- 18.
-
- 17.
- 16.
- 15.
-
-
אור, 13/02/07 18:27
שמע? זה לא יפהה אולי אתה מכוערר יותר{אני בטוחה שכן}
אהה ולי נראה שהבנאדם כן כוסון בלי השער הזה הוא כוסון אשש!!!
-
-
- 14.
אוביקטיביות וסובייקטיביות אינם שני הפכים אלה משלימים.
אני וסבתא, 25/01/06 09:11
האוביקטיביות באה לפני הסוביקטיביות ,הסוביקטיביות באה לתת פרשנות לאוביקטיביות. האוביקטיביות היא המודעות שלנו לסביבה והסוביקטיביות המודעות שלנו לעצמנו.האוביקטיביות אמור להיות מקום המפגש עם האחרים הסוביקטיביות עם עצמנו.
אם אפשר היה להפריד ולמדוד היינו רואים שההסתכלות היא אוביקטיבית אבל היא באופן כמעט אינסטנטני מקבלת ''עיוות'' סוביקטיבי.עד כמה אנחנו יכולים ומפותחים מספיק לשלוט ולהאריך את הרגע האוביקטיבי (המחבר אותנו לאחרים ..כשנחוץ כמובן) .היא כל השאלה.-
מה זה משנה מי זה. כך או כך זה לא מדוייקסובייקטיבי, 26/01/06 11:39
תגובה 13 מתארת הרבה יותר טוב.
איך האובייקטיביות באה ליפני הסובייקטיביות? אם כל הליך מושכל תחילתו ב''יירוט'' סובייקטיבי מהמכלול.
דווקא עם אחרים אנחנו נוהגים לגלות סובייקטיביות ''חושפים את ''האני'' שלנו ביחידותו. ועם עצמנו לבד בבית אנחנו אמיצים מספיק לגילויים נאותים ולחושבין אובייקטיבי על פעילותנו. -
-
- 13.
על אובייקטיביות סובייקטיבית וסובייקטיביות אובייקטיבית
אובי & סובי, 24/01/06 22:04
אין קשר בין רגשות אישיים, שליליים או אחרים, לבין אובייקטיביות או חוסר אובייקטיביות. ולא צריכים להיות מושלמים כדי לשפוט באובייקטיביות.
היכולת לאובייקטיביות, היא היכולת לזהות את האינטרסים הרגשיים, לבודד אותם ולהתעלות מעליהם.
אם אנחנו נשענים רק על שיפוט סובייקטיבי, עדיין תהייה לעולם משמעות עבורנו, רק שונה מהמשמעות האובייקטיבית.
האמת והשקר מכילים את האובייקטיביות וגם את הסובייקטיביות. הסובייקטיבי הוא היבט צר של האובייקטיבי.
האובייקטיבי, הוא סך כל הסובייקטיביים.
אנחנו יכולים לתפוס את האובייקטיבי רק באופן סובייקטיבי.
ואנחנו יכולים להיות סובייקטיביים באופן אובייקטיבי.
-
- 12.
אביב, 24/01/06 19:01
שוב,פגעת במטרה בצורה בהירה.
למענך ולמען הקוראים ,חשוב לקרוא את הספר של הגרמני הריגל שביקר ביפן בסוף המאה ה-19 ולמד את אמנות הירי בחץ וקשת.שם ניתן לראות איך יקה גרמני מתרכך ולאט לומד להרפות ומתוך הריק(ואקום) יורה ופוגע. תודה על סדרת המאמרים החשובה.-
הדס, 24/01/06 23:53
העיסוק בקשת יכול לתרום לריכוז
כלומר להיות מרוכזת יותר שעות
ביום ופחות עייפה ?
האימונים מתמקדים גם בזה?
-
בלימוד אמנות הקשת, לומדים לירות בקשת.
דוד כפרי, 25/01/06 10:03
כל השאר - ויש ה-מ-ו-ן ''שאר'' - הוא *תוצאה* של הלימוד, לא *מטרה*.
