תגובות עד כה: 114 תגובות, ב- 43 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 43.  מישהו יכול להסביר אולי?     תודה,    01/09/06 09:40 שני ציטוטים מהמאמר: 1. ''הבודהיזם שואף לבטל את תשוקת הקיום ..... להישאר בעולם של אור'' 2. ''רעיון ההתפתחות הוצג לראשונה על ידי היהדות.... השקפה זו רואה במצב הרוחני שיושג בעתיד שלב גבוה יותר מהמצב הרוחני הקדום'' כלומר: בודהיזם : להישאר באור -- בעתיד יהיה טוב יותר. יהדות : להתפתח בשביל עתיד גבוה יותר איפה ההבדל? הגב לתגובה זו          הסבר         משה,  טבעון,    10/09/06 00:48 הגישה המזרחית - הדרך לאור דורשת התגברות על הצורות השונות בהן מתבטא היצר הקיומי. הכוון הוא השתחררות מהמאוויים מדחפים אישיים או חברתיים. הכוונה היא לחזור לאור ממנו בנו, ע''י ביטול תהליך האינדיבידואציה, המתרחש בקיום הארצי בין לידה למוות. מתיחסים לעולם החושים והאינטלקט הקשור אליהם כאל 'מאיה', כלומר אשליה, שרק מובילה לסבל. המקור לסבל הוא התשוקה, כדי לחסוך מאיתנו סבל נוסף, עלינו לצמצם את התשוקה עד לאפס. הגישה היהודית-נוצרית - כוון הגאולה אינו ע''י חזרה לאור ממנו בנו ע''י ביטול תהליך האינדיבידואציה, או שלילת הקיום הארצי והסבל המתלווה אליו. הכוון המערבי הוא דווקא הזדהות עם הקיום הארצי, עם ''אני'' המזוהה יותר ויותר עם הגוף הפיזי. זאת על-מנת לגלות ע''י התנסות אינדיבידואלית ביותר כי אני אינני גופי. המשך התהליך גם הוא אינדיבידואלי לחלוטין, אלא שבמהלכו מגלה האדם כי הוא בכלל רוח. הוא מגשים בעולם את האידיאלים שלו, את היעוד שלו, את האחריות החברתית שלו, אחריות גם לגורל ממלכות הטבע האחרות. או אז, אחרי מותו מביא האדם אל עולם הרוח את פירות מעשיו, אך הוא מגיע באופן אחר מאשר עזב אותו כאשר נולד. הוא אמר כן לעולם החושים ולמעורבות בו, וחווה גם את הסבל של הקיום הארצי, אך לאלה יש תמורה בהתפתחות הרוחנית. יש פה גם את הפן של תיקון העולם, של לקחת חלק פעיל במצבו של העולם. מקוה שזה מסביר. הגב לתגובה זו              מסביר הרבה, ומעורר מחשבות נוספות:             תודה,    13/09/06 17:37 במזרח - ביטול האינדיבידואליזציה, כאן ועכשיו הם אשליה. הכוונה - לחזור לאור ממנו באנו. ביהדות-נצרות-מערב - הזדהות עם הכאן והעכשיו, בהמשך בהתנסות אינדיבידואלית האדם מגלה שהוא בכלל רוח. אחרי מותו מגיע האדם אל עולם הרוח. האם אין ''הוא בכלל רוח'' זהה ל''כאן ועכשיו הם אשליה''? הרי ''ביטול תהליך האינדיבידואליזציה'' מחייב תחילה הכרה בקיום תהליך אינדיבידואליזציה. והאם ההגעה להכרה זו לא תהיה אינדיבידואלית? האין שוב מדובר במשותף לשני הזרמים: הדרך שונה, אבל המטרה זהה. הגב לתגובה זו                  האדם כהירארכיה של חופש                 משה,  טבעון,    17/09/06 13:39 האדם נועד לפתח את ספירת החירות, אותה אין לשום הירארכיה אחרת. ואמר מי שאמר: חירות אינה דבר שמקבלים, אלא דבר שיש להיאבק על-מנת להשיגו. היה צורך להיזרק מחיק האלוהות על-מנת לפתח אינדיבידואליות שתאבק בחשיכה ובבלבול ומתוך אקטיביות ורצון תלך לכוון הרוח, האמיתי והטוב. הדרך הקוראת לוותר על היצר לקיום ולהמנע מסבל, היא בימינו אשליתית. מדוע? כי למרות שאפשר לקרוא לעולם החושים מאיה ולהפנות אליו עורף, אך זו לא ההתנסות שלנו. העובדה היא שאנו מתיחסים אל הנגלה לחושים כמציאות, אפילו אם רק חלק מהמציאות. מציאות זו כוללת קודם כל את בני האדם האחרים, שבלעדיהם לא היינו מגיעים עד כאן. אח''כ ניתן להוסיף גם את שאר ממלכות הטבע, אשר כלפיהן יש לנו ''חוב'' אותו יש להחזיר. גאולה אמיתית חייבת לכלול את האכפתיות שלנו לאחרים, לא רק את טובתנו המצומצמת. דרך רוחנית המתענינת אך ורק בחווית ההתעלות, שחרור עצמי מסבל וכדומה לא תפתח בחניך את הכישורים החדשים הנדרשים לספירת האקטיביות הפנימית והחירות. כלומר לא תוביל לאותו מקום המובילה דרך רוחנית מערבית. בדרכים השונות אמנם משתמשים במילים ומושגים דומים, אך הכוונה והסך הכל לא תמיד זהה. למרות זאת ניתן בהחלט לשלב בינהם. מה עוד שכיום מתוך בודהיזם ישנן תנועות חברתיות של עזרה לשכבות הנזקקות. במצב מורכב כזה מיד עולה שאלה: האם תנועה חברתית היונקת מן הבודהיזם היא מזרחית או מערבית? אנו רואים כי לדיון העיוני יש את הערך שלו, אך לעיתים זה לא מספיק. הגב לתגובה זו 42.  הדגש על ה''אני'' מופרך     אנטי-אני,    31/08/06 15:53 זה לא יהדות ולא שום דבר בעצם, רק התלהמות ''מערבית'' מודרניסטית, שגם בפילוסופיה החדשה המערבית מתנערים ממנה (לידיעתכם ''מות האדם'' בא אחרי ''מות האלוהים''). הגב לתגובה זו          תודה. תגובתך עמוקה מקיפה ורהוטה,         זוהר באלול,    01/09/06 19:18 מנומקת היטב, וכל טיעון שבה משלים את כל הטיעונים האחרים לכדי אחדות מלוכדת אחת, חסרת פרצות ובלתי ניתנת לערעור. על חריפות שכלית כזו נאמר במקורותינו: ''בור סוד שאינו מאבד אף טיפה'', ו''עוקר הרים ממקומם, וטוחנם זה בזה''. ניכר בך שאתה מכיר את הפילוסופיה המזרחית, והמערבית, הישנה והחדשה, על בוריין. למעשה, מבנה אומנותי כזה של טיעונים פילוסופיים שנארגו זה בזה בכזו מושלמות לא נראה כאן מאז ימיו של יוד הדגול, והאמת חייבת להאמר, אם הוא לא יחזור לפתע מהכפור, קשה להאמין שתמצא כאן מישהו שיצליח לדלג מעל לרף הגבוה שהצבת כאן בתגובתך, והדיון המעניין שהיה יכול להתפתח ביניכם יקטע עוד בטרם החל לנבוט. מהר מאוד אתה עתיד לגלות על בשרך כי ''הגאון משלם על גאונותו במטבע בדידותו''. הגב לתגובה זו 41.  ירידה צורך עליה? ''אני'' בעל ראיה רוחית?     יהודית,    30/08/06 22:03 המאמר מסביר בצורה טובה את הצורך בהתגשמות כדי לפתח ''אני'' חזק. אם הבנתי נכון, מטרת ההתפתחות היא שהאדם ישיג גם תודעה עצמית חזקה וגם תודעה רוחית, כפי שהיתה לו בעבר. אבל כאת טמון הקושי: הרי ה''אני'' הוא בדיוק מה שסוגר את הראיה הרוחית. אנא עיזרו לי!! הגב לתגובה זו          על סמך מה הקביעה החד משמעית         אני,    31/08/06 13:34 ש''האני'' הוא המחסום לתודעה הרוחית ? מי אמר ? באיזה מובן הוא השתמש במילה ''אני'' ? במובן של ''אגו'' (חשיבות עצמית), במובן של אנוכיות ? במובן של עצמיות אינדיבידואלית ?במובן אחר ? צריך להיות מאוד מדויקים אם לא רוצים להלכד בקלישאות. מנקודת המבט האנתרופוסופית הצהרה כללית כזו רחוקה מהאמת. זה יהיה כמו לומר שבגלל שמים מלוחים אינם ראויים לשתיה, אז מים בכלל, באשר הם, אינם ראויים לשתיה. זה לא נכון. צריך לדעת איך להפריד את המליחות מהמים, ואז המים נעשים ראויים לשתיה. מנקודת המבט הזו יהיה מדויק יותר לומר שכאשר ה''אני'' מתפתח בכיוון מסוים, תחת השפעות מסוימות, הוא מפתח תכונות מסוימות שמחשיכות את התודעה הרוחית, וכשהוא מתפתח בכיוון אחר, תחת השפעות אחרות, הוא מפתח תכונות אחרות שגורמות להתעוררותה ולהארתה של תודעה כזו. הגב לתגובה זו 40.  שטיינר והמשפחה היהודית שעמה חי     מ.לרגע,    29/08/06 19:17 באוטוביאוגרפיה שלו, ''סיפור חיי'', שטיינר מתאר את האהבה והידידות העמוקה ששררה בינו לבין בני המשפחה היהודית שאתה חי ושאת בניה לימד. את האם הוא מתאר כמעט בהערצה, ואת האב הוא מתאר כידיד קרוב. הוא מספר כיצד להבת האנטישמיות שהחלה להתפרץ באותה התקופה, גרמה לכך שאבי המשפחה פיתח רגישות לכל התבטאות של גוי בכל עניין הנוגע ליהודים. שטיינר מספר כיצד לאחר פרסום מאמר התמיכה שלו בהומונקולוס של המרלינג, ניגש אליו אבי המשפחה, ו''בלב קרוע מצער אמר לי: את מה שכתבת אי אפשר לפרש באופן ידידותי.'' שטיינר מתאר כיצד מאמציו לשכנע את אבי המשפחה בכך שדבריו התבססו על שיפוט אובייקטיבי מנקודת מבט רוחנית והיסטורית, לא צלחו. אבי המשפחה לא השתכנע בצדקתו. שטיינר מוסיף: ''רגשותיו הידידותיים כלפיי לא השתנו אפילו במעט, וכלל לא עלה על דעתו שהיחסים ביני לבין משפחתו צריכים להשתנות.'' ''ואני עצמי ראיתי בחינוך ילדיו משימה שהגורל זימן לי. אבל איש מאתנו לא יכול היה שלא לחשוב שיסוד טראגי נארג אל תוך היחסים בינינו''. ''לכך התווספה העובדה שההשקפה על היהדות של רבים מחברי שהיו מעורבים במאבק הלאומי שלהם באותה תקופה (של הגרמנים באוסטריה), הייתה נגועה באנטישמיות.'' ''הם לא ראו בעין יפה את העובדה שהחזקתי במשרה אצל משפחה יהודית, ואבי המשפחה ראה בקשרים החברתיים שלי עם אנשים כאלה אישור לרושם שהוא קיבל מהמאמר שלי''. דרך כל התיאור של שטיינר את המקרה הזה עוברת כחוט השני תחושה של צער טראגי על הפגיעה והכאב שחש אבי המשפחה, ושמקורה בחוסר הבנה של המניעים והכוונות שעמדו מאחרי המאמר שלו (שפורטו בתגובה למטה). סליחה על ההארכה. היא נובעת מהעובדה שחצאי אמיתות גרועות הרבה יותר משקר, בגלל שמי שאינו מבקש להעמיק יכול למצוא ביסוס לחצאי-האמיתות בתוך העובדות, ולכן להגיע לשכנוע עצמי שהשקר הוא אכן האמת. הדרך היחידה להילחם בחצאי אמיתות היא להציג את האמת במלואה ואת כ-ל העובדות, ואז להניח לקורא לשפוט. הגב לתגובה זו          פרופ' שמואל הוגו ברגמן על שטיינר         אדם,    30/08/06 22:09 ''כל חיו היו עבודה ומאבק; הוא היה אחד המורים הגדולים של האנושות''. (במבוא לספר: ''כיצד קונים דעת העולמות העליונים''). אם ברגמן מהלל כך את שטיינר, מי יקשיב לשונאי ישראל והאנושות הנאלחים המעיזים להשמיצו....?? הגב לתגובה זו          אין כמוך. סחתיין  ל"ת          אקאלואיד,    30/08/06 19:42 הגב לתגובה זו          שמע, כל הכבוד. תודה על המידע.  ל"ת          סתם אחד,    29/08/06 22:48 הגב לתגובה זו 39.  שטיינר ואנטישמיות     מלומד לרגע,    29/08/06 17:28 מתוך ראיית האלמנטים המפרידים בין בני אדם שפועלים בעולם דרך לאומנות ושיוך אתני, שטיינר ביקר באופן עקרוני כל התאגדות של בני אדם על בסיס אתני ולאומני שמתבדל ומעמיד את עצמו כנגד שאר העולם. מתוך נקודת המבט הזו, הוא ביקר גם את הרעיון הציוני, אבל הוא ביקר אותו באופן אינטלקטואלי ולא מתוך שינאת יהודים. הוא ראה בציונות התארגנות על בסיס לא נכון שהייתה תגובת נגד לאנטישמיות ולניסיון לדחוק את היהודים מההשתלבות שלהם בחיי התרבות המודרניים של אירופה אל תוך ''גטו'' תרבותי נבדל ונפרד. שטיינר: ''כל מי שעיניו פקוחות יכול לראות שזה לא נכון לומר שהיהודים נמשכים להיות נבדלים מהתרבות המודרנית ומאוחדים בתוך עצמם (כקבוצה נבדלת ונפרדת). גם אם זה נראה כך בשנים האחרונות, הרי שזו רק תוצאה של האנטישמיות. כל מי שצפה, מזועזע כמוני, במה שחוללה האנטישמיות בנפשם של יהודים אצילים בשנים האחרונות, חייב להיות משוכנע בכך.'' --------------- את הביקורת שלו הוא מתח במקביל לידידות אמיצה שהייתה לו עם פעילים ציוניים כמו למשל ארנסט מולר או פרופסור שמואל הוגו ברגמן, נשיא האוניבסיטה העברית בירושלים, שכתב את ההקדמה למהדורה העברית של ספרו של שטיינר ''כיצד קונים דעת העולמות העליונים'' וסיכם אותה במילים: ''שטיינר היה אחד המורים הגדולים של האנושות''. -------------- לשטיינר הייתה גם ביקורת על אלמנטים מ-ס-ו-י-מ-י-ם ביהדות כאלמנטים ששייכים לעבר. כמו מונותאיזם מופשט ומוסריות כפויה. להשקפתו, מוסריות שנשענת על חוק חיצוני הייתה שלב מעבר חיוני בחיי האנושות, אבל האדם צריך להתקדם לשלב שבו המוסר ינבע מתוך דחפים פנימיים וינבע מתוך חופש פנימי ולא כמשהו שכפוי עליו מבחוץ. בדיוק באותה המידה הוא ביקר גם את החשיבה הנוצרית המנסה לכבול את האינדיבידואל המשוחרר לכללי מוסר חיצוניים. לכך הוא התכוון במאמר התמיכה שלו בהומונקולוס של המרלינג. מאותה הסיבה, של אידיאל החרות של האינדיבידואל, הוא יכול היה להעריך את ניטשה המכריז על מותו של אלוהים ולהכריז עליו כ''לוחם לחרות'', ובא בעת להיות אחד המבקרים הקשים והחריפים ביותר של ניטשה ושל המקורות שמהם הוא שאב את השראתו. גם המונותאיזם שהיה להשקפתו צעד הכרחי קדימה בחיי האנושות הפך עם הזמן לאמונה מופשטת שבפועל אינה מצליחה להביא רוחניות קונקרטית אל החיים האישיים של כל אדם ואדם. ------------ כמובן שמי שרוצה מסיבותיו שלו להציג את שטיינר כאנטישמי יכול לקחת ציטוט מביקורת כזו, להוציא אותו מהקשרו, ולהציג אותו כגזען שונא יהודים. אבל כשמציבים את הביקורת של שטיינר על אלמנטים מסוימים ביהדות לצד התבטאויות אחרות שלו בעניין, מבינים שאפשר למתוח ביקורת אובייקטיבית שלא תהיה מבוססת על שנאה אלא דווקא על אהבה: שטיינר: 1888 ''היהודים זקוקים לאירופה ואירופה זקוקה ליהודים'' 1900, ''אנטישמיות מהווה ביזוי של כל הישג תרבותי של הזמנים המודרניים והיא ביטוי לנחיתות רוחנית. היא היפוכה של חשיבה בריאה''. 1901, ''האנטישמיות היא עלבון לכל מי שמאמין ברעיון של זכויות האדם, ומעל לכל היא מהווה עלבון לרעיון שהאנושות עומדת מעל כל צורה שבא היא באה לידי ביטוי באופן חיצוני.'' ''האנטישמיות אינה מהווה סכנה ליהודים, היא מסוכנת גם למי שאינו יהודי. היא סימפטום לריקבון רוחני ולחולי תרבותי. לכן זו חובתו של כל אדם להילחם בה בכל התחומים שמלוא הכוח.'' ''יש לייחס ערך רק ליחסים בין אינדיבידואלים. זה בכלל לא רלוונטי אם מישהו הוא יהודי או גרמני... זה כל כך ברור מאליו עד שאני חש שזה אפילו טיפשי לומר את זה. אז כמה טיפש חייב להיות מישהו שטוען את ההפך !'' ומיד-לאחים וב.ק. אני מבקש, אנא, אל תענה ברעך עד שקר ! הגב לתגובה זו          ועל כך יש להוסיף:         י.ש,    30/08/06 02:04 אם ביקורת על אלמנטים מסויימים ביהדות היא אנטישמיות, אז כניראה שגם הרצל, ז'בוטינסקי ובן גוריון היו אנטישמיים. ואם התנגדות לציונות היא אנטישמיות, אז כניראה שגם הציבור החרדי (שיד לאחים נימנים עליו) הוא אנטישמי. הגב לתגובה זו          תודה למלומד לרגע!         מלומד לשניה,    29/08/06 19:33 תודה על דברי האמת בנוגע לשטיינר, גזענות, אנטישמיות ואנטי-ציונות. ישר כוח! הגב לתגובה זו              אופס             מלומד לרגע,    29/08/06 23:46 הצער על ההשמצות המופרכות הפך אותי ממלומד לרגע לפרנואיד לרגע. קראתי את תגובתך, והבנתי ממנה בדיוק את ההפך הגמור ממה שהתכוונת לומר. על זה נאמר: ''עיניים להם ולא יראו'' :) אנא קבל את התנצלותי הכנה, ותודה לך מקרב לב על התמיכה והעידוד. הגב לתגובה זו              לא גזענות ולא אנטישמיות             מ.ל,    29/08/06 22:03 אבל כן התנגדות לרעיון הציוני של בניית מדינה על בסיס אתני לאומני. צריך לזכור שההתנגדות הזו הובעה עשרות שנים לפני הקמת המדינה, והרבה לפני מלחמת העולם השניה, כך שלא יהיה נכון לשפוט אותה בקריטריונים ה''אנטי-ציוניים'' הפראנואידיים של ימינו. ועדיין, אני ואתה משלמים מדי יום את מחיר הרעיון שנועד להציל את היהודים ולשמש להם מקום מקלט. כמונו משלמים אותו עשרות אלפי הורים שכולים, אחים שכולים, יתומי מלחמה ופעולות איבה, נכי מלחמה ונפגעי הלם קרב. אנחנו משלמים אותו בתרבות הכוחנית שצמחה כאן שמתבטאת ברצח על מקומות חניה או על מבט לא במקום בתור למועדון. ואם מישהו מאתנו עדיין לא שילם, זה רק עניין של זמן עד שישלם. אנחנו חיים על החרב ומתים על החרב, ואת רוב המשאבים שמדינה מפנה לחיי מסחר חינוך ותרבות, אנחנו נידונים להפנות בעל כורחנו למירוץ החימוש. אני מאחל לך ולי שנצליח לשנות את התמונה העגומה הזו, אבל אם דבריי חיזקו את דעתך על היותו של שטיינר גזעני ואנטישמי, לעולם לא נצליח בכך, כי אנחנו לא כשירים להכיר באמת ובעובדות באופן אובייקטיבי. אם זה מה שהצלחת לדלות מדבריי למרות היציאה החד משמעית של שטיינר נגד האנטישמיות והשותפות הפעילה שלו במאבק נגדה שלא הובאה כאן רק בגלל חוסר מקום, אתה ראוי לרחמים, ואני מבקש להביע השתתפות כנה מעומק הלב בצערך. הגב לתגובה זו 38.  שטיינר וגזענות     מלומד לרגע,    29/08/06 17:17 השלטונות הנאצים על רודולף שטיינר: ''לתנועה הזו יש אופי בינלאומי, ואפילו בימים אלה ,התנועה האנתרופוסופית ממשיכה לשמור על קשרים הדוקים עם בונים חופשיים, יהודים, ופציפיסטים''. ''שיטת החינוך הנהוגה בבתי-הספר האנתרופוסופיים ואשר פותחה על ידי מייסדה, שטיינר, הולכת בעקבות חינוך אינדיבידואליסטי בעל נטייה הומנית שאין לה דבר במשותף עם עקרונות החינוך הנציונל סוציאליסטי. כתוצאה מההתנגדת הזו לעקרון הגזע הנציונל סוציאליסטי, המשך פעילותם של בתי הספר האנתרופוסופים מהווה סכנה ועלול לפגוע במדינה הנציונאל סוציאליסטית. לכן יש לפרק את הארגון הזה עקב אופיו החתרני והסכנה שהוא מהווה לציבור.'' שטיינר על גזענות: ''לכן זה הכרחי, שהתנועה הקרויה התנועה האנתרופוסופית...תיקח על עצמה באופן מיוחד את המשימה להיפטר מכל מה שקשור ל''מאפיינים גזעיים, ותאחד בני אדם מכל הגזעים, מכל הלאומים, ובכך תגשר על על ההבחנות על ההבדלים ועל התהום המפרידים בין קבוצות שונות של בני אדם. מפני שלנקודת המבט הגזעית הישנה יש אופי פיזי, ומה שיתפתח בעתיד הוא בעל אופי רוחני. זו הסיבה שזה כל כך נחוץ, ובדחיפות, שהתנועה האנתרופוסופית תהיה תנועה רוחנית המביטה אל עבר הרוחני, ותתגבר באמצעות כוחות רוחניים בעיקר על מה שמבוסס על הבדלים פיזיים''. ------------- ''מי שמדבר בימינו על האידיאל של גזעים ושל אומות, של ההשתייכות לשבט, מדבר מתוך דחפים מנוונים של האנושות, ואם כשהוא מדבר על האידיאלים-לכאורה-הללו הוא מאמין שהם מהווים אידיאלים מתקדמים, הוא אומר דבר שאינו אמת. לא יקום מכשול גדול יותר להתקדמות הנוספת של האנושות משימור של אידיאלים לאומניים. האידיאלים האמיתיים הנכונים עבור העתיד חייבים להיות מבוססים לא על קשרי-דם, אלא על הרוחני. '' הגב לתגובה זו 37.  מזדהה בינתיים עם בני הנחש- ממתין להמשך     בן הנחש,    29/08/06 15:57 כשאני קורא את הדברים האלו למשל: ''בני הנחש ראו את עצמם כיורשיו של לוציפר, הוא הנחש מגן-עדן. בשבילם הנחש הוא אל האור האמיתי (לוציפר פרושו: נושא האור) ואילו ה' אלוהים הוא אל האופל המרושע. לוציפר הביא לבני האדם את אור הדעת, פקח את עיניהם ולימדם חופש מהו. הוא ביקש לגאול אותם מהשעבוד לאל העריץ ולעשותם ''כאלוהים יודעי טוב ורע''. הגב לתגובה זו 36.  שמנסים להיכנס לקישור לאתר מתקבל משהו מוזר  ל"ת      משונה,    28/08/06 06:07 הגב לתגובה זו 35.  מאד מענין.מעמיק.וצריך לקרא יותר מפעם אחד.תודה  ל"ת      גולדי,  חיפה,    27/08/06 20:44 הגב לתגובה זו 34.  היהדות היא לא היחידה שרואה     קול המארחים,    25/08/06 17:21 ערך בהתפתחות התודעה. הנושא נמצא בבסיסן של כל הדתות והדרכים. קישור: http://www.tapuz.co.il/communa/userCommunaMsges.asp?Communaid=20391 הגב לתגובה זו          of course, all the religions think they r the best         avi tzanani,  hatikva,    26/08/06 17:17 but only the jews got somewhere somehow, and the modern world - as it is explained above - is based on jewish perceptons and ideas. so someone come in the great article above and try to save you from your confusion - why do you make it harder on yourself and others? הגב לתגובה זו 33.  שאלה למומחי המאמר     השואלת,    25/08/06 09:32 אנא הסבירו את המשפט הזה- היפה- אבל הסתום בעיני : ''המעבר דרך החומר, דרך הלידה והמוות, היות בן תמותה, חוסר האונים, הם שמפתחים את האהבה לחופש, לאנושיות המלאה. זה מה שמאפיין לראשונה את היהדות''. כיצד זה מתיישב עם רוחניות? מה שלימדו אותי בתקשור זה שהאדם צריך להפסיק לחשוב על כאב וסבל, להיות חיובי יותר ויותר. הגב לתגובה זו          שאלה טובה         פנלופה,    26/08/06 00:02 ראשית צריך להכיר בכך שמכל נקודת מבט שהיא, הכאב והסבל הם חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. אנחנו יכולים להסיט את המבט מעובדת הסבל, ולעיתים יש בהסטת המבט וההתעלמות ממנו הקלה כלשהי, אך היא אינה פותרת את בעיית הסבל. לעיתים קרובות זו דווקא ההתעלמות והפחד להישיר מבט אל הסבל שגורמים לו לחזור אלינו בעצמה גדולה הרבה יותר, ודי אם נזכיר דוגמא פשוטה כמו התעלמות מכאב שיניים או שיכוך שלו באמצעות אקמול. אם נלך לאורו של המאמר, אז גישה אחת כלפי עובדת הסבל מיוצגת בדברי הבודהא: ''הלידה היא סבל, המחלה היא סבל, הזיקנה היא סבל, המוות הוא סבל, הקירבה למה שאינו אהוב היא סבל, הריחוק מהאהוב היא סבל. כל היצמדות היא סבל''. מכאן קצרה הדרך למסקנה שהסבל נובע מעצם הקיום האנושי, ושכדי להמנע מסבל, האדם צריך לכבות בתוכו את התשוקה לקיום. ככל שהאדם ישתוקק פחות להתנסויות, הוא יסבול פחות. אם לא ישתוקק לחיים, לא יסבול מהמחשבה על המוות או מהמוות עצמו. אם לא יחפוץ בבריאות, מחלה לא תדכא אותו, אם לא יאהב, לא יחוש בסבל על הפרידה מהאהוב וכו'. הגישה הזו בהחלט נכונה מנקודת מבט מסוימת, אבל יש בה חד-צדדיות מסוימת. היא רואה ר-ק את עובדת הסבל ומתעלמת מכל מה שאינו סבל, ולכן נרתעת מהחיים. אבל אפשר בהחלט להביט על החיים במבט מקיף יותר ולומר: נכון, עצם הקיום שלנו כרוך בסבל, אבל יש בו הרבה הרבה יותר מעובדת הסבל לבדה. לאהבה יש ערך והיא מעשירה את חיינו על אף הכאבים הכרוכים בה, בחיים יש עושר ומשמעויות מעבר לכל מה שאנחנו יכולים לשער, התשוקה וההתלהבות מזרימות כוחות חיים גם אל הגוף וגם אל הנפש, ועצם הקיום שלנו הוא תעלומה מרתקת שאפילו לא התחלנו לגרד את קצה הקצה שלה. הגישה הזו מתייצבת מול הקודמת ואומרת במילותיו של שייקספיר: ''הורציו ידידי, יש יותר דברים בשמים ובארץ, משחלמו עליהם בפילוסופיה שלך. הגישה הזו אינה מתעלמת מהסבל וממכאובי החיים, אבל רואה בעצם הקיום משהו שהוא הרבה מעבר לסך כל הסבל שיש בהם, ובמקום להירתע מהחיים, מעודדת את כוחות החיים ומפתחת אותם כך שיוכלו לעמוד בכל סוג של סבל שיכול להיות כרוך בהם. אנחנו יכולים להגיב כלפי כאב וסבל גם ברתיעה ובהתקפלות, אבל גם לראות בהם אתגר שמאפשר לנו לצאת ממנו חזקים יותר מכפי שנכנסנו אליו, כי יש לנו מטרות נעלות יותר בחיים מסתם לא לסבול. עצם ההתנסות בחיים עצמם היא מטרה כזו. כך שיש אפשרות לשקול גישה מעט שונה למושג ''להיות חיובי'' מאשר לזהות אותו רק עם התעלמות מהסבל, אלא לראות בו את היכולת לחפש באופן עקבי את הטוב, את היפה, ואת המחזק גם בתוך ההתנסויות הקשות ביותר. להתרגל לחפש בתוכנו בעקביות את הכוחות שביכולתם להתגבר על הסבל, ואת נקודת המבט שממנה עובדת הסבל הופכת למשנית וחסרת חשיבות לעומת הפלא שבעצם הקיום שלנו. משמעות החופש אינה לעשות מה שמתחשק, אלא לעשות מתוך חופש פנימי ולא מתוך כוח כופה חיצוני או פנימי. אודיסאוס של הומרוס, שבגאוותו התריס כנגד האלים ולעג להם, הוא דוגמא למחיר של חופש כזה. המחיר הוא הניתוק מהיותו מונחה באופן אינסטינקטיבי על ידי האלים ומוגן על ידם. ואודיסאוס אכן משלם מחיר יקר. הוא לא היה יכול לפתח חירות פנימית אם הוא היה נשאר תלוי בתיקשור שלו עם האלים. הוא אינו יכול לפתח חרות פנימית אם הוא ממשיך להיות מובל על ידי האלים, אם הוא אינו נאבק בעצמו בחוסר האונים שלו, אם הוא אינו לומד לפלס את דרכו בעולם בעצמו, אם הוא אינו נושא בעצמו בתוצאות של הבחירות שלו, או אם התוצאות של הבחירות שלו אינן עניין של חיים ומוות כפי שהן יכולות להיות רק אצל בן תמותה. והבחירות שלו מובילות אותו עד אל מעמקי השאול, אבל הוא חוזר משם כאדם חופשי, וכמנצח. הגב לתגובה זו              אפשר להבין גם אחרת :)             קרוז,    26/08/06 10:42 ....''ככל שהאדם ישתוקק פחות להתנסויות, הוא יסבול פחות. אם לא ישתוקק לחיים, לא יסבול מהמחשבה על המוות או מהמוות עצמו. אם לא יחפוץ בבריאות, מחלה לא תדכא אותו, אם לא יאהב, לא יחוש בסבל על הפרידה מהאהוב וכו'.'' אי השתוקקות בהתנסויות, בחיים, בבריאות וכו', אין משמעותה חוסר רצון בכל אלה. הכוונה באי השתוקקות היא לאיך ולא ל- מה. רצון והשתוקקות הם לא אותו דבר. אפשר לרצות משהו גם בלי ההשתוקקות. ולדעתי על זה דיבר הבודהא. ההשתוקקות גורמת לסבל מפני שבהשתוקקות אין רצון חופשי. ההשתוקקות מונעת ע''י פחדים וחוסר קבלת (והבנת) המציאות. לכן כשמדובר על מניעת השתוקקות כמניעה מסבל אין מדובר בחיסול הרצון להמשיך ''להתגלגל'' בגוף ולכן גם לסבול. אלא מדובר בלימוד של איך לחיות נכון, איך לרצות נכון, כדי להשלים את הגלגול בחומר בלי אותו סבל שההשתוקקות גורמת. הגישה הזו ל-א רואה ר-ק את עובדת הסבל, ל-א מתעלמת מכל מה שהוא ל-א סבל ול-א נרתעת מהחיים. להיפך. וכדי להבין את זה צריך להבין את ההבדל שבין תשוקה לרצון! הגב לתגובה זו                  המילים תשוקה והשתוקקות                 פנלופה,    26/08/06 16:08 במובנן הרגיל והיומיומי מעלות בנו אסוציאציות של לשון משתרבבת וריר ניגר. זו לא הייתה הכוונה בתגובה למעלה. במובן הבודהיסטי ובמובנה של התגובה למעלה, כל כמיהה או שאיפה היא תשוקה. זו יכולה להיות גם שאיפה או כמיהה מעודנת ואצילית לחכמה למשל. במובן הכוללני הזה, מה שאתה מכנה רצון, כלול גם הוא בתוך הביטויים תשוקה והשתוקקות כפי שנעשה בהם שימוש למעלה. תשוקות יכולות להיות גסות, ויכולות גם לעבור עידון אינסופי. יש הבדלים גדולים מאוד בין תשוקה לכוח או לפרסום או לאוכל, לבין שאיפה לחכמה או להרמוניה למשל. אבל השוני הוא שוני של איכויות ושל עידון. הוא שוני במושאים של התשוקה, ו/או במידת החכמה המעורבת בסיפוק התשוקה או בהגשמת הרצון. אבל הוא אינו שוני במהות. במהות כל אלה הם עדיין רצונות שאיפות ותשוקות. מהבחינה הזו כולם זהים. מילים נרדפות. שאל את עצמך מה היית חש אם אותם דברים שאתה טוען שאתה רוצה, אבל על פי הגדרתך אינך משתוקק אליהם, לא היו יכולים בשום פנים ואופן להתגשם ? האם היית חש במחסור, בכאב או באכזבה, עדינים וקלים ככל שיהיו ? אם כן, אז הרצון שלך זהה לתשוקה, גם אם זו תשוקה מעודנת