מה חשוב מי כותב..הצורך הזה להפוך את הכל לאישי,מזכיר מדור רכילות בצהובונים.
אז בן רוצה להיות ירמי שמרמי וכארמי... מה הקטע??
ועוד במן פמפום עצמי פטתי מודיעים: ''עליתי עליך..''

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

איך היינו עומדים כל העדר מביטים בכוכבים המנצנצים בשמי הלילה האפלים.זכורני במיוחד פעם אחת כאשר הערב היה עוד צעיר, ולפתע ראינו כוכב שהחל גודל פתאום למול עינינו ולזהור, עד שהיה יותר מכולם.מפעים אחד, יחיד ומיוחד ואין שני לו.
הסוסים רותקו בפה פעור כאומרים:''וואו.. שיאווו.. היייייייייי.. ''.
לא אני.
אני ידעתי כבר אז שזה יגמר רע.

הגב לתגובה זו

נאה, משכיל, כריזמטי, בעל דעות ליברליות, ידע פיננסי מסויים ויכולת להשפיע על בני-אדם.
למתאימים תנאים טובים מאוד, כניעה מוחלטת ואפשרות גם לניצול מיני ו/או כלכלי.

קורות חיים (וקורות חיים קודמים) נא לשלוח למייל: world-Tchr@himalaya.com

הגב לתגובה זו

מה חדש?
לשם מה להשחית כל כך הרבה מלים על נושא שחוק?
את מי זה מעניין?

אולי היה עדיף לכתוב משהו בעל תוכן ומשמעות על תורתו של דא אשר מושכת אליה אנשים ''נורמליים''? הלא גם אתה, פרסיקו, כתבת שהיא עמוקה. אם כך, במה היא עמוקה? מה היא נותנת? במה נעוץ חוכמתה? השתמשת במילות תואר מפוצצות וריקות שלא אומרות כלום.

האמנם התורה עמוקה ורק בגלל שהמורה הוא בעל אגו נפוח, הוא לא הצליח לשחרר איש מחסידיו?
ואולי בגלל שהוא בעל אגו נפוח ואינטיליגנטי הוא ידע איך לשכנע אנשים טובים כמו החברים שלך שיש משהו בתורתו?
בכלל איך אתה מודד את מספר האנשים שהוא שחרר? איך אתה מודד אדם כדי לדעת האם הוא משוחרר או לא? האם האגו שלך נפוח?
אולי החברים שאתה כה רוצה להגן עליהם, הם למעשה אנשים שהולכו שולל והאגו הנפוח שלהם לא מאפשר להם להודות בכך, והאגו הנפוח שלך לא מעז להודות בכך שיש לך חברים כאלה. כי אם כך זה אומר משהו גם עליך.
האם הצורך שלך לרדת על עוד גורו נפוח מתוך רבים ולא כל כך טובים אינו מלמד אלא על האגו הנפוח שלך?

הגב לתגובה זו

עןלה כאן נקודה חשובה.

המודל ליחסים עם הגורו הוא פשוט היחסים עם ההורים - התלות, ההערצה, האהבה הבלתי מותנית, השיעבוד, הטוטאליות - כל מה שתגידו.

וגם המעבר לשלב הבא, פרישת הכנפיים. לפעמים ההורים צריכים לבעוט לגוזל בתחת כדי שילמד לעוף בעצמו.

האם הגורו הוא בסך הכל הורים מאוחרים?

הגב לתגובה זו

the sad confusion of the writer, tomer perisko, who insist on looking for himself and gurus - and does not get that it's all about godless self love,
and that's why those ''gurus'' allways end on a lonely island with a lonely empty look in their staring eyes

(also osho was known to be closed in his room for weeks on weeks - having all his stupid students/ slaves doing all his work, even holding his dick when he stick it in their butts)..

הגב לתגובה זו

שככל שלמורה רוחני יש אגו יותר גדול, כך הדגש שלו על ביטול האגו הוא רב יותר.

ועוד מעניין, שככל שהסתירה הזו בין הגורו למשנתו חריפה יותר, כך הוא גם נחשב למורה גדול יותר. לפחות אם לשפוט על פי מספר החסידים.

זה מעלה את השאלה מהיכן נובעת ההנחה שהאגו הוא מכשול לרוחניות ?

כי הם אומרים ככה ?

