תגובות עד כה: 35 תגובות, ב- 16 דיונים. הוסף תגובה 16.  נפלא     תמר ושמעון,    21/06/06 23:47 אין קצוות שנסגרים במוח, יש תחושות משתנות, רגעיות של הסכמה, תחושת ההסכמה הפנימית היא רגש של שמחה ואיזון וגילוי גם הקביעה הזו היא השלכה, מאימפולסים עצביים אל מילים, הפלא שלנו, של המוח שלנו הוא ביכולת ליצור חומר מגירוי חיצוני או פנימי, מה באמת קורה כאשר מחשבה תמימה הופכת לרגש עז ולדפוס שחוזר על עצמו מדוע קשה למוח להשתחרר מדפוסים? איך זה מתרגם מבחינה עיצבית וכימיקלית? מהם יחסי הגומלין שבין אותו גירוי שניקלט מבחוץ או גירוי שנוצר מבפנים זיכרון הרהור לבין אותם ביטויים עצביים כימיקלים? הגב לתגובה זו          מדוע קשה למוח להשתחרר מדפוסים?         י,    22/06/06 16:04 כי הדפוסים הם כלי עבודה יעיל בצורה בלתי רגילה, ואנו בנויים כך שנוכל ונרצה ונצטרך להשתמש בהם. בואו נסתכל על מקור המילה - דפוס. הרי המצאת הדפוס שינתה את התרבות האנושית. באופן פשוט ויעיל (אם כי טכני) בא הדפוס ובתוך דקה מעלה על הנייר את מה שלפני כן דרש עבודה של שבועות. ובזכות זאת, הפכה מסה אדירה של יצירה תרבותית זמינה לכל דורש. בעת שנתקלים בבעייה חדשה ולא מוכרת, המח נאלץ לעבוד קשה מאד, לעבד, לבדוק, להסס, עד שהוא מצליח להתמודד ולהוביל לפעולה. בבעייה ותיקה ומוכרת, המח מגיב מייד, עוד לפני שהבנו מה הבעייה, כבר מופיעה הפתרון. הכל בזכות הדפוסים והתבנית שהמח בנה על סמך הנסיון. הדפוסים, התבניות וההתניות הם כלי חשוב מאין כמוהו, ובלעדיו ובלעדיו לא היינו מסוגלים לשרוד. דפוסים==נסיון! תארו לכם שכאשר אתם קוראים הייתם צריכים לעבור ולעבד אות אות עד שהייתם קןראים את המילה. זה איטי, קשה ומעייף, וזה מה שקורה כשלומדים לקרוא. אבל בהמשך, המח יוצר תבניות שמאפשרות לקרוא בבת אחת את כל המילה. וזה קל ומהיר ונח. הכל בזכות הדפוס והתבנית. הבעייה היחידה היא שלפעמים, לעיתים די נדירות, נופלים לתבנית הלא נכונה. ואז פועלים לא נכון. ולא זאת בלבד, אלא שמי שמבין את התבניות (שבסופו של דבר די דומות אצל כולנו, כי כולנו די דומים) יכול לנצל זאת לרעה, ולגרום לנו להגיב בהתאם. כדי למנוע זאת, צריך להיות מודע לאותן תבניות. למשל אם אם כותבים את אותה המילה פעמיים, לא תמיד שמים לב. או אם כובתים מילה עם סדר אותיות לא נכון. התבנית ממש מתעלמת מהאינפורמציה השגויה, נכון? טוב או רע? תלוי מתי. אסור לאבד את הפרופורציות. הדפוסים והתבניות חיוניים והכרחיים. תמיד. הגב לתגובה זו              כלמר             תמר ושמעון,    22/06/06 20:44 כל כלי שקיים בנו - היכולת לחשוב בדפוסים - תבניות בעצם כל כלי שלעצמו הוא לא טוב או רע, אלה אופן הישום היחודי שלו. אם אדם מגיב לכל סיטואציה בחייו בפחד, ופחד הוא כלי השרדותי בסיסי וחיוני מאוד, הכלי הופך לאמת פנימית מזיקה ומעקבת. או לאות, סמן, אנדיקטור שמציין שמשהו מתחת לפני השטח פגוע או חסום וטעון טיפול ושינוי. השאלה המדהימה היא איך מחשבה רעיון דמיון מתרגמים במוח לחומר כימיקלי או אימפולס עיצבי? הגב לתגובה זו 15.  