיים, ראה תחילת המאמר. ולאמיתי- תודה על סדרת כתבות מרתקת. הגב לתגובה זו              כן.             בן,  צפון,    05/08/07 17:27 אני מסכים, קפצתי ל''הצהרה'' מוקדם מדי בגלל ה''אופי'' השלילי של תיאורי תהליך היווצרות האובייקט לפי ביון. הגב לתגובה זו                  בן, תרשה לי בהזדמנות זו                 מושון,    06/08/07 06:11 להודות לך על התגובה שלך (ה-''עתיקה'' מעט) לגבי הניסוי של החייזרים (זה עם הקוקו השב''סים והפרה) שהייתה לפי דעתי אחת מהתגובות הכי מצחיקות שנכתבו השנה בטוקבקים! יום טוב הגב לתגובה זו 11.  Ego is the mother of ALL evil... ..(Plotinus     Jaqueline,  Arad,    05/08/07 13:47 כך התבטא פלוטינוס :הוגה דעות יווני כשחקר את 4 המאפיינים הראשיים של ה''אגו'' :תחושה, חשיבה , הרגשה , ואינטויציה ביוונית : Αίσθηση, σκέψη, αίσθημα, και διαίσθηση הגב לתגובה זו 10.  מאמר מעולה     איתן,    05/08/07 13:22 המשפטים הבאים מרתקים אותי: ''האישיות השתלטה על המהות והפכה מעבד לאדון. '' ''במקום זרימה של מהות, התמלאה ישותנו בתמונות, ברגעים, קפואים בזמן, רגעים שממשיכים כל העת להיות פעילים בתוכנו ולבקש לעצמם פתרון, לבקש לעצמם סוף אחר. '' אמיתי- האם תוכל לתת הגדרה ממוקדת יותר של 'מהות'? תודה הגב לתגובה זו 9.  תודה, אמתי. הכתבה שלך מסכמת בצורה יפה וכואבת את סיפור חיי.     טלי,    05/08/07 12:52 למעשה הכתבה מסכמת יפה את סיפור חיי כולנו כרובוטים נפחדים. מקווה שלא מאוחר מדי לתקן את הנזקים המיותרים והעצובים האלה. אני מאוד מקווה שתסביר בהמשך איך לחזור למהות ולהפטר מהאישיות. לשאמאנים האינדיאנים יש את סול ריטריבר הגאוני, ולרוחניקים יש את העבודה על הילד הפנימי . מעניין מה יש לפסיכולוגיה המערבית רוחנית להציע. מקווה שתתייחס לפתרונות שלה בכתבות הבאות. מחכה בכליון עיניים. ושוב תודה על כתבה מצויינת שמזכירה לנו באיזה חיי שקר רובנו חיים. הגב לתגובה זו 8.  לאמיתי: פשוט מרתק. אני נהנית מאוד.     OMG,    05/08/07 12:04 האם תוכל להבהיר מס' נקודות שאולי מוטעות אצלי. מה שאתה אומר הוא ש: התינוק הוא המואר האולטיבטיבי ללא עבר ועתיד? מה לגבי זכרונות נעימים שיש לנו מהעבר? איך אתה מגדיר אותם? לאן אתה משייך אותם? המהות שאתה מדבר עליה היא הנשמה, המודעות הנוכחת? אחרי שלמדנו בתהליך החיברות שלנו מה נורמטיבי, מוסרי וכו' והתקלקלנו דיינו, שכחנו את עצמנו ואז מורים רוחניים, מסייעים לנו לפנות את אשפת החינוך הקלוקל שצברנו? אנחנו ב''א ששבויים בגוף הפיזי ומנוהלים על-ידו (המוח). והרי איאפשר לתת ל''איד'' לנהל לנו את חיינו הבוגרים,מה שאתה מציע הוא אינה אוטופיה? הגב לתגובה זו          חלק 1 ב         גולן,  ניו יורק,    06/08/07 09:58 ''מה לגבי זכרונות נעימים שיש לנו מהעבר? איך