אולי זו אגדה שיש להם סיבות טובות לטפח ?

בחינה אישית שלהם מוכיחה את ההפך הגמור.

יכול להיות שיש כאן קונספירציה ועובדים עלינו בעיניים ?

מה פתאום.

חחח...

הגב לתגובה זו

(c) 2006 The Avataric Samrajya of Adidam Pty Ltd,
as trustee for The Avataric Samrajya of Adidam.
All rights reserved.
Perpetual copyright claimed.

הגב לתגובה זו

בחסידות יש תפיסה לפיה העולם הזה הוא ''יש''. ועולם הרוח נתפס על ידי האדם כ''אין''. אבל , אומרים מקובלים החב''דיים הקדומים, מעבר לבחינת ''אין'' יש בחינת ''יש'', והוא ה''יש האמיתי''.
רוב המורים הרוחניים ה''טובים'' הם בבחינת ''אין''.
דא הוא בודאי בבחינת ''יש''. אתה טוען שהוא בבחינת יש השקרי, הנמוך, של האגו שטעה והסתבך עם עצמו. אני, בעיקר האמת לאור החויה הישירה שלי איתו, לאור מה שהרגשתי אותו כשהייתי מאד קרוב אליו, אינ נותן לו את הקרדיט שמשאיר מקום של אי ידיעה כי אולי הוא בבחינת היש האמיתי. כך, האמת, אני מרגיש. ואין לי יכולת להוכיח את זה כלל. רק שאני לא טירון בתחום, ולא מעט גורואים ניסו להראות לי את נפלאותיהם. ואף אחד לא משתווה לדא. תומר ידידי החכם, אני אומר לך – אינני יודע כלום – אינני יודע כלום בודאות – אבל יש פה משהו אחר. שונה. ונכון הדבר שיש סביבו כת, ואני אישית מתעב את זה מאד (הרי פרשתי מכאלו, גם כשאני הייתי במרכזן), אבל יחד עם זה, ההתקפות שלך על דא נראות לי כמו גליו של ים זועף המתנפצים חליפות על פני הצוק. הגלים יעברו, והצוק ישאר.

הגב לתגובה זו

לקרוא כתבה כזו ולהתדיין על עלייתו ונפילתו של גורו זה או אחר, זה כמו לקרוא ספר על אהבה רומנטית ולדסקס את זה אחר כך עם חברים....במקום לחוות את עליות ומורדות האהבה על בשרך. אין שום קשר בין החוויה לבין הדיונים, וכל מי שחווה אהבה יעיד על כך.
כדי לחוות אהבה על בשרך צריך אומץ - כולל האומץ להיראות נלעג בעיני אחרים.
אבל כמובן שנוח יותר להתדיין על כך ממרחק בטוח מאחורי מסך המחשב...

הגב לתגובה זו

http://www.fearnomorezoo.org/literature/main.php

פשוט אתר מקסים, בדיוק כמו גן החיות עצמו - גן עדן קסום שבו חיות מקבלות יחס של אהבה וכבוד. יחס שוויוני, ללא הבדל או פיחות ערך.

הכתובת הנ''ל מכוונת לציטוטים של אדי דה בהקשר לבעלי חיות.

תענוג. לאוהבי בע''ח ואפילו לאלה שלא.

(אדי דה הקים גני חיות ''ללא פחד'' בכל המקומות בהם יש לו אשראמים: בקליפורניה, בפיג'י, בהולנד ובהוואי).

ביליתי זמן רב בשניים מהגנים האלה. באמת חוויה לא רגילה.

הגב לתגובה זו

“I Am Here to Embrace Everyone”
(Excerpted from a talk given by Samraj Adi Da, November 14, 1994)

Quote :
At heart, all are One.

At heart, a human being is not the slightest bit different from the reptiles, the birds, the former dinosaurs, the elephants, the plants, the trees, the wind, the sky, the microbes.

Apart from their function in conditionality, all beings are the same. Human beings are not uniquely to be Saved.

All beings, even all of conditional manifestation, is the Sphere of My Work. I do not make the slightest jot of distinction between a human being and any other form or appearance. There is none to be made. Appearing before you in human Form, I Play with you in human terms. But My work, moment by moment, altogether, encompasses All — not only all human beings, not only all beings, but everything.

