תגובות עד כה: 26 תגובות, ב- 7 דיונים. הוסף תגובה 7.  שאלתי את אפרת שאלה חשובה     ברברה אלה,    25/02/06 16:08 והמערכת לא פירסמה! פויה-מערכת!!! אפרת:שאלתי היתה האם את מכוונת להגברת האמונה באלוהים, מסורת, ואף דת? בכנות, מצפה לתגובתך. הגב לתגובה זו 6.  לב שבור     שני,  תל אביב,    20/02/06 03:04 אני משתדלת מאוד להיות נאמנה לעצמי וגם במערכת יחסים שלי. אבל אני חושבת שלא נאמנים לי ואני לא יודעת מה לעשות, אולי מישהו יכול להגיד לי מה זה אומר שהחבר שלי יוצא כל ערב לשתות בבר לבד בתואנה שמשעמם לו ואני עסוקה בלימודיי? האם זה לגיטימי או מעורר חשד בצדק? אנא עזרו לי. הגב לתגובה זו          תעקבי אחריו, תפסי אותו מפלרטט, ותזרקי אותו!  ל"ת          ורדה רזיאל,  ז'יטון,    20/02/06 09:14 הגב לתגובה זו              ואם הוא לא מפלטרטרטרט בפאב             צ, חקירות,  חד פעמי,    20/02/06 16:58 ורק שותה בירה אז שהבלש יבדוק אם אין לו ליד הבירה גם חמוצים! הגב לתגובה זו                  נחמד ומצחיק, גם הומור הוא סוג של אור                 סטאנד UP,  PEACE,    21/02/06 13:47 ולא ממש מזיק.. חיים טובים ושלמים לכולנו. הגב לתגובה זו 5.  שלום הוא יצירת השלם     תמר ושמעון,    18/02/06 01:31 שרש השלם קיים בשלום. השלום הוא מצב של יצירה עשיה ופעולה, יזומה על ידינו. השלום הוא רצון, על ידי יצירתו אנחנו עולים למדרגת השלם. האור הוא אנחנו המהות האמיתית שממנה באנו. נולדנו אל הארץ ובאופק ומסביבנו הלא נודע והאי קיום, המוות. האהבה מביאה אותנו לראית ולחווית המהות האמיתית שלנו. אנחנו לא רק אוכלים וקיימים, האהבה שלנו אל העולם מחברת מקשרת אותנו אל המהות האלוהית, אנחנו מתעוררים אל החיבור בזמני מצוקה אנושים כאשר אפסה כל תקווה אנחנו זועקים. איננו חשים את המהות האלוהית בשפע כשטוב לנו. החיבור ממקורות השרש הפנימי כשהוא נבחר, אלוהים אינו נענה אם לא נבקש באופן בהיר וממוקד. האלוהות היא מהות שפע האור הממלא כל מציאות והאור הזה קיים בכל, אין לאור מצב של אי קיום. אנחנו הם אלא שמרחיבים את המהות שלנו לראות ולקבל את האור ולפעול בהשראתו. החשך קיים באי יכולתנו לקבל או לבקש את האור. הנאמנות לעצמינו קיימת באמונת שפע האור הממלא כל מציאות. המהות האלוהית נאמנה לנו כפי שאנחנו נאמנים לה, לבני האדם שבחיינו, לבני הזוג שלנו וכמובן לעצמינו. האתגר האמיתי הוא להשאר נאמנים לכוח האור כשהכל מחשיך מסביבנו. החשך הוא מהות יחסית. הצורך לשינוי ההתעוררות והמשברים שעוברים לנו הם מצבים שלוקחים מאתנו את עומק חווית השמחה והאושר. האתגר הנוסף הוא השכחה. היכן שנוח אנחנו נרדמים, השגרה המובנת מאליה. זהו אחד האתגרים הקשים ביותר ושם אנחנו מעוררים יש מאין ממקום השיכחה, האתגר הוא איך להרגיש את הצורך כשאנחנו חושבים שאנחנו מסופקים. אם נבקש לזכור יום יום את הטוב והשפע שקיים בחיינו, נראה שנכנס אל מפתן האפשרויות הבלתי מוגבלות, נרחיב את היכולת הפנימית שלנו לא רק לקבל את האור אלא ליצור אותו. אנחנו נהיה מוקד וכוח של שפע בעצמינו על ידי נתינה הדדית. אין הגבלה בכוח האהבה אנחנו יכולים להכיל את האהבה ללא גבולות וללא חשבונות ערכים ויחסיים אנחנו יכולים לאהוב את אלוהים את בני הזוג שלנו ללא מדידה של עוצמה וערך אלא כחוויה ממלא המחוברת ושייכת להכל. ובאופן שנחשוב אנחנו נהייה באהבה. הגב לתגובה זו          ולמה לא ההיפך?         