-
30.
גיא, 03/04/06 12:17
הפילסוף ניטשה כתב על אשליית האני אין זה המצאתו של הכותב האלמוני אך דבריו הם רק תאוריה ואינם מוכרחים כלל -
-
29.
-
איזה אגו עלוב צריך שיהיה לבן אדם כדי לכתוב
מראה, 02/04/06 22:06
כאלו תגובות, חוזרות ונשנות בלי שום קשר לתוכן הכתבות ולנאמר. רק מי שאין לו כלום משל עצמו, שהעליבות והאומללות הן האני שלו, שהרפיון והדלות הם האגו שלו, ומרות הנפש היא מהותו - יחזור שוב ושוב על אותם טקסטים שלא אומרים מאומה מלבד השתקפות של מי שכותב/ת אותם. רק מי שחש ומרגיש שדמותו היא קריקטורה יוכל להשליך זאת על אחרים. כי זו מהותו, זו הוויתו, ולכן אלו ביטויים שנמצאים באוצר המילים שלו. והעונש הכי גדול שלך זה שיש לך את עצמך. -
-
-
28.
צליל - ההבדל בין רכוש לפונקציה
י, 02/04/06 11:58
הוא כמו בין חולצה לצבע. לכל חולצה יש צבע, לא? רכוש יוצר זיקה ברורה בין אני, ובין שאיננו אני (חפץ, בית, אבל גם אני אחר), אין לו שום קשר לפונקציה עבורה הוא נוצר (בית - לגור, חולצה - ללבוש) והוא נוגע לפונקציה אחרת לגמרי, ב-ע-ל-ו-ת, שליטה, כח, יציבות, בטחון (ושתי המילים האחרונות באות להדגים שאני לאו דוקא שולל אותו). את מנסה להפוך את זה לדיון על כמות בלבד. אגב, אני מכיר אנשים שגרים בבית שאינו רכושם, על אדמה, שאינה רכושם, מתוך אידיאולוגיה האומרת, האדמה אינה שלי ואינה יכולה להיות שלי (או של כל אדם אחר). והנה משהו יפה שאני לא יודע את המקור שלו - ''לא קיבלנו את האדמה בירושה מהורינו אלא בהשאלה מילדינו''. -
-
27.
יוסי, 01/04/06 07:21
ההתייחסות למרכז בלבד מושכת את מודעותינו להפרדה. הרי כל אחד הוא המרכז של עצמו. ההתייחסות למרחב ,מרחיבה דעתנו כי כולנו באותו המרחב, כי אנחנו במרחב, כי המרחב בתוכנו. אלהים שאל את אדם שאלה אחת בלבד:'' אייך ?''. לא יכל להתייחס ולענות :''כאן'' היינו עדיין בגן-עדן. -
26.
יוסי, 01/04/06 07:16
אמר הרב החכם מקוצק:'' אין דבר שלם מלב שבור''.גם שלם גם שבור. משה תואר בסוף חייו כאיש האלהים וכעבד האלהים. גם וגם. אנו, בני האדם, היצור היחידי היכול להכיל את שני ההיבטים: האחד [ שמים, רוח, אלהים, איחוד, אהבה, משה, טאו, ישו או כל דמוי אחר] והשניים [ ארץ,אגו,הפרדה, מודעות, פרעה, אין/יאנג או כל דמוי אחר ]. בנו מהאחד, דרכינו עוברת דרך השניים באופן הכרחי וחלקינו שבים לאחד.-
אבל יוסי, מה שאתה אומר זה שפיץ של פיגור
עודד, 01/04/06 11:58
או כמו שאומרים באנגלית : figurre of speach אני חושב שזה מדגים יפה מאוד את אחד המכשולים הגדולים ביותר שמפריעים לנו להבין משהו, לגלות את האמת, את העובדות בקשר לנושא מסויים. יש לנו דיעה מועדפת בכל עניין ועניין, ולעזאזל עם העובדות. הרי ברור שאותו רב רצה להביע, בדרך ציורית ופיוטית, משהו אחר לחלוטין מאשר את היותו של דבר כלשהו שבור ושלם בו זמנית. אתה מוציא את הביטוי מההקשר שלו ובוחר להבין אותו באופן מילולי, רק כדי לספק תמיכה לדעתך האישית או כדי ליישב את הקושי שלך להבין נושא מסויים. תרשה לי לומר, על דרך ההגזמה הפראית כמובן, שזהו סוג של אלימות גסה ביותר, וחוסר כבוד גם כלפי שותפיך לדיון, גם כלפי הרבי, גם כלפי עצמך, וגם כלפי האמת. אנחנו כל הזמן עושים מניפולציות כאלה על העובדות כדי שיהיה לנו נוח איתן. במצב כזה, לא פלא שאנחנו מבינים כל כך מעט. זה דבר קטן מאוד כמובן, וההיסטריה שאני מפגין היא מוגזמת, אבל זו דוגמא מצויינת. ואין לי כוונה לטעון שבתחומים מסויימים אנחנו לא יכולים להכיל שני היבטים או שנים-עשר היבטים. אבל אנחנו לא יכולים להיות בהריון ולא בהריון בו זמנית. (וגם זו כמובן, רק דוגמה).-
י, 01/04/06 14:25
אם התשובה לשאלה ''האם אתה בהריון'' הופכת להיות ''כן'' ברגע בו הופרתה הביצית, הרי שבהפריית מבחנה, אתה מצד אחד כבר בהריון, אבל מצד שני אתה לא. (כל פניה בלשון ''אתה'' כוונתה פניה בו זמנית לשני המינים, כפי שדורש החוק). ואני לא אומר זאת סתם כדי לנג'ס (זאת תופעת לואי), אלא שאני שוב מוצא כאן דוגמא לכך שדעות והערכות מוצקות, עלולות להתגלות לפתע כנזילות. ותוך כדי כך הדגמתי כיצד דבר הוא נוזלי ומוצק בו זמנית, ובכך מחזק את התיזה של יוסי, ומיד בהמשך, גם את התיזה שלי מהתגובה הקודמת, שאפשר על ידי שמוש במילים להגיע רחוק (מדי).-
-
בהפריית מבחנה, המבחנה בהריון. לא ?
צ., 01/04/06 16:38
עד לרגע השתלת העובר המופרה בגוף האשה, האשה עצמה לא בהריון.
-
-
-
דגוס, 01/04/06 16:11
אתה לא חושב שיכול להתקיים משהו שנוגד את חוקי הלוגיקה? לא יכול להיות משהו שהוא באמת ''גם וגם''? ברור שהרבה פעמים אנחנו משתמשים ברעיונות כאלו כדי להצדיק אי-ידיעה או למנוע מבוכה או סתם כדי להרגיש טוב עם עצמנו (כפי שאנחנו עושים כמעט עם כל דבר בניו-אייג'), אבל בכל זאת, האם אין בזה גם אמת? האם הכל כפוף ללוגיקה?-
י, 01/04/06 18:29
אני עונה לך בשם עודד. זה קל כי אני רק צריך לצטט מהתגובה שלו ''ואין לי כוונה לטעון שבתחומים מסויימים אנחנו לא יכולים להכיל שני היבטים או שנים-עשר היבטים.'' ומה שהוא טען בדבריו לא היה הצמדות ללוגיקה, אלא הצבעה על דברים לא נכונים בתגובה שמעליו. דבר אחרון, חוקי הלוגיקה תמיד תמיד נכונים, אבל לפעמים מאד קשה לראות את הקשר בינם ובין המציאות. וגם המציאות תמיד תמיד נכונה. הנה - ''גם וגם'' בו זמנית:)-
עודד, 01/04/06 19:37
לא יכולה להיות שום תופעה שהקיום שלה נוגד את חוקי הלוגיקה, אבל אין שום תופעה בעולם שכפופה לחוקים שלה. וזו אינה סתירה. הלוגיקה היא כולה בהכרה האנושית ולכן אין לה שום יכולת לכפות את עצמה או את החוקים שלה על שום תופעה. היא מתחילה בהבחנה בין אמת ושקר, נכון או לא נכון מבחינת העובדות. זה הבסיס שלה. לכן היא גם מקבלת כל תופעה, כי כל תופעה היא אמת, כל תופעה היא עובדה. כך ששום תופעה אינה עומדת בסתירה ללוגיקה. אם העובדות מעניינות אותך, האמת, אז הלוגיקה אינה אוייב שלך, והיא אינה מצרה את צעדיך ואינה מגבילה אותך. אם אתה מעוניין באמת, אין שום תופעה שהלוגיקה תמנע ממך מלהכיר בקיומה, כולל תופעות ''בלתי הגיוניות'' שסותרות את הרגלי החשיבה שלנו, או תופעות שמנוגדות לשאיפות האישיות שלנו ולהשקפת העולם שלנו. טיעון לעומת זאת יכול להיות או אמת או שקר. הוא לא יכול להיות גם וגם. כשטיעון סותר את עצמו, הוא טיעון שקרי. שום דבר לא יכול להיות שלם ושבור בו זמנית, נוכח ונפקד בו זמנית, או חשוך ומואר בו זמנית. לביטויים כאלה יש משמעות והם ''מותרים'' רק על דרך ההשאלה. כלשונם, הם שקר. לכן כשמישהו אומר אין לי אני, אבל יש לי בית שהוא רק שלי, או אין לי אני, אבל יש לי זכויות יוצרים על משהו שהוא רק שלי , או אין לי אני ולכן אני מאושר, - או שהוא משקר, או שהוא מדמיין, (ומהבחינה הצרה ה-ז-ו הדימיון גם הוא הוא שקר), או שהוא מדבר על דרך ההשאלה והכוונה שלו אינה מילולית. לכן, מי שמבין את הדברים באופן מילולי ובונה עליהם תיאוריות ופתרונות ל''מצב'', בונה תיאוריות ופתרונות שיקריים. (יוסי, אני מקווה שלא נפגעת, ניסיתי להתבדח).-
נון ס., 01/04/06 20:40
כל כך הרבה פעמים מדבר קרישנמורטי על חכמה אדירה, שגדולה ורחבה יותר מכל מה שהמיינד הקטנוני שלנו מסוגל אי פעם לייצר או להבין, והנה אתה מכניס את המציאות כולה לסד הלוגיקה. חבל. ואגב, על איזו לוגיקה אתה מדבר? מערבית? הודית? סינית? האם יש מערכת לוגית ש''נכונה'' יותר? אבל אולי אתה בכל זאת צודק, במידה ואתה מתכוון, כשאתה אומר: ''לא יכולה להיות שום תופעה שהקיום שלה נוגד את חוקי הלוגיקה'', שהתופעות מוגבלות ללוגיקה, אבל גם להפך, כלומר שהלוגיקה מוגבלת לתופעות, כלומר יש משהו שהוא אחר מהתופעות ושלא מוגבל ללוגיקה?
-
י, 01/04/06 22:11
בלוגיקה נטו, יש אמת, יש שקר ויש סתירה, שהיא לא אמת ולא שקר. סתירה איננה שקר. (דוגמא: אני משקר).
-
התשובה על השאלה על איזו לוגיקה אני מדבר
עודד, 01/04/06 22:26
זהה לשאלה על איזו אמת אני מדבר. כמה אמיתות יכולות להיות ? האמת היא אחת, היא העובדה. היא מעבר לכל ויכוח. היא אינה תלויה בהשקפה, באמונה, בהעדפה אישית, או בנקודת מבט הודית או סינית. יכולה להיות דיעה שלי ודיעה שלך, אמונה שלי ואמונה שלך, אבל לא יכולה להיות אמת שלי ואמת שלך. אם תרצה, האמת היא דיקטטור, עריץ חסר רחמים שלא רואה אף אחד ממטר. גם לא אמרתי שאין חכמה אדירה גדולה ורחבה יותר מחכמת האדם. כן אמרתי שללא אני במובן שהחזקת במושג הזה במהלך הדיון, כלומר ללא בחירה, העדפה, כיוון ומטרה, אני, החכמה הזו הייתה חסרת כל משמעות וערך עבורך. לכן לחתור לחיות ללא מרכז או לחתור ''להבין'' שאף פעם לא היה לך כזה, כדי לזכות בפרס, זה ביזבוז של משאבים יקרים במרדף אחרי אשליה מזיקה. קרישנמורטי אמר הרבה דברים הרבה פעמים. אבל לי נראה שתפסת מינוח אחד שנאמר על דרך ההשאלה, ונאחזת במשמעות המילולית שלו מבלי לחפור ולחקור כיצד הוא מתיישב עם דברים אחרים ואיזה משמעות הוא מקבל בפועל על פי הפרשנות האישית של האנונימי שמעקרת אותו ממשמעות. הוא דיבר למשל הרבה על סמכות רוחנית, כולל שלו, ועל המקום שלה בחיים שלנו, על הצורך שלנו להסתופף ולהשתופף בצילה כדי לחוש ביטחון, ובמקביל על המחיר העצום שאנחנו משלמים תמורת הביטחון הזה כשאנחנו הופכים לאנשים מיד שניה שאינם יכולים לחשוב בעצמם ולכן אינם באמת אינדיבידואלים. הוא נהג להגדיר הארה כלהיות אור לעצמך ולא להיות תלוי באורו של אחר. האם האמירה הזו אינה מניחה נפרדות הבחנה והעדפה ? הוא דיבר הרבה על ההבחנה בין אמת לאמונה, בין מחשבות להשערות ודיעות. הוא דיבר הרבה על היכולת להבחין בין העובדות לבין הדיעה האישית שלנו עליהן, בין העובדות כפי שהן לבין אידיאלים, ובין העובדות לתגובה הרגשית שהן מעוררות בנו. מכל הדברים הללו התעלמת. בחרת חלק קטן ופירשת אותו על פי ההעדפה והפרשנות שלך ובחלק הזה אתה נאחז. המשנה שלו היא מיקשה אחת. הכל בה קשור להכל. כדי אפילו להתחיל להבין אותה, אתה חייב לראות איך כל חלק בה קשור לכל החלקים האחרים ומתאים אליהם. בכל פעם שחלק אחד סותר חלקים אחרים אתה יכול להיות בטוח שאו שלא הבנת נכון, או שהוא טעה. אל תצפה שזו תהיה משימה קלה. אם תלמד את השיחות שלו על פי הסדר הכרונולוגי שבו הן התקיימו, ואם תבחן את הדרך שבה הוא דן בנושא מסויים בפער של עשר שנים למשל, תמצא מילים שונות לחלוטין ואמירות שאם מבינים אותן רק ברמה המילולית ולא מחפשים את המשמעות המעשית שאליהן הן מכוונות ואת ההקשר והגבולות שמחוץ להן הן הופכות לשטות גמורה, מקבלים רק סתירות על גבי סתירות. כדי להבין, צריך לחפש את המשמעות שהמילים מכוונות אליה. לא להסתפק במשמעות המילולית, ולא לתת למילים להכניס אותנו לטראנס רוחו-מנטי.
-
י, 01/04/06 22:26
בכל אופן, אנחנו כנראה מדברים על מה שאתה כנראה מכנה לוגיקה מערבית. בגדול, הלוגיקה נכונה תמיד, כן תופעות או לא תופעות. אלא אם כן תוכיח אחרת. וולא תצליח להוכיח אחרת - כי הוכחה, גם היא ישות לוגית. גם אלוהים הכל יכול כפוף ללוגיקה - אחרת הוא היה מצליח לברוא סלע כל כך כבד שאפילו הוא לא יכול להרים אותו.
-
עודד, 01/04/06 23:37
אתה משקר רק עכשיו. אני לעומתך משקר כל הזמן. בכל מקרה, מבלי להיענות לדחף החזק להיכנס לדיון בפרדוקס השקרן, סתירה אינה יכולה להיות אמת, וזה מה שחשוב לנו כרגע.
-
נון ס., 02/04/06 08:31
תודה לך עודד. אני בהחלט אשתדל להעמיק יותר בכתבי ק'. כנראה שלא הבנתי נכון, אולי כי לא קראתי בסדר כרונולוגי, אולי כי הסתפקתי במשמעות המילולית, אולי כי לא שאלתי אותך למה כיוון ק' באמת כשהוא אמר כל מני דברים. באמת, מי אני בכלל שאני אבין את ק'? שוב תודה.
-
עודד, 02/04/06 10:05
שהמטרה היחידה של כל הדיון הזה הייתה רק להוכיח לך שאני יותר חכם ממך. הנושא עצמו זניח. כל זמן שהוא שירת את המטרה שלי, היינו יכולים לדון באותה המידה בשאלת עתידו של הליכוד. בפעם הבאה, כדי להשיג שוב את אותה המטרה בדיוק, אולי נוכל לדון בדימוי העצמי שלנו בהשוואה לאחרים, בצורך לתחזק אותו ברציפות, ובדרך שבה הוא מונע מאיתנו להכיר בעובדות שעשויות לערער על מעמדו. או שנדבר על מזג האוויר. זה לא ממש משנה לי, וגם לא לך.
-
צליל, 02/04/06 15:26
לעודד נהנתי מאוד (מאוד !) לקרוא את תגובותיך כאן :) חבל שכל פעם מחדש שיש היבטים וזויות שונות להסתכלות על דברים אנשים סוחבים זאת בסוף להתקפה אישית ורואים שיח ענייני ופשוט כהתקפה אישית. עודד - אתה נהדר ! :)
-
-
דגוס, 01/04/06 19:44
תודה. אבל חוקי הלוגיקה לא תמיד נכונים. או שהם נכונים, אבל לפעמים באמת אין קשר בינם לבין המציאות. -
-
-
-
-
-
25.
י, 31/03/06 14:41
המתמטיקה ובעיקר הלוגיקה כשיטה מחשבתית היא במהותה מוחלטת ומדויקת. אין לה תחום אפור, לא אולי ולא בערך. היא כן או שהיא לא. הוכחה לוגית היא שלמה ומדויקת. פגם זעיר - וכל ההוכחה לפח. אך אם אין טעות, ההוכחה תקפה, ויכולה להוביל להוכחה ומסקנה חדשה, ואחר כך אחרת, וכך להוכיח באופן מלא וגורף דברים שהם מאד מאד רחוקים מהעניין שאיתו התחלנו. החשיבה המסודרת, הביקורתית, העקבית, משרתת גם את הפילוסופיה, שהיא הפעלת המחשבה לצורך הבנת העולם. התוצאה היא שחל שיתוף (לטוב) וטשטוש (לרע) בין שני התחומים. התוצאה מכך היא הפעלה של שיטות מתמטיות לוגיות על נושאים כמו הבנת העולם, האדם, אלוהים ומה לא. בשיטתיות ובעקביות מתחילים מנקודת מוצא וממשיכים ממנה, ומגיעים לפעמים מאד מאד רחוק. הבעייה היא שהמתמטיקה היא תחום סגור. הכל מוגדר. ההוכחה מתחילה בהנחות , אך ההנחות במהותן הן שרירותיות, ועל כן, בהגדרה, יוצרות מציאות סגורה משל עצמן. מרגע שנקבעה הנחת היסוד, כל תוצאה המושגת ממנה, היא נכונה בהגדרה. כל זה שונה בעולם האמיתי. הנחה, ככל שתראה נכונה, לא יכולה להסתפק בשרירותיות שלה. אם יש בה סטייה אפילו זעירה מהאמת המוחלטת, אין שום תוקף מחייב למסקנות ממנה. תחילתו של דיון היא ''באמת, בכ-ל האמת, ורק באמת''. לא פחות. אם נקודת המוצא נכונה כ-מ-ע-ט לחלוטין, המסקנה ממנה יכולה להיות מדויקת באותה מידה. אך ככל שנמשיך בתהליך, ונבנה עולם מחשבתי, הסטייה שלו מהאמת הולכת וגדלה. כאשר הגעתם בתהליך למקום שנראה מוזר, סותר, לא סביר - הזהרו מאד מאד מאד. אולי אתם צודקים, אבל מאד מאד סביר שתעיתם וטעיתם. אל תקבלו בעיניים עצומות מה שנראה תוצאה לא הגיונית של תהליך מוצק והגיוני. ולמה אני אומר כל זה כאן ועכשיו. שאלו את עצמכם - יש ''אני'' בפנים או לא? האם אתם מרגישים בבטחון שכן?-
עודד, 31/03/06 15:00
האגו שלך רשאי להיות מאושר, שוב. רק שיש בעיה ''קטנה'' אחת: טיעונים, שיכנועים, כמיהות, תשוקות, שאיפות, רעיונות, ובעיקר אמונות, כולם יכולים לערער את תפיסת המציאות שלנו. בוודאי ובוודאי שבתחומים חמקמקים כמו השקפת עולם, ועל אחת כמה וכמה כשאנחנו דנים בנושא הקרוב ביותר אל עצמנו: אנחנו עצמנו. אם התשובה על השאלה המסכמת שלך הייתה כל כך פשוטה ובלתי ניתנת לעירעור ולזעזוע בכל האמצעים שהוזכרו למעלה, ואחרים, כנראה שלא היו כל כך הרבה דיונים על הנושא, וכל כך הרבה בעד ונגד. זה נעשה קשה שבעתיים, כשמבטיחים למי שיגלה את ה''אמת'', אושר עצום וסוף לסבל (אגב, שני דברים שלא יכולים להתקיים יחד).-
י, 31/03/06 18:24
בדיוק כנגד כל אותן הבטחות ופיתויים שאתה מתאר, נגד אותו ערעור וזעזוע, אני מפנה את קריאתי - אל תזנחו את השכל הישר! אגב, כאשר אני מדבר על שכל ישר, אני בין היתר מתכוון גם לידיעה שלנו, המוצקה והבלתי מעורערת, שכדור הארץ הוא שטוח! כל מי שעיניו בראשו נוכח בכך מיד. אסור לתת לכל מיני דמיונות ואמונות לערער את התחושה הברורה הזאת... דרוש משהו הרבה יותר חזק. אך שוב, למרבה הצער, גם ההסכמה לגבי מה ברור, ומה מובטח, ומה מוכח, רחוקה מאיתנו מאד. (אגב, בתגובות למטה, לא יודע אם כתבת ברצינות על מוגלי, מכל מקום, מוגלי גודל בידי זאבים חסרי אני).-
ולא לשכוח את בגירא הפנתר ואת באלו הדוב :)
איילת, 01/04/06 04:18
וגם טרזן התינוק גודל בידי גורילות כקוף לכל דבר, מתעופף לו מעץ לעץ ונוהם נהמות קופיות בלי שיחסר לו ה''אני'' שלו. אך כשטרזן בבגרותו פוגש ביער את האדם הראשון בחייו, את ג'יין, דבר ראשון היא מלמדת אותו להגיד: מי טרזן - יו ג'יין. ומעניקה לו את החוליה המחברת לעולמם של בני האדם.-
טאו, 01/04/06 07:40
החוליה המחברת היא האני. רק כשיש מולנו אחר אנחנו מפתחים אני. שלא כמו החיות יש לנו כושר של מודעות עצמית שמתעורר כאשר יש אחר. יוצא מזה שכאשר אנחנו מבינים שכל האחרים הם ''אותו אחד'' כמונו האני נעלם.-
טאו חמוד - אם נעלם לך האני אז בטח לא
צליל, 01/04/06 08:09
איכפת לך לתת לי את הבית והמכונית שלך. מה איכפת לך ? במילא אין לך אני . אה...ואל תדאג, אני אמכור לך אותם בחזרה כי בסך הכל אני רוצה את הכסף לקנות לי בית במקום שאני אבחר ולא היכן שאתה בחרת, כי לי דווקא יש אני מאוד מוגדר ובעל רצונות משלו שלא תלוי באחרים.
-
טאו, 01/04/06 09:01
הטון המזלזל שלך באמת מראה שלא התקדמת יותר מדי בדרך הרוחנית. נסי לשחרר קצת את האחיזה שלך באגו, תתפלאי מה זה יעשה לך :)
-
צליל, 01/04/06 10:05
מי אמר שהתקדמות בדרך הרוחנית זה לשחרר את האחיזה באגו ? זה כל העניין. שלדעתי טיפוס בסולם הרוחניות זה להתחבר טוב טוב לאגו ולזהות את מרכז האני ולאחוז בו . ולא לעזוב. אתה יודע, אפשר ליפול מהסולם שעוזבים את האחיזה בשלביו... מפחיד לחשוב היכן היתה נמצאת האנושות היום ללא אותו אגו. (טוב, אולי היית נותן לי את המקום שלך במערה במקום את הבית). תודה לאל ההיסטוריה האנושית ארוגה מאנשים שהתחברו חזק ובריא לאגו שלהם והפכו לפורצי דרכים בהמון תחומים של החיים. נכון, צריך להיזהר לא להפוך חס וחלילה למגלומנים או לנפח את אותו אגו יותר מידי עד שהוא יתפוצץ כמו כל בלון. רק שבין זה לבין שיחרור מוחלט מהאחיזה באגו יש הבדל. אור ואהבה :) ולילה טוב לי . מתובל בחלומות פז שמייצר לי ה''אני''...
-
י, 01/04/06 11:28
בדיוק לזה התכוונתי כאשר הזהרתי מפני הליכה בדרך של דבר-גורר-דבר, ושל נסיון להשתמש בהנמקות לוגיות כדי להסיק מסקנות לגבי החיים. את הרי יודעת שיש הרבה דוגמאות של אנשים שבאמת ויתרו על הבית ועל רכושם לטובת מישהו שאיננו אני שלהם. אז מה זה מוכיח? אולי זה מוכיח שהם באמת ויתרו על האני שלהם? (אבל, רגע לפני הויתור, הם בחרו לטובת מי לותר?) אולי זה טוב? אולי זה רק מוכיח שהם השתכנעו שרכוש הוא נטל, והם מבקשים אני-טהור, נטול נכסים חמריים? ואולי להיפך? אולי אפשר לותר על אני, אבל לא לותר על הבית והמכונית, כי זה חמים ונעים, (ואת זה יכול להגיד כל חתול)?
-
צליל, 01/04/06 16:30
האנשים שאני מכירה שוויתרו על ביתם היו כאלו שהצטרפו לכתות, והפקירו את חייהם בידי גורו מפוקפק , והתוצאות היו הרות אסון. ולא חסרות דוגמאות כאלו . אני לא מכירה אנשים שויתרו על ביתם כי הם השתכנעו שרכוש הוא נטל. כי היכן בדיוק הם יחיו וישנו אחרי שהם נתנו את בתיהם ? ברחוב ? ביער ? (גם שם הם יצטרכו בסופו של עניין ליצור להם בית, רק שזה יהיה מקרטון או מענפים). קשה לי למצוא אני-טהור אצל Homeless ולראות את הנכנסים כנטל. זה שוב ללכת קצת רחוק כי אפשר בכלל לראות את כל החיים כנטל... אולי (לא אולי , בטוח) צריך לשים גבולות למה שמיחסים או משקיעים בבית, ולא להפוך אותו לאבן ריחיים תמידית (אותו נטל שאמרת) , אבל בין זה לויתור כליל על בית צריך להיות הבדל. ההבדל הוא האלטרנטיבה. כלומר: שאנחנו באים לוותר על משהוא אנחנו צריכים להבהיר לעצמנו מראש טוב טוב מה הן האופציות האחרות שעומדות לרשותינו, כדי שלא נמצא את עצמנו ברחוב (תרתי משמע). ולמה אנשים שמתגרשים מורטים אחד לשני את הנשמה במריבות על הבית והרכוש אם ויתור על הרכוש מוביל למיזוג עם איזה שהוא אני-טהור ? מה, לא טוב לעשות עיסקת חבילה ובאותה נשימה גם להיפטר מהאשה וגם ליצור היתוך עם אני-טהור ? אין לי מושג למה התכוונת בשורה האחרונה שלך. איך אפשר לוותר על ה''אני'' ? אז מי עכשיו זה אני ? אתה ? זה לא יתכן כי הידע שלי והחשיבה המתמטית שלי שואפים לאפס מוחלט (ולא שבפיזיקה המצב יותר טוב:)). אז כנראה יש בכל זאת משהוא שמפריד ''אני'' מ''אני''. ובמציאות כל ''אני'' כזה מופרד בהרבה מאוד משהוא-יים כאלו. טוב, בגלגול הבא אני רוצה להיות דולפינה, אז אולי אדע איך לוותר על אני אחד לפחות... :)
-
י, 01/04/06 18:24
הנושא הוא ויתור על הרכוש ולא על הפונקציה (זה הרי מה שבקשת מטאו). הבית כפונקציה - אפילו חיות מחפשות או בונות. לותר על רכוש - זה העניין. דוגמאות? כמובן שמייד חושבים על הכתות למיניהן, אבל זה נכון על כל נזיר ונזירה, ובראשם בודהה. חברי הקיבוצים בדורות הראשונים, שמסרו את כל רכושם לקולקטיב. ובעצם - כל(!) מי שגר בבית שכור ואין לו בית משלו. לגבי אפשרות הויתור על האני, הרי זה נושא כל הדיונים כאן. אלא שמכיוון שיצרת קשר בין ויתור על אני וויתור על רכוש, באתי לנתק את הקשר, ולהציע לותר על האני ולהשאיר את הרכוש.
