כנראה לפי עניות דעתי גם התעצבנות חזקה ו-ויקוח חזק גורם לדלקת בקרום הלב.

הגב לתגובה זו

שלום
אני גבר בן 57 שעברתי ניתוח מעקפים לפני 6 שבועות בלי שום קשר
ברצוני לדעת האם כרום הלב ומעטפת הלב זה אותו דבר והאם אותה מעטפת עלולה להיתפוצץ או להיקרע? האם זה דבר שכיח או דבר נדיר?
בתודה מראש
יורם בירן

הגב לתגובה זו

.. אני הייתי עם פריקרדיטיס במשך שלושה חודשים .. שהרופאים אמרו שזה ויראלי אבל
מה שאתה מתאר כאן זה בדיוק מה שחוויתי בתקופה שקדמה למחלה וזה פשוט הדהים אותי .. איזה קשר ישיר וקטלני יש לנפש עם הגוף !! אני בהלם

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

האם קרום הלב יכול להתכווץ מבלי שהלב עצמו מתכווץ?

ואם לא איך יודעים להבדיל בין כיווץ הקרום לבין כיווץ הלב?

אולי הלב מתכווץ ובעקבותיו קרום הלב?

הגב לתגובה זו

המממ... נראה לי שגם קרום הלב שלי מכווץ. כתבה מעניינת ומלמדת. תודה!

הגב לתגובה זו

יום אחד הייתי אצל חברה שבעלה הגיעה מעבודה,אני שומעת אותם שמספרים כי התחיל ללכת ברגל כול ערב כי זה בריא לגוף,גם את האוכל התחילו בלי סוכר וגם בלי שומנים,
אני קולטת בפנים של הידיד כי יש לו לחץ פנימי שכנראה מסתיר,לאחר שלושה ימים מבקש אמבולנס מרגיש משהו בלב,הוא מגיע ל''שיבא'' ומגלים כי יש לו משהו בלב,לי לא אמרו במשך שלושה שבועות כי מצבו לא טוב ולא יודעים הרופאים אם כדאי להעביר אותו ניתוח ולהחליף לו את ה''מסתם'' שנמצא בתוך הלב,אני מגיעה אילו כשעתיים לפני הניתוח ומעבירה אילו אומץ-אני כבקר עברתי ים ניתוחים-הוא מספר לי לאחר כמה ימים של הניתוח כי השתמש באלימות נגד חלש ממנו וזה נתן לו כעס על עצמו,אני מרגיעה אותו למרות שיש לי התנגדות נגד אלימות,אני ישר הבנתי כי קלטתי אותו שחזר אז הביתה עם מחשבות לא טובות וזה הפעיל את מה שנוצר לו ממחשבות שליליות כבר הרבה זמן,האלימות שלו נתן לא ''פצצה'' ללב.אני עוד הולכת אילו ורואה כי מצבו מחמיר כול פעם,אני כבר ואמרת לרופא ב''שיבא'' מחלקת לב כי יסתדר לו פסיכולוג,הרופא עונה לי:'' הוא לא צריך פסיכולוג,באים אילו משפחתו'' אני עונה לו:'' אם היה לאחד ממשפחתו חיים טובים היה אחד בריא''
אני משאירה להם את מה שאני יודעת לעשות כדי להירגע,כדי להתרפא חייבים להיות עם מחשבות חיובי ,גם צריך להעביר עם שניי הידיים ליטוף את המצח,פעם לימד אותי ניסים אמון להחזיק את הבוהן והאצבע צמודים וזה עוצר את 10% של מחשבה,לקחתי את זה שלימד אותי למדיטציה ושמתי בין שני האצבעות האלה את האוזן,בשני הידים בין האצבעות מעבירה את האוזן בשני הצדדים וכך גם מחשבת הפחד על הגוף נעצר,אני עושה את זה חמש פעמיים,זה גם לפרימיטיבים מתאים כי ''חמש נגד עין רעה''.
אני היום הייתי אצלו וראיתי כי מתחיל להבריא אני מקווה כי ימשיך את מה שלימדתי אותו.
דפנה

הגב לתגובה זו

כתבה מעוררת מחשבה ...

כל אחד ואחת מאיתנו חווה טראומות כאלו או אחרות במהלך חייו, וכל אחד עובר זעזועים ומפחי נפש ואכזבות.

אז כנראה, שקודם כל מה שמשנה זו העוצמה שלהם.

העוצמה כנראה היא זו שתקבע מה יוביל לפתולוגייה או עם מה נוכל להתמודד ולהמשיך הלאה.

רק שאם ניקח את אותה בעייה ועם אותה עוצמה, יש כאלו שישרדו אותה ואולי אפילו יצאו מחוזקים ממנה ויש כאלו שיפתחו מחלה או יתמוטטו ממנה.

והיכולת להתמודד היא כנראה שילוב של משהוא מולד עם השפעה סביבתית.

לדעתי (יותר נכון אני מקווה, זו מישאלת לב) ככל שיש סביבה תומכת (חברה, בן בת זוג) היכולת להתגבר על טראומות גדלה בתנאי כמובן שיש את אותו גרעין הישרדותי חזק שטמון בנו ושונה בכל אחד ואחד מאיתנו. גרעין שמניע רצון להתמודד ולהמשיך הלאה ולא מושך לכיוון ההתרסקות ההתפוררות והשבר.

וכמובן שחשוב לתפוש דברים בזמן, ולא לתת להם להיתדרדר עד לנקודת אל חזור, שבה האדם הוא כל כך עמוק בשבר שגם סביבה תומכת כבר לא תוציא אותו מזה.

אם כי גם זה בעירבון מוגבל מאוד, כי יש דברים שקורים לנו מתוקף זרימת החיים והשינויים ולא תלויים בנו בכלל.
גורמים חיצוניים שנופלים לנו על הראש בוקר בהיר אחד.
או חוצבים בנו בהדרגה במהלך החיים ואנחנו לא יכולים להם , לא מצליחים להיתנתק בזמן או ליברוח או שאנחנו מתכחשים להם ומדחיקים אותם עד שיום אחד הכל מתפוצץ לנו בפרצוף בעוצמה שרק מההדף שלה אפשר להתערער.


בכל אופן, שוב - תודה על הכתבה היפה !

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו