תגובות עד כה: 118 תגובות, ב- 22 דיונים. הוסף תגובה 22.  קראו תגובה מס' 18     ברכה,  צפון,    20/12/05 16:18 אמיתי נושא הגלגולים מעלה הרהורים וספקות כאחד גם אני חושבת שכדאי להתרכז בחלק ,איך ממלאים חורים בנפש אני מקבלת את גישתך אולם בנושא הבחירה יש שאלות שאעלה בהמשך יום טוב ברכה הגב לתגובה זו          אשמח לשמוע את תגובותייך ושאלותייך  ל"ת          אמתי מגד,    21/12/05 17:32 הגב לתגובה זו 21.  סתוית,איולה,ירמי,ברברה...-אולי פשוט תיפגשו לכוס תה ותדברו ?  ל"ת      מה העניינים ?!!,    19/12/05 00:01 הגב לתגובה זו          רעיון טוב, אני מוכנה,         איולה,    19/12/05 05:18 אבל חלקנו נמצאים מעבר לים... הגב לתגובה זו              רק אם בועז מביא כמה עוגיות..             סתווש,    19/12/05 08:10 וגם אתה מוזמן. איולה, לי אין שום בעייה לטוס איתך לניו יורק בכל רגע, (חולה על העיר הזו) רק שירמי יזמין אותנו ואני אורזת... הגב לתגובה זו                  הוא לא יזמין,                 איולה,    19/12/05 12:21 אנחנו עלולות למוטט לו את כל מערך ההתנזרות ולהסיט אותו מרוחניות : ) מצד שני, אולי יש ברשותו כמה פטריות קסטנדה לטעימות, ואז נוכל להראות זה לזו לזו לזה את החורים באאורה שלנו ולהשוות (רק מסיבות מחקריות, כמובן...) :) הגב לתגובה זו                      איולה פיקחונית.זה למה אני כל כך אוהב                     ירמי,    19/12/05 13:20 את הדלאי לאמה,.את הראליות שלו. הוא אומר שבגלל טעות של שנייה אחת מעשה שעשינו כשהכעס התפרץ וסינור את הגיוננו ואחר מצטערים עליו אנו יכולים לבלות בגיהנום EONS . אז כשאת וסתוית תופיעו פה אצלי שתי סקסיות מדליקות שכמותכן, אני לא בטוח שאוכל להחזיק את כל מה שאני בונה פה שנייה לשנייה שנים על שנים, למשך 10 דקות רצופות וכל מערך הערכים והמחשבות שלי יתהפך לגמרי. ומי יודע לאן זה יוביל אותי. חוץ מזה אני לא יכול ולא מסוגל לסבול ריחוק במחשבות וברגשות מאבי הרוחני סרי סואמי שיבננדה. ומי יודע איזה בלגן אתן, עם החצאיות הקצרות שלכן והחולצות ההדוקות תעשו לי במיינד. הגב לתגובה זו                          ירמי, איולה הפיקחונית צודקת!                         סתווש,    19/12/05 18:06 זו מצווה להעמיד במבחן את חוזקו של הבנין הגבוה שבנית..:) אז גם אני בג'ינס וחולמה צמודה ומחשוף ונראה מי חזק יותר..אתה ושיבננדה או אנחנו..:) יאללה, בלגן במיינד! אני אוהבת בלגנים! הגב לתגובה זו                          אהבתי פיקחונית                         איולה,    19/12/05 16:24 אבל תגיד, איך זה שפיתוי קטן יכול להרוס כל מה שבנית בדם? אם ככה, איזו מין עמידות יש לתרגולים המפרכים? זה כמו לבנות בניין מפואר, נישא ורב רושם, עם אגפים, מרפסות, צריחים, ואז עובר לידו ילד קטן, עושה פווו, והבניין קורס