תגובות עד כה: 9 תגובות, ב- 4 דיונים. הוסף תגובה 4.  ''מהו הרגע המתאים לסיים ולפרוש בו'' ?     לוטם,    09/07/06 01:49 אף פעם ! נכון שיש אנשים שכלו כוחותיהם ממשא כלשהוא הקשה מנשוא, ואז הם בוחרים לפרוש מהחיים. אבל כל היתר (וזה הרוב) לא בוחרים רגע מסויים ומתאים שיאפר להם פרישה מהחיים. אלא חושבים רק איך להיאחז בהם יותר חזק ויותר מהותי. ''ואיך נדע מתי השיא האחרון כבר מאחורינו'' ? ממתי יש לנו שיא אחד בחיים ? ולמה לקטלג שיא כלשהוא כאחרון ? שהרי חיינו מגוונים ורבי רבדים, נדבכים, שכבות ופנים, ולכן יש לנו מיגוון נירחב של שיאים. לא יודעת, אני לא מתחברת לדימוי הטיסה עם ההתרסקות בסופה. לא כל מוות הוא התרסקות. מוות הוא סיום. אבל לאו דווקא תוך כדי התרסקות. הגב לתגובה זו          אדרבא         י,    09/07/06 12:06 אפילו משה, אחרי מאה ועשרים שנה, יכול להמשיך לעוד שיא. זה רק מחדד ומדגיש כמה מעטות וחסרות הן שבע עשרה שנות חיים. הגב לתגובה זו 3.  הבחירה החופשית     שי,  תל-אביב,    09/07/06 01:30 כל אחד מאיתנו יכול לבחור בין חיי שעה וחיי נצח. ייתכן והבן שלך חי את שבע-עשרה שנותיו וסיים את תפקידו הפיזי בעולמו, אבל אתה וגם אנחנו עדים לכך שהוא ממשיך לחיות בעולם ברגע זה ממש, שהרי הוא הסיבה לטור שלך ולתגובות שלנו. הכל בזכותו. ישנה אימרה במסורת שלנו שאומרת ''יעקב אבינו לא מת''. לכאורה, הרי קברו אותו וספדו אותו, אז מה הכוונה לכך שהוא לא מת. - יעקב אבינו היה אבי האומה שלנו ושמו השני כידוע - ישראל. נראה לי שאין צורך להמשיך בהסבר שהרי כל ישראלי יודע ש''עם ישראל חי''. כנ''ל לגבי משה רבנו שאותו הזכרת ואפילו אילן רמון. המציאות הפיזית איננה הכל בחיים. השאלה היא איזו משמעות אנחנו נותנים לחיים שלנו? האדם מחובר לעצמו, למשפחתו, לעמו, לאנושות ולאלהים. החיים שלנו נקבעים לפי היחס שלנו למעגלים אלה. ככל שאדם חי ופועל במעגל גדול יותר ומטביע בו את חותמו האישי, כך ימשיך לחיות ולהחיות גם לאחר שגופו הפיזי יפסיק את פעולתו. יש לנו אפשרות להמשיך לטוס וגם אחרי העלמותנו הפיזית ואפילו להגיע למקומות גבוהים יותר ורחוקים יותר, הכל תלוי בבחירה שעשינו בזמן שהייתה לנו אפשרות לבחור. הגב לתגובה זו          הכל בזכותו         י,    09/07/06 12:02 והוא אינו זוכה. ככל שהמציאות הפיסית איננה הכל, המוות מתקיים רק במציאות הזאת, ועל כך כולנו יכולים להסכים. וכל מה שהמוות משפיע עלינו, הצער והכאב, מתקיימים רק שם. ''ככל שאדם חי ופועל במעגל גדול יותר ומטביע בו את חותמו האישי, כך ימשיך לחיות ולהחיות גם לאחר שגופו הפיזי יפסיק את פעולתו.'' וזה בדיוק הקושי. כי כמה גדולים יכולים להיות המעגל וההשפעה של ילד? ממשה רבנו ועד אילן רמון, כמה ילדים אתה מכיר שהשאירו את חותמם? הגב לתגובה זו              המקום היחיד בו המוות אינו מתקיים הוא המציאות שלנו             שי,  תל-אביב,    09/07/06 18:37 המוות אצלנו הוא פרי אשליה ודמיונות שליליים. אין לנו שום מושג לגביו וזוית החוויה שלנו מול המוות היא בדרך כלל אגואיסטית לחלוטין שהרי יקירנו חסר לנו. חבל לנו על עצמנו. הבן שלי סיים את תפקידו הפיזי בעולם שלנו בגיל שנה ושלושה חודשים. אין לי שום יכולת לדעת כמה אנשים הושפעו ממני בזכות הכוחות שקיבלתי ממנו לפני ואחרי פטירתו. אצל האנשים שהשפעתי עליהם התחוללו שינויים שהשפיעו על אנשים אחרים ובסופו של דבר זו חלק מהתקדמות העולם, מעשית ורוחנית. אנחנו כולנו חלק מהמגמה הגדולה של ההתקדמות. האדם נמצא בעולם כדי למלא איזשהו תפקיד. התפקיד ממשיך לפעמים גם אחרי פטירתו. לעיתים גם אם היה אלמוני לגמרי. גם עובר שלא זכה להיוולד משפיע על המשפחה ... המעגלים הם אינסופיים, מאדם הראשון ועד אחרית הימים הנצחית. אין לנו בחירה האם להוולד ואין לנו בחירה האם למות, אבל יש לנו בחירה איך להתייחס לחיים ולמוות. הגב לתגובה זו              זה לא היקף המעגל שקובע             מ',    09/07/06 16:29 עם כל הכבוד לאילן רמון, החותם שהוא השאיר ברבים מאתנו אינו גדול יותר משריטה כמעט בלתי מורגשת בתולדות חיינו. אולי דווקא בגלל שהוא הלך לעולמו לאחר רגע השיא של חייו. מה שמשנה הוא ע-ו-מ-ק החותם שחייו ומותו של עמר הטביעו בך, בתולדות חייך, בביוגראפיה שלך. מנקודת המבט הזו, אפילו חותמו של משה בעולם אינו מתקרב לחותמו של עמר בחייך. בנך הפך להיות אביך הרוחני, והוא מעצב וימשיך לעצב את חייך הפנימיים ואת כל פועלך בעולם, כפי שאף אב לא יוכל אי פעם לעצב את חיי בנו. אם זו אינה הטבעת חותם, אז אני לא יודע מה כן. ומכיוון שאהבת את תגובותיי ה''מדעיות'', הרשה לי להוסיף שלקבוע בפסקנות שהוא אינו זוכה, זו קביעה לא מדעית. מדען אמיתי היה צריך להתחיל מהקביעה: אינני יודע אם הוא זוכה או לא :-) הגב לתגובה זו                  תודה:)                 י,    09/07/06 18:06 ראשית אתה צודק שנית המעגל של עמר מכיל לא רק אותי, והאמת היא שהיקפו של המעגל מביא לתחושת סיפוק מסוימת. גם אני, בכתיבה שלי כאן, מנסה להרחיב את המעגל הזה. בסופו של דבר, כל אחד פועל קודם כל במעגל האנשים הכי קרובים אליו. הורים, אחים, חברים בני זוג, ילדים. יותר מזה לא צריך. גם ההשפעה ומרכז הכובד שלה זזים עם השנים. בתחילה אנחנו ילדים השפיעים על הורינו, ואחר כך הורים המשפיעים על ילדינו. כל התהליך הזה נעצר מוקדם מדי. כל כך מוקדם, שבעקיפין, כמות הופכת לאיכות. מעט מדי. ועוד אתה צודק, הכתיבה שלי כאן אינה מדעית. לא אנטי-מדעית, אבל לא מדעית. רגשית, אסוציאטיבית, מחשבתית. לא מדעית. ותמיד אינני יודע. הגב לתגובה זו 2.  יש להזכיר     המזכיר,    08/07/06 15:28 לי זה נראה כמו הרבה מאוד המראות ונחיתות, רק שיש כאלו שעבורם שלתפיסתם יש טייס, ויש כאלו שלתפיסתם אין טייס.... זה קצת מפחיד, אבל גם מאוד מאתגר..שבוע טוב לכולם... הגב לתגובה זו 1.  מקסים     ארז,    07/07/06 12:10 תודה! הגב לתגובה זו