 |
9.
פסק זמן.
דיקלה,
גוש דן,
11/01/07 19:39
|
כל הכתבה שלך מייצגת עבורי את התהליך שאני עוברת בחיי והוא פסק זמן.פסק זמן מהרגלים ודפוסים שלילים שדבקתי בהם כעת שאני לבד ובוחנת את מצב הזויות שלי שהיתה ועדיין במבחן אני רואה עד כמה לא הרפיתי מהם.עד כמה דובקות בחיינו אותן פיסות לא מודעות של הרגלים רעים.אני כרגע ממש משתעשעת משתעשעת ובוחנת כל רגע ורגע.האם עצוב לי האם שמח ואם רע לי האם פורח.מודעת ולא מודעת ואין מי שיגיד דבר .הורי לא שוהים כרגע בארץ אני לבד לגמרי וממש מודה שדיי טוב לי את עצמי ועם עצמי.הצל והאור מחליפים תפקידים כל מספר רגעים ואני מחכה לרגעי השלווה בשבת הקרובה.ועוד שבת תגיע אחריה שבה אגיע להחלטה מה אעשה הלאה וללא שום חרטה.שלמה משלימה ומרפה.כואבת את המוות שבכך ואת השמחה.ובעיקר הרבה יותר חכמה,מכפי שנכנסתי למצב מלכלתחילה.
מאחלת לך ולי הרבה שעות של חשיבה עם אהבה.
בקשר לתגובה 5 :השיפוטיות שבי היתה אומר ''מאוד בוגר - גם אתה בדרך תהיה בטוח בכך''.הצד ההגיוני יותר שלי משיב לכך:מאחלת לך לפגוש את הורייך בחלום ולהיות מפוייסת עימם יותר ויותר ואמן שישמרו ויגנו עליך שם מלמעלה ויעניקו לך את כל האהבה שייחלת לה והיתה עקרה כאך במציאות על פני האדמה והלוואי שתצליחי לסלוח להם אם עדיין לא סלחת.
הגב לתגובה זו
|
|
|
8.
איך אתם מעיזים?
אד שאיכפת לו,
09/01/07 23:13
|
לפרסם את תגובה מס' 5
ראינו כל מיני תופעות של בקורות שהיו סתם דברי נאצה ,אך לשפל הזה טרם הגענו.
הגב לתגובה זו
|
|
|
עובדה שהגענו אליו
כואב מאוד,
11/01/07 00:38
|
|
|
7.
ראיון חדש עם וילבר - מבוא לגישה אינטגרלית
נרי בר-און,
ת''א,
09/01/07 07:25
|
http://integralisrael.dex.co.il/view.php?t=37461
ראיון שנעשה עם קן וילבר עבור ''חיים אחרים''
הגב לתגובה זו
|
|
|
6.
יפה ומרגש לקרוא אותך עדית.
ל"ת
אור לקראת הבוקר,
08/01/07 19:53
|
|
|
5.
מאחל לך לפגוש אותם
ל"ת
בקרוב,
08/01/07 17:44
|
|
|
4.
מות הורים
משה,
קרית ביאליק,
08/01/07 11:38
|
כשאנחנו קטנים ההורים הם עמודי התווך שלנו, להם יש את התשובה לכל דבר ולכל צורך שלנו, ואנחנו מסתכלים אליהם כלפי מעלה.
כשמתבגרים, הם ממלאים פתאום גם את תפקיד אלו שאנחנו מתעמתים אים, וכאן זה כבר נעשה מגובה העינים.
ככל שהם מזדקנים אנחנו מתחילים פתאום לשאול שאלות למה, ואיך הייתם כאלה וכו' וכאן הרבה פעמים אנחנו מסתכלים אליהם כלפי מטה.
אחר כך אחד ההורים נפטר ראשון ואנחנו לא מבינים איך יכולת לעזוב ועוד להטיל עלינו את הטיפול בבן הזוג שנשאר.
רק כששניהם אינם ונחנו מוצאים את עצמנו בלעדיהם, אנחנו מתחילים להתגעגע לטוב וגם לרע. שהרי הרע לא נעשה מתוך רוע ויותר סביר שנעשה פשוט מחוסר מודעות.
כתבה יפה
הגב לתגובה זו
|
|
|
3.
Adit
cool,
cool,
08/01/07 02:31
|
|
|
2.
הסוגריים
סולי,
07/01/07 21:59
|
|
|
מה עם קרדיט ליעקב זנדמן על הסוגריים?
ל"ת
ולמה הצנזורה?,
08/01/07 05:15
|
|
|
זאת גניבה ספרותית מהמגיב י' (יעקב ז')
פלגיאט!,
08/01/07 03:49
|
|
|
1.
טוב שיש ''פרגולה'' שגורם שלא ''נסנוור''
dafna57,
רמת-גן,
07/01/07 18:45
|
שלמדתי לדעת איך לחיות את ה''הווה''
הבנתי כי זה לחיות במציאות,
זה נתן לי לחיות ללא געגועים,
פעם חשבתי שבזוגיות חייבים להיות ''דומים ''אותו דבר,
עכשיו יודעת כי יש ''יאן-ויאנג''
ללא ''חופש'' אין ''אושר'' ,
שנתן לי להיות שלווה גם ב''עצב''
פעם שהיה ''עצב'' לא היה ''שמחה''
להיות הורה טוב זה לא ל''חנך''
אלה להעביר כול הזמן ''אהבה ופינוק''
הרי ילידנו מעתיקים אותנו,
אז יותר טוב שהם יבחרו את ה''נוצות''
ולא להלביש להם ''מעיל''
שלא מתאים לאישיות שלהם הטבעי,
כמו שאוהבים כך מקבלים חזרה,
שיש ''תנאים'' זה לא ''אהבה טהורה''
''בחיים'' אין ''מוות''
אם מחפשים ''חושך'' אין ''אור''
שחזרתי מה''מוות'' לפני 3 שנים,
פתאום הבנתי כי ה''חיים'' רצים,
לכן מאותו יום חיה רק את היום,
כי גם כול יום זה יום ''חדש''
גם בלילה שהולכת לישון
לא חושבת על עו ד ''דקה''
גם כבר מבינה אני כי :
''מי שמכבד את עצמו ,מכבדים אותו''
גם ''ואהבתך רעך כמוך''
אני יכולה לשנות רק את עצמי,
ומי שמתאים לו השינוי שלי נשאר
ב''מחרוזת''.
טוב לחיות בלי ''דמיון'' ו''פנטזיות''
ואת ה''אשליות'' ש''התקימו''
אפשר להשאיר,ומי שלא לשלוח ,
גם יש מצב שבו חייבת אני לשלוח
את ה''רחמים'' ל''ארה''ב'' גם שלי,
בהווה אין חרדה וזה גם מעיף ''פחד''
ה''פשטות'' שלימד אותי ניסים אמון
עשה לי אפילו הקשיים לקלים,
וויין דייר לימד אותי להודות כול 10 פעמיים ,מאותו יום יש לי להודות
אלפי פעם לאלוהים.
ניל דונאלד וולש כבר לימד אותי
כי שאין ''אחדות'' עם עצמי,
אין ''אחדות'' עם ''אלוהים''.
דפנה
הגב לתגובה זו
|
|