לאבק. ולסתווש, מצטערת, אני בלי גלימה שחורה ארוכה, יותר ג'ינס צמוד וחולצה סקסית למחצה. פשוט, אני רוצה לבדוק את חוסנו הרוחני של ירמי ולזכות בנקודות קארמתיות אם אוכיח לו שהדחקות מיניות לא פועלות :) חוצמזה, יש לי תחושה שבמקרה של ירמי, גם גלימת נזירים כעורה לגופך לא תעזור. הוא ימצא את הפן הסקסי בכל דבר. יאללה בלגאן במיינד :) הגב לתגובה זו                          ירמי ירמי..                         סתווית,    19/12/05 15:26 תירגע אנחנו נבוא אליך כמו נזירות אדוקות ונלבש שמלה שחורה ארוכה, הסר דאגה מליבך. שכחת שאנו נשים נשואות? מה לנו ולכל הדברים האלה? כבר שכחנו מהם מזמן.. אתה ותומתך בטוחים איתנו כמו עם הדאלי למה ועם שיבננדה ביחד. הסר דאגה מליבך. :). הגב לתגובה זו                  אני דווקא שמתי עין כבר די ממזמן על עוגת                 ירמי,    19/12/05 11:20 הגבינה עם הדובדבן. וגם השומשמיות די חשובות לי. הגב לתגובה זו                  ככה ,אז תנו לי רק שבוע לנקות ולסיים את                 ירמי,    19/12/05 11:18 הקניות, ואני מחכה, יתכן אפילו שאתגלח לכבוד. הגב לתגובה זו 20.  לברברה אלה-ירמיה     סתווית,    17/12/05 14:13 תודה על ההצעה אבל אני כבר נראית טוב, בריאה (אני מקווה) וגם הצלחתי לבנות משפחה חמה ואוהבת והקריירה שלי מצליחה. אין בי שום כעס על מה שנכתב פה גם אם אני לא מסכימה עם חלק מהדברים שנכתבו ואני לא קוראת את המאמרים של אפרת שלום ואין לי בכלל מושג על מה ''את'' מדברת. ואנא ירמי יקר אל תטיף לי ואל תתחזה איתי. לא חושבת שזה יפה ביחסים בינינו. הגב לתגובה זו          מצטרפת לבקשה של סתווית         איילת,    17/12/05 16:16 אנא, אל תתחזה איתי גם. הגב לתגובה זו          או קי מצאתי. התגובה פה למטה.         ירמי,    17/12/05 16:05 '' לסתווית ברברה אלה, 17/12/05 13:42 '' זה בוודאי לינפושה. כמו שאמרתי לפעמים אני משתמש בשם זה אבל לא הפעם וגם אז להמחיש שהבנתי את מערך ההתחזות של סיגל ושות'' בע''מ. הגב לתגובה זו              או קי ירמי מקבלת שזה לא אתה             סתווית,    17/12/05 17:37 באמת היה לי מוזר מדוע השארתי עליך רושם של קורבנית מכוערת ואומללה כשאין עצם קורבנית מכוערת או אומללה בעצמותי..:) הגב לתגובה זו          סתווית לא היטפתי לך ולא התחזתי.         ירמי,    17/12/05 15:55 מישהוא בוודאי עשה זאת. באיזה כתבה מצאת הטפה או התחזות? בשם ברברה אלה משתמשים כמה בינהם לינפושה, ואני השתמשתי בשם כדי שיבין שהבנו שזה שם מחוזה. אבל יתכן שגם תגובה זו לא נכתבה על ידך אלה על ידי ידידנו הקיווי?! הגב לתגובה זו          בסה''כ רוצים לראות תמונה שלך  ל"ת          אנחנו,    17/12/05 14:26 הגב לתגובה זו              וגם זה בוודאי לינפושה מנצל שאיילת             ירמי,    17/12/05 16:14 הצהירה