 |
15.
ראשית תבורכי
חן,
מבשרת,
14/10/06 23:17
|
המבקר הראשון הקוטל שלנו - הוא אנחנו בעצמנו לעצמנו...
ולכן אין צורך שאחרים יוסיפו על כך
אם משהו באמת מתכוון לטוב ויש לו עניין לסייע לנו בהתקדמותנו הרי מין הראוי שיעביר אלינו הארה וברגישות - כמו שלך!!!
תודה על הכתבה והכתיבה שלך מאז ומתמיד!!!
הגב לתגובה זו
|
|
|
14.
פידבק (ולא פיטבק)
ל"ת
רגע של אנגלית,
11/10/06 19:33
|
|
|
13.
לקרוא ולהפנים
גיא,
הוד השרון,
05/10/06 02:18
|
לקרוא ולהפנים פעמים רבות .המלצה שלי
מיכל ....מאמר מצויין נהניתי מאוד.
הגב לתגובה זו
|
|
|
12.
זיהוי
ר,
מרכז,
02/10/06 11:40
|
לא רק שאנו אנשים שונים בעלי תכונות שונות, מבנה אישיות שונה ומשקעים ריגשיים שונים , כל אחד מאיתנו נמצא במקום או בסיטואציה שונה בחייו ועל כן יכולת הספיגה שלנו לביקורת ויכולת הזיהוי של אותו מקום אצלנו שאותה ביקורת מפנה איליו שונה, על כן לא המדובר ביוצרים שכבר ההכרה והשבחים הם מנת חלקם .או שביקורת היא חלק מחיי היום יום שלהם וההתמודדות איתה שגרה היא, אלא שמגוון העצות מכוון ליוצר הפורץ, המעיז לראשונה או אחר משבר או כזה המתנסה לתחום חדש לו, שגם העצה המקוממת לכאורה של התעלמות או בריחה מביקורת היכולה להיות הרסנית, עצה שעל פניו מרשה ליוצר להיות חלש ולא להתמודד, דבר שה''חזקים'' יראו בו כהודאה באשמה, היא עצההיכולה להציל נפשות,
לכן תודה על מגוון העצות .
הגב לתגובה זו
|
|
|
11.
רגע לפני יום כיפור
נטע,
01/10/06 15:48
|
מאד התחברתי. החזרת אותי לטראומות של לימודי העיצוב שלקח לי כל כך הרבה שנים להתגבר עליהן ולחזור לדרך שלי. יום כיפור זה זמן טוב לסלוח למי ששפט בלי שום רגישות ולעצמי שנתתי לזה לעכב אותי כמעט נצח.
הגב לתגובה זו
|
|
|
10.
על ביקורת, טוקבקים וחיות אחרות
ורד,
תל אביב,
30/09/06 22:06
|
כתבה מעניינת על נושא חשוב, מה שקשה להגיד על התגובות. מאיפה מגיעה כל הארסיות הלא עניינית הזאת? לא ממקום של יצירה פורה ופורחת, אני מעזה לשער.
מיכל, כמו שכתבת, כל המילים ראויות להכתב, אבל לא בהכרח להקרא.
תמשיכי ליצור, לגלות, לשתף. את הרי יודעת מה קורה לשיירה כשהטוקבקים נובחים.
הגב לתגובה זו
|
|
|
בטח
ביקורת בונה,
01/10/06 07:33
|
|
|
9.
תגובה
מבקרת,
תל אביב,
27/09/06 12:22
|
מאמר רציני, מעניין וכל כך נוגע בנקודות מציאות בחיים שאיננו יודעים כיצד להתמודד איתן בזכות המפתחות שנתנו במאמר
הגב לתגובה זו
|
|
|
8.
שלום לך.
למיכל גזית,
27/09/06 10:36
|
את נשמעת ממורמרת ומלאת כעס. העצות שלך לא מפתחות עמידות פנימית אמיתית לביקורת, אלא רק מדביקות פלסטר על מלנומה. את מציעה לברוח ולהאשים במקום להתמודד ובמקום להקשיב גם פנימה לתוכך וגם החוצה לביקורת , אבל לא מתוך פגיעה של האגו.
המאמר שטחי ולא מעודד התפתחות. מאד שטחי לומר: מבקרים אותי כי מקנאים בי ומתוך תסכול. זה קורה רק באחוז קטן מהמקרים. ברוב המקרים את באמת לא טובה מספיק (כן, גם את אישית).
תתחילי להפנים כשיצירה היא טובה אנשים מתרגשים , מכירים בערכה, מודים בערכה ומודים לך, לא מבקרים דווקא להכעיס או מקנאה. יצירה טובה מרוממת ומשכיחה כל קנאה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
אוי רונה רונה
גיל,
28/09/06 20:38
|
חזרת להגיב עם מצבור חדש נוטף משיני הארס שלך.
את מדברת על כעס והתמרמרות?
לכי להסתכל במראה. התגובות שלך כאן ובמקומות אחרים את או אתה, (ובעצם מה זה משנה?) מראות כמה חסכים עמוקים לתשומת לב קיימים אצלך.
נכון, את יודעת להתנסח וכנראה שגם האינטליגנציה (השכלית!!!) שלך מעל הממוצע. אבל מעבר לזה- חור שחור.
אני מוכן להמר שגדלת בבית מלא מריבות,שנאה אולי גם אלימות.
את כל כך שונאת את עצמך.
את צריכה עזרה מקצועית ודחוף.
ולא, ההורים שלך לא אשמים. זו את צריכה לעשות עבודה על עצמך כדי לצאת מהמקום הטחוב והאפל שלך.
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
לגיל
.,
29/09/06 07:49
|
כמו מיכל, גם את לא מספיק טובה. בלשון המעטה.גמר חתימה לך קוקי.
הגב לתגובה זו
|
|
|
ועוד למיכל גזית
רונה ג.,
27/09/06 15:06
|
לפעמים כדי לבנות צריך להרוס
כמו במקרה הזה.
אבל מכיוון שאנחנו עוסקים פה בביקורת חיובית, נשאיר את ההרסנית לחיים עצמם.
אז הנה ביקורת בונה:
את מתהדרת בזה שאת מטפלת ומעבירה סדנאות 'דרך האומן', וגם במאמר זה את מייחסת את העצות שלך לדרך האומן. אבל בפועל אין שום קשר בין מה שאת אומרת למה שג'וליה קמרון אומרת (או להתפתחות בכלל), למעשה את אומרת דברים הפוכים ומנוגדים למה שהיא אומרת, עד כדי כך שאולי אפשר להאשים אותך בהוצאת דיבה.
הינה העצות להתמודדות עם ביקורת מתוך דרך האומן:
1.קבל אותה במלואה וגמור את העניין
2.כתוב לעצמך אילו מושגים או קטעים מטרידים אותך
3.כתוב לעצמך אילו מושגים או קטעים שימושיים עבורך
4.עשה משהו מועיל לעצמך – קרא ביקורת טובה מעברך או היזכר במחמאה
5.זכור שאפילו אם יצרת יצירה גרועה באמת, יתכן שזהו צעד הכרחי לקראת יצירתך הבאה. אמנות צומחת בתקופות, ומחייבת שלבי גדילה כשל הברווזון המכוער.
6.בחן את הביקורת שוב. האם היא מזכירה ביקורת מהעבר- במיוחד ביקורת מביישת מהילדות? הודה בלבך שביקורת זו גורמת לך צער על פצע הפעור כבר שנים.
7.כתוב מכתב אל המבקר – מבלי לשגר את המכתב בדואר. הגן על עבודתך ובנוסף הודה על אותם דברים שימושיים, אם היו, שהביקורת הציעה.
8.צא שוב לדרך – החלט מיידית לעשות משהו יצירתי.
9.עשה זאת. יצירתיות היא התרופה היחידה נגד ביקורת.
להבדיל מהעצות שלך איך להדחיק ביקורת לא נעימה במקום להתמודד באמת.
נשאלת השאלה, מה יכול לגרום לבן אדם, למיכל גזית, לכתוב דברים שלא רק שלא קשורים לדרך האומן, אפילו מנוגדים לרוח ולכוונה המקורית כפי שכתובים בספר?
חוסר הבנה בסיסי? שרלטנות? טיפשות?
