תגובות עד כה: 8 תגובות, ב- 3 דיונים. הוסף תגובה 3.  מבחינתי,     איילת,    13/06/06 05:02 ברגע שהילדות שלי נגמרה, החיים שלי נגמרו. כל ההמשך הוא צל חיוור שצריך להעביר בשלום ובנוחות האפשרית. אני גם לא מסוגלת להשלים עם שינויי הזמן. לעולם לא! יאללה, נקסט, מוכנה כבר לילדות של הגלגול הבא. הגב לתגובה זו          מעניין, ועוד דברים         י,    13/06/06 23:44 התגובה הזאת שלך נכתבה לפני השיר שהבאתי והתגובה שלך אליו (אצל קורי האור), וממש ''הכינה'' אותך לקראתו. וכמו שעשיתי במקום אחר, אני מנצל את המקום כדי להוסיף משהו משלי. העצב של פיטר פן לנוכח וונדי המבוגרת, מאיר את הפער הבלתי אפשרי בין מי שנתון לחסדי הזמן (כמונו) ומי שמשוחרר ממנו. פער שגורם לבן האלמוות להפרד ולהתעצב שוב ושוב ושוב. וזה מביא אותי לאחד השירים שבחרתי לפסקול, ובדיוק מהסיבה הזאת - ''פאף דרקון הפלא'' של פיטר, פול ומרי. ועוד דבר, ההתייחסות לילדים כ''חסרי לב'' היא מאד מעניינת. הנקודה היא שהם עדיין מסוגלים לקבל כל דבר, ללא דעה (קדומה), ועל כן ללא שיפוט, ועל כן ללא תג המחיר הגבוה שנכפה עלינו כמבוגרים. הם עדיין החומר הרך, המתעצב והמגיב, ולא החומר הקשה והשביר שהוא אנחנו. דבר אחרון, אני יכול לנסות לאמץ את מה שאמרת כאן, וגם בתגובה הקודמת שלך. מסיבות ידועות, יש לטענה שלך ערך רב עבורי... הגב לתגובה זו              צעיר לנצח             מאיילת,  ל-י',    14/06/06 14:16 Let's dance in style, let's dance for a while Heaven can wait we're only watching the skies Hoping for the best, but expecting the worst Are you gonna drop the bomb or not Let us die young or let us live forever We don't have the power, but we never say never Sitting in a sand-pit, life is a short trip The music's for the sad men. Can you imagine when this race is won Turn our golden faces into the sun Praising our leaders, we're getting in tune The music's played by the, the mad men Forever young, I want to be forever young Do you really want to live forever, forever, and ever? Forever young, I want to be forever young Do you really want to live forever, forever young? Some are like water, some are like the heat Some are a melody and some are the beat Sooner or later they all will be gone Why don't they stay young? It's so hard to get old without a cause I don't want to perish like a fading horse Youth is like diamonds in the sun and diamonds are forever So many adventures couldn't happen today So many songs we forgot to play So many dreams swinging out of the blue We let them come true Forever young, I want to be forever young Do you really want to live forever, forever, and ever? Forever young, I want to be forever young Do you really want to live forever, forever, and ever? Forever young, I want to be forever young Do you really want to live forever? הגב לתגובה זו              אתה יודע,             איילת,    14/06/06 13:31 בקושי הספקתי לסיים את המשפטים שכתבתי בתגובה, וכבר עמר עלה לי בראש, וחשבתי עליו ועליך. חשבתי שאם תאמין לי או תבדוק בעצמך איך זה אצלך בעניין הילדות, אולי תמצא בזה נחמה, שעמר חי את השנים הטובות והעסיסיות ביותר של האדם, ופרש בשיא פריחתו, לוקח עמו חוויות רעננות, לחות ועזות, מבלי שיניח לזמן החולף לנעוץ בהן את שיניו ולמצוץ את לשדן ולייבש אותן בתמורה לאיזו תבונה מפוקפקת, עצובה. באמת הרגשתי כאילו הבאת את השיר במיוחד למעני, ובהחלט באתי אליו מוכנה. הוא דיבר אותי ואת המחשבות השחורות-מרות שיש לי לפעמים. אני כל הזמן עורגת אל אותה התמימות הילדית שהיתה לי, אל הסקרנות שאין לה שובע והצורך להתנסות בכל, להסתכן בלי לחשוב על המחיר, אל אותם חיי ילדות של רגע ההווה, הדמיונות החיים שבאים מכוח עצמם, לא במאמץ, איך אתה שוקע במשחק והעולם כולו נשכח, העולם הופך להיות המשחק עצמו. וגם הקושי והכאב נורא מעניינים. קורעים, צורבים, אבל מעניינים. אתה מעניין את עצמך בכל