תגובות עד כה: 71 תגובות, ב- 13 דיונים. הוסף תגובה 13.  הכל בולשיט, כשיש דיכאון צריך לקחת תרופות טבעיות (אומגה) או רגילות     שלי,  ירושלים,    25/12/05 09:54 דיכאון אמיתי לא נפתר רק עם אמונה, אלא גם עם אמונה. לאנשים המאמינים בפתרון טבעי שווה לנסות אומגה 3 כמו אומגה לייף כו'. הגב לתגובה זו 12.  לתמ''וש     אלף בית,    23/12/05 07:55 ''על ידי אמונה ובקשה דברים מתממשים '' ואיך זה קורה ? איך האמונה והבקשה מובילים למימוש? הגב לתגובה זו          לא''ב         תמר ושמעון,    23/12/05 20:26 אנחנו מאמינים מיחלים ומבקשים שדברים יתגשמו ויתממשו לנו כל הזמן אנחנו עושים זאת לרב באופן לא מודע, ואינטואיטיבי לכל אדם יש את הדרך הפרטית שלו לאמונה, זה גלום בנו וזה חלק מכוח ויצר החיים. האמונה נמצאת בתפר של בין העולם המוכר והנחווה בחושינו ובין המציאות הגלומה אבל המיוחלת אתה מיחל יום יום מבקש דברים שיקרו ומוצא פתרונות זה קורה לכולנו. הבקשה היא הצעד הראשון, ההתמדה היא ההכרח השני, בבקשה אתה מזהה ממקד את מה שאתה זקוק לו בהתמדה אתה מתחיל לקבל את הכלים לומד דרכים חדשות. מוסיף בך יכולות שהיו גלומים ולא באו לידי ביטוי, בכוח האמונה אתה מדמין את המציאות שאתה רוצה שתתממש. אתה יוצר אותה כתמונה כחלום הדרכים שבהם אתה תפעל עדיין סתומות אז אתה מבקש שהתהליכים שהדרכים לממוש הרצון שלך יתגלו לך בעיני רוחך. וכל הזמן הזה מרגיע את הפחד החרדה מכשלון או אי התממשות ומטעין את עצמך בתקווה כשהכל מתחיל ואתה פועל ליצירת התשתית למימוש החלום, רצון, כאן בא הכרח ההתמדה. לפעמים ישנם קשיים וחסימות שלא צפית. ההתמדה מחברת אותך לכוח האמונה, וחוסמת את החרדות המחלישות או כל ירידה בכוח המוטיבציה. באמונה והרצון אתה שואב אנרגיה חיצונית. הפעולות הם משולבות אחת בשניה בנו חייב להיות הבסיס האופטימי והמלא תקווה אנחנו צריכים בראש ובראשונה להאמין בכוחות שלנו ולדעת שלפעמים הדרך למימוש האמונה שלנו למימוש המציאות המיוחלת, לפעמים קשה, ארוכה, מתסכלת ולא צפויה זה מחייב אותנו לצאת מהקופסא וללמוד להרחיב ולשנות את תפיסת המציאות שלנו כלמר הדרכים למימוש הם לרב מפתיעים אותנו וגורמים לנו לחוות חויות שלא חשבנו שנחווה אותם אי פעם. כולנו היינו במצבים שממבט לאחור אתה שואל את עצמך איך עשינו את זה? כמה באמת אנחנו מכירים את היכולות שלנו, את כוחות הנפש שבתוכינו גלומים. הקסם של המציאות, שאנחנו, כל האנושות חווה היא, ביכולת ליצור יש מאין. ואז כשזה קיים, אנחנו מסתגלים לזה, מקבלים אותו כדבר של מה בכך. אתה יכול לדמיין את התגובה של בן פרנקלין או אייזיק ניוטון אילו היו באים לביקור בעולם הזה? הם היו מבין היסודות, כוחות הרוח האנושיים, שהובילו את האנושות לאן שהיא היום, אנחנו יודעים לקבל את רק את הוודאי והמוכח. תנסה מעצמך לחשוב על כל הכוח והאפשרויות המדהימות שקיימות בלא נודע, אי ידיעה היא הזדמנות ליצירה חדשה, לגלוי ותקדמות. המדע והאלוהות אינם נמצאים בסתירה, אנחנו נמצאים בסתירה, בקונפליקטים. כיוון שאנחנו מנסים לברר מהיא המציאות האמיתית האוביקטיבית ומה היא באמת האם אנחנו יכולים כל אדם בעל מוח ותודעה לשנות מי עוזר לנו? אלוהים? ומדוע לפעמים אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו צריכים? איך אנחנו מבקשים מה היא ההשפעה שלנו על כל הכשלונות ואו ההצלחות שלנו? איך אנחנו מתמודדים איתם? אם תשאל את עצמך את השאלות הללו מבלי למלא את החלל של החשך בתשובה מוכרת תראה שהמרתק הקסום והמדהים נמצא בבמקומות שאתה לא יודע, האושר השמחה הפליאה הרבה מתעוררים ברגעים שהאמונה שלך התממשה לכלל מציאות הגב לתגובה זו              תמ''וש, אתם לא ממש עונים לשאלה             אלף בית,    24/12/05 10:19 וכבר רמזתי במאמר אחר שיכול להיות שאתם מדברים בכלל על אמונה עיוורת. מה שכיוונתי בשאלה שלי זה על הפער שבין התיאוריה למעשה, בתיאוריה : '' הבקשה היא הצעד הראשון, ההתמדה היא ההכרח השני, בבקשה אתה מזהה ממקד את מה שאתה זקוק לו, בהתמדה אתה מתחיל לקבל את הכלים לומד דרכים חדשות. מוסיף בך יכולות שהיו גלומים ולא באו לידי ביטוי, בכוח האמונה אתה מדמיין את המציאות שאתה רוצה שתתממש. אתה יוצר אותה כתמונה כחלום '' ואת זה כל אחד יכול לדקלם, השאלה היא, האם אתם ''כל אחד''? או במילים אחרות, האם אתם מבינים את התהליך ''המכני'' שבו התאוריה הזו הופכת למציאות? מה זה בכלל ''לייחל''? כל מי שחושב ואומר שהוא מייחל, באמת מייחל? כל ''בקשה'', היא בקשה ''אמיתית''? ומה זו ''התמדה''? או מה הערך שבה אם היא מכוונת על או מבוססת על אמונת שווא? האם העיקרון שתיארתם תופס למשל אם אני אאמין שאני רואה ואינו נראה? מאוד אבקש, אייחל ואפילו אתמיד? האם אין ''חוקים'' לתהליך הזה של מימוש בחומר, במציאות, ע''י אמונה? כל אחד יכול? לכל מטרה? בכל מקרה? מצד אחד, אתם אומרים ''בכוח האמונה אתה מדמין את המציאות שאתה רוצה שתתממש. אתה יוצר אותה כתמונה כחלום '' ומצד שני, '' ההתמדה מחברת אותך לכוח האמונה'' אז מה בא לפני מה? האמונה או ההתמדה? האם התמדה היא ערך? כי יכולת התמדה יש גם לכאלה שמאמינים שלאחר מותם יקבלו 72 בתולות. מי יודע? אולי זה נכון. ולגבי השאלות, ''ומה היא באמת האם אנחנו יכולים כל אדם בעל מוח ותודעה לשנות מי עוזר לנו? אלוהים? ומדוע לפעמים אנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו צריכים? איך אנחנו מבקשים מה היא ההשפעה שלנו על כל הכשלונות ואו ההצלחות שלנו? איך אנחנו מתמודדים איתם?'' אם תשאלו את עצמכם את השאלות הללו אולי תמצאו תשובה, כי כשאני שאלתי, לא הייתה לכם. ודרך אגב, חשבתי על האפשרויות המדהימות שקיימות בלא נודע וזה באמת מדהים כמה לא נודע יש בלא נודע! הגב לתגובה זו                  לא''ב                 תמר ושמעון,    24/12/05 19:16 אני מדברת על התופעה או הנטיה הכלל האנושית הנקראת אמונה. כרגע אני לא מתמקדת בשיפוט ערכי של האמונה. אמונת שווא או אמונת אמת, כל מאמין יודע שהאמונה שלו היא האמיתית והיחידה, זו עובדה ולא שפיטה. אמונות שווא זה נושא מרתק בפני עצמו, אני גם דיברתי על האמונה בהקשר הריגשי פרטי אינטימי ויום יומי, האמונה בעצמנו ובכוח ההגשמה האישי שלנו כבני האדם, בראיה העצמית שלנו ושל החיים השתקפים בנו שאנחנו בוחרים ויוצרים אותם. אני לא חושבת שיש תהליך מכני או תאוריה. אני לא אומרת שאם תדמין את עצמך רואה ולא נראה יום יבוא וזה יקרה. למרות שישנם המון אנשים בעולם הזה שמאמינים שקיומם כל כך נורא ומיותר עד שהם מעלימים את עצמם מהחיים. לעומת זאת האנושות מאז ומתמיד חולמת על מסעות בזמן כרגע פיזית אין לנו יכולת, אבל באמצעות הצילום התעוד של העבר מעולם לא היה כל כך ויזואלי אבל זה כבר נושא אחר. מי יודע אולי יום אחד נמצא את הדרך יש את כל הזמן שבעולם, לא לנו באופן אישי אני רואה את המושגים הרוחנים חשיבתיים הללו אחרת. האמונה היא העלאת מציאות מופשטת והפיכתה לגשמית, האמונה היא התכוונות המהווים והצרכים הפנימים שלנו. זהו צורך רוחני. זו לא תאוריה זו עובדה. גם אתה וגם אני וכולנו באופן רצוני או לא רצוני פועלים מכוח אמונה אישי מולד ונילמד. כמו שלא שפטתי את המילה התמדה כבעלת ערך אלא כפעולה, הראיה שלי היא משולבת. ההתמדה לא קודמת לאמונה, אבל אמונה עוטפת הכל. הכל כלול בה, כלומר אנחנו שולחים לחמנו על פני המים אנחנו פועלים לקבל ואו להשיג לספק מהווים וצרכים שאנו זקוקים להם, מאמינים שאנו זקוקים להם. ההתמדה היא המשכת הפעולה במצבים שהמציאות שאנחנו עדין לא מתגשמת והאמונה נחלשת כתוצאה מכך, אנחנו בני האדם חושבים באופן קווי ערכי. חוקי החשיבה שלנו הם כאלה. דבר אחת סותר דבר שני דבר קודם לדבר סיבה ומסובב פועל ונפעל. בחשיבה האנושית הרוחנית המציאות שאני מאמינה בה היא המציאות היחידה ולמעשה מגוון העולמות הפנימים החיים באופן מקביל, בוא נאמר מספר היקומים המקבלים רק על הכוכב הזה, הוא כשישה מיליארד. כנראה שאין דרך אחת לאמת, אנשים אפילו לא חולקים את אותה חוקיות של מושגי חשיבה. הלא נודע אינו נמדד, כמה מבלבל כשאי אפשר לאמוד. על כל השאלות הללו התשובות והשאלות הן הן הזרימה והחיוניות של המוח האנושי, הרבדים ומרחב העמוק והמשולב העולמות השונים שמתחברים ויוצרים מציאות חדשה ומעל הכל האהבה..... הגב לתגובה זו                      תמר ושמעון זה דפנה!                     ני0ים,    24/12/05 21:40 דפנה מספיק להתחזות :) הגב לתגובה זו                          אם חשבתה שזה דפנה טעיתה                         dafna57,  רמת-גן,    26/12/05 12:42 אין לי יותר להתחזות כדי לשרוד,יש לי את החופש הענק,אם היה אפשר הייתי אני עומדת במסך של ''ניו אייג'' גם בלי בגדי משחק ומראה לך כי אין לי אף סוד בעולם.דפנה הגב לתגובה זו 11.  העבודה עם הספר עזרה לי מאוד     עובדת,    21/12/05 20:48 אני זוכרת שארנינה קשטן העבירה בחיים אחרים הרצאה כשהספר יצא, בהתחלה לא הבנתי מה העניין אבל כשקראתי את הספר - אני זוכרת שהוא ממש שינה את התפישה שלי לגבי דברים מסויימים, כיצד להתמודד עם מצבים, אני מניחה שזה היה הרגע שהבנתי את מהות החקירה, את ההתבוננות פנימה.... הספר שינה דברים נוספים שאינני זוכרת לשים עליהם כרגע את האצבע בכל אופן, מכל הלב, אני ממליצה בחום לעבוד עם הספר!!! הגב לתגובה זו          את הבנת את מהות החקירה הפנימית         שואל,    21/12/05 21:44 ועם זאת את לא יכולה להגדיר מה שינה הספר? הגב לתגובה זו              למה?  ל"ת              אדווה,    21/12/05 22:46 הגב לתגובה זו                  יש קצת סתירה הייתי אומר..                 שואל,    22/12/05 12:07 מי שיודע לעשות חקירה פנימית יודע את עצמו ואת הדברי שהשתנו בו. כנראה שלא למדת מספיק. הגב לתגובה זו                      לשואלת. העובדת לא אמרה שהיא לא יודעת להגדיר                     פסיכופאט,    22/12/05 18:22 אלא שהיא לא זוכרת להצביע, ויש הבדל. אנחנו עוברים לפעמים שינויים מהפכניים של ממש, ואחרי שנים הם כבר כל כך מובנים מאליהם וטבועים בנו, עד שאנחנו לא זוכרים את פרטי הפרטים למרות שאנחנו נושאים בתוכנו את התוצאה המוצקה של אותם תהליכים. וזה לא בלתי אפשרי לשחזר אותם אם זה מספיק חשוב. אבל כנראה שלא למדת ''מספיק'' אחרת היית יודעת את כל זה בעצמך. הגב לתגובה זו                          בהחלט שיטה לא משהו                         איילת,    23/12/05 13:39 וזה לא מובן מאליו. רק תינוק בטוח שמחשבותיו מובנות מאליהן לאחרים. הייתי אמורה לדעת שזה הטיפול שלך? בוא נסכם שאני אקח אחריות לטעויות שלי, ואתה... נו... אתה יודע מה? אם אתה עכשיו תינוק (זה מוציא רגשות רכים יותר טוב מלשון נקבה) ורוצה שאבין אותך במדויק בלי שתצטרך לטרוח, אני מבטיחה להשתדל, במיוחד בשבילך, וסליחה מראש על הטעויות :) (אצל יוסי זה לא אני שאלתי על הפנייה בלשון נקבה) הגב לתגובה זו                          בטוחה?  ל"ת                          שואל,    23/12/05 11:26 הגב לתגובה זו                          זה כן מובן מאליו, ולא יקרה כלום אם תקחי קצת אחריות                         פסיכופאט,    23/12/05 09:46 על הטעויות שלך. תתחילי בדברים הקטנים. והפניה בלשון נקבה היא חלק מהטיפול שלי. היא אמורה להוציא ממני רגשות רכים ולמתן את התוקפנות שלי. בינתיים שיטה לא משהו. הגב לתגובה זו                          לפסיכופאט - אמרתי סליחה טעות, לא עלה, שוב סליחה  ל"ת                          איילת,    23/12/05 07:40 הגב לתגובה זו                          אה, סליחה.                         איילת,    23/12/05 06:26 אבל אם תקרא את תגובתך, תראה שזה לא כזה מובן מאליו שדיברת לשואל(ת). אתה חושב שהשואל היא נקבה וככה פנית אליה (אליו). מאיפה אני צריכה לדעת? אמנם אני קוראת מחשבות די טוב, אבל לא עד כדי כך :) הגב לתגובה זו                          צודק שואל. ''עובדת'', מה את אומרת?                         איילת,    23/12/05 05:41 זאתי כבר בטח נמאס לה מאיתנו והיא לא פה בכלל. אמרה והלכה, ואנחנו מתפלפלים לנו... הגב לתגובה זו                          מי בכלל דיבר אתך ?                         פסיכופאט,    23/12/05 05:38 הגבתי רק לשואל(ת). תקראי את התגובה השנייה שלו ותביני. הגב לתגובה זו                          טוב איילת, בגלל זה הוא פסיכופאט..                         שואל,    23/12/05 00:57 ולמה אתם יוצאים לדבר בשמה? אתם לא סומכים עליה שהיא יודעת לענות על השאלה בעצמה ולא זקוקה לניחושים שלכם? הגב לתגובה זו                          לפסיכופאט- אפשריים שני המקרים                         איילת,    22/12/05 19:41 זה שאתה תיארת וזה שאני תיארתי. ייתכן שהיא לא זוכרת בגלל מה שאתה אמרת, וייתכן שהיא לא זוכרת כי מעולם לא הגדירה לעצמה משנה סדורה של השינויים שעברו עליה. ולכן גם לא חשוב לה לזכור או לתמלל את זה. אבל קצת מגוחך מצדך לחשוב ולהכריז שלא למדתי מספיק, רק כי אני לא ''יודעת בעצמי'' דעה פרטית שלך, מזווית ראייה מסוימת פרטית שלך, תוך שאתה מתייחס לדברי עצמך כאילו הם אמת גדולה כל כך, שאין בלתה. הגב לתגובה זו                      לשואל - נכון מה שאמרת וגם נראה מובן מאליו                     איילת,    22/12/05 13:19 אבל לא כולם יודעים להגדיר ולספר יפה עבור עצמם ועבור אחרים מה גילו בחקירתם הפנימית, גם אם הם יודעים את עצמם ויודעים שמשהו השתנה בהם. אני שואלת את עצמי (ואותך) אם רק מי שטוב במלים ובהגדרות יכול לעבור שינוי אמיתי או להטמיע תובנות. אולי ל''עובדת'' נפל האסימון בפעם הראשונה מה זה חקירה פנימית והתבוננות פנימה. אולי היא בת אדם כזאת שמתקנת משהו בעצמה ועוברת הלאה, מבלי לתעד מילולית לעצמה מה עברה. זה לא חייב להצביע על שטחיות או לימוד לא מספיק. מכירה גם כאלה שלא שייכים לזן ''טוחני המוח'' (שאני בהחלט כן שייכת אליו). הגב לתגובה זו                          אתה רואה, פסיכופאת?                         שואל,    23/12/05 11:39 עובדת ענתה טוב ממך. קח אחריות, ותודה. הגב לתגובה זו                          וואו, לא תארתי לעצמי שתגובתי תעורר דיון                         עובדת,    23/12/05 10:27 האמת היא שאני באמת לא זוכרת, משום שאת החקירה אני מבצעת בכל רגע ורגע. חלק מההבנה שהתעוררה בעקבות החקירה היא שאנחנו ממש משילים מעל עצמנו קליפות שהרכיבו את אישיותנו, מדוע שיהיה לי צורך לתעד את העבודה הזו? האם זה בכלל אפשרי לתעד עבודה שכזו? הרי היא נעשית עם כל נשימה שלי. חוץ מזה, איזה חלק בתוכנו רוצה לתעד או לזכור את השינויים שאנו עוברים? האם זה לא האגו שרוצה ''לראות'' איזה שינוי הוא עבר? אני חושבת שהשינוי הממשי בעקבות הספר (ואני מניחה שזו היתה מטרתה העקרית שלו) הוא שהתבהר לי כלי החקירה, מיומנות שאילת השאלות, מיומנות החתירה לקבלת תשובה אמיתית מעצמי (הרי כולנו משקרים לעצמנו כל הזמן). הגב לתגובה זו                          לאיילת הטוחנת :)                         שואל,    22/12/05 15:22 לא אמרתי שאין למידה בלי מילים. יש הרבה צורות של למידה, ויש גם ידע ''גולמי'' שלא מעובד למילים. יש ידע בגוף. יש הרבה צורות לרכישת ידע ולאגירתו. אבל פה מדובר על חקירה פנימית. באיזה כלים אפשר לחקור את עצמנו אם בסוף לא מוציאים מזה מידע שניתן להשמה במילים? בלי מילים אין הבנה שכלית ואין חשיבה, וזה חלק חשוב בהבנה. נכון שזה לא הכל אבל אי אפשר להתעלם מהחשיבות של זה. הגב לתגובה זו 10.  דיכאון     גל,  אדם,    21/12/05 20:37 נימאס לי מהחיים האלה אני רוצה למות הגב לתגובה זו          למה אתה רוצה למות?  ל"ת          גלגל,    22/12/05 05:22 הגב לתגובה זו              לא כדאי למות             אריאלה לינדסטרו,  גוטנבורג,    22/12/05 16:21 ראית פעם קבר פתוח? זה בכלל לא מושך להיות שם ! עדיף לחיות מעל פני האדמה מאשר מתחתה. נסה לעשות משהו כייפי. נכון, בחיים לא תמיד קל, אך תשתדל בכל זאת להתחמם בשמש של חודש דצמבר וחשוב שלא לכולם ניתנה האפשרות הזאת... בהצלחה! הגב לתגובה זו 9.  חוסר פירגון     לאהוב את מה שיש,    21/12/05 16:02 רק חבל שאריק פלד שמציג את עצמו כתלמיד של קיטי שכח לספר שיש בעברית ספר נפלא שלה בשם לאהוב את מה שיש, מענין מה הוא כן למד אצלה הגב לתגובה זו          מה, אתה לא יודע לקרוא?  ל"ת          חבל,    21/12/05 19:07 הגב לתגובה זו 8.  אני בדכאון בגלל מותו של אבי!!!     יתומה,  חיפה,    21/12/05 11:03 אין דבר מדכא יותר מאשר לאבד אדם אהוב. זה קרה לי: איבדתי את אבא שלי לפני 71 יום. מאז החיים עצרו מלכת. אני בדכאון הסטרי. הראשוניות באבל, לחוות משהו שאף פעם לא חווית ובעוצמה כל כך גדולה - זה מתכון לדיכאון פנטסטי. קודם לכן מעולם לא איבדתי מישהו אהוב. אף חברה קרובה לא מתה חלילה, אף דוד אהוב לא מת חלילה. אני מתכוונת שלא היה לי פרומו למוות, לא הייתה לי הכנה ולו בקורטוב קטן. ואז מלאך המוות חיבק אותי - הכי טוב שהוא יודע. להמשיך את החיים בלי אבא זה נורא ואיום. יש לי מחשבות אובדניות, ברור אבל אל דאגה, הן בגדר הנחות, שאני לא מתכוונת לעשות לעצמי. אבא שלי, אהובי מת, ודווקא הוא בנפקדותו, מחזק אותי. אבא אומר לי להמשיך, ואני ממשיכה. עדיין חלשה אבל בעתיד מקווה להתחזק ולשוב לחיים. במחשבותיי, אני רואה את אבא מחייך, ואני רוצה להמשיך לתת לו סיבות לכך. אם אמות, אבא יבכה, אני יודעת... הגב לתגובה זו          ליתומה - תעשי את אבא שלך גאה         יתומה,  מודיעין,    22/12/05 16:18 ליתומה, איבדתי את אבא שלי בתאונת דרכים לפני חצי שנה. באותה תקופה חייתי בחו''ל, וכאב לי שלא הספקתי להגיע להלוויה. כשאנחנו באבל, אנחנו לבד. לא משנה שיש לי בעל וילדים, אני מרגישה לבד. המשפחה לא יכולה לנחם אותי - הכאב שלי הוא פרטי והוא רק שלי. אני מתכוונת ללכת בדרכו של אבי ז''ל, ולעשות אותו גאה. אפילו שהוא לא כאן. גם אני כמוך, חושבת על אבא שלי בחיוך וגאווה. מאחלת לך מה שמאחלת לעצמי: למצוא כוחות ולהמשיך הלאה בגב זקוף ומאושר. שולחת לך חיבוק גדול. יתומה. הגב לתגובה זו          על מי אנחנו מצטערים באבלנו?         ירון,    22/12/05 14:28 על מי שמת או על עצמנו? אנחנו לא באמת יודעים איפה הוא נמצא עכשיו. מה שמעציב אותנו הוא שעכשיו לא נקבל מההולך את החום והאהבה שהיינו רגילים לקבל. עלנו אנחנו מצטערים. מי שיודע שהוא המקור לחום, ואושר ולאהבה ולא אף אחד אחר- לא עסוק ברחמים עצמיים אלא ממשיך להעניק לעולם מטובו. אתה שקט- אתה שלווה הגב לתגובה זו          איך מתנחמים?         אריאלה לינדסטרו,  גוטנבורג,    22/12/05 12:33 כשאבי נפטר עליו השלום קיבלתי גלויה מידיד נאמן ,שגם הוא הלך לעולמו שנים אחכ', והוא כתב לי : ''אין ניחומים על מותו של אב'', והוא ככ' צדק! שנים אחכ' כתבתי את הספר ''כשאלוהים עוצם עין'' והקדשתי אותו לידיד הנאמן הזה. כי באמת אין נחמה על מותו של אב אהוב, אפשר לשכוח אך קשה להתנחם, ובעצם, איך מתנחמים? הגב לתגובה זו              מתנחים בכך             עונה,    22/12/05 13:23 שזה לא , חלילה בן או בת. מתנחמים בכך שזו דרכו של העולם ואן טעם לכעוס על מה שלא ינתן לשנות (שזה גם נושא הכתבה), זה חלק מ''כללי המשחק'' שאנחנו משחקים פה. ההורים אמורים למות לפנינו. וזה טוב כשזה קורה, כי כל אלטרנטיבה היא יותר גרועה. אם ילד הולך לפני ההורה, על זה באמת קשה למצוא נחמה, י לא זו אמורה להיות דרכו של העולם. אבל גם זה קורה, וזו, בעצם, האלטרנטיבה הנוראה. הגב לתגובה זו          הפסיכולפאט צודק         מגיב,    21/12/05 21:48 הנה תראי, לי אין גם אמא. הגב לתגובה זו          ליתומה         פסיכופאט,    21/12/05 12:35 את דברי הנחמה הרגילים את שומעת לבטח מכל האנשים סביבך והם חשובים ביותר. בנוסף לכך, אם תביטי מהחלון, ותחשבי על כך שכל אחד ואחד מהאנשים שאת רואה, ממש כל אחד ואחד, חווה את אותו הכאב שאת חווה עכשיו, ואם לא חווה עדיין, אז הוא עתיד לחוות אותו בעתיד. והם כולם צוחקים, ובוכים, וזוכרים ושוכחים, וחיים חיים מלאים על אף הנכות החדשה שנוספה לחייהם. את תופתעי מההשפעה של מחשבות כאלה. יש משהו, לא מנחם, אבל מאזן ביותר, בידיעה שמה שאת עוברת עכשיו הוא חוויה כלל אנושית שאיש אינו יכול להימלט ממנה, למרות כל מנגנוני ההדחקה. איזון שנותן כוח. הגב לתגובה זו              לא ברור לי למה             שואל,    21/12/05 21:45 אתה חושב שאתה פסיכופאת, לי נשמע שאתה מאוד מחובר למציאות. הגב לתגובה זו 7.  טוב. עכשיו יש לי גם הוכחה     אחד שזוכר,  אי שם בארץ,    21/12/05 09:04 https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/15/ART/784/678.html הגב לתגובה זו          לאחד שזוכר         אחד שקורא,    21/12/05 15:51 מדובר בפתיח לסדרת כתבות, ולמרות שהנושא זהה וגם התמונה זא לא אותה כתבה. למה ללכלך? הגב לתגובה זו          לזה שממחזר         הואבוס חמינדוס,    21/12/05 12:44 התמונה אותה תמונה, הנושא אותו נושא, אבל הכתבה שונה וכאן הרי בכלל מדובר במבוא לסדרת כתבות. אז למה ללכלך? הגב לתגובה זו          כל הכבוד, זוכר         שימי,    21/12/05 09:58 העורכת כנראה בונה על הזיכרון החלש במקום לעשות את עבודתה. הגב לתגובה זו 6.  זהו מיחזור. הכתבה הופיעה פעם     אחד שזוכר,  אי שם בארץ,    21/12/05 09:02 בערך לפני שנה. זכור לי שהארה שלה התחילה שהיא ראתה ג'וק. כך היה כתוב אז. לפחות משנים קצת את התוכן. הגב לתגובה זו 5.  רגע רגע     סתווית,    20/12/05 23:56 נחמד, אב ברור מאליו שאם נדע להיות שמחים ממה שיש ולא נטריד את עצמנו במה שאנחנו לא יכולים לשנות או בצרות של אחרים נהיה הרבה יותר שלווים. אין פה שום חדש. אבל השאלה מה הטכניקה שהיא מציעה לתרגל כדי לזכור את זה כל הזמן כי זה מה ששיטה אמורה לעשות. האם היא גם מציעה טכניקה יעילה לשינוי שמתקיים לאורך זמן? וכמובן שיש מידה של סבל שלא ניתן להפרד ממנה. בעיני גם סבל של קרובים ואהובים. לא הייתי רוצה לחיות בחברה של אגואיסטים שלא מזדהים גם עם סבל של אחרים. מסכימה עם מס' 1. הגב לתגובה זו 4.  הכי פשוט זה ללכת לויפאסנה  ל"ת      אניצ'ה,    20/12/05 23:26 הגב לתגובה זו 3.  מצטער     דכאוני,  צומת פרוזאק,    20/12/05 23:17 אבל אני מראש חושד במי שעושה כסף מהדכאונות שלו ובמוארים בעיני עצמם שמשתיקים בלהט ספקות של אחרים רק כדי להסתיר את חוסר הבטחון שלהם לגבי עצמם ולא אכפת לי איך זה נקרא.חשיבה חיובית בעיניי היא להאמין בזה שאתה יכול להצמודד עם כל דבר ולא השתקה של כל דבר שלילי במסווה של רוחניות או הארה.גם המוארים מחרבנים והרבה פעמים לפי ההתנהגות שלהם כלפי אנשים אחרים זה נראה כאילו שהם שכחו את זה. הגב לתגובה זו          תרופות         תמר ושמעון,    21/12/05 23:19 ומה עם כל חברות התרופות שעושות מיליארדים והורסות לאנשים את האישיות והתקווה מהיכרות אישית ואמיתית אם אדם שסובל שנים מדכאון וטעם וניסה את כל התרופות שנוצרו בשוק כמו טנקים בתוך מוזיאון הם איזנו לו את המחלה לתקופות אבל לא רפאו אותה להיפך המצב שלו היום כל כך עגום וללא תקנה לטובתך תקשיב למסרים החכמים שבכתבה אל תאמין לחברות התרופות הבין לאומיות הן עסקים למטרות רווח תאמין לכוח הרוחני שלך פשוט תאמין לו באהבה הגב לתגובה זו              זאת בדיוק הבעייה             דכאוני,  צומת פרוזאק,    22/12/05 14:22 שהרבה מורים סו קולד רוחניים משתמשים ברוחניות כביכול שלהם בשביל לדכא רוחניות של אנשים אחרים.יותר מדי פעמים רוחניות היא מסווה לאגו מנופח שבדרך הזאת יכול לבוא לידי ביטוי.אני לא מכיר את ביירון קיטי ואת מה שהיא מלמדת אבל מהיכרות עם 'רוחניים'אחרים אני די חשדן כלפי מי שלא מטיל ספק וטוען שגילה את האור.ורק להבהרה אני לא משתמש בתרופות. הגב לתגובה זו                  הבחירה והקיטרוג והנסיון                 תמר ושמעון,    22/12/05 18:43 נכון זה מאוד מבלבל ביחוד שיש אנשים שפועלים באופן אנכי ואנוכי ומנצלים מצוקות של תמימים ואנשים נואשים וזה נורא, האחריות להתכוונות הנפש שלנו היא רק שלנו. אנחנו צריכים לתאם כוונות וללכת בדרך ישרה שלא תפגע בנו ובזולת ביחוד כלפי הזולת, הטלת ספק היא פעולה כמעט לא רצונית כולנו מטילים ספק זה חלק ממנגנוני ההגנה שלנו ובכלל רב הנסתר על הנגלה, מותר לנו להטיל ספק אבל שוב, לא להפוך את הספק לאופן החשיבה היחיד והמרכזי אני גם לא מכירה מורים רוחנים מעולם לא השתתפתי בהרצאות, אני לא שוללת אותם אני לא מכירה, אבל אני מאמינה שכל אחד מאיתנו יכול להביא את עצמו בכוחות עצמו להארה על ידי רצון. הרצון שלך להיות מאושר על ידי אמונה ובקשה דברים מתממשים הגב לתגובה זו              על פי אדם אחד             שואל,    22/12/05 12:09 אתם מרשים לעצמכם לקבוע קביעה לגבי יעילות התרופות? יש מקרים רבים שתרופות נוגדות דיכאון מצילות ממוות. מה שמתאים לכם לא בהכרח מתאים לאחרים. הגב לתגובה זו                  השואל                 תמר ושמעון,    22/12/05 18:50 לצערי ראתי הרבה אנשים שסובלים ממחלות נפש שונות, ראיתי איך התרופות איזנו והרסו אותם בו זמנית, התרופות הן פתרון אחד וחלקי אולי הן מרגיעות ומדכאות סמפטומים אבל לא מרפאות, האדם מפתח תלות בתרופה אנחנו יותר מידי מאמינים להן ורבים רבים האנשים המסתובבים סובלים וחסרי אונים אין תחליף לכוח שלנו לרפא את עצמינו הגב לתגובה זו                      התירוץ של התלות הוא קלישאה.                     פסיכופאט,    23/12/05 05:49 אנחנו גם מפתחים תלות בחמצן. וגם לחמצן יש תופעות לוואי בצורת רדיקאלים חופשיים שבסוף הורגים את כולנו. יש לא מעט מקרים שרק טיפול תרופתי מאפשר לאדם את הפלטפורמה שעליה הוא יכול לבנות את כוחות הריפוי העצמיים שלו. הרי את(ם) לא יכולים לדעת מה היה מצבו של החבר שלכם ללא התרופות. וכמו מאחורי התרופות, גם מאחורי הכתבה הזו ואחרות יש אינטרסים כלכליים ו/או אישיים.. כדי למצוא את הדרך בכל הסבך הזה צריך להפסיק לחשוב בקלישאות ולפתוח את העיניים הגב לתגובה זו 2.  ולי יש השערה....תשובה ל-1     גם אני,    20/12/05 18:04 מעיון מרפרף במאמר - כי זה פשוט מעייף לקרוא את הכל מעל צג מרצד - מה שביירון קייטי מתכוונת במילים אחרות, שיש לקחת אחריות על מחשבותינו ומעשינו. לא לצפות שהאחר ישנה את התנהגותו כתוצאה מקיטורים שלנו, אלא שאנחנו בצורת מחשבה שונה נביא לשינוי בהתיחסותינו ובהתנהגותינו, ושינוי זה ישפיע גם על הסובבים אותנו. השינוי שלדעתה צריך לבוא, הוא כזה שאת תמצאי במרכז ולא בעדיפות שנייה. אין בזה חידוש רב תחת השמש..:-) ''אמרו את זה קודם......לפניי.....'' הגב לתגובה זו 1.  יש לי שאלה...     אני,    20/12/05 16:49 אנחנו חיים לבד בעולם? העניינים שלי לא כוללים את בני משפחתי ואת חברי למשל? אם מה שטוב לי זה קשר עם אדם נוסף, הרי לא יתכן קשר מבלי ציפיות שהאדם השני ינהג באופן שיעשה לי טוב, אחרת - מה הוא עושה בחיי? למה לי לאהוב אותו? מה הם בדיוק ענייני שלי והדברים שאמורים לעשות לי טוב? שקיעת וזריחת השמש? זה עושה לי טוב, אבל חלא נראה לי שלזה גב' ביירון מתכוונת. הגב לתגובה זו          העניין הוא לצמצם סבל         נורה,    20/12/05 19:01 ואם תהיי כנה עם עצמך,תשימי לב שגורמי הסבל הכבדים ביותר הן נקודות שהכתבה מעלה.כמו רצון לשנות את מה שלא בשליטתנו שזה גורם למתח פנימי ענק.וגם התובענות שלנו מעצמנו ומאחרים להיות משהו אחר ממה שאנחנו ברגע נתון. אני חושבת שהכתבה מעלה נקודות מצוינות,אם כי נדרשת עבודה וגם בגרות להבין את ערכן לשלוות הנפש. הגב לתגובה זו          אני היקר, אתה הזולת         תמר ושמעון,    20/12/05 18:52 זו בדיוק הנקודה, אנחנו לא לבד, הזולת עומד תמיד ביחס אליך, אני הכותבת אליך היא גם אני, אני כמוך אנחנו חולקים בדיוק את אותה חוויה, כל מה שאתה חש אני חשה, לכן הציפייה שהאדם שמקיים קשר איתך יעשה לך טוב אחרת, מה הוא עושה בחיי, היא רק חצי מתמונת המציאות. יש לך את אותה האחריות לשלמות אושרו של האדם שחי איתך, כך שנוצר איזון, המצב האידיאלי ששני בני האדם המקימים קשר בניהם יוצקים אל הקשר תכנים של צפיות והתנהגות הדדית, כדי להגיע לרמת מודעות וניקיון בתקשורת ובהתנהגות אתה צריך קודם לנקות את עצמך מחשיבה קונפילקטיבית, למחשבות אין נפח או משקל אך יש להם עוצמת השפעה על תפיסת המציאות שלנו ועל האופן שאנחנו מתנהגים ומרגישים וחוזר חלילה, אנחנו מפתחים הרגלי חשיבה אנחנו מתרגלים אליהם כל כך עד אשר אנחנו מפסיקים לראות את מקור נביעתם ואנחנו חוזרים שוב ושוב על אותם דפוסים. הכוונות הרוחניות או הרצון הכמיהה הן שרש המחשבות, וגם כל המצבים החיצוניים שקורים לנו הן שרש למחשבות המוח שלנו חושב כמו שאנחנו נושמים כמו שהלב שלנו פועם מעצמו, התחושה הרעה או הבלבול הוא התוצאה של תהלכי חשיבה קודמים, כלמר הזולת מצפה ממך שתעשה לו טוב, כולנו מטילים את האחריות אחד על השני, אנחנו לא פסיביים ויש לנו השפעה עצומה על האנשים שאנחנו אוהבים, מכירים ועובדים איתם, הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לתפוס, כיוון ששוב אנחנו ממוקדים ממלאים את החלל התודעה הפנימית שלנו בסוג מסוים ומוכר של מחשבות, אנחנו לא שומעים את עצמינו חושבים, חשיבה היא תדר, ערוץ, יש לה ממשות אם היא מתקבעת בנו, את התדר הזה אנחנו חייבים ללמוד לכוון על ידי בקשות ואמונה ששנוי אופן החשיבה, ניקוי התיקשורת הפנימית שלי, עצם ההתבוננות בעצמי קודם וההבראה והרפיה של כל המתחים לחצים של מחשבות מקובעות והתחשבנויות שאנחנו גוררים, גרורות של כאב ומתח המשפיעים על הבריאות הפיזית מנטלית שלנו ושל הסביבה, כדי לרפא אחרים אנחנו צריכים לרפא את עצמינו ומה שיעשה לך טוב, זה התשוקה לפתח בתוך עצמינו את המוטיבציה הטובה, הרצון הטוב, אבא שלי תמיד אמר לי ולאחים שלי כשהיינו רבים ''זה לא חשוב מי התחיל אני רוצה לדעת מי הראשון שמפסיק'' כלמר עצם השינוי הוא בנכונות הפנימית להשתחרר ממשהו כל כך מוכר ומזוהה עם עצמנו זה מאיים כי יש תחושה של חיים בטעות, אם נרשה לעצמנו להתחדש אם נאהב את העובדה שאנחנו מתפתחים וצומחים בהזרמה של אהבה, אנחנו ביחד נממש מציאות של אהבה הדדית, אנחנו לא מצפים פסיבים של טוב של אושר של אהבה או של אנרגיה, אנחנו כבר לא גוזלים פעורי פה בקן המצפים להזנה מתמדת, האנחנו אלא שמייצרים מנביעים טוב אהבה ואנרגיה, מצרכני אנרגיה אנחנו יוצרים אנרגיה ותאמין לי אני מדברת מנסיון של נשואים וזוגיות מאושרים ויישום יום יומי ומודעת של הרצון הכמיהה שלי ליצור אהבה, ואני יודעת שמאוד קל לי כיוון ששמעון הוא בן אדם חם, טוב ומעניק אהבה והוא זה שלימד אותי לקחת אחריות למחשבות, לרגשות שלי לפני ארבע עשרה שנה. הוא היה הארה שלי, לא לקחתי את הטוב והאהבה שהוא מעניק לי כמובן מאליו לא התרגלתי לזה, כל יום אני נזכרת באין ספור רגעי האושר שהוא מעניק לי אני אסירת תודה אליו מעריצה ואוהבת אותו, והוא שומע ורואה ומקבל ממני אהבה כל הזמן, כשאתה אוהב ויודע לקבל אהבה אנרגיות החיים שאתה מקבל הם מעל ומעבר לכל דמיון זהו יצירת חיים יש מאין אני מאחלת לך שתאמין בכח המיוחד שלך לעורר אהבה ולקבל אהבה, ביחד בהדדיות בין בני משפחתך וחבריך, הגב לתגובה זו              סימני פיסוק             גליה פ.,    21/12/05 08:54 לתמר ושמעון. אם אתם רוצים שאני אוכל לקרוא את מה שכתבתם אנא חלקו את הכתוב לקטעים קצרים. אנשים רגילים צריכים מדי פעם לנשום. הגב לתגובה זו                  לגליה                 תמר ושמעון,    21/12/05 23:05 המסר שרצתי להעביר בהשראת הכתבה הוא, במילים פשוטות, שרק אנחנו אחראיים על האופן שאנחנו מתמודדים אם כל מה שקורה לנו, כולנו חולקים ביחד עולם אחד, יוצרים ומשנים אותו, אם ניתן אהבה נקבל אותה בחזרה, זה לא פילוספיה אלא פשוט רמת תודעה וההכרה שחייבים לממש אותה על ידי מעשים טובים ואהבה הדדית, ברמה המעשית והכי ברורה כל מה שאנחנו זורעים אנחנו קוצרים. איך נתגבר על דברים קשים ולא צפויים שקורים לנו ? איך נגע בכאב שלנו ושל הזולת ? איך לא נשנא ונכעס על אלו שפוגעים בנו אין לי תשובות, אבל אני יודעת מה אסור לי לעשות ואיך אני צריכה להתנהג וזו האמת שלי, יש לי רצון ואמונה בדרך של המופלאה והאלוהית של כוח האהבה שקיימת בך ובכולנו, אנחנו צריכים פשוט לתת יותר ביטוי לאהבה אחד לשני ברמה הפשוטה של חום וחיבוקים ומילים טובות, החשיבה שלנו חייבת להיות נקייה מכעסים פנימים איך את חושבת? מהי השיחה הפנימית שלך בינך ובין עצמך? תחשבי על האיכות הפנימית המטענים הרגשיים שלך מותר וצריך להגיב באופן אמיתי למצוקות שלנו לכאב, אבל אסור להפוך את הכעס והכאב לדרך חיים ודרך המחשבה היחידה. המוח שלנו הוא האיבר הכי מדהים עלי אדמות כיוון בליוני תאי עצב יוצרים תודעה, אבל אנחנו מעצבים את תאי העצב הללו, כחומר ביד היוצר מבלי שנדע אסור לחשוב באופן אבסולוטי וכל כך מוחלט וקיצוני אבל מותר לרצות, להאמין באהבה הדדית ולקוות שבדרך ההתנהגות שלנו נשפיע טוב, אני מאחלת לך המון אור צחוק ואהבה בחייך הגב לתגובה זו                      תודה  ל"ת                      גליה פ.,    22/12/05 11:05 הגב לתגובה זו                  לגליה. למקרה שלא שמת לב, תמר ושמעון                 איש רגיל,    21/12/05 12:18 הם לא בדיוק אנשים רגילים, ולכן קצת קשה להם להתאים את עצמם לויברציות האנרגטיות של האדם הממוצע :). הגב לתגובה זו                      חבל על הסרקזם                     חבר שלהם,    21/12/05 18:25 אין לך מושג ולא חצי מושג, הם אנשים נורמלים שפשוט מאמינים בכוח של האהבה ''ואהבת לרעך כמוך'' אמן דרך צלחה הגב לתגובה זו                          מתוק שלי                         חבר שלהם,    21/12/05 22:30 באמת זו לא התחסדות, על תכעס תאמין ותאהב, הגב לתגובה זו                          לא. חבל עליך.                         איש רגיל,    21/12/05 19:53 מי שלא יודע לצחוק, כל הדיבורים שלו על ואהבת לרעך כמוך הם העמדת פנים מתחסדת. סע לשלום. אמן כן יהי רצון. הגב לתגובה זו                      וגם לא ברור לי מה פשר הסימביוזה הזו                     סקרנית,    21/12/05 15:06 - אני לא אמורת זאת בביקורתיות אלא מתוך אי הבנה וסקרנות- למה אדם אחד מזדהה, חושב ןמדבר באופן קבוע עבור שניים? והאם זה כך עבורכם גם בחיים החוץ וירטואלים? הגב לתגובה זו                          תודה על התשובה.  ל"ת                          סקרנית,    23/12/05 09:22 הגב לתגובה זו                          כמובן שלא                         תמר ושמעון,    22/12/05 18:02 אנחנו שני אנשים שונים. לפעמים ישנם פערים באופן שאנחנו חושבים ומתמודדים על דברים ומצבים שקורים לנו ביום יום, כל מיני מצבים ספונטנים ולא צפויים, על דבר אחד אנחנו מסכימים הרצון ההדדי שלנו לשמור על השיחה הפנימית שלנו, ורצון טוב משותף לשמח ולאהוב אחת את השני, שמעון הוא אדם מאוד אינטואיטיבי אין לו פיצול בין המחשבות שלו וההתנהגות שלו הוא קורא את מצבי הנפש שלי וכמובן את המחשבות שלי, ולא רק שלי, הוא אוהב אנשים יש לו השפעה מאוד מיוחדת ומרגיעה עליהם. הוא אוהב לתת, הוא לא אגואיסט הרצון שלו לראות אותי שמחה ומאושרת יום יום ואני מכירה לו תודה ומרעיפה עליו אהבה לא רק במחשבות אלא במעשים אנחנו לא מכניסים את עצמינו לתסכולים וויכוחים מיותרים, אנחנו יודעים מתי לתת אחת לשני את החופש והמרחק אין ביננו מאבקי כוחות, ואני מודה שהוא מכוון ומנתב את הקשר תמיד. אני למדתי ועדין לומדת ממנו, אנחנו צוחקים המון ומצחיקים אחת את השני לא נותנים לשחיקה היום יומית להערים שכבות של נתק ביננו, השרש ההתכוונות שלנו היא להשפיע טוב ולהמשיך לעורר אהבה. על הפערים ביננו אנחנו מגשרים כל פעם בצורה אחרת זה מאפשר לנו לצמוח להתחדש אין לי מושג איך אנחנו מצליחים לגשר , אולי הרצון הפשוט שלנו להיות מאושרים בחיים האלה לפחות לתרום את החלק שלנו בעולם שבחרנו לחיות בו, בכל מה שיש לנו שליטה היחסים ביננו ובין בני אדם אחרים את ואנחנו וכל מי שאנחנו מכירים, לכולנו יש כוח יצירה ואמונה. אנחנו צריכים להרחיב את המודעות שלנו לאיכות של התקשורת ביננו ובין עצמינו לאיכות של החיבור הריגשי ולהשלכות של ההתנהגות שלנו אחד על השני זו ראיה ותיאום כוונות אני כותבת ומתארת את השקפת העולם של שמעון את האופן שהוא יוצר ובונה ומשפיע על החיים שלנו ותאמיני לי אנחנו לא מיוחדים באמת פשוט לפני ארבע עשרה שנה בחרנו ללכת בדרך הזו ולא שכחנו לרגע אנחנו לא מקבלים את החיים כמובן מאליו ערך החיים ואיכותם חשובים לנו יותר מכל איכות החיים היא בראש ובראשונה, פנימית נפשית החוכמה היא לאהוב את כל הטוב שיש לך ולרצות להתקדם להתפתח אנחנו בתנועה מתמדת של שינוים, הגוף שלנו משתנה וצריכים לקבל את העובדה שאנחנו אחד המשתנה ונולד מחדש כל יום הדבר היחיד שלא משתנה זו העובדה שאנחנו משתנים כל רגע באהבה הגב לתגובה זו                          לתמר ושמעון (2)                         סקרנית,    22/12/05 14:00 חבל שאינכם עונים לי. אני מזהה הזדמנות נפלאה ללמוד יותר על אהבה ממך/ם ואתם שכל כך מלאי אהבה לא רוצים ללמד אותי? בואו עשו יותר מלאחל לי את אהבתכם. למדו אותי איך אוכל לשפר את זו שלי. האם אתם לא רבים? אין בינכם חילוקי דיעות? ואם יש איך הם נפתרים? ומה לגבי תחושת נפרדות? זה לא חסר לאף אחד ממכם? הגב לתגובה זו                          תמר ושמעון                         סקרנית,    21/12/05 18:58 לא נראה לי שתהיה לי אי פעם אהבה כזו, זו שלכם. יש לי את שלי וטוב לי איתה, אבל תודה על האיחולים. ואם אתם מוכנים לשתף- אני לא יודעת אם אני משוחחת עם זכר או נקבה או עם שניכם יחד? או לסרוגין? והאם אתם מסכימים בכל דבר? תמיד? הגב לתגובה זו                          תודה על השאלה                         תמר ושמעון,    21/12/05 18:22 כן, שמעון נהנה ואוהב ומבין את מה שאני כותבת. אנחנו חולקים את אותה השקפת עולם, והוא זה שמזין ונותן לי ההשראה אנחנו מקיימים ומיישמים את מה שאנחנו אומרים וחושבים. ואנחנו דומים ושונים בו זמנית ומשלימים אחת את השני, אני באמת מאחלת לך אהבה חברות ונאמנות כמו שיש ביני ובין שמעון הגב לתגובה זו          תשובה אפשרית         סוניה,    20/12/05 18:21 אני חושבת שהכוונה היא שהדרך היחידה להשפיע על התנהגותו של הזולת היא על ידי שינוי התנהגות שלך. לכן לציפיות, קיטורים וכעסים לא תהיה כל השפעה. אבל אם תגידי לעצמך: ''זה המצב, מה אני עושה עם זה'' - יתכן ותשני משהו בעצמך ולזה תהיה השפעה על הזולת. הגב לתגובה זו              התעסקות ברת הרוח             יגאל,    21/12/05 10:23 סוניה בעשיה שלנו לא צריכה להיות כוונה לשינוי הזולת. הגב לתגובה זו