הגב לתגובה זו
|
|
|
בעיקר לרונה אבל גם למיכל...
אלפרד,
מרכז,
28/09/06 13:18
|
קראתי את המאמר. קראתי גם את התגובות ואז מיד מתחשק לי להגיב, אבל להגיב על התגובה של רונה כמובן.
תגובה הרסנית: לאוהד. אין מה להתיחס להערה שלך.
לרונה: רונה רונה. ניכר בך שאישה חכמה את . ניכר בך כי לא רק חכמה גם בעלת דעות ויכולת כתיבה. נכון הטיפים הם לא על טהרת רעיונותיה ''הנשגבים'' של קמרון זו. יש בהם תוספות מרעננות כנראה מעולמה האישי של הכותבת. יש לי תחושה פסיכואנליסטית כי רונה יקירת המאמר, שתסלחי לי מיכל גזית רונה זו היא מעניינת במבנה האישיות שלה מאד... כל כך הרבה כעס רונה , כל כך הרבה ביקורת הרסנית.
רונה. יש לי הצעה בשבילך . תקראי את המאמר שוב ואז תכתבי ביקורת הפעם תנסי לכתוב ביקורת בונה. אני חושב שתוכלי להעזר בחומר עזר מהתגובה שלך. עיני הסעיף 6 שלך. אני חושב שסעיף 6 הוא סעיף מצויין.
לצורית: מסכים עם הביקורת שלך אבל אל לך לשכוח כי לא כל האנשים בנויים כמוך על היגיון בריא ויכולת קרה של התעלמות מרגשות. מה שאת כתבת היה לי מאד נכון להגיון אך בילתי אפשרי במקרה שלי לביצוע.
ומשהוא קטן משלי: הייה חזק הייה מודע. הייה חלש, הייה מה שאתה. כי אתה חזק.
גמישות, יכולת הספיגה והיכולת להבין ולהכיר את המקורות לכאב שלי הם הדרך הנכונה בעני לעוצמה שלי.
הגב לתגובה זו
|
|
|
לרונה ולאוהד
גיא,
28/09/06 05:32
|
עושה רושם שקראתם בערך שתי שורות מודגשות ורצתם להגיב. הדברים שמיכל כותבת הם בדיוק ברוח הדברים שציטטת מהספר, רק יותר מפורטים מוסברים ומעשיים.
מסכים לגמרי עם הדברים שהיא מוסיפה על הספר שאומרים שלהתמודד עם ביקורת לפני שבאמת מוכנים זה הרס עצמי. מכיר את זה מצויין על בשרי. יש הרבה רוע שאין לו קשר אמיתי לעניין והתגובות כאן מוכיחות את זה.
אני לא אובייקטיבי. אני מכיר את העבודה של מיכל מקרוב ויודע מה היא עשתה לי בחיים. היא לא מתיימרת ולא מתהדרת היא באמת עושה עבודה מצוינת עם הרבה נסיון וחוכמה. הכתבה הזו הזכירה לי את זה שוב.
ממורמרת? הלוואי על כולנו להיות שלמים כמוה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
לגיא,
רונה,
28/09/06 16:02
|
רואים שאתה ''תלמיד'' של מיכל.
וכמוה אתה לא מבין את רוח הספר.
אתה מניח שלא קראתי בעיון ושאני לא מכירה את מיכל - אתה טועה.
בסך הכול אתה לא חושב כמוני, אז זה הופך אותך לצודק?
בתור אחד שכל כך הושפע ממיכל היה אפשר לצפות שלפחות תדע להתמודד עם ביקורת ברוח הדברים שמיכל כתבה.
מה קרה? מה איים עליך כל כך? אתה מפחד שחס וחלילה מישהו יחשוב שזה נכון?
האם הביטחון העצמי של מיכל (ושלך) תלויים בדברי ביקורת כאלו או אחרים?
כנראה שכן.
דרך ההתמודדות של מיכל עם ביקורת מראה יותר מכול את חוסר הביטחון שלה, הדרכים שהיא הציעה מבטאים את התלות שלה בחוץ ולא בפנים, מה יגדו אחרים ולא מה היא יודעת על עצמה. מי שבטוח בעצמו, יבחן את הביקורת ויקבל אותה או לא, בכל מקרה זה לא ישנה את מה ומי שהוא.
זה בסדר להיות חסרת ביטחון וזה לא בושה, אבל במקרה של מיכל, ההתיהרות וחוסר המודעות זה סכנה לציבור.
הגב לתגובה זו
|
|
|
תרגיעי רונה
גיא,
28/09/06 19:03
|
הנחתי שאת כן יודעת עליה משהו. את נשמעת כמו מישהי שדרכו לה על כמה יבלות. אין ספק שהדרך שלך להתמודד עם הדברים מוכיחה בטחון עצמי ותלות בבפנים.
עלי והצליחי.
יש כאן הרבה אפשרויות לעבודה פנימית ומודעת ואחרות שמציעות להיות קצת בשמירה ממה שמגיע מבחוץ. בעיני זה מקיף ונכון.
אנחנו באמת לא חייבים להסכים ולהיות צודקים. הגישה שלי במקרה הזה היא המלצה לציבור
הגב לתגובה זו
|
|
|
כל הכבוד רונה על ביקורת בונה ומנומקת
אוהד,
27/09/06 20:40
|
רק שהיא לא במקום. לא בגלל שהיא לא נכונה, פשוט היא צריכה להיות מופנת למערכת NRG שמפרסמים מאמרים כאלה.
אם מיכל גזית היתה מציגה עצמה כפרופסור אז גם היו מציגים אותה ככזו? למרות אי לקיחת האחריות של המערכת על התוכן וכו' חובה עליהם לבדוק לפחות אם לא עובדים עליהם.
יחי הרייטינג ומקום העבודה!
הגב לתגובה זו
|
|
|
לרונה ג
שושנת טוקיו,
27/09/06 15:54
|
אם זה מה שאת הבנת מג'וליה קמרון... השם ישמור. מזמן לא קראתי תגובה צרת-עין ומגוחכת כמו שלך...
להגיד לבן אדם שהוא שטחי, שהוא אשית ''לא טוב מספיק'', טפש או שרלטן... על סמך מה... כל מיני הבדלי ניסוח שמצאת בין המאמר לספר, כאילו כותבת המאמר מחוייבת להעתיק מילה במילה את התכנים. ברור שמדובר בסוג רשעות המאפיינת טרדנים מימים ימימה.
''המאמר שטחי ולא מעודד התפתחות. מאד שטחי לומר: מבקרים אותי כי מקנאים בי ומתוך תסכול. זה קורה רק באחוז קטן מהמקרים''. כמה טפשי
להגיד שזה נכון רק באחוז קטן מהמקרים, המאמר בעצמו דן במקרים אחרים. אבל נראה שאת נופלת באחוז הזה, האחוז הממורמר, ולכן אין פלא שנתפסת למשפט הזה ולא ראית שום דבר אחר.
הגב לתגובה זו
|
|
|
שלום לך מיכל
לשושנת טוקיו,
27/09/06 18:06
|
אני (תג' 8) לא רונה ג, אלא מישהי אחרת. עירבבת שתי תגובות שונות.
תלמדי לקבל ביקורת., את רגזנית. הכי קל לברוח מביקורת ולפטור אותה כ רשעות של טרדנים. אם את לא מפותחת מספיק להתמודד ולנהל שיחה או לשאול שאלות במקום לתקוף בעיוורון בלי להקשיב מה אומרים לך, איך את מלמדת אחרים להתמודד עם ביקורת?? (ואל תעני לי, קלטתי אותך שאין לך ביטחון וחבל על המריבה שלא תוביל לאף מקום).
הגב לתגובה זו
|
|
|
לרונה ג'
שושנת טוקיו,
28/09/06 02:50
|
אני לא מיכל, כך שלהגיד שכתבתי את מה שכתבתי בגלל שקיבלתי ביקורת זה חכם ואמיתי כמו שאר דברי ההבל שלך.
מה שמחזק את ההשערה שאת מה שכתבת למיכל גם הוא מבוסס על משהו שלא קשור אליה, אלא לתסביכים שלך עם עצמך וסביבתך.
הגב לתגובה זו
|
|
|
7.
טוב.. אני ייקח ניחושון
בן,
צפון,
26/09/06 20:53
|
שהמאמר בא בעקבות ביקורות לא ענייניות לסיפורים הקצרים כאן..
ואוסיף שבעקבות כך וכך ימי השוטטות שלי כאן אני נאלץ להגיע (שוב) למסקנה שיש פה פשוט כמות נכבדת של כסילים רוחניים, שכפי שהגדרתי בעבר, לא רק שהם כסילים, אלא בעצם היותם רוחניים הכסילות רק מחריבה להם את האופי ולכן, מה שאני מנסה לעשות זה לחזק את ידך ולהגיד לכל היוצרים ה''צעירים'' שלא ייקחו את הביקורות הלא ענייניות ללב ושינסו להפנים שהמבקר שמולם הוא קצת טיפש ואיטי בשכלו ולכן כל דבר שהוא לא מושלם ייראה להם כתת-רמה..
למבקרים - אם אין לכם משהו חכם להגיד שיתרום בצורה מעשית למושא הביקורת (הגם אם אותה ביקורת פוסלת על הסף את היצירה הראשונית) אז פשוט תסתמו את הפה ותרוצו במעגלים, אוליי בטעות תצליחו לעלות שוב על המסלול הנכון.
ומיכל - תכל'ס, האינסטינקט הראשוני שלי היה דווקא לפרסם כאן איזה תגובה לא עניינית שכזאת כדיי לבחון אם את בעצמך מיישמת את מה שאת כותבת.. אבל כשחושבים על זה.. זה דיי עלוב..
מאמר מצויין. נקודה. (הייתי חייב להדגיש את הנקודה)
הגב לתגובה זו
|
|
|
6.
להפנים, להדפיס ולמסגר!!!
ציפי,
רעננה,
26/09/06 20:20
|
ולהכניס לתוכנית הלימודים של בתי הספר!
כתבה מאלפת ומשכילה
הגב לתגובה זו
|
|
|
5.
מיכל - זה קצת מצחיק...
צורית,
26/09/06 19:49
|
המילה ''ביקורת'' משמעותה : הצבעה על ליקויים, או גילוי מומים, או חיפוש פגמים.
ולכן ביקורת לעולם לא יכולה להוות מקור תמיכה - כפי שכתבת.
ל - ''הערכה'' - יש מילה ניפרדת,
ול - ''סקירה'' - יש מילה נפרדת,
וכנ''ל ל-''ניתוח'',
ול-''בדיקה'' .
מילים שהתמזגו פה אצלך, עם הפירוש של המילה: ''ביקורת''.
מיכל - את לוקחת את המילה ''ביקורת'' מפשיטה אותה ממשמעותה ועכשיו נותנת טיפים איך להילחם בה. זה קצת מצחיק.
בעיקרון אני מסכימה עם הטיפים שלך ואפילו אהבתי אותם.
אבל הנקודה העיקרית שצריך להבין בכלל לפני שנכנסים לכל התירגולים והתרגילים שנתת היא -
מה הכוונה מאחורי הביקורת
ומי הוא האומר אותה.
ושני הפרמטרים האלה, שעונים עליהם, כבר פותרים את רוב התחושות שנוצרות עקב ביקורת, כפי שאת מתארת.
אם מראש אני שומעת ''ביקורת'' מפי אדם אהוב שאני סומכת עליו, אז אני אתייחס אליה באמת כאל הערכה או ניתוח של עבודתי, ולא כאל אקט של הצבעה על מומים.
ואין שום משמעות לנושא עבודתי, באם זה ציור או מחשבה או רחש לב.
ואז זו תהיי - חוות דעת, סקירה, או זווית חשיבה שונה - שתהייה אפקטיבית ומחשלת ותהווה עידית לצמיחה ולא לקמילה.
ואם אני יודעת מראש שמולי מורה מתוסכל, כמו בדוגמא שנתת בכתבתך, אז מראש ברור לי שהכל השלכות או פחדים שלו (או שלה, כמובן) ואז אין לי צורך בכל התירגולים לניטרול וחציצה מהפגיעות שלי לביקורת, כי ברגע שהכוונה והדמות מאחרי הדברים ברורה לי, אז האפקט של הפגיעות יורד.