כשמחפשים מה ללמוד, צריך קודם כל שהעיסוק עצמו יענין. כל אמנויות הלחיצה משפרות כושר וריכוז, אבל כל אחת מהן עושה זאת אחרת.
צריך למצוא מה מתאים לך, אישית, ואת זה אפשר לעשות רק בעבודת רגליים: להגיע לשיעור, לנסות, ולהרגיש.-
-
לחימה, כמובן... אבל זה פרוידיאני
דוד כפרי, 29/01/06 15:11
-
-
-
-
מתוך אי הרצון לפגוע,תבוא הפגיעה.אחדות הניגודים בהתגלמותה. (ל''ת)
ירקוני, 25/01/06 09:58
-
- 11.
אבל מה אם היא רואה אותי מכוער? שום אמנות לחימה לא תרפא את הכאב. (ל''ת)
לב-שבור, 24/01/06 10:40
- 10.
ויקטוריה, 24/01/06 10:20
אני עקרונית נגד אמנויות שעוסקים
בלחימה אבל הבנתי שלטאי צ'י
יש בונוסים בריאותיים והצ'י גונג
חלק ממנו. כמה שנים יקח לי ללמוד
צ'י גונג ? זה נכון שאפשר ללמוד
את זה מהר כי זה בסך הכל קטה
או כמה קטות ? והכי הכי חשוב
איך יודעים עם המורה לא נוכל ?
-
איל ד., 25/01/06 21:24
-
עומר, 26/01/06 00:38
הצ'י קונג הוא אכן חלק בלתי נפרד מאמנות הטאי צ'י. את מוזמנת לקרוא את הכתבה הקודמת (בנושא הצ'י) שעוסקת בזה.
משך הזמן שיקח לך ללמוד משהו תלוי במידת הרצון שלך להעמיק בו. לגבי צ'י קונג, יכול להיות שזה יקח לך כמה שנים. אם כל מה שאת רוצה זה לדעת לחקות תנועות, זה יכול לקחת פחות.
נושא המורה הוא באמת מאוד חשוב ואפשר להרחיב עליו עד אין סוף. ממש על קצה המזלג - אני ממליץ לבחור במורה שאת נהנית ללמוד אצלו, שמלמד שיטה מסורתית, שתלמידיו נראים כמו משהו שאת רוצה להיראות ושיודע ליישם ולהמחיש כל מה שהוא מלמד.
בהצלחה.
-
מירי, 06/02/09 17:51
בנושא המורה ,זה מה את מרגישה הייתי בשיעור של בחור שמלמד צ'י קונג ולא מבין איך ואיפה התנועה עוברת ועל איזה מרידיאן התנועה עובדת ויש לו תלמידים שאוהבים אותו ובאים ללמוד ממנו .השאלה מה חשוב לך והקשר שאת יוצרת עם המורה עומר ענה בצורה טובה.
ללמוד צ'י קונג מקסימום שנה זו לא תורה צריך לתרגל ולהרגיש את העבודה עם הצ'י השאלה כמה את מוכנה להקדיש לתירגול. הטאי צ'י נולד מהצ'י קונג טאי צ'י במקור הוא לחימתי צ'י קונג הוא רפואי מטפל באיזון גוף נפש
-
- 9.
- 8.
עמוס, 24/01/06 09:06
בכתבה מצאתי עקרונות שמאוד מקובלים עלי - לקחת אחריות על הבחירות שלי ולדעת שכל מה שקורה לי תלוי בעיקר בי וכן חשיבות של מודעות בהתפתחות אישית. אבל לא אהבתי את המוטו של הכתבה - כשאני רואה את עצמי מכוער במראה ... יש כאן התעלמות מכוחה של קבלה עצמית ואהבה עצמית. אם אני רואה במראה כיעור - האם זה מקדם אותי או עוצר אותי? לטעמי אני רואה את עצמי יפה במראה וזה מושך אותי להיות יפה עוד יותר. אני כן מסכים שאם אני רואה את הכיעור שבי ומקבל אותו כחלק ממני (ולא כמכה לאגו) זה מאפשר התקדמות.
עומר, תודה על כתבה שנתנה לי חומר למחשבה.
- 7.
- 6.
הדס, 24/01/06 08:39
לא ידעתי שיש דבר כזה
מישהוא אולי יודע ?
ויכול לתת קצת פרטים על קיודו.
וואו זה נשמע ממש מדליק.
זה יוכל לעזור לי לבעיות בריכוז שלי?
או שזה יתסכל אותי יותר?
לומדים שם טכניקות להיות יותר
רגוע ומרוכז שיוכל לעזור לי גם בחיים?
-
דוד כפרי, 24/01/06 14:06
היחיד שמלמד קשתות יפנית בארץ הוא מי שלימד אותי, עזיז סובאח מבאר שבע. תלמידים שלו כותבים בפורום אמנויות לחימה קלאסיות בתפוז, אפשר לשאול שם:
http://www.tapuz.co.il/forums/main/anashim.asp?forum=1262
איתי כפרי, אחי, למד אצל עזיז ומלמד קשתות באזור השרון והמרכז, בעיקר ילדים ונוער, לא בסגנון יפני מסורתי:
http://www.kafry.co.il/
אני מעביר מדי פעם סדנאות לקשתות בהשפעת הטאי-צ'י, כשזה קורה אני מפרסם אותן בפורום וכן באתר שלי:
http://www.notes.co.il/kafri/i
בנוסף, קיים איגוד או עמותה לקשתות מערבית אולימפית, כזו שמכוונת לא לשיפור הקשת אלא לשיפור הקליעה.
אין לי פרטים שלהם, אבל שמעתי שיש להם מטווח בגבעתיים. -
-
- 5.
- 4.
עומר, נהניתי לקרוא, התבלבלתי מהמסר
שחר, 23/01/06 20:57
כמו יתר הכתבות בסדרה, גם זאת כתובה יפה ובהיר ונראה שאתה באמת חי את הטאי צ'י.
מצד שני יש לי תחושה שהדברים כתובים על פי הדרך הניר-מלחית , עם הנטיה ההלכתית החזקה שיש בבית הספר שלו.
המשותף לחיי דת ולאמנויות מלחמה הוא לאו דווקא המראה (כי מראה, כמו שאמרת, יש בכל לימוד שהוא), אלא התמסרות למערכת חוקים שעוזרת להשתחרר מהאגו ובכך מאפשרת חופש.
באמנויות לחימה, בניגוד לאמנויות יפות (יעני כאלה שלומדים בבצלאל) התלמיד לא ''יוצר'' ולא ממציא מחדש את הגלגל ואם הוא רוצה להתקדם אז הוא צריך לקבל בענווה וברצון את כל הניואנסים הזעירים שהמורה שלו מעיר עליהם.
עגור לבן פורש כנף זה לא מעושה רקדנית פלמנקו עם הקסטנייטות שלה.-
סטודנט רב פעלים, 24/01/06 11:28
התלמיד לא ''יוצר''.
זה ממש לא נכון. אומן לחימה אמיתי הוא גם יוצר, בדיוק כמו רקדן אמיתי, בדיוק כמו צייר אמיתי, ואפילו כמו מתכנת. אם תלמד ציור, יכריחו אותך לצייר דברים מסויימים וטכניקות מסויימות - בדיוק כמו כשאתה לומד אמנות לחימה. רק כשתשלוט לשביעות רצונך (או לשביעות רצון מוריך) בטכניקות שלמדת, תוכל להתפתח הלאה ולפתח דברים חדשים - בלחימה כמו בכל אמנות אחרת. הרי גם מאות אמנויות הלחימה שקיימות כיום לא הופיעו יש מאין - הן התפתחו ופותחו ע''י מומחים - בדיוק כמו טכניקות הציור, הפיסול הריקוד והתכנות.-
שחר, 24/01/06 13:54
לא במקרה כתבתי ''יוצר'' במרכאות. מה שניסיתי להגיד זה שתלמידי טאי צ'י (ואמנויות אחרות) צריכים קודם כל לעבוד לפי החוקים ורק בשלב מתקדם להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלהם. גם אז היצירתיות תבוטא בצורה מאוד מעודנת ולא מוחצנת.
