תגובות עד כה: 18 תגובות, ב- 17 דיונים. הוסף תגובה 17.  שפילברג לא מבין     קיליפ,    25/07/06 20:10 ''ההינדי עובד אלילים בתום ילדותי. הוא רוחצם ומקשטם, ואינו מטיל ספק כלל שהם מאזינים לתפילותיו ... הכושר להמיר השאלה במציאות, ואי-היכולת להבדיל בין השתים'' רק מטריאליסט בור ואטום יכול להתבלבל בין הסמל והמשמעות: לא מתפללים אל הפסל בדיוק כמו שלא מקיימים שיחת נפש עם מכשיר טלפון. הפסלון והטלפון הם אמצעי קישור! ''עובדי אלילים'' מקיימים קשר עם האלים/אלילים שלהם בעזרת טקס המתמקד בחפץ מוחשי. הקישוט של החפץ, והטיפול בו מהווים הכנה לחלק הרוחני (תפילה/תיקשור). הגב לתגובה זו 16.  סוד האותיות חלק ד'     כבש,    23/07/06 15:58 http://www.hidabroot.org/Site/ProDetile.asp?id=978&CategoryID=9&SubID=9118 הגב לתגובה זו 15.  סוד האותיות חלק ג'     כבש,    23/07/06 15:56 http://www.hidabroot.org/Site/ProDetile.asp?id=1004&CategoryID=9&SubID=9118 הגב לתגובה זו 14.  סוד האומיות חלק ב'     כבש,    23/07/06 15:54 http://www.hidabroot.org/Site/ProDetile.asp?id=792&CategoryID=9&SubID=9118 הגב לתגובה זו 13.  ל-3 אם בקשת.. סוד האותיות חלק א'     כבש,    23/07/06 15:53 http://www.hidabroot.org/Site/ProDetile.asp?id=653&CategoryID=9&SubID=9118 הגב לתגובה זו 12.  קישור לסוד התחת!!!!     שיפוד כבש,  דיר,    22/07/06 15:17 סוד התחת המופלא: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%97%D7%AA הגב לתגובה זו 11.  נקודת מחשבה ליוחנן     יובל,    20/07/06 16:53 כתבת שההינדואים מאמינים באופן נאיבי בפסלי אבן וסוגדים להם. אבל תשאל את עצמך מה יעשה אותו הינדואי שפסל האבן שלו נשבר או נאבד. ברור לשנינו שאותו מאמין נאיבי לדעתך, ילך לחנות ויקנה פסל חדש זהה ויתחיל לסגוד לו. מכאן זה ברור שאותו מאמין הינדואי כלל לא באמת סגד לפסל האבן עצמו אלא לרעיון שמאחורי הפסל, גם אם אולי אותו מאמין לא היה מודע לכך. כי הרי אם באמת היה סוגד רק לאבן (הפסל) עצמה, הוא לא היה כל חייו מחליפה בחדש. הגב לתגובה זו 10.  ל-9, יאיר, מסכים עם כל מילה שלך     יובל,    20/07/06 16:47 בעוד ההודים משתחוים לפני פסלי אבן, אצלנו משתחוים לפני פסלי עץ ומתכת בבתי-כנסת והם נקראים בפינו ספרי תורה. כמו-כן אצלנו בבתי-כנסת משתחוים בפני פסלי אבן שאין להם צורת אדם והם נקראים בפינו לוחות הברית. אצלנו המאמינים היהודים מבצעים בהדרת קודש מעשים גשמיים הקשורים בחפצים דוממים כמו הנחת תפילין, נטילת ידיים, נשיקת מזוזה ומעשים הללו נקראים בפינו מצוות. אז מתברר שההבדל בין יהודי והינדואי הוא רק חיצוני ובסמנטיקה. במהות שניהם עובדי אלילים ברמה אחת בעוד שברמה השניה היותר גבוהה, שניהם מאמינים באל מופשט, כמו שכתבת. הגב לתגובה זו 9.  הינדו או יהודי - ההבדל אינו גדול כל כך     יאיר,  ת''א,    20/07/06 14:39 ההבדל אינו בין ''דת אמת'' ו''עבודת אלילים'', אלא בגישה שלך לאלוהים. בכל דת יש מאמינים שוטים, אשר אין דרך אחרת להגדירם אלא כ''עובדי אלילים'' - גם אם הם לובשים כיפה או גלימת כומר. אלה האנשים שמאמינים שלאל חשוב יותר אם ספרת שש שעות בין בשר לחלב מאשר אם עשקת אלמנה ויתום או היכית את אשתך; שחושבים שלמזוזה יש כוחות מאגיים ואם יש צרות צריך לקרוא ל''בודק המזוזות''; שמאמינים (כמו המאפיונרים) שאמירת כמה ''אווה מריה'' תכפר על רצח, סחיטה ומה לא. בקיצור, אלה שאינם רואים מעבר למצוות המעשיות של הדת, ובטוחים שהאל הוא מין פנקסן (או מחשב משוכלל) שסופר מצוות - בדיוק כמו האליל שמתרשם רק מכמות המנחות שהגשת לו. בכל דת יש גם אנשים חכמים יותר, שמבינים שהדת היא יותר מזה - שהיא קשורה גם לאיכות מוסרית ורוחנית, ואם לאל חשובה יותר קריעת נייר טואלט מאשר גזילת כבשת הרש (כריתת עצי זית של שכניך, למשל) - אז כנראה הוא אידיוט, ובמילים אחרות - אליל. מהיכרותי עם הודים רבים, התרשמתי שרבים מהם הם מונותיאיסטים, המאמינים בכוח עליון אחד (ברהמן, אטמן) ויודעים היטב שכל אלפי האלים והאלות הם רק היבטים שונים שלו. מהיכרותי עם יהודים רבים, אני נאלץ להודות בצער שרובם עובדי אלילים מהסוג הפרימיטיבי ביותר, משוללי כל חסד, רחמים או מוסריות. ככה זה. וחבל. הגב לתגובה זו 8.  ליוחנן, הויתור אינו מרצון......     יובל,    20/07/06 12:58 נהניתי לקרוא את המאמר. יש בו הרבה תובנות נכונות לדעתי. אבל בכל זאת, יוחנן כמו רבים מאנשי המערב המנסים באמת להבין את המחשבה ההודית, מפספס את לב העניין. יוחנן מנסה להבין אם ההודים מוותרים על מבנה אישיות מוצק, ואם כן מה זה אומר. אבל צריך להבין שלא מדובר כאן על ויתור או אי-ויתור מרצון. זאת בדיוק הבעיה של החשיבה המערבית. בכל עניין, האיש המערבי נותן חשיבות מכרעת לאגו הפרטי שלו ומעניק לו את הסמכות העליונה להחליט בסופו של דבר בכל עניין. גם כאן, יוחנן סבור שבסוף ההודי מחליט לוותר מתוך החלטה ברורה של האגו שלו ומרצונו החופשי על מבנה אישיות מוצק, ואין זה כלל כך. הויתור על מבנה אישיות מוצק מתרחש באופן הדרגתי וספונטני ככל שרמת ההבנה עולה. נכון יותר להגיד שאין זה ויתור כלל אלא איבוד של מבנה אישיות. האיבוד הזה מתרחש כפועל יוצא של התודעה המתרחבת של האדם וההבנה המתגבשת בתוכו על מהות קיומו האמיתית. האדם מתחיל להבין את מוגבלות התפיסה של האישיות הנבדלת ואת חוסר השלמות של התפיסה הזאת. האדם מתחיל לזהות בתוכו שמהות קיומו האמיתית היא מעבר למגבלות של זמן, מרחב ואישיות. בעצם הוא מתחיל להבין שהאישיות שלו היא תוצאה של צירוף מקרים מורכב ביותר מצד אחד אבל מוגבל בזמן מצידו השני ושסופו להיכחד עם הזמן. האדם מתחיל להבין שלאישיות ולכל הקליפות האחרות הנלוות עימה, אין שום משמעות ממשית במושגים נצחיים של מציאות-על. כפועל יוצא של כל ההבנות הללו, מתרחש איבוד האישיות, ועקרונית, הדבר כלל לא מפריע לאותו אדם והדבר כלל אינו כרוך במאמץ. ברור שכל העניין הזה הוא הדרגתי אצל הרוב המכריע של האנשים וכרוך בהרבה שלבי מעבר. לכן ברוב המקרים ובאופן מובן מאליו, התהליך הזה אף כרוך בסבל וספקות רבים. אבל שוב, הסבל והספקות בתהליך הם תוצאה בלעדית של חוסר הבנה שלמה על המהות האמיתית של המציאות הסובבת אותנו ושל קיומנו ה''פרטי'' בתוכה. הגב לתגובה זו          בדיוק.         קוויד סמפר,    20/07/06 22:27 לא ויתור אלא גילוי של האמת, והאמת היא שמראש האני לא היה מלוכד ומגובש. לכן זה גם לא מפריע לתפקוד כשמגלים את זה, כי זה תמיד היה כך, ופשוט חשבנו שזה אחרת כי לא ראינו את האמת. הגב לתגובה זו 7.  דישדוש במקום     רינה,    20/07/06 09:36 מאמר משעמם!! זה מה שקורה כשאיש אקדמיה יבש מנסה להבין בכלים אינטלקטואלים תרבות עתיקה ומדהימה שמבוססת על התנסות רוחנית ישירה שמתאפשרת דרך מדיטציה ויוגה. ודרך אגב בעיתיות זאת קיימת גם בספרו על היוגה. הסיבה פשוטה יוגה צריך לחוות ורצוי בקלות וללא מאמץ ורק אז דרך החוויה ניתן להבין את פטנג'אלי כהלכה. האקדמיה שרגילה לכלים לוגים ולטיעונים פילוסופים מקובלים אינה מסוגלת להתמודד עם הטכסטים הללו בצורה עמוקה וכך הם מדשדשים במקום. הגב לתגובה זו 6.  התיאוריה שלי אומרת שבהודו יהודי יכול לחוש     ארמונד,  בית שחי,    19/07/06 22:14 טוב יותר את נפלאות נשמתו, בגלל שהוא לא מוקף במונותיאסטים אחרים, ולכן נפלאות נשמתו אינן מדוכאות על ידי כוחות סטרא אחרא, (המופיעים , מן הסתם, רק אצל מי שמאמינים באל אחד, נוצרים, מוסלמים, ויותר מכל יהודים). למה דומה הדבר? לאדם עשיר המטייל עם כיסים מלאים כסף בארץ שבה תושביה לא שמעו מעולם על כסף. וכך הוא יכול לשקשק את מטבעותיו , לרשרש בשטרותיו ולהתענג על מצלצליו, אבל גם אינו יכול לקנות דבר בארץ שאינה מעריכה כסף. כמובן שהעניין הוא אינו בכסף אלא רק דוגמא להמחשת העניין שבהודו - בין תודעות עניות ובלתי מגובשות - נשמת היהודי אינה נתקלת בהתנגדויות לגילויי נפלאותיה, אבל יש לזכור שהעושר המופלא הזה שייך ליהודי ולא להודי - הרבה צעירים מתבלבלים וחושבים שנפלאותיהם המתגלות מגיעות מהודו ושייכות להודו, אבל לא, הן שייכות להן בלבד, בזכות עמלן של אבותיהן בתורה ומצוות, ולאחר זמן מה ושיחות רבות עם הודים (ולא רק עם תירים אחרים השותפים לאותו שפע שמקורו באל האחד ) - מתברר הבלבול. הגב לתגובה זו 5.  יהודו     תמר ושמעון,    19/07/06 21:40 הכוחות הרוחניים הם כמו הפלטות הגאולוגיות על קרום כדור הארץ, פן שונה של אותו הדבר, השוני נמצא ביחס ובמיקום של הלוחות הרוחניים על פני החלל. הלוחות הרוחניים משנים צורה בהתאם לכלי, שהוא האדם עצמו, והיא מושראת בתודעה ובנפש. הלוחות הגאולוגים נעים אחד כלפי השני על ידי התנועה ומפגש עם לוחות שונים, הם מתחילים בתהליכי יצירה חדשה ושינוי צורה ממש. כמו הדנ''א שבתוך גרעין התא. היהדות היא באר של כוח חוכמה ועוצמה רוחנית