תגובות עד כה: 135 תגובות, ב- 38 דיונים. הוסף תגובה 38.  אמת     מיכאל אנטליס,  חיפה,    20/03/06 19:02 האמת היחידה אם כבר , זה שמתחת להכל אין כלום, אף חד לא נמצא לאחר שכל האמונות הוסרו. הגב לתגובה זו 37.  אמיתי שיגעת אותי עכשיו...  ל"ת      מירב ממדיקולג',    19/03/06 22:44 הגב לתגובה זו 36.  מישהו צריך להגביל כאן את אורך התגובות. התייאשתי.  ל"ת      ליהי,    19/03/06 15:48 הגב לתגובה זו 35.  אין אמת אחת. ישנן הרבה דרכים להבין את המציאות. זה בדיוק זה.  ל"ת      אורליאנה,    19/03/06 15:34 הגב לתגובה זו          נכון, ולכן יש עוד אמת והיא שיש רק אמת אחת         הכל הולך,    19/03/06 16:43 ורק דרך נכונה אחת להבין את המציאות. הגב לתגובה זו 34.  גנדי: הכל כבר התגלה, אבל חשוב שתגלו זאת שוב, בעצמכם.     ליהי,    19/03/06 15:20 מאז שהייתי קטנה החלטתי ללמוד על החיים לבד, מתוך החיים, ולא מספר. אחרי שהחכמתי מעט גיליתי שכמה מהתובנות והאמיתויות שאספתי לבד, כבר נמצאים שם בחוץ. רק הושט היד וקח. יכול להיות שהיות ואני לא ''חיה בחלל ריק'' משהו מזה התחלחל בי ונטמע בתוכי? תת מודע קולקטיבי? אז לא גיליתי שום דבר חדש, העיקר שגיליתי אותו בעצמי. גם זה משהו. אני גם ממליצה על הדיסק החדש של הגורילז. מי קבע שצריך להיות קשר? הגב לתגובה זו          i SUPPORT THE GURILAS RECOMENDATION  ל"ת          itai ivtzan,  LONDON,    20/04/06 16:47 הגב לתגובה זו 33.  יפה! 2     איילת,    19/03/06 14:46 ב. כתבת: ''נניח למשל, רק לצורך הדוגמא, שלפני שנולדתי בחרתי לעצמי, בעצמי, את מסלול חיי על כל ההתנסויות הרבגוניות הנעימות והבלתי נעימות שלו. נניח שהבחירה הזו פועלת בחיי היומיום שלי ככוח חי ומנתבת אותם על פי אותו מסלול שנבחר מראש. אם אני, מורן של הרגע הזה, לא מודע לכוח הזה ולא שולט בו, עד כמה אני רשאי לקרוא לו ''אני'' ?'' מורן של הרגע הזה רשאי, למרות תחושת הזרות, להתחיל לחפש ולחקור מה הקשר בינו לבין מורן ''ההוא'', שבכל זאת אנחנו מכנים אותו ''אני'' של מורן אז חייב להיות קשר. אמנם הוא לא מודע לו כרגע, אבל למה לקרוא לו ''אני אחר'' ומיד להרגיש אליו זרות ונפרדות בגלל שהוא נסתר? אולי נקרא לו ''אני גבוה'' של מורן ונרגיש אליו קרבה? אולי ניצור במורן של הרגע הזה התחלה של אמון במורן הגבוה יותר, זה שבחר מראש תסריט ושלח את זה של הרגע לבצע ולחוות, כשהוא רק יוצר למענו את בחירותיו בחומר ומנתבו בדרכו, ותמיד תמיד עושה הכול לטובתו העליונה ביותר (שהיא התפתחות)? ופה אנחנו מגיעים לנקודת מחלוקת עתיקה בינינו. איך אתה חוקר את הקשר בינך לבינו? איך תאמין בקיומו? אתה בטח תגיד שצריך לחשוב חזק ובדייקנות, ובהיגיון קר ובהיר לחפש הוכחות מוצקות לקשר בינך ובינו. בסיס ביולוגי כלשהו, הוכחה ב''מציאות'', משהו שתוכל להוכיח גם לאחרים. אני אומרת, שצריך להתחיל לנסות להרגיש אותו, אפילו לדמיין בתור התחלה (שטיינר מתיר ואף מפציר), לנסות להקשיב אם הוא מדבר אליך בדרכיו הפנימיות, להרגיש-להקשיב, ולהטיל ספק שכלי, להרגיש-להקשיב, ולעמת עם המציאות החיצונית והפנימית, עד שאתה מזקק לך ''הרגשה'' ברורה עזה כ''כ, שהיא בעצם ידיעה ודאית של קיומו (ועוצמתה הברורה עזה פי אלף מהשאה עצמית. אתה לומד להבדיל, אם יש לך ניסיון בביקורת עצמית אכזרית וכנה. אתה מ-ר-ג-י-ש שמצאת אמת). החשיבה באה אחר כך, רק ככלי לתרגום ואינטגרציה של הדברים שאתה רואה וחש בפנימיות שלך כאמת צרופה וממשית. אבל את החוויה חווית, והיא אמיתית מכל אמת. פתאום הסיפור מתחיל להיות לך ברור, מה זה הדבר הזה, אדם. ''אני''. השאיפה שלך היא לא להרגיש למורן ''ההוא'' זרות ולבקר אותו על התסריט הדפוק שבחר לך, אלא להיות אחד עמו, להבין את דרכיו, מניעיו וצורת ההסתכלות שלו על המציאות מנקודת מבט התפתחותית, להפוך למין מורן מורחב כזה, כשההזדהות שלך עוברת מ''אני הוא מורן של הרגע הזה'' ל''אני מורן הגדול שפרוש גם על פני ממדים שנסתרים כרגע ממורן של הרגע, אבל גם הוא כלול בי''. הגורם שבך שלפני היות החשיבה, ניצוץ הנשמה המחיה את הגוף, נניח, מתחיל להשמיע את קולו ואת בחירותיו, מתחיל לתפוס נפח, להתפתח מחוץ לשכל ולהוביל אותך. הנשמה מתפתחת ומתחילה להרגיש את עצמה. ואז אתה רשאי וזכאי לקרוא למורן הגבוה ''אני''. כבר אין הבדל ביניכם, ומורן של הרגע זוכה לביקורים בעולמות עליונים מתי שבא לו. הוא כבר שם ממילא. אל תצחק עליי, התאמצתי בטירוף להסביר, וליותר מזה אני לא מסוגלת. הגב לתגובה זו          וואי, איזה בלגן לא קשור יצא לי :(         איילת,    19/03/06 17:01 סליחה מורן, אני אנסה פעם אחרת. הגב לתגובה זו              זה לא ממש בלגן אלא יותר חזרה על דברים             מורן,    19/03/06 22:13 שכבר אמרת קודם במילים אחרות. רק שהפעם איימת עליי עם שטיינר. מפחיד, אני מודה. אז מה אם שטיינר מתיר ואף מפציר ? את חושבת שאי אפשר להיות חסיד שוטה של שטיינר ? זה בהחלט אפשרי, גם אם מצבו של שוטה כזה יהיה, אולי, טוב יותר מזה של כל השוטים האחרים. אולי. לא בטוח. יש פיתוי גדול מאוד לקרוא את שטיינר ולהאמין שהוא מציע פתרון לכל חידות הקיום. האמת היא שהוא מציע פתרון רק לחידות הקטנות, וחד חידות חדשות, הרבה הרבה יותר גדולות. אחרי הכל הזכרתי בתגובה הקודמת שלי אפשרות של שינוי באמצעות אימון מיוחד ואפילו ''ננזפתי'', ובצדק, על כך שהפתח שהשארתי לשינוי הוא גדול מדי. והוא באמת מספיק ענק כדי לאפשר, בתנאים שהוזכרו, שכל מה שאמרת יכול אולי להפוך פעם לנכון. אולי. פעם. בעתיד. בתנאים המסוימים שהוזכרו. לא עכשיו. גם התחרות בין היגיון קר לרגש היא לא לעניין כאן. אחרי הכל מדובר בתרגילי חשיבה שגוררים אחריהם השפעות רגשיות והשפעות אחרות. לא להפך. נדמה לי שבחרת לקרוא לחשיבה ''רגש'' רק כדי שתוכלי להצדיק את המופרעות של המחשבות שתיארת. כאילו לרגש מותר להיות מופרע ולמחשבות אסור. ובכן, יש לי חדשות בשבילך. רק שאסור לך לשכוח שזה תרגיל בלבד, כמו עוד מאות תרגילים לדמיון שמופיעים אצל שטיינר. בכלל, כדאי להתייחס במלוא הרצינות לאזהרה שלא להתייחס אל התרגילים האלה כאל מציאות ,אלא רק כאל אמצעי מ-ל-א-כ-ו-ת-י שנועד לפתח יכולת הכרתית חדשה. האזהרה הזו חשובה לפחות כמו התרגילים, אולי יותר, ואם היא לא ברורה אז אולי עדיף לא לעסוק בהם בכלל. המילים פחות חשובות מהתהליך שעומד מאחריהן בפועל, וזה לא מספיק להכריז על משהו שהוא אינו השאה-עצמית כדי שיפסיק להיות כזה. אם אני נותן לך סטירה, אין שום מכשול טכני שימנע ממך להצהיר שזו את שסטרת לעצמך באמצעותי. השאלה היא רק מה התוקף של ההצהרה הזו ואם יש לה בכלל משמעות ומובן. אפשר להצהיר ולחשוב ה-כ-ל. אפילו שאני המקלדת שאת מקלידה עליה, שאני הסוס של קליגולה, ושאני הקליע שהרג את קנדי. עד שזה לא הופך, אם בכלל, להכרה ברורה ולידיעה מפורשת, באותה רמת הוודאות שיש לך כשאת בעצמך סוטרת למישהו, חשוב להתייחס אל זה כאל תרגיל בלבד. אם את מסתפקת בא-מ-ו-נ-ה שאת היא זו שסוטרת לעצמך באמצעות אחרים, או שכאשר רעף נוחת על ראשך ללא סיבה, את היא זו שהקדימה את עצמה ודאגה לרופף אותו לפני שנעצרת תחתיו (עוד חלק מהתרגיל), אז כל הדיון הזה מיותר. אם את מסתפקת באמונה, אז השאלה למה אני רשאי לקרוא ''אני'' ולמה אני לא רשאי לקרוא ''אני'', לא צריכה להטריד אותך רק בגלל שאני העליתי אותה ואת יכולה להניח לה. מצד שני, אולי בכלל את היא זו שהעלתה את השאלה, באמצעותי, כי הרגשת שהגיע הזמן להתמודד איתה... אולי, לא בטוח. אני בכל מקרה, מרגיש שהשאלה היא שאלה פרטית שלי. הגב לתגובה זו                  אני לא מדברת על אמונה אלא על ידיעה                 איילת,    20/03/06 07:55 בעקבות חקירה אישית, אבל כל פעם אני עושה אותה טעות לנסות להסביר במלים ובהיגיון את מה שלא ניתן להסביר בכלים האלה. אולי רק באמנות או בשירים אפשר. אני לא חושבת ששטיינר מציע פתרון לכל חידות הקיום ואני בכלל לא מסוגלת במהותי להיות חסידה שוטה של אף אחד ליותר מחמש דקות של התלהבות, ולכן גם לא פוחדת להיות חסידה שוטה. אין לי את זה, מלידה. אני בודקת את שטיינר כמו את כל אחד אחר ומוצאת שהוא מדהים. ואני מבינה אותו היטב. ואני גם כבר מזמן לא בעניין של תחרות בין היגיון לרגש. בכלל לא דיברתי על רגש, אלא על ''הרגשה'', המושג הקבלי אולי, ככלי לקבלת אמת, אבל שוב אני אסתבך בניסיון לתאר את הבלתי ניתן לתיאור (על ידי לפחות). המאבק שלי להסביר במילים את ההבדל בין קלישאה ניו אייג'ית לבין לחוות במלואה את אותה ''קלישאה'', לדעת שהיא אמת מניסיון כאילו אני המצאתי אותה וגיליתי בפעם הראשונה, ולחיות לפיה, כשהיא הולכת ונפתחת לפניך כפרח הלוטוס , נדון כנראה לכישלון בכלים שיש לנו כאן, ואולי אפילו בדיבור פנים אל פנים. אז כן, יש לי הכרה ברורה וידיעה מפורשת, אבל אין לי איך להעביר אותן לך כך שתאמין לי. אתה צריך לראות בעצמך. אני רק מנסה להגיד לך שבשבילי, ''אני יוצר את המציאות שלי'', כמו ''יש רק אהבה'' ועוד ''קלישאות ניו אייג'יות'' זאת מציאות מוחלטת שנגלית לי בהמון רבדים והולכת ומאמתת את עצמה, וזה באמת לא סיפור וגם אין מכשול טכני לרדד את זה לכדי קלישאה ניו אייג'ית בהוכחות פשטניות ''מציאותיות'' למה זה לא ככה. אז כן, אם אתה נותן לי סטירה, אני סוטרת לעצמי באמצעותך (גם זה פשטני, אבל בינתיים). למרות שיש לך קיום עצמאי משלך, בעולם שלי אני המצאתי אותך, קראתי לך, הבאתי את עצמי להיות בטווח הסטירה שלך (יכולתי גם לא, נכון?) והיו עוד מיליון גורמים קטנטנים שאני אחראית להם, ובעיקר שהותי לידך ברגע ההוא, בדרך לסיטואציית הסטירה שתיארת. ופה אני מדברת עוד רק על הגורמים המודעים. מה עם הלא מודעים? וזה לא לוקח ממך בכלל את האחריות על היותך סטרן, שגם יכול היה לבחור אחרת אם היה מודע. וכאן יש לחשוב גם על הסיבה לזה שיצרתי את הסיטואציה, על ידי חקירה פנימית. להגיד שאתה פשוט מניאק שאיתרע מזלי לפגוש ברגע מסוים, אין רדוד מזה. אתה רצית לסטור, אני ''רציתי'' להיסטר, נפגשנו. זה לא נקרא להסתפק באמונה, נהפוכו, אתה הוא המסתפק בנגלה בלבד: באנו, היינו, סטירה, שלום, שוב היה לי יום חרא שנפל עלי משמים. מה זה קשור אלי בכלל.... זה נקרא להסתפק באמונה צרה. והאולי האחרון שלך הוא שנותן לי תקווה גם אם נאמר בציניות: בהחלט! בהחלט! אני העליתי את השאלה באמצעותך (ולא במקרה ספציפית באמצעותך), ומהצד שלך היא גם עלתה בלי קשר אליי והיא פרטית שלך, ולשנינו הגיע הזמן כנראה להתמודד איתה (ולא במקרה ספציפית דווקא שנינו מנהלים את הדיון הזה. יכולנו גם לא, לא? כל האפשרויות לבחירות אחרות פתוחות בפנינו). באמת - על המשפטים האחרונים שלך מגיעה לך נשיקה. מואה. הגב לתגובה זו                      איילת, אולי את מוכנה להפסיק                     י,    21/03/06 12:25 עם המציאות הזאת שאת יוצרת? או לפחות לשנות קצת? כי היא לא משהו. בואי נתחיל משפעת העופות. זה לא מצחיק. די עם זה. זאת אומרת, אני די מעריך את זה שאת מודה שכל זה עבודה שלך, אבל זה לא פוטר מאחריות. וזה לא אישי. אמרתי לאלוהים בדיוק את אותם הדברים. הגב לתגובה זו                          :)  ל"ת                          ר,    21/03/06 14:59 הגב לתגובה זו                          לא יודעת, י... מתאים לי שפעת העופות...                         איילת,    21/03/06 13:33 זה בא לי טוב עם הצימחונות שלי ועם הפנאי שנותר בידי אחרי שהפסקתי עם הפרה המשוגעת. אבל אני אעיין בבקשה שלך ואודיע לך מה החלטתי רק בגלל שאני מחבבת אותך כל כך ורק כי זה אתה שמבקש. בברכה איילוהים :) הגב לתגובה זו                      אולי לפחות ינחם אותך לדעת                     מורן,    20/03/06 10:32 שאף אחד לא מבין כמוני את התיסכול שאת מרגישה כשאף אחד לא מבין אותך ... :) הגב לתגובה זו                          אוי גאון בלתי-מובן שלי!  ל"ת                          תן לאנשים קצת,  יותר קרדיט,    20/03/06 14:43 הגב לתגובה זו                          : )                         איילת,    20/03/06 11:48 ואולי ינחם אותך לדעת, שבזמן האחרון נדמה לי שהתחלתי לקלוט את הראש שלך ולאן אתה חותר, יא פרפקציוניסט... :) הגב לתגובה זו                          מורן ברוכה השווה..:)                         רזית,    20/03/06 11:43 ובקשר למחמאות ''הנשיות'' לטעמך, שקבלת פה- מה יש להתפלא עם כזה שם חדש??:) ובכלל, הצד השני החדש הולם אותך:) הגב לתגובה זו                  רגע אחד                 י,    19/03/06 22:23 הנה אני מצהיר שאכן אתה הסוס של קליגולה, ויש לי הוכחות:) הגב לתגובה זו                      י, - אתה מוכן לפרט בעניין                     צליל,    20/03/06 02:52 ההוכחות... (אפשר גם באינצ'ים). מורן - אתה מוכן לפרט בעניין הנסיבות ... סוף סוף נעשה כאן מעניין במדור. הגב לתגובה זו                          חחחחחחההה  ל"ת                          מורן,    20/03/06 07:06 הגב לתגובה זו                      אופס, תפסת אותי                     מורן,    19/03/06 23:19 אבל האמת היא שאני מרגיש הרבה יותר בנוח להיות סוס מאשר להיות פרח ענוג ונדיר, מרוח מכף רגל ועד ראש בחמאה ריחנית, ומפיץ ניחוחות משכרים של וניל הל קינמון ויסמין. כל הדימויים הללו, שאני מניח שנועדו להחמיא, גרמו לי לדחף בלתי נשלט לנסות להתאפר ולמדוד תחתוני חוטיני שהושארו אצלי בנסיבות שאני לא רשאי לפרט. בסוף זה לא קרה. למזלי, כמו לקוקיה, גם לי יש גבולות ששום לחץ חברתי לא יגרום לי לחצות אותם. לפחות לא עכשיו. אולי בעתיד. אולי בתנאים מאוד מסוימים. ובטח שרק אחרי אימונים מתאימים והכשרה מאוד אינטנסיבית. הגב לתגובה זו 32.  שאלה לצנזורים     ץ.ף.,    18/03/06 19:44 למה הודעות עם תוכן לא בעייתי משום בחינה אינן מתפרסמות? האם זו רק תקלה תכנית או החלטה של העורכים? הגב לתגובה זו 31.  והנה זה שוב קורה..חידק הפרסונליזציה תוקף .ביי  ל"ת      בועז@ב,  ת.א.,    18/03/06 11:33 הגב לתגובה זו 30.  ועוד למורן אבוכים     יש כבוד,    18/03/06 06:56 קריאת מאמרו המצוין ביותר לטעמי של דוד מיכאלי תיתן פן נוסף ועמוק של הסתכלות לדיוננו. הגב לתגובה זו 29.  למורן - המשך לתגובתי לתגובתך ''בעניין הקשר והיחסים''     לכל איש יש,  שם, בכבוד,    18/03/06 06:10 אל תשכח מה אנחנו עושים דבר ראשון כשתינוק נולד - נותנים לו שם ושם משפחה, לפעמים עוד מהבטן, לפעמים לפני שנוצר בכלל, לילד עלום ועתידי שקיים רק במחשבת הוריו או אחד מהם. ואלה שעוד לא מחליטים, קוראים לו ''התינוקי'', שגם זה שם ומחשבה-תפיסה שהתינוקי קולט ממחשבות הוריו. ואז מפמפמים לו כשלב ראשון את השם שלו כתחושת ה''אני'' הראשונה. ואז הוא מתחיל להזדהות עם השם, ואז להזדהות עם כל מה שעושה ה''שם'' הזה, עם מה ששייך ל''שם'' הזה ותחושת שעולות באורגניזם ואינסטינקטים הוא גם מייחס לשם הזה, וככה מתגבשת לה תחושת עצמיות. כל אלה דימויים מחשבתיים מעוררי תגובות רגשיות, ותגובות רגשיות אינסטקטיביות שמעניקים להן שם ופירוש. ברגע שאנשים מתחילים להתייחס לתינוק כאובייקט נפרד, מרגע לידתו, הוא מתחיל ללמוד להתייחס כך לעצמו, עוד לפני המסרים המילוליים בכלל, רק בזכות תבניות חשיבה ותפיסה מובנות מאליהן לנו שהוא קולט מאיתנו, אבל לא מובנות מאליהן לו מלכתחילה. הגב לתגובה זו          כל מה שאת אומרת, נכון.         מורן,    18/03/06 18:19 (טוב, כמעט הכל). אחרי הכל לא התעלמתי מההשפעות החברתיות והחינוכיות בעיצוב האישיות או בעיצוב הדחף המיני או בתלות של שניהם בזה שאנחנו יצורים חושבים. התייחסתי בעצמי לתלות שלהם בחשיבה ובהשפעות חיצוניות/חברתיות. הנקודה שניסיתי להצביע עליה היא אחרת, וכנראה שלא הוסברה בהצלחה. מה שניסיתי להגיד הוא שיש באדם משהו אורגני (עם מרכאות ובלי מרכאות) שמאפשר לכל ההשפעות הללו לבוא לידי ביטוי בדרך המיוחדת שבה הן באות לידי ביטוי באדם. נראה לי שהבנת אותי כאילו שאמרתי שזרע אינו זקוק לשמש ומים כדי להפוך לעץ. זה לא מה שאמרתי. הוא חייב אותם. מה שאמרתי הוא ששמש ומים לא יהפכו אבן לעץ. שיש משהו מובנה בזרע שאם לא הוא, אז שום שמש ומים לא היו הופכים אותו לעץ. בהמשך לאותה דוגמא, התכוונתי לומר שהעצמיות שלנו אינה תוצר מלאכותי של החשיבה ושיש צורך בעצמיות מובנית, בנוסף לחשיבה, כדי שייוצר ממנה ''אני'' פסיכולוגי. בדוגמא שאת הזכרת, אף אחד לא היה יכול להזדיין רק מהראש, אם לא היה בסיס ביולוגי למיניות. עוד דוגמא: אפשר ''לחנך'' תוכי לחזור על מילים מורכבות, אבל שום מידה של חינוך לא תהפוך את החיקוי הווקאלי שלו לחשיבה במילים בעלות משמעות. ההבדל הזה בין תוכי לאדם היה ברור מאוד תמיד, אבל אפשר היה לייחס אותו רק למשהו מופשט, כוח בלתי נראה ולא ידוע, עד שהצליחו למקם ולאפיין את ''איבר ברוקה'' במוח האנושי, שאחראי לדיבור. עד שיאופיין הבסיס הביולוגי לתחושת העצמיות של האדם, אפשר יהיה לדבר עליו רק כעל כוח מופשט, אבל מופשט רק במרכאות, מפני שקיומו מוכח על סמך הדרכים המוחשיות שבהן הוא בא לידי ביטוי. אף אחד עוד לא ראה את כוח המשיכה אבל מי שהיה מכחיש את קיומו לא היה נחשב לחכם גדול. למה ? כל מי שמשקיע עשרות שנים מחייו כדי ''להבין באמת'' שאין לו עצמיות נפרדת רק בגלל פרשנות מוטעית ומרחיקת לכת של המשפט ''אין אני, יש רק חשיבה'' מחבל גם בבריאות הנפשית שלו וגם ביכולת שלו להבין את המציאות. המשפט הזה, ממש כמו המשפט ''אני היוצר של המציאות שלי'' הוא אמת צרופה בהקשר מסויים ובגבולות מסויימים, צרים ומוגדרים מאוד, ושטות גמורה מחוץ להקשר ולגבולות הללו. ההבנה של ההקשרים הנכונים ושל הגבולות שבהם המשפטים האלה הופכים מאמת עובדתית לשטות מוחלטת, דורשת בחינה מדוקדקת ולא דיבור בסיסמאות רוחניות. הגב לתגובה זו              נהניתי:)  ל"ת              י,    19/03/06 15:25 הגב לתגובה זו              נהיה כבר מסובך....             איילת,  למורן,    19/03/06 05:01 ישנן מחשבות מודעות ומחשבות לא מודעות, על כך אתה בטח מסכים איתי. עכשיו, כשהמחשבות לא מודעות, אתה פשוט ל-א י-ו-ד-ע עד איזה עומק הן נמצאות אצלך, לא יודע את טיבן ולא יודע את השפעתן על יצירת המציאות שלך. ואז נוצרת תחושה שאין לך שליטה על המציאות. ומי יודע, מה שלא מודע יכול להיות נמשך ומתעמק לאינסוף. אפילו לא תדע אם קיימות אצלך מחשבות בסיס לא מודעות שמחברות אותך לתת מודע קולקטיבי, לא תדע שאולי אפילו לכל תא ביולוגי יש ''מחשבה'' משלו, מחשבת המבנה שלו, מחשבת תכנון מופשטת, מעין שרטוט עם כוונה ויכולת להתגשם בחומר (הרי זה מה ששטיינר חקר, לא?) עכשיו, ה''מחשבות'' הבסיסיות האלה כבר חייבות להיות פחות ''אינדיווידואליות'' ויותר דומות ומשותפות לכל החי, בגלל שהן בסיסיות יותר ומכיוון שלמודע אין נגיעה בהן לתת להן חותם אישי של האישיות המיוחדת. אני חושבת שמי שמנסה להתעורר, ''להבין באמת שאין לו עצמיות נפרדת'' כפי שכתבת, מנסה להשיג התחברות, שליטה ומודעות למקום שכרגע להכרה אין גישה אליו, ול-ה-ו-ס-י-ף ולהרחיב את המודעות שלו גם לחלקים האלה עד תחושת שלמות, עד התחברות למקום שבו עומדת מחשבת בריאה אחת שלמה בבסיס כל הנברא והקיים. שזה המשותף, הלא אינדבידואלי. מקור הנשמות, נניח, מיליון שמות יש לזה. כדי לעשות זאת אתה צריך לדעת ''לפרק'' את האישיות לגורמיה, את ה''אני'', לבדוק את תחושת העצמיות מה נובע מדפוסים, מה מחשיבה מכאנית נלמדת ומה נשאר שם אחרי הפירוק והקילוף. ואת מלאכת הפירוק עושים בשילוב כוחות של חשיבה והרגשה. (פירוק במובן התבוננות מפורטת, לא זורקים אחר כך חלקים). וכפי שאמרתי כבר למטה, טועים אלה שלא נותנים כבוד ל''אני'', שהוא חלק מכל השלם שהם רוצים להרגיש, ושרק באמצעותו אפשר להיות נפרדים ומחוברים גם יחד. יחידים-שלמים. בעלי חותם בתוך השלם. לכן אני חושדת וגם בודקת כל הזמן, ש''אני היוצר של המציאות שלי'' הוא אמת צרופה בכל הקשר, ובגבולות, אם בכלל יש כאלה, רחבים מאוד מאוד הנמשכים ללא מודע והלאה משם. ובכל מקרה, אף פעם לא מזיק להתבגר ולהרחיב את היכולת לקחת אחריות על יצירת מציאות חיינו, בניגוד לגישה הרווחת במחוזותינו האנושיים, שאתה כבר יודע לאן היא מובילה. הגב לתגובה זו                  אכן מסובך                 י,    19/03/06 15:37 וכאן את נדרשת להגדיר ''מחשבות'', כי כאשר פוסעים לתוך הלא-מודע, ה''מחשבות''הן משהו שונה ממה שבדרך כלל אנו מתארים כ''מחשבות''. וכאשר את ממשיכה ויורדת לרמת התא הבודד - זה הולך ומתרחק, ואולי את מדברת על דבר אחר לגמרי? דוקא כאשר את יורדת לרמה הבסיסית ביותר, הרי ככל שאת חותרת למכנה משותף בסיסי ורחב, שהוא בעינייך ''אי-נפרדות'', הבסיס הזה יכול להתגלות כלא יותר מאשר אותו חלק שהוא מולד (בנגוד לנרכש), ועל כן אותו חלק שהוא מחויב והכרחי, ועל כן אותו חלק שהוא ''המציאות היוצרת אותך'', ולא להיפך. ואין כאן שום זיקה לעניין ''לקיחת האחריות'' על חיינו, שהיא טובה ורצויה, אך מוגבלת, והיטיב לתאר זאת מורן בתגובה הקודמת. הגב לתגובה זו                      מה שאני טוענת הוא                     איילת,    19/03/06 16:11 שלקיחת אחריות על י-צ-י-ר-ת כ-ל פיפס בחיינו ובמציאות שלנו לא רק שאינה מוגבלת, אלא אינסופית ובלעדית. הגב לתגובה זו                  נדמה לי שהחלפת נושא בלי להודיע                 מורן,    19/03/06 07:12 והכל בגלל שהשחלתי בדרך אגב את המשפט ''אני היוצר של המציאות שלי''. כנראה שנגעתי בנקודה רגישה. נניח לרגע שכל מה שאמרת מקובל עליי. נניח למשל, רק לצורך הדוגמא, שלפני שנולדתי בחרתי לעצמי, בעצמי, את מסלול חיי על כל ההתנסויות הרבגוניות הנעימות והבלתי נעימות שלו. נניח שהבחירה הזו פועלת בחיי היומיום שלי ככוח חי ומנתבת אותם על פי אותו מסלול שנבחר מראש. אם אני, מורן של הרגע הזה, לא מודע לכוח הזה ולא שולט בו, עד כמה אני רשאי לקרוא לו ''אני'' ? תשובה: לא רשאי. בכלל. בשום מידה. אני אהיה קרוב יותר לאמת אם אני אקרא לכוח הזה ''הוא'', ''זה'', או אלוהים, או הלא-מודע, אבל זה לא אני. אפילו לקרוא לו ''הלא-מודע ש-ל-י'' לא ירגיש לי נכון. מה לי ולו ? ה''הוא'' הזה זר לי ממש כמו אדם אחר שאינו מוכר ואינו ידוע לי. ומה אם כתוצאה מאימון מיוחד הייתי נעשה מודע לכוח הזה, למעין אדם שני שחי בתוכי ומעצב את מסלול חיי, אבל עדיין הייתי חסר כל יכולת לשלוט ולהשפיע עליו ? מה אז ? גם אז, בהנחה שאני לא מעוניין לשקר לעצמי, לא הייתה לי שום אפשרות לזהות את הכוח הזה עם עצמי ולקרוא לו ''אני''. זה עדיין היה כוח חיצוני עבורי, ששולט מנתב ומעצב את חיי ללא קשר אליי ואל מה שאני מרגיש וקורא לו ''אני''. כמו מפקד בצבא, כמו סוהר, או כמו הורה לילד מתבגר. המשפט ''אני יוצר את המציאות שלי'' נכון רק בתחומים שעונים על שני תנאים: אני מודע לכל המרכיבים של אותו התחום, ואני שולט עליהם. שני התנאים האלה תוחמים את הגבולות שבהם המשפט הזה יכול להיות נכון. גם אם אפשר להרחיב את הגבולות האלה עד אין סוף, עדיין, בכל תחום שבו אני לא עומד בשני התנאים האלה ברגע נתון, באותו הרגע המשפט הזה הוא הונאה עצמית. לפעמים נעימה, לפעמים הרת אסון. הגב לתגובה זו                      כאן הלכת רחוק                     י,    19/03/06 15:41 כי מכאן, עוד צעד קטן ואתה מוסיף גם את היכולת להשפיע על אותו הכח, ואז אתה מסתובב ב 180 מעלות. ההסתייגות ''בכל תחום שבו אני לא עומד בשני התנאים האלה ברגע נתון'' היא קיצונית מדי, כי אם יש כאן עניין של זמן, ותנאי השליטה יכול להשתנות, על ידי אימון, או מזל, או עזרה, זהו פתח ענק לשנוי. הגב לתגובה זו                      יפה!                     איילת,    19/03/06 11:05 א. שמתי לב שאנחנו כל הזמן מחליפים נושא בלי להודיע. יש המון נקודות לדיון בכל תגובה ותמיד צריך לבחור אחת או שתיים, אז הדיון מתנדנד לו וסוטה ומתקדם בזיגזגים, אבל אחלה, מבחינתי. ואתה כמובן צודק, ''אני יוצר את המציאות שלי'' זה רגיש אצלי ונושא שבלמידה בדחיפות עליונה. ב. יבוא עוד מעט, כשאני אהיה יותר מרוכזת, אבל זה בהחלט יהיה קשור להגדרת ה''אני''. הגב לתגובה זו              מורן - נהנתי לקרוא את תגובותייך             צליל,    18/03/06 22:29 ואהבתי אותן מאוד :) דוגמא לכך שקודם כל יש לכל בעל חיים עצמיות נפרדת והיא מושתת על בסיס ביולוגי, (דחף שהוא תורשתי) היא - הקוקייה. שהרי היא גדלה בביתם של אחרים (בקיניהם של ציפורי שיר) ובכל זאת גדלה עם זהות של קוקייה. כלומר בבגרותה יודעת להגר לאפריקה כמו שעושים בני מינה, בלי קשר לסביבה (לקן ההורים המאמצים בעל כורחם) בו היא גדלה. היא גם יודעת בבגרותה להתרבות עם בני מינה ולא מתבלבלת עם מינים אחרים שאצלם היא ''חונכה''. היא יודעת גם כבוגרת להטיל את ביציה בקינים של אחרים , בכל דור מחדש, מבלי שהיא למדה זאת על ידי חינוך סביבתי. אז נכון שאנחנו לא קוקיות (טוב, יש כמה שאני מוכנה להישבע שזה כן המוצא שלהם, אבל זה סיפור אחר), אבל זו הוכחה שהבסיס הביולוגי לתחושת העצמיות טבוע בכל בעל חיים והוא מולד . וכל זאת לא עומד בסתירה לחינוך לזהות וללמוד הישרדות (השפעה סביבתית) שכל צאצא מקבל גם מהוריו. ולאיילת - בקשר לתגובתך למטה (בדיון 11) דחף מולד לא יכול להתפוגג עם השנים כי הוא קיים כבר אצלך. הוא יכול להתמתן על ידי חינוך . אבל הוא קיים. הדחף המיני מוצת גם מכוחם של חושייך ולא רק מהראש. (מכוחה של המחשבה). הגב לתגובה זו          אבל גם לבע''ח יש תחושת עצמיות         ץ.ף.,    18/03/06 13:46 ואין להם שם. כשהם ירגישו מאוימים הם יגנו על ה'אני' שלהם בהתגוננות או בריחה והם לא צריכים לזה שום שפה או שם. אפשר להסביר את ההבנה של תינוק שהוא אובייקט נפרד מהעולם פשוט מהניסיון - הזמן מלמד אותו שישנם דברים שכשהוא נוגע בהם הוא מרגיש משהו - ''הגוף שלי'', ודברים אחרים כמו השמיכה, אמא, וכו' - העולם האחר. הגב לתגובה זו              שוב, חיה בוגרת כבר מרגישה נפרדת             איילת,  לץ.ף,    19/03/06 13:15 אני - והאויב. היא כבר למדה את העולם ולמדה לפרש את האינסטינקטים שלה ולתרגמם לפעולה. אבל גור קטנטן בן כמה ימים או שבועות לא יברח ולא יבין סכנה כי הוא עוד לא חש בנפרדות ולא למד שיש יצור נפרד מולו, אני אחר שרוצה לבלוע אותו. הגב לתגובה זו                  אני ואמא                 י,    19/03/06 15:09 גם מול אוהב ומלטף הוא לומד את הנפרדות. גור יברח מסכנה ברגע שיהיה מסוגל. לגור אריה זה לוקח שבועות. לעופר איילים לוקח בדיוק 20 דקות ללמוד לרוץ, ואז הוא רץ. גור תנין בוקע מהביצה, וכבר יודע הכל לבד. החלק הנכון בדבריך הוא זה - ''...לא יבין סכנה כי הוא עוד לא חש בנפרדות ולא למד שיש יצור נפרד מולו''. הוא צריך ללמוד את הנפרדות. ככל שהוא יוצר יותר מפותח - לוקח יותר זמן ללמוד. א-ב-ל העובדה שידע מסוים הוא נ-ר-כ-ש או נ-ל-מ-ד, אינה הופכת אותו לפחות נכון. הגב לתגובה זו                      י, יקר - תיקון קל                     צ.,    19/03/06 22:31 התנינים בוקעים מהביצה וישר מועברים לפי האם, שם הם מבלים את ימיהם הראשונים בפיה שפתוח קלות לכבודם, ובתוך מקווה מים קרוב. וכך הם משייטים להם בין השיניים שלה ולאט לאט יוצאים להכיר את הסביבה. זה גם בדיוק הזמן בו הם פגיעים ונטרפים על ידי כל מיני סוגים שונים של טורפים. חלק מההתבגרות של כל בעלי החיים הוא זיהוי הסכנות האורבות להם ולימוד ההתמודדות איתן. אני לא בטוחה שזה קשור לאיזה שהוא מנגנון של לימוד נפרדות, אבל אין לי מושג בנידון. (סתם השערה שניתנת להפרכה בקלות). ואתה צודק - זה לוקח זמן וזה נלמד ונירכש אצל כל בעלי החיים. רק שזה לא מבטל את עצם העובדה שהם נולדים עם תכונות מולדות ואינסטינקטים טבעיים לזהות סכנות ולהתמודד איתן - כל אחד לפי מינו. ולאיילת- נכון חיות לומדות את העולם. אבל הן לא לומדות לפרש את האינסטינקטים שלהם. ואני לא בטוחה שכל האנשים גם יודעים לפרש את האינסטינקטים שלהם ולתרגמם לפעולה. אכן גור קטן לא מבין סכנה מה היא . אבל טבוע בו כבר האינסטינקט (היצר המולד) להיזהר מסכנות. וזה יבוא לידי ביטוי עם התפתחותו. נ.ב. לא התחברתי להאבקות הבוץ. אולי פעם הבאה עם דימוי אחר... :) הגב לתגובה זו          תכתבי בשמך איילת וזהו, לכל איש יש שם...  ל"ת          כן כבוד לא כבוד,    18/03/06 08:02 הגב לתגובה זו              למה? אני אומרת לך באיזה שם לכתוב? ולמה באגרסיביות?             איילת,    18/03/06 09:45 אבל אם רצית להראות שאת|ה מזהה אותי, את|ה צודק|ת. הגב לתגובה זו 28.  איזה כיף שלינפושה חזר     אחת,    17/03/06 14:49 כשאתה פה הכל מרגיש אחרת. הדיונים עולים בעשר רמות. בפעם הבאה שאתה לוקח חופש, תמנה מחליף או לפחות תודיע מראש... הגב לתגובה זו          אהההההההההההההה אוהוווווווו  ל"ת          מצפןסיגלי,  ויסקונסין,    17/03/06 16:32 הגב לתגובה זו              טמבל שכמוך. לא אני כותבת את התגובות הסתמיות האלו !             X סיגל,    17/03/06 18:31 זו לא אני שכותבת מידי פעם במדור תגובות סתמיות כמו :''לינופשה חזור'' או ''מעריצה של לינפושה'' וכגון אלו. (כמו תגובה 28). קודם כל - צא כבר מהשם הזה ''לינפושה''. אבד עליו הכלח מזמן. שנית - תפסיק ליחס לי כל מה שכל אחת פה כותבת. כי זו לא אני !!! והכי חשוב שבסך הכל, מי שהיא לא תהייה, אפילו שאני לא אוהבת את הסגנון המטופש והסתמי הזה שלה, אני מסכימה איתה 100% שהכל מרגיש וניראה אחרת שקיווי (השם המועדף עלי) בסביבה ויש לו יכולת להעלות את רמת הדיונים בצורה נפלאה. צליל הגב לתגובה זו                  הערונת לצליל (בתקווה שגם התגובה הקודמת שלי אלייך תעלה)                 איילת,    19/03/06 06:04 על השם ''לינפושה'' לעולם לא יאבד הכלח. הוא כבר נצרב עמוק בתודעה הציבורית והקולקטיבית. הוא קלאסיקה של המדור. זה כמו שתנסי לשנות את השם של ה''ביטלס'' או של מוצארט או של י'. לדעתי. :) הגב לתגובה זו                      :)  ל"ת                      י,    19/03/06 14:29 הגב לתגובה זו                  יאללה צאי מהטלנובלה איך שלא קוראים לך                 מביטה עלייך,  מהצד,    18/03/06 00:09 בבקשה אל תיגעי לנו בלינפושה הוא פרח מוגן שיש להיתיחס אליו בעדינות ורכות בכדי שנריח את ניחוחותיו המשכרים וניתקרב ככול האפשר אל מהותו הקסומה והפיוטית נשמה גבוהה כשלו מיתגלגלת לכדוה''א אחת לאלף או אלפים שנה נ.ב תפסיקי לקלל זה מאוד לא רוחני הגב לתגובה זו                      אילת מה נהייה ממך????                     ???,    18/03/06 10:12 אוי אוי אוי הגב לתגובה זו                          חחחח :) מכל המריבה הזאת וזיהויי השווא                         איילת,  לצליל,    19/03/06 04:17 לינפושה-קיווי יוצא מורווח. מחמאות נמרחות עליו מכל הכיוונים כחמאה רכה וריחנית, כמו איזה קרב נשים בבוץ, כשאחת צועקת: לינפושה קסום ופיוטי, (אגרוף) והשנייה: לא נכון, הוא קיווי בכלל והוא פרח שמור ומוגן (בעיטה), ואחת מהקהל (מביטה מהצד): שתקו שתיכן, הוא נשמה נדירה וגבוהה (קופצת לבוץ ונוחתת על שתיהן, שורטת בציפורניה לכל עבר). קטעים.... הגב לתגובה זו                          לאיילת                         צליל,    18/03/06 21:59 איילת - אני לא יודעת מי כתב לך את התגובה ''אילת מה נהייה ממך'' - אבל מאחר וזה היה בתגובה למה שאני כתבתי, אז שתדעי שאפילו לרגע קל לא חשבתי שזו את שכותבת בשם:''אחת'' או ''מביטה עליך מהצד''. וענית לה כסחיסטי כפי שאת רואה. איך שאני מרגישה שמנסים לחנך אותי כל הפיוזים קופצים לי. ובלי קשר לזה, נהנתי לקרוא את ההתכתבות שלך עם מורן :) הגב לתגובה זו                          באיזה ביטחון אתם משייכים לי תגובות לא שלי, יא אללה                         איילת,    18/03/06 10:40 התגובה לא שלי, אך אין זה סותר את הסכמתי עם הכותב המקורי על מהותו הקסומה והפיוטית של לינפושה. ומה פשר אוי אוי אוי וסימני השאלה המזועזעים? חחחחח.... הגב לתגובה זו                      צאי מהפלצנות המתחסדת שלך אז אני אצא מהטלנובלה                     צליל,    18/03/06 05:42 קודם כל, מה את מביטה עלי מהצד ? הגיע הזמן שתביטי על עצמך מלפנים ! מה את כותבת בלשון רבים (''צאי לנו'') ? מי זה ''לנו'' ? יש לך פיצול אישיות או אישיות רבת פנים שכל פעם קופצת דמות אחרת שלך ? אני ממש לא שואלת אותך במי לגעת !!! שלא נדבר על כך שאני לא רואה פה נגיעה, אבל את זה את צריכה לברר בין הדמויות שלך, מי מהן (או מהם ! ) - רואה פה נגיעה. ולא איתי. אני מסכימה איתך 100% שקיווי הוא פרח נדיר של איכויות גבוהות. רק שעל פרחים נדירים צריך לשמור. ולא נראה לי שאת עושה את זה עם התגובות חסרות התכלית שלך. אז תתחילי בכך שבמקום לשתול פה תגובות מטופשות כמו שאת עושה לכל אורך הדרך, שלא מובילות לשום מקום, תתחילי לכתוב לגופם של דיונים ובשם שתבחרי לך. מי יודע אולי הוא אפילו יענה לך ותוכלי להשתכר מניחוחותיו ולהתקרב אל מהותו . (זה מומלץ !) נ.ב. אני לא רוחנית. כך שממש טוב לי לקלל. במיוחד מתחסדות צבועות כמוך. זה עוזר לקארמה שלי. הגב לתגובה זו 27.  שלום חבר     מצפןלינופשה,  שביל החלב,    17/03/06 14:07 כול הגויים מיללים מול ירח מלא ומצפים למוצא פיך הבחורות מנפנפות במיקלדות וצועקות איפה היית הגברים משחיזים חרבות ותמהים מה עשית הקוקסינלים והטרנסג''נדרים בפינה צועקים לינפופו אל תעזוב אותנו שוב יא בן $$$$ הגב לתגובה זו 26.  קץ האמונות כולן     אלון,  תל אביב,    16/03/06 22:20 יפה כתבת,יש לבחון כל אמונה ולהזהר פן תהפוך הצהרה זו לאמונה נוספת .האם יש בכלל מקום בעידננו למושג האמונה??? הגב לתגובה זו 25.  הרבה יותר מסורגים לתא, הם התשתית לאי לקיחת אחריות על חיינו.     בועז@לב,  ת.א.,    16/03/06 12:18 כמה פעמים אנחנו נתקלים באותם מנדבי מנטרות ..מכל סוג שהוא.ההשתייכות לזרם אמוני כל שהוא הפך להיות מפלט לכל מי שמתחמק לקחת אחריות מעשית על חייו.בכל המאמינים האלה אתה מזהה את אותה שקיקה לפלוט את אותה משפטי אמונה האלה שמלבישים אותם בזהות שלא דורשת מהם למעשה כלום.מן תחפושת זולה וחסרת כל עומק וכל קוד מעשי מחייב. זה הוא הסוד האמיתי לנהירה המונית אחרי אמונות הניו אייג'.מן חממה מטופשת שמספקת את כל הטקסטים ה''נכונים'' על מנת שכל אחד יוכל ללכת בלי ולהרגיש עם..לחיות באותו חרה אבל שיסריח פחות. הגב לתגובה זו          בועז, ואם יבוא מולך אדם         בכבוד,    16/03/06 13:17 שחי בדיוק לפי אותם ''משפטי אמונה'', אבל לא כתחפושת, אלא אחרי שבדק, הרגיש וגילה בעצמו שהם אמיתיים לגביו ולגבי הקיום, אולי אפילו גילה אותם בעצמו לפני ששמע בכלל משפטים כאלה מבחוץ, תזהה אותו ככזה? או שתדבק לנצח ב''ספק המפרה'' ותפסול אותו אדם כקורבן נהירת ניו אייג' בכל מקרה? הגב לתגובה זו              בכבוד ..בהחלט             בועז@לב,  ת.א.,    16/03/06 16:17 אין ''משפטי אמת אמיתיים'' יש חיים על פי אמת ,שלך כמובן..הצורך לעטוף את אותה אמת במילים הוא להתייחס למילים לאותם משפטים כנושאי בשורת מהות בעצם אמירתם.לאדם שחי על פי אמונתו אין צורך להכריז במילים מהיא אמונתו, רואים זאת בכל מעשיו.מי כן משתמש באותה משפטי אמת? אלה שמצאו מפלט בהם מאחריות מעשית לשינוי חייהם והתיחסותם.האמונות ומשפטי האמת הם כביים תודעתיים להתחמקות מלקיחת אחריות. אתה מכיר את החברה' האלה שבאים מחבקים אותך וצועקים אהבה אחי אהבה אור ואהבה..זה המס שהם משלמים על מנת להיות משוכנעים שהם אוהבים..או החברה האלה מברסלב שמרעישים בעוצמות אדירות ושרים ברחובות ..מבחינתם הם שילמו את המס ל''להיות שמח'' מה זה שימחה ..!! חבל על הזמן.. תאמין לי שהאנשים ה''אמיתיים'' אלה שחייהם הם השתקפות של השקפותיהם לא עסוקים בלדקלם במילים את חיבורם לעליון.הם פשוט מחוברים. כל אותם המשפטים שהביא כדוגמא אמתי הם קצה קצהו של יכולת החיבור האין סופי של אימרות לא מחייבות שכל תפקידן הוא לאפשר זיוף.ו...מכירת כרטיסים.. הגב לתגובה זו                  הקורלצייה בין מה שכתבת לכתבה מדהימה                 צליל,    16/03/06 20:10 אמתי מגד ''יצר'' פה בליל עיסתי של כותרות, סיסמאות, מימרות, פתגמים וקצת קלישאות, פיזר עליהם זרזיף של תובנות חיים בגרוש - ועשה מזה כתבה. אתה בועז, בתאום מדוייק להפליא עושה אותו דבר. נכון, הדוגמאות שהבאת פה נכונות. משום שהן לא קשורות למהות של אמונה או אהבה ובטח שלא של אמת כלשהיא. הן קשורות בדיוק לחוסר ההבנה של ליבת הרעיון ולכן שימוש בסיסמאות חיצוניות כדי לחפר על חוסר תפישת העניין. הן דוגמאות לשימוש בקליפה החיצונית בלבד. לא נראה לי שאתה הבהרת לעצמך אי פעם מה זה בדיוק חיים על פי אמת? או אמונה ? משפטים שאתה אוהב להשתמש בהם. ולכן אתה מסוגל לתאר תחושות שלא קשורות לשום דבר. אתה טוען שאנחנו מוצאים מפלט לאחריות מעשית מאחורי משפטי אמת. ואני טוענת בדיוק הפוך. אם אני מאמינה בכל מאודי בתורת האבולוצייה, אז אני עושה הכל מבחינה מעשית לשימור הטבע ואיזונו, ולהעברת המסר באמונתי בצורה מילולית בנוסף למעשית - כי אני מבינה שתהליכים מסויימים יוליכו לתוצאות מסויימות. לא מספיק לראות את מעשי. זה לא מוביל לשום מקום. צריך לפרסמם ברבים ולתת לאחרים להבינם ולסחוף עוד אנשים לאמונות שלך ולאמת שלך - כדי שהם ילכו איתך ועם עוד שכמותך כדי ליצור עתיד טוב יותר. להגיד מספיק שרואים את דרכי ואמונתי ואין לי צורך להכריז עליה ברבים זה הכי אנוכי וחזירי שיכול להיות. כי זה אומר : העיקר שלי טוב ושימות העולם. וזה אפילו הרסני כי זה הורס לאחרים. וזה מה שעושים כל ה-fundamentalists הם חיים כך וזהו. ושימות העולם. זו דרכם, זו אמונתם, זו האמת שלהם, אלו מעשיהם - ושלא יבלבלו אותם עם לקיחת אחריות על תוצאות מעשיהם. הגב לתגובה זו                      הפונדמטליסטים מבססים את מעשיהם על משפטי אמונה הם מנותקים מן החיים.                     בועז@לב,  ת.א.,    17/03/06 00:05 א.לעולם לא טענתי שצריך לחיות על פי אמת מוכרזת וארוזה או על פי תורות כתובות. אני ממש לא חושב שלחיים יש נוסחה,תורה או כל הוראות שימוש. מבחינתי כל ניסיון להעביר לאחר איזו שהיא נוסחת חים הוא ניסיון שגובל בהונאה. נסיון חיים,הוא דבר מאד אישי וכל מה שאפשר לעשות בנידון זה לשקף איזו שהיא שלמות דרך מעשייך. כל ההטפות המילוליות להתנהגות או אמונה או הוראה אין להם שום משקל מהותי בהתפתחות האדם ובבניית כליו להתמודדות. שטיפות מוח הן כלי נפוץ על מנת כביכול לשכנע אנשים בצדקת דרך זאת או אחרת אבל שטיפות המוח חייבות להתבסס על שלילת חירות האדם. אדם חופשי יוצר את חייו כל הזמן מחדש ,הוא יוצר מחדש את אמונותיו את השקפותיו ,הוא מעצב ללא ערף את תודעתו. משפטי האמונה הם האוייב העיקרי להתפתחות שלפי דעתי אין לה גבולות ואין לה סוף.בגלל זה קורא להם אמתי סורגי כלא. אבל הם מבחינתי הרבה יותר מזה הם הניסיון להחליף מהות מחייבת בהכרזות מילוליות שבסופו של דבר יוצרות השליה,של רוחניות ,של איכפתיות,של אהבה,של התפתחות,של שינוי ושל כל תהליך אחר שבלי מהות מעשית לא מתרחש באמת. אבל הרבה יותר קל להשתמש באריזת המילים מאשר לטרוח לצקת תוכן .בגלל זה כל כך הרבה אנשים בוחרים בדרך המילים ועוד הופכים את זה לדרך חיים. את יודעת על מה מבוססת האינפלציה .על הדפסת כסף ללא גבול בלי כיסוי כלכלי אמיתי,זה מה שמתרחש היום בניו אייג',למדו להשתמש בכמה משפטי מפתח שבאו להחליף מחוייבות אמיתית ויצרו אינפלציה של מילים שאין להם שום כיסוי בחיים . לבסס את החיים על רוחניות מחייב כל כך הרבה שינוי בהשקפת עולם וביחס לסביבה ולאחר ,זה לא קל והרבה יותר פשוט לרבים להשתמש בדמה ''משפטי האמונה'',זה לא רק סורג זה גם מיפלט. הגב לתגובה זו                          זהו סוף דבר אין בינינו הסכמה.כל אחד נמצא במקום אחר .  ל"ת                          בועז@לב,  ת.א.,    18/03/06 11:27 הגב לתגובה זו                          איפכא מסתברא                         צליל,    17/03/06 17:46 לחיים בפירוש יש תורות, אמת זו או אחרת ואמונות שונות. השאלה היא - מה ואיך - אתה עושה עם אותן אמונות, תורות, אמיתות . עם אתה מדבר על שטיפת מוח, אז אתה מביא דוגמא לנלוזות השימוש בדתות. (וזה לא תמיד כך). נכון, שטיפת מוח היא שלילת חירותו של האדם. אבל זה כי נעשה שימוש לא נכון (ה -מה והאיך) באמונה או אמת מסויימות. אם מילים הן תוצאה של כוונה מסויימת, אז למילים בהחלט יש תוכן. השאלה היא איזו כוונה בדיוק. וזה ההבדל בין אדם שמפעיל את יכולת החשיבה והשיפוט שלו, (ואימן את עצמו לכך) לבין אדם שטוף מוח שנותן למילים ריקות מתוכן לעצב לו את החיים. העברת נסיון ומידע לאחר הם נפלאים. זה גם האמצעי היחיד שעומד כרגע לרשותינו לקבלת מסרים (רעיונות, הגיגים ) מאנשים שונים שאין לנו איתם קשר יום יומי (לפעמים כי הם חיו הרבה שנים לפנינו, ולפעמים כי הם חיים במקום אחר משלנו). השאלה היא, שוב, מה אנחנו עושים עם כל אותו נסיון ומידע . וזה גם במישור האישי וגם במישור החברתי- לאומי. הגב לתגובה זו 24.  אמתי..??ידעתי שלא הכל אבוד,שמשהו בך רוחש ובועט,הספק המפרה..זוכר?  ל"ת      בועז@לב,  ת.א.,    16/03/06 12:01 הגב לתגובה זו 23.  מעולה!  ל"ת      ממי,    16/03/06 09:31 הגב לתגובה זו 22.  עץ או פלי?     מולה נאסר,    16/03/06 00:25 1. ''כל הבעיות הגדולות מוטלות ברחוב'' אמר ניטשה, והרשה לספק לקחת אותו ביגון שאולה. 2. ''פלס מעגל דרכך וכל-דרכיך יכונו'' אמר שלמה המלך, והשתמש בספק כלפי עצמו בלבד. הכל נשאל הכל היה, אנשי הניו אייג אינם ''כבולים במערכת אמונות'', הם אינם מאמינים בכלום. הגב לתגובה זו          כמה אתה אוהב את פוזת המטיף האולטימטיבי, העיקר שבך מאמינים.         בועז@לב,  ת.א.,    16/03/06 12:04 אתה בכלל סופר את האחרים?? הגב לתגובה זו              דרשה אולטימטיבית מספר 2             מולה נאסר א-דין,    16/03/06 18:58 כל האמיתות הללו- הספק בהן? או בנכונות שלנו לקבל אותן בלב שלם ולא כאופנה? הרי כל אופנה ''סתמית ככל שתהיה'' יש בכוחנו להביא פנימיותינו לידי בטוי דרכה = הכל הולך לאותו מקום = הניו אייג על רגל אחת, אבל בכל הדרכים שהיו מאז ומעולם פשוט לא האמינו מספיק. כל אדם צריך לא יותר מסקרנות שתוליך אותו עד שיזדעזע... באופן חיובי, זו כוונתי ב''לא מאמינים'' ואני לא מתנצל כי אני יודע שגם ככה לא נפגעת, אבל אם מישהו קרא את הכתבה הנ''ל והרהר בצידקת דרכו הרי שאני מאמין שהוא הטיל את כלי הספק בכיוון הלא נכון. שיהרהר בטיב דרכו. לא כדאי לתת לניו אייג לחמוק מבין אצבעותינו, ונכון שהוא נעים כזה וכיף ללטף אותו, אבל החוכמה היא תלוית סקרנות וכנות - נראה מה יקרה אם נבלע אותו... בשביל זה צריך אומץ. הגב לתגובה זו                  תגובה מאוד יפה.  ל"ת                  ר',    17/03/06 08:28 הגב לתגובה זו                  על משקל ''דבר חלש'' ''דבר פשוט''  ל"ת                  בועז@לב,  ת.א.,    17/03/06 00:08 הגב לתגובה זו          נכון, סרטן הספק יצא מאיזון ומכלה כל חלקה טובה         אינפקטד,    16/03/06 04:06 של חוכמה אמיתית. הגב לתגובה זו 21.  כלי לבחון אמונות     אורן,  גבעתיים,    15/03/06 18:16 בכל פעם שאני נתקל באמונה חדשה - אני שואל את עצמי 2 שאלות: 1) האם לאמונה הזאת יש אמונה משלימה יותר ברורה? למשל משפטים שמכילים ''לא'' , ''אין'' או ''אינני'' ניתן להפוך ללשון ''חיוב'', ובדרך כלל לשון החיוב תהיה ברורה יותר. 2) האם האמונה הזאת מקדמת אותי - כלומר פותחת בפני עוד אפשרויות בחיי, או שהיא מקבעת אותי - כלומר מצמצמת את האפשרויות שלי. למשל משפטים של הכללה כגון ''תמיד, הכל, כולם'' וכו' בדרך-כלל מצמצים אפשרויות. דוגמאות: ''אני יכול לברוא את המציאות שלי'' - מקדם - נותן לי יותר אפשרויות מאשר ''אין לי השפעה על המציאות''. ''איננו חווים את המציאות ישירות'' - בלשון חיוב: ''אנחנו חווים את המציאות דרך התפיסה שלנו'' - נותן לי אפשרות לשים ''?'' על ה''מציאות'' שאני חווה - מקדם. ''כל מה שיש לנו זה התפיסה והאמונות שלנו'' - הכללה - מצמם את מספר האפשרויות שלי - מקבע (אולי יש עוד, ואני אפספס אם אני אאמין שאין...) אשמח לשמוע תגובות. הגב לתגובה זו          מה המשלים של ''לא תרצח''?         י,    16/03/06 00:13 בעניין הדוגמא: ''אני יכול לברוא את המציאות שלי'' - מקדם - נותן לי יותר אפשרויות מאשר ''אין לי השפעה על המציאות'' השאלה החשובה היא האם זאת האמת. מאד נחמד לבחור את האמונה הצבעונית, המבטיחה והמפתה, אבל זה נראה לי קריטריון קצת בעייתי. במקרה הטוב, אתה הולך בעקבות השגיונות והנטיות שלך. במקרה הגרוע, אתה הולך בעקבות יצירה מוצלחת של איש שווק מוכשר. תדבק באמת. אלא אם כן המטרה של האמונה היא לבדר, לעשות את החיים קלים, להתעלם מהקשיים. וגם זאת מטרה לגיטימית. מה המטרה שלך? למה לך אמונה? אמת או אושר? הגב לתגובה זו              ובחרתם בחיים.  ל"ת              המשלים הוא,    16/03/06 15:12 הגב לתגובה זו              המשלים הוא: ''אהוב''             אורן,  גבעתיים,    16/03/06 14:57 כשאני אוהב מישהו, מרגיש את האהבה, ומביע אותה - אני לא ארצה לרצוח אותו... לגבי -''האם זאת האמת'': אם התככונת - האם זאת האמת שלי - אז כן - האמת שלי היא האמת שאני בוחר. אם התכוונת - האם זאת האמת ה''אחת'' - מסתתרת כאן אמונה מקבעת - שיש אמת אחת. האמונה שלי היא שיש לכל אדם אמת משלו... ואמיתות יכולות להתחבר. למה לי אמונה? - בין אם אני רוצה או לא - אני מאמין בדברים - זה העולם שלי. לא הבנתי את 2 השאלות האחרות... הגב לתגובה זו          לא כלי טוב. יש כלי יותר טוב         ץ.ף.,    15/03/06 23:08 תשאל את עצמך על משפט מסוים, איך ההתנהגות שלי (בגוף, בדיבור או במיינד) משתנה כתוצאה מקבלת המשפט הנדון. למשל, ''אני יכול לברוא את המציאות שלי'' מה זה אומר?? שאם בא לי אגס עכשיו, אז אני יכול לברוא אותו? זה אומר משהו אחר?? לא? - לפח! ''איננו חווים את המציאות ישירות'' מה הכוונה? שאני קולט את המציאות דרך לווין? האם המשפט הזה מבהיר לי משהו? לא? - לפח! למשפט הבא...וכן הלאה וכן הלאה ... הגב לתגובה זו              ואולי             אורן,    16/03/06 15:01 אם אני אנסח דברים קצת אחרת - אני אוכל להבין, להפנים וכתוצאה מכך לשנות את ההתנהגות שלי. אם אני אקבל רק אמונות שאני מבין - סביר להניח שאני אשאר עם האמונות והתפיסה שלי, ולא אתקדם... הגב לתגובה זו                  פרשנות של משפטים ...                 ץ.ף.,    16/03/06 21:42 מתבצעת גם ע''י ניסיונות ניסוח מחדש של המשפט במונחים המוכרים לך, אבל אתה מניח שלכל משפט יש משפט הפוך לו. בזמן שלמשל, ''אני יכול לברוא את המציאות שלי'' ו-''אין לי השפעה על המציאות'' הם לא הפכים אלא שני משפטים קיצוניים ומזיקים במקרה אחד גורמים לך לאשלית כוח מזויפת או בשני פסיביות חסרת אונים. (אלא אם כן תסביר לי איך אתה בורא את המציאות שלך) הגב לתגובה זו 20.  ניו אייג' = קישקושים פסאדו אינטלקטואלים     אריה,  מבשרת,    15/03/06 15:48 לכל העצלנים של המאה ה- 20 ותחילת המאה ה- 21 נוח יותר לקשקש דברים שנשמעים ''חכמים'' אבל הם אוסף של שטויות. שטויות לוגיות, שטויות עובדתיות ושטויות פילוסופיות. חבר'יה - ממש כדאי להתאמץ ולחשוב - מגיעים אז למקומות יפים באמת ולא כאילו... הגב לתגובה זו          שלום אריה         תמר ושמעון,    16/03/06 02:00 כל מילה שנאמרת הופכת לקלישאה אם היא לא ממומשת בפועל בעשיה. נאה דורש נאה מקיים. כל קלישאה הייתה פעם התגלות ראשונה. אתה יכול להביט בחלק מהמשפטים הללו מבלי ליחס אותם לשום מסגרת ותופעה חברתית , תגלה בהם אמיתות ותובנות יסוד על בני האדם על הצרכים הכי עמוקים והכי חסרים. על מהווי הנפש האנושית. לפי דעתי התופעה של הניו איג' משקפת את הקריאה הנואשת שלנו להתחבר לכוח מרפא כל פחד לתקווה עמוקה ונצחית. ואולי זו השתקפות של ההתמודדות שלנו עם הנעלם הגב לתגובה זו 19.  לאמתי מגד בתמהון גדול     טמבל,    15/03/06 15:47 אמונות בנוגע לחומר ואנרגיה 1. הכול אנרגיה 2. אין הבדל מהותי בין חומר ואנרגיה 3. הכול תדרים ורטטים אמונות ?? ממתי חוקים פיזיקלים אוניברסאלים שהוכחו במאות ניסויים בעשרות מעבדות ברחבי העולם הם אמונות ??? אנא ציין בפני משהו במערכת השמש שלנו שאינו אנרגייה. אנא ציין בפני אנרגייה שאינה רטט נו באמת,הרי הרבה לא משלמים לך על הטור,אז למה לשקר ?? הגב לתגובה זו          המספר שתיים אינו אנרגיה  ל"ת          י,    16/03/06 00:18 הגב לתגובה זו 18.  אמתי כל הכבוד אתה צודק אבל השאלות מיותרים     dafna57,  רמת-גן,    15/03/06 13:37 שאני עונה לכתבה זה לא ביקורת ולא תגובה,יש דברים שהם מציאות ויש גם דימיונות,הרבה למדתי בחיי מדתות שונות וספרים ופסיכולוגים ועוד ועוד,אבל מה שבאמת עוזר לי לחיות רק את ההווה המדיטציה שלמדתי מניסים אמון,כן זה היה רק כיתה ט'' בתיכון,אני כל יום מודה למאסטר שלי שממנו למדתי לא לשאול שאלות,ביום שלמדתי כי תשובתי אצלי ולכן לא צריך יותר שאלות ,אני כותבת על עצמי בלבד כי באמת אי אפשר לחיות את החים של אף אחד בעולם.דפנה הגב לתגובה זו 17.  סוף כל סוף.. תודה...  ל"ת      שרית,    15/03/06 08:37 הגב לתגובה זו 16.  תחושת האמת - והזיכרון     תמר ושמעון,    15/03/06 02:49 תחושת האמת היא רגש של השלמה והסכמה פנימית, חיבור. האמונה היא בחירה, לכולנו יש כוח בחירה, רק לרוב אנחנו בוחרים כל כך מהר, שאין לנו כלל תחושה שבחרנו, אלא שקיבלנו באופן פסיבי את המציאות שנוצרה מסביבנו. יש לנו זיכרון, עבר שמגדיר את הזהות שלנו, את האמונות שלנו, הפחדים. לזיכרון הפרטי והקולקטיבי שלנו, אני קוראת המסגרת פיזיולוגית ורוחנית, התשתית שבתוכה למדנו לבחור באופן מותנה, זה אחד מהאבסורדים המופלאים שמחייבים אותנו להתחדש. האמת האחת היא, שישנן אין סוף אמיתות, שהן מעל ומעבר לעולם שאנו מכירים ונאחזים בו. זהו עולם מלא באפשרויות ודרכים נפלאות, זהו עולם יצירתי ולא נודע, טבוע בנו פחד עתיק יומין מאמונות שווא, עבודה זרה, שהיא בין שאר הדברים, השקעה ריגשית קיומית, באמונה ותפיסה של מציאות לא אמיתית אשליתית. המציאות מתהווה בתוכנו, ובין אם אנחנו פועלים ממקום של אמונת שוא, אמונה הרסנית או אמונה אמיתית, בעצם המימוש אנחנו יוצרים מציאות. אנחנו משקפים את המציאות שלנו אחד לשני, כל המציאות בעולם האנושי נחווה מתוכנו בלבד, כך ששאלת האמונה היא מהותית מאוד, כואבת ומעוררת אותנו כל כך, כיוון שהיא באמת יוצרת מציאות וגם את הזהות שלנו וגם את האישור שהכלים שלנו לתפוס את המציאות הם בריאים. הביטחון לשמירה על האמונות שלנו קיימת כשישנם עוד אנשים שמקבלים, מאשרים ופועלים מתוכה. חברה מאוד טובה שלי אמרה לי אתמול שאם נאשר נמצא את האושר , היא התכוונה שהאושר טמון באישור בהסכמה ובקבלה של עצמנו גם אישור של הפחדים והצדדים המעכבים והכואבים שלנו. ברגע שאנחנו מאשרים את הכאב והפחד שלנו, מכירים בקיומם, אנחנו מסכימים לקבל אותם ללא כעס ושינאה עצמית ובכך פותחים פתח חדש לשינוי, אנחנו מאירים על הכאב ומסירים את הפחד. לא חייבים לאשר לעצמנו רבדים עמוקים בבחירה של כל היסודות שאנחנו מיחלים ומכירים מכל שנות קיומנו, האהבה, הנאמנות, ההתכוונות הטובה, יש התמדה בבחירה הזו, המילים הללו: אהבה, נאמנות, רצון, כוונה,קיימים כדי שנכיל בהם תוכן אמיתי, כל יום מחדש בדרך היחודית שלנו, ניצור באמצעותם את החיים שאנחנו רוצים ומיחלים. המשמעות לבחור באושר, היא ליצור כלי תודעתי, הנקרא אמונה, שבה אנחנו בוחרים לצאת מהקליפה המוכרת האגוטיסית, דפוסי השיחה הפנימית שלנו, התגובות האוטמטית ולקבל כל יום כהזדמנות חדשה לשינוי ורפוי, לבחור לצאת מההקשרים הנסיבתיים המוכרים של סיבה ומסובב לממש את ההבטחה שניתנה לנו, ההבטחה שאנחנו חייבים לתת לעצמנו, להתמודד באומץ, באופן הכי ער עם כל הקשיים שקיימים בנו ובאים אלינו מבחוץ.. באהבה. ובאמונה באושר הפנימי העצמי שיבחר ויבנה על ידינו. הגב לתגובה זו          תמר ושמעון-הוכחה וירטואלית לאין אני         עץ או פלי,  בית וגן,    21/03/06 10:44 תמר ושמעון שניים שהם אחד !?? תמהים אנחנו עץ או פלי , המפוצלים לעד ומתחרים אחד בשני ללא הפסק, הכיצד זה תמר ושמעון חושבים יחדיו האם תמר חושבת ושמעון מקליד או שמא זה שמעון שמתקשר ותמר מקבלת כתורה מסיני ומורידה לדפוס? או שאתם פשוט הוכחה לאין אני כותבים ברבים חושבים בו זמנית מנסים לחיות את האמונה באדיקות. האני שלי לא מותח ביקורת אלא באמת מנסה לפצח את התופעה. תמר וש.... ? אולי זה אתם? הגב לתגובה זו          אגוטיסית ?         חן חן,    15/03/06 06:56 נא לא להמציא מילים במדור. גם ככה לא ברור מה הם רוצים פה, כל המורים . מורים עאלק הגב לתגובה זו 15.  האם קראתי את הכתבה?או שרק נדמה לי?  ל"ת      מטילה ספק בספק,    14/03/06 23:16 הגב לתגובה זו          במה את בוחרת?  ל"ת          תמר ושמעון,    15/03/06 02:54 הגב לתגובה זו              אני בוחרת להיות קול צף :) :)  ל"ת              מטילה ספק בספק,    15/03/06 19:47 הגב לתגובה זו 14.  E=MC2     י,    14/03/06 21:12 זה בעברית - ''אין הבדל מהותי בין חומר ואנרגיה'' ולפחות המשפט הזה הוא מדעי יותר מאשר ניו אייג'י. --------- את ה''אמונה'' הזאת כתבת פעמיים: ''אם נשנה את האמונות שלנו נשנה באמת את המציאות'' והיא באמת חשובה מאד. כי אם אתה מאמין בה, אתה לא רוצה להסתכן בלשנות את אמונותיך וכך לשנות את המציאות. להטיל ספק יכול להיות מאד מסוכן! הגב לתגובה זו 13.  ודאי שאנחנו     עמית,  תל אביב,    14/03/06 21:10 ודאי שאנחנו מטילים ספק באמונות הללו. אני משער שחלק נכבד מהקוראים לא מזדהה עם כל אחת ואחת מהן. בנוסף, עם רוב ההנחות הללו לא נולדנו ואנחנו יכולים לתאר בקלות עולם שבו אנחנו לא שבויים בהן מפני שרובנו חיינו בעולמות כאלה כשהיינו ילדים ואולי גם בחיינו הבוגרים. אני חושב שאחד הדברים שגורם לנו לאמץ אמונה זו או אחרת הוא בחירת הסביר ביותר בעינינו מבין האלטרנטיבות שאנחנו חושבים או שומעים עליהן. הסביר ביותר הוא גם הסביר ביותר מבחינה הגיונית וגם המתאים ביותר לחוויה שאנו חווים - חווית היומיום או חוויות שאנשים קוראים להן על-טבעיות ויש הטוענים שהם מבחינים בהן בחווית היומיום. הכתבה הזאת היא בעצמה דוגמא לזה שאנחנו מטילים ספק בכל הללו מפני שהיא עושה זאת. כמו כן, המון אנשים בעולם לא מאמינים בחלק גדול ממההנחות לעיל מה שגורם, לי לפחות, לקבל את האופציות האחרות כאפשריות. נהניתי כשקראתי את הכתבה כשנקלתי במשהו שאני מאמין בו - כי זה תמיד נחמד לי לראות אמונה או התנהגות שלי מנקודת מבט חיצונית ומודעת כמו שקורה לפעמים בסרט או ספר. אניח חושב, שרוב האנשים שמאמינים בדברים מהסוג הזה עברו כבר מזמן מודאות לאמונה. הגב לתגובה זו 12.  לי ,קלקלת את הראש     דיפני,    14/03/06 20:50 במקום לסדר את הראש, בחר מגד משום מה לקלקל אותו. ברור שכל אמונה בנויה על היסטוריה אנושית מסויימת. וברור שכל אמונה עומדת למבחן הביקורת. אבל ברור גם שהאמונות והדעות התגבשו כדי לשמור על הפרט בתוך החברה. במקום לנתח תופעה זו ,אגב מומלץ לקרוא את הספר ''בלי פרויד ובלי פרוזק'',מעלה מגד בליל של שאלות חסרות מובן. לי ,קלקלת את הראש. הגב לתגובה זו          דיפני - כנסי ותקראי         ניקוי ראש,    15/03/06 06:51 אם טור כזה מצליח לקלקל לך את הראש, סו איט מייקס מי וונדר.... הגב לתגובה זו 11.  אני חושב     רנה,    14/03/06 20:00 משמע - אני קיים הגב לתגובה זו          ואולי יש רק מחשבה?  ל"ת          פרידריך,    15/03/06 01:25 הגב לתגובה זו              אז על מי חובת ההוכחה?  ל"ת              י,    16/03/06 22:32 הגב לתגובה זו                  אין כאן עניין של הוכחת טענה                 פרידריך ניטשה,    17/03/06 00:27 אלא ביקורת של עצם המהלך של רנה. בספרי ''מעבר לטוב ולרוע'', סעיף 16, כתבתי על הניסיון של רנה (דקארט) להיחלץ מהמהלך הספקני כך: ''...כשאני מנתח את התהליך המתבטא בהגד ''אני חושב'', אני מגלה שורה של טיעונים נועזים אשר ביסוסם קשה ואולי אף בגדר הנמנע – כגון ש א נ י הוא החושב, שבכלל חייב להיות איזשהו משהו החושב, שהחשיבה היא מעשה ופעילות של יצור הנחשב כסיבה, שמצוי בכלל איזה ''אני''...'' הגב לתגובה זו                      יפה אמרת!                     ריכרד,    17/03/06 17:13 טוב, זה לא חכמה, אתה גאון... הגב לתגובה זו              וואו. זאת שאלה חשובה מאוד שחיוני להתעכב עליה.             מורן אבוכים,    16/03/06 02:56 אותו גוי חכם שאמר: ''אין אני, יש רק מחשבה'', למה הוא התכוון ? ההבדל בין מחשבה על אבן לבין האבן עצמה ברור. המחשבה על האבן חיונית כדי להכיר בקיומה, כדי להיות מודעים לאבן, אבל היא אינה בוראת את האבן. האבן חייבת להיות לפני שאפשר יהיה לעצב את המחשבה ''אבן''. בניגוד לאבן, שאותה אפשר לזרוק על ראשו של מי שמכחיש את קיומה ולהעיר אותו מהחלום, אי אפשר לזרוק את ה''אני'' למישהו על הראש. אבל ממש כמו עם האבן, ללא המחשבה ''אני'', לא הייתה יכולה להיות מ-ו-ד-ע-ו-ת ל''אני''. אם לא היה ''אני'' לפני היות המחשבה, אם לא הייתה עצמיות אינדיבידואלית, אז המחשבה ''אני'' לא הייתה עולה בכלל. חשוב להבין שאדם תיאורטי כזה, חסר עצמיות, חסר ''אניות'', היה יכול לחשוב מחשבות, לחוש, להרגיש, ולא לייצר את המחשבה ''אני'' לעולם. אדם כזה, אם היה צריך להתייחס לעצמו, לחשוב על עצמו, היה מדבר על עצמו בגוף שלישי, כמו על חפץ, כמו על אדם אחר, ולא היה אומר ''אני''. ואם היה אומר ''אני'', היה משתמש במילה הזו כשם-עצם בלבד ומרוקן את המילה מהמשמעות האישית והייחודית שיש לה עבור כל אחד מאתנו. אדם שבריאותו הנפשית תקינה אינו יכול לקרוא לאדם אחר ''אני'' מבלי לחוש שהוא משקר ביג טיים. אפילו אם הוא מאוהב ביג-טיים. קבלה של הצהרת הפתיחה כפשוטה, רק בגלל שהיא נאמרה על ידי סמכות רוחנית נחשבת כזו או אחרת, מבלי לתהות על קנקנה ולברר באופן אישי אם היא נכונה או מוטעית, יוצרת אצל מחפשים רוחניים את האשליה שהם מלאכי-שרת-מחוסרי-אגו, כשבפועל לא רק שהיא מוטעית, אלא שהיא גם מחלישה וממוטטת את החיים הפנימיים, והופכת את המאמינים בה ל''סמרטוטים בודהיסטים'' פאסיביים, נטולי כוח רצון, מבולבלים, ונטולי שליטה על חייהם. הגיע הזמן להחזיר ל''אני'' את הכבוד הראוי לו בחיי הרוח. המחשבה ל''אני'' היא כמו העין לצבע. היא חיונית כדי לקלוט, כדי להיות מודע. בלעדיה לא הייתה מודעות, אבל היא לא היוצרת. אז אם האמירה הזו אינה נכונה כפשוטה, למה התכוון אותו גוי חכם ? הגב לתגובה זו                  תיקון קטן                 י,    16/03/06 14:34 האבן חייבת להיות לפני שאפשר יהיה לעצב את המחשבה ''אבן''. וזאת טענה שחשוב להתעכב עליה, כי היא נוגעת לכושר אנושי מאד מעניין - היצירתיות. ומה שמיוחד ביצירתיות הוא שאנו מסוגלים להגות במחשבה דבר ל-פ-נ-י, ומבלי שהוא נוצר או קיים במציאות. כמובן שזה לא סותר את הטענה היסודית שהמציאות אינה זקוקה למחשבה כדי להתקיים. להיפך. זה בדיוק מוכיח שאין זה מספיק להגות דבר במחשבה כדי שיהיה קיים. צריך להוציא את המחשבה אל הפועל, וליצור ממש, ורק אז היצירה יכולה לעמוד בפני עצמה (וזאת הרי הגדרת המציאות). הגב לתגובה זו                      התיקון מתקבל, אבל חשוב לשים אותו                     מורן,    16/03/06 17:34 במקום הנכון בפאזל. החשיבה מתחילה ביכולת לשקף בדימויים פנימיים את התחושות שמעורר בנו העולם. אם לא היה עולם שמעורר בנו תחושות לא היו לנו מחשבות. את הדימויים שמשקפים את העולם אנחנו יכולים לפרק, לשלב, ולהרכיב מהם דימויים שאינם משקפים שום דבר ממשי בעולם, שום דבר שעומד בפני עצמו (גם אם זה מצב זמני). השיחה הזו דנה ביכולת או בחוסר היכולת להבחין בין שני סוגי הדימויים. הגב לתגובה זו                          והרשה לי גם לומר כאן,                         נון,    16/03/06 19:03 שללא הכרה לא היה עולם. אין עולם ללא הכרה שמכירה בו. העולם עולה סימולטנית עם ההכרה, והם תלויים זה בזה אהדדי. זו דעתי. הגב לתגובה זו                  הוי לינפי לינפי,                 נון ס.,    16/03/06 09:40 אתה כל כך אוהב את האני שלך. ''אם לא הייתה עצמיות אינדיבידואלית, אז המחשבה ''אני'' לא הייתה עולה בכלל'' לא. המחשבה אני ה-י-א העצמיות האינדבידואלית. וגם לא מדובר במחשבה אחת. האני הוא רצף של מחשבות. רצף בלתי נפסק. עוד על כך בפעם אחרת. ''קבלה של הצהרת הפתיחה כפשוטה, רק בגלל שהיא נאמרה על ידי סמכות רוחנית נחשבת כזו או אחרת, מבלי לתהות על קנקנה ולברר באופן אישי אם היא נכונה או מוטעית, יוצרת אצל מחפשים רוחניים את האשליה שהם מלאכי-שרת-מחוסרי-אגו, כשבפועל לא רק שהיא מוטעית, אלא שהיא גם מחלישה וממוטטת את החיים הפנימיים, והופכת את המאמינים בה ל''סמרטוטים בודהיסטים'' פאסיביים, נטולי כוח רצון, מבולבלים, ונטולי שליטה על חייהם'' אכן, קבלה של ההצהרה הזו ברמה אמונית היא משחק ילדותי שיכול להוביל לפאסיביות אומללה, אבל קבלה אמיתית שלה, כלומר הבנה עמוקה שלה, היא שחרור אמיתי ותחילת החיים האמיתיים. חוץ מזה, קבלה של הצהרת הפתיחה שיש אינדיבידואליות רק מפני ששטיינר מתעקש על כך טובה יותר? אבל טוב לשמוע ממך. הגב לתגובה זו                      רצף של מחשבות על עצמי אינו                     מורן,    16/03/06 17:18 העצמיות, אינו ה''אני''. רצף כזה הוא רק הדימוי העצמי. תחושת העצמיות היא אחד היסודות שמאפשרים את הדימוי העצמי אבל אלו שני דברים שונים שאולי ההבדל ביניהם אינו ברור דיו. הדימוי העצמי יכול להיות גבוה או להיות נמוך, ויכול להשתנות מגבוה לנמוך או מנמוך לגבוה. אפשר להתאהב רק בדימוי העצמי כמו שאפשר לשנוא אותו, אבל אי אפשר להתאהב בעצמיות. זה כמו המוח. הוא מאפשר לך לחשוב, אתה יכול להתאהב במחשבות שלך, אבל אתה לא יכול להתאהב במוח שלך. כל מאמין, באשר הוא, מאמין באמת ובתמים שמרגע שהוא יקבל את האמונה שלו קבלה מוחלטת או יבין אותה באופן עמוק, אז, ורק אז, יתחילו החיים האמיתיים. זה משהו שאי אפשר להתווכח עליו. או שאתה רואה את זה, או שלא. אבל אפשר לשאול: האם יש הבדל בין החיים האמיתיים ש-ל-ך לבין החיים המלאכותיים של האחרים ? בהיעדר עצמיות לא היה קיים הבדל כזה. האם יש הבדל בין ההבנה העמוקה ש-ל-ך לחוסר ההבנה ש-ל-י ? האם יש הבדל בין השחרור ש-ל-ך לבין השחרור ש-ל-י ? האם ההבנה העמוקה שלך מאפשרת לך להסתפק בכך שאני משוחרר ואתה לא ? ''לך יש הבנה עמוקה לעומת אחרים שמקבלים את ההצהרה הזו רק ברמה האמונית, אתה משוחרר שחרור אמיתי וחי את החיים האמיתיים לעומת אחרים שהובלו אל פאסיביות אומללה''. אתה לא מבין שללא תחושת עצמיות נפרדת לא היית יכול לייצר את כל ההצהרות הללו ? ההבחנה בינך לבין אחרים בכלל לא הייתה עולה על דעתך. ואני לא מתכוון ליהירות שבדברים, גם אם היא זו שמערפלת את חושיך. גם אם היית רק חושב אותם במלוא הענווה במסתרי לבך הם היו מעידים על עצמיותך הנפרדת. מדהים איך אפשר להצהיר, בשכנוע עצמי עמוק, דברים שעצם ההצהרה עליהם סותרת את נכונותם. כיצד היית מסביר למישהו שמנסה לשכנע אותך בקול רם שהוא אילם, שהדיבור שלו מעיד על כך שהוא אינו אילם ? שאלתי למה התכוון אותו גוי חכם. האם העמדת פני מבין חשובה לך יותר מהתשובה ? אם כן אז אתה נופל קורבן לדימוי העצמי שלך ולכוד בו. רגע, יכול להיות שלזה בדיוק הוא התכוון ? ''זו האמת שמשחררת אותך, לא הנסיונות שלך לשחרר את עצמך''. (אותו גוי חכם). הגב לתגובה זו                          יופי                         נון,    16/03/06 21:33 ''אתה לא יכול להטיל ספק בעצם קיומך מפני שהטלת הספק הזו מוכיחה את היותך'' התחלנו עם דקרט וגמרנו עם דקרט. פילוסופיה שנה ראשונה. כל הכבוד. הגב לתגובה זו                          רק תחושה ?                         מורן,    16/03/06 19:54 כל הקיום שלך הוא רק תחושה. רגש הוא תחושה, מחשבה היא תחושה, הבנה היא תחושה, אי הבנה גם היא תחושה. בלי תחושות אין לך קיום, לא כישות נפרדת ולא בתוך מכלול. ללא תחושה לא היית יודע על קיומך. לכל היותר מישהו אחר היה יכול לדעת על קיומך, אבל כחפץ בלבד. חשוב גם לא לבלבל בין קיומם של קשר וזיקה לבין עצמיות נפרדת. היותך ''אני'' עצמאי ונפרד בעל תודעה עצמית לא מניחה את היותך בלתי תלוי במכלול. אפשר להבין את הזיקה של העצמיות למכלול מבלי לאבד את העצמיות ומבלי לאנוס את עצמך להאמין בכוח בהיעדרה רק כדי לזכות בקידום רוחני על פני שאר העולם. ללא תחושת עצמיות שום דבר לא יהיה ברור לך. הדגש על לך, לעצמך. אתה לא יכול להטיל ספק בעצם קיומך מפני שהטלת הספק הזו מוכיחה את היותך. אתה לא יכול ''להבין'' שאינך קיים מפני ש''הבנה'' כזו מעידה על מבין נפרד שמבין אחרת מאחרים שאינם מבינים. נכון, לשולחן אין תחושת עצמיות, אבל האם אתה שולחן ? אם כן, אם על פי תפיסתך אתה אינך שונה משולחן, אז אני שמח מאוד שיש לי קיום עצמאי ונפרד ממך. אני מבין את ההתעקשות הזו לשטות בעצמך. היא נובעת מהאמונה שאם המהתלה הזו תצליח, אז, יתחילו ה''חיים האמיתיים'', אז, תהיה ההתמזגות עם ה''אחד''. ההתפכחות מהאמונה הזו כואבת כמו התפכחות מכל אמונה אחרת. לא בטוח בכלל שכדאי לך להמשיך לנסות להבין אותי. הגב לתגובה זו                          כנראה אני פשוט לא מבין...                         נון,    16/03/06 19:01 ''אתה לא מבין שללא תחושת עצמיות נפרדת לא היית יכול לייצר את כל ההצהרות הללו ?'' לא. אני לא מבין. אני לא מבין כי יכולים להיות שני שולחנות נפרדים לגמרי, ואין לאף אחד מהם תחושת עצמיות. והם נפרדים. בדיוק כך יכולים להיות שני אנשים נפרדים לגמרי, כמוני וכמוך, נאמר, ולי לא תהיה תחושת עצמיות. ונהיה נפרדים. כמובן שללא תחושת עצמיות יהיה ברור לי לגמרי שלעומק, ויש שיאמרו ''באמת'', אנחנו לא נפרדים, אלא שנינו תופעות שונות בתוך המכלול שהוא אחד ושמו אחד. אבל על פני השטח נהיה נפרדים, ונתפקד כשתי ישויות נפרדות. תחושת העצמיות היא בדיוק זה: רק תחושה. לא צריך אותה. יודע מה - עדיף בלעדיה. הגב לתגובה זו                      אבל יש גם אינדיבידואליות!                     בכבוד,    16/03/06 11:35 והיא החלק היצירתי שבנו ולגיטימית לא פחות מאותו גרעין הווייתי של טרום מחשבה. בטח שהוא אוהב את ה''אני'' שלו, רובנו טרחנו על יצירת עצמנו האינדיבידואלי עם השקעת מלוא המשאבים הנפשיים והיצירתיים ואין סיבה להסכים לבטל אותו או לא להתייחס אליו במלוא הקדושה. הגב לתגובה זו                  לא נוצרת לפני שאביך ואמך חשבו ליצור אותך                 יש כבוד ל''אני'',  למהלא, בכבוד,    16/03/06 04:43 אז המחשבה שלהם יצרה אותך. גם הם לא נוצרו לפני שהמחשבה של הוריהם יצרה אותם. זה כפשוטו. תסתכל על תינוקות. האם יש להם ''אני'' לפני היות המחשבה? אנחנו מלמדים אותם איך לסגל לעצמם רצף של מחשבות ''אני'', עד שהוא מתגבש לכלל תחושה רציפה של עצמיות. לפני כן הרבה פעמים הם באמת מדברים על עצמם בגוף שלישי, ובכלל, מתקשים להפריד את עצמם מה''אני'' של האם, עד שמלמדים אותם והם קולטים מסביבתם. כך שלא בטוח שיש ''אני'' לפני היות המחשבה, לפני שאנחנו משקפים לתינוק כל הזמן מה שלו, מה של אחר, בחינוך מסיבי אינטנסיבי, עד שהוא עומד על דעתו, ומחזיק כבר בגאווה ב''אני'' משלו, מתחיל לבחור בעצמו מה לצרף ל''אני'' ומה להשאיר מחוץ לו, מרגיש כאילו היה ה''אני'' הזה שריר וקיים מאז ומעולם. הגב לתגובה זו                      ל''יש כבוד''. בעניין הקשר והיחסים                     מורן,    17/03/06 22:45 בין ה''אני'' או תחושת העצמיות לבין מחשבות על עצמי עניתי בתגובות קודמות. אבל הוספת כאן נקודה חדשה ונכונה והיא שאנחנו לא נולדים עם תחושת העצמיות ושהיא מופיעה רק בשלב מסויים בילדות. ההופעה המאוחרת שלה, אם מתבססים רק עליה, יכולה להטעות ולגרום לנו להסיק שאם היא לא הייתה שם מלכתחילה אז היא בוודאי צומחת כתוצאה מלחצים חברתיים וחינוכיים. אבל כדי להבין שאי אפשר להסתמך רק על ההופעה המאוחרת של ה''אניות'' כדי לשפוט את העניין, צריך לזכור שיש עוד מרכיבים בחיים שלנו שאנחנו לא נולדים איתם אלא רק עם פוטנציאל שלהם, ואשר מופיעים רק בשלבים מאוחרים יותר בחיים. העובדה הזו לא הופכת אותם לפחות אמיתיים או פחות מרכזיים בחיים שלנו. יש הרבה דוגמאות, אבל אולי הבולטת ביותר היא הדחף המיני. גם אם הוא קיים בצורות מסויימות עוד מהילדות המוקדמת, הרי שהדרך המיוחדת והמגובשת שבה הוא מופיע בגיל ההתבגרות היא תופעה חדשה בחיים שלנו שיש לה השפעות מכריעות על כל החיים הפנימיים והחברתיים שלנו. יחד עם זאת, בניגוד ל''אניות'', אף אחר לא מעלה בדעתו להצהיר שהדחף המיני הוא המצאה של המחשבה. השפעות חברתיות יכולות לדכא את המיניות ויכולות לעודד אותה, אבל אף אחד לא יאמר שהשפעות חברתיות או חינוכיות יוצרות אותו יש מאין. הדחף המיני גם משפיע על המחשבה, המחשבה משפיעה עליו, יש קשר ביניהם, אבל אף אחד לא מבלבל ביניהם כמו בנושא ה''אני''. אפשר לקחת את העניין לכיוון האבסורד רק כדי להדגיש נקודה: גם אתה פעם לא היית בכלל. ואז הופעת. זה שהופעת כך פתאום, ולא היית מאז ומתמיד, לא הופך אותך לפחות אמיתי, לחסר קיום בפני עצמך, או להמצאה מלאכותית שכל קיומה במוחו הקודח של מישהו. הגב לתגובה זו                          לא יודעת, דחף מיני מבחינתי הוא דחף מולד                         יש כבוד,  למורן,    18/03/06 05:32 לי היה דחף כזה מיום שאני זוכרת את עצמי (בערך גיל שנתיים וחצי) בצורתו הלא מגובשת, וההשתנות המעטה של הדחף בגיל ההתבגרות וייחודו כלפי גברים נראה לי בהחלט תוצאה של התיישרות עם מחשבות הסביבה. את תחושת המיניות, הליבידו מה שנקרא, אני זוכרת כתחושה מתמדת כלפי החיים מגיל צעיר ביותר. היא לא באה לי יש מאין. אחר כך, כשלמדת את ה''אני'', אתה מנתב אותה למקום הנכון ואפילו לומד בעל כורחך שורה של דימויים (דימויים! מחשבה!) שמעוררים אותה. ובסוף, כשחסד גיל ההתבגרות מתחיל להתפוגג מהגוף - רק דימויים מעוררים אותה. רובנו מזדיינים בעיקר מהראש. תינוק שמופיע קיים במחשבותיהם ובהכרתם של הוריו, והם אלה שבמבטם ומגעם נותנים לו קיום. בלעדיהם הוא לא מרגיש את עצמו, פרט לקובץ אינסטינקטים שאין ביכולתו לפרש. ההכרה שלהם בו מעניקה לו את ההכרה שלו עצמו. ילד שמינקותו לא מסתכלים עליו, מפתח הפרעות קשות בגיבוש ה''אני'' עד כדי פסיכוזה, ומהי פסיכוזה אם לא פגם בסיסי קשה בלחשוב על עצמך ולהרגיש עצמך כ''אני'' מגובש ורציף, כשאתה לא יודע את גבולותיך מול גבולות העולם? מתקשה לדעת ''מציאות'' ואיפה אתה בתוכה? וכל זה בגלל הפרעות חשיבה שהופכות להפרעות תחושה ולפירוק האישיות - ה''אני''. ולסיום בוא ניקח לדוגמה את שרון (אריאל). האם היית מכנה אותו במצבו, קיים? בעל ''אני''? הגוף נמצא וכולנו רואים אותו, אבל לאיפה נעלמה האישיות? התפוגגה לה ולא תשוב. ומה זה מזיז לו שאנחנו רואים מבחוץ שגופו קיים, מבחינת התחושה שלו? הוא כבר קיים רק במחשבתנו, אבל לא באמת. הגב לתגובה זו                      לא המחשבה שלהם יצרה אותך                     י,    16/03/06 14:41 אלא החיבור של ביצית וזרע, שיכול להתבצע ללא מחשבה, ואפילו על ידי יצורים שאינם מתמחים בחשיבה. אם אתה מוכן לנסות על התינוק שלך חינוך של ''אין אני'' ספר לנו מה הייתה התוצאה. דעתי בכל אופן, שה''אני'', בדיוק כמו החשיבה, ויותר ממנה, הוא תכונה מולדת. וראה, שוב, יצורים שונים שאין להם חשיבה, אבל יש להם, מלידה, ''אני'' גדול, ו''שלי'' חזק, ואם אתה לא מאמין, תנסה לקחת מהאריה את ארוחת הצהרים שלו. הגב לתגובה זו                          י, - הרסת אותי מצחוק :)                         צ.,    17/03/06 19:59 גדול ! על מי היא ישבה בשירותים ? :) ואם כבר הגבתי, אז אעשה כבר הגהה לתגובה הקודמת, כי שכתבתי ''מאחר ואריות שייכים לסדרת הטורפים'' התכוונתי שהם שייכים למחלקת היונקים , סדרת הטורפים ..