-
-
עומר, 26/01/06 00:44
ניר מלחי הוא המורה שלי, ולכן אני מקווה שהנכתב כאן אכן תואם את דרכו. עם זאת, לא התכוונתי להגיד דבר על חיי הדת - אני מבין בהם מעט מאוד ושמח להשאיר לחכמים ממני לדון בהם. כמו שכתבתי, אני מאמין שעקרון המראה קיים בכל שיטה של התפתחות פנימית.
-
- 3.
סיגל, 23/01/06 19:44
רק של''משובים האובייקטיבים'' - הייתי מתיחסת בזהירות ובסקפטיות.
משום שרוב האנשים הם לא בדיוק אובייקטיביים.
בודדים מזוככים מהנעות אישיות או אינטרסים אישיים.
למשל: קנאה וצרות עין.
אם מורה, טוב ככל שיהיה, רואה שלפניו תלמיד צעיר שיכול להאפיל עליו - האם הוא באמת ובתמים יפרגן לו ?
האם אין את הפחד מ''כוכבים'' עולים ? שהרי בעצם קיומם והבלחתם לעולם הם מגמדים את דמותו של אותו מורה ?
כמה מורים באמת מפרגנים לגאון אמיתי שניצב למול עיניהם ?
מן הסתם ישנם כמה כאלו שכן.
רק שלעניות דעתי, אין אף פעם אובייקטיביות מוחלטת שמדובר במערכות יחסים בין אנשים. (להלן: משוב, או שיקוף).
-
-
-
עדית, 24/01/06 15:47
סיגל לא לומדת אלא מתעניינת והדעה שלה תלויה בדעתו של לינפושה.-
היי עדית, איכשהו, אולי בגלל הריח
צ'אק נוריס, 24/01/06 18:00
הנודף מבית-השחי שלך, יש לי הרושם שמעולם לא בייצת אפילו יום אחד בחייך.
לפחות לא בגלגול הזה.
למרות שאם תמשיך לאמץ דמויות נשיות בכזו אינטנסיביות, אז מרוב הזדהות זה עוד עלול לקרות יום אחד.
-
-
-
קל מאוד להניח שאנחנו יצורים שמיימיים מושלמים,
צ'אק נוריס, 24/01/06 12:49
ששופטים רק באופן אובייקטיבי, ואין בנו שום רגשות אישיים, בטח לא שליליים. אבל זו כמובן רק הונאה עצמית שעושה לנו נעים באגו.
אם אנחנו נשענים רק על שיפוט סובייקטיבי, העולם מאבד משמעות עבורנו ואנחנו חיים רק בתוך פנטזיה שכולה המצאה שלנו, ואמת ושקר, היו מאבדים כל משמעות בעינינו.
אם היה אפשר, תיאורטית, שנהיה רק אובייקטיביים, העולם היה מאבד את המשמעות הייחודית שיש לכל אדם עבורו. תאר לעצמך הורה אובייקטיבי. איזה ערך יש לו עבור הילד ?
אם יש לנו איזשהו סיכוי להימנע, גם מהסכנה שנאבד את העולם וגם מהסכנה שהעולם יאבד אותנו, הסיכוי הזה מתחיל בכך שנוכל להיישיר מבט לסובייקטיביות שלנו, נראה אותה כמו שהיא, ולא נעמיד פנים שאנחנו משהו שאנחנו לא.
הנקודה שבה אנחנו מפסיקים לשקר לעצמנו על כמה אובייקטיביים אנחנו, היא בדיוק הנקודה שבה מתחיל שיפוט אובייקטיבי. ומהנקודה הזו בדיוק נכתבה התגובה של סיגל.
-
סוני, 24/01/06 14:31
לא מלמדת בהכרח על קינאה וצרות עין. כל אחד ו''המזוודה'' הסובייקטיבית שלו. יש אנשים שאצלם הגורמים האלה ספציפית אינם משחקים תפקיד חשוב.
סיגל הציבה אותם כגורמים מרכזיים וקבעה נחרצות שרק ''בודדים'' משוחררים מהם. זה לא נכון. היא לא צריכה לערוך הכללה כזו רק בגלל שהיא כזו. זו הכללה שבה היא נופלת בפח של הסוביקטיביות שלה מצידו השני, במקום להשתחרר ממנה.-
נכון, מה שהיא אמרה הוא הכללה גסה,
צ'אק נוריס, 24/01/06 17:29
אבל כשמתסכלים מסביב, ההכללה הזו מוצדקת לגמרי.
והיא השאירה מקום ליוצאי דופן, ואחד מאותם יוצאי הדופן היה יכול להיות את/ה, אם לא היית לוקח/ת את הדברים באופן כל כך סובייקטיבי :)-
סוני, 24/01/06 23:13
הטעות שכולם עשויים בדוגמאתנו ובצלמנו היא צידו השני והלא פחות מסוכן של פח הסובייקטיביות.
-
-
סיגל, 24/01/06 22:13
מצטערת שלא יצא לי לקרוא קודם (היה לי יום עמוס במיוחד) אז..
תמיד אהבתי את האיבחונים האישיים דרך האינטרנט, כשאין לך מושג מי האדם שמולך, אבל בכל זאת אתה (ולא רק אתה, יש עוד כמה רואים באותיות כמוך) עושים לו איבחונים, שרחוקים שנות אור מהמציאות.
מצחיק איך הפכת את היוצרות.
להתייחס בזהירות למשובים ''אוביקטיביים'' למדתי מהצד של התלמיד.
לא של המורה.
ודרך אגב סוני - אתה חייב לשפר את הבנת הנקרא שלך.
אני כתבתי: ''בזהירות''
ואתה הפכת זאת ל:..''סיגל הציבה אותם כגורמים מרכזיים וקבעה נחרצות שרק ''בודדים'' משוחררים מהם''..(ציטוט מדבריך.)
עד כמה שידוע לי ''בזהירות'' ו''נחרצות'' - אלו לא בדיוק שתי מילים זהות.
-
סוני, 25/01/06 12:07
''בודדים מזוככים מהנעות אישיות או אינטרסים אישיים''.
זה ציטוט של מה שאת כתבת, אז מה את רוצה???עכשיו את מנסה לשכנע אותי שלא כתבת את זה? תסתכלי ותראי בעצמך.
אני לא מכיר אותך ולא עורך לך אבחונים. אבל הדיעה שרק מורים בודדים משוחררים מקינאה וצרות עין בתלמידיהם אינה נכונה, והפוסל במומו הוא פוסל.
-
סיגל, 25/01/06 17:32
אני עומדת מאחורי כל מה שכתבתי !
ולכן צריך להתייחס בזהירות למשובים''אוביקטיביים''.
מצטערת, לא נראה לי שרוב המורים בעולם ענווים.
ואת כל זה כבר כתבתי.
לי אישית לא יצא להיפגש עם הרבה אנשים ''אוביקטיביים''. זו עובדה.
וכתבתי לך שהפכת את הפירמידה.
מה לעשות וראיתי מורות שקינאו בי (ולא אני בהן ! ).
אז צא מהמנטרה שהילבשת עלי :''הפוסל במומו הוא פוסל''. לא כל משפט אפשר להלביש על כל אחד ובכל מצב. זה פשוט לא הולך.
אתה גם טוען שאתה לא עורך לי איבחונים.
אז מה זה :..''היא לא צריכה לערוך הכללה כזו רק בגלל שהיא כזו''..(ציטוט מדבריך).