I am in Conversation with all beings and things. It is not that only human beings are full of ‘soul’ and everything else should be chopped up and eaten for lunch! If you examine beings other than the human, feel them, are sensitive to them, enter directly into relationship with them, you discover that they are the same — and not just the somewhat bigger ones, like my parrots, but the mosquitoes, too, which you swat out as if they were nothing.

At heart, human beings are manifesting a potential that is in all and that is inherent in conditional existence itself. Whether this potential is exhibited or not, whether it is made human or not, makes no difference whatsoever to the Divine Self-Condition. All is One. All is the same. All equally require Divine Compassion, Love, and Blessing, the thread of Communion with the Divine made certain and true and directly experienced.

All.

Therefore, the Sphere of My Work is all beings and things. Literally it is so.

This is literally how I Work. I cannot size up one being or thing against another — the devotee against the non-devotee, the human against the non-human, the Earth against some other place. I cannot do that.

I am Doing a universal Work.

I Am here to receive, and kiss, and embrace everyone, everything — everything that appears, everything that is.

הגב לתגובה זו

If you move into a relationship with Me, the Divine process begins to duplicate Itself in your case. It is not as if you are a robot that is being transformed through the effect of some computer — no. The process is a living and human relationship with Me. But it is not like the conventional doctor-patient and mommy-daddy-baby games. Irresponsible people cannot enter into it. You must be responsible for yourself at the human level, and in a profoundly uncommon way. You must live the discipline of ordinary life. You yourself must be love under all ordinary, daily conditions. You must make this change in your life. There is no way whereby you can be relieved of this necessity, and nobody can do it for you. Nevertheless, all of that ordinary responsibility simply prepares you for the right relationship to the Agency of the Divine in My bodily (human) Form. Such a One As I Am is your unique Advantage, because I Am Present in the same kind of bodily form as you — manifested in the same kind of physical condition, the same kind of nervous system, the same kind of brain. But in Me all these things are Raised to an Absolute level of Functioning, so that your entering into Communion with me brings changes even at the level of the psycho-physical body that you present to Me.
The abstract Deity cannot serve you in that way, because the physics of this Process must be directly Present, and the human Demonstration of the Process must be Present in a Form that can do its Work in your case. That Work is My Purpose, because I Represent a State of the ultimate physics of things that is your potential but not your actuality at the present time. The abstract Divine and the potential powers of the universe are just as true as the Spiritual Master, but they are not organized (except in the case of the Spiritual Master) for the sake of the immediate transformation of human beings. If people enter into right relationship with Me, they begin to Realize the same transformations I have Described in My own case. Then, at the end of My physical Lifetime, My devotees will have gone through sufficient transformation that some among the community of My devotees can become the extended mechanism of My Function.

הגב לתגובה זו

You cannot realize such changes in a weekend. They are a living process of growth. But they can be quickened and intensified through right practice, through real sacrificial discipline, in the Company of the fully Awakened Spiritual Master. Therefore, in My Company, the Divine Condition is Communicated to you in such a way that It Effects a ''radical'' transformation in the disposition of the body-mind and then Magnifies the effectiveness of that disposition many times, so that the whole Process may take place even in a single lifetime, or at least be dramatically advanced in one lifetime if not completely fulfilled. of the body-mind at the perineum) to the upper reaches of the mind in the brain core. Eventually, it became evident that the ''muladhar-to-sahasrar game'' (or, really, the raising of attention from the muladhar to the ajna center, with contemplation of the ''sky of mind'' in the direction of the sahasrar), whether played through the extended bodily and psychic processes of the Kundalini awakening, or through the higher path of the awakening of the brain centers through meditations on subtle light and sound, is not the Way of Truth. it became evident that the Realization of Truth is the Most Perfect sacrifice, not only of the lower or gross, level of existence but also of the whole subtle (or etheric, lower mental, and higher mental) elaboration of experience and function, and even of egoic seclusion in the causal level of existence. Thus, in My case, ultimately there was Perfect Realization of the Heart of Consciousness, or Divine Self-Realization, Which is an Awakening Beyond the limits of exclusive conscious awareness, into unqualified God-Realization.
I have Described the full esoteric progression of this remarkable transformation in the literature of My Wisdom-Teaching. My Deion is not based merely on an intellectual synthesis of things I have read and thought. The entire Way of Adidam is My literal experience —not only the complete preparation, but also the awakening of sensitivity to the Divine Life-Energy, including the full Kundalini process, the elaboration of subtle sounds and lights via the awakening of the brain centers, all the great archetypal visions, everything. I have had all the classic Yogic experiences, from the muladhar (the lowest terminal
That I have had all these extraordinary experiences and also Enjoy Unconditional Awakening as My constant Condition is a great Opportunity for all others. My Realization and My Wisdom-Teaching, therefore, bring the significance of all the patterns of existence into a clear unity, so that the whole affair of human existence can be approached rightly. The Realization of the Inherently Perfect Intensity of Truth continues as My Very Existence. It is not and could not have been a passing experience. And the Power of It is available for the transformation of others, if people will enter into devotional relationship with Me.