-
איילת, 01/04/06 19:38
התקדמות בדרך הרוחנית זה אך ורק לשחרר אחיזה באגו. אך ורק ובלבד. אני לא מכירה מטרה אחרת להתקדמות בדרך הרוחנית, או תוצאה אחרת. אבל אם את מכירה, אני אשמח לשמוע.
-
''מפחיד לחשוב היכן היתה נמצאת האנושות היום ללא אותו אגו''
טאו, 01/04/06 19:49
ממש. אנחנו על סף הכחדה עצמית. את לא שמה לב שעוד מעט או שנשרף בפטרייה אטומית או שיגמרו המים/האוכל/החמצן? את לא רואה שאנחנו עסוקים או בהשמדה הדדית או בהשמדת הטבע? אז נכון שבאמצע מצאו תרופה לפוליו, וזה יופי, אבל בראייה קצת יותר מקיפה האגו מוביל אותנו לאבדון.
-
איילת, 01/04/06 19:55
שאת אומרת מה זה לדעתך טיפוס בסולם הרוחני, להיאחז היטב באגו, פן תיפלי או תאבדי את כל מה שיש לך ותצטרכי לגור במערה בלי חשמל.. כלומר, לפי דברייך את מפחדת לשחרר אחיזה באגו כי את רוצה להרגיש בטוחה בכל מיני דברים, ובאופן כללי. לגיטימי. אבל תדעי שאת לא צריכה לשחרר את כל האחיזה ו''להתפרק לגורמים'', רק לשחרר אחיזה קצת כל פעם. וזה לא ייקח ממך שום דבר שיש לך ושאת רוצה אותו באמת, אני מבטיחה לך.
-
צליל, 01/04/06 23:34
לטאו תאמין לי שאני בהחלט רואה שיתכן והאדם יכלה את משאבי כדור הארץ או את עצמו. אבל זה בדיוק העניין זה לא האגו שמוביל אותנו לאבדון אלא זה דווקא היעדר האגו. אם העולם היה מלא ביותר אנשים עם אגו חזק ומפותח שעומדים על דעתם, היו יותר אנשים מאכלסים את התנועות לשמירת הטבע והסביבה וביחד הם היו יוצרים כוח שחזק מכוחם של התאגידים הגדולים - שהם הם שמכלים את משאבי הטבע ומזהמים את כדור הארץ - בלי לחשוב על המחר. אתה דווקא מדבר עם אוהדת של איכות הסביבה :) (אם כי אני לא בכל האגודות של שמירת החיות כמו PETA כי מתנקזים אליהן שונאי אדם קיצוניים בתחפושת של אוהבי חיות) וזו סתם היתה הערת ביניים מסיפור אחר). ולאיילת לקחת פה שתי דוגמאות שונות לחלוטין שנתתי בהיקשרים שונים ועשית מהן מיקס. אין לי שום פחד מלגור במערה בלי חשמל וזה לא קשור לאיבוד אחיזה באגו. לדעתי טיפוס בסולם הרוחני הוא כן אחיזה באגו כי אני רואה את כל ההנעות של האדם מונעות על ידי יסודות ביולוגיים התנהגותיים. (מודעים או לא מודעים. זה לא משנה לדיון זה). כולל טיפול, שמירה, והגנה על הצאצאים (למשל). וזה לא עושה את אותן ההתנהגויות פחות יפות כי הן ארציות בעיני אי אלו משוחרי הרוחניות. הן מבט שונה ותפישה שונה וזוית אחרת להסתכל על ה''אני''. העניין הוא איך אנחנו מריצים את אותו אגו על הסקלה שלנו. אם נאיץ אותו לקיצוניות אז נגיע להיבטים חולניים שלו . צד אחד יהיה אגואיזם שהוא חזירי ולא מתחשב בסביבה ובזולת וצידה השני של הסקלה יהיה ביטול שלו עד איון מוחלט של ה''אני''. וזה עונה שוב לטאו - שרק אגו בריא וחזק ימנע מאנשים להתבטל בפני שליטה של תאגידים גדולים או גורויים או דתות או כל מי שלוקח מהם את האגו בשביל לפסל אותו לצרכיו הוא. :)
-
יעקב - אנשים אף פעם לא מסרו את כל רכושם לקולקטיב.
צליל, 02/04/06 00:14
תמיד, אבל תמיד השאירו דברים אישיים. כי זה צורך. צורך שיהיו לך דברים אישיים משלך, בלי קשר דווקא לגודלם. וברגע שזה התאפשר (במרוצת השנים) עברו לרכישת הבתים בקיבוצים. כי זה מספק את אותו ה''אני''. בקשר לשכירות - אז נראה לי שזו בחירה זמנית של ה''אני'' בשלב מסויים בחיינו שאנחנו לא רוצים מחויבויות לטווח ארוך. כי אותו ''אני'' שלנו רוצה דווקא בזמן מסויים - לבנות מבנים ארעיים שניתנים לפירוק בקלות (בית שכור שניתן לעוזבו בכל רגע נתון בלי שום מחויבויות). ואני לא רואה הבדל בין רכוש לפונקצייה. לכל רכוש יש פונקצייה . לא ? אפילו למבחנה שנכנסת להריון...:)
-
-
י, 01/04/06 10:24
אבל במסגרת החמרים למחשבה - למה טרזן, שלא היה חסר לו שום אני, בגד גם בהוריו הקופים, וגם במורשת האין-אני, והעדיף להמיר את זהותו לחברתה של ג'יין? אילו טרזן היה נכתב היום מחדש, האם זה היה להיפך? ג'יין הייתה מותרת על האני, ויוצאת למסע של התעוררות חייתית? דבר שני, בקופים המפותחים דוקא יש אני. דרך מעניינת לבחון את קיומו של אני, גם בחיות, היא לבחון את התנהגותם כאשר הן מול המראה. חיה בלי אני רואה במראה חיה אחרת ומתנהגת בהתאם. חיה עם אני יודעת שהדמות במראה היא בעצם היא. גם אני אהבתי מאד את המשפט האחרון שלך, שמתקשר גם למה שאמרת אי שם למטה, בזכות האינדיוי דואליות. תנו לאני את הכבוד המגיע לו.
-
-
-
-
צליל, 31/03/06 17:28
י, - קודם כל נהנתי לקרוא את תגובתך :) החשיבה המסודרת, הקוהרנטית והביקורתית היא יחודית לאדם. וכמו שאמרת עוזרת לו להבין מושגים מופשטים. אבל זו גם אותה קללה - בדיוק כפי שכתבת. והיא יכולה להיות אחת מהסיבות שאנשים מסויימים ימאסו בחייהם וישימו להם קץ. בגלל אותה חשיבה לוגית (שאין לחיות) והסקת מסקנות מוטעית. בדיוק כפי שכתבת :...''בשיטתיות ובעקביות מתחילים מנקודת מוצא וממשיכים ממנה, ומגיעים לפעמים מאד מאד רחוק.''
-
-
24.
נון ס., 31/03/06 09:36
הבאת כמה דברים חדשים בתגובה האחרונה שלך ''גם למחשב יש מרכז וגו'''. ראשית, לא דיברנו עד עכשיו על טוב ורע. אתה טוען שרק כאשר המציאות נענית לרצוני אני מבחין שזה ''טוב''. ללא מרכז שליטה, אתה טוען, לא אוכל לשפוט את תיפקודי האורגניזם (והעולם), ולכן התיפקוד שלי יהיה ''מיותר או מזיק''. אני חולק עליך. דווקא ללא מרכז התפקוד שלי יהיה אופטימלי, בהרמוניה טוטלית עם הכוליות, ולכן כמובן ''טוב'' בצורה מוחלטת. הגוף שלי והעולם אמנם לא ישרתו את המטרות שלי (כי לא יהיה ''שלי''), אבל הם יתגלגלו להם בשמחה קדימה ויתפתחו בהתאם למה שנקרא ''רצון השם'', שמעתה יהיה באופן מלא גם רצוני. נקודת המחלוקת שלנו כעת עברה ממישור פסיכולוגי (האם כלל ניתן לאדם לחיות ללא מרכז) למישור מטאפיזי: האם יש אלוהים או אין. נראה לי שאתה מאמין שאין משהו גבוה ורחב יותר מהעצמיות האינדבידואלית, ולכן אתה חושב שללא זו החיים יהיו תפלים. אני חושב שיש משהו גבוה ורחב יותר, ולכן אני חושב שללא העצמיות החיים דווקא יהיו טובים יותר. כלומר השאלה היא האם כאשר אין אני, החיים דומים לחיים של פרה, או אולי שולחן, כלומר חיים סתמיים של בהייה ריקה וניטרליות, או אלו יהיו חיים דווקא של מלאות ושל טוּב. קיומה של מציאות אלוהית מאפשרת חיים שלמים דווקא ללא אני שעומד ומכריז על עצמו: אני אקבע, אני אנווט (non serviam!!!), אלא ריקות ממרדן שטני שכזה שנותנת לאלוהות לפעול דרכך (או בעצם מכירה בכך שזה היה המצב כל הזמן, כלומר שהשטן אינו אלא ידו שמאלית של האל). וכאן אני חוזר למה שאמרת בפתיחת דבריך: האני של המחשב הוא האני שלי, שמפעיל אותו מבחוץ. בדיוק כך האני האמיתי שלי הוא אלוהים, שמפעיל אותי ''מבחוץ'' (בעצם הוא כל מה שיש, לכן ''בחוץ'' ו''בפנים'' חסרי משמעות).-
איילת, 31/03/06 10:04
גם עצמיות וגם אלוהים פועל דרכך? למה לא גמישות ולוליינות המאפשרות לך גם לחוש בעצמיותך ולשהות בתוכה כמרכז וגם להרפות ממנה ולהיפתח לגבוה ולרחב, לכאורה להיעלם, ואז לשוב לעצמיות ולעבד את החוויה, לבוא וללכת כרצונך מזה לזה? אני חושבת ששניכם צודקים, גם מישור פסיכולוגי וגם מישור מטאפיזי, גם אין מרכז וגם יש מרכז, אחד מהפרדוקסים הרבים של השלם הדרים בכפיפה אחת. כבני אדם - יש לנו מרכז - מה לעשות... האני האמיתי שלנו הוא אלוהים, והביטויים בחומר של האני האמיתי של אלוהים זה אנחנו. מראות זה של זה. אני לא יודעת מה אלוהים היה עושה בלעדינו ואיך היה חווה את עצמו על אינספור אופניו, לא פחות מאשר מה היינו עושים בלעדיו. ולכל חוויה עשירה שהוא חווה את עצמו יש מרכז, הכרה, מבנה פסיכולוגי מורכב ורצף פסיכולוגי, שנקראים אדם.-
עמית, 31/03/06 11:35
כאילו היית נכדתו של אלוהים. ואני מתנצל,אבל מה לעשות, לי אין מרכז כבן אדם. מקסימום מקסימום, אני מהווה ''פתח ניקוז'' לרבדים מסויימים של ההויה.-
באמת?, 31/03/06 13:19
ומ משמעות המונח ''לי'' במשפט שיצר מי שאין לו הוויה נפרדת כאדם? -
-
-
נון ס., 31/03/06 12:24
כלומר, הגישה של כותב המאמר היא אולי יותר מדי החלטית, יותר מדי חד צדדית. אומר כך: אין מרכז, אבל יש, בכל זאת, סוג של אינדבידואליות. הייתי מדמה את האדם למערבולת מים בתוך זרם אדיר: הוא כל הזרם כולו, ויחד עם זאת הוא נקודה מרוכזת של התרחשות. או אולי זה קורה בדרך של פעימות של האחזות ואחרי זה הרפייה ושחרור, כפי שהצאת. יש פה, בהחלט, מן הפרדוקסליות. אבל מרכז כמהות יציבה וקבועה שהיא היא האני ה''אמיתי'' - אין, ומי שמתקווץ סביב מרכז מדומיין שכזה - סובל.-
מסכימה לדבריך, והיטבת להדגים, דוגמאות שיישארו איתי :)
איילת, 31/03/06 12:56
נראה לי שאינדיבידואליות - זה כל הסיפור, כל מטרת הבריאה, לא? הרי זרם אדיר ולא מובחן היינו גם קודם.