או
''את שופטת את כולם על פי מה שאת מכירה מעצמך
סוני, 24/01/06 00:50
ומחליטה שכולם קנאים וצרי עין.''
(ציטוט אחר מדבריך)
אם לא איבחונים על מי אני מבלי שאתה מכיר אותי ?
-
-
-
מיץ פטל, 24/01/06 16:23
אתה תמיד סובייקטיבי לגבי סיגל ומשום כך היא תמיד צודקת אצלך בלי קשר עם אוביקטיבית היא כותבת או לא שטויות במיץ פטל.-
צ'אק נוריס, 24/01/06 17:22
המניע לתגובה שלי הוא סובייקטיבי. התוכן אמת אובייקטיבית.-
מיץ פטל, 24/01/06 18:10
אבל לא קשורה כ''כ לתגובה של סיגל חוץ מהמניע - להצדיק.
כשהמניע סובייקטיבי, זה חייב לסבייקט במשהו גם את האובייקט.
-
מעניין, על המניע שלי הסכמנו מייד :)
צ'אק נוריס, 24/01/06 20:09
לדעתי, זה רק עניין של זמן עד שנסכים גם על הקשר ההדוק לתגובה המקורית. לדעתי, הספקנות שלה במקומה, ומי שלא מכיר בכך, פשוט לא פגש עדיין מספיק אנשים ''אובייקטיביים''.
-
-
-
סיגל, 24/01/06 22:21
אתה נהדר !
כל כך מעודד לראות שיש עוד מי שמבין את הדברים הנכתבים כמו שהם ולא גורר אותם לאינטרפרטציות שלו שמנותקות מהמקור.
תבורך !
הלוואי וכולם היו מבינים שהנקודה בה הם מפסיקים לשקר לעצמם על כמה הם אוביקטיביים היא בדיוק אותה נקודה בה מתחיל השיפוט האוביקטיבי.
והנה,תראה כמה תגובות ''אובייקטיביות'' קיבלת (וגם אני קיבלתי כמה) :)
-
-
-
עומר, 24/01/06 16:06
לדעתי, באמת אין כזה דבר, מראה אובייקטיבית. מצד שני, מראה היא גם אף פעם לא לגמרי סובייקטיבית. כלומר, תמיד תוכלי לראות את עצמך דרכה. לא בצורה הכי נקיה, או יפה, או נכונה, אבל את צריכה תמיד לראות משהו ממך באותה מראה - סובייקטיבית ככל שתהיה.-
סיגל, 24/01/06 22:31
דיברתי על המשפט:..''אני חייב לבדוק את עצמי גם מול מישהו אחר, חיצוני ואובייקטיבי. אחרת, איך אדע את הרמה האמיתית שלי''?....
האם אתה מצפה שאדם אחר, תמיד ובכל מצב, יגיד לך בדיוק מה הרמה האמיתית שלך ? גם עם הוא מורה שלך (הוא קודם כל בן אדם עם כל ההנעות שמניעות בני אנוש).
יש מורים שכן.
אבל לא בטוח שהם הרוב
ולכן כתבתי שצריך להתייחס לכך בזהירות.
וכתבתי למה.-
איילת, 25/01/06 06:14
אבל מהניסיון שלי, על פי רוב אדם אחר ובטח מורה, כמעט תמיד ישקף לך משהו אמיתי על עצמך יותר ממה שאת תהיי מסוגלת לבחון באובייקטיביות את מצבך ולאבחן את רמתך (לא את אישית).
וגם אם לאדם שמאבחן אותך יש אינטרסים אישיים סובייקטיבים, זה המקום שבו את נאלצת להתחיל להתלבט, להסתכל על עצמך יותר בכנות, באומץ ובעומק, כלומר עבודה פנימית, ולהכריע מי צודק מביניכם ומה מקומך באמת.
את מתאמנת להבחין באינטרסים סובייקטיבים ומתאמנת בתחושת עצמיות וידיעתה שאינה תלויה במשהו חיצוני. מתאמנת בלדעת ולהרגיש מה את בלי תלות בשיקוף.
ואז גם בידך הכוח לצאת חוצץ נגד שיקופים אינטרסנטים וגם להסביר זאת למשקף ולשקף לו חזרה. יש לך את כוח הידיעה הכנה מה את.
אבל עד אז, לדעתי מעטים דווקא אלה שנמצאים במצב שתיארתי ולא זקוקים לשיקופים מן החוץ לשם התפתחותם וראיית עצמם.
ולהגיד - המורה מקנא בי וצר עין, זאת תגובת ההתגוננות הכי קלה, ראשונית ומתבקשת של האגו, ובדרך כלל ממש מוטעית (מניסיון).-
סיגל, 25/01/06 17:57
את מכניסה כאן מוטיב אחר לגמרי לדיון.
את היכולת שלי (או של כל אחד מאיתנו) להבחין מה מקומי בשיקוף. מה האמת .
את מדברת על היכולת לשים חוצץ נגד שיקופים. על ההתמודדות איתם.נכון ?
אז היכולת הזאת היא בעקבות הזהירות והסקפטיות עליהן דיברתי.
בגלל שאני לוקחת בעירבון מוגבל את כל השיקופים, ואני יודעת שמעט מאוד אנשים מונעים ''אובייקטיבית'' לחלוטין, אני עושה את כל הדברים היפים שתארת, שהם תוצאה של הסקפטיות הזו.
זה שאנשים למדו לעשות סובלימציות לתחושות האמיתיות שלהם לא אומר שהן לא קיימות.
קנאה יכולה להיות מאלף ואחת סיבות שבכלל לא נראות על פני השטח.
ובלי קשר לנושא הנילמד.
-
-
-
-
י, 24/01/06 21:14
לא מעט מורים שיעבדו עם תלמידיהם ללא שום התייחסות ל''אינטרס האישי'' שלהם.
כל מה שנדרש לכך הוא ענווה אמיתית.-
צ'אק נוריס, 24/01/06 22:00
ויחד עם זאת :), אותה ענווה, אם היא באמת אמיתית ולא תוצאה של אילוף ''מוסרי'' נוקשה, היא רק תוצאת לוואי של משהו אחר.
אם תרצה, זהו אותו כוח שלישי שאיילת הזכירה פעם, ושמאפשר בסופו של דבר לסובייקט להפסיק לראות רק את עצמו ולהתחיל לראות באושרו של האובייקט, את האושר שלו עצמו.
אוי אני כל כך מוכשר. נדמה לי שהצלחתי לסכם תגובות משלושה מאמרים שונים בתגובה אחת.
כדאי שמישהו יוריד בדחיפות כאפה ללוציפר שבתוכי, לפני שתתחיל כאן התקוממות עממית :)
-
שום כאפה, צ'אקי, אנחנו נהנים מפרות מוכשרותך
איילת, 25/01/06 05:54
ואתה עצמך אמרת שלוציפר חתיך ו-cool אז לפחות מבחינת הבנות, לא תהיה התקוממות.-
צ'אק נוריס, 26/01/06 02:22
אולי בגלל הבדיחה, נעלם כאן משהו שניסיתי לרמוז עליו בעניין היכולת של האהבה, שבחיים הרגילים אמנם תמיד מתחילה ממניעים סובייקטיביים, להפוך לכח הכרה עילאי שמביא לידע אובייקטיבי.
לא מתאים להרחיב כאן, כי זה לא קשור לכלום, אבל אני ממליץ לך לקרוא את הספר של שטיינר, ''הכרה על חושית בימינו''. הנושא הזה נדון שם בהרחבה, והוא גם מהווה השלמה הכרחית ל''כיצד קונים''.
-
איילת, 26/01/06 10:57
כבר מחכה לי ערמת שטיינר קטנה לקריאה, אבל את ''הכרה על חושית'' עדיין לא השגתי. ברור שאני אקרא, כמו כל מילה שהוא כתב, בטח בנושא האהבה.
עכשיו אני ב''התגשמות שנייה וקרמה'', והוא כבר עושה לי בלגן מנטלי ורגשי. איזו עוצמה ואיזה ניחוח עז של אמת יש בכל מה שהוא מנסה להביע.
איזה איש...
אגב, הקישור שנתת לאתר של זהבי מעולה, יש שם הכול באמת. :)
-
-
-
כאפה, 25/01/06 07:22
הכשרון האמיתי שלך הוא להצדיק את סיגל טעונת הטיפוח למשך תקופה כזו ארוכה ולא משנה איזה בבל''ת היא תכתוב.
-
רזית, 25/01/06 08:31
אני מחלקת את המידות למידות של חוכמה ולמידות של טיפשות.
יוהרה היא ממידות הטיפשות. ענווה היא חוכמה.
חכם תמיד יזכור את ''מעמדו'' האמיתי כצל חולף בעולם, את פגיעותו, את בורותו וטיפשותו (לעומת כל מה שיש לדעת). כל אלו יובילו אותו אל הענווה.
לעומתו, הטיפש, ידחיק וישכח את מעמדו האמיתי בעולם, יאמין בכוח מופרז שאין לו, יאמין ב''חוכמתו'' שעה שהוא אינו יודע דבר וכל אלו יובילו אותו ליהירות.
כל המידות מתחלקות כך: למשל, עצלות בביצוע משימות אי סדר וכיו''ב הם ממידות הטיפשות כי הם משיגים את המטרה ההפוכה (הם יוצרים עבודה כפולה ומכופלת) וכן הלאה.-
י, 25/01/06 11:22
-
רזית, 25/01/06 13:01
הכוונה לחריצות מחשבתית, כן?
כי אם הוא טיפש וחרוץ בתחומים אחרים אין עם זה בעייה..:)
-
-
-
-
-
מישהי, 24/01/06 22:06
במיוחד אם למורה יש תלמיד מצליח, ואם שמו של התלמד יישמע ברבים, אז ידעו גם מי המורה שלו.
כך שלמורה אין מה להפסיד מכך.
-
- 2.
- 1.
ספר למורגנשטרן על עיקרון המראה
ודייק, 23/01/06 13:53
אולי זה יעצור את שטף השאלות המשמימות שהוא המטיר עלינו בכתבה שלו.-
יוסי מ., 24/01/06 02:42
האם בנסיונך שאת/ה מתבונן/ת במראה את/ה רואה באמת את עצמך?-
ודייק, 24/01/06 10:06
כי כשאני אומרת ''אני'' אני מתכוונת לתפיסה שלי את עצמי. אולי אתה תראה אותי שונה לגמרי אבל זה בכלל אל מעניין אותי. אני לא עסוקה בשאלות איך אני נראית לך כי הן בלתי רלבנטיות.
רק התפיסה שלי את עצמי רלבנטית לשאלת תחושת הזהות שלי.
בנוסף אני גם בוחנת את התפיסה שלי לגבי עצמי והאם אני שוגה באשליות לגבי דברים שנוח לי להאמין בהם, לא רוצה לראות דברים שלא נוח לי לראות וכד'. לצורך הבחינה הזו אני יכולה להתייחס לזולת, לגבי רש ספציפי במקרה קונקרטי. לפעמים מבט השולת יגרום לי לשנות את תפיסתי על ההתנהגות או הרגשות שלי. אבל לא את תחושת הזהות שלי. היא תמיד נקבעת על ידי.
לכן לשאלתך התושבה היא כן. ''אני'' ''באמת'' זו בדיוק מי שאני רואה כ''אני.-
נגד צנזורה, 24/01/06 15:50
את התשובה ליוסי כבר כתבתי לו אצלו במדור , אבל כנראה היא לא מצאה חן בעינו כי הורידו אותה.
-
-
-