ומקורה בצורת האות. היא מאחדת בין הצורה הויזואלית של האות הנראית, למשמעויות האנרגתיות תובניתיות, שבה משמעות מופשטת הופכת לתפיסה, סגורה של תובנה, הבנה וזיהוי בכח ההסכמה. כלמר זיהוי האות וחיבורה למילה ומשפט בעל משמעות מזוהה, היא למעשה, סוג של מפתח תודעתי. המילה והאות באים ממקום הדמיון, אנחנו מציירים באמצעות האות המילה והמשפט עולמות עליונים. אנחנו נותנים להם צורה על ידי המילה. רק שביהדות יש ציווי של אי עשיית פסל ומסכה, כלמר יש הבהרה הזהרה שאומרת, שגם המילה הזו, היא דימוי בלבד של דבר שאין לתארו, כך שהמילים כמו אור, או נהר היוצא מעדן, בינה וחוכמה, קבלה, אין סוף, כתר, הם צורות של תדרים מופשטים, המשפיעים עלינו לא רק ברמת ההבנה השיכלית, אלה משפיעים עלינו פיזית משנים את תפיסת המציאות שלנו, לפעמים או לרוב מבלי שנהיה מודעים, האותיות הבונות את המילים הללו, יוצרים בתוכינו הקשרים אסוציטיבים רגשיים. וזהו כוחו של האלוהים, במקום תפיסת המציאות שלנו והתודעה במילים ברגשות בתחושות. בהודו, הגבולות שבין האנרגיות אותם לוחות הרוחנים והמציאות הוודאית האובייקאטיבית, יותר מטושטשים. אנשים חווים ויוצרים דימויים, שהם תוצאה ישירה של האנרגיות העליונות המפעילות את התודעה האנושית. היא יוצא כצורה של דימויים ויזואלים בעלי פנים הדמיון היהודי נוגע יותר בגבולות המופשט מבלי ליצור תמונה או דימוי סגור. כך שהמלאכים ושמותיהם אינם וודאיים באותה המידה שהם כן ודאיים. אין מחויבות לדימוי סגור, אלא רק לתובנה שהדימוי הוא מושאל. כדי שיהיה לנו כלי להתמודד עם נון דואליות. ''מחלת נפש'' זו הגדרה שעוזרת לחבר סיבה ומסובב וסוגרת את התפיסה לגבי השוני הרוחני והשוני בתפיסת המציאות הוודאית. אנחנו מגדירים את הגבולות של הוודאי והלא וודאי של המדומיין והקיים הדמיון האנושי בכוחו ליצור מציאות, לגבי השאלה אם האלוהים קיים בודאות כמו האדם, זו הופכת יותר ויותר לבחירה אישית, אנחנו יודעים שאנחנו קיימים והכניסה למקום האי וודאות מרחיבה את הגבולות של האני, הכוח והיצירתיות נמצא בכלים שאנחנו מגלים בתוך תהליך האיזון הגב לתגובה זו 4.  הבנאדם תקוע. הגיע הזמן שייפתח את עיניו.     יוגי,  הודו,    19/07/06 18:47 יוחנן, שנות הארבעים חמישים עברו מזמן. תתחדש. לך ולמד מה קורה היום. הבעיה שאתה עצלן ומעדיף לנוח על זרי הדפנה המרופדים של האקדמיה הישאלית . הבעיה איתך, שגם אם לא היית כזה עצלן, הגזענות וההתנשאות היו מונעות ממך לגלות מה באמת קורה מסביבך. הגב לתגובה זו 3.  אל תשכח לשים פה קישור לסוד האותיות  ל"ת      לכבש,    19/07/06 17:52 הגב לתגובה זו 2.  תודה ליוחנן גרינשפון!!!     ה.,    19/07/06 12:19 על מאמר מאלף. אני מסכים לכל מה שההודים אומרים (כמובן חוץ משלילת המין האוראלי - בכל זאת, לא צריך להגזים) הגב לתגובה זו 1.  תיקון: הוצאת בית ראובן מס, סדרת מאה שערים  ל"ת      יואב,    19/07/06 12:18 הגב לתגובה זו