-
-
-
יוסף.ש., 31/03/06 10:07
האם אתה מתיחס למצב בו יש רק מודעות טהורה וכל השאר, הגוף, הרגשות והמחשבות הפרטיים מנוהלים ע''י כוח אוניברסלי (בוודות כח זה נקרא Gunas). במקרה זה עולה נושא מעניין של האחריות האישית. עם אנחנו מנוהלים ע''י כח עליון (נקרא לו לצורך זה, אלוהים) אזי אין לנו אחריות על כל מה שהגוף (בהגדרה הנ''ל) עושה. כיוון שהתוכנית האלוהית היא מושלמת ולא ניתנת לשינוי, אזי הוויתור לאפשר לאלוהים לעבוד דרכך היא האחריות היחידה. באופן פרדוקסלי, האחריות פה החא שלנו לא כאנשים פרטיים אלא אחריות של אלוהים שמשתמש בגופינו לקידום האבולוציה ומה שנותר לנו - כבעלי מודעות טהורה, היא רק להינות ממעשי האל ללא התנגדות.-
נון ס., 31/03/06 12:28
אין צופה ונצפה, עד והתרחשות, מודעות ועולם, הכרה וגוף. זו אי-שניות אמיתית, ולכן אין מצב בו ''אלוהים'' שולט על המעשים ''שלך'', ולכן ''לך'' אין אחריות וכו'. אתה אחראי כי אתה אלוהים. אבל לא כמרכז פרטי אלא ככוליות עצמה.
-
-
עודד, 31/03/06 13:38
באמת כדאי להעביר את הדיון לכאן. אתה הוא זה שהכניס את נושא הטוב/לא טוב כשאמרת שהמחשב מתפקד טוב ללא מרכז, ולזה עניתי. עד שלא תאבד לחלוטין את עצמיותך, רצוי לשים לב להבחנה הזו ביני ובינך. השיפוט טוב/לא טוב אינו יכול להתקיים ללא הבחנה הבדלה ושיפוט מנקודת המבט האישית של השאיפות הכוונות והמטרות שלך. שוב מרכז שבוחר מעדיף מווסת ומכוון. המטרות שלך יכולות להיות אגואיסטיות צרות, או שאתה יכול לדאוג לכלל האנושות. זה עדיין אתה שבוחר מבחין ומפלה. כל קביעה שלך, כל חתירה שלך, כל הבחנה ושיפוט שלך, נובעים מהמרכז הזה. הדיון שלנו על אלוהים אינו מטאפיסי. כל מה שאמרתי עד עכשיו נכון רק לדיון הפסיכולוגי ואתה לא יכול להסיק מהדברים הללו על דעתי על אלוהים. כל זמן שלמישהו מאתנו יש העדפה, לחיוב או לשלילה, על קיומו של האל, הדיון הזה נשאר במישור הפסיכולוגי, וכמו כל פעולה שלנו הוא מיועד לספק את ההעדפות של אותו מרכז. ההעדפה יכולה להיות ''יש אלוהים'' ויכולה להיות ''אין אלוהים'' כמו שהיא יכולה להיות ''אין מרכז או ''יש מרכז''. ללא אותו אני שמעדיף בוחר ומכוון. אין שום משמעות לחיים. אין שום משמעות לטוב, וגם אין שום משמעות לקיומו או אי קיומו של אלוהים. היותו או היעדרו היו משאירים אותך אדיש ולא היו מלהיבים או מדכאים אותך. גם אין שום משמעות לקיומך שלך והוא מיותר וחסר טעם עבורך, מהטעם הפשוט שללא מרכז שבוחר ומעדיף גם לא היה קיים ''עבורך''. גם הרמוניה או דיסהרמוניה היו משאירים אותך אדיש לחלוטין. אפילו אדיש לא היית, מהסיבה הפשוטה שבכלל לא היית. לא הייתה לך כל העדפה. גם קיומו של אני או היעדרו היו חסרי משמעות עבורך. קיומו של האני מוכח בעצם המבנה הייחודי והמופלא שבו מאורגנים החיים הנפשיים של האדם. זה לא אומר שהם מושלמים. הם רחוקים משלמות. כותב המאמר מרשה לחוסר השלמות הזו לדחוף אותו לכיוון של הריסתם הטוטאלית בגלל הבנה מוטעית וקושי להבחין בדקויות, בזמן שחוסר השלמות הזה יכול להניע אחרים לכיוון של בנייתם ופיתוחם. אחת התכונות של האני היא היכולת להזדהות עם כל שיפוט, חתירה, ותשוקה רגעית, ולשכוח את כל שאר השיפוטים הכוונות והמטרות. זה לא מעיד כלום על היעדר אניות. רק על היכולת של תחושת העצמיות ללכת לאיבוד ברגעי, בחולף ובמשתנה. אבל אם פעם תמכת בלהט בליכוד והיום אתה תומך בלהט בעבודה זה לא אומר שאין לך אני. רק ששינית את דעתך. גם כשאתה רואה את עצמך כמערבולת בתוך זרם מים אדיר זו פעולתו של המרכז הנפרד שמחפש למצוא את מקומו בתוך זרם הקיום ולבסס ל-ע-צ-מ-ו גישה נכונה, ראויה, טובה מאחרות, אל אותו הזרם, אל העולם. שוב בחירה, שוב העדפה, שוב הפרדה, שוב האני שלך מול העולם, כשהוא מנסה למצוא בו את מקומו הראוי ולהגדיר את עצמו בדרכים שינעימו עליו את חייו. אין לך מפלט מזה. כל פעולה שתעשה רק תוכיח את היותך נפרד ופועל כנגד העולם על מנת לספק את העדפותיך האישיות. כשאתה אומר שיש בכל זאת סוג של אינדיבידואליות אתה ממלא אותי תקוה. יותר מזה אני לא צריך. זה כמו להיות קצת בהריון. ומכיוון שהצלחנו להגיע עד לכאן, חידה: מתי בכל זאת אותו אני, על אף קיומו הנפרד והאינדיבידואלי, על אף היותו פועל מתוך מרכז, מתוך העבר, מתוך הכוונה ושליטה, ותמיד למען סיפוקו האישי, אינו נמצא בהתנגשות עם העולם ?-
וכמובן, חשוב מאוד להתייחס לרצון השם
עודד, 31/03/06 14:38
הרב עובדיה עושה רק את רצון השם לא את רצונו שלו. זה השם שמעוניין בחלק מעוגת התקציב. גם אבו מוסאב א'זרקאווי עושה רק את רצון השם. לא את רצונו שלו. זה השם שציווה עליו לשחוט את הכופרים למען האדרת שמו. גם האמא תרזה, עשתה רק את רצון השם, לא את רצונה שלה. השם ציווה עליה לרפא את תחלואי העולם ולטפל בחלכאים ובנדכאים. בכל המקרים האלה אנשים עושים את רצונם שלהם ומתרצים אותו ברצון האל. לעיתים מתוך אמונה שלמה שאלו הם פני הדברים, ולעיתים בציניות מצמררת. אבל כדאי להתחיל לחשוב קרוב אלינו כדי לא לטעות. הביטוי רצון-השם מעורר בנו אקסטאזה שעלולה לבלבל אותנו. בוא נחשוב על רצונו של אדם אחר. מתי אנחנו מוותרים על רצוננו ומרשים לרצונו של אדם אחר לנהל אותנו ? כשאנחנו משוכנעים שהוא חכם יותר מאיתנו, מבין יותר מאיתנו, ובעיקר, רוצה את טובתנו. כלומר, כשאנחנו מאמינים, בצדק או שלא בצדק, שרצונו תואם במידה כזו או אחרת את רצוננו. תאמר לי אתה אם בהכפפת הרצון שלנו לרצונו של אדם אחר, כמו גם לרצונו של האל, אין פעולה של בחירה, רצון, כוונה, והעדפה אישית. מהדברים שכתבת אני מניח שאם היית חווה התגלות אלוהית שבה היית מצווה לשחוט את כל הכופרים, כנראה שלא היית ממהר להכפיף את רצונך לרצון השם. אולי אפילו היית שוקל אם לא עדיף לכרות ברית עם השטן. הסיבה לכך היא שבראת לך אלוהים בדמות הרצון והשאיפות ש-ל-ך לאהבה, להרמוניה, ולחיים טובים יותר. האל שבראת הוא יצירה שלך. הוא א-ת-ה כשאתה מקרין את שאיפותיך ומזדהה איתן. והאל הזה נועד לשרת אותך ואת שאיפותיך. בתנאים האלה, הצניעות שבויתור על העצמיות שלנו לטובת רצון השם, או שליחיו, היא רק יהירות מוסווית. על פי הנונדואליזם אין הבדל בין ריפוי בני אדם לשחיטתם. שניהם רצון האל. האם אתה בטוח שאתה מוכן לכל משימה שיטילו עליך, או שאנחנו מעדיפים לשחק במילים מרגשות בלי להבין את מלוא המשמעות שלהן ? גם התיאוריה של האנונימי היא הקרנה של האידיאל הרעיוני האישי שלו, של חיים חייתיים, נטולי עצמיות, בהרמוניה עם הטבע. לדעת המרכז הבוחר והמכוון ש-ל-ו, זה מה שיביא ל-ו את האושר הנכסף ויגאל אותו מסבל. וזו הבחירה ש-ל-ו. זה הכיוון שאליו מכוון אותו המרכז האישי ש-ל-ו, העצמיות שלו המזדהה עם רעיון, מאחורי הקלעים ומבלי שהוא יבין זאת ויהיה מודע לכך. -
-
נון ס., 31/03/06 15:27
לא להבין אותי פעם אחרי פעם. ראשית עניין ''רצון השם'': אם אתה מייחס לי אמונה באל כמשהו עליון ונפרד ממני פיספסת לחלוטין את כל מה שכתבתי עד עכשיו, והדיונים על מחבלים מתאבדים ואמא טרזה הם זלזול משפיל באינטיליגנציה שלי, ושל הקוראים האחרים כאן, באמת. ''רצון השם'' הוא רק ביטוי לדרך שבה האדם מתנהל כאשר הוא שומט את ההזדהות עם האני המדומיין. כך היו מתארים את זה מיסטיקנים שבאים ממסורות מונותאיסטיות, זה הכל. מהתגובה הראשונה שלך נראה שחזרנו לשאלה ששאלתי אותה קודם: האם אתה מסוגל לדמיין חיים מלאים ללא חוויה של מרכז שליטה. אתה לא. דבר כזה פירושו, בשבילך, מוות מוחי. אני כן חושב שזה אפשרי, גם כי פגשתי אנשים שמעידים על כך מניסיונם, וגם מעניות ניסיוני. אתה יכול לומר שאנחנו מדמיינים או משקרים. בסדר. העניין נשאר זה: אתה לא מוכן לקבל אפשרות כזו, ואני טוען שזה לא רק אפשרי, אלא אידיאלי. ''אין לך מפלט מזה. כל פעולה שתעשה רק תוכיח את היותך נפרד ופועל כנגד העולם על מנת לספק את העדפותיך האישיות'' לא לא לא. אפשר לפעול, לחשוב, לחיות ללא אני. אולי זה נפלא מכל דמיון, אולי זה לא רציונלי, אולי זה פרדוקסלי, אולי זה נס - כל זאת מנקודת המבט של האני כמובן. ודאי שהוא לא מסוגל לדמיין את החיים בלעדיו. מנקודת המבט של היעדר-האני זה הדבר המובן מאיליו ביותר. זה המצב הטבעי, הבריא, השלם, הטוב. כל מצב אחר הוא בלבול ואומללות. לכן אין לי פיתרון לחידה שלך, כי לדעתי כל רגע של אשלייה שיש מרכז פרטי באדם הוא מצב של התנגשות עם העולם (אם כי בדרגות חומרה שונות כמובן). אשמח לשמוע את הפיתרון שלך :)-
עודד, 31/03/06 17:28
קו חשיבה שהיה אמור להוביל בסופו של דבר למקום מסוים. אם איבדתי אותך בדרך אין טעם סתם לזרוק פתרונות שיהפכו לעוד סיסמאות אינטלקטואלית ריקות וחסרת משמעות מעשית. את אלה יש לנו בשפע בחלק גדול מהמאמרים, ובכלל בחיים. צר לי מאוד שהצלחת לשלות מהתגובה שלי רק עלבון. זו אשמתי. זה קורה לי תמיד כשאני מזכיר מחבלים.
-
י, 31/03/06 19:37
או שאתה אומר - ''אני'' הוא אשליה ולא יותר, אצל כולנו, כל הזמן, אז לכולנו, כל הזמן, בעצם אין ''אני''. ואז, איפה הבעייה? (ושל מי האשליה???) או שאתה אומר שיש ''אני'' אבל אתה מציע (ומאמין שאפשר) לנסות להפטר ממנו. ואז, כל עוד הוא כאן אתנו, הוא לא אשליה. -
-
-
-
חוה - גם שאת מאוהבת תיתכן התנגשות
צליל, 31/03/06 17:14
בין האני והתנגשות עם העולם. ולא חסרות דוגמאות מהחיים של אנשים שהתאהבו במי שלא מתאים להם וזה הוביל אותם להרס עצמי. (ואפילו להתאבדות בשל אהבות נכזבות). ולכן חשוב מאוד להישאר מחובר טוב טוב לאני ולמרכז הפנימי שלנו, ולא לאבד אותו אף פעם.
-
עודד, 31/03/06 17:50
כשאת מאוהבת, ומושא אהבתך אינו מחזיר לך אהבה או אינו מעוניין בך את עדיין ניצבת מול העולם ונאבקת בו. לפעמים דווקא תחושות המאבק וההתנגשות הגדולות ביותר, עד כדי יאוש מוחלט מהחיים, נובעות מאהבה שנותרת ללא מענה. בכל פעם שהעולם נענה לתשוקה, לרצון, או לצורך כלשהו שלנו אנחנו חווים מידה כזו או אחרת של אושר והתחושה שהעולם נאבק בנו ואנחנו בו פוחתת מעט. זה כולל גם את הצורך להביע אהבה ולקבל אותה. אבל במובן הזה, הרגיל, שבו משתמשים במילה אהבה, מפני שככלות הכל אנחנו אוהבים את מה שמענג אותנו ואת מה שאנחנו משתוקקים אליו, היא אינה שונה מכל מאבק אחר שאנחנו נאבקים בעולם כדי להגשים את רצוננו. לפעמים המאבק מצליח, ולפעמים לא.-
דוגי האוזר, 31/03/06 19:55
לפני כשבוע חזרת אחורה עד דקארט היום התקדמת עד פרויד מה הלאה אנדרו כהן?
-
-
-
אני נזכר ששאלתי פעם - האם לחיות יש אני
י, 31/03/06 20:04
כי אם כן, אז ראשית, אנחנו כבר לא מדברים רק על בני -אדם, אבל חשוב מכך, זה אומר שיש לאני דרגות ורמות שונות. מאני אנושי בטופ, ועד לנמוך ככל שתציע, אפילו לזבובים. ואם יש אני בדרגות שונות, אז אולי ניתן לשנות את דרגת האני שלנו, ולרדת לאני חלקי, או נמוך יותר. ואני אומר זאת, גם משום שבתגובה השניה שלך, כשהעלית את נושא הכפפת הרצון, חשבתי על מקרים של שיעבוד קשה ומוחלט, שבהם האני יכול לרדת לרמה של אני חייתי ונמוך ביותר, וגם משום שמצד שני, כשנון, בתגובותיו, מתאר את ה(אין)אני האידיאלי, הוא מוותר על כמה אלמנטים אנושיים במובהק, ומקבל משהו שנראה הרבה יותר חייתי ממה שנהוג בדרך כלל אצל בני האדם:)
-
-
נון ס. - הדוגמא שהבאת על הפרה אומללה
צליל, 31/03/06 16:27
ולא משקפת מאומה על עולם החי. לכל החיות יש אני מוגדר. יש להן עצמיות וגם מ ר כ ז ברור ומוגדר בדיוק כמו לבני האדם. יש להן יכולת חשיבה (שונה משל האדם אבל קיימת) ויש להן זיכרון שבנוי על התנייה ולא על יכולת המשגה ובניית מושגים וקונספציות, דימויים וכן הלאה שיחודיים לאדם. ואלו חלק מה''אני'' המוגדר שלהן . אבל מעל לכל הן מחוברות היטב לאינסטינקטים בסיסיים של הישרדות, והחיבור הזה הוא המרכז אצלן. לכן הן מסוגלות להריח סכנה ולברוח ממנה, מה שלא תמיד עושים בני האדם שיש להם יכולת הרס עצמית. כלומר : הם איבדו את הקשר האינסטינקטיבי הזה עם מ ר כ ז הבקרה שלהם. למשל: מזריקים לעצמם סמים או מעשנים אותם למוות או מתאבדים או כל פגיעה אחרת בעצמם תוך כוונה תחילה - שזו המצאה רק של האדם. לא ברור לי איך אתה מסוגל להכריז שאין לבני האדם מרכז - כמהות יציבה וקבועה. ההכרזה הזו מסוכנת והיא זו שמביאה אנשים להתנתקות מעצמם ולכך שיצר ההרס העצמי גובר על יצר החיים וההישרדות. והכרזה כזו יכולה לצאת רק מפי מי שלא מבין את היסודות הביולוגיים להתנהגות האנושית. ובנוסף לכך - אתה סובל כמו שכל חיה אחרת סובלת ולא בגלל מרכז מדומיין. ואיך בכלל נכנס כאן הדיון על אלוהים ? (הגבתי לך כאן על כמה תגובות שלך).
-
-
23.
-
22.
''היצמדות למשמעות המילולית גרידא
עודד, 30/03/06 10:05
''היא לא פחות מאשר טעות''. אזהרה במקומה. אני תוהה אם לא עשית בדיוק את זה עם הציטוט הפותח. גם להוציא אותו מהקשרו, גם לא להבין אותו בכלל, וגם לבנות עליו תילי תילים של תיאוריות מופרכות ? באמצעות האני, אותו המרכז שקשור בטבורו אל העבר, שהוא הזיכרון, אני נעשה מודע לעצמי כישות שחיה בממד הזמן ויכולה לקשור את המחשבות הרגשות והפעולות שלי בעבר למחשבות לרגשות ולפעולות שלי ברגע הזה ובעתיד. זו פעולתו של האני, של המרכז. ליצור לכידות של כל חלקי האישיות. ללא מרכז כזה היינו אורגניזם חסר תודעה עצמית שמגיב אינסטינקטיבית באופן שרירותי לגירויים של הסביבה ברגע נתון ללא כל הכוונה פנימית, ללא עבר, ללא עתיד וללא רצון מעבר לתשוקות רגעיות. וזה פתרון מצוין כדי להימנע מחרדת המוות. עובדה שאבנים עצים וחיות לא פוחדים למות. היכולת הזו לחיות בממד הזמן בזכות האני הזיכרון והחשיבה היא שאחראית בנו לכל דבר שעושה אותנו ליותר מסתם חיה שהולכת על שתיים שכל תכליתה לשרת את הצרכים של האורגניזם שלה. נכון, היא גם מביאה עמה בעיות שייחודיות רק לאדם. אז מה ? ממתי מטפלים בפלטפוס בכריתה של הרגל ? מישהו מכיר מישהו עם אני מגובש שלא מחפש תהילה עולמית, או לא רוצה לכבוש את העולם, או אינו חי בחרדה נוראה מהמוות ? כי אם כן, אולי הבעיה בכלל אינה באני ? ואולי ההזדהות המוחלטת עם רעיונות היא רק בעיה של הזדהות מוחלטת עם רעיונות ולא בעיה של האני ? האם אורגניזם חסר אני יכול להיות רופא ? או צייר ? או מוזיקאי ? או סופר ? או בעל ? או רעיה ? או הורה ? או מורה רוחני אנונימי ? או לכתוב מאמרים עקביים ומטעים על אורגניזמים מאושרים ? בלי מרכז מכוון ? בלי עבר ? בלי עתיד ? בלי מוטיבציה ? בלי רצון בלי תשוקה ? בלי בחירה ? ומה זה אורגניזם שמזדהה עם האני ? איך אורגניזם מזדהה עם משהו ? איך אורגניזם/ גוש תאים מאורגן חסר מהות נפשית, משתמש באני ככלי ? האם הוא צריך להשתוקק לכך ? האם הוא צריך לבחור בכך ? האם הוא צריך אינטליגנציה לשם כך ? האם כדי להיות אינטליגנטי הוא זקוק לעבר כזיכרון ? אם כן, אז יש לנו עוד אני שעושה שימוש באני ככלי. וגם הכרה שאינה מוגבלת ואינה תלויה במרכז היא פיקציה. אין כזו. מספיק לחשוב על מצבים שאנחנו לא בהכרה כדי להבין מהם גבולות ההכרה ובמה היא תלויה. ברמה הפיזית גבולותיה נמצאים בטווח חישת החושים ותלויים בה, וברמה הפסיכולוגית גבולותיה מוגדרים על ידי גבולות המודעות לחיים הפנימיים שלנו. אני יכול להיות מודע באופן ישיר ולזכור רק את החוויות הפנימיות שלי, לא את אלו של אדם אחר. העובדה הזו לבדה מצדיקה את קיומי כאני נפרד, וטוב שכך.-
נון ס., 30/03/06 11:04
אבל אולי המציאות מופלאה ממה שאתה חושב. ''ללא מרכז כזה היינו אורגניזם חסר תודעה עצמית שמגיב אינסטינקטיבית באופן שרירותי לגירויים של הסביבה ברגע נתון ללא כל הכוונה פנימית'' ממש לא. ההכרה לא תלויה במרכז. זה הרי כל העניין של המאמר של האנונימי. אי אפשר כמובן להוכיח את אחת משתי האופציות, אבל אני מסכים איתו. אין להכרה מרכז והיא לא זקוקה למרכז. ''אם אורגניזם חסר אני יכול להיות רופא ? או צייר ? או מוזיקאי ? או סופר ?'' וכו' וכו'. בהחלט כן. במו עיני ראיתי בני אדם שחיים חיים מלאים ולא פועלים מתוך מרכז. למשל דאגלס הארדינג שמאמר עליו הופיע כאן לאחרונה, שלא מזהה שום מרכז בהוויתו. אז תגיד: הם רק חושבים ככה וטוענים ככה, אבל זה לא נכון. אז אומר אני: אתה רק חושב וטוען שאתה פועל מתוך מרכז, אבל זה לא נכון. ''אני יכול להיות מודע באופן ישיר ולזכור רק את החוויות הפנימיות שלי, לא את אלו של אדם אחר. העובדה הזו לבדה מצדיקה את קיומי כאני נפרד'' לא נכון. אפשר להיות מודעים לחוויות פנימיות של אנשים אחרים. גבולות ההכרה אינם הרמטיים, ויש שיאמרו (אולי הכותב) אינם קיימים בכלל. ברור שזה לא אירוע נפוץ, אבל אם מגיעים לרגישות מספיק גבוהה זה אפשרי, ואפילו מובן מאיליו. ובאשר לקרישנמורטי, אני לא יודע מי מבינכם הוציא אותו מהקשרו, אבל כל הסבר על אחד מהפסקאות האניגמתיות שהוא כתב (או אמר) מתקבל אצלי בברכה (ועל כן אני גם מודה לך, עודד, על האופצייה המעניינת שהצעת).-
עודד, 30/03/06 12:06
דאגלס הארדינג אינו מזהה שום מרכז בהוויתו. הוא מתעורר בבוקר והיעדר המרכז הוא הדבר היחידי או העיקרי שמעניין אותו. הוא זוכר אותו מאתמול ובוחר לעסוק בו מחדש במקום למשל להיות מטפל בדיקור או עגבן צמרת. הנושא הזה מרתק אותו וממלא אותו התלהבות. בוער לו ללמד את את נושא היעדר המרכז לכל מי שמוכן להקשיב לו. האם יש ספק בכך שיש לו מרכז אחושילינג שנשען על האתמול ? האם זה דורש הוכחה ? האם זה עניין של דיעה ? או שהוא מזדהה טוטאלית עם מילים שהוא התמכר לצליל הנעים שהן והתיר לעצמו להתהפנט על ידן, או שהוא לא יודע להסביר את עצמו כראוי. או שדבריו הוצאו מהקשרם. (אותו הדבר נכון גם לגבי ק'.) דאגלאס הרדינג גם גילה שאין לו ראש. אני טוען שיש לו. האם זו דעתי האישית בלבד, או שזו עובדה ? קרישנמורטי ידע לעמוד יפה מאוד על שלו ולהתנגש עם העולם כשניסו לגזול ממנו את זכויות היוצרים על העבודה שלו. האם אדם ללא אני נפרד היה נלחם על בעלות על מה ששייך לו בבית משפט ? או שהוא שיקר לכל העולם במשך עשרות שנים, או שהוא התכוון למשהו שונה לחלוטין מהתיאוריה המגוחכת שמופיעה במאמר. להכרה חייב להיות מרכז מפרש ומפענח. רמז לכך נמצא במשמעות של המילה עצמה. מעבר למה שנאמר בתגובה הקודמת, הכרה גם מניחה זיהוי ופענוח של של כל דבר שאתה מודע לו. ללא זיהוי לא ניתן להכיר, וללא עבר פעיל שמפענח לא ניתן לזהות. לכן, ללא עבר אין הכרה. וגם זו אינה דיעה אישית. גם אם אפשר להגביר את הרגישות עד אינסוף, עדיין, אתה תהיה הרגיש, המרכז הנפרד שחש, ומודע לעצמו ולרגישותו. גם אם היית מוצף באהבה מסירות ודאגה לזולת עד שלא היית חושב מחשבה אחת על עצמך, זו הייתה פעולתו ובחירתו של אותו מרכז שהוא אתה, ושבלעדיו שום פעולה יזומה אינה אפשרית.-
נון ס., 30/03/06 14:38
האם אתה מסוגל לדמיין קיום אנושי ללא מרכז בקרה ושליטה, או לא. האם אתה מסוגל לדמיין אדם שחי כהכרה חופשית, בלתי מוגבלת או לא. האם אתה מסוגל להעלות על דעתך אפשרות שההכרה ב א מ ת אינה צריכה מרכז כזה, ושחוויה של מרכז כזה היא פשוט אשלייה. ברור שאם התשובה שלילית תאמין שדאגלס הארדינג (או כל אחד אחר שטוען שאין לו מרכז, כמו רמאנה מהארישי, ניסרגדטה מהאראג', ועוד) משקר. אם התשובה חיובית תוכל לקבל שלפחות חלק מאלו באמת חיים את מה שהם אומרים.-
עודד, 30/03/06 19:00
אני יכול לדמיין חיים ללא מרכז בקרה ושליטה במובן שאתה והמאמר מתכוונים אליו. אלו חיים שלא תיתכן בהם מטרה, עקביות, או הכוונה כלשהי. חיים אקראיים לחלוטין שנשלטים לגמרי על ידי השפעות חיצוניות. זו לא הייתה הכוונה של קרישנמורטי. ואתה יכול לראות את זה מהדרך שבה הוא חי את חייו שהיו מתוכננים בקפידה, מלאים בהכרעות גורליות (בחירות), חדורי מוטיבציה, וממוקדי מטרה. קרישנמורטי דיבר גם על היצמדות לעובדות. הפרשנות שלך סותרת את העובדות הנ''ל וזה לבד צריך להטריד אותך. מה הבעיה להודות בכך שחלק מהאמירות שלו נשארות אניגמטיות עבורך ? ההכרה בכך יכולה להיות פתח להבנה של ההקשר הנכון שבו הן נאמרו ושל המשמעות האמיתית שעומדת מאחוריהן במקום הפרשנות שלך. זה עדיף מאשר לדבוק בכוח בפרשנות תיאורטית ואידיאליסטית שמבוססת על דמיון ואינה מתיישבת עם העובדות.