אוטיזם     כאן עדה,  קנדה,    21/06/06 03:35 אמיתי שלום, האם יש לך איזה רעיון שמציע הסבר לאוטיזם - בהקשר לתבניות עליהן כתבת? אשמח לקרוא את התובנות שלך בהקשר זה. בתודה מראש. וחן חן על מאמרך המאלף - אני ממתינה בקוצר רוח לשני ההמשכים הבאים. הגב לתגובה זו          אוטיזם         אמתי מגד,    22/06/06 19:39 עדה היקרה מצטער אבל אין לי שום תובנות בנוגע לאוטיזם. בזמנו עבדתי עם ילדים אוטיסטים ונפשי נקשרה אז בנפשם. הם ריתקו אותי. אבל זה היה לפני שנים רבות ומאז לא חקרתי יותר את הנושא המרתק הזה. אם תמצאי משהו מעניין, אשמח מאוד לשמוע. אמתי הגב לתגובה זו              עוד על אוטיזם             כאן עדה,  קנדה,    23/06/06 00:39 אמתי שלום. תודה על תשובתך החמה. לפי מיטב הבנתי המידע הקיים על אוטיזם למיניו, רחוק מלהיות מדע מדויק. בלינק המצ''ב מדובר על פתרון בשנת 2010 (לא ברור לי אם תרופה או חיסון או דבר מה אחר - אך הלואי). התיאור של אוטיזם כיום עודנו נסוב על פעילות או אי-פעילות, והכללות המתארות את מגוון התופעות כנוירולוגיות+סביבתיות. תאור שהוא רחוק מלהשביע רצון, ולדעתי גם מעכב מציאת פתרונות כימיים-גנטיים- רפואיים. http://www.autismtoday.com/autism_whatis.htm התחושה שלי היא שהמאמר שלך, עשוי להציע כיווני מחקר מדויקים יותר, וממוקמים יותר. אשמח מאוד לכל תובנות ורעיונות נוספים מצידך - אם יבואו. בתודה מראש. הגב לתגובה זו 14.  The power of the mind over the body     Roy,  abroad,    19/06/06 14:39 to those ones who think you are a body, please read read dianetics - the power of the mind over the body. the brain is just a body tissue. הגב לתגובה זו 13.  שתי הערות     י,    19/06/06 13:56 המשפט ''המוח מטפל גם באינפורמציה מופשטת בדיוק באותו אופן.'' הוא קפיצת מדרגה לא מנומקת ולא מדויקת. המח לא יכול לטפל באינפורציה מופשטת בדיוק באותו האופן, ולו רק מהסיבה הפשוטה שהמידע החושי מגיע מכיוון אחד - מחוץ למח, בעוד שמידע מופשט מקורו תמיד במח עצמו, תוצאה של עיבוד קודם. לגבי הגישה שאתה מציע, הרי זה מה שנקרא נסוי וטעיה (ויש אומרים תהייה). אתה זורק (הצעת) פתרון, ואז בודק אותו. מתאים? - יופי. לא מתאים - נסה משהו אחר. בעצם כל גישה של פתרון בעיות עובדת כך - תמיד בדוק את עצמך. אפילו הגישה המדעית הכי בסיסית, שכל תיאוריה מועמדת להפרכה באה מאותו מקום. לעומת זאת, הגישה של הינעלות על הפתרון הראשון, היא בגדר ''חמור קופץ בראש''. בסך הכל (ולא במפתיע) המח עושה את הדבר הכי הגיוני. הגב לתגובה זו          ועוד משהו         יולי,    24/06/06 22:26 קורטקס זו שיכבת גופי התאים בקליפת המוח והיא קימת גם בבעלי חוליות מלבד היונקים יש לי הרגשה שהתבלבלתה עם האונה הקידמית(מיצחית) שמפותחת יותר בבני אדם הגב לתגובה זו 12.  