ותגובתי זו אליך לא היתה ביקורת :)
אלא זווית אחרת להסתכל על מה עומד מאחורי הביקורת.
:)
הגב לתגובה זו
|
|
|
ביקורת
בן,
צפון,
26/09/06 20:58
|
אמורה להיות כלי לשיפור מושא הביקורת.. ובלי ביקורת אף אדם לא היה מתעלה מעבר לבינוניות, אך כשביקורת אינה מכילה כל אלמנט של תרומה לאדם שאותו היא מבקרת, אין בה כל צורך והיא מיותרת.
''ביקורת בונה'' זה מושג שהמציאו אחריי שכמות נכבדה של אנשים טפשים שכחו את המשמעות המקורית של המילה, רק בשביל להחזיר את אותה הענייניות לביקורות.
וזאת יכולה גם להיות ביקורת ארסית מאוד, אבל היא צריכה לגעת בנקודות ולא להיות כללית, אם מישהו פוסל בביקורת, הוא חייב להשקיע מזמנו לתת את הסיבה המדוייקת שגרמה לו לאותה פסילה. (גם כאן אני מדגיש את הנקודה)
הגב לתגובה זו
|
|
|
בן - אתה מדגים בתגובתך
צורית,
27/09/06 01:10
|
בדיוק את מה שקומם אותי בסמנטיקה שמיכל השתמשה בה.
קודם כל היי בנצו'ק. מזמן לא דיברנו :)
ולעניינה של כתבה:
אם אתה רוצה לשפר מושא כלשהוא, אז זה לא דרך ביקורת.
אפשר דרך אנאליזה, סקירה, הערכה, בדיקה, בירור תוכן, סיעור מוחות, זריקת זווית שונה להיבט על דברים - שהן לא ביקורת.
וזה ההבדל.
אם ביקורת היתה כלי להתעלות מעבר לבינונית - כפי שאתה אומר, אז מיכל בכלל לא היתה צריכה לכתוב כזו כתבה.
(ואת הכתבה אהבתי וגם את הטיפים).
וזה העניין, שביקורת היא לא בונה.
היא הרסנית.
ויש המון פנים לביקורת.
לא תמיד היא גלוייה.
ולא תמיד היא מילולית.
עצם זה שמישהו לא הולך איתך לאורך הדרך - זה גם סוג של ביקורת.
ושתיקות רועמות יכולות להיות גם ביקורת וכן הלאה...
מומחים למניפולציות יודעים לנתב את הביקורת למעשים לפעמים הרבה יותר פוגעניים מביקורת ישירה ומילולית.
ושוב ,
אני חושבת שהכוונה מאחרי הביקורת מאוד משנה ומי ואומר אותה.
הנה - אתה יכול לבקר את דבריי תמיד ואיתך אני ארגיש שזה תמיד עוד זווית ועוד היבט ולא משהו ארסי.
אתה רואה ?
:)
הגב לתגובה זו
|
|
|
מי שמדבר באמת!!!
Gillian,
27/09/06 00:16
|
:-)))))))))))))))))))))))))))))
נאה דורש, אך לא נאה מקיים.
הגב לתגובה זו
|
|
|
4.
הדפסתי את המאמר הזה
מנחם,
26/09/06 18:50
|
כדי שיהיה מול העיניים שלי כל פעם שאתמודד מול ביקורת רעילה
תודה
הגב לתגובה זו
|
|
|
3.
כפרה עלייך.... תודה.
ל"ת
גדכעדגכע,
26/09/06 17:39
|
|
|
2.
וזה נכון לא רק לאמנות מיכל
Gillian,
26/09/06 13:28
|
כך הם פני הדברים גם באקדמיה - ובמחקר מדעי. אנשי האקדמיה ה-''ממוסדת'' ממהרים לפסול מחקרים הנוגעים לעמדות מדעיות מלפני 100 שנה, בדיוק כמו בתקופת האינקוויזיציה ומדוע? מתוך פחדיהם העמוקים שמא התשתית היציבה שבנו לעצמם (במוחם כמובן) תישמט מעל רגליהם.
תודה על הכתבה פוקחת העיניים והמעשירה!
גילי
הגב לתגובה זו
|
|
|
1.
אולה!
רוניו,
26/09/06 13:23
|
|