הגב לתגובה זו

There is a profound difference between the condition of the usual individual and the Condition of the fully Awakened individual. The difference is an inconceivable leap in evolution. But there is a real process for making that leap, and there is Help for it: the devotional relationship to Me, the Adept Spiritual Master. In other words, something in the physics of the universe makes it possible for a single apparent individual to pass through the entire affair of Divine Self-Realization, and then to bring others into the Sphere of the same Divinely Enlightened Existence, so that they may duplicate that Divine Condition. Therefore, just as the relationship to the Spiritual Master (of one or another degree) is the supreme Principle of Spiritual life in general, the relationship to Me is the Supreme Principle of the Way of Adidam.
True Spiritual life is not just a change in your mind. Much more than an inner awakening or a good feeling about everything must take place. The literal physics of your whole existence must change. The physical body and its energies must be literally transformed. Spiritual processes do not occur as a result of the subjective nonsense of vicarious belief and vicarious salvation that people usually associate with religion, as if real Awakening were just a matter of asking some silly question or going to a few lectures for the weekend.
That is not Divine Enlightenment. Divine Enlightenment is a literal change of the whole body. When you have acquired the human form, the literal change that must occur in the body is not really so much in your outward appearance, because you already have the necessary structure. The changes that must occur are literal psycho-physical changes, just as literal as if you were to acquire more legs and arms, except that the most dramatic changes occur in dimensions other than the shape of the body. Certainly changes occur in the flesh and the elemental structures of the body, but those changes do not really alter the body's outward shape. The changes are as literal as evolving from a dinosaur to a human being, and they are as dramatic as that, but they principally occur at more subtle levels of the physics of the conditional being. There are literal changes in the nervous system, literal changes in the chemistry of the body, literal changes in the structural functioning of the brain.

הגב לתגובה זו

There is a profound difference between the condition of the usual individual and the Condition of the fully Awakened individual. The difference is an inconceivable leap in evolution. But there is a real process for making that leap, and there is Help for it: the devotional relationship to Me, the Adept Spiritual Master. In other words, something in the physics of the universe makes it possible for a single apparent individual to pass through the entire affair of Divine Self-Realization, and then to bring others into the Sphere of the same Divinely Enlightened Existence, so that they may duplicate that Divine Condition. Therefore, just as the relationship to the Spiritual Master (of one or another degree) is the supreme Principle of Spiritual life in general, the relationship to Me is the Supreme Principle of the Way of Adidam.
True Spiritual life is not just a change in your mind. Much more than an inner awakening or a good feeling about everything must take place. The literal physics of your whole existence must change. The physical body and its energies must be literally transformed. Spiritual processes do not occur as a result of the subjective nonsense of vicarious belief and vicarious salvation that people usually associate with religion, as if real Awakening were just a matter of asking some silly question or going to a few lectures for the weekend.

הגב לתגובה זו

www.adidamdc.org

The human Spiritual Master is Divine Help to the advantage of those in like form. When one enters into right relationship with the Spiritual Master, changes happen in the literal physics of one's existence. I am not just talking about ideas. I am talking about literal transformations at the level of energy, at the level of the higher light of physics, at the level of mind beyond the physical limitations you now presume, at the level of the absolute Speed of ultimate Light. The transforming process is enacted in devotees in and through the Living Company of the Spiritual Master. The relationship between the Spiritual Master and the devotee is not a matter of conceptual symbolisms or emotional attachment to some extra-ordinary person. The true Guru-devotee relationship is real physics. Therefore, because they can make unique use of the Offering of that person's Company, it is to the special advantage of people when some one among them has gone through the real process of transformation that makes a Realizer-Guru of one or another degree. And that advantage is unique in My case, because that process has Completed and Revealed the total cycle that becomes Divine Self-Realization.
Spiritual life has nothing to do with the childishness people tend to dramatize in relationship to the Spiritual Master. I criticize that childish, or dependent, approach more directly than most people do. Others are merely petulant about it, in the self-righteoous mood of adolescence. But there are real reasons why both the childish and the adolescent approaches to the Spiritual Master are forms of destructive nonsense and must be overcome. However, the mature, sacrificial relationship to the Spiritual Master is absolutely Lawful and necessary. Those who object to that relationship might as well object to the relationship between the Earth and the sun.
Most people are willing to sacrifice things, but not themselves. They are willing to pay cash, in other words, for a quick salvation. Such ''religious consumerism'' is an ancient ritual of worship, but it is false and futile. True worship is the sacrifice of your own body-mind in Truth, in the Living and transforming Company of the Spiritual Master. People absolutely resist that sacrifice because they know nothing about it. They are subhuman in their present level of adaptation. Sacrifice represents another stage of evolution for them. In their present actual, literal psycho-physical condition they are incapable of it. They must be drawn out of that limited condition, and into another state of existence. And it is as far to go from where they are now to ultimate Divine Self-Realization as it is from the amoeba in the primal mud of the Earth to a human being. Everything, even the body, must change dramatically.

הגב לתגובה זו

From the Mummery Book: (www.mummerybook.org)

In the ego-drama of experienced duality, all is a little play, of twos—within the larger Play, of Two. The Mummery of life-and-world-and-death is a constant Melodrama—made of opposites and contraries. And life is always ''self-and-''other”—in a Growling! pit.
There is only a pattern. Patterning, in Clicks! and Clacks! Appearance, Shift, and Change. Always repetitions—and, yet, never the same.
The countless pairs are not Recognized, As Is, by the always ego-''I''—in its waking, dreaming, and sleeping, here. The oblivious little play of twos—never exactly Founders, in their One. Forever—there is only ''she'' or ''he'' or ''it'' or “that”, and the always-remaining ''I''. The ''I'' and the ''other''—forever waiting, for the One-and-Only One. The One That Always Already Is—Infinitely Expanded, Beyond the persistent point of ego- ''I''. Beyond the egg of attention, and its Klik-Klak visions of eternal ''difference”.

הגב לתגובה זו

לינק מסויים הוא טעות. איפה שכתוב שקן ווילבר *כתב* מכתב ב- 1996, צריך להיות הלינק הבא:

http://wilber.shambhala.com/html/misc/adida.cfm/

עם המקליקים סליחה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

גם אחרי שהסתבר שהוא הונה את כולם, שהוא לא רב ושהוא אנס נשים בישראל ובארה''ב.

ווילבר הזה מתמגנט לפסיכופטים נרקיססטים

הגב לתגובה זו

שורש הבעיה הוא בטיפוח מחשבות כמו זו שמופיעה בתחילת הכתבה, הטוענת שמכניעה טוטאלית למורה יכול לצמוח משהו חיובי.

זו הגישה הזו שמצמיחה את האדי-דאים למיניהם. היא זו שיוצרת את החלל שמייצר את הגורו האלוהי.

כשהחלל קיים, הוא כבר ישאב אל תוכו מגלומן כזה או אחר שישמח למלא אותו, במלוא הצניעות והענווה כמובן ורק בגלל שלחצו עליו (לפחות בהתחלה).

החלל בתלמידים הוא זה שמייצר את הגורו המגלומן - התגלמות האל עלי אדמות או מעניק השאקטי-פט.

כל תורה שאינה מפנה את האדם להסתמך על כוחותיו העצמיים ועל ההבנה שלו עצמו, אלא על קירבתו ויכולותיו של אדם אחר שוללת את חירותו הפנימית גם אם היא מפתה אותו בהבטחות שווא על חירות בסוף הדרך.

כשהדברים הללו יופנמו וכניעה לאדם אחר כדי לקבל ממנו משהו תיתפש כפי שהיא, כמשהו שמשפיל את האדם ולא מרומם אותו, אנשים ילמדו להעריץ את המורים הנכונים.