שכל התענינות בתמונות מחייב ירמי. ניסיון סיכסוך מתאים לו לאחר שיצא בשן ועין מהדיונים שמהוים את ציפור נפשו עם כל הנחות העבודה שלו מלאות החשיבות העצמית שלו. אז סתוית חמודה על תתני לו את התענוג, ואנא היי(?) מודעת ללהטטנות הערמומית של ''הלא יודע להודות בטעות ולהפסיד בכבוד''. וכולנו צריכים להיות מודעים שהוא הולך לשתול כעת תגובות שמרמזות עליך על איילת ועלי. הגב לתגובה זו              הייתי שולחת לו             סתווית,    17/12/05 14:42 אבל אני חוששת שהוא יתפוס את עצמו כדמות קורבנית אחרי שהוא יראה אותה..:) הגב לתגובה זו                  רק ביקשת שלא, והנה הוא שוב התחזה ל''אנחנו''                 איילת,    17/12/05 17:14 זה פשוט חזק ממנו :) הגב לתגובה זו                      איילת הפעילי את האינטואיציה שאת כה                     ירמי,    17/12/05 17:45 מיומנת בה. אגב, ממך לא צפיתי ליפול למלכודת של לינפושה בקלות כה רבה. ממך ביקשתי תמונה כי היה קייס לוגי. בדרך כלל מי שכתב כתבה הציג תמונה. אין שום קייס לבקש מסתוית. מבטיח שכשהיא תגיש כתבה, אבקש גם ממנה תמונה, אבל כיון שהיא רצה כמה צעדים לפנינו בוודאי תשים תמונה של נעמי קמבל או בריטני ספירס.:) הגב לתגובה זו                          אני לא אתפלא אם זה בועז  ל"ת                          לא מתפלא,    18/12/05 11:05 הגב לתגובה זו                          לפי התת אינטליגנציה                         מ''פסט,    18/12/05 09:40 ברברה הפעם זו בועז@ הגב לתגובה זו                          איילת לא חסרים פה אחרים                         סתווית,    17/12/05 20:19 יש מספיק ומה זה חשוב מי זה.. סתם אחד או אחת שלא מבינ/ה כלום, חסרים כאלה? הגב לתגובה זו                          לינפושה ארצה!  ל"ת                          מאלף,    17/12/05 19:49 הגב לתגובה זו                          קייס לוגי... :) נניח... אחלה טיעון :)                         איילת,    17/12/05 19:38 התעייפתי קצת בזמן האחרון מלשחק משחקי אינטואיציה וניחושים. ויש לי יסוד להאמין שלא לינפושה הוא המתחזה הפעם. די למלכודות !!! הגב לתגובה זו                          הגזמת ירמי!                         סתווית,    17/12/05 17:55 פחות מאנג'לינה ג'ולי לא תקבל ממני!!! :) הגב לתגובה זו 19.  סתווית כתבתי לך תגובה     עמנואל,    17/12/05 07:57 ארוכה, אבל היא הייתה כנראה קשה מדי להבנה לאלו שמעלים תגובות, והם בטח הזניקו את פורום ההנהלה של המדור לבדוק שאין בה מטען נפץ :). בינתיים, אני לא אוהב סבל בכל מובן וצורה, וזו בדיוק הסיבה שאני כל כולי מכוונן להבין את ה''שיעורים'' כמה שיותר מהר, כדי שלא אצטרך שיעורי עזר :) ומכיוון שאני כבר יודע שאין דרך התפתחות שלא עוברת דרך קושי ואין קיצורי דרך או איזה