ביותר. אפשר אמנם לעשות הבחנה אחרת בין הרצון לבין התשוקה או השאיפה, על בסיס אחר, שונה מזה שתיארת. אבל ההבחנה הזו אינה קשורה לדיון הנוכחי. לצורך הדיון הנוכחי, אפשר היה לכתוב בתגובה למעלה את המילה רצון בכל מקום שבו מופיעות המילים תשוקה או השתוקקות. הגב לתגובה זו                      מה שקרוז התכוון                     קליפסו,    26/08/06 18:33 זה בדיוק להפריד בין רצון להשתוקקות, ואין טעם לומר לו שהם מילים נרדפות. ואם אני מנחש נכון, בהשתוקקות הוא התכוון לרצון שיש בו מה שנקרא ''אחיזה'' במושא שלו. כלומר יש שם איזה היתפסות, ולא רק רצון לדה. וזו השתוקקות. אז רצון לא מביא לסבל לבד, רק אם הוא מגיעה עם האחזות למושא. הגב לתגובה זו                          אתה שוב נוגע-לא-נוגע                         פ,    27/08/06 15:13 באותה ההבחנה בין תשוקה לרצון שהזכרתי שהיא אכן אפשרית, אבל שהיא לא רלוונטית לנושא הדיון. מהות ההפרדה הזו מנקודת המבט האנתרופוסופית היא בהגדרת התשוקה רק כמשיכה אל האובייקט, ובהגדרת הרצון ככוח שגורם להוצאתה לפועל של פעולה. נוגע-לא-נוגע מפני שההפרדה הזו אינה מוגדרת על ידך בבירור ובצורה מדויקת על הבסיס הזה, ויש עירבוב תחומים בין הרצון כתשוקה או כמשיכה, לבין הרצון ככוח המוציא את הפעולה אל הפועל. ולא רלוונטית לדיון מפני שאצל הבודהא לא מופיעה חלוקה כזו בשום פנים ואופן. הרצון כפי שהוא מתואר בחלוקה הזו הוא משהו שהבודהא בכלל לא התייחס אליו. הוא התייחס רק אל התשוקה, אל כוח המשיכה. אל מה שאנחנו מכנים רצונות בשפה הרגילה והיומיומית. הגב לתגובה זו                          ההפרדה הזו אפשרית גם                         קליפסו,    27/08/06 10:25 אם אתה מבדיל בין התעוררות הרצון כמשהו שבא באופן ספונטאני באורגניזם ובין הרצון לממש את אותו רצון, שבא רק כשלב שני ונפרד אחר כך. וזו האחזות. זה שחשוב לי שהרצון הזה אכן יתממש. רק החלק הזה, השני, גורם לדוקהה. השלב השני קיים כאשר אנחנו תופסים את עצמנו כישויות נפרדות ואוטונומיות. רק אז יש האחזות בתוצאות וממש חשוב לנו שיתגשמו רצונותינו. זה לא אומר שלא נפעל עדיין למימוש רצונות שאנחנו חושבים שהם חשובים. אבל לא ייגרם לנו סבל מהם או מאי מימושם. הגב לתגובה זו                          פנלופה, יש גם רצון מתוך שמחה                         תום,    27/08/06 08:52 רצון שאתה חי אותו כגל גואה של אנרגיה ומתענג עליו בלי לחשוב אם הוא יתגשם או לא, ואז אין סבל. הגב לתגובה זו                          לפנלופה                         קרוז,    27/08/06 06:29 האם רצון לאכול שווה בעינך לתשוקה לאכול? הרצון כלול בתשוקה כמו שהוא כלול גם בכל דבר אחר, וזה לא עושה אותם לאותו דבר. להבנתי, כוונתו של בודהא היא להפריד את הרצון מהתשוקה. מכיוון שאנחנו לא יודעים לרצות במודע ולא מכירים מספיק את מנגנון הרצון, אופי הפעולה והחשיבות של הרצון ככוח בורא, נדמה לנו שהרצון הוא תשוקה ושאי אפשר להפריד בניהם. לעוצמת הרצון יש טווח שמגדיר את גבולות הרצון. מתחת לטווח ''התחתון'' נמצא חוסר רצון, שזה ''מוות'', הפסקת קיום. מעבר לטווח ''העליון'' נמצא עודף רצון, שזה תשוקה. אנחנו לא מספיק מודעים לקו הגבול הזה שבין הרצון לתשוקה, ובדרך כלל עוברים אותו, בצורה מעודנת או גסה. חוסר המודעות וההבנה שלנו את המנגנון של הרצון גורם גם לכך שאנחנו לרוב בכלל לא יודעים מה אנחנו רוצים, והרבה פעמים אנחנו מבלבלים בין מחשבה על רצון לבין הרצון האמיתי, בין הדרך להגשים את הרצון לבין הרצון האמיתי ובין רצון לתשוקה. גם לסבל יש טווח, יש סבל ''קשה'' ויש סבל ''קל'', יש סבל נפשי ויש סבל פיזי, וכל אחד מגיב לסבל בצורה אחרת. אותו בן אדם יכול להגיב אחרת לאותו ''סבל'', בזמנים שונים ובנסיבות שונות. לדעתי בודהא לא התכוון לסבל הפיזי, שעליו יש לנו פחות שליטה, כמו הלידה, מחלה, וזקנה, אלא לסבל הנפשי שיכול להתלוות לסבל הפיזי, וגם להיות במנותק ובנפרד ממנו, ושעליו יכולה להיות לנו יותר השפעה. התשוקה מהווה את שורש הסיבה לסבל הנפשי. מה שקשה לתפוס זה איך יכול להיות מצב של אי הגשמת הרצון בלי אכזבה. וזה נובע מכך שאנחנו לא מכירים מצב כזה. בודהא אומר שזה אפשרי ע''י מצב של אי השתוקקות, ע''י רצון טהור. כלומר כל עוד אנחנו נרגיש אכזבה במצב של אי התגשמות הרצון, זה אומר שלא ניקינו מספיק את התשוקה מהרצון. אבל כשהרצון טהור כבר, לא יכול להיות שהוא לא יתגשם, וכך גם לא יהיה סבל. הגב לתגובה זו                          ההפרדה הזו אפשרית                         פנלופה,    26/08/06 22:52 אם אתה בוחר להגדיר את הרצון כארוע חד פעמי, ולהגדיר את ההשתוקקות כרצון חוזר ונשנה שמתחדש בהתמדה כלפי אותו המושא (מה שאתה מכנה אחיזה). אבל גם אז זה לא יהיה נכון לטעון שהרצון אינו כרוך בסבל. תחושת הסבל היא תחושת היעדר הסיפוק. בין אם זה רצון חד פעמי שלנו שאינו מסופק, ובין אם זה רצון שחוזר על עצמו ואינו מסופק, תחושת המחסור או הסבל עדיין קיימת בשני המקרים. ההיאחזות רק מציינת רצון המתעורר מחדש שוב ושוב כלפי אותו המושא. אפשר לטעון שהיאחזות מובילה לתלות ופותחת פתח לסבל רב יותר, וזה נכון. אבל שוב, מדובר כאן בהבדלים בתדירות, בעוצמה ובכמות, אבל לא במהות. אם מתעורר בך רצון כלשהו, וחוסר היכולת להגשים אותו אינה מעוררת בך את תחושת הסבל של היעדר הסיפוק, אז המילה רצון אינה המילה הנכונה לתאר את מה שהתעורר בך. הגב לתגובה זו 32.  אור חדש על תפקיד היהדות     ישי,    24/08/06 22:05 מאמר מרתק הזורק אור חדש לגמרי על ייעדו העם היהודי בעבר ובהווה וגם על הדרך שלנו בעתיד הגב לתגובה זו 31.  מאמר מצוין.מקווה ששילמו לך מספיק.     ברברה אלה,    24/08/06 12:00 שווה! הגב לתגובה זו 30.  התפתחות ה''אני'' היא מפתח להבנת התפתחות התודעה     משה,    24/08/06 09:06 חכמת המזרח מופלאה וגדולה בעיני על כל זרמיה העיקריים, גם בבודהיזם וגם בהינדואיזם (כפי שציינו בצדק כמה מהדוברים). אבל זה לא אומר שיש לה כבר ''את הכל''. כותב המאמר צודק שמושג ההתפתחות בכלל, והתפתחות התודעה בפרט, הוא תוספת עיקרית שהעניקה תרבות המערב לאנושות באמצעות שני זרמים: היהדות ויוון הגב לתגובה זו          זו גישה די מתנשאת.         נעס,    27/08/06 04:59 לא. זה לא נכון. היהדות לא חידשה דבר באשר למושג התפתחות התודעה. עיין בוודות ההינדיות. הגב לתגובה זו 29.  כמה רדודה ההתייחסות לבודהיזם...     טל,    23/08/06 21:58 הבודהיזם לא מבטל את האגו... הם פשוט מתאמנים לראות את האמת כפי שהיא... ובאמת אין אגו - הוא לא מתבטל... אגו פשוט לא קיים! הגב לתגובה זו          ממש כך...  ל"ת          וחבל,    24/08/06 22:35 הגב לתגובה זו 28.  תודה על הכתבה היפה והמהנה :)     לוטם,    23/08/06 08:45 רק שלא ברור לי איך מי שהתמחה בחקר התפתחות התודעה הוא מייסד של קיבוץ. נכון, הקיבוצים היום (בחלקם לפחות) כבר עברו שיפוץ. אבל בכל זאת... האם ד''ר בן אהרון לא הפיק לקחים מהעבר ? למה להקים קהילה אנתרופוסופית דווקא באורח חיים של קיבוץ ? הגב לתגובה זו          קיבוץ ממש אחר!         הרדופינה,    24/08/06 13:16 לא מה שחשבת זה קיבוץ ממש אחר והוקם כאלטרנטיבה רוחנית וחברתית לקיבוץ שאת מכירה...תבקרי שם ולא תרצי לעזוב.... הגב לתגובה זו 27.  הפיכת הרע לטוב, עץ הדעת לעץ החיים     רמי,    22/08/06 23:34 מוצאת חן בעיני הגישה שלנחש יש תפקיד חיובי ולא רק שלילי, ושהפיכת עץ הדעת להתפתחות תודעה עצמית יכולה להוביל גם לטוב הגב לתגובה זו          מישהו יכול להרחיב על האגו?         רונית,    23/08/06 13:01 התבלבלתי כבר מרוב דעות.. אומרים לי שהאגו הוא רע ועכשיו בן-אהרן אומר שזה תפקיד היהדות לפתח אותו? הוא גם אומר שבעתיד האגו יתפתח לרמה רוחנית גבוהה יותר. עזרה ממלומדים בבקשה! הגב לתגובה זו              ''אני''. טוב או רע ?             