אם שמת לב, אז לא שללתי לחלוטין את מעורבותם של כוחות לא מודעים של המטופל בתהליך הריפוי, אלא רק התנגדתי לשימוש באמירה כזו כתירוץ, בדיעבד, לכישלון הטיפול, בעיקר, וזו נקודה חשובה ביותר, מצד שיטת טיפול שטוענת ליכולת לאבחן התנגדות לא מודעת כזו ולשנות אותה בהשפעה אנרגטית, ללא שיתוף מודע של המטופל. עניין הדיוק המדהים באיבחון דורש לטעמי מעט יותר ביקורתיות וקשה לקיים עליו דיון רציני. כשמאבחנים בעפעוף טראומה בגיל 10 למשל, לא תמצא כמעט מישהו שלא יוכל להכניס אל תוך התבנית הכללית הזו התנסות אישית משלו, החל ממוות של הורה ועד לילדה שסירבה להצעת חברות. ואם נאבחן היצרות בעורקי הצוואר או הלב, אז נהיה צודקים אצל כל אדם מעל גיל 40. חלקם יגיעו גם לגיל 90 עם אותה היצרות, ללא התערבות טיפולית, ובבריאות מצוינת. למכירים את הנושא מהצד קשה לתאר עד כמה הדברים בזמנו היו רחוקים מטיפול נטו, ועד כמה רפי היה בסוף ימיו מעין סוג של גורו שהמציא על סמך העיפעוף מיתולוגיה שלמה של ההיסטוריה האנושית מבריאת העולם ועד היום, ועל סמך המיתולוגיה הזו ניסה לפתח גם תפישת עולם רוחנית קפריזית ותלושה מהמציאות. זה בכלל לא התחיל ונגמר בטיפול במחלות וזה החלק שמעורר בי את עיקר ההתנגדות. אני חושב שמותר וחשוב להצביע על הדברים השליליים הללו מבלי לפסול לחלוטין את תחום המחקר הזה (מה שאגב לא עשיתי) שאני חושב שהוא חיוני ומרתק. אבל כפי שכתבתי כבר קודם, חיוני מאוד בעיניי לעשות הבחנה ברורה בין עבודתו המוקדמת לבין עבודתו המאוחרת.

הגב לתגובה זו

שאלת הפלסבו היא כבר שאלה אחרת. ההשפעות של אפקט הפלסבו אינן שנויות במחלוקת, אבל הן מכניסות אותנו לשדה מוקשים. מטפל אמפטי שמרעיף על המטופל אהבה ומצליח לפתח אצלו אמונה ותקווה, מעורר במטופל כוחות ריפוי חזקים ביותר שלעיתים נדירות די בהם כדי לרפא את שורש המחלה, ולעיתים קרובות יותר יש בהם כדי להביא לפחות להקלה סימפטומטית (שבמצבי חולי מסויימים היא דבר גדול כשלעצמו). וכאן נשאלת השאלה האם כדי להפיח במטופל אמונה ותקווה, יש לתת למטפל רשיון לשקר לו. זו השאלה הקשה וכאן שדה המוקשים. אם רוצים לאפשר למטפל לעורר במטופל את אותם כוחות ריפוי, אז לכאורה צריך לאפשר לו להוסיף לתמונת המציאות של המטופל גם רעיונות מעוררים שאינם בהכרח תואמים למציאות האובייקטיבית. בעוד שהמחשבה אינה יוצרת מציאות באותו מובן פשטני שרבים היו רוצים להאמין בו וזה לא משנה כמה סרטים יעשו על זה (כי אם כן אז כולנו היינו נשארים צעירים לנצח, וחברי קבוצת הפיזיקל אימורטליטי שמתים כמו זבובים כבר הוכיחו לכולנו שחשיבה חיובית עדיין לא חילצה אף אחד מהקבר), אבל היא כן יכולה להשפיע על המציאות, במידה כלשהי, גם ברמה הפיזיולוגית. אם אנחנו מתירים רישיון כזה, אז הוא חייב להיות כפוף לכללי אתיקה קפדניים שלא כאן המקום לפרוט אותם לפרוטות, אבל העיקרון הראשי שלהם צריך להיות שכל רעיון שאינו בהכרח תואם למציאות שמועבר למטופל יהיה מעוגן רק בטובתו הבלעדית של המטופל ולא בצורך של המטפל להאדיר את עצמו, את כישוריו ויכולותיו, ואת חשבון הבנק שלו, על חשבונם של אומללים. זה ידרוש מהמטפל גם יכולת גבוהה מאוד של עמידה על טיבו ואופיו של המטופל כי לכל אדם תתאים מידה שונה של אי-אמת כדי לעורר בו תקווה ואמונה, וחריגות מהמינון האינדיבידואלי יכולות להביא לתוצאה הפוכה שתגרום למטופל להזניח אפשרויות טיפול חלופיות ויעילות, או, מצד שני, לאדישות מוחלטת כלפי הרעיונות סותרי-המציאות. מספר המטפלים שיש להם את הכישורים המתאימים על מנת להגיע למנת השקר/פלסבו המדויקת המתאימה למטופל ספציפי קטנה ביותר, ומספר המטפלים שמעדיפים את טובתו של המטופל על טובתם האישית הוא הרבה יותר נדיר מכפי שהיינו רוצים להאמין. כל זה מביא אותי למסקנה שאסור להעניק לאף מטפל רשיון לשקר, אפילו לא כשהמטרה המוצהרת היא טובת המטופל, גם מהסיבות שהוזכרו וגם מפני שאף מטפל לא יוכל לעשות שימוש לטובה בשקר לאורך זמן. הפיתרון שאני מציע הוא ללמד מטופלים בצורה ישירה את ההשפעות המיטיבות שיש לכוחו של הדימיון על כוחות הריפוי שלהם, ולעודד אותם לעשות בו שימוש מודע ורצוני, שבהדרכה נכונה הוא אפילו יעיל יותר מהשפעה עקיפה שמגיעה מצד שלישי, ולא לעשות בו שימוש עקיף ומניפולטיבי בסגנון כותבי הקמיעות, סגנון שגם אם הוא מתחיל מכוונות טובות, כמעט תמיד הופך בסופו של דבר לכלי שמשרת את המטפל יותר מאשר את המטופל, כמו את אלו שכותבים ספרים על התעשרות בעזרת כוח המחשבה, ולא את העניים שרוכשים את הספרים הללו.

הגב לתגובה זו

כל הכבוד על ההשקעה בתשובה ארוכה ומפורטת. צר לי לאכזבך, האבחונים שקיבלנו לא היו ברמת היצרות של עורקים, או כל איבחון כללי שכזה, אלא במידת דיוק ממוקדת ומפתיעה. נקודת המוצא המשתמעת מדבריך היא שמטפל אנרגטי לא מספק ללקוחו את האמת, אלא ממלא את כיסו מעות ומיני מטבעות ומשמח את מנהל הבנק שלו. לאור הכרותי העמוקה עם מטפלים רבים שכאלה אני רואה את הדברים באופן שונה ממך. האנשים שאני מכיר מאמינים בדרכם ומעניקים שירות מדהים ועמוק למגיעים אליהם, מתוך אכפתיות אמיתית ויכולת נתינה מרשימה. מאז 2001 למדתי להכיר רבים ונפלאים מביניהם ודע לך ששאלת הכסף היא הדבר האחרון שמעניין אותם, ובדרך כלל הם יעבדו בתחילת הדרך בתשלום סימלי או ללא כסף, עד שמישהו ממטופליהם ישכנע אותם שיש להם זכות מלאה להתפרנס מעבודתם הטובה. איני חושב שמטפל אנרגטי יכול להשפיע על כוח הרצון של מטופלו, לכן יכולת ההשפעה שלו מוגבלת למידת הקבלה של לקוחו, זה לא בגדר תירוץ, אלא שוב - היגיון פשוט. יחד עם זאת, כמו בכל תחום גם כאן יש מיגוון רב של בעלי מקצוע ולכל אחד גישה ואופן פעולה שונים. שוב, אינני מטפל אנרגטי ואני רחוק מלהיות אדם תמים שמתפעל מכל שטות שמראים לו, אך למדתי לסמוך ולהעזר ביעוץ וטיפול אלטרנטיביים שעושים לי ולסובבים אותי רק טוב. אני מבין שאתה אינך מחסידי הדרך, אך המלצתי היא: צא ולמד. תתנסה, תכיר, תחווה ואז תביע דיעה. הייתי ממליץ לך על כמה מטפלים ושיטות שהוכיחו עצמם לפי נסיוני האישי, אך לא נראה לי שהדבר הולם ליצור פרסומת כזו או אחרת כאן.

הגב לתגובה זו

אהבתי :) לעניין הקוקה-קולה, זה נכון שאנחנו חיים באופן כללי בחברה שתעמולה שקרית ומניפולטיבית בכל תחומי החיים היא אחת מאבני היסוד שלה. זה לא אומר שאנחנו חייבים להשלים עם זה. גם אם מהפכה כללית היא מעבר לכוחותנו, אנחנו יכולים לעשות שינויים קטנים, כל אחד במעגל ההשפעה שלו. (כי טיפה, עוד טיפה, וטיפה, תהיינה לים).

הגב לתגובה זו