תגובות עד כה: 21 תגובות, ב- 12 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 12.  טובי את באמת מוארת תודה  ל"ת      גבריאל,    01/11/06 11:28 הגב לתגובה זו 11.  ממשיכה להפציץ     מעריץ אלמוני,  צפון,    23/10/06 11:59 במאמרים המושחזים והבועטים שלך. מחכה כבר לקטע הבא הגב לתגובה זו 10.  ''הפיצוי'' פוגע בנו ובילדנו     מיכל,  דרום,    20/10/06 23:30 קראתי את הנאמר והרגשתי שכתבת עלי - על ההורה שהבטיח לא לחזור על מה שעשו לו וקילקל... עכשיו בעקבות נסיון להיות הורה טוב לעצמי לאהוב ולקבל את עצמי כמו שאני, אני אוכל גם לשנות את הגישה כלפי הילדים שלי ולא לפעול ממקום של רגשי אשם או ממקום שהם לא יסבלו כמוני... תודה הגב לתגובה זו 9.  טוב     בן,  צפון,    20/10/06 18:51 אני מתעלם מהמאמר עצמו.. כי הוא דיי בנאלי וטחון ואני מתייחס למשפט הזה: ''לאלה שעדיין אינם הורים – נזכור שאין זה מחויב המציאות להביא ילדים לעולם גדוש זה!'' תחשבו עליו מכל הכיוונים ותראו שזה פשוט משפט מטומטם.. בואו נחשוב עוד קצת לגביי מה הוא מעיד על כותבת המאמר... הגב לתגובה זו          ישר כח         טובה,  דרום,    22/11/06 14:34 צודק במאת האחוזים ובאמת ראויי לחשוב יותר מקצת על הכותבת ....... הגב לתגובה זו          אין זה מחויב המציאות להביא ילדים...         רחל,  מרכז,    21/10/06 23:08 גם אני מאוד לא אהבתי את המשפט הזה, אך אין זה הוגן לפסול את כל המאמר החכם והחשוב (ולא בנאלי בכלל!), ולהסיק מסקנות מרחיקות לכת לגבי כותבת המאמר רק בשל פליטת פה מיותרת. הגב לתגובה זו          קוצו של י'         י,    20/10/06 21:37 בן, בציטוט שלך השמטת את ו' החיבור במילה ונזכור. תסכים איתי שההשמטה הזאת לבדה מהווה חצי מהאפקט של התגובה שלך. בתגובה שלך זה נשמע כמו המלצה. במקור, זאת הערה. הגב לתגובה זו              כן, אתה צודק             בן,  צפון,    20/10/06 22:07 ההשמטה לא הייתה מכוונת, ובכל זאת המשפט הזה הוא סוג של הערת המלצה (עולם גדוש.. סימן קריאה..). לא נשמע קצת כמו תעמולה סינית קומוניסטית לפיקוח הילודה? הגב לתגובה זו 8.  מיום שהבנתי כי זה ה''שלמות'' חיי מאושרים     dafna57,  רמת-גן,    20/10/06 10:31 כששאלו את ניטשה:''מה עושים עם ילדי?'' ענה ניטשה:''אין לי ניסיון אין לי הצעה'' כן בגיל 17 ילדתי את בני הגדול, לאחר 9.5 שנים ילדתי את בני השני, הראשון גדל עם ה''מרד'' בהורי ולכן נתתי לו ל''בזבז'' ולא ל''חסוך'', גם היה מותר להיות עם כול חבר שרוצה להיות איתו ברחובות, אבל בין 2-4 חייב היה להיות בבית, וב8 בערב כבר היה ב''פיז''מה'', הייתי אבל עדין לא ידעתי כי ''עונש'' זה דבר לא טוב בכול מצב. לשני כבר היה מותר לפתוח את ה''ארנק'' בבית מתי שצריך ורוצה, הוא גם כבר היה יושן עם ''טרנינג'' שהולך עם זה בבוקר לגן או לבי''ס, כבר גם ידעתי כי ''עונש'' זה יצור של חרדה שלא יסתדר בחיים, כרגע שכן שלי שתמיד בריב עם אשתו נכנס לביתי ומקבל ממני את האזהרה: כשאתם רבים בבית גם לא ליד הילדים,בבית באוויר וברוח יש את הדברים הלא טובים שמעביר לילדים הרבה ''כאב'' נפשי,בני הגדול שעכשיו בן 32 הוא נגד ''נישואין'' ,בני בן 22.5 ''מסטלבט'' כול יום . כן בואו נוריד את ה''חינוך'' ילדים, הרי ''חינוך'' זה ה''עתקה'' ''ממני'' מיום שנולד עד גיל 5 להעביר רק פינוק ואהבה, מגיל 5 עד בין 13-15 זה הילדות שצריך להעתיק רק את הטוב, בין 13-15 ועד בין 25-28 זה הנעורים ששם מוסיפים את מה שלא רצו ''ללמוד''. עכשיו אני מודה לניסים אמון שהיכרתי לפני 9 שנים שלימד אותי להיות חופשיה ומאושרת וזה תיקן את מה שהייתי צריכה להעביר לבניי. שבת שלום למורי ולכול ניואייג .דפנה הגב לתגובה זו 7.  מעניין!     רותי,  צפון,    19/10/06 23:22 עד לגיל 20 לאבי היה כל אשר רצה, כי גדל במשפחה מבוססת, ומגיל זה הגיע למעברה ובמשך שנים חי בצמצום גדול. אצלי הכל הפוך, עד גיל 20 חייתי בצמצום כי ההורים לא נתנו/ הרשו, ומשהגעתי לגיל 20 אבי עוזר לי ביד רחבה, כולל רכב שקנה לי ועזרה עם שכר דירה. לכעורה הכל טוב ויפה, אבל יש קושי, דווקה במקום הזה שאני לא חייבת לעבוד ולהתפרנס, כי אבא עוזר. נוח לי לא לעשות את מה שצריך, וזה פוגע בי, כי כשלא עושה את מה שצריך נכנסת לדיכאונות, וגם קיים תמיד הפחד שאף פעם לא אדע להתפרנס, וכשאבא יום אחד ימות, אני אשאר אבודה. אני גם רואה שאבי, שהוא איש מקסים, בלי לשים לב מעודד אותי להשאר נתמכת על ידיו. הוא מבוגר וטוען שהוא חי בשבילי ובשביל אחותי, ונראה לי שאולי מפחד שאם לא יעזור לי כלכלית, לא תהיה מטרה לשארית חייו, ואולי מפחד שאם לא יתן לי כסף, לא תהיה לי סיבה להשאר איתו בקשר? אז אבא! אני אוהבת אותך גם אם לא תתן לי כסף, ובוא תעזור לי לצאת לדרך עצמאית בקלות, ותאפשר לך להנות משארית חייך, גם בלי התנאי שלי יהיה נח. הגב לתגובה זו          את בחצי הדרך         שלמה,  דרום,    20/10/06 15:52 כל הכבוד לך על ההבנה הנפלאה שלך, נראה לי שעשית חצי דרך חשובה מאין כמוה בהבנה הזו שלך, נראה לי שזו מחצית הדרך בלבד מאחר ועדיין את מבקשת מאביך לעזור לך לצאת לדרך עצמאית כשברור מדבריך שעזרה כזו לא תשרת אותו מאחר ויתכן שהוא רוצה ''לקשור'' אותך אליו. המשימה הזו היא לדעתי הבית ספר שלך זהו התהליך שעלייך לעבור ללא עזרה מאיש ובזכות זאת לבנות ולהעצים את עצמך כאדם בוגר ואחראי, אז אולי כדאי להחליט להיות עצמאית ממש כבר היום, להנות ממה שאת עושה או לומדת מבלי מהמתין לאישורים של הסובבים אותך, תהיי את, נראה שיש לך הבנות נהדרות וחבל על הזמן, אגב מה עם זוגיות לא נתמכת? הגב לתגובה זו 6.  אני בן 30 וגר אצל ההורים     מיקו,  ב''ש,    19/10/06 21:46 אז זה אומר שהוריי התעללו בי בילדותי? הגב לתגובה זו          ל 6 ובכלל לכל אחד         יפה,  ירושלים,    20/10/06 00:22 לא, זה לא אומר שהוריך התעללו בך בילדותך, זה רק אומר שכנראה יש לך עדיין קושי לנהל את חייך וצרכיך בעצמך, אני יכולה לשתף אותך מנסיוני האישי - גרתי בבית ההורים עד גיל 32 נשואה עם ילדה. כשביתי הייתה בת שנתיים עברתי לבית משלי, רק אז התחלתי להתמודד באמת, להבין ולמצוא את הגבולות שלי ולהתבגר