-
24.
-
23.
-
22.
-
21.
תודה ניסים שלמדתה אותי להפסיק לסבול
dafna57, 13/06/07 15:39
שהכרתי את ניסים אמון הייתי עם ''סבל'' רב,לא ידעתי ''שהסבל שייך להישרדות ולא לחיים'' ,עכשיו אני חיה באמת וחיים-טובים שמלאים באושר. שה''רגש'' שלי נפגע נעלתי אותו , ואז השכל עבד ''שעות-נוספות'', בשכל היה לי גם ה''נקמה'' לאלא שפגעו בי,ואם הנקמה פועלת אז אין ''אהבה'',ולא ידעתי. יום אחד ''נעלתי'' לתקופת מה את ה''ראש'' ונתתי ל''רגש'' לפעול, זה הוציא לי את ''האהבה הטהורה'', ואז השתחרר ה''בוס'' העצמי שלי, כן הרבה שנים היה ה''נשמה'' שלי נעול, ועכשיו שיש שליטה של''בעל-הבית'' על כול ''עולמי'',האושר שלי כבר עובד 24 שעות בלי להפסיק,כי כבר את הסבל זרקתי לרחוק מאוד, גם אם יש לי ''כאבים'' כבר לא מרגישה. תודה לך ניסים אמון שממך למדתי כי ה''סבל'' בעולמי ובעולמות כולו בה ממני ולא מאלוהים,כמו שאומרים, שבחרתי ''דרך-החושך'' לא ידעתי כי זה ''סבל'',עכשיו אני בטוחה גי ''גורלי'' בידי. תודה לך שוב מורי הגדול ניסים אמון שבזכותך ''חזרתי'' לחיים ועכשיו לא רק שורדת ,אלא מאושרת בכול מצב. דפנה-
מישהו מישהו, 13/07/07 04:05
אני יודע שנסים מעביר הרבה סדנאות, ובטח הלכת למקצת מהם. תוכלי להמליץ על משהו מתאים?-
אני ממליצה על סדנא לעבור דרך קירות
רונית, 20/07/07 10:44
http://nomind.co.il/sitefiles/Default.aspx?PageId=3077
-
-
-
20.
-
-
-
רון, 14/06/07 01:43
בדוח על זכויות האדם שמפרסמת מחלקת המדינה האמריקנית מדי שנה, דווח בפרק העוסק בישראל לשנת 2000 כי הארגונים החרדיים ''יד לאחים'' ו''לב לאחים'' אחראים לחלק גדול מהתנכלויות, איומים והטרדות כלפי נוצרים אוונגליסטים, ''עדי יהוה'' וכן יהודים רפורמים וקונסרבטיבים.
-
-
-
האיש המורה הכי גדול שידע העם היהודי !
יואב, 13/06/07 23:02
ניסים אמון שם בכיס הקטן של הכיס הקטן את כל המורים הרוחניים היהודים ביחד !!! החוכמה והיופי הפנימי של האיש פשןט מדהימים. תפתח את הראש ותלמד, מסכן שכמוך!
-
'חיסוס' בטוח שלא יודע אתה מה זה אחים
dafna57, 16/06/07 20:10
מי שלא יודע מה זה אחים, אז בטוח שאין בינך לבין עצמך אחדות, למי שאין אחדות עצמית אין לו אחדות עם ה'אחים', ובטוח גם עם אלוהים אין לך 'אחדות', זה כול זה 'סבל' ולא חיים. דפנה מרמת-גן
-
-
19.