פנדה,    18/02/06 09:10 על ידי יצירת השלם אנחנו עולים למדרגת השלום? לא יהיה שלום, לפני שיהיה שלם. כשנהיה שלמים עם עצמנו, יבוא השלום האמיתי. מה שאת אומרת והדרך שאת מציעה, מבטאים בדיוק את הסיבה למה אין שלום. וזה אופייני לרוב האנשים ובמיוחד לדתיים, להדחיק את עצמם למען אידיאל, במקרה זה, השלום. וכך מרדימים ומשלים את עצמם שהם רוחניים. וזה נובע מחוסר הבנה אמיתית של האידיאל שאותו הם ''עובדים'', כן, זו עבודת אלילים. השלום הוא לא פעולה ולא עשייה. הוא תוצאה וביטוי של שלום פנימי, של השלמות הפנימית. כל הפעולות החיצוניות כיביכול לקירוב השלום, הם כמו צביעת ברזל חלוד. מבחוץ נראה יפה ומבפנים החלודה מכרסמת. הסכם על אי מלחמה הוא לא שלום אמיתי, אלא חוזה כלכלי אינטרסנטי שלא נובע משלמות פנימית, אלא מתוך הכרה במגבלות הכוח. לדוגמא: הדלאי לאמה. יכול להיות שהוא באמת בן אדם מואר או משהו כזה, אני לא מכיר אותו. אבל מעניין איך היה מתנהג אם היה יותר חזק מהסינים. זה לא חוכמה כשאתה חלש לברוח ולצעוק שלום, ולהטיף לאי אלימות. זה פשוט יצר הישרדות. הוא היה יכול גם, במקום לברוח, לקבל את הדין הסיני, וע''י דוגמא אישית להקרין את השלום לסביבתו, וע''י כך להשפיע על הסינים להכיר בטיבטים. בשם אידיאל העצמאות או חופש הפולחן, הדחיק הדלאי לאמה את החיים. האם האידיאל יותר חשוב מהחיים עצמם? האם האידיאל לא בא לשרת את החיים במקום להחליפם? גם מה שהדלאי לאמה עושה בלי רובים, לטובת הטיבטים ובעצם נגד הסינים, הוא סוג של אלימות מנקודת מבט סינית. ישו הגיש את הלחי השנייה, ותראי כמה נוצרים יש היום. הגב לתגובה זו              השלם הוא המהות             תמר ושמעון,    18/02/06 22:37 השלום הוא בחירה, נלסון מנדלה בחר באי אלימות והציל את דרום אפריקה משנים של שפיכות דמים שכולם ציפו לה. מהאטמה גאנדי בחר במלחמה ללא אלימות ושפיכות דמים, הוא עודד את ההודים להשתחרר מהתלות הכלכלית שהבריטים כפו על עמו. המוטו שלו היה ''עין תחת עין עושה אותך עיוור'' השלום הוא לא אידיאל. השלום הוא יצירה של החוכמה וחמלה. היא יציאה ופתיחה של אפשריות ופתרונות חדשים. מרטין לותר קינג הציל את אמריקה משנים של אלימות ועוול שבין שחורים ללבנים, בזכות ההשראה שקיבל מגנדי מאבק ללא אלימות. שוחרי השלום ויוצריו הם המנהיגים האמיתים של האנושות. הם המרפאים שלה. תאמין ותהיה מהכוחות שמטיפים לאי אלימות. האלימות באה רק מתוכנו ומחוסר האמונה שלנו. האלימות באה מידינו. כל יום שאתה נותן נשיקה לאהובת לבך ומזכיר לה שאתה אוהב אותה, אתה יוצר שלום למען השלמות והאושר של חייך וחייה. אתה, במו ידך, יוצר מציאות חדשה וטובה יותר. הדלאי לאמה מטיף ומעורר חמלה הדדית אנושית. הוא אדם מואר כי הוא רואה שהעולם נתון ונוצר בידינו. אסור להגיש את הלחי