אתה מגדיר אותם? לאן אתה משייך אותם?'' זכרונות רעים יוצרים פחדים שסוגרים לך דלתות, הם בעצם הסופר אגו או אלוהים על פי פרויד וזכרונות טובים הם ה''אידים''. אם מתמזל מזלינו והאידים מושגים במהלך חיינו אז אנו נוכחים לדעת שהמציאות אינה מתוקה כמו הפנטזיה, דבר ראשון יש בנו את הפחד שלא נוכל להחזיק באידים לעד ואז אנחנו הופכים להיות אובססיביים עם האידים, הופכים אותם לשלנו וחושבים שעוד ועוד מהם יעשה אותנו מאושרים אך לשווא. לדוגמא, אם את רוצה שוקולד אבל הוא אינו בנמצא אז ככל שאת מפנטזת עליו, כך תהפכי יותר אובססיבית וברגע שיתנו לך את השוקולד לא תפסיקי לאכול. תוסיפי לכך את הסופר אגו בדמות הורייך שאומרים לך ששוקולד זה לא בריא, משמין או אסור, כך תרגישי יותר רגשי אשם שיציבו את השוקולד בחזית התת מודע שלך, מה שיגרום לאכילת יתר ולכאב בטן. פתרון מומלץ, כל מה שאת עושה, צריך לבוא באהבה, ללא היסוס וללא תלות בתוצאות ואם נפלת או נפגעת, תסלחי לעצמך ותנסי בצורה שונה פעם הבאה. הגב לתגובה זו              לגולן, תודה שעניתי לי על כל שאלותי והארת את עיני, כשאמיתי מגד נעדר  ל"ת              מ''הנוף''-OMG,    06/08/07 19:34 הגב לתגובה זו          נסיון נוסף לחלק 1 של אפלטון והמערה ותינוק משול למואר         גולן,  ניו יורק,    06/08/07 09:57 כי רק תינוק יכול לראות את האמת בדיוק כפי שהיא. לפי זן החיים הם מפל מים, זורמים מאוחדים, נופלים ומתפרדים ואז מתאחדים מחדש ואם יורשה לי להוסיף, בתהליך האיחוד מחדש, המים יותר רעננים וחדשים. לכל אחד יש ייעוד בחיים, משפחתך, מקום הולדתך והאנשים שגדלת עימם הם שיוצרים אצלך את האישיות, אם כמודל לחיקוי או כמודל לדחייה, הם שאחראים לבחירות שלך ולכיוון שלך בחיים. הגב לתגובה זו          במשל המערה של אפלטון, תינוק משול למואר, חלק 2         גולן,  ניו יורק,    06/08/07 08:49 ''המהות שאתה מדבר עליה היא הנשמה, המודעות הנוכחת?'' אם הבנתי את אמיתי מגד נכון, אז המהות היא אכן הנשמה שיש לה תפקיד כי היא בחרה היכן להיוולד ומתי. ''אחרי שלמדנו בתהליך החיברות שלנו מה נורמטיבי, מוסרי וכו' והתקלקלנו דיינו, שכחנו את עצמנו ואז מורים רוחניים, מסייעים לנו לפנות את אשפת החינוך הקלוקל שצברנו?'' כל דבר שאת עוברת בחיים הוא מראה לטבע שלך, תפקיד המורה הרוחני הוא להעמיד אותך ממול למראה. קראתי דווקא השבוע סיפור על לביאה בהריון שקפצה מעל עדר כבשים, כאשר היא היתה מעל העדר נולד התינוק שנפל לתוך עדר הכבשים שגידלו אותו במשך כמה שנים כך שהוא חשב שהוא כבש לכל דבר. יום אחד רדף אריה אחרי העדר ולהפתעתו גילה שיש אריה בתוך העדר שנמלט יחד עם כל הכבשים. הוא קפץ על האריה שהתחנן על חייו, לקח אותו לשפת אגם עם מים צלולים וזרק אותו על שפתו, בין רגע גילה האריה שהוא לא כבש ושאג שאגה שזיעזעה את כל העמק. אז זה בקצרה (או לא) תפקידו של המורה רוחני. פתרון כדי שלא תשנאי את מורך ותוכלי להתפתח, תהיי כנה עם עצמך בתור התחלה ותאהבי את עצמך על כל מעלותייך ומגרעותייך עם דגש על מגרעותייך. ''אנחנו ב''א ששבויים בגוף הפיזי ומנוהלים על-ידו (המוח). והרי איאפשר לתת ל''איד'' לנהל לנו את חיינו הבוגרים,מה שאתה מציע הוא אינה אוטופיה?'' אוטופיה היא במוח, היא פנטזיה, חלומות תמיד מתוקים מהמציאות אבל האושר האמיתי הוא כאן ועכשיו, תזכרי, כל מה שאת עושה זה לא בשביל המטרה, זה בשביל ההתנסות, בשביל התהליך, זה לא היעד אלה המסע. אם את תוהה מי את אז תמיד תנסי להיות ''הרגע הזה'', בלי עבר, בלי עתיד, בלי מחשבה, צלולה כבדולח ותראי כמה החיים יכולים להיות יפים. מקווה שהצלחתי לענות ולו על חלק מהדברים. הגב לתגובה זו          במשל המערה של אפלטון, תינוק משול למואר, חלק 1         גולן,  ניו יורק,    06/08/07 08:48 כי רק תינוק יכול לראות את האמת בדיוק כפי שהיא. לפי זן החיים הם מפל מים, זורמים מאוחדים, נופלים ומתפרדים ואז מתאחדים מחדש ואם יורשה לי להוסיף, בתהליך האיחוד מחדש, המים יותר רעננים וחדשים. לכל אחד יש ייעוד בחיים, משפחתך, מקום הולדתך והאנשים שגדלת עימם הם שיוצרים אצלך את האישיות, אם כמודל לחיקוי או כמודל לדחייה, הם שאחראים לבחירות שלך ולכיוון שלך בחיים. ''מה לגבי זכרונות נעימים שיש לנו מהעבר? איך אתה מגדיר אותם? לאן אתה משייך אותם?'' זכרונות רעים יוצרים פחדים שסוגרים לך דלתות, הם בעצם הסופר אגו או אלוהים על פי פרויד וזכרונות טובים הם ה''אידים''. אם מתמזל מזלינו והאידים מושגים במהלך חיינו אז אנו נוכחים לדעת שהמציאות אינה מתוקה כמו הפנטזיה, דבר ראשון יש בנו את הפחד שלא נוכל להחזיק באידים לעד ואז אנחנו הופכים להיות אובססיביים עם האידים, הופכים אותם לשלנו וחושבים שעוד ועוד מהם יעשה אותנו מאושרים אך לשווא. לדוגמא, אם את רוצה שוקולד אבל הוא אינו בנמצא אז ככל שאת מפנטזת עליו, כך תהפכי יותר אובססיבית וברגע שיתנו לך את השוקולד לא תפסיקי לאכול. תוסיפי לכך את הסופר אגו בדמות הורייך שאומרים לך ששוקולד זה לא בריא, משמין או אסור, כך תרגישי יותר רגשי אשם שיציבו את השוקולד בחזית התת מודע שלך, מה שיגרום לאכילת יתר ולכאב בטן. פתרון מומלץ, כל מה שאת עושה, צריך לבוא באהבה, ללא היסוס וללא תלות בתוצאות ואם נפלת או נפגעת, תסלחי לעצמך ותנסי בצורה שונה פעם הבאה הגב לתגובה זו          משל המערה של אפלטון משתמש בתינוק כמשול למואר         גולן,  ניו יורק,    06/08/07 07:28 כי רק תינוק יכול לראות את האמת בדיוק כפי שהיא. לפי זן החיים הם מפל מים, זורמים מאוחדים, נופלים ומתפרדים ואז מתאחדים מחדש ואם יורשה לי להוסיף, בתהליך האיחוד מחדש, המים יותר רעננים וחדשים. לכל אחד יש