אורן, 11/06/07 16:05
הראש גם יכול לתת סוג של ''תרופה'' לרגש, לנתב אותה למקומות מסודרים וכאילו-מרגשים. לצייר פרחים מפלסטיק בתוך מסגרת של סורגים צבועים. ליצור הרגשה של ''נוח לי ככה''. שקט של בית קברות... אבל החיים מוצאים דרך פנימה, ואי אפשר בלי הרגש. תרופות שמרגיעות רק מפילות את הראש, מרפות את השרירים ואפשר להמשיך לישון... הלו?! איפה בעל הבית?-
רינת, 11/06/07 20:14
לפי כתיבתך הראש מניפולטור לרגש ולכן אין איזון,האמצע לא קיים כהוא בעל הבית. לדבריו של ניסים יש ראש ורגש וישנו בעל הבית- אני..אתה..כל אחד.. הבאלנס בינהם זה המקום ע''י מדטציה.. מאוד פשוט .. -
-
-
18.
-
17.
-
16.
רינת, 11/06/07 09:28
בדיוק הבוקר חזרתי מטאוס ,הראש מלא במחשבות בינו לבין הרגש לאחר שבוע מיוחד וישנה התמודדות עם הקרובים.. מי..מה.. מאיפה להגיב.. רגע! שקט! מדטצייה. -
15.
-
-
14.
Big Heart, 11/06/07 00:43
ניסים - תבדוק את שיטת Voice Dialog והיישום שלה לפי הזן בודהיזם בשיטה הנקראת Big-Mind . נראית לי שיטה הרבה יותר מעובדת ומדויקת. -
13.
אנחנו רבים עם הקרובים בגלל הביטחון
נעם, 11/06/07 00:29
בגלל שאנו כל כך בטוחים עם המשפחה והחברים הטובים והם לא יעזבו בגלל דבר כזה או אחר אני יכולים להרשות לעצמנו לכעוס בנקל שימו לב כמה מהר אנו מתעצבנים כשההורים שלנו אומרים לנו מה לעשות או שסתם הם מדברים -
12.
הראש, הרגש- מה זה הקשקושים האלה? הסיבה האמיתית לכך שאנחנו רבים עם
אבי צנעני, 10/06/07 21:58
אנשים הקרובים לנו היא פשוטה - אנחנו חלשים או פחדנים מכדי לריב עם אויבינו האמיתיים, ''הרחוקים'' מאיתנו, שיכולים לפוצץ לנו את הצורה או לקרוע אותנו לגזרים בלי מצמוץ עפעף, אז מוציאים את העצבים על מי שקרובים ונחמדים אלינו (ובגלל זה מעצבנים אותנו עוד יותר). לדוגמא : מנקה רחובות סופג צעקות מהממונה עליו בעבודה, חוזר לביתו ודופק סטירה לאשתו . דוגמא נוספת: הגרמנים ונוצרים אנטישמיים אחרים שחטו מליוני יהודים, אבל היהודים הציוניים חלשים מכדי לפוצץ את כל גרמניה לרסיסים, אז הם מוציאים את העצבים על שכניהם הערבים, למרות שהאחרונים דווקא הסתדרו יפה עם שכניהם היהודים משך מאות בשנים.-
-
מה קרה לך, אלפסי? מה זה יש בזה משהו? זה כל הסיפור, נקודה סימן קריאה
גדעון עזיקרי, 11/06/07 14:02
מה, אתה לא זוכר איך במרכז קליטה היינו דופקים מכות לכל החננות שנכנסו לדכאון? והיום מה? אינטרנט, לטוויזיה, מסך רחב, פס רחב, מיזוג אוויר, זיהום אוויר, טיסות, מלונות, סרטים כחולים, נערות ליווי, על האש, מוקפץ, אווזי , ברווזי, ומה בסוף? עוד יותר שנכנסים לדכאון, ואפילו אי אפשר לדפוק בהם מכות...-
לא נכון! מרד של מעטים מול ממסד מעיד על כעס של ''חלשים'' על חזקים.
(ל''ת)
יחי המהפיכה..., 11/06/07 22:46
-
-
-
אתה מחפש רחוק מדי. ניסים אמון מצביע על כך שהכעס הוא קודם כל כלפי
(ל''ת)
עצמך. זה המקור!, 11/06/07 22:48
-
-
11.