קסם שיעלים פתאום התמודדויות קשות, כשאני מזהה אחת כזו, לא משנה כמה אני פוחד, אני נכנס אליה כשההבנה של תהליך ההתפתחות מחזקת אותי בהתמודדות. ככל שאדם עובר ''בהצלחה'' יותר התמודדויות ולומד יותר שיעורים, הקשיים הולכים ופוחתים, במצבי היום אני אפילו מחפש התמודדויות כאלה, וכשהן נקרות בדרכי, אני משתדל לא לפספס ולא לברוח. טוב, ביי בינתיים, ואם התגובה הארוכה לא תעלה, כבר נראה. כל טוב. הגב לתגובה זו 18.  האם הילד שהתעללו בו בחר בהורים שלו?     אמתי מגד,    17/12/05 00:49 השאלה הזאת של האם הנשמה בוחרת או לא היא באמת שאלה חשובה ומציקה. והיא מציקה אף יותר כשמדובר אכן בילדים שסבלו מהתעללות או מחלה קשה. אני עובד סוציאלי במקצועי וההתמחות שלי הייתה עבודה עם ילדים שעברו התעללות, פיזית, מינית ונפשית. נפגשתי עם עשרות ואולי מאות של ילדים כאלה. והשאלה הזו של בחירת הנשמה עלתה, כמובן שוב ושוב. איך אפשר ליישב רעיון כזה עם מציאות קשה כזו? כמובן שמעולם לא שיתפתי את הילדים שטיפלתי בהם במחשבות האלו. לעולם, כנראה, גם לא אבחר לשתף ילדים בתיאוריה כזו. זה יהיה להלביש עליהם רעיונות שרחוקים מרחק עצום מהחוויה הנוראית שלהם. אך מה קורה לי כמטפל כשאני מהרהר ובוחן את האפשרות הזאת? האם זה משפיע על האופן שבו אני מטפל בהם? כן, בהחלט. אינני רואה אותם רק כקורבנות, למרות שהם בהחלט גם קורבנות. אני רואה אותם כיצורים מדהימים שבחרו לעבור דרך ההתנסויות הקשות ביותר ולגדול דרכם. הראייה הזאת מביאה אותי להיות מאוד צנוע מולם. היא מביאה אותי להעריך באופן העמוק ביותר את הדרך שבה הם בחרו לצעוד. הטיפול בילדים מתוך הפרספקטיבה הזו שיחרר אותי כמטפל מרחמים שעלולים לעיתים לשתק את יכולת הסיוע שלנו, ואיפשר לי לעבוד עם הילדים הללו מתוך ראייה של הפונציאל האפשרי עבורם ושל הגדילה האפשרית עבורם. זו אינה ציניות. זו אינה התממות. זו אולי טעות. אינני ידע. ואף אחד מאיתנו אינו יכול לדעת. זו בחירה, כמטפל, בדרך עבודה שהוכיחה את עצמה כיעילה, בחלק גדול מהטיפולים, לסייע לילדים הללו לחזור ולהאמין בעצמם ובכוחם. לסייע להם לבטא את עצמם במלאות ואפילו בשמחה. תמיד הדהים אותי להיווכח עד כמה לחלק מהילדים הללו היו כוחות מדהימים, כוחות שלא ניתן היה להסבירם על רקע הסבל הנורא שסבלו. תמיד הערצתי את הילדים הללו. ולא, מעולם לא התעלמתי מהנזקים העצומים שנגרמו להם. גם הילדים עם הכוחות העצומים ביותר, סבלו מסימפטומים קשים מסוימים בהמשך הדרך. את זה אי אפשר כנראה למנוע. לגבי מבוגרים עולה שאלה נוספת ואחרת. חלק מהמבוגרים בטיפולי, אנשים שבילדותם חוו התעללות וטראומה, באו אלי כיוון שידעו מי אני ובמה אני מאמין. עם חלקם, בנוסף לעבודה הפסיכולוגית הקונבנציאונאלית, של פירוק הטראומה, שינוי דפוסים רגשיים ושכליים וכדומה, שוחחנו גם על האפשרות של למידה. גם על האפשרות של שיעור. האם ישנו שיעור בחוויה הזאת. האם יתכן שבחרנו להיוולד להורים הנוראיים הללו? מה יכול להיות שרצינו ללמוד מכך? מה הייעוד שלנו? מה המתנה שרצינו להביא לעולם? האם יתכן שדווקא דרך החוויות הקשות שחווינו נוכל למצוא ולבטא את הייעוד שלנו בעוצמה רבה יותר? אני חושב שאלו שאלות חשובות מאוד ורלוונטיות מאוד. דבר נוסף. החלק שנוגע לגילגולים הוא קטן מאוד בתוך המאמר הזה וגם בתוך הספר עצמו. זהו הקשר. הנחת עבודה. אינני חושב שיש טעם לעסוק בנושא הזה יותר מדי. אני חושב שהגלגול הנוכחי, עם כל מה שהוא הביא לחיינו, הוא הגלגול היחידי שבאמת רלוונטי לעבוד איתו. ההבנה שאנו מתגלגלים ובוחרים לעיתים מסייעת לנו לצלוח את הגלגול הנוכחי עם השלמה רבה יותר, עם קבלה רבה יותר, עם הבנה רבה יותר. עם זאת, לעיתים התיאוריה הזאת משמשת אותנו רק כבבל''ת, כתירוצים או היפנוזה להרגשה טובה יותר. ובאשר לשאלה על המין כמניפולציה. לא ממש הבנתי את השאלה. אבל כן, לעיתים מין הוא חלק מתוך התחשבנות. חלק מתוך פנקס חשבונות. לעיתים זה אינו מעשה של אהבה והתחברות בין אנשים. לעיתים זהו ניצול של האחר, בין אם אנחנו שוכבים איתו או מונעים ממנו מין. והמשימה האמיתית שלנו, בקשר למין ובקשר ליחסים בכלל, היא באמת להיפגש עם האחר. לראות את התמרונים, המניפולציות, הכוחנות והחשבונאות שאנו מפעילים בתוך היחסים שלנו, ולנסות לשים אותם בצד ואז להיפגש, מפגש אמיתי, עם האחר. להתראות אמתי הגב לתגובה זו          אמתי יקר         שורדת ג''ע,    17/12/05 07:49 כשורדת גילוי עריות וכמי שתומכת כיום בקבוצה של נפגעות, התרגשתי מתגובתך והסכמתי עם מה שכתבת. איני מסכימה עם ענין הבחירה ואף מתקוממת נגדה אבל עם כל השאר אני מסכימה מאוד. גם אני מנסה להעביר לנפגעות בקבוצה, שנמצאות בשלבים שונים של התמודדות עם הטראומה את זווית הראייה הזו, של הפקת הטוב מהרע, של למידה, של הפניית תשומת הלב גם לכוחות הנפש, לדמיון, לרגישויות הנפלאות ליכולת האמפטייה לסבל של אחרים ולכל הדברים הטובים שיצאו לנו מזה. בהחלט, וזה חשוב לזכור גם את זה ואפילו להתנחם מזה. אבל לומר שבחרנו בזה?? אפילו בלא מודע? אפילו ב''נשמה''? אני לא צריכה לספר לך איזה גיהנום עברה כל שורדת לא רק בילדותה אלא גם בשנות ההדחקה ובמיוחד - אם היא בכלל הגיעה לזה- בשנות הטיפול האיום והמפרק. של הטראומה. האם יתכן שזו הדרך הטובה ביותר שעמדה בפני הנשמה ללמוד את שלמדנו שם? הרי חלק מהנפגעות בכלל לא שורדות עד לטיפול וחלק גדול אפילו לא מגיעות לטיפול ובטח לא משלימות את כל שנות הטיפול הארוכות והמייסרות הדרושות להחלמה. בלי טפול טוב וארוך לא ניתן להפיק את הטוב מהרע הזה, לא ניתן לצמוח. ולא ניתן ללמוד את השעור. כמה נפגעות באמת מגיעות לשלב של הלמידה? קומץ קטן בלבד. כמי שכן עשתה את כל הדרך וגם צמחה מזה והפיקה את ''הלקח'' אני אומרת לך-זה לא היה לקח לצמיחה והתפתחות. נכון, יש גם לקח, יש שיעור אבל אם הכל היה רק כדי לתת לנו את השיעור הזה אז אלוהים הוא באמת טיפש גדול. זה בערך כמו שאגיד לך שכל השואה הייתה כדי שעם ישראל ילמד את הלקח לגבי החיים בגולה... לא, לא. לא אלוהים ולא הלא מודע שלנו הם עד כדי כך טיפשים. הגב לתגובה זו              כבוגר, זה מאד מועיל לי לדעת             גל,    19/12/05 00:43 שבחרתי את אימי כגורם שייצור בי אתגר, להתגבר על מה שעשתה. נקודת המבט הזו היא היחידה שמוציאה אותי ממעגל הקסמים של קורבן-האשמה, ומפנה את עצמי לעצמי, כי כמו שאת בוודאי יודעת, רק אני יכול לעזור לעצמי. אני מכיר את ה''עסקאות'' שעשיתי עם עצמי כדי כן לשרוד, וזה התפקיד שלי לבחור לשבור אותן כיום, כשכבר מזמן אינן נחוצות. האם זה נכון באמת? זה עניין של אמונה, כך שבהגדרה אין דרך לדעת. עבורי, זו אמונה מועילה מאד, ומאחר והיא באה כחלק ממערכת ידע שבה אני מאמין, כי היא מתאימה למסקנות אישיות שלי על מהות העולם, קל היה לי לקבל אותה. אבל זה עניין אישי, ולמי שזה לא מועיל, בהחלט ראוי שיחפש הלאה. הגב לתגובה זו              אם לא התת מודע ולא אלוהים,             עמנואל,    17/12/05 09:23 אז מי או מה קובע מי לסבל ומי לא? ולמה ואיך אנשים שונים מגיבים ומתייחסים לאותו סבל בצורה שונה? ומי יוצר את מציאות חיינו? ואיך? בלי תשובות לשאלות האלו אי אפשר להבין את הסבל (ועוד הרבה דברים אחרים). הגב לתגובה זו                  עמנואל יקר                 סתווית,    17/12/05 10:30 אני ממתינה לתגובה הארוכה שלך אבל לגבי שאלותיך כאן: כולנו לסבל. החיים הם סבל. לא צריך להיות קורבן להתעללות בילדות כדי להיות אדם סובל. ראה את הבודהא שהיה לו לכאורה הכל בחייו- משפחה אוהבת ואישה וילד ולא היה לו כלום. יקירינו עוזבים אותנו, אנו חיים תחת איימת המוות, יש חולי, זיקנה מכוערת, רוע אנושי, מאבק יומיומי לקיום והישרדות- לאן שלא תסתכל תראה סבל. אבל התעללות בילדות היא לא רק מפגש עם הסבל. המפגש איתו בשלבים מוקדמים של החיים ועוד ממי שאוהב ואמור להגן מביא לעיוות של תפיסת העולם באופן שדרוש הרבה זמן ומאמץ סיזיפי ממש כדי לתקן את התמונה. יותר משיש בכך תרומה להתפתחות יש פגיעה איומה בה. מי קובע את זה? הסאדיסט המתעלל הוא שקובע את זה. ואנחנו מגיבים אחרת לסבל בגלל העוצמה הפנימית והאנרגייה השונה מאחד לשני. לא כולם חזקים ולא כולם שורדים מצבים קשים ואף נשכרים מהם. יש הרבה שנושרים לאורך הדרך. הרבה שמעדיפים את המנוחה שבמוות על פני הכאב הבלתי פוסק, ואם לא ממש מוות אז לפחות מוות רגשי וחיים מדומים מאחורי פעמון זכוכית... אחרים יהיו עסוקים בלרחם על עצמם ולבכות את מר גורלם, ויתפסו את עצמם בתפיסה קורבנית, וחלק קטן גם ירפא את עצמו ואף יתעצם. אבל לרוב, סבל בילדות תמורת השיעור שהוא נותן זו עיסקה מאוד לא כדאית.. הגב לתגובה זו 17.  