(חלק מטקסונומיה = מיון מודרג ע''פ קריטריונים מוסכמים). וזה מסביר קצת יותר טוב את העניין. ושאמרתי ''מה זה קשור בגלל (התכוונתי ל-בכלל) למה אבא חושב לעשות עם אמא''.. הגב לתגובה זו                          ושמעתי על מקרה                         י,    17/03/06 18:53 של מישהי שנכנסה להריון כשישבה בשירותים ציבוריים:) הגב לתגובה זו                          בכבוד - הרסת אותי מצחוק                         צליל,    17/03/06 17:24 את יכולה לנסות לקחת את האוכל מפיו של גור אריות . רק רצוי שתעשי זאת עם יד שאת לא כל כך אוהבת כי היא לא תישאר אצלך הרבה זמן. לגורי אריות, כמו לכל הטורפים, יש אינסטינקטים (יצרים מולדים) שמניעים אותם, ואלו לא תלויי חינוך (מותנה תרבות) של ההורים. מאחר ואריות שייכים לסדרת הטורפים (יש טורפים מסדרות שונות) אז גוריהם יונקים עד שלב מסויים, אבל גם אז יש להם אינסטינקטים (דחפים טבעיים) של טורפים . כל ההבדל הוא שכל עוד הם יונקים הביס שלהם לא יכאב לך, כי אין להם שיניים . מהרגע שיהיו להם שיניים עם ניבים מפותחים - את תרגישי אותם היטב היטב בבשרך הענוג. ולנושא אחר. י, צודק 100% שהוא אומר שהחיבור של הביצית והזרע הם שיוצרים את הצאצא. נקודה. מה זה קשור בגלל למה אבא חושב לעשות עם אמא ? ממתי צאצאים נולדים רק לאנשים נשואים ? הם יכולים להוולד גם למי שנאנסה על ידי אחד שהתחבר לדחפים חייתים של סיפוק יצר מיידי, ותפש קורבן אקראי לחלוטין לביצוע פורקנו האישי. גם ממצב כזה נולדים צאצאים. וזה לא מצב של מחשבה תחילה. אלא של התחברות לאימפולס רגעי. וסליחה שהתפרצתי לכם לדיון. זה פשוט התבקש :) הגב לתגובה זו                          יופי                         בכבוד,    17/03/06 07:10 אבל ביצית וזרע לא מתחברים מעצמם. קודם אתה חושב: ''הלילה אשכב עם אשתי'', וגם במוחה מתרוצצות כוונות דומות. האין אלה מחשבות וכוונות שלפני היצירה? אפילו היכולת של ביצית וזרע ליצור עולמות אנושיים וחייתים, עומדת מאחוריה ''מחשבת'' הטבע, התכנון המקורי המאפשר להם להתחבר וליצור. אין דבר ששורשו אינו מחשבה, מודעת או לא מודעת. ולא צריך לנסות על תינוק חינוך של ''אין אני'', פשוט להסתכל על חומר הגלם שאתה מקבל בידיים, גוש חי של אינסטינקטים, ולהיות מודע לאיך אתה מתחיל לפרש לו את העולם ואת עצמו שלב אחר שלב, להחדיר בו מחשבות המשותפות לאנושות, איך אתה מכיר לו את עצמו (הנה היד של דני'לה, דנוש רוצה ממתק? דנוש יקבל ממתק) ומולו את העולם ואת נפרדותו מול העולם, עד שזה נטמע בו והאני שלו מתחיל להתגלגל מעצמו. ובקשר לאריה, למה מלידה? ואני לא בטוחה שאין להם חשיבה. נסה לקחת לגור אריות בן יומו את ארוחתו, והוא רק יבהה בך בחוסר אוני ויתבאס אינסטקטיבית ויגשש אחריה. מהר מאוד אמא אריאלה ואבא לביא ילמדו אותו שלאריק הקטן לא לוקחים ארוחה בלי להפוך להיות הקינוח. הגב לתגובה זו              ואם אפסיק לחשוב לרגע,  ל"ת              לא אהיה קיים,,  לרגע?,    15/03/06 13:08 הגב לתגובה זו                  המחשבה תפסיק להתקיים לרגע.  ל"ת                  0,    15/03/06 19:41 הגב לתגובה זו 10.  רק הכוח השלישי יציל אותנו מכל הבלגן הזה     ץ.ף.,    14/03/06 19:04 אחרת אנחנו אבודים. הגב לתגובה זו          יש לך את כל הכוחות, הם קיימים בך.  ל"ת          תמר ושמעון,    15/03/06 02:52 הגב לתגובה זו 9.  תובנה [ כשאתה יודע שאתה יודע משהו]     ע.מ,    14/03/06 18:20 לא על כל הדברים שכתבת ברשימה היו לי תובנות, רק על חלק מהדברים. ועל אותם שהיו, הם הפכו לחלק מהאמונות שלי ומדרך החיים שלי. גם אם זו אשליה זה מה שיש. נ.ב: יש אלוהים כי בית''ר ניצחו. הגב לתגובה זו 8.  זמן עבר=כלא     עופר,  אי שם,,    14/03/06 17:41 אנו תמיד כלואים בעבר שלנו. את העבר שלנו לא נוכל לשחרר מאיתנו,מכיוון שהעבר הוא 'המעביד' שלנו בזה הרגע, כדי להשתחרר מכלא זה אני צריך להסתכל על הכלא 'מבחוץ' ולא דרך הסורגים[קרי,אמונות]לראות את החופש. בהחלט מסכים מה שכתבת מר מגד, האם הכוח השלישי יופיע כדי לשחרר אותי מהכלא או שמא גם זאת אשליה...... הגב לתגובה זו          רק אתה תשחרר את עצמך, אם תבחר בזה  ל"ת          תמר ושמעון,    15/03/06 02:51 הגב לתגובה זו 7.  יפה.     זאביק ר.,  מיאמי,    14/03/06 17:04 איזה אומץ. איזה תהליך עברת פה. איזה משבר אקסטטי. איזו קריסת מערכות אורגזמטית. אתה בטוח שאתה מוכן למות כאן ככה בפרהסיה ? קבל חיבוק. הגב לתגובה זו          זאביק - נא להרגע         כן כן,    15/03/06 06:53 אובר דרמטיות פוגעת בטחול הגב לתגובה זו 6.  הגיע הזמן שנביאי הניו אייג' יסתבכו עם עצמם     י,    14/03/06 16:37 ועכשיו להתאבדות ההמונית. הרי הכל זה אשלייה.... הגב לתגובה זו 5.  אמתי איזה סלט עשית לי בראש! מה ניסית לומר לעזאזל?     מוארת,  צפון הארץ,    14/03/06 16:32 לטובת שאר הקוראים אוסיף שהכול הוא מערכת אמונות, כול מערכת אמונות שאתה מאמין בה תמלא את עצמה ביגלל שכולנו בוראים. אנרגיה יכולה להיות כול אחד מאיתנו,או עץ,אדמה,הפלנטה,מערכת השמש - כול אלו הם מערכות שלמות המשקפות,כהולוגרמה,את הסדר הגדול של היקום,אנרגיות אלו לובשות צורות שונות וכולן נישלטות ע''י הזמן, הזמן הוא מנטלי לחלוטין מכיוון שזמן הוא של המיינד כול מה שנחשוב יהיה.. חווית אי זמן היא הכאן ועכשיו תודעה מודעת וידיעת עצמך באופן מוחלט בכאן ועכשיו הם שיחרור מבית הסוהר שמלכדת את הקוראים בתוכו! הגב לתגובה זו          to #5         michael,  us,    16/03/06 04:43 Yishar Koach!!! הגב לתגובה זו 4.  יפה ד''ר     מיכאל אנטליס,  חיפה,    14/03/06 15:48 אכן זהו המצב, הכל זה מע' אמונה וגם מה שהניע אותך לכתוב את הכתבה. אנו מתחילים לצבור אמונות עוד מלפני הלידה שהן אמונות רגשיות ואינסטינקטיביות. האמונות מרכיבות את התסריט והאופי של השחקן שאנו משחקים את תפקידו. כמובן בעבודה קשה ומאומצת ניתן להסיר כשכבות את כל המערכות, להגיע למקור וגלות שאין כלום ושכל האמונות נועדו על מנת להצדיק את הפחד מן האי-קיום, להוכיח לעצמונו ש''אנו'' קיימים ולהתמודד כביכול עם אימת החוסר. הגב לתגובה זו 3.  ראית פעם עכבר עם ראש של בת יענה ?     בועז,    14/03/06 15:19 ברכותיי, זה עתה ראית עכבר עם ראש של בת יענה, אמת או לא ? הגב לתגובה זו 2.  הבעיה היא - הבנה שטחית     סוואמי אננדה,    14/03/06 15:06 יותר מדי כתבות של אנשים שחושבים שיודעים את הכל, אבל במקרה הטוב - יש להם הבנה שטחית של המציאות והפילוסופיה שהם מתיימרים ללמד, אנשים שלא ירדו לעומקה של המציאות וכבר ממנים את עצמם למורי דרך וגואלי עולם, זה הבעיה העיקרית של התנועות הרוחניות כיום וגם כמובן במדור הניו-אייג', כדי ללמוד ולרדת לעמקם של הדברים, נדרשת ענווה אמיתית וטוהר כוונות ולכן אדם כזה לא ירוץ לפרסם את עצמו ולמנות עצמו כמורה רוחני דגול, ולכן מי שמחפש באמת דרך אמיתית, לא ימצא אותה במדור זה ולא במורים שמתנהלים כמו סלבריטי. הגב לתגובה זו          יש משהו מוזר בגישה שאתה מייצג...         סוואמי באמי,    14/03/06 16:49 האם לדבריך מי שירד לעומקם של דברים לעולם לא ילמד אחרים? הרי גם מי שפועל מענווה ויורד לעומקם של דברים יצצא לנכון לעזור לאחרים ולשתף אותם בידיעות שהשיג. הגב לתגובה זו              ודאי שלא             פסיק,    15/03/06 09:48 מי שיורד למהותם של דברים, דווקא יכול בהחלט ללמד אחרים, הכל תלוי באדם וברצון או בדחף שמניע אותו. אבל זה הופך להיות משהו נקי, מזוכך, שלא צורך פרסום, כסף או האדרה עצמית. ברגע שמקלפים את השכבות החיצוניות, נשארים עם מהות נקייה ואין עוד צורך בכיבודים, בתארים, בכסף ובפרסום. ואגב - אפשר ללמד זאת ולהנחיל זאת לאחרים הכל שאלה של רצון טוב ויכולות מתאימות... יום טוב. הגב לתגובה זו              זה לא ידע שניתן להעביר בצורה רגילה             סוואמי אננדה,    14/03/06 22:41 לדוגמא הרצאות או קורס, זה ידיעה מתוך התנסות אישית, וההתנסות האישית הזו יכולה להגיע אחרי שנים רבות של עשיה רוחנית, ולכן צריך לבחור דרך וללכת בדרך הזו זמן רב, ואז גם התוצאה היא נפלאה ומענגת, אם מחפשים את הידע מאדם אחר, אז זה כמו לשמוע ממישהו כמה המעדן שהוא אכל טעים, בלי לטעום בעצמך מהמעדן - אין בזה תועלת אמיתית. הגב לתגובה זו 1.  תגובה     ת',    14/03/06 14:31 מר מגד היקר, שמחתי למצוא כאן כתבה המביאה עימה רעיון מאתגר ובריא מעין זה. בהחלט ראוי ורצוי לבחון תחת זכוכית מגדלת אינטלקטואלית גם את אמונות הניו אייג'. אבל סדרת הסעיפים הרשומים למעלה אינם מבטאים את תפישות העולם העמוקות המייצגות עבורי למשל את הניו אייג', שחשבתי שאקבל אחרי שקראתי את ההקדמה. הם מייצגים במדויק (ובהחלט ''הבאת אותה'' בעבודת איסוף נאמנה), את אותן תפישות ניו אייג' שטחיות, מין כותרות צהובות של מסורות רוחיות, דתיות ומדעיות, שהוציאו וממשיכות להוציא שם רע לניו אייג'. בדיוק אלו שמולידות ספרים חצי אפויים, שיטות טיפול חצי אפקטיביות והמון צעירים שתועים בנבכי מבוכי הקלישאות שהצגת למעלה. אני מסכימה שהן צריכות לעבור בחינה מחודשת. זה יהיה בריא וחיוני. אני גם מסכימה שאם זו התורה שאתה מפיץ, אתה (ותלמידיך) בבעיה. אפשר לפתור אותה בקריאה מעמיקה של מקורות ראשוניים לענייני דתות, פילוסופיות ומדעים. אלו אינם המסרים שלהם. בהחלט הגיע הזמן שגם אנשי הניו אייג' מהמכללות לרפואה משלימה ינסו להבין לעומק את הדברים, ולא יסתפקו בבלילים דוגמת בליפ. ת' הגב לתגובה זו          to #1         michael,  us,    16/03/06 04:39 Chad vechalak! yafe debart!!! . הגב לתגובה זו