-
עודד, 30/03/06 19:03
אני יכול לדמיין חיים ללא מרכז בקרה ושליטה במובן שאתה והמאמר מתכוונים אליו. אלו חיים שלא תיתכן בהם מטרה, עקביות, או הכוונה כלשהי. חיים אקראיים לחלוטין שנשלטים לגמרי על ידי השפעות חיצוניות. זו לא הייתה הכוונה של קרישנמורטי. ואתה יכול לראות את זה מהדרך שבה הוא חי את חייו שהיו מתוכננים בקפידה, מלאים בהכרעות גורליות (בחירות), חדורי מוטיבציה, וממוקדי מטרה. קרישנמורטי דיבר גם על היצמדות לעובדות. הפרשנות שלך סותרת את העובדות הנ''ל וזה לבד צריך להטריד אותך. מה הבעיה להודות בכך שחלק מהאמירות שלו נשארות אניגמטיות עבורך ? ההכרה בכך יכולה להיות פתח להבנה של ההקשר הנכון שבו הן נאמרו ושל המשמעות האמיתית שעומדת מאחוריהן במקום הפרשנות שלך. זה עדיף מאשר לדבוק בכוח בפרשנות תיאורטית ואידיאליסטית שמבוססת על דמיון ואינה מתיישבת עם העובדות.
-
-
טאו, 30/03/06 14:56
להגביר את הרגישות עד אינסוף, עדיין, אתה תהיה הרגיש, המרכז הנפרד שחש, ומודע לעצמו ולרגישותו'' אבל בציטוט קרישנמורטי אמר שהמרכז של השליטה והאלימות הוא ''המרגיש''. אז או שהמרכז שלך הוא מרכז השליטה והאלימות, או שקרישנמורטי טעה. -
-
מדיונכם ניתן לערוך סינתיזה שמגדירה את ה''אני'' כמפוצל - זה החווה וזה
יוד, 30/03/06 16:17
המשקיף. (פיצול אסטרטגי. לא ליקוי). שניהם מגיבים(מחוייבים) לאורגניזם ולפונקציות שלו (החושים), אבל ''האני החווה'' תמיד מקדים את ''האני המשקיף'' שהוא בעל יכולת ההסקה וכל המערך הקוגנטיבי (הסקת מסקנות ועיבוד התוכן המודע.) האני המשקיף ובעל יכולת הבחירה הוא בעצם שם נרדף-לתבונה. ז''א ככל שאדם ניזון ומתקיים יותר ע''י ''האני המשקיף''--הוא מ-מ-ע-ט ליטול חלק בסוגיות ובהויה של ''האני החווה'' (כמובן עד גבול מסויים.) ''האני החווה'' הוא תביעת האצבע של הקיום עלינו. ''האני המשקיף''-הוא ''ההצלחה לא להגיע למשטרה''.(לשרוד) כי מי שייתפס ויענש בסופו של דבר הוא ''האגו'' --(דיירו וליבו של ''האני המשקיף''.) לא ניתן להתנתק מ''האני החווה''. הניסיון להתנתק מהאני החווה, שווה לנסיון לצייר בלי צבעים. התבונה (האבולוציונית) היא שאחראית על פיצול השניים. ולכן, לטעמי,אין חשיבות לחשוב על גרעיניות האני כפנימית-כסובייקט, או כאובייקט. הפיצול- הוא העמדת הפנים של המורכבת משניהם.(לשם זה נוצר הפיצול.) ''קרישנמורטי ידע לעמוד על שלו'' -כי ככה הוא בחר. באותה המידה הוא היה יכול לבחור שלא לעמוד על שלו. בשני המיקרים מיקום ה''אני'' זהה. רק ''האני המשקיף'' יכול לשחק במיקומו, אבל אינו מסוגל להתנתק.
-
-
-
י, 30/03/06 14:57
נהניתי (ואני מתכוון גם לקרוא את המאמר המקורי.) בינתיים, באופן המנותק מההקשר של המאמר, כמה הענויות לאתגר שבדברים שלך. הטענה שאנחנו ''יותר מסתם חיה שהולכת על שתיים שכל תכליתה לשרת את הצרכים של האורגניזם שלה (ושבין היתר, יש לה אני, על כל המשתמע מכך)'' היא לא יותר מהנחה, שמתאפשרת רק משום שיש לך את ''היכולת הזו לחיות בממד הזמן בזכות האני הזיכרון והחשיבה'' והשאלה, ''האם אורגניזם חסר אני יכול להיות רופא ? או צייר ? או מוזיקאי ? או סופר ? או בעל ? או רעיה ? או הורה ?'', מעלה כמה תהיות - האם הוריו (המוגבלים) של מוגלי למשל, הם לא אורגניזמים חסרי אני? ומה בדבר רעייתו של רועה הכבשים המתבודד חצי שנה בהרים? ומצד שני, איך אתה מתמודד עם התפקוד החלקי של המחשב בחלק מהתפקידים שציינת - רופא, צייר, מוזיקאי? האם יש בו שמץ של אני? האם הוא שומט במשהו את הקשר בין האני ותפקידו, ובין היחוד של האדם מעבר לעובדת היותו אורגניזם? דבר אחרון, נניח שהיית יכול להוודע ולזכור את החוויה הפנימית של אדם אחר - האם אין 'אני' שלך עדיין אחראי על החוויה? ואם הגבול מטשטש, האם האני שלך נהרס? האם זה יתכן? האם יכול 'אני' לקרוס? (רמז - אלצהיימר).-
עודד, 30/03/06 17:19
היא לא המילה המתאימה לטענה שאנחנו לא חיה שהולכת על שתיים (האמירה הזו אינה שיפוט מוסרי אלא שיפוט תודעתי). אני לא מעורה בביוגרפיה של מוגלי. לא הבנתי אם עניין המחשב הוא בדיחה או חידה. מנקודת המבט של הדיון באני, המחשב המשוכלל ביותר אינו שונה משעון מכני או מחשבון כיס. אני לא מרגיש צורך להתמודד עם השאלה אם לשעון יש שמץ של אני. אם הייתי יכול להיות מודע לחוויות הפנימיות של אדם אחר ולזכור אותן עדיין האני שלי היה החווה והאחראי על החוויה. ממש כמו שאני עצמי יכול לחוות חוויות אישיות ששונות בקיצוניות אחת מהשניה מבלי שגבולות האני שלי יטושטשו. האני שלי לא היה נהרס. מה שהיה עובר שינוי דראסטי הוא התפיסה שלי את עצמי ואת גבולות התודעה שלי. אני לא רואה באלצהיימר את קריסת האני, אלא את קריסת המערך הפיסי שמאפשר לאני לבוא לידי ביטוי. זה דומה בעיניי לאדם המשותק בכל חלקי גופו. לא יהיה נכון לומר שהרצון שלו קרס או נעלם.-
נון. ס., 30/03/06 19:12
הוא מאוד רלוונטי. מחשב מגיב על גירויים כפי שתוכנת, ומבצע פעולות שונות בהתאם למה שקורה, אבל ברור שאין לו שום מרכז שליטה ופיקוד (ואני לא מדבר על מודעות עצמית, כמובן, שזה ודאי שאין לו: אני מדבר על ''מפקד'' מרכזי שאומר לחלקים ''האחרים'' מה לעשות). אין למחשב מרכז שאחראי על הכל, אלא הכל פועל כיחידה אחת. והוא בכל זאת פועל טוב (חוץ מווינדווס, כמובן). זה מראה שלא חייבים מרכז כדי לתפקד.-
גם למחשב יש מרכז שולט ומכוון ויש לו אני
עודד, 30/03/06 23:29
שבלי ההכוונה שלהם הפעולה שלו הייתה או מיותרת או מזיקה. זה האני שלך. הוא שמפעיל אותו על פי רצונו. בלעדיך, אם הוא לא היה משרת את הכוונות והמטרות שלך, הפעולה שלו הייתה מיותרת וחסרת ערך. הוא פועל ''טוב'' רק במידה שהוא מהווה כלי להגשמת הרצונות והכוונות שלך. אם הוא היה פועל ללא קשר או בניגוד לכוונות שלך הפעולה שלו כבר לא הייתה טובה. עזוב מחשב. מתי אתה יכול לקרוא לתיפקודים המודעים שלך טובים ? מתי אתה חי בהרמוניה עם התיפקודים שלך ולא חש שהם פועלים נגדך ומתנגשים בך ? רק כשהם מוציאים לפועל את הכוונות והרצונות שלך, של אותו מרכז שולט בוחר ומכוון. אתה חש הרמוניה ושביעות רצון כשתיפקודי האורגניזם שלך משרתים את האני ונענים לרצון שלו, לבחירות שלו, להכוונה שלו. אתה אומר שלא חייבים מרכז כדי לתפקד. זה נכון. אבל תיפקוד בלי מרכז וללא הכוונה יהיה או מיותר או מזיק.-
נון ס., 31/03/06 09:32
ראשית, לא דיברנו עד עכשיו על טוב ורע. אתה טוען שרק כאשר המציאות נענית לרצוני אני מבחין שזה ''טוב''. ללא מרכז שליטה, אתה טוען, לא אוכל לשפוט את תיפקודי האורגניזם (והעולם), ולכן התיפקוד שלי יהיה ''מיותר או מזיק''. אני חולק עליך. דווקא ללא מרכז התפקוד שלי יהיה אופטימלי, בהרמוניה טוטלית עם הכוליות, ולכן כמובן ''טוב'' בצורה מוחלטת. הגוף שלי והעולם אמנם לא ישרתו את המטרות שלי (כי לא יהיה ''שלי''), אבל הם יתגלגלו להם בשמחה קדימה ויתפתחו בהתאם למה שנקרא ''רצון השם'', שמעתה יהיה באופן מלא גם רצוני. נקודת המחלוקת שלנו כעת עברה ממישור פסיכולוגי (האם כלל ניתן לאדם לחיות ללא מרכז) למישור מטאפיזי: האם יש אלוהים או אין. נראה לי שאתה מאמין שאין משהו גבוה ורחב יותר מהעצמיות האינדבידואלית, ולכן אתה חושב שללא זו החיים יהיו תפלים. אני חושב שיש משהו גבוה ורחב יותר, ולכן אני חושב שללא העצמיות החיים דווקא יהיו טובים יותר. כלומר השאלה היא האם כאשר אין אני, החיים דומים לחיים של פרה, או אולי שולחן, כלומר חיים סתמיים של בהייה ריקה וניטרליות, או אלו יהיו חיים דווקא של מלאות ושל טוּב. קיומה של מציאות אלוהית מאפשרת חיים שלמים דווקא ללא אני שעומד ומכריז על עצמו: אני אקבע, אני אנווט (non serviam!!!), אלא ריקות ממרדן שטני שכזה שנותנת לאלוהות לפעול דרכך (או בעצם מכירה בכך שזה היה המצב כל הזמן, כלומר שהשטן אינו אלא ידו שמאלית של האל). וכאן אני חוזר למה שאמרת בפתיחת דבריך: האני של המחשב הוא האני שלי, שמפעיל אותו מבחוץ. בדיוק כך האני האמיתי שלי הוא אלוהים, שמפעיל אותי ''מבחוץ'' (בעצם הוא כל מה שיש, לכן ''בחוץ'' ו''בפנים'' חסרי משמעות).
-
-
זה מראה שהתוכנה לא יכולה להתקיים
היי טק, 01/04/06 09:29
ללא מערכת הפעלה. כסביבה שמאפשרת חוויה. ולא היתה קורית שום התרחשות מידע עיבוד ולמידה ותקשורת ללא- אינטילגנציה אינהרנטית בכל חלקי המערכת ופרטיה, כמו גם במכלולה השלם ללא- הכוח המפעיל והמידע שהוא גם חומר גלם גם תוכן וגם צורות ותצורות ביטוי רק חסר במטאפורה הזו את נס החיים והאהבה והפוטנציאל הדינמי כדי לגאול אותה מהמכניזם האינרטי עליה היא מרמזת ולקרב אותה למציאות המופלאה מכל דימוי.
-
-
-
-
-
21.
-
20.
פר=פרית, 30/03/06 06:34
ראשית בהק לי המשפט הבא ''אולם בדומה מאוד לגודלם העצום של הדינוזאורים, התחבולה שנועדה לסייע להישרדות התגלתה כחרב פיפיות, והיתרון הגדול התגלה כחסרון אדיר...'' האם אתה טוען , אנונימי, כי הבריאה לא התכוונה למה שיצא? כי 'מישהו' טעה בתכנון? בנוסף, כשמזכירים את המושג ''אגו'' יש, ככל הנראה, צורך לציין לאיזה פירוש (או גישה או תפישה) מתכוונים. שהרי אין ה''אגו'' של פרויד כ''אגו'' בכתבי הפילוסוף היווני ואין זה כ''אגו'' של חכמי הקבלה, ואין האחרון כ''אגו'' בתורות הזן ואן אלה כ''אגו'' בדרכי הטאו. פעם כשאמרו לנו ''שניצל תירס'' עלה טעם מסוים ואחיד בדמיונינו (וגם זה לא ודאי), היום יש הרבה חברות שמייצרות ''שניצל תירס'' וחלקן מוציאות מוצר כ''כ מגעיל שאפילו החתולים לא רוצים לאכול.-
ל.פ., 30/03/06 08:22
את לא שמה לב כמה סבל ואכזריות יש בעולם? זה נראה לך כפי שצריך להיות? something went terribly terribly wrong!!!-
פר=פרית, 31/03/06 03:39
אם אוריד את המילים (בשאלה שניסחת) שאפשר ליחס להן פירושים שונים בהתאם לגאוגרפיה ולתרבות תלוית מקום, יוותר : את לא שמה לב? זה נראה לך? כי : ''סבל'', ''אכזריות'', ''צריך להיות'', ''עולם''- הן הגדרות לערכים לא מוחלטים או למושגים בעלי מספר פרשנויות. והעולם, כידוע, מלא בעוד חיים זולת האדם.
-
-
-
19.