כל הכבוד     עופר,  הרצליה,    19/06/06 13:50 מאמר מעניין. שוב פעם כל הכבוד והשבח למדור שלכם. מקוה שזהו מאמר הסנונית שיבשר פרסום קבוע ורב של מידע הקשור במוח. בהנחה שהשקט, הרוגע ואולי גם האושר מצויים או מתחילים במוח (ולא בידים או רגלים וכו') אז הבה נלמד בעזרתכם האדיבה כמה שיותר על המוח. ושוב תודה הגב לתגובה זו 11.  נזכור רק שלשיטתך גם מה שתיארת היא תבנית     דרור,  רשל''צ,    19/06/06 13:08 ולא נסתפק בה הגב לתגובה זו 10.  אגב..     אמיר,    19/06/06 09:12 עוד תמונות שממחישות יותר איפה הבלוטות האלה נמצאות וכיצד נראות השכבות האלה בערך היו עוזרות. הגב לתגובה זו 9.  מאמר מצויין     אמיר,    19/06/06 09:11 אני מחכה בקוצר רוח להמשך! מאמרים מהסוג הזה תמיד מביאים אותי לחשוב על תורת הכאוס ועל פרקטלים, גם הם מייצגים תבניות מורכבות ולא תמיד מובנות. אבל משום מה אחרי כל מאמר כזה אני מוצא את עצמי מגיע לנקודת ההתחלה, שם אני לא מבין כלום. נתראה בהמשך :) הגב לתגובה זו 8.  תבניות ? אין אישור מחקרי שזה כך.     אאריה,  מבשרת,    19/06/06 08:58 כרגיל - אנחנו מנחשים ובונים תלי תילים של הנחות ע''ג הניחוש. מבחינה מחקרית - יש הרבה הנחות שונות כיצד עובד המוח - ויש להדגיש - הכל הנחות ! להתייחס להנחה כמשהו ממשי שלא לומר ''אמיתי'' - זו שטות מוחלטת. הגב לתגובה זו          לא רק הנחות         י,    19/06/06 14:05 בשנים האחרונות יש מידע חדש ומרובה על דרך פעולת המח בכלל, וערוצי זרימת המידע בפרט. הכלים העיקריים הם יכולות סריקה והדמיה המראים אילו חלקים פעילים במח, ומעניין יותר - אבחון של בעיות תפקודיות הנובעות מפגיעה מקומית ומצומצמת במח. זה כמובן לא מידע ''מוצק'' במובן זה שאי אפשר ממש לפרק את המח ולבחון את חלקיו, אך כראיות נסיבתיוית, הוא נותן תמונה די אמינה ובעיקר עקבית של חלק מתפקודי המח. הגב לתגובה זו 7.  כילים שלובים     לאה,    19/06/06 06:10 איזו דרך יפה לשלב , להאיר , או להחזיר אור בין לימודי המוח לבין ה ''עבודה '' {הגורדג~פיינית } הגב לתגובה זו          כילים = כלים ???  ל"ת          יוצא מהכלים,    19/06/06 12:45 הגב לתגובה זו          המוח והעבודה הגורדג'ייפית         אמתי מגד,    19/06/06 12:06 אכן כן, זה בדיוק מה שניסיתי לעשות. והדהים אותי לראות עד כמה מחקרי המוח האחרונים מתחילים להראות בדיוק את אותם מבנים שגורדגייב הראה לנו בצורה מטפורית או דימויית יותר. ותודה על הפידבק. הגב לתגובה זו              כילים             לאה,    26/06/06 21:46 ואולי בנוסף ל''מבנים שגורדגייב הראה לנו בצורה מטפורית או דימויית יותר. '' עולה תחושה של קשר בין המבנה שתיארת ל''מבנה'' התפיסתי ההולך ונבמ-נה {או מטפס במעלה המדרגות } בתהליך ה''עבודה '' הגורjפינית..... תודה הגב לתגובה זו 6.  כתבה מעולה ומעניינת     הדס,    18/06/06 23:02 מחכה בקוצר רוח להמשך הגב לתגובה זו 5.  