ייעוד בחיים, משפחתך, מקום הולדתך והאנשים שגדלת עימם הם שיוצרים אצלך את האישיות, אם כמודל לחיקוי או כמודל לדחייה, הם שאחראים לבחירות שלך ולכיוון שלך בחיים. ''מה לגבי זכרונות נעימים שיש לנו מהעבר? איך אתה מגדיר אותם? לאן אתה משייך אותם?'' זכרונות רעים יוצרים פחדים שסוגרים לך דלתות, הם בעצם הסופר אגו או אלוהים על פי פרויד וזכרונות טובים הם ה''אידים''. אם מתמזל מזלינו והאידים מושגים במהלך חיינו אז אנו נוכחים לדעת שהמציאות אינה מתוקה כמו הפנטזיה, דבר ראשון יש בנו את הפחד שלא נוכל להחזיק באידים לעד ואז אנחנו הופכים להיות אובססיביים עם האידים, הופכים אותם לשלנו וחושבים שעוד ועוד מהם יעשה אותנו מאושרים אך לשווא. לדוגמא, אם את רוצה שוקולד אבל הוא אינו בנמצא אז ככל שאת מפנטזת עליו, כך תהפכי יותר אובססיבית וברגע שיתנו לך את השוקולד לא תפסיקי לאכול. תוסיפי לכך את הסופר אגו בדמות הורייך שאומרים לך ששוקולד זה לא בריא, משמין או אסור, כך תרגישי יותר רגשי אשם שיציבו את השוקולד בחזית התת מודע שלך, מה שיגרום לאכילת יתר ולכאב בטן. פתרון מומלץ, כל מה שאת עושה, צריך לבוא באהבה, ללא היסוס וללא תלות בתוצאות ואם נפלת או נפגעת, תסלחי לעצמך ותנסי בצורה שונה פעם הבאה. ''המהות שאתה מדבר עליה היא הנשמה, המודעות הנוכחת?'' אם הבנתי את אמיתי מגד נכון, אז המהות היא אכן הנשמה שיש לה תפקיד כי היא בחרה היכן להיוולד ומתי. ''אחרי שלמדנו בתהליך החיברות שלנו מה נורמטיבי, מוסרי וכו' והתקלקלנו דיינו, שכחנו את עצמנו ואז מורים רוחניים, מסייעים לנו לפנות את אשפת החינוך הקלוקל שצברנו?'' כל דבר שאת עוברת בחיים הוא מראה לטבע שלך, תפקיד המורה הרוחני הוא להעמיד אותך ממול למראה. קראתי דווקא השבוע סיפור על לביאה בהריון שקפצה מעל עדר כבשים, כאשר היא היתה מעל העדר נולד התינוק שנפל לתוך עדר הכבשים שגידלו אותו במשך כמה שנים כך שהוא חשב שהוא כבש לכל דבר. יום אחד רדף אריה אחרי העדר ולהפתעתו גילה שיש אריה בתוך העדר שנמלט יחד עם כל הכבשים. הוא קפץ על האריה שהתחנן על חייו, לקח אותו לשפת אגם עם מים צלולים וזרק אותו על שפתו, בין רגע גילה האריה שהוא לא כבש ושאג שאגה שזיעזעה את כל העמק. אז זה בקצרה (או לא) תפקידו של המורה רוחני. פתרון כדי שלא תשנאי את מורך ותוכלי להתפתח, תהיי כנה עם עצמך בתור התחלה ותאהבי את עצמך על כל מעלותייך ומגרעותייך עם דגש על מגרעותייך. ''אנחנו ב''א ששבויים בגוף הפיזי ומנוהלים על-ידו (המוח). והרי איאפשר לתת ל''איד'' לנהל לנו את חיינו הבוגרים,מה שאתה מציע הוא אינה אוטופיה?'' אוטופיה היא במוח, היא פנטזיה, חלומות תמיד מתוקים מהמציאות אבל האושר האמיתי הוא כאן ועכשיו, תזכרי, כל מה שאת עושה זה לא בשביל המטרה, זה בשביל ההתנסות, בשביל התהליך, זה לא היעד אלה המסע. אם את תוהה מי את אז תמיד תנסי להיות ''הרגע הזה'', בלי עבר, בלי עתיד, בלי מחשבה, צלולה כבדולח ותראי כמה החיים יכולים להיות יפים. מקווה שהצלחתי לענות ולו על חלק מהדברים. גולן. הגב לתגובה זו          מה שרע ברעיונות אוטופים זה שהם לא ריאליים לצערי.         טלי,    05/08/07 13:03 אבל חתירה לאוטופיה הזו צריכה להיות האתגר הכי גדול שלנו. אנחנו כחברה פשוט הפכנו אדישים ועבדים לטייס האוטומאטי שהיא חיינו. סליחה, זה לא חיים, זה רק קיום. אם נשתחרר מכל ההתניות והנורמות, אנחנו עוד עשויים להגיע (חלילה) לאושר והנאה וזה מה שהכי מפחיד אותנו, כי לימדו אותנו שסבל ויסורי נפש יותר ''שווים'' בבורסת הרגשות. אני בהחלט בעד מהפכה בריאה כזו שבו נעריך את החשיבות והחובה לחזור להיות אותנטים ומאושרים. לעצרי אני ושכמותי נחשבים ילדותיים תמימים ונאיביים, אפילו משוגעים. אבל המשוגע האמיתי זה הם שמעדיפים לחיות ככה. אני על החלום הזה לא מוותרת, למרות שהיא נשמעת כמו פנטזיה ילדותית. הגב לתגובה זו              דיינו אם נגיע לאמת האושר כבר יבוא             אושר,    05/08/07 16:23 בעקבותיה הגב לתגובה זו                  אושר זה רק מושג                 א.,  מ.,    05/08/07 19:23 אין שום משמעות למושג אושר. טוב ורע הם רק בראש שלנו. אם בכלל יש דבר שנקרא אושר זה משהו שאני מעדיף לכנות בשם הרבה יותר פשוט- נוכחות. כשאדם נוכח באמת- אין טוב ורע, יש התנסות ולמידה, יש בנייה, ויש הכרה ברורה ויום יומית במוות. הגב לתגובה זו                  ברור. האמת היא האושר.  ל"ת                  טלי,    05/08/07 16:40 הגב לתגובה זו 7.  עבודה רוחנית אמיתית - עאלק ...     אריה,  מבשרת,    05/08/07 12:02 גיבוב של שטויות המוסוות במילים חסרות הגדרה - המתיימרות ללמד אמת עמוקה. חבל הגב לתגובה זו 6.  מאמר מצויין     גידי,  גינוסר,    05/08/07 11:52 לאחר כל כך הרבה קישקושים שנשלחים כמאמרים מכובדים ישנו סוף סוף בחור שכותב באופן חד פשוט ורציונלי למה החברה המערבית (בעיקר) כל כך פגומה, נותן הסבר הגיוני ומעמיק על מונחים כגון אחדות, מהות, מבלי לטעון שהוא מואר או המושיע של העולם. אני ממליץ לכולם לקרא את המאמר הזה ולהפנים אותו כי לדעתי זהו הצעד הראשון בתיקון עצמי וחיים של דרך האמצע. הגב לתגובה זו          למה אתה מתכוון באמצע? דרך המיצוע של הרמב''ם אולי?  ל"ת          .,    05/08/07 14:07 הגב לתגובה זו 5.  