אחריהלידה התחלתי ללמוד האגו,הפסיכולוגיה חיזק האגו
dafna57, 29/03/06 20:24
בחינוך יצרתי תחרות שגרם לאגו לחזק,למזלי הטוב לא הייתי ''הראשונה בכיתה'' שמגדל האגו,שהאגו גדל הייתי גם בהצלחה וגם בסכנה,שהתחיל האגו לקטון השכל נכשל,לאחר שנפצעתי הבנתי כי היה מובן שלא יצליח,התחלתי להבין כי גם ההוויה שהתחיל לי ברחם אימי אבד,בחיפוש דרך להתאשר הבנתי כי אם האמא שמחה אני שמחה,אם עצובה אני עצובה,מלידתי חפשתי מי ''אני'' ,גדלתי בבית שהנשואים היו מפורקים למרות חיהם ביחד,לא היה לי כלום ברכוש מילדות ולכן לא שלטתי על כלום,אבל גם שידעתי מה ''שלי'' התחיל עימות שגרם לי להתפרק,היגעתי למוות כי כבר הפסיק החיבור שלי ליקום,גיליתי כי האני מחייב מנוחה,במנוחה גיליתי כי ה''אני'' שלי לא היה אני זה היה זיוף,הבנתי כי כי לא הייתי במרכז שזב שלם,נודע לי כי רק אני בעולם יודעת מי אני שהיגעתי למציאות אמיתי,הרבה חשבו שמכירים אותי ועדין לא מכירים את עצמם,שהורדתי את הזיוף מעצמי נהפכתי לאינדיבידואלית,נודע לי מי אני שחפרתי עמוק בתוך הווייתי ,השכל נהיה ''טאוס'' ששחרר אותי,''טאוס'' בישבלי היה מורי הגדול ניסים אמון,זה אמוני על ה''אגו'' שהיה לי פעם,כבר אין לי בושה וגאוה שפגע בי.דפנה -
18.
התוכן הפנימי וה''אני'' החיצוני
שי, 29/03/06 15:23
רק לתוכן הקודש, האישי והעולמי, יש אופי עצמי וישות חיים ממקוריות פנימית עצמית. לתוכן החול אין אופי עצמי ולא תאווה עצמית ולא מהות רצון עצמי, כי אם דחיפה חיצונית המנענעת את הפעולות הגשמיות והרוחניות. מקור החשק, התאווה, האופי והעצמיות הוא בקודש וממנו מושפעים כל הדבקים בו. האדם לא יכול להגיע ולדעת באמת מהו האופי העצמי הפנימי, לא של עצמו ובטח לא של זולתו. אנחנו הולכים כל הזמן סביב למרכז של הידיעה, תוך כדי השערות שנובעות מהמפגשים שלנו עם המציאות ברבדיה השונים. ככל שהאדם עוסק יותר בדברים נשגבים ואמיתיים (האמת נבחנת סובייקטיבית על פי הכלים שהאדם רוכש לעצמו כל הזמן), כך הוא מתחבר יותר לגודל הקודש שבתוכו ולמהותו הפנימית האמיתית ומתנתק מהשפעת החול - האגו - ה''אני'' החיצוני. האדם החושב הוא זה שעומד על עמדתו העצמית ומרגיש מחוייב לשכלל כל הזמן את עולמו הפנימי בכל ענפיו ופרטיו. המחשבה צריכה ללמוד להבחין מתי היא מושפעת מהחול (האני החיצוני) ומתי מהקודש (המהות העצמית הפנימית). בזמן השפעת החול, תכונות שליליות מופיעות באדם. ההכרה בהן ובמקור השפעתן מובילה את האדם לניתוק מה''אני'', ממלאת אותו בענווה כלפי המציאות וכלפי המהות הפנימית העצמית האינסופית הנצחית וכך משתכללות תכונותיו. אדם שאינו מאמין בעצמו, בעצמיותו הפנימית הנצחית, חי בדרך כלל חיים קטנים וסובל מכך. בכל אחד מאיתנו חבויה עצמיות שונה שאותה הוא אמור להוציא מהכח אל הפועל - זהו ה''אני'' האמיתי שלנו, החופשי המשוחרר והמאושר. זו המשמעות של לחיות את האידיאל שלי, את שמי המלא. חטא האדם הראשון נבע מהתנכרות לעצמיות הפנימית מחוסר ידיעה להשיב על שאלת ''איכה'' בתשובה עצמית ולא בהפניה לאשה .. חלק מהבעיה בדור שלנו היא ההתרגלות שלנו לסמוך על ההורים, על הרופאים, על אנשי רוח למיניהם, על תופעות מיסטיות שאיננו מבינים אותן, ... על הכל חוץ מאשר על עצמנו. ה''אני'' האמיתי הולך לאיבוד ואנחנו מפחדים למצוא אותו, מפחדים להתנתק מהאגו ומהמציאות הקטנה החיצונית, כיוון שאיננו יודעים מה יקרה לנו. ישנן דרכים שונות להתקרבות לעצמיות הפנימית ולהפטר מה''אגו'', כאשר על כל אחד למצוא את דרכו האישית אל עצמו, למרות שהכלים דומים. צריכים להבין שהאמת והטוב צריכים להיות מורי הדרך. ייתכן ונעבור שינויים בחיים, אבל נדע שזה מוביל אל הטוב ואל האמת, והכי חשוב אל עצמנו ואל עצמיותנו הטהורה.-
משפט המפתח: לסמוך על עצמנו ועל עצמיותנו השונה. תודה שי.
איילת, 30/03/06 05:52
בייחוד תודה על: ''לחיות את שמי המלא''.-
שי, 30/03/06 11:48
אינני מייצג את עצמי. החכמה היא נחלת הכלל ולמרות הקושי להתחבר אליה היא זמינה לכולם. הכל קיים - חינם. הכל בתוכנו! רק צריך לחשוף ולגלות. מחפשי האמת ואמיצי המחשבה הם אלה המתקרבים להבנת עצמם בפרט ולהבנת העולם בכלל יותר מאחרים. מילות המפתח - אמת אמונה והתמדה!-
יוד, 30/03/06 14:16
''הכל קיים''--אבל בפירוש לא ב''חינם''. חוכמה וידע נרכשים ב''דם''.מחיר רב משלם החכם על חוכמתו! זה שמחפש אחר האמת, לא ימצאנה בתוכו--כך שלא הכל בתוכנו,ובדרך כלל האמיתות ממוקמות מטר אחד לצד המקום שהנחנו תחילה. ולגבי מילות המפתח--(אלו אכן מילות המפתח ,אבל מהצד השני של הדלת--מילים לשעת הנעילה.) מהסיבה ,שהאמונה מסרסת (מסתירה)את ניידותה וכושרה של האמת. האמונה היא האוייב מספר אחד של האמת! ''אבל היא (האמונה) תמיד מביאה איתה משהו כשהיא באה לבקר. לכן אנחנו תמיד תמיד שומרים לה מקום. ובנוגע להתמדה..... זו ממש גסות לציין באותו המשפט גם ''אמת'' וגם ''התמדה''. ההתמדה היא למאמין בלבד! אין לה דבר וחצי דבר עם מחפש האמיתות. מי שמחפש אמיתות--אינו מתעניין כלל במגמתיות או עיקביות! (''זה שאינו משיל את עורו (דעותיו) מפעם לפעם, לא יאפשר את המשך קיומו''.) חוץ מאנקדוטות אלה,די מעניין לקרוא את תגובותך (שי). (על אף הנימה הרומנטית ואסטטיקת הנעורים) אתה מזכיר לי את טיפוס האדם הרוחני, שסבור כי רוחניות--היא ראיית הטוב בחיים. (ביננו שי, ממלכת הרוע גדולה הרבה יותר !!!..........ששששששששש....... שמא נהרוס לרוחניקים את מנוחת הצהריים האידילית... )-
רועי, 30/03/06 15:05
והתפתחות רוחנית היא בהחלט חשיפת הטוב בנפש האדם. שי צודק בכל מילה שכתב והתמדה אינה הצמדות לארעיון אלא היכולת להמשיך וחפש את האמת על אף הקשיים.
-
שי, 30/03/06 15:28
נעמו לי הערותיך והארותיך וברשותך אשתמש בדבריך כדי להבהיר לעצמי את דברי - אקדים ואומר כי רובנו מאמינים וחושבים אותן מחשבות רעיוניות - הבעיה היא במינוחים ובהגדרות שמקבלות משמעות שונה בין סובייקט אחד למשנהו. המילה 'חינם' התכוונתי למובן הפשוט והחומרי של המילה. ברור שהמחיר הוא רב ונדרשת השקעה רבה של זמן וברוב המקרים זה עולה לנו ביסורי נפש של ממש. את האמת מוצא האדם בתוכו. כאשר הוא מוצא את האמת (וזו כמובן לא האמת המוחלטת האובייקטיבית) הוא מתחבר לאמת הכללית האינסופית הנצחית הנמצאת כמובן בתוכו ומחוצה לו. אמונה היא אויב האמת - תלוי בהגדרת האמת ובהגדרת האמונה. אם נגדיר את האמונה כ'גילוי העצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שאמור להדריך את הנשמה בתכונתה' ואת האמת כ'שלמות המוחלטת של האלוהות', הרי שככל שנזקק את אמונתנו כך תצליח נשמתנו לבטא את עצמה יותר וקרב אותנו קרוב יותר לאמת האינסופית (שאליה כמובן לא ניתן להגיע). כאן הגענו להתמדה ולהשלת ה''עור'' (עור הוא גם אותיות של עיוור) - ההתמדה והאומץ המחשבתי מאפשרים לנו להתקדם בחיינו, בעזרת האמונה, מאמת סובייקטיבית אחת לאמת סובייקטיבית אחרת גדולה יותר, בדרכנו לאמת האובייקטיבית. לגבי הנימה האישית - נראה לי שאני מסכים איתך לגבי טיפוס האדם הרוחני, אך באופן שבו אני מנסה לחיות, החיים הם שילוב של הרוחני והמעשי, של הקודש והחול, של הטוב והרע. יש לנו הרבה עבודה כדי לקדם את עצמנו (ואולי את עולמנו) לכיוון האמת האובייקטיבית. כל עוד אנחנו בדרך, זה עולה לנו לא מעט - עלינו לראות את הטוב, בעיקר כדי להתגבר על ממלכת הרוע (שכמובן מתחזקת ככל שהטוב מתחזק).
-
-
-
-
-
17.
הפיתרון הוא להתבונן עמוק איך שהכל אחד
שי, 29/03/06 14:14
ולהבין שלכל אחד יש בתוכו נשמה שהיא חלק מהאחד השלם וצריך להתחבר לנשמה ולא לנפש הבהמית שיש בכל אחד(אגו) ואיך מיתחברים לנשמה?בעקר על ידי לימוד חסידות ופנימיות התורה ואז אתה יוצא האני שלך ומתחבר לאחד ולומד איך להיות ''בביטול'' ועל ידי זה להיות יוציאים ממיצרים שלו(אגו) ומחוברים לאחד -
16.
-
15.
יוסף.ש., 29/03/06 09:09
כל הנסיונות לוותר על האגו מחלישים את האדם. לאגו האישי יש תפקיד חשוב בחיים פה על כדור הארץ ובלעדיו לא ניתן לתפקד. האדם מתפתח ע''י חיזוק האגו הפרטי (במיוחד כילד, שם זה הזמן הנכון לעשות זאת) ולאחר שהאדם יודע בדיוק מה הוא רוצה, ומה היעוד שלו (התבגר) מתחיל תהליך של ''הרחבת האגו''. אגן מורחב אומר שאנחנו אוהבים את עצמנו בצורה מלאה ובנוסף אוהבים גם אנשים אחרים ומכילים אותם במחשבותינו ובפעולותינו. בהתחלה זה עם האנשים הקרובים (משפחה) ולאחר מכן עם הקהילה הקרובה והעולם כולו. בתהליך זה האגו האישי לא מתבטל אלא להיפך, מתחזק עוד יותר תוך כדי פיתוח היכולת לתת לאחרים יותר ויותר. זה דומה למיכל מים. אדם לא מפותח יש לו מיכל קטן ולכן יכול לתת מעט. אדם מפותח יש לא מיכל גדול (אגו אישי) ויכול לתת הרבה יותר. בדוגמא של המיכל, האגו האישי הוא נפח המיכל ,יכולת הקבלה היא הברז שממלא את המיכל ויכולת הנתינה הוא הברז שמרוקן אותו. לסיכום: הרחב את המיכל שלך (בידע, כסף, אהבה) פתח את ברז הקבלה, תיקח מאיפו שניתן ואינו גוזל ממישהו אחר, פתח את ברז הנצינה, תן למי שזקוק ואז תהיה לך זרימה שהיא החיים.-
ד, 29/03/06 15:53
קראתי שכתבת באחת המאמרים הקודמים, שאחרי המוות אנו עולים למעלה ואנו פוגשים נשמות אחרות שיודעות לאהוב ללא גוף, ואנו מתגלגלים שוב כדי ללמוד דברים, ואחרי ההארה אנו לא מתגלגלים שוב, אני מכיר את התיאוריות הללו מהקבלה וההינדואיזם, אבל יש לך הוכחה לכך? לי זה נראה כמו מישאלת לב יותר ממציאות.-
יוסף.ש., 29/03/06 19:12
לא ניתן להוכיח מה קורה אחרי המות ובודאי מה קורה אחרי הארה. יש שלב מסויים בהתפתחות שבו אתה יודע שיש לך נשמה והיא נפרדת מהגוף (כחוייה ) , לאחר מכן אתה חווה שהיא בלתי מתכלה, בהמשך אתה חווה את הנשמות האחרות כנפרדות מגופם ולאחר מכן אתה מבין את תפקידם כחברים למסע. לגבי ההארה, בהתחלה יש הבזקים של חוייה שכל אותם נשמות הם נשמה אחת, לאחר מכן זה מתרחב ליותר זמן. הכעס הולך ונעלם, האהבה הולכת ומתרחבת. בשלב זה אתה יכול לקלוט מה שאומרים אלה שהגיעו. זה לא משאלת לב, זו ידיעה עמוקה זו מציאות נוספת למציאות הרגילה. זו גם לא תאוריה, זו חוייה יום יומית שמלווה אותך בכל מצב. אני לא עוסק בקבלה ולא הינדואיסט.-
ד, 29/03/06 21:52
אני מבין את התשובה על ההארה שכתבת בצורה מרשימה ומעניינת, אני לא יכול לשלול את ההארה גם מפני שהיו לי חוויות של הפרדה מהגוף ואיחוד עם הכל והתפשטות התודעה, ולכן אני לא פוסל את עניין ההארה. אבל בעניין של גלגול נשמות - אני לא מבין איך ניתן לומר בביטחון מה קורה אחרי המוות - הרי אף אחד לא יכול (להבנתי) באמת לדעת מה קורה אחרי המוות?! ואני מודה לך מראש על תשובותיך החכמות ומקווה שתגיב לכך.-
יוסף.ש., 29/03/06 23:16
מה באמת קורה בין הגלגולים. אבל יש לי תחושה מוכרת כאשר אני קורא את הספרים המתארים זאת. זה גם לא חשוב במיוחד מה שקורה שם כי הרי אנחנו אמורים לשכוח את זה. מה שיותר חשוב זה מה שקורה פה בינינו לבין עצמנו וביננו לכל הנשמות האחרות שבאו איתנו לחלוק חויות ולעזור לנו (בדרך נעימה או כואבת) להתפתח לאנשים יותר טובים.