מצב. והזמן ארוך ארוך, לא כמו היום, רץ ונעלם. זמן ילדי הוא אינסופי. החופש הגדול הוא נצח. בילוי אחר צהריים בבריכה הוא חיים שלמים בפני עצמם. התחושה שהכל פתוח לפניך, רק תבחר. רק תפנה מבט ולך לשם. והכל ראשוני כל כך ורענן, ואתה מרגיש חזק ובשלמות כל דבר. גילוי אבני היסוד של המציאות, האותיות, הציורים, איך יכולתי להתבונן שעות במלה כתובה אחת, לבחון כל אות, לטעום אותה, לשמוע אותה, לטבוע בתוכה עד היטמעות, למצוא לה הקשרים. אות אחת! מלה אחת! והקסם בהתחברות האותיות למלים והמלים למשפטים והמשפטים לסיפור. קסם בכול. וככה גם עם הצבעים. והיצירה. קו אחד ראשון שאתה מצייר בעצמך בצבע פנדה על דף לבן הוא עולם ומלואו. הפרח הראשון שאתה מצייר, האיש-קו הראשון, עולם חדש יצרת. אז, בילדות, הסתובבתי מטבעי מאוהבת בכל. מלאה התפעלות והתרגשות ותחושות עלומות ועמוקות ומציפות כל תא בגוף, תחושות שאין להן שמות, עד להתפוצץ. עד קצה היכולת להכילן. מאוהבת בכל תופעה, מאוהבת בעצמי, בצעצועים שלי, בעונות השנה, ברגליים השמנות של אמא שלי במכנסיים קצרצרים נוראיים, בשולחן המרפסת המעאפן מפורמייקה, המואר בניאון מסנוור בערב קיץ. מאוהבת בכל אחד ואחד מהאפטר-שייבים והבשמים הרבים המונחים על מדפו של אלוהים. גם המסריחים. ואיך תחושת השמחה והסיפוק של מציאת קופסת גפרורים אחת מלאה על הכביש שקולה אולי לזכייה בלוטו של היום. וכשאתה ילד, אתה לא צריך כלום נוסף על מה שכבר יש, הכל AS IS , רק להתבונן ולחוות ולהפוך את זה לשלך. כשאתה ילד אתה נמצא בקשר אינטימי מובן מאליו עם אלוהים, מדבר איתו כאילו אתה והוא חברים הכי טובים. ברור לך שאתה היצור החביב עליו ולכן מובן מאליו הוא שאתה מרכז העולם ושלמענך נוצר הכל. ועכשיו? שפיפות, דאגות, שיפוטים, התרוצצות, דעות, השוואות, מתחים, היאחזות בישן והמוכר, חישובים, מחשבות עבשות שכבר חשבת אלף פעם, מושגים לעוסים, חושים מתקהים והולכים, לב מתקהה, אידיאלים מפוררים לאבק, כוח חיות והתלהבות שאתה מנסה לתחזק או לעורר באופן מלאכותי. השיער כבר אינו בוהק כמקודם, עור יבש אפרפר בכפות רגליים שהיו פעם רכות וורדרדות, עור נפול, כתמי גיל, קמטים, שערות באוזניים, כתרים בשיניים, כרס.... הכל מטולא ומודבק ותפור כדי להחזיק דמות אדם סבירה. והכיוון הוא קמילה ודאית. אז למה לא לפרוש בשיא? גם אני כילדה, כמו פיטר פן, הייתי מסוגלת לפרוץ בבכי רק מלראות מולי אדם זקן, צפוד, כפוף, מקומט, נוקשה, מיובל, גורר את עצמו בקושי, קליפת אדם נושמת. ומאז ועד היום אני אומרת: לי זה לא יקרה. אבל זה קורה ויקרה, ולצפות בעצמי הקוסמת המקסימה לשעבר נרקבת, זה מעל לכוחי לשאת. הגב לתגובה זו 2.  מה המשותף בין פיטר פן לקפטן הוק?     בן,  צפון,    12/06/06 21:26 לשניהם היו בעיות עם קבלה של המירוץ נגד הזמן.... בעוד שפיטר בחר להתעלם לחלוטין ונשאר ילד (שאומנם ידע לעוף - הישג מכובד מאוד לעניות דעתי..אבל עדיין..הוא לא באמת עף לשום מקום) הוק פחד ממנו יותר מכל, פגעי הזמן השאירו בו רושם (כרתו לו יד כמטאפורה) עז מאוד ובסוף זה גם מה שחיסל אותו סופית.. הוא ''נאכל'' למוות בניסיון כושל לתפוס את ה''אדישות'' לזמן. (טיק,טאק,טיק,טאק) - אחחח.. איך שהוק שנא את הצליל הזה אה.. בקיצור.. שני הצדדים הקיצוניים בהתמודדות עם העתיד לבוא והחוסר וודאות שבו. ככה אני רואה את זה בכל אופן... ומיותר להזכיר את התאורייה של הסמים מאחוריי הסיפור (פיטר כמתגנב בלילה למיטות ילדים ומציע אבקות קסמים שגורמות לך ''לעוף''), אז לא אזכיר אותה :) אחלה כתבה. תודה. הגב לתגובה זו          הנרקוטיות שואבת את השראתה מ''הסחיות''!         ?,    13/06/06 00:29 ''כל מטוס מסוטל, תמיד ממריא משדה תעופה סחי''! וגם בו הוא ינחת... (גם פרויד ידע את זה...) על ''עף'' אפו. הגב לתגובה זו              הדגם פרט והסבר.., כי קלטתי.. אבל לא את ההקשר..             בן,  צפון,    13/06/06 02:16 וחבוב... הפעם האחרונה שהייתי מסוטל הייתה מזמן, מזמן, מזמן... אני כבר לא זוכר מתי :) ופרוייד ,לצערי, המריא משדה תעופה נרקוטי... שהסטלה גרמה לו לראותו כסחי.. הגב לתגובה זו 1.  אימנו היתה אומרת     שרה,    12/06/06 08:51 יאללה בואו ננסה את זה הגב לתגובה זו