קצת מצחיק לסדר ככה את העולם...
ערבה, 10/06/07 19:17
לא בטוח בכלל שהראש הוא זה שמנתב את הכעס החוצה. זה יכול להיות דווקא הרגש שעושה את העבודה הזו. להגיד : ''הפתרון של הראש: ניתוב הכעס החוצה. הראש בוחר להתעצבן על מישהו אחר, מוצא סיבה הגיונית, ונותן במתנה גפרור בוער לרגש''. (ציטוט מהכתבה) - זה להנדס מחדש את המציאות ולהפוך את היוצרות על פיהן. ניתוב הכעס החוצה נראה לי דווקא כאקט של הרגש ולא של הראש. הרבה פעמים זה נעשה כדחף רגעי ללא חשיבה מקדימה. ממש אימפולס. וכדרכם של האימפולסים הם עלולים להיות מנותבים לדרך או למטרה הלא נכונה. דווקא הראש ושיקול הדעת והפעלת חשיבה לוגית היו גורמים לכעס להתנתב למקום אחר או שהיו בכלל גורמים לו להתפוגג ולהעלם - מתוך הבנה והכרה שכעס לא ממש יעזור פה. בדרך כלל אנשים נקלעים לסיחרור עד להתרסקות ( כמו פירוק הבית או כל עימות שמוביל לשבירת המערכת הקיימת ) מתוך סערת רגשות ולא מתוך חשיבה בהירה, לוגית והגיונית. כך שלטעון שיש לשחרר את השיפוטיות (כפי שנטען פה בטור זה) - זה ממש מצחיק (כלומר עצוב מאוד). השיפוט והפעלת השכל הישר היו גורמים להביט בבהירות במקור הכעס, ולטפל במקור, בליבתו, בשורש שלו, ולא בסימפטום שלו. אדם יכול לחיות ולהיות עם שלום פנימי ועדיין לריב עם הקרובים לו, מסיבה פשוטה שכל אחד ואחד מאיתנו הוא יישות נפרדת עצמאית ואינדיבידואלית ומה לעשות והרצונות והצרכים והחשיבה של כל אחד מאיתנו - אין לה שיעתוק אצל אדם אחד. גם אם האחר הוא האדם הקרוב לנו ביותר. וזה גם היופי שבקשירת קשרים אנושיים בין אנשים. רק שליופי הזה יש מחיר. וכדי לשמר מערכות צריכים להתקיים מכלול של דברים ותנאים. החל מתקשורת טובה ובונה שמושתת על הבנה, וכלה ברצון אמיתי לחיות בשלום עם הזולת שהוא בעצם הקרוב אלייך, גם אם זה לפעמים כרוך בוויתור על רצונות או עקרונות או מאווים או צרכים או כל דבר אחר שעקרוני לכל אחד מאיתנו. לפטור את הכל בהכללה שזה בכלל ה''שכל'' והשריטות שלו - זה לעצום את העיניים מהמורכבות של נפש האנוש והגורמים המשפיעים עליה.-
איילת, 11/06/07 07:03
השיפוט - הכוונה לשיפוט המיידי שאת עושה לאדם שמולך: ''הוא עשה לי הוא שתה לי, הוא אשם שרע לי עכשיו, תמיד הוא עושה ככה וככה וכבר נמאס לי שהוא לא מקשיב כבר אמרתי לו אלף פעם...'' - זאת השיפוטיות. ומי עושה את השפיטה האוטומטית הזאת? השכל. בעקבות רגש העצבים שעולה ומחפש כתובת להשתלח עליה. ה''שכל'' הלא ישר, מספק לך אוטמטית את הכתובת הכי קרובה שהוא מוצא, ותמיד שגויה, כי תמיד הכתובת האמיתית היא את עצמך, ואותה נותן לך רק השכל הישר, יד ביד עם רמת מודעות גבוהה. אם יש לך שלום פנימי, את לא רבה עם הקרובים כי את לא משליכה עליהם את הקונפליקטים הפנימיים, כי אין לך. שלום פנימי הוא שכל החלקים בך, גם הסותרים זה את זה, חיים בשלום זה עם זה למרות פרדוקסליותם. כלומר הם לא שופטים זה את זה. זה שכל אחד הוא ישות אינדיבידואלית בעלת רצונות וצרכים ספציפיים זה לא סיבה לריב, אלא פוטנציאל ללמוד לקבל כל אחד כמו שהוא - כלומר ללמוד העדר שיפוטית וצדקנות. ללמוד שלא אתה מרכז העולם ומגיע לך (את זה לוחשת לך שריטת השכל), אלא שכל אחד ואחד הוא מרכז שווה ערך לך (ואת זה לוחשת לך הרוח החופשית משכל). זהו.-
-
איילת, 11/06/07 12:27
במושג ''שכל''. לפחות להפריד בין ''שכל ישר'' המקביל לחשיבה הגיונית, נקייה וחדה, שפניה לחשיפת אמת וחוכמה, לבין ''שכל אוטומטי-פרימיטיבי-מותנה'', שהוא כמעט מקביל לאינסטינקט, לדפוס חשיבה מולד, ''חייתי'', ושכל כזה דווקא יש לאמסטף החביב, ''שכל'' שהוא בבסיסו הישרדותי, שהוא קובץ פקודות אינסטנקטיביות לא מודעות, תכליתיות לטוב ולרע, שאחת מהן היא: ''הנה אויב. תקוף!'' אם לאמסטף היה גם שכל ישר ויכולת חשיבה מודעת, הוא היה חושב לעצמו: ''רגע, למה החלטתי שזה אויב? למה באמת אני עצבני פתאום?מהו הדבר הזה שעולה בי? האו האו גררר....?'' ושכל ישר אמור להיות מותר האדם מהאמסטף.-
וכמובן - ישנו השכל הפטפטני המיוחד לאדם
איילת, 11/06/07 13:22
שאליו מן הסתם נסים מתכוון, זה שמחפש ומוצא רציונאליזציות פשטניות למה הוא רב עם הקרובים לו ביותר ולמה הם אשמים. זה שמקשקש לנו הסברים לא נכונים, הידוע גם בכינויו ''האגו'', זה שהוא שכלול מעוות של השכל האינסטנקטיבי של האמסטף.
-
-
-
ערבה, 11/06/07 16:08
אני מבינה את מה שאת אומרת, רק שאנחנו אומרות שני דברים שונים לחלוטין. את מתארת תחושת קורבניות פאסיבית (עשו לי, שתו לי, הרעו לי) ואומרת שזה נובע משיפוטיות. יכול להיות שאכן לא מדובר כבר בתחושה בסיסית אלא בפירוש שלה (שנעשה על ידי השכל השופט) - רק שלא על זה דיברתי. כעס הוא תחושה. תחושה שבאה כתוצאה מתיסכול. הכעס הוא תוצר לוואי של תחושות אחרות. והתעלמות מהגורמים לכעס (הצעה לחיות בשלום פנימי עם עצמך בכל מיקרה ובכל מצב) זה לטאטא מתחת לשטיח את המקור שהביא לתחושת הכעס, ובכך התיסכול עוד יותר יגדל והכעס יתנתב לשבילים אחרים (כמו אלימות או דיכאון או כל צרה אחרת שאנשים עושים לעצמם כשהם מדחיקים את המקור ומתעלמים ממנו). לא כל ריב עם הקרובים הוא השלכה או תוצר של קונפליקט פנימי או כי אדם מרגיש שהוא מרכז העולם. ישנן מריבות שבהן משתחרר קיטור של כעסים שהצטברו כתוצאה מחוסר התחשבות בזולת ובצרכיו. מה לעשות ואנשים יכולים להיות עיוורים לתחושות של הקרובים להם ביותר והעיוורון הזה הוא פגיעה ברגש ולאו דווקא באגו. וגם אם יש פגיעה באגו זה עדיין לא אומר שצריך להפוך לתצורה של צמח או עציץ . צמח ואבן ועציץ לא כועסים. אנשים כן. וכעס הוא דרך טובה מאוד להראות רגשות שמגיעים לדרך ללא מוצא. אני מעדיפה לחיות בחברת אנשים שיודעים להביע רגשות (מכל הסוגים) מאשר בחברת צמחים עם חיוך הזוי על הפנים שמדחיקים ומתעלמים מהמציאות וששרים מנטרות של שלום פנימי ונירוונה חובקת כל. נ.ב. - צמחים אני כמובן אוהבת מאוד, אבל לא אנשים בתחפושת של צמח.-
כן, מההתחלה דיברנו על דברים שונים :)
איילת, 12/06/07 07:48
וגם על אותו דבר, רק שתינו לא ממוקדות. כמובן, אני לא יכולה שלא להסכים איתך על הדחקות ועל טיאטוא מתחת לשטיח. רק ניסיתי להגיד, שהדבר האחרון שאני אעשה זה לריב עם הקרובים לי ביותר. אני יותר מדי אוהבת אותם, ואני מוכנה להיות הדום לרגליהם, העיקר שתהיה בבית אווירה הרמונית ושלווה ושמחה. לא מתוך הדחקה, אלא מתוך זה שהאהבה ממוססת לי את האגו וההתחשבנויות כלפיהם. את המריבות והקשיחות אני שומרת לרחוקים.-
מעגל הקרובים לנו הוא מעגל רחב...
ערבה, 13/06/07 17:51
מעגל הקרובים לנו מורכב ממעגל הבחירה דהיינו - בן / בת הזוג וחברים, וגם מהמעגל אליו נולדנו: הורים, אחים ואחיות , סבים וסבתות ילדינו וכן הלאה.. ועכשיו תגידי לי את איילת האם היית כותבת את אותם דברים על מוכנתך להיות הדום לרגלי הקרובים לך ביותר שאת חושבת על אנשים אחרים במעגל הקרובים לך (לא אותו מעגל שייצרת לך מתוך בחירה). ועל זה דיברתי שכתבתי על כעס כתוצאה מחוסר התחשבות ברגשותייך, רצונותייך, מאוויך,מבנה האישיות שלך ועוד כאלו מין תכונות בסיסיות שמרכיבות את האני שלנו.-
המעגל שאני מוכנה להיות לו שטיח:
איילת, 14/06/07 03:06
*משפחה שמתוך בחירה (אף על פי שאת הילדים את לא בדיוק בוחרת. כמו הורים ואחים, גם הם נולדים עם נטיות ואופי בלתי צפויים שיכולים להתנגש עם מה שאת אוהבת או מצפה שיהיה בבן אדם). *הורים ואחים (התפתחות של השנים האחרונות) * כמה חברות קרובות כשאני נפגעת ממי מהם (וזה קורה מעט מאוד), אני קודם בודקת עם עצמי בכנות מה היה שם בדיוק, ותתפלאי, אבל תמיד, ללא יוצא מהכלל, אני מוצאת שם משהו שקשור לראיית עולם אגואיסטית שלי, איזו תפישה שאני מרכז העולם ומגיע לי יותר, ומיני השלכות שונות שאני עושה על הצד השני. בדיקה כזאת, הבסיס שלה תמיד יהיה אהבה ואמון. ואם מישהו מהם באמת התנהג בחוסר התחשבות בי, אז אני מבינה שזה מתוך בורות או הרגל או חוסר מחשבה, לא מתוך זדון. האנשים הקרובים לי לעולם לא יפגעו בי מתוך רוע. אבל בחוץ זה כבר משהו אחר. שם יש רוע וזדון ואטימות ואדישות ואגואיזם מחריד, ושם צריך שיהיה אומץ לא להשתפן, לא להתחשב במה יחשבו עלייך, ולצאת על מי שמגיע לו. או פשוט להתרחק. ויש כאלה שמסוגלים להחיל את הגישה האוהבת-אדם גם על המעגלים שבחוץ, ואולי גם אני אהיה פעם מסוגלת לראות איפה אני יוצרת את המציאות שלי, ולקחת עליה אחריות כשמישהו ''פוגע'' בי. לא מתוך הדחקה, אלא מתוך נאורות וראיית התמונה השלמה.
-
מושון, 14/06/07 10:04
האם גם הם הדום לרגלייך? מה קורה אגב לאדם ש-''מצליח'' להיות הדום לרגליי כל האנושות, האם מעשיו תורמים לעולם יותר טוב או שהם מעודדים אנשים מחוסרי מצפון ומוסר לדרוך ביתר שאת? יום טוב
-
איילת, 14/06/07 12:11
כבר סיפרתי, שבמעגלים הקרובים אליי, את הפגיעות ההדדיות אפשר לספור על פרקי אצבע אחת. וגם אלה, פגיעות שטחיות, שום דבר שהתנצלות מיידית לא יכולה לתקן. אני לא יכולה לפגוע במי שאני אוהבת. אני מלאת חמלה והכרת תודה לקרובים אליי ולא שוכחת לרגע את נס קיומם בחיי. אני כל הזמן מעריכה את זה. מכבדת את הנשמה שלהם ורואה שהיא טובה. מה טובה, מעולה. זכיתי להבנה וקבלה על פגיעות שפגעתי בקרובים אליי בשנים שפחות הסתדרתי עם העולם, יותר ממה שמגיע לי, אז כן, גם הם הדום לרגליי. אולי מהם למדתי גם להיות כזאת. אולי זה גם עונה על שאלתך השנייה. אנחנו לומדים זה מזה להיות חומלים ומקבלים וסלחנים. במקרים קיצוניים של חוסר מצפון ודריסה ברגל גסה, אני בעד להיות ענייני ולגמוז ב''אכזריות'' מישהו כזה שבא להרע לך, לנצל אותך, בדיוק כמו שהיית מועך יתוש צמא דם בלי לחשוב פעמיים. לאנשים עם חוסר מצפון ומוסר אני לא מתייחסת כאל בני אדם, אלא כאל הפרעה אובייקטיבית שצריך לסלק מתוך הגנה עצמית. זה גם הלימוד היחיד שאתה יכול ללמד אנשים כאלה, יותר נכון לאלף אותם חד וחלק ובלי יותר מדי חיבוטי נפש, כמו שמאלפים חיה. כשהלב סגור ומקולקל, אין עם מי לדבר ואין לאן לפנות. יש מקרים שבהם הגישה ההדומית היא חסרת תועלת, ויש לזהותם, ולהכריע לגבי כל מקרה ומקרה לגופו. יום טוב גם לך.
-
-
-
-
-
-
10.
יעל, 10/06/07 17:52
הכעסים שאנו מעיזים להוציא על בני הזוג שלנו, לא שיכים כלל להם אלא לנו בלבד. הכי קל להאשים את זה שעומד מולך במקום לשאול את עצמך למה אני כועס ולהשלים עם עצמי. בדרך כלל אנו מרשים לעצמנו להיות הכי מגעילים כלפי אלו שאנחנו ''אוהבים'' ומצפים מהם להכיל את הכעסים שנובעים מבעיות עמוקות. אף אחד לא יכול להכיל את זה -
9.
To Understand is to forgive.To forgive: cools yr anger (ל''ת)
Al/Fasya, 10/06/07 13:47
-
-
8.
Jaqueline 20, 10/06/07 12:48
מצוטט ביהדות ובאיסלם שאדם חזק הוא הכובש את יצרו וכעסו. הכנסיה רואה בכעס אחד מ7 החטאים הקטלנים בודהיסם מזהיר מפני חמשת המכשולים (הכעס הוא אחד מהם) הרומאים ראו בכעס אבוד דעת זמני ''Furor , IRA brevis est'' היוונים ראו ב-כעס גם שגעון וגם חטא ''O thimos inei mia trela kai amartia'' I can recall a passage in the Iliada of Homerus : Τραγουδήστε! Θεά ο θυμός Αχιλλέα που έφερε πολλά δεινά επάνω στους Έλληνες Sing O goddess !! the ANGER of Achilles son of Peleus , that brought countless ILLS upon the Achaeans :(Greeks) i-
If we can master the art of soft speaking
Perez, 10/06/07 13:35
we shall defeat ANGER. Unfortunately , most Israelis I meet overseas are ill tempered and loud speaking but nevertheless , I love them cause they are my people A propos !! Apo pu xereis Ellinika ? u-
יה סאלם, ז'קלין, סחתיין על היוונית העתיקה, הרומאית והרומנית.
אבי צנעני, 10/06/07 22:21
אבל מה עם קצת ארמית? על כל פנים, טוב לראות שסוף סוף מצאת מה לעשות בערד. -
-
-
-
7.
חייה פולק, 10/06/07 12:36
תורת הסבל כפי שהיטבת לתארה כאן בדייקנות,בקצרה ובאופן ממצה בעיני אמיתית ואוניברסלית (לאו דווקא בודהיסאית) כשאנחנו כועסים זה בעיקר על עצמנו, על הרגש שבנו שקשה להכיל וקשה להסביר. השכל מחפש בשבילנו את התירצים את הסיבות ואת ההסבר. היות והשיפוטיות באה ממקום רגשי חשוב מאד להיצמד לעובדות ולדעת אותן לפני שמתחילים לכעוס. העניין הוא שלעתים על מנת להגיע לאמת, לעובדות כפי שהן יכולות לחלוף אפילו שנים... מה שמקשה עלינו מאד כבני אנוש להתגבר על תחושות הכעס שגורמות לנו לסבל. בברכה חייה פולק מאמנת אישית בחיפה. -
6.
-
5.
מרגיש, 10/06/07 12:22
עולם הרגשות דורש הנה מעמיקה ובחינה של מניעיו ועומקו. תנו לראש לחשוב ולרגש לאהוב... מכאן מתחילים ללכת פנימה. -
4.
א.ד.מ.א, 10/06/07 12:15
'' לתת לכל אחד את החופש להיות מי שהוא '' גם לסבול מבלי שינסו להפוך את הסבל שלך לאשליה משום שאם מביטים נכוחה אפשר להבחין שחוץ מסבל יש רק לעג לרש - עוד צורה של סבל . -
3.
מאוד אוהבת כתבות של ניסים אומן
שושפרי, 10/06/07 12:14
אשמח באם האתר יהיה גם בעברית ולא רק באנגלית. נ.ב. תמיד הדפסתי את כתבותייך. יש בהם שכל הגיון ומוסר השכל. -
2.
גירושין הם לפעמים דבר בלתי נמנע והטוב ביותר לכל הנוגעים בדבר. (ל''ת)
לא צריך להיסחף., 10/06/07 11:36
-
1.
אויש, פשוט תאהבו נורא את הקרובים לכם
וגם תחסכו כסף, 10/06/07 11:25
ותראו כל הזמן כמה הם מדהימים, ממצב כזה ממש קשה לריב.-
רק בתנאי שאת/ה לא מרמה את עצמך, ונכנס לאשליה שהכל טוב כי אין דבר
(ל''ת)
זה נכון, 10/06/07 13:08
-