מלומד לרגע,    23/08/06 20:32 ככל שהאדם הוא פחות אינדיבידואל כך הוא מהווה יותר תוצר של כוחות שאינם נמצאים תחת שליטתו המודעת. הוא תבנית נוף הדחפים הביולוגיים שלו ותבנית נוף התרבות של העם ושל החברה אליהם הוא נולד. לצורך העניין זה לא משנה אם הוא נולד ככבש בין כבשים או כאריה בין אריות. הוא כולו תוצר של השפעות חיצוניות ופנימיות שאינן נובעות מהרצון ומהבחירה החופשית שלו. האינדיבידואליות מאפשרת לאדם לראשונה לעצב את עצמו לכדי יצירה רוחנית פרטית וייחודית. זה בלתי נמנע שעם ההתעוררות של האינדיבידואליות האדם מוצא את עצמו הופך מאיבר או חלק של משהו הרבה יותר גדול ממנו, שסיפק לו מחסה והזנה, כמו משפחה, שבט, או עם, לישות עצמאית שמחלצת את עצמה מכל ההשפעות החיצוניות שעיצבו אותה, צופה בהן לראשונה מבחוץ, ומתחילה להתעמת איתן. זה דומה לתחילת ההתעוררות של האישיות העצמאית בגיל ההתבגרות, ולמרד ולעימות עם המוסכמות החברתיות ועם הסמכות של דור ההורים שעד אז נתפשה רק כמגוננת ומזינה. הניתוק והעימות הללו נחווים כשבר גדול, ובצדק. בתרבות ההודית הקדומה, שעל פי האנתרופוסופיה כל מה שאנחנו מכירים כיום כחכמת המזרח הוא רק הד קלוש שלה, הניתוק הזה לא היה רק ניתוק ממוסכמות חברתיות. ההודי הקדום חווה את העולם הפיזי ואת התעוררות ה''אני'' שלו כמשהו שמנתק אותו מהאחדות האלוהית, מהרחם האלוהי, ומשליך אותו מעולם אלוהי אל עבר עולם של אשליה מתעתעת ומכאיבה. הוא הביט בגעגוע את עבר קדום יותר שבו הוא לא חש את עצמו כ''אני'' אבל חש חלק ואיבר של עולם רוחני והוא חש את האינדיבידואליות שלו ככוח שמנתק אותו מאותה אחדות. והוא היה יכול, במאמץ קטן יחסית, לכבות בתוכו את אותה העצמיות ולחוש מאוחד מחדש עם אותו עולם רוחי הולך ונעלם. עבור אותה חכמה מזרחית, הניתוק הזה של חבל הטבור מעולם הרוח נתפש כמשהו שחייב להיגמר בבכי. זה היה עבורה קל יותר וקרוב יותר להביט אל העבר ולנסות לחזור לשם, מאשר להביט אל העתיד ולראות אם יש משהו מעבר לבכי ואם הבכי הוא רק שלב מעבר אל משהו אחר. בימינו זה כאילו היינו אומרים למתבגר: בשביל מה לך כל זה ? חזור להיות ילד. בשביל מה אתה צריך להתעמת עם כל העולם ולסבול ? אם היינו פועלים כך היינו פועלים מתוך קוצר ראיה, ולמעשה מתעלמים מכך שהשלב הכואב והמבלבל שהתבגר חווה הוא רק תוצאת לוואי זמנית, שלב מעבר בהתעוררות של האינדיבידואליות שלו, ושהוא עתיד לחזור לחיק החברה כאדם בוגר ועצמאי ובעל ייחוד משל עצמו. עצה כזו למתבגר, אם הוא בכלל היה מצליח לפעול על פיה, הייתה הופכת אותו לאדם נכה וחולה שאינו כשיר לחיים. מנקודת מבט מסוימת, זו אכן ההשפעה בפועל של הרוחניות המזרחית כשמנסים להתאים אותה באופן מלאכותי לתקופה שלנו. עבור הרוחניות המערבית, אותו הניתוק בדיוק, הוא משהו שרק מתחיל בבכי, אבל הסוף שלו הוא אחר לגמרי. לפחות יכול להיות אחר לגמרי. הניתוק הזה מאפשר לאדם לפלס את דרכו אל הרוח בכוחותיו שלו לחזור ולמצוא אותה כישות עצמאית. בלשון המאמר: ''ה''אני'' המודע לעצמו בוחר מתוך חרות גמורה לפתח בעצמו את כוחות הרוח שנגנזו בו. הוא מנצל בדיוק את ''פרי עץ הדעת'' כדי להפכו לדרך של הכרה שתוביל אותו חזרה ''לעץ החיים''- להכרת חיי הרוח הנצחיים. הוא אמנם מוצא מחדש את עולמות הרוח, אבל הוא נכנס אליהם לא כילד המוצא מפלט ומקלט תחת כנפיהם הסמכותיות והמצוות, אלא כשותף בעל אחריות להתהוות העולמות.'' שלב העימות של ה''אני'' עם כל מה שהוא אינו ''אני'' הוא שלב רווי כאב, והוא אחראי למוניטין הגרוע שיצא ל''אני'' במסגרות הרוחניות שעוסקות רק בחיפוש מופשט אחר האושר. אבל זה שלב הכרחי במעבר אל עצמאות וחופש פנימיים. הגב לתגובה זו                  כן, נראה לי שזה הוא                 גלי לי,    24/08/06 00:17 וכל הכבוד לך שענית תשובה כל כף מפורטת ומשלימה למאמר, המרתק בפני עצמו. סחה עליך, אתה לא רק מלומד אתה גם מלמד. הגב לתגובה זו                  מי אתה, מלומד דגול?                 לילי,    23/08/06 22:06 לא אני שאלתי אבל התשובה הנהדרת משלימה את המאמר בצורה מצויינת. אולי אתה במקרה הכותב? קבל זאת כמחמאה! הגב לתגובה זו 26.  איפה אתה?     כן, אתה,    22/08/06 21:30 הבדידות קשה לי, אני מרגישה אבודה וכמהה לאהבה. שנים של ציפייה. איפה אתה? הגב לתגובה זו          נראה לי שטעית באתר. את בטח מתכוונת אליו ...         זואי,    22/08/06 22:55 http://www.geocities.com/er_ju2/photos/g5.jpg הגב לתגובה זו 25.  אבל איך יכול הד''ר לשכוח שכל מעיין ההגשמה הסופית של ה''אני'' היהודי     אספ,  מרכז,    22/08/06 21:21 היא לחיות בהרמוניה עם חברו, ועם הטבע!!! כך שלא היה צריך להיות קרע בין הזרמים הפגאניים ליהודים הקדומים. הגב לתגובה זו 24.  תפיסה מרתקת של היהדות     שמחה,    22/08/06 20:04 ד''ר בן-אהרן נותן תפיסה של היהדות שמשולבת עם התפתחות כל האנושות, וגם תורמת תרומה מרכזית להתפתחות ה''אני''. זהו חידוש מרענן ואני ממתינה בעניין רב למאמרים הבאים! הגב לתגובה זו 23.  One pagan animist told me this     Zoe Al Fassya,    22/08/06 17:59 Your so called G-d is invisible and is eventually a fallacy / hallucination. Wherease my gods are palpable , visible and friendly .They are :Sun , fertile soil , running water , and trees .They cover all my needs.Can I serve my child Tfilat shahrit for breakfast ?I הגב לתגובה זו 22.  שאלה לאנתרופוסוף     רוקה,    22/08/06 16:15 המאמר הזה מציג גישה מאוד א-היסטורית להתפתחות הדתות: במזרח היה כך, הפגאנים חשבו כך, ופתאום הגיע אברהם ואמר כך, וכולם שנאו אותו על זה וכו'. נראה לי שהתהליכים האלו היו הרבה יותר הדרגתיים וגם מעורבבים מזה. כוחות שונים פעלו בכל מקום, ובמזרח התפתח דגש כזה, ואילו במערב דגש אחר וכו'. מה שאני בעצם רוצה לשאול זה האם האנתרופוסופיה מאמינה למשל בקבלת התורה על הר סיני. זה למשל מאורע אחד שמסביר את כל היהדות. לעומת זאת גישה יותר היסטורית תאמר שהמאורע הזה לא באמת קרה והתנ''ך לא ירד מהשמיים, אלא נכתב משך מאות שנים בשכבות רבות של התפתחות. אז מה אומר שטיינר? אשמח לקבל הבהרות. הגב לתגובה זו          ההגדרות היסטורית ו-א-היסטורית         זואי,    22/08/06 20:30 כפי שאת עושה בהן שימוש כאן אינן מדויקות. אחרי הכל, תיאור היסטוריה בת 10,000 שנה בצורה שהיא העתק מדויק של המציאות יצטרך לארוך בעצמו 10,000 שנה אל תוך העתיד. כך שגם מי שמחוייב לראיה היסטורית ומצביע על התפתחות הדרגתית מוצא את עצמו נאלץ להתמקד בנקודות שיא מסוימות. האנתרופוסופיה אינה מאמינה שהתנ''ך ירד מהשמים בכריכת עור במעמד הר סיני, אבל בהחלט מכירה בהתגלויות היסטוריות של עולם הרוח בפני בני האדם, וחלק מרכזי שלה עוסק בהבהרות והסברים של המהות האמיתית של התגלויות כאלה. יחד עם זאת, גם התגלויות חד פעמיות ו''פתאומיות'' כאלה לא היו יכולות להופיע ללא הכנה היסטורית ארוכה שקדמה להן. את בוודאי מבינה שבלתי אפשרי לדבר על כל זה בפירוט במאמר אחד כשהכותב נאלץ להתמקד ברעיון מרכזי אחד שהוא מנסה להעביר. הגב לתגובה זו              תודה  ל"ת              רוקה,    22/08/06 21:48 הגב לתגובה זו          כן, גם אני!  ל"ת          סקרן,    22/08/06 18:31 הגב לתגובה זו 21.  שנאה ליהודים     גד,    22/08/06 16:04 א. יתכן שכיום השנאה ליהודים נובעת מגאוותם היתרה. ב. נראה שלכותב המאמר אין ידע רב על התורות המזרחיות, גם אין לו מידע לגבי השונות הרבה בזרמים של המזרח. למשל, יש שוני רב בין הבודהיזם לתורת הבהקתי, שקדמה מאוד לבודהיזם. תורת הבהקתי של קרישנה, כמבוטאת בבהגוד-גיתא, מדברת על הגשמה אינדיבידואלית רוחנית. זאת על ידי עבודה בחומר כדי להתנקות מאינדיבידואליות חומרית כוזבת. גם תורת הבהקתי מאמינה באל אחד אוניברסאלי שמעניק את דמותו לאדם כדי לממש יחסי אהבה איתו. הגב לתגובה זו          ההתיחסות במאמר לחכמת המזרח היא         זואי,    22/08/06 20:43 אכן כוללנית מדי, אבל היא נובעת מנקודה מסוימת שהמאמר מבקש להדגיש. יכול להיות שאם היית מבקש מהכותב שיבהיר לך את כל מה שהוא יודע על חכמת המזרח היית מופתע. גם יכול להיות שלא. זה לא העניין כאן. הכותב רוצה להדגיש את השוני בין מזרח למערב. כשזו המטרה, אז פחות חשוב להתעקב על ניואנסים בתרבות המזרח. בהחלט יש הבדלים בין אשלית האני של הבודהיזם לבין השקפות מזרחיות שהכירו בכך שיש באדם מהות רוחנית נצחית העוברת מהתגשמות להתגשמות. יחד עם זאת, הפסגה הרוחנית שאליה כוונה אותה מהות אנושית נצחית היא היטמעות בתוך האלוהות הבראשיתית. הטיפה חוזרת לאוקיינוס שהוא מקורה. רוחניות כזו פועלת גם היא כנגד התגבשות אינדיבידואלית ורואה כאידיאל שלה את ההיטמעות של האטמן בברהמן. כאמור, זה שונה מהתפישה הבודהיסטית, אבל מנקודת המבט של האני האינדיבידואלי העצמאי העומד בזכות עצמו, אפשר להכליל את שתי התפישות הללו ולהעמיד אותן אל מול התפישה המערבית כדי להדגיש את השוני. לכן מנקודת המוצא של מה שהמאמר מנסה להתמקד בו ההכללה הזו אמנם קיימת, אבל אפשר למצוא לה הצדקה כשמבינים מה השוני המהותי שהכותב מנסה להדגיש. הגב לתגובה זו          אם הכל נמצא במזרח אז למה צריך התפתחות נוספת?         ראובן,    22/08/06 20:07 אם כבר הכל נמצא במזרח אז זה אומר שאין צורך בהתפתחות נוספת. אתה מחזק בזה את כותב המאמר שטוען שהתפתחות הרוחנית של המערב, שישראל ויוון יצרו, לא מובנת על ידי חכמת המזרח הגב לתגובה זו 20.  as a jew i must add a jewish remark to the     avi tzanani,  hatikva,    22/08/06 14:45 facinating subject: ''BANISGAV MIMGHA AL TAGHKOR WUBANIFLA MIMGHA AL TIDROSH'' הגב לתגובה זו          ומותר האדם מן הבהמה ?  ל"ת          אממממ...,    22/08/06 16:27 הגב לתגובה זו 19.  מעניין מאוד,נקודה למחשבה על עצם קיומנו  ל"ת      ז'ונאס מילק,    22/08/06 13:50 הגב לתגובה זו 18.  מומחה ליהדות ולאנטישמיות??     ב.ק.,  י-ם,    22/08/06 13:20 מגוכך היה לראות את ישעיהו בן אהרון כמציג עצמו כמבין גדול ב'עמקה' האזוטרי של היהדות. מה לו וליהדות? הרי הוא חבר בכת דתית הנקראת אנתרופוסופיה, וכל העולם ה'רוחני' שלו מגיע אך משם!!! יותר מגוכך לקרוא ממנו על שנאת ישראל, שהרי רודולף שטיינר מייסד האנתרופוסופיה היה אנטישמי וגזען מובהק כפי שניתן לראות בכתביו. לדוגמה אמר שטיינר שקיום עם ישראל מהווה טעות וכי עם ישראל צריך להעלם. Rudolf Steiner, from his review of Homunculus by Hammerling (1888) published in the German Weekly והתלמיד כמו המורה, נביא כמה ציטוטים של י. בן אהרון על היהודים במאמרו ''המיסתורין של גורל העם היהודי'': - ''יהודים מסוגלים לאהוב מישהו רק על בסיס של דם, ואינם מסוגלים לאהוב אדם באשר הוא אדם.'' - ''על עם ישראל לעבור מזהות המבוססת על קשר עם אברהם אבינו לזהות המבוססת על ישו החי בתוכו.'' - ''יהוה - הוא אל הירח, אל הדם'' אכן מומחה גדול ליהדות ולאנטישמיות!!! הגב לתגובה זו          תעמולת יד לאחים מאיכות ירודה...         י.ש,    23/08/06 00:59 כל המידע והציטוטים ה''אנטישמיים'' שהוצגו כאן (על ידי פעיל של האירגון מן הסתם) לקוחים מתוך אתר אירגון ''יד לאחים'' שהוא אירגון חרדי קיצוני אשר אינו בוחל באלימות (על פי דוח זכויות של מחלקת המדינה ארה''ב 2000). כמו במקרים אחרים בהם מזהיר האירגון מפני ''אנטישמיות'', גם כאן מדובר בלא יותר מטקסטים שהוצאו מהקשרם, תרגומים משובשים ובקיצור שקרים על גבי שקרים. מוזר גם שיד לאחים מתלוננים ללא הרף על אנטישמיות למרות שהם בעצמם אירגון גזעני. למידע נוסף: http://yadleahim.tripod.com/yad_leahim.htm http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=59283 אזהרה! על מנת לא לעורר חשד מופיע לעיתים אירגון יד לאחים בשמות כיסוי כגון ''לב לאחים'', ''הפורום נגד כתות'', ''הורים מודאגים נגד כתות'' וכו'. ראו הוזהרתם! הגב לתגובה זו              מה הקשר?             חיים,  לא משנה,    24/08/06 13:16 במקום להתייחס לגופו של הציטוטים, מנסים לתקוף ארגון שאין לו כל קשר לענין. התברר שאני אישית הכרתי מישהו מעורב בכת ויד לאחים עזר לו לצאת משם - אגב כל המקורות שהם מביאים לא חרדיים אלא מאוניברסיטאות שונות וכן מחקרים ממלכתים וכדו' פגשתי שם דווקה אנשים נעורים וגם חילונים. ולחזור לגופו של ענין: האם הציטוטים אינם נכונים, מדוע לא מתלוננים עליהם על לשון הרע????? הגב לתגובה זו                  יש לו ועוד איך קשר לעיניין.                 י.ש,    25/08/06 02:21 תציץ באתר של יד לאחים תחת ''אנתרופוסופיה''. מה אתה רואה? יד לאחים מביאים ציטוטים שמוצאים מהקשרם, שקרים וחצאי אמיתות. ה''מקורות'' שלהם אינם אלא שברי דברים, סיסמאות ובקיצור תעמולה. מדובר באירגון קיצוני ואלים שאינו בוחל באלימות. הם אורבים לאנשים מחוץ לבית ומכים אותם ואת ילדיהם. הם שורפים בתים. הם מאיימים על נשים שהתחתנו עם בני מיעוטים ומתנכלים להן. פגשת שם אנשים ''נעורים'' (שגיאת הכתיב במקור)? נשמע מפוקפק. הגב לתגובה זו          לא כל ביקורת על היהדות היא אנטישמיות         זואי,    22/08/06 21:06 וראוי לבחון את הביקורת לגופה ולא להביא רק ציטוטים חלקיים שיציגו תמונה מעווותת. אתה עשוי לגלות שהדברים הללו נכונים לא רק עבור היהודים אלא עבור כל חברה שהערכים שלה הם ערכים שבטיים ולאומניים, האהבה שמורה אז רק למי שקרוב בקרבת דם כזו או אחרת לבן השבט. זה נכון גם עבור הצרפתים הרוסים המצרים ושבטים בדואים ומונגולים. הכותב הוא יהודי והעם היהודי בוודאי קרוב ללבו. אחרת הוא לא היה טורח לפעול בתוכו. לכן אך טבעי שהוא יפנה את הביקורת שלו כלפי העם שבתוכו הוא חי ופועל ולא כלפי המונגולים למשל. אהבה שנסמכת על קירבת דם פועלת רק כאינסטינקט חייתי לא מודע ואינה פעולה של רצון חופשי ומודע לעצמו. ואז הזר והשונה הוא תמיד האויב. כשהאהבה היא ביטוי של רצון חופשי משוחרר מאינסטינקטים כפייתיים, היא משוחררת גם מהיכולת להיות מוזרמת רק כלפי מי שנמצא בקרבת דם כזו או אחרת ויכולה לפנות כלפי כל מה שהוא כלל אנושי ומאחד את בני העמים השונים מעבר לקרבת דם כזו או אחרת. על העיקרון הכלל אנושי המאחד הזה, על האלוהי הנמצא בכל אדם ללא הבדל של דת גזע ומין, מנסה להצביע ישוע כשהוא אומר בשם האב: '' מה שעשיתם לאחד מאחי הקטנים האלה, לי עשיתם''. אם רואים בתרבות היהודית דחף של התפתחות כלפי מעלה לעומת מה שקדם לה, אי אפשר לשלול על הסף התפתחות נוספת כלפי מעלה מתוך התרבות היהודית. ואלו בדיוק הרגשות הלאומניים האינסטינקטיביים שלנו שגורמים לנו לחוש עוינות כלפי החדש והמתפתח וגורמים לנו להיאחז בישן. ההתעלות אל מה שמשותף לכלל בני האדם כרוכה בוויתור על תחושת הייחוד והעליונות האישית של היהודי, של הבדואי או של הצרפתי. מכאן גם נובעים הקושי והעוינות. האם תמצא בתוכך את הכוח ואת התבונה להתעלות עליהם ? דווקא לך זה אמור להיות קל הרבה יותר מאשר לעמים אחרים שהתגברו על הקשיים הללו. אחרי הכל מהבחינה הגנטית ישוע היה יהודי כך שזה יכול להפוך עבורך אפילו למקור לגאווה. הגב לתגובה זו          סייג לחוכמה - שתיקה ! ברור שאין לך שום ידע באנתרופוסופיה         אנתרופוסופית,  קרית טבעון,    22/08/06 16:11 ואלה דעות קדומות. הגב לתגובה זו          יד לאחים, נסחפת!         שמעון,    22/08/06 16:09 יד לאחים איננה מקור לידע אובייקטיבי, אם נתבטא בעדינות.. בן-אהרן מלמד תנ''ך ומקורות ישראל במשך שנים, שמעתי ממנו הרצאות רבות על העם היהודי, גורלו ותפקידו, והלואי ש''יהודים'' רבים היו מגלים ידע ואהבת ישראל כמוהו!! הגב לתגובה זו              תקראו את המאמר....             גילי,  רעננה,    24/08/06 12:29 קראתי את המאמר שב.ק מצטט והוא צודק. מאמרו מגלה בורות ביהדות, וכן נטיע לאנטישמיות. זכור לי גם כי בהולנד (ארץ מוצאי) היית שערוריה שלימה אודות גזענות הקשורה לאנתרופוסופיה. הגב לתגובה זו                  נאיבי שכמותך !                 שמעון,    24/08/06 16:40 המאמר של יד לאחים מסולף ושונה מאוד מהמקור.. הוציאו קטעים שלמים, אחרים הועברו ממקום למקום כדי ליצור רושם מוטעה. בקיצור מלאכת אמנות של ארגון גזעני-פשיסטי קלאסי! הגב לתגובה זו                      אידיוט                     גילי,  רעננה,    27/08/06 15:11 קראתיט את המאמר של בן אהרון באתר של האנתרופוסופיה.... מה הקשר ליד לאחים???? נראה לי שיש לך משהו נגדם..... הגב לתגובה זו                  גם לי זכור שבעולם היו                 יריב,  גבעתיים,    24/08/06 15:24 כמה וכמה שערוריות שלמות אודות גזענות הקשורה ביהדות. יש גם החלטה כזו באו''ם שמגדירה את הציונות כגזענות. אז מה ? אולי זה הנשק של הגזען להקדים ולקרוא לאחר גזען כדי להסתיר את גזענותו ? אולי. הגב לתגובה זו 17.  לוציפר בפסל דומה לשטיינר ??     ל.,    22/08/06 11:24 ראה תמונה של שטיינר: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%A3_%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A8 הפוסל (פסל) בדמותו פוסל הגב לתגובה זו 16.  כתוב מעניין - חסר גישה יסודית לנושא     איתן,  חיפה,    22/08/06 10:53 אני נתקל בכל מיני פרשנים הנותנים משמעות לכל אחד מזרמי המחשבה הקיימים, אולם נראה לי שהניתוח ויכולת היישום וההוכחה של קן וילבר (Ken Wilber) הם גישה רצינית יותר, הוא בוחן את כל התמונה ומאפשר את הקיום בצוותא של התורות כולן תחת תיאוריה אינטגרלית אחת. חבל שהפרשנים האחרים אינם יסודיים כמוהו. במקום נפנופי סיסמאות אני מזמין אתכם להציג גישה סדורה לנושא חשוב זה. הגב לתגובה זו          לאיתן         אקאלואיד,    22/08/06 12:27 נראה לך שהאנתרופוסופיה היא גישה פרשנית פחות יסודית מזו של קן ווילבר? אני מזמין אותך לא לנופף בסיסמאות, ולקרוא קצת מסביב לפני שאתה שולף את המותגים האינטגרליים. הגב לתגובה זו              אנא פרט מספר מקורות לעניין זה             איתן,  חיפה,    22/08/06 13:33 לא אוכל להכנס לכל התורה הגב לתגובה זו                  כבסיס לתורת האבולוציה של התודעה                 אקאלואיד,    22/08/06 15:31 אפשר להתחיל בספרון דקיק של רודולף שטיינר שנקרא ''מדע הנסתר''. לא הכי קל אבל שווה את המאמץ הגב לתגובה זו                      האם קראת או יותר נכון                     מעריץ :),    22/08/06 18:29 האם הבנת את '' הפילוסופיה של החירות''? לא נעים לי לבקש, אבל אם תתן תמצית או יסודות, אודה לך מאוד מאוד. הגב לתגובה זו                          הנחית חוג הפילוסופיה של החירות                         משה,  טבעון,    10/09/06 01:32 שלום זואי, הנחיתי כמה פעמים את הפילוסופיה של החירות. גם כתבתי עליה בהקשרים של חינוך ושל ביולוגיה ופילוסופיה מודרנית. אולי הגיע הזמן לקיים חוג וירטואלי. צריך לבדוק באיזו צורה ומתכונת. אתה מוזמן לחזור אלי, משה 052-2592967 הגב לתגובה זו                          מה שהכי קשה לי בספר הזה                         מ,    22/08/06 23:42 זה ששטיינר מביא כל הזמן הסברים של פילוסופים אחרים, מהעבר ובני זמנו, שמתערבבים לי עם ההסבר שלו. הגב לתגובה זו                          ובבקשה שיפרסם גם את המייל שלו                         זואי,    22/08/06 20:47 אני מוכן בכל רגע להפוך לתלמיד של מי שיכול לתת תמצית או יסודות של הפילוסופיה של החירות בטוקבק :) הגב לתגובה זו 15.  quite interesting article, but full of mistakes     avi tzanani,  hatikva,    22/08/06 09:12 becuase of it's wrong assumption. as no. 14 mentioned, antisemitism is mainly between the cristians and the jews - there is no and there was no and there won't be antisemitism between budhists and jews (there is no real conflict there - the jews says we are the bosses and the budhist says we are the slaves), and the hindu attitiude twowards jews can be described more as: ''frankly ,dear chosen people, we don't give a damn'' הגב לתגובה זו 14.  צר לי להודיע לכותב אבל     תקשוב,    22/08/06 00:35 הדת הברהמינית הוודית, ההוראה של האופנישדות, קרישנה, היוגה, לא מדברים על ביטול האני. להפך, זה ההבדל בין התפיסה הוודית לבין הבודהיזם. כניראה שהכותב מכיר את הוודות רק דרך פרשנויות ניאו-הינדואיסטיות למיניהן. עוד בועה שצר לי לנפץ לכותב: האנטישמיות מקורה במערב דווקא. לא בבודהיזם. הגב לתגובה זו          בועה בדמיונך. קרא בעיון         טיקוצ'ין,    22/08/06 09:18 ותראה שהמאמר לא טוען שהבודהיזם הצמיח את האנטישמיות, אלא עמי המזרח הקרוב והגנוסיס. על המזרח הרחוק נאמר שהוא פשוט לא הבין את היהדות. הגב לתגובה זו              לא הבנת אותי כלל.             תקשוב,    23/08/06 00:26 הכותב רומז לחיץ דימיוני: המזרח והמערב. כאשר הכל סובב סביב היהדות. המערב, על פי הכותב, כולו אוהב היהדות וכולו מאוגד תחת תפיסה תיאולוגית אחת. כנ''ל לגבי המזרח. הכותב מציין, למשל, טענה שגויה על פיה כאילו במזרח כולו מאוגדים תחת התפיסה הבודהיסטית השוללת את העצמי (אשר ממנה נבעה כביכול האנטישמיות גם במזרח הקרוב, טענה מוזרה) ואילו המערב, כולל היהדות, מאוגד תחת התפיסה התיאולוגית הנוצרית שאותה. וגם כאן הוא שוכח לציין תפיסות שוללות עצמי במערב ובעיקר ביהדות (האר''י, החסידות...). בקיצור, הוא הפך את כל המערביים לנוצרים ואת כל המיזרחיים (קרובים ורחוקים כאחד) לבודהיסטים. שחור ולבן. הגב לתגובה זו          another mjor mistake of the article         avi tzanani,  hatikva,    22/08/06 09:17 is to combine between the jews and the christians, and therefor to compare their fundamentaly different ways of working with the ligth. the figth of ligth against darkness is mainly a christian (and ashkenazi) idea, and that's why we saw so much christian cruelty and ruthlessness, in judian the understanding is deeper and more subtle - the dark side is called the other side (sitra aghra) , that will allways be there as part of the good, and that's why the only way to beat it is by cheating it (that's why it is said that the jews are a nation of cheaters and thieves - cheating the dark side and stealing the evil nature, and that's another source for misunderstanding and hate). הגב לתגובה זו 13.  ליקויים חמורים במאמר     דוידי,  ירושלים,    22/08/06 00:03 שגורמים לקורא לפתח הבנה לקויה,אני מקווה שהליקויים נובעים מחוסר ידע ולא מתוך כוונה שלילית.אני לא מתכוון להגיב על כל המאמר,זה ארוך מדי וייראה לא לעניין,אני רוצה להגיב על שני נקודות בלבד, הבודהיזם הוא לא תפיסת עולם כזו מוגבלת,והוא בהחלט מצע ומאפשר לאנשים שחיים על פיו דרכים רבות של שחרור מהסבל וגאולה אישית,יש עומק גדול ומעניין בבודהיזם ,וחבל שכל הנושא מוצג בשטחיות כזו, לגבי היהדות צריך לזכור ,שישנה תאוריה שהיהדות בעצם היא מעין תרבות ודת שצמחו לא יש מאין,אלא-שחלקים מהיהדות והמיתולוגיה היהודית מקורם כנראה בתרבויות יותר קדומות שנעלמו מעל בימת ההסטוריה.והיהדות אימצה לחיקה כל מיני מרכיבים ,{כמו רוב הדתות הקיימות ,יש לציין},ולכן ההדגש של היהדות כדת ממציאה יש מאין ,הוא לא כל כך מבוסס ,ומדוייק, הגב לתגובה זו          קשקוש אווילי חסר כל שחר!!!  ל"ת          Mateix,    28/08/06 20:28 הגב לתגובה זו          נתחיל בעברית שלך, דוידי - שני נקודות ???  ל"ת          נקודה 2X,    22/08/06 05:38 הגב לתגובה זו          דוידי - נבחרת לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית  ל"ת          לא יעלה על,  (עץ) הדעת,    22/08/06 05:36 הגב לתגובה זו 12.  מעניין מאוד. יופי!  ל"ת      זאב,    21/08/06 22:34 הגב לתגובה זו 11.  לא רק היהדות. כל הדתות תקועות     אליעזר,    21/08/06 19:43 עם הרעיון שיש אלוהים או ישויות-על שיצילו אותנו ויפרנסו אותנו. בואו נשכח מהאגדות. נקח אחריות על הסביבה. נפסיק את המלחמות, נשמיד את הנשק הגרעיני ונציל את העולם משואה אקולוגית. כי מה הביאו לנו הדתות? עוני, בערות ושנאה ! הגב לתגובה זו 10.  סוף סוף מאמר ראוי     טיקוצ'ין,    21/08/06 19:18 מקורי ומעניין, שדן בהשוואת דתות מנקודת מבט שהיא לא חמומת מוח (ראה ערך דוגמאטיות אורתודכסית מבית המדרש של יד לאחים) או מתנחמדת (כולם אותו דבר, משה וקרישנה זה היינו הך - כמו שמוצאים בניו-אייג למכביר) סחתיין מצפה למאמרים הבאים הגב לתגובה זו 9.  לשלשת מרופדת !!  ל"ת      בטמאן,    21/08/06 18:57 הגב לתגובה זו 8.  Chercher midi a 14 heures     Zoe Al Fassya,  M.Klita,    21/08/06 18:33 G-d created man and man created religion .Confucius elaborated moral laws without G-d .Is G-d so wicked to launch different religions to poison his creatures one against another? Religion has killed more people than devil did. הגב לתגובה זו          Totally agree with         Jaqueline 9teen,    22/08/06 09:42 If God meant to enlighten his mortals with a religion , this , should have been universal , one , and uninterpretable The redemption of mankind should be manifested by the existence of one and only one religion or by the total abolition of it הגב לתגובה זו              Keter tora             Zoe,    22/08/06 17:30 If religion is praised as gold , then the golden age of mankind is when gold did not exist or will cease to exist הגב לתגובה זו              one english researcher said once,             avi tzanani,  hatikva,    22/08/06 14:43 that as a mattar of fact, there is only one religgion in the wolrd, and all the others are different variartions of it, but that's like politics - everybody want to rule the world, but only one small group gets to do it, and don't talk to the ruling group about other variations. הגב לתגובה זו 7.  מעניין מאוד. תודה.  ל"ת      מ.,    21/08/06 16:02 הגב לתגובה זו 6.  דוקטור נראה לי שאתה טועה.     ג. ראבנשטיין,    21/08/06 15:50 מה שאתה מתאר כניהיליזם מתאים אולי לזרמים הינדואיסטים מסויימים ולבודהיזם המוקדם, אבל ממש לא מתאים לבודהיזם המאהאיאנה וגם לא לטנטרה ההינדואיסטית. אלה בכלל לא שוללים את העולם ובכלל לא רוצים להתמזג עם האין או שום דבר כזה. הם כן רוצים ''לחזור לעולם'' וכן רוצים לעזור ליצורים אחרים. בכלל, לדבר על הבודהיזם כרוצה או לא רוצה ''לחזור לעולם'' הוא טעות כי במילא אין שום עולם הבא או משהו כזה בבודהיזם, והמטרה היא לראות את העולם הזה בצורה נכונה ולא להגיע לשום עולם אחר. הגב לתגובה זו          גם להינדואיזם זה לא מתאים         תקשוב,    22/08/06 06:02 כל התפיסה של היתעלות רוחנית בהינדואיזם היא על ידי ויתור על אנוכיות (ולא ''ויתור על האני'' כפי שטוען הכותב). ישנם טקסטים הינדואיסטים נרחבים שמדברים על ''קרמה יוגה'', פעילות במישור הגשמי המיתעלה על אנוכיות. הגב לתגובה זו          אתה צודק         ל,    21/08/06 18:36 אם אתה מדבר על הבודהיזם כפי שהוא כיום. כיום כמעט בלתי אפשרי להגדיר מהו בודהיזם ותחת השם הזה מופיעה תערובת של השקפות עולם שמגיעות לעיתים עד כדי סתירה. כל זה לא מבטל את העובדה שעד כמה שאפשר להישען על המחקר ההיסטורי, הקריאה המקורית שיצאה מפי הבודהא היא שכל מה שכרוך בעצם הקיום הוא סבל. האמת הנאצלה הראשונה של הבודהא מתחילה במילים:''לידה היא סבל''. הלידה היא עצם הכניסה אל תוך הקיום. ואז הוא ממשיך ומונה את כל ההתנסויות הקיומיות כמקור לסבל. לכן, גם כשמסתמכים על התיעוד ההיסטורי המקובל אי אפשר לשלול את הקביעה שהגאולה שהבודהא לימד היא גאולה מהעולם ולא גאולה בעולם, גאולה מהקיום עצמו, מפני שעצם הקיום נתפס כסבל. זה שתחת השם בודהיזם אפשר למצוא היום תפישות עולם אחרות צריך להיות מיוחס להשפעות מאוחרות יותר ולא לבודהא עצמו. הגב לתגובה זו              אתה גם צודק             ג. ראבנשטיין,    22/08/06 09:06 אם ב''בודהיזם כפי שהוא היום'' אתה מתכוון לבודהיזם החל מהמאה הראשונה לפני הספירה, אז התחיל המאהאיאנה בודהיזם. והקריאה שיצאה מפי הבודהא היא לא כי כל מה שכרוך בקיום הוא סבל. ראשית הרי הנירוונה לא כרוכה בסבל, והיא בהחלט קיימת (לא בעולם הבא אלא בחיים האלה - הבודהה דווקא כן לימד גאולה בעולם הזה). הסבל מתעורר כשאנחנו לא יודעים לחיות בצורה נכונה. שנית ''סבל'' הוא תרגום לא טוב של ''דוקהא'', שכולל סבל אבל גם ''חוסר סיפוק'', ''חוסר שביעות רצון'', ''אי-נוחות'', ועוד הרבה דברים רכים יותר. כך שלא כל הקיום הוא ''סבל''. זה נכון שאנחנו לא יודעים מה לימד הבודהה בדיוק, אבל אנחנו גם לא יודעים מה לימד ישוע בדיוק. אנחנו כן יודעים שהמסורת הבודהיסטית מהר מאוד הדגישה את חשיבות החיים בעולם הזה, כבר לפני 2000 שנה. הגב לתגובה זו          איתך  ל"ת          אדווה,    21/08/06 17:16 הגב לתגובה זו 5.  החידוש של היהדות בהעמדת האני הבוחר     zehavit,    21/08/06 15:28 החידוש של היהדות בהעמדת האני הבוחר ככח מרכזי מול הדטרמנזים של הדתות המיתולוגיות מוסבר ממש ממש מעולה בספרם של ד''ר מיכה אנקורי והרב אוהד אזרחי ''בסוד לויתן'' (מודן). הדברים מבוארים שם מזוית פסיכולוגית ומזוית קבלית ואני חושבת שזה ספר מדהים לכל מי שהסוגיות הללו מענינות אותו. ממליצה! הגב לתגובה זו 4.  אולי כדאי שתשב איזה 12 שנה בישיבה, כי אפילו ילד בחיידר יותר     yO,  Ya,    21/08/06 14:37 קרוב ליהדות ממך. הגב לתגובה זו          משכים אתך, הוא לא נגע בעקר הבעיה והתפתל סביב..  ל"ת          למדתי בחדר...,    21/08/06 18:14 הגב לתגובה זו 3.  שטויות.שק של שטויות  ל"ת      אליהו,  חדרה,    21/08/06 14:09 הגב לתגובה זו 2.  תגיד, אם אתה אנתרופוסוף     אהרימן,    21/08/06 13:17 אתה לא צריך לחשוב שהנצרות היא פסגת ההתפתחות האנושית? מה לך וליהדות ש''נתקעה'' (ע''פ שטיינר) ולא זיהתה את האור שיצא ממנה בדמות ''מאורע התגשמותו'' של ישוע? בשם מריה הקדושה, חזור לחיק הנצרות :-) הגב לתגובה זו          הקריאה שלך קצת מוזרה         ל,    21/08/06 17:30 מפני שהנצרות נטועה עמוק בחיק היהדות ולא הייתה יכולה להופיע בלעדיה, אבל אולי זו הזדמנות לבחון את הנטייה, המיושנת למדי, לראות בכינוי ''נוצרי'' מעין קללה. מה שנראה מובן מאליו מנקודת המבט היהודית, דהיינו שהנצרות מתנכרת ומבטלת את היהדות ועומדת מולה כאויב, אינו נתפש כך מנקודת המבט הנוצרית האותנטית. מנקודת המבט הזו היהדות הייתה נוצרית מהיום שבו נוסדה, וזה יהיה אבסורד לשאול נוצרי מה לך וליהדות. אם תוסיף לכך את המורכבות הנובעת מהיותה של היהדות גם דת וגם לאום, תגלה שאדם יכול להיות שייך ללאום היהודי ולטפח רגשות חמים כלפי הנצרות ללא כל סתירה. אפילו במובן הדתי נטו, היהדות נמצאת במרחק פסיעה אחת בלבד מהנצרות. תחושת הניכור של היהודי כלפי הנצרות היא בהחלט מוצדקת אם מביאים בחשבון את העובדה שכל מה שמופיע לאורך ההיסטוריה החיצונית כנצרות הוא עיוות וסילוף של הנצרות האמיתית. אפשר לומר שאם מה שהיהודי היה יודע על הנצרות היה נובע מהנצרות האמיתית ולא מרדיפות, מפוגרומים ומשנאה שטופחה במכוון, ( דברים שנוצרי אמיתי לעולם לא היה יכול להיות שותף להם), הרי שהיהודי היה חש קירבה הרבה יותר גדולה אל החשיבה הנוצרית, עד כדי אחווה ממש, מאשר לחשיבה הבודהיסטית החותרת תחת המבנה הנפשי הבסיסי שלו. לכן ראוי לבחון אם הפחד היהודי מהנצרות נובע מהכרה של מה שיש בה באמת או ממה שנעשה בשמה במהלך ההיסטוריה. גם אם מנקודת המבט האנתרופוסופית הנצרות מהווה שיא בכך שעצם הופעתה הוא הגשמת ייעודו של העם היהודי, הרי שלא יהיה נכון לומר שהיא מגדירה את הנצרות כפסגת ההתפתחות האנושית. היא אכן רואה בה פסגה, אבל מסוג אחר. פיסגת ההתפתחות האנושית היא משהו שנמצא הרחק הרחק בעתיד. התפישה האנתרופוסופית של ההיסטוריה האנושית היא תפישה של התפתחות התודעה לאורך ההיסטוריה הזו. מהתפישה הזו נובעת ההכרה שכל תקופת תרבות בהיסטוריה האנושית הביאה לעולם משהו חדש שלא היה קיים קודם לכן באנושות, ולכן לכל תרבות כזו יש חשיבות בפני עצמה שראוי לדון בה, אבל שניתן להבין אותה רק בהקשר שלה לאבולוציה הכללית של התודעה ולא כמבודדת ועומדת בפני עצמה. מנקודת המבט הזו בהחלט ראוי לדון בייחוד המהפכני של התרבות היהודית בדיוק כפי שנעשה כאן. אפשר להכיר בערך של מה שהביאה היהדות לתרבות האנושית ממש כפי שאפשר להכיר בערך של מה שהביאו אליה הבודהיזם או התרבות המצרית העתיקה שממנה התרבות היהודית חשה צורך להיחלץ כמתוך תרבות ''תקועה'', ועדיין להצביע על כך ששלוש התפישות הללו היו נכונות לזמנן ואינן שלמות בפני עצמן. מנקודת המבט האנתרופוסופית ניתן לומר בדיוק את אותו הדבר גם על הדרך בה אנחנו מבינים כיום את הנצרות. התרבויות העתידיות יסתכלו על הכרת הנצרות של ימינו כעל הכרה כמעט ילדותית ובוודאי לא שלמה, כך שגם הנצרות של ימינו יכולה לגלות יום אחד שהיא ''תקועה'' כפי שהיהדות ''נתקעה'', ואין כאן תחרות על המעמד הנשגב לכאורה של ''מהי התרבות הכי פחות תקועה''. כל תרבות מגיעה לשיא, מוסרת את הלפיד של המיטב שבה לתרבות חדשה, ואז מתנוונת. רובנו עומדים חסרי אונים מול הנטייה הטבעית שלנו לאמץ באופן אוטומאטי את תפישת העולם שהוטמעה בנו עוד הרבה לפני שלמדנו לגונן על עצמנו מחד-צדדיות באמצעות חשיבה עצמאית. הרבה מהגישה שלנו להתנגשות, לכאורה, בין היהדות לנצרות, כרוך ביכולת שלנו להשתחרר מהתגובה האינסטינקטיבית הזו, ולבחון את הדברים באופן שהוא מנותק מהחד-צדדיות שכופה עלינו הנטייה הזו. הגב לתגובה זו          יהדות היא דבר מתפתח         שלמה,    21/08/06 16:53 שטיינר מעולם לא דבר על ''סוף היהדות'' ולא הפריד יהדות מנצרות ולא משום דת אחרת. בשבילו כל הדתות פועלות במשותף למען האדם השלם והאנושות כולה הגב לתגובה זו          Israel isreal NILI         Jaqueline 9teen,  Arad,    21/08/06 16:31 Eternal Israel is not vain Israel is real and christianity is a sheer entertaining fairy tale. A propos !! Ask pls holy Mary who had a child without sex to help me to have sex without a child .Thk you indeed הגב לתגובה זו 1.  מרתק. מאמר מצוין!  ל"ת      מנו,    21/08/06 12:06 הגב לתגובה זו          אכן מאמר מרתק, מחדש, מצויין!  ל"ת          אהובה,    22/08/06 20:08 הגב לתגובה זו