שאלה לאבולוציונרים     הכבש האחד,    18/06/06 21:07 מח האדם בנוי כך שיש מסכי מגן שיגן על התודעה מים האינסופי של זכרונות, לבל יצא האדם מדעתו , האבולוציה מגנה על יציאה מדעת??? הגב לתגובה זו          מה מפתיע אותך בזה?         סטודנט,    18/06/06 22:44 מי שיוצא מדעתו לא ישרוד, אז אבולוציונית זה מאד הגיוני.. הגב לתגובה זו          יציאה מדעת זו דרך אחת לומר את זה         שמוליקיפוד,    18/06/06 22:38 מה שהכי חשוב פה הוא שימוש חוזר בעתיד באותו זיכרון. כמו כל דבר שנרצה להשתמש בו מהר וביעילות בלי ללמוד או לחוות אותו כל פעם מחדש, נצטרך שהוא יהיה מאוכסן במקום כלשהו, נגיש. לכן כל מידע שאנו קולטים עובר סינון ויכול להגיע להיפוקמפוס, שם הוא בחזקת זיכרון זמני. לאחר מכן הוא יכול לעבור דרך מסילות עצביות לקליפת המוח ולהיהפך לזיכרון לטווח ארוך, כשהוא מאוכסן בצורה מסודרת ונוחה לשליפה, ולא צף ב''ים אינסופי של זכרונות''... הגב לתגובה זו              כבריאתן חולק על שניכם..             הכבש האחד,    20/06/06 05:05 אני יכול להבין איך אפשר ללכת שולל בהסבר על צואר הגירפה, פה הטענה הינה פיזיולוגית גרידא, ברם בהגיענו למה שמוגדר :''הומו סאפיאנס'' פה קימת בעיה, לפי היהדות רק לאדם יש נשמה, והוא נבדל מיתר בעה''ח, הניחנים בנפש (בהמית) בלבד, בהתבוננות על נפלאות המח והעין, האבולוציה תתמוטט כיוון שאיני קונה התפתחות תודעתית אבולוציונית, על קיום הנשמה במח כבר אין עוררין לאחר שאנשים חוו מות קליני וחזרו עם ספור דומה (בארה''ב 8 מיליון) אור חזק ומופלא שלא ראו מעולם מושך אותם בנעימות, מי שיש לו רק עיניים קרות רק של מדען (יבש משהו..) לא יכול לראות איך הבריאה כולה זועקת אלוקות, וכבר אמר המדען פרד הויל שהסכוי שתא חי יתפתח באקרעי שווה לסכוי שסופת טורנאדו תחלוף ע''פ מגרש גרוטאות ותותיר אחריה מטוס בוינג 747 עם המפתחות בפנים. הגב לתגובה זו 4.  שאלה לאמתי     מיכאל אנטליס,  חיפה,    18/06/06 19:25 אז כל מה שצריך הוא בעצם תבנית מחשבה קבועה שתמיד תדחוף אותנו לא להסתפק בתבניות הקיימות ולהמשיך לחפש? הרי מי שמחליט על להסתפק או לא להסתפק זה אותו המנגנון השכבתי לא? הגב לתגובה זו          יש תבנית מחשבה קבועה כזו         שען,    19/06/06 16:43 נוהגים לכנות אותה- ספקנות. הספקנות תמיד תזרוק אותך להמשיך לחפש. וגם מה שכבר מצאת-תמיד יהיה תחת משמרתה של העין הפקוחה. אף אחד לא יכול להתחייב על ''צלצול השעון''. אבל בהחלט אפשר להתחייב לכוון אותו בכל פעם. הגב לתגובה זו          שאלה מרתקת         אמתי מגד,    19/06/06 12:12 תודה על השאלה. אני אנסח אותה בצורה קצת אחרת: האם יתכן שנוכל ליצור מצב של התחדשות ויצירתיות מתמדת שיפעל באופן מכאני? כלומר, האם ניתן לבנות שם תבנית קבועה, אוטומטית, שתזכיר לנו כל הזמן להתחדש? אני לא חושב. אני בטוח שאין כל דרך כזאת. אין כל תבנית כזאת וגם אף פעם לא תהיה. ישנן אכן טכניקות שיכולות להזכיר לנו דברים, כמו צילצולים של שעונים בזמנים מסוימים, או אפילו מורה מבחוץ שיכול להעיר אותנו, אבל בסופו של דבר כל הטכניקות להעיר אותנו נשחקות ומפסיקות לפעול עלינו. ומה שנותר בסופו של דבר זה האם נעיר את עצמנו, ושום תבנית לא תוכל לעשות זאת בשבלנו. אז האם מי שמחליט על להסתפק או לא להסתפק בתבנית זה אותו מנגנון שכבתי? לא מתקבל על דעתי שזה אותו מנגנון. מי שמחליט אינו המנגנון. מי שמחליט הוא זה שמשתמש במנגנון? אתה לא חושב? כלומר, כן, אני בהחלט מניח שיש שם משהו חוץ מהמנגנון. אם לא הייתי מניח את זה לא היה כל טעם בחיפוש הרוחני ובכתיבה הזאת. הגב לתגובה זו              לאמתי             מיכאל אנטליס,  חיפה,    19/06/06 21:01 קודם כל חשוב להפריד בין קראית הפולסים החשמליים במחקר מדעי לבין מצב תודעתו של אדם. אלה 2 נושאים שונים ומצריכים גישה שונה של דיון. כאשר האדם כפוף לקיום מכאני, מבחינתו אין דבר אחר חוץ מהעצמי שהוא מנגנון פשוט של גירוי-תגובה, לכן לאדם המנוהל ע''י תבניות קבועות אין ברירה אלה להרוס את עצמו בעזרת אותן התבניות עצמן, אין מישהו אחר. אתה שואל מי משתמש במנגנון, ז''א מי מכיל את התבניות, מי מארח את המחשבות. זאת השאלה היותר חשובה לדעתי, זהו העיסוק העיקרי בזן לדוגמא כאשר התלמיד תמידית מעמיק הלאה בשאלתו ''מי שאני''? לאחר השאלה מי המתבונן, בטבעיות מגיעה השאלה מי הוא המתבונן על המתבונן, ז''א מי הבחין במתבונן אשר הבחין בתבנית וכך הלאה... הבעיה היא שברמה התודעתית, המחשבה בנויה כמעת מאין-ספור שכבות של תבניות מחשבה ש''מכילות'' אחת את השניה (בדומה לבצל לדוגמא), ז''א גם מי שמתבונן כביכול על מחשבה מסוימת או על דפוס מחשבתי מסוים הוא אותו סוג של צורת מחשבה פשוט ברמה יותר עדינה ועמוקה. נגיד שיצרת לעצמך זיקה לא לחשוב בתבניות אז הזיקה עצמה היא פשוט עוד תבנית שבליבה יושבת מערכת אמונות מסוימת ומערכת הזו היא הסיבה להתקיימות של התבנית, ז''א שצורת המחשבה התבניתית ורצונך להיחלץ ממנה נובעים מאותה הסיבה. לכן גישתי היא ללכת ישר לשורש, למערכות האמונה שמושרשות בתפיסתו של האדם את המציאות. להתבונן בדרך פעולת המוח הוא לא הפתרון לסיבת צורת פעולתו. הגב לתגובה זו          מממ..         אמיר,    19/06/06 09:07 ריקורסיה ? :) הגב לתגובה זו 3.  וואו, מאמר רציני! כל הכבוד....  ל"ת      יתי,    18/06/06 18:29 הגב לתגובה זו 2.  קחח...קחח... כאן קודקוד 3א', לקודקוד 3ב'  ל"ת      עבור-----------,    18/06/06 13:47 הגב לתגובה זו 1.  זה כל כך מעניין ומתחבר לי עם..     קרן,    18/06/06 13:17 הספר אינטלגנציה רגשית שבתחילתו באמת מוסבר כל הנושא של איך המוח פועל ומעבד מידע .. אך כאן הובא הפאן הבאמת יותר מרתק שאפילו נטע בי תקווה. אבל יש לי שאלה שאולי מישהו יוכל לענות לי עליה -נאמר ואתה חושב על משהו שמישהו עשה ומסיק מסקנות בתבנית ראשונית ואז אתה ממשיך לחשוב ומקבל תבנית אחרת ואז ממשיך לחשוב וחוזר לראשונה איך אני יכולה לדעת מהי התבנית ה''שטחית ''יותר ..זאת שיותר קל לקבל אותה בלי לחשוב יותר מידי''??? הגב לתגובה זו          איך אני יכולה לדעת מהי התבנית השיטחית יותר?         אמתי מגד,    19/06/06 12:22 קרן היקרה. שאלת שאלה מצוינת. איך אני יכולה לדעת מהי התבנית השטחית יותר? והנה לך שאלה שאפשר בהחלט לשלוח אל המוח לחקירה ובדיקה מעמיקה. אז מה קורה? אנחנו שולחים את השאלה הזאת במעלה שכבות הקורטקס ומתחילים לקבל תשובות. הראשונה אומרת כך וכך, השנייה אומרת אחרת. והשלישית אומרת שוב את מה שהראשונה אמרה. ומה נעשה בנקודה הזאת? נמשיך לשאול: איך אני אדע מהי התבנית השטחית יותר? ואני גם אשאל: כיצד אוכל לזהות את התבנית היותר עמוקה? כי הרי זאת באמת השאלה החשובה: כיצד ניתן לזהות תבנית עמוקה ויצירתית יותר. ואני רוצה להציע לך פשוט ללכת עם השאלה הזאת. אולי אפילו יום ולילה, למשך כמה ימים. את הולכת ושואלת את עצמך את השאלה: איך אוכל לזהות תבניות עמוקות? ואת פשוט לא מסתפקת בשום תשובה או תבנית שמגיע. את ממשיכה ושואלת, ממשיכה ושואלת. עד שפתאום מגיעה איזו תובנה. זו לא בהכרח התשובה הסופית אבל זו תובנה, וזו תובנה מסוג חדש. יש לה טעם אחר. יש לה ריח אחר. זו מחשבה שעדיין לא חשבנו. בכל אופן לא באופן הזה. ואז את יודעת בוודאות, מתוך התנסות שלך, משהו על הטעם של תבנית עמוקה ויצירתית יותר. ויש לזה טעם אחר, טעם של אמת עמוקה יותר. אשמח אם תספרי לנו על התוצאות, אם תרצי. בהצלחה אמתי הגב לתגובה זו          לקרן - לא קל...         ספינותלמיק,    18/06/06 19:01 שאלת שאלה יפה, אך לתת לה תשובה מספקת יהיה להגיד שיש אפשרות למצב של מודעות מלאה. אנחנו לעולם לא מודעים לעצמנו ולסביבה שלנו ב100% (והאמת?טוב שכך...). ה''שיטה'' היחידה היא לנסות ללמוד על עצמנו כמה שיותר. איך? ע''י שאילת שאלות, הטלת ספקות במניעים שלנו ובחינת מחשבות ורגשות שלנו. למוח שלנו יש נטייה לעשות לנו ''סדר בדברים'' ע''י ארגון לקטגוריות, קבוצות ותתי קבוצות, דבר שאמנם עוזר לנו בשליפה מהירה של מידע וניתוח אינטגרטיבי יעיל, אבל מלווה לעתים בחיסרון של יצירת הכללות ''מיותרות''. אפשר לנסות לאתגר את ההכללות האלו, אך בד''כ אנו פשוט לא מודעים אליהן וזו הבעיה הגדולה. דוגמה קיצונית אך כה נפוצה היא סתם לדוגמה הרגשה של דחייה או מעט עצבנות, באופן בלתי מודע ,כלפי אנשים המשתייכים למגזר מסויים, לאחר שלמשל הפקידה בבנק המשתייכת לאותו מגזר השפילה אותנו בבנק...כל החוכמה היא לנסות לקשר בין הדברים, להבין שכנראה עשינו הכללה (שאולי פעם היתה לה מטרה אבולוציונית הגנתית, היום היא סתם גזענות) - ולנסות להתגבר עליה, שגם זה לא קל... הגב לתגובה זו              תודה:)             קרן,    02/07/06 15:52 תודה רבה לשניכם שתי תשובות יפות ומעוררת השראה... מחכה בקוצר רוח למאמר הבא הגב לתגובה זו