 |
15.
יעקוב.
ברי,
21/09/06 00:43
|
כבר שעתיים או יותר אני יושבת, קוראת, מזהה ומעלה דמעה.
לא הייתי בשנה לזיכרו של עמר וזה כאב לי כל כך.
שאלת בכתבה שעברה או אחת לפניה מי חוץ ממך עוד מתעסק בעמר ?
ובכן, אני. בכל יום ויום אני קמה לחוסר הזה, לחיסרון שלו.
אני יודעת שאין זו השוואה לחיסרון ולכאב שלכם, אבל רק רציתי שתדע שלא שכחנו. ההפך, אנחנו עוד מחזקים את הזיכרון של עמר בתוכינו.
כל כך הרבה היה לי לאמר ושכחתי.
אני אמשיך לקרוא בבלוג שלך, לעקוב.
שכנתכם למושב,
ברי.
הגב לתגובה זו
|
|
|
14.
תודה
י,
03/09/06 00:40
|
לכל מי שלבו נפתח
למי שקיבל ולמי שנתן
למי שחיבק ומי שהזדהה
ובמיוחד לכל מי ששמר בלבו מקום לעמר. זה המעט שהצלחתי לעשות עבורו.
תודה מקרב לב.
הגב לתגובה זו
|
|
|
13.
אתה כותב בחסד - כי אתה עצמך ומתוכך כזה
תמר,
31/08/06 14:55
|
התוודעתי לאסונך ולכתיבתך בליל אמש.
והלב, הלב מנסה להכיל את כל היופי הזה של עמר ומאיפה שאב עמר את יופיו אם לא ממך ומהוריו?
והלב, המלא ממילא - מתמלא גם בכאבך.
הגב לתגובה זו
|
|
|
12.
תודה
איריס,
ראשון לציון,
24/08/06 02:20
|
תודה יעקב על הטורים המרגשים שלך.
הלוואי שהאהבה העצומה שגלומה בדמותך תמשיך לשפוע ולהשפיע על כולנו
הגב לתגובה זו
|
|
|
11.
חיבוק
רונית,
21/08/06 09:28
|
יעקב,
הרבה מילים שכתבת כאן בשנה הזאת ניצרבו לי בלב. צצים פתאום ברגעים של עצב או של חרדה, בסיטואציות הורות יומיומיות.
תודה על האומץ ועל השיתוף, ואני מאחלת לך שתמשיך להקים את הגשר מעל הערוץ העמוק שנפער.
חיבוק גדול ממני.
הגב לתגובה זו
|
|
|
10.
נהניתי לקרוא אותך, יעקב
ץ.ף.,
20/08/06 15:48
|
|
|
9.
יעקב, תודה
בן,
צפון,
20/08/06 13:19
|
אני מוכרח להודות שבהרבה מהפעמים כשקראתי את הטורים שלך פשוט הפסקתי באמצע כי נעצבתי מדי מלהמשיך לקרוא..
ובכל זאת חזרתי אליהם כדי לסיים ולו בגלל הכתיבה הזורמת שלך..
אתה כותב יפהיפה והצלחת לגעת לי בלב..
אני מקווה שלמרות הבלוג תמשיך לכתוב ולהגיב כאן מדי פעם, כל דבר שאתה משרה עליו את דעתך מקבל פרספקטיבה מיוחדת, נעימה ואמיתית.
בן
הגב לתגובה זו
|
|
|
8.
תודה על המסע והנתינה
תמר ושמעון,
20/08/06 00:15
|
ופתחת מעינותך
והמים הטובים המרים
מימי מרים הנביאה
מנביעה בנו בנשמות בבארות עתיקות
יעקב, היכן הם ידך לגולל הכאב
לגלות לנו המים
אהבנו שירת המים
מילים זורמות
בכוונות הלב ממקור עת החיים
כי עץ החיים מעל זמנים הוא
זמנים הם לעץ הדעת טוב ורע
וטעמת פירותיו
וטעמת זמניו הקצובים לנו
ושם במחזוריות סודו
עץ חיים לנו מביט ברחמיו
ודמעותיהם ממלאים מעינות תהום
מעין זכות ראשית התום ופחד סיום התום
הם יעטפוך בחמלת המלאכים
ויאמר לנפש
על תדום ועל תרחק מהמים
והאדמה משנה זרימתם
ושוברת נתיבם
והמים הם מים
משנים את האדמה הרועדת
כולנו ברחמה
נושמי השמים
הגב לתגובה זו
|
|
|
תמר ושמעון
חג ומועד,
20/08/06 15:43
|
שמתי לב שהגבתם לכל הטורים שכתב יעקוב.
אתם חותמים ''תמר ושמעון''
מה זה אומר בדיוק ?
אתם מקלידים בשתי ידיים?
אחד כותב , אחד חותם?
שורה שורה ? בית בית ?
אפעס, הסימביוזה הזאת קצת לא במקומה. אתם אחד או שניים ?
ואם אכן מדובר בשני אנשים ,למה לא תשמרו על הייחוד והמיוחדות של כל אחד מכם בנפרד מרעהו ? גם אם אתם נפשות אחיות אתם עדיין שני יצורים נפרדים, שחושבים, מרגישים, ומגיבים בנפרד. לא ככה...?
הגב לתגובה זו
|
|
|
7.
תהייה חזק, יש לך בן מקסים
ברברה אלה,
19/08/06 20:21
|
|
|
6.
וואו, אתה כותב נפלא
ורדה לץ וואלפא,
נחשולים,
19/08/06 19:47
|
|
|
5.
ועוד תודה
מיכל גזית,
19/08/06 16:36
|
תודה מעומק הלב על ההסכמה לשתף אותי, אותנו, במסלול האבל הכל כך פרטי שלך. אפשרת לכל כך הרבה אנשים להכיר יותר מקרוב את עומר, אותך, את עצמם. לפגוש פרספקטיבות נוספות על המוות וממנו על החיים.
המילים שעברו דרכך ודרך עומר במקום שהוא נמצא בו אי שם למעלה, עשו דרך עמוקה ורחוקה אל הלב של הרבה אנשים אחרים. גם אחרי מותו הוא המשיך להשפיע על רבים כל כך, בזכותך ובעזרתך.
תודה על השיתוף החכם, הכן והאמיץ.
בתקווה שתמשיך להזין אותנו במילותיך דרך כל ערוץ שתבחר בו.
הגב לתגובה זו
|
|
|
4.
תודה
יעל,
19/08/06 05:26
|
גם אני, כמו רבים אחרים, קראתי באדיקות את הטור שלך. אתה נתת צורת אות לכל קשת הרגשות של אדם שאיבד את היקר מכל. מנחם אותי לדעת שיש אנשים כמוך וכמו המשפחה שלך שחיים בינינו ומזכירים לנו שאפשר אחרת. אם אחליט לחזור ארצה הטור שלך יהיה נר לרגלי - להבה קטנה מרצדת של אנושיות אומץ וחוכמה, ותקווה כמובן.
נשמתו של עמר תהיה צרורה בצרור החיים - חייהם של כל מי שאהבו ואוהבים אותו.
הגב לתגובה זו
|
|
|
3.
יעקב - תודה :)
לוטם,
18/08/06 18:55
|
במהלך השנה האחרונה קראתי את טורייך באופן קבוע.
בהתחלה הרגשתי כאילו אני קוראת ספר.
מן מסע של מישהוא אחר.
שכמו כל ספר, לוקח איתו את הקורא להפלגה במקומות רחוקים תוך נקודת המבט של הכותב.
אולי כי הטורים שלך היו עם המון דימויים ומטאפורות, ולפעמים התרכזתי בדימויים וקצת שכחתי את העוצמה של הכאב והאובדן שזעקו מבעד לכל המילים היפות.
אחר כך, ככל שהמסע התארך, נכנסתי ליומן האישי הזה מנקודת מבט יותר מזדהה ואוהדת.
לפני שלושה שבועות נהרג בן של חברים.
ישבתי לכתוב להם.
לא ידעתי מה לומר.
כי אף פעם אין מה לומר.
אז נכנסתי שוב לטורים הישנים שלך וקראתי תגובות של קוראים.
אמרתי לעצמי שאולי אקבל השראה,
ואולי הכי טוב שפשוט אעתיק משהוא שמישהוא אחר כתב.
משהוא כזה יפה, ולירי, שנוגע ללב ומרטיט מיתרים, שיראו כמה זה כואב לי אובדן הבן שלהם.
מצאתי תגובה כזו.
העתקתי אותה.
אבל לא הייתי מסוגלת ללחוץ על מקש ה-שלח.
זה נראה לי יפה מדי, נקי מדי, מצוחצח מדי, ובעיקר מסתכל על התחושה מבחוץ.
ובכלל לא שלי ולא מתאר מה אני מרגישה ואיך כואב לי יחד איתם.
בסוף ישבתי וכתבתי כמה מילים.
פשוטות לחלוטין. ללא הדר וללא חן.
כי זה מה שהיה לי כדי להביע הזדהות הכי כנה שאפשר.
בעצם התחושה היתה של הלם ראשוני, מפץ , כאב, ואחר כך של ריק ושל סיום.
של חלל.
של שקט.
וגם של אימה.
ולא היו לי מילים לתאר את זה.
ואחר כך ישבתי ועילעלתי שוב בטורים שלך.
אבל הפעם במה שאתה כתבת ולא בתגובות של הקוראים.
וראיתי איך בכישרון נדיר תארת את כל תחושות האובדן, הסבל והכאב.
בכנות, בבראשיתיות ובאומץ לחשוף את התחושות של חוסר האונים, הפחד, של חוסר האוויר, והלחץ של קצות העצבים שחושמלו.
וגם, והכי הכי חשוב, את קרני האור שמבקיעות להן אחת אחת, ברוך נגוהות מבעד לחרכי החושך.
הגב לתגובה זו
|
|
|
2.
תודה יעקב
עמית,
18/08/06 14:01
|
|
|
1.
תודה יעקב.
תות,
18/08/06 13:43
|
היה מרגש לקרוא את מילותך כל שבוע. יהי זכרו של עומר ברוך.
הגב לתגובה זו
|
|