במילים אחרות בואו נפטר מהמוסר     יוני,    05/08/07 11:39 כיון שמה שאומר לנו בחיים --''לא'' זה רק המוסר אמרו את זה לפניך הפילוסוף ניצ'ה ותלמידיו חברי במפלגה הנאצית בגרמניה ראוי לציין שהכותבת הייתה ישרה ולא הסתירה את העניין שבכתבה הבאה היא מתכננת לגלות לנו איך אומרים כן ליצר התוקפנות הגב לתגובה זו          מוסר קלוקל הוא רק אספקט אחד קטן של האישיות         א.,  מ.,    05/08/07 14:51 יוני, לפרק את האישיות היא לא וויתור על המוסר, היא הדבר היחידי שיכול להצמיח משהו שיכול בכלל להחשב למוסר... תלמד תבין.. הגב לתגובה זו          ראשית, הכותב ולא הכותבת. ושנית הדחקת רגשות היא הגורם למרבית הבעיות  ל"ת          בחברה.,    05/08/07 14:12 הגב לתגובה זו 4.  רציתי להודות לך על המאמרים שכתבת עד כה וגם שאלה לגבי זה     ליאה,  ת''א,    05/08/07 11:38 לאמיתי מגד שלום, תודה על המאמרים- חוזה של חוסר אחריות וכל הסדרה הקודמת שפקחה את עיני וגרמה לי לקחת אחריות על חיי. ובשלב הזה בעבודתי הפנימית באמת הגעתי לפירוק תבניות אלו שאתה קורא להם אגוים אידים וסופר אגויים, האם יש כלים שאתה יכול להמליץ כדי לזהות אותם? ולפרק אותם? ואולי יש איזה משהו קטן בשביל להחלים את התאים בגוף בו הצטבר מידע התבניות, אולי מילה, שאלה... כל דבר... ??? הגב לתגובה זו 3.  עבודה רוחנית ?     בועז.פ,    05/08/07 11:04 עבודה רוחנית ? הרי היא המלכודת המתוחכמת ביותר של ''כלא האישיות'' כפי שאתה קורא לו. הרי מי עושה את העבודה אם לא האישיות עצמה. למה ? כדי להשתחרר מעצמה, כי מישהו כמוך מספר לה שיש דרך להשתחרר... ראה כמה זה מגוחך. אם שחרור קורה, זה קורה למרות ''העבודה הרוחנית'' ומורים רוחניים ולא בגללם. אני מציע שתוותר על המאמר הבא אלא אם כן אתה מבין את ההשלכות של מה שאתה עושה. הגב לתגובה זו          אני לא ממש מסכים עם דבריך אבל העלת נקודה מעניינת         גולן,  ניו יורק,    06/08/07 08:11 מה שאמרת זה בדיוק ההבדל בין הפסיכולוגיה של המערב לבין העבודה הרוחנית של המזרח. פסיכולוג מעצב לך את האישיות מחדש, כדי שהיא תתאים למציאות בה אתה חי ומורה רוחני אותנטי אומר לך לרסק את האישיות לחלוטין. הגב לתגובה זו          וכאן ידידי הטעות הגדולה שלך         א.,  מ.,    05/08/07 19:36 בועז, מי שעושה את העבודה, הוא אותו בועז קטן ושברירי שהוא הוא בועז האמיתי, אותו יצור קטן וחסר אונים שמיום היוולדו העמיסו עליו ידע, דעות, רגשות ועובדות, עד אשר נבנו סביבו בתוך ראשו וליבו אלף ואחת בועזים אחרים שאין בינם לבינו דבר, והם אלו המנהלים לצערו את חייו. כאשר אותו בועז קטן ואמיתי יבין את חומרת מצבו, הדבר היחידי שיעניין אותו יהיה לחבור עם אלו שיכולים להוציא אותו מכלאו. או אז, בועז היקר תבין על מה מדובר. אנחנו נהיה כאן לתמוך בך בדרכך הזאת, ולא נזכיר לך את השטויות שכתבת. הגב לתגובה זו              אני מודה             בועז.