המורים הנכונים הם אלו שחירותו של האדם היא הדבר הקדוש עבורם יותר מכל והיא הסיבה והמטרה של כל המאמצים שלהם, וההבדל המהותי בהערצה כלפיהם הוא שהם מוערצים על מה שהם כבר נתנו, כשאיש עדיין לא נכנע או התמסר אליהם, ולא על מה שהם עתידים לתת על תנאי, כשההתמסרות והכניעה אליהם תשבור שיאים.

מורה כזה יכול להיות ענק שהתלמיד אינו מצליח לגרד את קצה הציפורן שלו, אבל האידיאל שינחה אותו הוא איך לגרום לתלמיד לחשוב בעצמו, לפעול בעצמו, וללכת על רגליו שלו בכוחותיו שלו עצמו, ולא איך להגדיל את תלותו של התלמיד במורה.

כשהמחשבה שהתמסרות וכניעה לגורואים או לכוכבי רוק היא אמצעי לגאולה תחלוף מן העולם, האדי-דאים למיניהם יחיו וימותו אנונימיים לחלוטין.

הבעיה היא אצלנו ולא אצלם.

הגב לתגובה זו

אדי דא הוא בסך הכל עוד אחד מאלה שאמורים להכניס את זה לתודעה העולמית...

הגב לתגובה זו

אמיתי היקר
להשאר זמן רב ליד מורים לא מבטיח ישועה מכל סוג שהוא, ואולי אף מעכב אותה. ומאידך – לא להיות ליד בצד ובהשראת מורים גם כן איננו מבטיח ישועה ואולי אף מהווה גורם מעכב.... זהו מין פראדוקס שכזה. אף אחד לא ילמד אותך את מי שאתה באמת, עליך לגלות זאת לבד, ויחד עם זאת, כשאתה לבד, אתה בדרך כלל מטעה את עצמך בהבלים, והדרך להגיע ל''לבד'' אמיתי הרבה פעמים עוברת דרך שהייה ואף התבטלות למורה. אה... כמה יפה הדרך.

הגב לתגובה זו

תומר היקר
תודה על הכתבות המאלפות.
חשבתי משהו: מי היה המורה של אושו? מי היה המורה של גורדייף? מי היה המורה של ראמה מהרשי? אולי היו להם מורים, אבל אלה בטח לא היו מבריקים כמוהם. האמת שנראה לי שמי שהפך למורה מבריק, מעניין, מעורר השראה, ואולי גם משוחרר, לפחות במידה, לכל אלה לא היו מורים. הם עשו זאת בעצמם.
מה זה אומר? זה אומר שאם אתה, כלומר כל אחד, רוצה להשתחרר, לצמוח, להפוך באמת לאתה האוטנטי שלך, אין לך מה להישאר יותר מדי זמן אצל מורים למינהם, אצל אף אחד.
בסופו של דבר כולם, ממש כולם, די דומים לאדי דה. אולי הוא קיצוני יותר, אבל כולם חולים במחלות הללו של לחשוב שהם מושיעים את העולם. לכולם יש עדות מעריצים שמאפשרות להם להמשיך לחלום חלומות כאלו. ואף אחד, או כמעט אף אחד, לא באמת משתחרר והופך למישהו רציני על ידם, על יד מורים.
בקיצור, מורים, בין אם זה אדי דה, אנדרו כהן, או אושו, מאפשרים לנו משהו לזמן קצר. וזהו. צריך ללכת הלאה. כשאנחנו נשארים שם יותר מדי, זה מפסיק לפתח אותנו. האנרגיה זורמת לגורו ולא אלינו.
וזה כך, לא בגלל אדי דה, או כל מורה ספציפי, אלא בגלל המוסד' עצמו של מורה שפשוט ממלא תפקיד מסוים בלבד באנשות, ותו לא.
להשתמע
אמתי

הגב לתגובה זו

האם אלוהים צריך להצליח? ועוד מבחינה קפיטליסטית? לדעתי לא. אגב, מבחינה קפיטליסטית דא הצליח לא רע (תגיד, אתה קראת את המאמרים?). אני מדדתי את ''אלוהים'' בצורה אחרת. שאלתי רק כמה מחסידיו זכו לשחרור. שחרור, אגב, שהוא מבטיח להם, ואף טוען שרק הוא יוכל להעניק להם. הוא אומר שוב ושוב שמי שיהיה חסידו, ורק הוא, יזכה להארה מלאה. אולי נראה לך שהוא פשוט משיח לפי תומו (כן, בשתי המשמעויות שנותנת השין). אולי אתה חושב שלמורה רוחני לא צריכה להיות אחריות על מה שהוא אומר, ואולי לא אפילו על מה שהוא עושה. אני חושב שלמורה רוחני יש אחריות.

אז האם אלוהים חייב להצליח? אולי הוא חייב רק לקיים את מה שהוא מבטיח. ואם אחרי 34 שנים זה לא קרה, משהו לא דופק כמו שצריך. מה שכן קרה זה שהרבה אנשים נפגעו ממנו. כלכלית, מינית, נפשית. זה כן קרה. ו''על פי הפירות שלהם נדע מי הם'', אמר כבר מישהו ששנינו מכבדים מאוד. אלו הפירות. גם אתה יודע את זה. אולי לכן אתה לא חושף את שמך. וגם לי אגב יש סימפטיה למשיחים. וגם לדא יש לי סימפטיה, ואני חושב שאפשר היה להרגיש את זה.

ולגבי התגובה הראשונה שלך, היא דומה מאוד לתגובות שלך בפעם שעברה, בדבר חוסר הבנתי באדוויטה. אני כנראה באמת לא מבין בזה הרבה, אפילו אחרי ההסברים שלך. אבל אולי גם דא לא, כי דא, חוץ מלדבר אדוויטה, גם אומר שהוא אווטר, וגם אומר שהוא הכי מואר שהיה אי פעם ושאי פעם יהיה, וגם אומר שרק דרכו אפשר להגיע לשחרור מוחלט.

כן, חוץ מזה הוא מורה נהדר, אבל המאמרים (ושוב עולה בי השאלה, האם קראת את המאמרים) הם בדיוק על הכשל הזה. בדיוק על המגלומאניה המטורפת והטרגית הזאת, שגם גורמת לו להתבצר באי הפרטי שלו, לא להיפגש עם אף מורה רוחני ולחשוב שהוא מתקן את העולם משם. אבל לבד מזה הוא יופי. מלא אהבה ומבריק, כפי שאכן כתבתי. על זה קישון היה אומר: חוץ משיגעונו הוא נורמלי לגמרי.

הגב לתגובה זו

בנאדם שדוחה להסתכל עליו ..
העביר בי בחילה ממש

הגב לתגובה זו

המחלה של האדם הינה רצונו להיות כאלוהים. יש שהמחלה מחלחלת בהם בקטן, יש שבגדול. החסידים הם אלו שמקווים, שעל ידי התמסרות למסטר הגדול, גם הם יהיו גדולים. לצורך זה הם אפילו מוכנים להעלים עין מחסרונותיו - כל עוד הוא מבטיח להם להיות גדולים כאלוהים.
ההבראה מהמחלה היא להיות משרת אלוהים. זה הדבר המתוק והבריא ביותר. מסטר אמיתי הוא מי שמלמד את תלמידיו שהם משרתי אלוהים.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

וגם התמונות (שמזכירות לי את מרלון ברנדו בזקנתו) משקפות את ההסתאבות הנפשית הזו.

חולקת עליך ש''האגו'' כשלעצמו הוא הבעייה. לא האגו אלא ניפוחו לדרגת ''אלוהים'', המגלומניה היא הבעייה. באגו מועיל, ''רזה'' ואפקטיבי אין כל פסול ולהפך.

והאם ישו לא נחשב בעינך דמות משיחית? אם כן היא וודאי הצליחה.

הגב לתגובה זו

האם ''אלהים'' חייב ''להצליח''?
נראה שאנחנו מצפים מ''אלהים'' שיצליח בתכניותיו לפי מה שאנחנו חושבים שזה ''אלהים'' וגם בצמוד למושגי ההצלחה שלנו. זו השלכה רדודה למדי, ומאד אנושית, של התקוות שלנו והציפיות שלנו לאבא הגדול שיבוא ויסדר את הענינים כי אנחנו כבר לא יכולים. אבל אבא שלנו גדול ויכול.
זה לגיטימי, כמובן. לדרוש מאלהים קבלות על הצלחה, ולדרוש מה''משיח'' קבלות דומות. מה בדיוק הצליח עד כה בתכנון האלהי? הדתיים הלאומיים צהלו בהקמת מדינת ישראל – ראשית צמיחת גאולתנו – ממש כשם שהכנסיה הקתולית צהלה כל אלפיים שנות גלות על שעבודם של ישראל. אלו כאלו חיפשו לראות במהלכי ההיסטוריה הוכחה ניצחת לכך שהאידיאולוגיה שלהם מוכיחה את עצמה ומנצחת. אלו כאלו היו צריכים לאכול את הכובע כשההיסטוריה התהפכה להם מול הפנים.
אני אישית מקבל משיחים באהבה והבנה וחמה גדולה. אני חובב משיחים. אני באמת סובר שבישוע, רבי ישוע, היה ניצוץ משיחי. האם הוא ''הצליח''? לא ממש. אני גם סובר שברבי אברהם אבולעפיה היה ניצוץ משיח. האם הוא הצליח? ממש לא. וכן בגדולי עולם אחרים, עד האחרון שבהם, שנראה לפעמים כה פאטתי - הרבי המנוח מליובביץ'. האם הוא ''הצליח''???
ההצלחה המשיחית נמדדת בכלים אחרים בכלל. אין לה זיקה גדולה מידי למדדי ההצלחה הקפיטליסטיים של העולם הזה: שכולם ידעו עליך, שתהיה סופר-מן ותציל את כולם מכל האסונות, ושתהיה לך רשת גדולה של סניפים בכל העולם כולו, ותנצח בכל המלחמות, את כל התופעות הרעות.
אינני חסיד של אדי-דא, כידוע, אבל אני בהחלט סבור שמדידתו בכלים הבנאליים אותם אתה מציע כאן, ביושר ובכנות, עלי לומר, שהרי אני מעריך אותך מאד, המדידה הזו איננה מענינת כל כך.
נכון הדבר, כפי שכבר אמרתי לך תומר בפעם אחרת – ביחס לתביעות משפטיות – אם זאוס או קרישנה או אדידה מבצע מעשים בלתי מוסריים מבחינה מינית על פי אמות המידה המקובלות – יש לשפוט אותו – אם אתה יכול. אלהים יכול לזרוח אור אהבה וקדושה גם מהכלא. גם מהצלב. וגם מאי קטן בפיגי'.

הגב לתגובה זו

מי הוא האלהים שדא מדבר עליו?
יש כאן איזו טעות טרמינולוגית עמוקה. אנחנו היהודים רגילים שכשמדברים על אלהים מדברים על הבורא, הכל יכול. כשדא מדבר על אלהים – הוא לא מדבר על הבורא הזה. מבחינתו – אין בורא. למה? כי אין בריאה. כל התודעה הזו של הפיצול בין האין-סוף לעולמות, בלשון הקבלה, איננו קביל עליו. אלא כמו שאומרים בקבלה החב''דית: לפני האין סוף לא התרחש כלום בעת הצמצום הראשון. היינו – באמת לא קרה כלום. זו התודעה האנושית הרואה את העולם כיש נברא ונפרד ומחפשת את המקור כיש אחר, גדול יותר, שלו היא קוראת אלהים. לפי דא, ככל הנראה, האלהים של הדתות הוא חלק מהאשליה האנושית עצמה, ולכן כשהוא מתייחס אל עצמו כאלהים הוא לא מתכוון לומר את מה שאנחנו כיהודים רגילים לשמוע.
צריך לשים לב לזה היטב. תומר יקירי.

הגב לתגובה זו

תומר, אולי תביא קצת תרגומים נבחרים מתורתו הרוחנית של אדידס? סקרנת אותי עם הערותיך על עומקו של הטקסט.

הגב לתגובה זו

מה אתה עושה?

הגב לתגובה זו

את כל הפוסטמות שנוסעות להודו, נתפסות לאיזה גורו שמנצל אותן מינית ומשנות את שמן לאיזה שם הודי, חוזרות לארץ משומשות ואז הולכות לטיפול אנטי-גורו אצל איזו מטפלת שמסבירה להן שהן נוצלו ועושות להן שטיפת מוח הפוכה (תמורת הרבה כסף) ומשנות את שמן בחזרה. ואז מתחתנות עם איזה יהלומן עשיר ומכוער.

הגב לתגובה זו

אין אור גדול יותר מאור התורה[
צריך רק ללמוד להבינה.

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

תודה...

יובל

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו