תגובות עד כה: 24 תגובות, ב- 5 דיונים. הוסף תגובה 5.  הכעס, זה ברור לחלוטין שישנם מקרים     ירמי,    17/12/05 06:46 שבלתי אפשרי להתגבר על הכעס ועל השנאה.ואני הראשון שיודה בזה. יחד עם זאת ישנם אין סוף מחקרים והיום אפילו המדע, שיש פה כל כך הרבה אנשים שלגביהם הוא אורים ותומים, אחיד בדעתו שכעס ושנאה ורגשות מסוג זה מזיקים לזה שחש רגשות אלו מבחינה בריאותית וכן מזיק לאלה שנמצאים בסביבתו הקרובה ופחות לזה שאליו הרגשות הללו מכוונות. ברור שזה בלתי אפשרי, אבל אם נבחן בצורה רציונלית נבין שלא די שאותו אדם הזיק לנו במה שעשה כעת הוא גורם לנו ולסובבים אותנו לנזק ממשי בריאותי נוסף. הגב לתגובה זו          נוסף בקשר לכעס, ברור שלא על כל כעס         ירמי,    17/12/05 07:29 אפשר לשלוט, הדאלי לאמה אומר שיש לעשות מאמץ לא להחצין רגשות שלילים ובעצם לא לחוש אותם כלל. למרות הגירסה שאם לא מוצאים כעסים, הם אוכלים אותנו מבפנים, כאן הטענה שההפך נכון, בזה שלא מוציאים אותם לומדים לא לחוש אותם ובמקומם לחוש איזה רגש יותר פרקטי. ברור שזה האידאל אבל במקרים רבים כשכעס או שנאה מתעוררים להחליפם. דוגמא? בבקשה. כשאני חושב על יוד, מיד אני מחליף את זה במחשבה על סתוית או איילת החמודות והחכמות ומרגיש סבבה, לא תמיד עובד אבל בהרבה מקרים זה כן. הגב לתגובה זו              לירמי             דמיונות למכירה,    17/12/05 08:50 אם זה לא תמיד עובד, תנסה לחשוב על סתווית ואיילת החמודות והחכמות הולכות איתך על שפת הים ביום קיץ נאה, מתיזות עליך מים וצוחקות בשובבות, קונות לך גלידה, וכולכם ממציאים ביחד שירים היתוליים על דמויות שנואות. זה יעבוד בכל מקרה. לחשוב על יוד זה פשוט התעללות עצמית. הגב לתגובה זו                  קניתי!  ל"ת                  ירמי,    17/12/05 10:33 הגב לתגובה זו                  אני חושבת על יוד ומתמלאת אהבה.התעללות עצמית בראש שלך                 ליאת,    17/12/05 10:28 דמיונות לא מכירה הגב לתגובה זו                      ליאת יקרה                     דמיונות למכירה,    17/12/05 13:17 אנחנו מדברים על יוד, לא על י'. מכירה את יוד? כמובן, גם ליוד מגיעה אהבה, השאלה אם אליו התכוונת. הגב לתגובה זו                          גם לי מגיעה אהבה                         שייע,    18/12/05 09:58 ושמעתי שמחלקים פה אז באתי. :) הגב לתגובה זו 4.  תודה     יערה,    15/12/05 14:45 ''טרם נשאלה השאלה - ממתינה התשובה'' כמו תמיד, אפרת- התשובות שם עוד לפני ששאלתי בכלל.... רגעי החסד והאמת מתארכים לכדי נצח בזכותך. תודה וים של אהבה יערה הגב לתגובה זו 3.  כעס על הכתוב ( והכותבת )     אדם חי,    13/12/05 20:49 ''בכל מקום בו אין מחשבת אהבה, נהגנו בחוסר יושר עם עצמנו'' חשוב להדגיש-עת לנטוע ועת לעקור נטוע,ראוי לאהוב וראוי גם לכעוס הכותבת מבקשת לספר לקוראים דברים אשר אינם מצויים בעולם כגון אהבה בכל עת ותנאי ולפיכך הם שיקריים. מחשבת אהבה אינה יכולה לעלות כלפי רוע!, ניתן ''להבין '' רוע ,ראוי גם לסלוח בבוא העת, אך אומר נחרצות- יש לכעוס בעת שראוי לכעוס ויש לאהוב כאשר הנסיבות מתאימות. מותר לא לאהוב כשנפגעים וחשוב לפשפש במעשינו ולבחון עצמינו אך אל נא נתמלא ברגשות אשמה מיותרים . המאמר מתעלם במופגן מהזכות והחובה להתיחס לקשיי החיים באופן הראוי להם. האם נוכל לאהוב מיד רופא אשר לא טיפל נכון בילדינו ומנע ממנו טיפול רפואי.?! האם נוכל לאהוב מיד מי שהרביץ לנו ושדד את כספינו?! הכותבת מתעלמת מדרכי העולם ולפיכך תמימים רבים עלולים להאמין בדבריה המפתים המציאים ''אושר אינסטנט'' במקום חיים מלאים. הגב לתגובה זו          כועסת.         ברברה אלה,    17/12/05 11:32 אולי במדבר קל יותר לסלוח. בשביל זה צריך להתרחק ממוקד הכעס ולעבור תקופה של טוב וסבבה. אבל כשמוקד הכעס הוא מול הפרצוף שלך, ואתה נפגש עם עוולות מידי יום, מקרוב, ואתה עוד לא יכול ללכת למדבר, שזה גם לברוח! אתה כועס ומגיב בכעס והכעס הוא חיוני, הוא בא ממקור אמיתי שחדרו לך לפרטיות ולאהבה ורימו אותך וכו' בכעס שלך אתה גם מעיר אנשים אחרים, חארות למיניהם, שהביאו אותך לכעוס, עליהם. ומוטב שתראה להם זאת וזה step1 בלתי נמנע לרוב. הגב לתגובה זו              ברברה, תרגעי             סתווית,    18/12/05 10:03 עת לכעוס ועת לסלוח. נכון שלפעמים צריך לכעוס ואם לא כועסים ולא מבטאים את הכעס אלא מדחיקים אותו הוא הופך למחלות, אבל מתישהוא צריך לדעת להפרד ממנו, לסלוח או לפחות גם אם לא לסלוח לחדול מלכעוס. לפעמים זה קשה מאוד, נכון, אבל זה הכרחי- לא עבור זה שכועסים עליו אלא עבור זה שכועס כי הכעס הוא ענין קטלני לכועס. חוץ מזה זה תרגיל מצויין באי- היצמדות. אם אנחנו רוצים להיות באמת חופשיים, גם לכעסים שלנו אנחנו לא צריכים להיצמד כמו לכל דבר אחר. הגב לתגובה זו          לאן מוביל הכעס         ענת,  תל אביב,    15/12/05 11:25 האם עזר לך שכעסת על הכתבה? על דבר כלשהו אי פעם? נכון, זו התגובה הראשונה של כולנו. נכון, זה מרגיז ונשמע אולי מתנשא אם מישהו אומר שהוא מדלג על שלב הכעס. אבל עמוק בפנים אני חושבת שכל אחד מאיתנו יודע שהכעסים לרוב יוצאים כי אנחנו מרגישים מאוימים, כי אנחנו לא חיים בשלום עם עצמנו. הכעס אף פעם אינו ישר או דובר אמת. הוא תמיד מסלף את התמונה, מעוות את נשוא הכעס. העדר כעס אין משמעו התעלמות. אותו רופא שלא מלא את תפקידו נאמנה צריך לעבור הדרכה. זקוק לעזרה. אבל בשביל זה צריך קודם כל לסלוח לו. הסליחה היא בעיקר בשבילנו. הכעס אף פעם לא יקדם אותנו לפתרונות אמיתיים. תודה לאפרת על כתבה מלאת השראה וממלאת, ותודה לך אדם על ששיתפת אותנו בתגובה שלך. הכעס שלך על הכתבה עזר לי לצלול עוד רובד פנימה. ענת הגב לתגובה זו              דברים שענת אוהבת במיוחד             אדם חי,    15/12/05 23:06 ''צריך לעבור הדרכה. זקוק לעזרה. אבל בשביל זה צריך קודם כל לסלוח לו.'' אין לי ספק בכנות האמירה הזו ואת מצדיקה את עמדתי שיש לסלוח ,ראוי לסלוח ואף רצוי לעשות כן מטעמים שונים. אך עם זאת ה''כעס'' ושאר הביטויים של הכאב הם הכרח לבריאות נפשית. האם יכולה את לא לכעוס על פדופיל שפגע בקרוב משפחתך? האם יכולה את לא לכעוס על רוצח ? כן,זה וגם זה ראויים לסליחה אך ראויים הם גם שנכעס עליהם כיוון שפגעו בנו. אני מברך אותך ביכולת להביע כעס(רק כשצריך ) וכן ביכולת לסלוח (כמעט תמיד ) שתיהם מתת אל. הגב לתגובה זו                  כול פדופיל וכול רוצח                 רוברט,    16/12/05 09:01 הוא אשמה של החברה כולה הגב לתגובה זו                      נכון. המסכנים לא אשמים. גם לא הקלישאות שרוצחות את האמת.  ל"ת                      דה נירו,    17/12/05 10:01 הגב לתגובה זו          אדם חי אתה צודק לחלוטין         איילת,    14/12/05 12:37 הלוואי שכולם היו מבינים כמוך כמה זה הרסני לאלץ אנשים לא לבטא את הרגשות הקשים והאנושיים שבהם או לייעץ להם להפנות את הכעס והביקורתיות כלפי עצמם על שהם לא ''טהורים'' מספיק. זה מביא לשתי תוצאות, בנפרד או ביחד: רגשי אשמה איומים והעמדת פנים בפני אחרים ובפני עצמך. זה הרסני וסרטני, נושא גרורות ממיתות ומעכב התפתחות אמיתית והדרגתית. הגב לתגובה זו              איילת יקרה             סתווית,    18/12/05 10:06 (ברברה גררה אותי לפה..:) את צודקת, אסור להדחיק את הכעס אבל אחרי שחווים אותו צריך גם להפרד ממנו כי גם הוא הופך למחלות, לא רק ההדחקה שלו.. הגב לתגובה זו              ניסיון הבהרה             ענת,  תל אביב,    16/12/05 12:05 למיטב הבנתי, הכוונה אינה לכבוש את הכעס או להטיח אותו בעצמך. פעולה כזו תעשה בדיוק את ההפך. היא תקיפה כלפי עצמנו, שהיא אכן סרטנית ומסוכנת. זה בסדר לכעוס ולהוציא את הכעס כשחשים בו. כל עוד מבינים שהכעס לא ממש עוזר, ואולי יש דרך אחרת לראות את הדברים באמת. ענת הגב לתגובה זו              תודה איילת.  ל"ת              אדם חי,    14/12/05 15:38 הגב לתגובה זו 2.  דיברי ביקורת שיאמרו ביושר:     אדם חי,    13/12/05 20:31 הסתירה, הספק והמחשבות הסותרות הם לב החיות. היושר אינו מצוי בהרמוניה האוטופית אילה תחת תכתיבי המציאות. המילה '' מחלוקת'' נגזרת מהמילה ''חלק '' וכן.. היושר נבנה על יסודות מאבק פנימי. היעלה על הדעת שאדם לא יכאב? האין הבילבול ואי הודאות חלק מהעולם? האם מצווים אנו לחייך גם בשעת כאב ואי הבנה ? אדם חי חיב לשאת ולתת עם עצמו ולכוון עצמו ליושר אך יושר שנבנה מתוך ראית המציאות על כל גווניה ולא כשחור לבן. הגב לתגובה זו          תתעורר         צחי,    14/12/05 00:21 בזמנך גם אתה תתעורר ותראה שהכל מלא אהבה. אבל... אוהבים אותך איך שאתה בכל מצב.. צחי הגב לתגובה זו 1.  אפרת תודה בכתבה שלך עברתי     dafna57,  רמת-גן,    13/12/05 19:33 את המבחן שאני מעבירה את עצמי: שמחתי לדעת כי אני בין הישרים היחדים באזורינו. את מחשבותי לפעמים אני לא מוציאה כי למדתי כי גם צריך להגיד כמה דברים שאומר לזה שמאמין באמונה שלי. אין לי טינה לכלום אז בטוח לא לעצמי ,אני מאצמיה שיש לי ויכוח עם ידיד שפעם לא הייתי עונה כי היה לי ויש לי לב-טוב ,לא רציתי כי יפגעו מאמונות שיש לי מניסיוני בחיים שלי. פעם חיי נוהלו במעשיות דברים למען ההישרדות,את האמונות שלי שמרתי בפנימי שלי,לכן הרבה האמינו כי יש לי שקר ובעצם שהוצאתי את האמת שלי מיד נפגעו אלה שהיו לידי וחשבו כי כאילו אני שינוי עברתי בחיי ומשקרת אני להם,או עברתי לצד הלא אמיתי,לכן הרבה של פעם מאמינים כי איבדתי את שפיותי. כן מרוב שניסים אמון ישר וטהור נפגעתי כי הלך מישראל,אבל קיבלתי כי גם מרחק מרחיב היושר. בזמן שלמדתי אצל ניסים אמון כבר בגידה של אהבה-זה ששיחק אוהב-לא פוגעת בי,כי כבר היגעתי לאמונה בעצמי. כבר יודעת אני אם מי להיות ישרה,כי אני תמיד ישרה.קונפליקט אין לי על כלום.תודה כי אני לא מתחרות שלמות,כי אני בשלמות. תודה לאל שיש דברים טבעים שמקבלת אני שלא משתנה ,כי את זה אי-אפשר לשנות.דפנה הגב לתגובה זו          לדפנה ולתגובות האחרים         ברברה אלה,    17/12/05 11:22 אני לא מבינה. את כותבת פה הרבה. את נשמעת לי מישהי שעברה ועוברת סבל גדול ובדידות. אולי אני טועה. אבל אני מתחברת לתגובות שלך, ולרוב קשה לי לקרוא אותן. אני לא מבינה. מישהי שמודה כל הזמן ונאבקת לראות את היש והטוב, ומישהי שכנראה עברה הרבה חרא בחיים האלה, איך זה לא משתנה לך? איך החיים לא עשו איתך shift ולא הפכת עדיין מקורבן (סלחי לי כן, זו רק תחושתי מתגובותיך) למשוחררת ועצמאית ואדם חזק ומאושר? בכנות אני מעוניינת לדעת ולפתור תעלומה זו. בשבילך, בשבילי, בשביל כולנו. מחכה לתגובה. הגב לתגובה זו          תודה         צחי,    14/12/05 00:22 על החיזוק לעצמך ולי. צחי הגב לתגובה זו