עבורי ועבור ילדיי. אני אדם עם גבולות מאד גמישים שלא מתאימים לכל ילד ועם רגישות ומודעות לומדת כל יום מחדש איתם ביחד מה מתאים לכל אחד מהם, מה הצרכים של כל אחד, מי צריך גבול יותר ברור ועם מי יש מקום להתגמש, שנים רבות ההתיחסות לילדים הייתה שווה ובשנים האחרונות אני לומדת איך לכל אחד מתאים משהו אחר, לכל ילד יש צרכים אחרים ויכולות אחרות והאחריות שלי כהורה היא לתת לכל אחד את מה שהוא צריך ולא להתנהג בצורה גורפת ושווה לכולם, כך נוכל לגדול ולגדל חברה שפויה ומאוזנת יותר ממליצה לך להיות אמיץ ולהתחיל לחיות את חייך להקשיב למה שנכון לך לגדול ולצמוח. בהצלחה הגב לתגובה זו          ה ה ה         דפנה,    19/10/06 23:51 מה אתה חושב?? אולי אתה סתם פרזיט? הגב לתגובה זו 5.  באת לי בדיוק בזמן....     מנחם,  שרון,    19/10/06 21:10 עם המאמר הנפלא הזה. בדיוק אני מצפה לילדי הראשון וכנראה שאני נכלל בסוג ה''שני'' של ההורה שהזכרת ''אני לעולם לא יעשה לו את מה שעשו לי''. בזכות המאמר אני מבין שלהגיד דבר כזה עלול להכניס את הילד לנישה שאולי בכלל לא טובה לו, וואו, תודה שפקחת לי את העיניים הגב לתגובה זו 4.  כמה חשובה המודעות!     דנה,  דרום,    19/10/06 20:37 המאמר הזכיר לי כמה טעויות חמורות שעשיתי עם הבנות שלי, כשפעלתי מתוך הילדה הפנימית שלי. מזל שהתעוררתי לפני שנעשה נזק בלתי הפיך, אך עדיין הסבל המשותף היה רב, ובטח גם נשארו משקעים. הגב לתגובה זו 3.  סיפור אישי     דניאלה,  השרון,    19/10/06 19:52 נושא כל כך חשוב. כאם לבן שבגיל העשרה פרץ כל גבולות ומכיוון שחששתי להתמודד איתו בדק אותי שוב ושוב, אני יכולה רק להזדהות ולומר - כמה חשוב שנהיה מודעים למה ואיך אנחנו עושים, וכן, מה מפעיל אותנו שם בתוכנו. לגבי הבן - אמרה לי פעם פסיכיאטרית שאני אמא טובה מידי, אז לא הבנתי אותה ויותר מזה כל כך כעסתי. בהמשך נ פתחתי אני לתהליך והפלא ופלא - ככל שאני התבגרתי, ככל שאני יצרתי ובניתי לעצמי גבולות פנימיים כך הוא הלך והתקדם. מנער שהומלץ לאשפזו בכפיה הפך לנער ולבחור צעיר יותר, עובד, רגיש, ער, איכפתי, חיובי לעצמו ולסביבה. בקיצור - בחור מדהים. אשמח עם מילותי נגעו ויעזרו לו להורה אחד..... היו אמיצים, אנחנו לא מושלמים אך ככל שאנחנו שלמים כך אנו באמת הורים טובים יותר. הגב לתגובה זו 2.  פינוק יתר = התעללות     נירה,  השרון,    19/10/06 16:56 תודה שאת פותחת את ''קן הצרעות'' הזה. אני קרבן של פינוק יתר. זה מאד מתעתע. איך אפשר בכלל לכעוס על האמא הנפלאה שלי שעשתה הכול בשבילי? היא הייתה כל כך טובה. רק היום כשאני כבר סבתא, אני רואה איך אפשר לעשות בשביל או במקום ואיך אפשר ללמד לעשות. כמו הסיפור עם הדגים והחכה. תודה רבה הגב לתגובה זו 1.  איילת     י,    19/10/06 16:11 הרגע סיימתי לקרוא את התגובה שלך בטור של רוזין... הגב לתגובה זו          התכוונתי         י,    19/10/06 18:21 ל ''קטע, הא?''. זה היה עוד לפני ''וואי'' :) הגב לתגובה זו              אה :)             איילת,    20/10/06 06:56 חח הגב לתגובה זו