פ,    06/08/07 17:05 אני לא מבין.... ואני מעדיף להשאר במקום הזה. תודה על הדאגה לחומרת מצבי. הגב לתגובה זו                  אין צורך למהר                 גולן,  ניו יורק,    06/08/07 22:24 יבוא יום ואולי תמאס במשחק התפקידים של החיים, אולי תגלה שאישיותך לא נותנת לך כלום ואז תתחיל לשאול שאלות כמו מי אתה ומה אתה עושה פה. אם אתה חושב שטוב לך עכשיו, אף אחד לא יכול לדבר בשמך ולהגיד לך שלא אבל יש סיבה למה אתה קורא כתבות במדור הניו אייג', סיבה שרק אתה יודע אותה אז הדבר היחיד שאני ממליץ לך, לפחות בתור התחלה, הוא להיות כנה עם עצמך ושלאול את עצמך למה אתה פה. בהצלחה בדרכך גולן. הגב לתגובה זו                      שם הרי גולן ? הרי גולן פה                     בועז.פ,    07/08/07 00:08 גולן היקר,אולי יבוא יום ותפסיק לרדוף אחרי התשובות לשאלות. ומה שאתה מחפש יצליח להשיג אותך. הגב לתגובה זו                          זהו בדיוק, שברגע שהפסקתי לחפש התשובות באו מרצונן החופשי                         גולן,  ניו יורק,    07/08/07 07:51 בכל אופן, התגובה שלך לא לוקחת בחשבון את המהות, כשאתה מודט או מנתח דברים שקרו לך לדוגמא, יש את המחשבות והשקרים שעוברים ועברו לך בראש ויש את זה שמאבחן ועושה סדר וסלקציה במחשבות ושקרים אלו אז מי זה הסדרן הזה? אישיות עיוורת, היא עבר, היא מורכבת מאינספור קומבינציות של מה שקרה לך בעבר אבל היא לא רלוונטית להווה, מהות היא העיניים, היא רואה מה קורה עכשיו ופועלת בהתאם. הגב לתגובה זו 2.  דבר עברית.     ע.,    05/08/07 10:41 אני עליון או אם תרצה 'מעל האני' במובן מצליף ובמובן אידאל. אמור פשוט 'אני' ולא אגו- אם זה היה מספיק טוב עבור הכותב(פרויד), זה מספיק טוב גם עבורי. לגבי הסתמי, ניחא, שיהיה איד, כי הרי מה פחות סתמי מהסתמי (אלא אם כן יש לך הצעה בעברית- אשמח לשמוע). הגב לתגובה זו 1.  זה ממש בסינית המאמר הזה.     רודולף,    05/08/07 09:39 מישהו מצליח להבין? הגב לתגובה זו          המאמר כתוב נכון אבל בשפה של מטפלים         יוסף.ש.,  צפון,    05/08/07 11:11 אפשר אולי לתמצת את הרעון בשפה פשוטה. כדי להשתלב בחברה, המשפחה והחברה שלנו הציבו חוקים שיאפשרו לנו להשתלב. חוקים אלה טובים הם ומאפשרים תפקוד חברתי. לאחר השגענו לבגרות, אנחנו יכולים להשתחרר בהחוקים האלה בתהליך שמוצע פה כך שהתיכנותהפנימי הזה שגורם לנו סבל יעלם ואז נהיה חופשיים מבפנים אבל עדיין נשמור על חוקי החברה. כנראה שבהמשך, אמיתי מגד יסביר גם איך זה מתאפשר. הגב לתגובה זו              החברה הישראלית מדכאת. אבל הסעודית עוד יותר.  ל"ת              עלולו,    05/08/07 13:14 הגב לתגובה זו              קצר ולעינין! והייתי מוסיפה שאמיתי מתכוון להדגים לנו איך לתקן את             OMG,    05/08/07 12:29 עצמנו ''ולהיות טובים וטהורים כפי שהיינו לפני שנפלנו קורבן לתרבות שחינכה אותנו'' (ציטוט מפיו של מורה רוחני אחר, גריפל). במחשבה שניה אני לא מאמינה שאני חוזרת על זה, והאם זה אפשרי. אמיתי, הצעות? הגב לתגובה זו