השניה, החוכמה היא להשפיע ולשנות את המכה האלים ולהפוך אותו מאויב לאוהב באהבה. הגב לתגובה זו                  מה שאני אומר זה                 פנדה,    18/02/06 23:56 שכל אותם אנשים שהזכרת, הצליחו כי קודם כל הם היו שלמים עם עצמם, עם דרכם ובאמונתם. השלום הוא התוצאה! והאלימות היא תוצאה של חוסר שלמות ואחדות פנימית. ביטויי אהבה, כפי שציינת, לאהובתי, לא יוצרים שלום, אלא שלמות, אחדות. אהבה, קודם כל, מאחדת לכלל שלמות שממנה נובע השלום. השלום מבטא איכות פנימית של השלם. שוחר שלום יכול להיות גם מי שלא שלם עם עצמו ולכן גם לא ישיג את השלום. אי אפשר אבל, להיות שלם עם עצמך ולא להיות שוחר שלום, וחי בשלום. שלום. הגב לתגובה זו                      השלם והשלום                     תמר ושמעון,    19/02/06 02:21 השלם הוא האור הממלא כל מציאות. השלום הוא מציאות שהתהוותה עלי ידי יצירה רצון ועשיה. הגב לתגובה זו                          או, עכשיו הגענו להסכמה                         פנדה,    19/02/06 23:31 השלום יוצא מהשלם. כל הניסיונות להביא שלום הם ברמת הקליפה, במראית העין, בחיצוניות. ויכולים ליצור מצב של אי לחימה, אבל לא שלום אמיתי. שלום אמיתי, נובע משלמות פנימית. הגב לתגובה זו                          השקפת העולם שלי היא                         תמר ושמעון,    19/02/06 22:44 שהמציאות שכל בני האדם חווים אותה, היא תוצאה של מעשי ידי אדם בלבד. והם כל הפרטים היחידים המרכיבים את האנושות. מאחורי מהלכים הסטוריים אנושים ששינו את פני העולם לדורות עמדו בני אנוש, אנשים, בשר ודם אנדווידואליסטים בני אדם כמוך וכמוני וכמוהם. כל יצירת מציאות, בין מלחמה או שלום היא בסופו של דבר עשייה אנושית הנולדת ממוטיבציה של קבוצות הכוח הניזונות ומזינות את העם מיצגות את רצונותיו ומנטוות אותם לצרכיהם. הבט על העולם הטכנולוגי, צרכני, עירוני, אנטלקטואלי, בידורי, אומנותי , תקשורתי, מדיני, דתי, חינוכי, כל כולו יצירה אנושית. לכן השלום לגבי הוא יצירה ובחירה אנושית. זהו האיזון שהאדם יוצר, אדם יוזם שלום, חותם על הסכמים כדי לשמור על השלום לכן השלום כל כך לא יציב, ומשתנה, כשהשלום מופר לא רק בין מדינות אלא בין אדם לחברו, זה נגרם תמיד מהפרת האיזון, ופגיעה של אחד הצדדים . השלום תלוי במידת ההכרה האמיתית שלנו, שבכוחנו, בבחירתנו ובידנו נתון הדבר. המציאות מצד אחד היא תוצאה של הפעולות האנושיות על כל השלכותיה. ומצד שני כתוצאה של מעשי האדם המציאות חוזרת עלינו ואין לנו באמת שליטה על כל מה שאנו יוצרים וההשלכות שלהם. לכן לא ''המציאות צריכה לקבל ולהתמלא באור שלם'' האדם צריך לקבל להתמלא באור שלם כדי שכך ישפיע על המציאות שלו. ''עושה שלום במרומיו'' השלום יוצא מהשלם, מהשרש, השלם הוא המהות האלוהית. כשנבקש להיות שלמים ''הוא יעשה שלום עלינו'' כלמר אנחנו בעצם הבחירה והרצון להגיע לשלם אנחנו חייבים לקחת חלק פעיל ומודע בבחירה של עשית שלום ושמירתו ''ועל כל ישראל ואמרו אמן''. הגב לתגובה זו                          איזה עקשנית :)                         פנדה,    19/02/06 06:25 ''השלם הוא האור הממלא כל מציאות'' אבל השלם לא מכריח את המציאות. המציאות ''צריכה'' לקבל ולהתמלא באור השלם. שום עשיה לא תתהווה לכדי שלום לפני כן. לפני שהמציאות תכיר ותתמלא ותתהווה לשלם. מה זה שלום בעינייך. אולי אנחנו לא מגדירים אותו דבר? הגב לתגובה זו              לב שבור הוא שלם.             שמעונה מדימונה,  ירוחם.,    18/02/06 20:11 ראשית ברצוני לומר שנהניתי מאוד מדבריה של אפרת שר- שלום. ורציתי לחדד את נושא השלום והשלם. מגדל בבל. פעם מזמן מזמן בימי בבל, עוד לפני שבני האדם בנו את מגדל בבל. היתה שפה אחת בארץ. כל העולם דיבר שפה אחת. כולם הבינו אחד את השני, לא היו יותר מדי קונפליקטים.. כך נראה.. ואז האדם רצה להיות אלוקים. או יותר נכון, רצה לנכס לעצמו כוחות אלוקיים למטרת כח! שררה! גאווה! כבוד! ואז הוא בנה את מה שמסמל את התכונות הנ''ל כשהן בידיו של אדם.. מגדל בבל! הקב''ה דאג מאוד מהמצב כי הוא ידע מה עלול להביא כח שכזה כשהוא בידיו של אדם. אז הוא שבר את מגדל בבל ובלבל את השפה, נוצרו מלא שפות, מלא עמים...לפיזור סיכונים.. ומתוך הנקודה הזאת העולם החל במסע שמטרתו לאחד את השברים/העמים לשלם, למצב של שלום. הרבי נחמן אמר, לב שבור הוא לב שלם. העולם הוא מעגלים מעגלים וזה מדהים לגלות איך ברמת העקרון אותו עקרון פועל על האדם היחיד ובהתרחבות, מעגלי החברה, עד שנגיע למעגל העולמי. לא סתם אומרים, שאדם אחד הוא עולם ומלואו. שיהיה שבוע טוב. הגב לתגובה זו                  גם לב אוהב הוא שלם                 תמר ושמעון,    18/02/06 22:21 חוויות נפשיות בעלות עוצמות עזות נחוות כשלמות. אנחנו מלאים מהעוצמות הללו שמחדירות אלינו אנרגיות שפותחות את כל ערוצי החיבור, הן מעלות אותנו את חווית עצמינו, אנחנו חשים שלמים. לב אוהב הוא שלם אנחנו יכולים להיות שלמים במדרגות שונות והמחוברות לחוויות ולארועים שקורים לנו. האדם חווה את קיומו על בשרו בלבד ואין לא וודאות של היותו מחובר לכוחות חיצונים שמפעילים אותו ונותנים לו חיים וכוחות בגלל המוות והחוסר אונים האדם מונע עלידי דחפים ופחדים. דחף ופחד הם כוחות מנוגדים שמעצבים ויוצרים את חיינו. האדם חושב שהוא לבד. יוסף כשעמד בנסיונות האמונה. אשת פוטיפר ושנותיו בבור המצרי, ידע שאין הוא לבד הוא ידע שהשם עמו. משה לא הוציא את בני ישראל ממצרים בכוחו הפרטי, משה היה שליח והוא נעזר לא רק באלוהים, אלא באהרון ויתרו ושופטיו, כלמר אדם שעולמו רק עצמו מוגבל לעצמו, הוא לא פתוח ללמוד שפות חדשות ולקבל את המורכבות האין סופית של עולם שלנו. נאמין באהבתינו והשם יפתח לנו את עולמינו באהבה. הגב לתגובה זו                      ואמרו אמן!                     שמעונה מדימונה,  ירוחם,    19/02/06 16:18 לב אוהב הוא אכן לב שלם. ממבט עליון, אנחנו אחד, אנחנו תמיד אחד ממבט עליון. האדם שמסתכל עלי, לא יכול לראות את כל מה שיש בתוכי. חוצן שיבוא מכדור אחר לא יבחין בהבדלים ביננו לבין שכנינו הסורים... מבחינתו כדה''א, אחד הוא. השאלה איך אנחנו בעולם מביאים את מצב האהבה אלינו בנקודת הראות שלנו את העולם בו אנו חיים. העולם שלנו נמצא במצב של שבר, שאמנם לא משנה את העובדה שאנחנו אחד, אבל זה סוג של שבר שכופה עלינו מסע ומה המסע הזה? המסע הזה הוא למטרת הבנה. אנחנו לא צריכים ליצור אחדות. האחדות קיימת. השלם קיים. אנחנו רק צריכים להבין שאנחנו שלם. וההבנה הזאת תביא אותנו לשלום. ומה זה שלום? אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, הוא שלום.. זאת אומרת שאם נגיע למצב של שלום, אז נגיע אל האלוקות שנמצאת בתוכנו.. http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t0530.htm#12 ''..כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. {ס} יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ. {ס}'' הגב לתגובה זו                          אמן  ל"ת                          אמרנו,    19/02/06 20:12 הגב לתגובה זו 4.  תודה על המילים     תמר,    17/02/06 00:35 הן מהדהדות בפנים בתדר הנכון, ומזכירות את כל מה שנמצא שם, רק היה צריך תזכורת שתעיר אותו. תודה הגב לתגובה זו 3.  אפרת כל הכבוד ''בלי אמת אין אהבה טהורה''     dafna57,  רמת-גן,    16/02/06 21:49 שלא כבדתי את עצמי לא היה שלום במקומי,במקום שאין אמת אין אהבה טהורה,פעם שפגע בי הפחד גיליתי שהבגידות בי מחוסר אמונה באמת, תודה לעצמי שהצלחתי להגיעה לשלווה ,כן חוסר סבלנות היה לי בגלל שלא סלחתי לעצמי ואחרים שפגעו בי,תודה לך אפרת טוב שנתת כתבה בפשטות .דפנה הגב לתגובה זו          דפנה, ראית שלאפרת יש חיוך עצוב?  ל"ת          מעצב,    16/02/06 22:27 הגב לתגובה זו              אני שמתי לב.             כושר הבחנה,    17/02/06 10:34 שמי שעצוב לומד לרפא עצב ומי שמפחד לומד לרפא פחד ומי שכועס לומד לרפא כעס ומי שביקורתי לומד לרפא את כושר ההבחנה הגב לתגובה זו                  כושר אבחנה                 ר-אות,    19/02/06 15:20 אבחנה מעוררת !!! YOU PRACTICE WHAT YOU THECH הגב לתגובה זו 2.  בואו נבדוק מקרה מעשי..     יוסף.ש.,  צפון,    16/02/06 21:06 אתה נשוי ומתאהב באישה אחרת.. אתה כרגע לא עושה כלום עם זה - זה רק אצלך בפנים, האם זו בגידה? סיפרת לאישתך והיא נלחצת מזה, האם תפסחק (אם בכלל זה אפשרי) בגללה, האם תתעקש? ואם ךהפוך את ההתאהבות למעשית ותיצור קשר עם אהובך למורת רוחה של אישתך? הגב לתגובה זו          ליוסף         תמר ושמעון,    17/02/06 02:50 הכל מצא בידך, כלמר את הבחירה אתה חיב לבחור באופן מנותק כמה שאפשר מהפחד. אם אדם התאהב בעודו נשוי ולא עשה עם זה כלום עדיין המצב קיים בגדר פוטנצייל. הבגידה היא הכפילות והשקר כלפי כל האנשים המעורבים ביחוד כלפי הבן זוג. הפתרון נמצא בדמיון. שים עצמך במקום בת זוגתך ודמיין ללא פחד והסתרות פנמיות, אותה במקומך, מאוהבת באדם אחר נסה לדמין ולחשוב באמת, איך אתה היית מגיב לכך. הבגידה היא התנתקות רגשית נפשית מאדם הנותן לך אהבה וברגע שאין ערך לנתינה שלו ולאנטימיות ויש נתק מההתיחסות שלך לקיומו אתה פוגע בו. כשאדם מתאהב בעודו נשוי יש סיבות מורכבות. המצב נולד עקב צרכים והזדקקויות נפשים, עקב בעיות