-
-
יוסף, הסברת יפה מאוד, ככל שניתן. ככה בדיוק אני מרגישה
איילת, 30/03/06 05:28
וזה כולל את כלל התגובות שלך בדיון הזה.
-
-
-
-
14.
עפר, 29/03/06 00:26
שמע, אנונימי, עוררת בי תגובות סותרות... מצד אחד אתה מתנסח יפה ומשדר כנות ונכונות לעזור לאחרים, מצד שני, אתה משתמש בתיאורים ודימויים שהם לא שלך כדי לחזק ''טיעוניך'' (מילה בעייתית אבל בכל זאת...) ובד בבד אתה יוצר תחושה כאיו הם ברורים לך לגמרי ומהם אתה ממשיך הלאה, כך אתה כמעט שולל את התשובות שהם מציעים ומפנה אותי למאמר הבא שלך ולתשובות משלך. (כמו ספור גן עדן או ההתייחסות לזרמים דתיים שדורשים כך או כך...) ודרך אגב, אותן תחושות שאתה משדר יכולים וגם מתעוררים דווקא ממקורות אלו - ומי יודע, אולי הרבה יותר. היכולת לפרוץ את גבולות התפיסה יכולה להיות על ידי יציאה מגבולות התפיסות הישנים, אבל לחלופין גם פשוט להבין את אותן תפיסות טוב יותר. רוצה לומר - אני שואל את עצמי אם אתה לא יוצר בסופו של יום מלא כוונות טובות יותר בלבול ותפיסות מוגבלות נוספות. מדבריך עולות כוונות תיקון ברוכות לציבור הרחב, אבל תיקון יכול להתבסס רק על הבנת המקור לו ומה לעשות - רוב האנשים לא חושבים כמוך. (אני נזכר בדברים שכתב אדם ברוך על הרבי נחמן מאמן, שאם זאת שהיה אדם שופע הבנה ומודעות, רוב אימרותיו וסיפוריו לא מתייחסים לאדם הרגיל, אלא לעצמו... ולכן עורר הרבה ביקורת בעולם היהודי). דבר נוסף, הרהור נוסף גורם לי לתהות אם דבריך לא קרובים יותר להגות או להשקפת עולם שאימצת מאשר לאמנות - שהיא כלי שעושה רושם כיעיל יותר בלהתגבר על מגבלת המילים. ודבר נוסף ואחרון, אם כבר בהגות עסקינן, אז המיתוס של סיזיפוס מנוגד לגמרי לטירוף המוזכר לעיל בהקשר לו - הוא פשוט על אדם (אבל לא על אדם פשוט...), שניצח את הטירוף ושאר העולם הם אלו שלא מסוגלים להבין על זה (חומר קריאה מומלץ מאת אלבר קאמי). -
13.
-
יש דרכים רבות לצימצום מעורבות האגו
יוד, 29/03/06 09:31
או נכון יותר לומר תנאים ,ולא דרכים. הראשון שבהם הוא הטלת הספק בהכרה וביטול ה''אני'' כסובייקט. הכתבה (שקראתי בריפרוף) מתייחסת להכרה כתוצר של האורגניזם. אך תהיה זו טעות להאשים את האורגניזם בבילבולו של האדם-כאשר התרבות היא ''נושאת כליה'' של ההכרה. התרבות ומושגיה הם כור ההיתוך של ההכרה! האורגניזם הוא פוטנציאל\ פונקציה שללא התרבות והשפה--לא היו מבלבלים את האדם, ותחושת ה''אני'' לא היתה מייצרת את תופעת הלוואי ששמה -''אגו''. ההבט הנוסף של ''שיחרור האגו'' הוא עבודה פסיכואנליטית יסודית שביכולתה ללמד את האדם על היצרים והדחפים שמפעילים אותו מבלי דעת. אך גם כאן התרבות כושלת ומכשילה את כולנו----מאחר ותרבות ההמונים (רייטינג,פירסום ואופנה) היא למעשה נוירוזה קולקטיבית--מה שמוכרים לנו הוא קונפליקטים ויצרים גולמיים,שנספגים בהכרתנו כמציאות שאליה יש לשאוף.-
י, 29/03/06 19:06
סתם, יוד, מכיוון שאני זוכר שהמפגש הראשון שלנו היה לאחר שהשתמשת בכנוי י', והיה לי הרושם שמתחילה להפתח שיחה בה חושבים שאתה הוא בעצם אני, והתייחסתי רק כדי לתקן את הטעות... אני רק רוצה לציין, כדי שתדע, שהתגובה למעלה היא של מישהו אחר. (מישהו שמגיב לעיתים קרובות בכנוי י', ואין לי מושג אם בתם לב או לא. מכל מקום היות ואין לי בעייה מיוחדת עם התגובות, אני לא רואה טעם ''להציק'' בתביעות בעלות על השם.)-
יוד, 29/03/06 20:27
באמת הבחנתי ''שתגובותיך'' מושכות בקצוות חוטים רבים. :)
-
-
נכון שתרבות ההמונים מלבה את האגו
י (הראשון), 31/03/06 23:06
עדיין ניטרולה דורש התנתקות די רצינית מהסביבה דבר שלא תמיד קל אפילו מבחינה כלכלית.
-
-
-
12.
לאוטיסטים יש ''אני'' שונה מהמקובל
אוטיסט רוחני, 28/03/06 19:09
כתבה מעניינת, אבל היא מתייחסת רק לאוכלוסיה לא-אוטיסטית. תפיסת ה - ''אני'' אצל אוטיסטים היא בדרך כלל שונה מהמתואר בכתבה. תרבות אוטיסטית בישראל: http://www.members.lycos.co.uk/aspergia תרבות אוטיסטית בבריטניה ובארה''ב: http://www.autisticculture.com-
גליה פ., 29/03/06 09:44
אתה מוכן להרחיב בבקשה איך מסתדר האגו או חוסר האגו של האוטיסטים עם הדרך הרוחנית?-
על קצה, 29/03/06 10:39
(למרות שאני לא אוטיסט ולא ''האוטיסט הרוחני'') ''חוסר האגו'', או נכון יותר לומר- זניחות האגו , היא תוצאה של חווית ''אני'' מנותקת או מרוחקת. האוטיסט חווה את עולמו מן הצד-כמתרשם. החוויות שאוטיסטים או אנשים פגועי נפש חווים, נתפשות בעיניהם כפניה של המציאות החיצונית, ואינם מזדרזים (או יכולים)להכיל את החוויה כאוטונומית- (כיצירת האני שלהם.)(על כל פנים ,לא מהבחינה הריגשית). רבים טוענים כי זוהי הדרך הנכונה להביט על החיים-מבחוץ פנימה,ולא מבפנים החוצה. ולכן רבים מהגאונים ופורצי הדרך במישור הקוגנטיבי, או האומנותי הם ''פגועי נפש''. כי הם מטיבים ''לרשום את העולם'' עם פחות אגו,ויותר תופעות.
-
-
-
11.
בועז, 28/03/06 18:35
למה אתה כותב באנונימיות ? תשובה כנה תשרת הרבה יותר את האמת מכל נסיון, מעניין ככל שיהיה לפצח את האגו. לא ?-
-
ת', 29/03/06 08:22
האנונימיות. כי ככה אתה יותר קשוב לטקסט. אתה פחות שופט את האדם לפי הרזומה שהוא מציג (תאר לך שהיה כתוב ''מורה רוחני'', תאר לך שהיה כתוב ''אישסתם'', תאר לך שהיית מסתכל בתמונה שלו ולא היית רואה ברק בלבן של העיניים). אבל ככה, אתה יותר שקט כשאתה קורא. יותר רך לרעיונות שאתה קורא. אין לך כתובת להתנגדות. מנגד, אפשר לחשוב על זה כעוד דרך לבלוט. הוא לא אנונימי סתם, הוא ה-אנונימי. יש בעניין הזה מקום לקישורים אסוציאטיבים סטייל ה-מואר ה-מבורך, ה-נאור. מאידך, אפשר לחשוב על היעדר היקשרות עם שמו, עם האני. בסוף, זה לא משנה. נשארת עם הטקסט, והוא בד''כ עושה לך טוב.-
בועז, 29/03/06 15:04
אנונימיות היא אמירה.ואולי במאמר זה היא אחת האמירות היותר בולטות. לא כדאי להבין אותה ? בעיני זה כן משנה מי כותב משום שבסופו של יום בעולם המילה, הממשי מתבטא בתוך יחס, מפגש.
-
-
-
-
10.
יוסי, אתה כותב מדהים, אני לא מבינה למה אתה מתעקש להישאר אנונימי (ל''ת)
שלומית, 28/03/06 17:29
-
-
9.
ש.מ.א, 28/03/06 16:49
הייתי בהודו, בפגשתי ''מוארים'', גם אני צעקתי ''להרוג את האגו''. מה זה ''להרוג את האגו, מה זה ''אין אני''? מכל אלה שפגשתי שנחשבים למוארים ומעידים על עצמם שאין להם אני ושהאגו שלהם התנפץ לרסיסים. אלה שמעידים על עצמם שהם מודעות טהורה, מכל אלה לא ראיתי אף אחד שלא רודף אחרי סיפוק צרכים שונים. עם כל הכבוד, האגו הזה יש בו הרבה דברים רעים אבל הוא גם מקדם את האנושות והעולם. הוא מביא עימו חמלה, אכפתיות, רפואה, וכד'. אולי לא צריך לסגוד ל''אני'' או לההחשיב אותו כל כך אבל נראה לי שגם אי אפשר כל כך להיפטר ממנו.-
אתה לא יכול להיפטר מהאגו רק להיות חופשי ממנו..
מוארת, 28/03/06 17:28
לחיות בטוטאליות ללמוד את המיינד בכול מצבי הרוח להסיר מה''אני'' את כול התארים להיכנע לטבע האמיתי שבך ובכול הסובב אותך להיווכח שאין סבל - הכול ברכה להכיר במציאות האחרונה שנמצאת מעבר לכול מה שחולף.. מכאן מתחיל המיסתורין הגדול אותו ניתן לחוות דרך פעולה בלבד.-
oded, 29/03/06 02:17
פשוט הוצאת לי את המילים מהפה..היווצרות ההגבלה ע''י הגדרות דוגמתיות היא דבר פסול בעיניי,האקטיביזם הוא הדרך לחווית התודעה המציאותית..צרי עימי קשר,אשמח להחשף לדעותייך,אני מאמין שיש לנו על מה לדבר -
-
-
-
8.
מי שרוצה לדעת באמת מה מצב התודעה
עודד, 28/03/06 15:48
של אורגניזם אנושי חסר אני שילך ויפגוש חולי אלצהיימר. זה כבר יוציא לו את כל השטויות מהראש.-
ל.פ., 28/03/06 16:28
חוץ מאני. זיכרון למשל. ורצון והבנה ותודעה עצמית ופיקחות ויכולת דיבור.
-
-
7.
-
6.
-
5.
Samuel, 28/03/06 14:05
There is only one person , in my mind, who can ariculate these ideas with such clarity.. -
4.
מיכאל אנטליס, 28/03/06 14:04
אחלה כתבה. השליטה שדובר עליה כאן היא ללא ספק אחת המאפיינים הראשיים של האגו, לכן כל רצון וזיקה לשליטה נובעים מעצם הנפרדות והאשליה אך גם מעצם חוסר קבלתם בבסיס. ככה שכאשר אין נפרדות נושא השליטה אינו רלוונתי כי אין במה לשלוט ואין גם למה. מכיוון שיהקום (או הטאו) הוא אין סופי וללא זמן, הוא שבר את עצמו לאין סוף רסיסים בעלי 2 קטבים מנוגדים (המציאות הדואלית), זאת על מנת שיוכל לדעת את עצמו באין סוף זוויות כל רגע ורגע וע''י כך גם להרחיב את עצמו. כל רסיס הוא בעצם משחק של דואליות שהיקום יצר למען עצמו ש''לא ישעמם לו'' , במשחק זה אין להפסיד או לנצח, להצליח או להכשל, אלא מטרתו של המשחק היא המשחק עצמו. לכן אין מה לבכות ולשאול מדוע הדואליות ומדוע הסבל וכו'. -
3.
-
2.
גליה פ., 28/03/06 12:18
ידוע שהאגו עיוור, אבל מכל מה שקראתי וראיתי אצל אלו שנחשבים למוארים, שראו את האמת, גם אצל כל אחד מהם ישנה נקודה עיוורת. רק ככה אפשר להבין את הסתירות שבהתנהגותם. להקשיב להם זה בדיוק כמו ללכת לרופא, לרואה חשבון, עורך דין וכל אחד שיודע יותר טוב מאיתנו בתחומו: צריך שכל ישר. לא ללכת בעיניים עצומות אלא לקחת רק את מה שנראה לנו. -
-
1.
-