בקשר העצמי והזוגי, זהו תמרור אזהרה, מנגנון שמעורר אותך לשינוי או לפתיחה של מקומות שאינך מתבונן בהם. אנחנו נעים צפים על השיגרה והיא מרדימה אותנו לפעמים. אי אפשר להרדם, כמו שאי אפשר לחיות בשקר בהסתרה ובכפילות, אלו חיים בפחד מתמיד שבמסגרתם אין אפשרות לצמיחה ויצירת אושר משותף. לכן את הבחירה בין להשאר במערכת הנישואים או לעזוב אותה חייבת להיות בשלבים הראשונים של המצב. אם המערכת חשובה ואתה אוהב את אשתך אתה צריך לבדוק מבלי כעס או אשמה פנימית מדוע זה קורה, מדוע התאהבת, מה באמת חסר שם ואיך ממלאים את הקשר בתכנים חדשים ואמיתיים. ואם זו התאהבות אמיתית, קשר גורלי, אתה חייב ללכת. אסור לך להשאר בשתי העולמות אתה חייב להשאר שלם באחת מממערכות היחסים. כמו שיש לנו אחריות על עצמינו באותה המידה יש לנו אחריות על אלא שקיימים בחיינו. הם לא גופים נפרדים יש להם רגשות כמו לך. זו הסיבה שלרוב אנשים בוחרים לחיות חיים כפולים ונסתרים, הם מפחדים להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלהם, מצבים שדוחפים אותנו לשינויים הם רק סמן של כל הדברים שבתוכנו ובחיינו שאיננו מודעים אליהם המפתח הוא להתבונן בעצמינו ובאלה שחיים אתנו ביושר פנימי ללא פחד וכעס עצמי. אין יצר הרע, אינך חוטא ולא מגיע לך להענש. ישנם מצבים נפשים פנימים, דחפים ורצונות מנוגדים שנולדים מתוכך והם לא טובים או רעים, הם באים לעורר אותך, להביט אל חייך וממש להתעורר. המשפט ''אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך'' מביא אותך למקום של הרחבת התודעה העצמית. אתה הוא חברך. הערבות היא הדדית, הבחירה תמיד בידך, השלמות היא הוודאות הזו וריכוך הפחד, באהבה. הגב לתגובה זו              הפתרון בדמיון?             עם כל דבר,    17/02/06 10:28 תמו''ש האם את יכולה לדמיין מצב שבו גבר נשוי מתאהב באישה אחרת ומנהל איתה מערכת יחסים ענפה בדמיונו בלבד (בינו לבינו) או נפשית בלבד (בינו לבינה)? הרבה זמן, לפעמים שנים? האם זו לא הפרת נאמנותו לאשתו, למסגרות חייו? האם אין השלכות גם לרצונות ולכוונות הכמוסים עוד לפני שהתגלגלו להיות מעשים משותפים במציאות החיצונית? גם ל''פוטנציאל'' יש דרגות מימוש. בעיני פוטנציאל נקי הוא המצב שלפני ההכרה, לא לפני העשייה. בין ההכרה לעשיה אלו הם שלבים של התגבשות צורה, בדמיון. יש הבדל בין הנאמנות שלנו לעצמנו, שאפרת תיארה יפה- אמון מלא בדרכי חיינו וכל מה שהם מביאים. לבין נאמנות לאנשים ומסגרות שבחרנו להשתתף בהם. לפעמים יש סתירה בינהם וזהו אכן קונפליקט, מצב שאין בו שלום עד שלא משכינים בו שלום, מבחירה. מנסיוני זה תמיד כרוך בויתור, שהוא קל או קשה בהתאם לעד כמה אנחנו מאמינים שהצעד הבא הוא נכון ועד כמה אנחנו כנים להודות שלא יכול להיות לנו מושג מה קורה בצעד הבא- באמונה הגב לתגובה זו 1.  אפרת, תודה על הכתבה :)     החיים יפים :),  וקלים,    16/02/06 19:38 אותו עיקרון כמו הכתבה של איריס. אצל איריס זה: תסתכלו לפחד בעיניים. ותלחמו בו. ואצל אפרת זה: נציין לעצמנו פחדים כעסים ואשמה שאנו חשים, נתבונן בהם. ולוותר עליהם. הגב לתגובה זו