למה לא מדפיסים הכל, מושחתים נמאסתם.  ל"ת      מצונזר,    16/12/05 17:10 הגב לתגובה זו          תרגע מה יוצע לך מכל הכעס.בסך הכל פה         אחותך,    16/12/05 22:18 במדור כולם על רמה ובאמת אנשים טובים ואם מצזרים מדי פעם או הולכים עליהום זה על זה כל זה נובע ממטרה אחת ויחידה לעזור לך להתפתח על ידי הצבת אתגרים מלשון משוכות שעליהן אתה חייב להתגבר או לעבור כדי להתקדם במסלול הרוחני הקשה מנשוא. הגב לתגובה זו 16.  הכל הבנתי חוץ מלתת לו מין ולא לתת     מוטרגה,    16/12/05 14:28 לו מין. האם פירושו שהאשה משתשת במין כמכשיר להשגת מטרות שונות שיכולות להיות חומריות או רגשיות. הא זה מה שיש להוא שמתחתן בהפעם זה אנחנו,לצפות, שאשתו החביבה תפתח ותסגור את הרגליים על פי המטרות שהציבה לעצמה והסגירה והפתיחה המצויינים לעיל הינם בסך הכל דרך להפעיל את הבעל העצל ולשמור שיצעד בתלם המותווה על ידי האשה האוהבת. לא, זה באמת חשוב לי התשובה הזו. הגב לתגובה זו 15.  בסדר. אם אנחנו מסכימים שאנחנו הלא מודע     גלגל הזמן,  גלגל הסבל,    16/12/05 14:17 לפחות כמו שאנחנו המודע, אם לא יותר, ושאותו לא מודע מכוון לעיתים, ואולי תמיד, על ידי שאיפות שהן אולי הפוכות לשאיפות של האני המודע, אז כבר עשינו כברת דרך. אי אפשר הכל בבת אחת, ובטח לא כתגובות למאמר שיש בו לא מעט בלבול רעיוני. הכותב בחר בתיאוריה של בחירת המשפחה רק כהנחת עבודה שמועילה לו לדעתו מנקודת מבט טיפולית. כשלוקחים את זה בחשבון, בהחלט ניתן להניח הנחות ולפתח תיאוריות מועילות הרבה יותר. בפרט כשרואים שהוא לא הצליח, ואולי אפילו לא ניסה, לחבר בין הנחת העבודה שאיתה הוא התחיל לבין הניתוח הפסיכולוגי (הנכון והמדויק מנקודת מבט מסוימת) של המניעים הרבים שלנו להתנהגות מניפולטיבית. הרי אם לוקחים ברצינות את טענת הבחירה מראש, אז חייבים גם לייחס את כל הקונפליקטים או את חלקם הגדול לאותה בחירה מראש. למשל למעגלים שדורשים סגירה, לפעולות עבר שדורשות פיצוי, או לאשמה גדולה שמחפשת איזון. בעברית, קארמה. במקרה כזה, הניתוח הפסיכולוגי שמתבסס על ההנחה שכל מערכות היחסים נוצרות רק מתוך הסיטואיציה שאל תוכה אנחנו נולדים ולא מתוך מערכות יחסים קודמות וטעונות, הוא מיותר לחלוטין, או אפילו טעות אחת גדולה אם הוא לא משלב בתוכו את ההנחות הללו. האפשרות השניה היא שאם מתמקדים ומסתפקים רק בניתוח הפסיכולוגי, אז הנחת העבודה שלפיה אנחנו בוחרים מראש את סביבת הלידה שלנו ואת התנאים שלה, הופכת בעצמה למיותרת לחלוטין. ובהחלט יכול להיות שנפגשנו בגלגול קודם. הגב לתגובה זו          :)         סתווית,    16/12/05 20:16 אין ספק שאתה משתבח מגילגול לגילגול. כנראה שלזה מתכוונים במושג ''תיקון''. :) הגב לתגובה זו 14.  לסתוית     רון,    16/12/05 13:14 כתבת על עיקרון חיפוש העונג- ואיך את מסבירה את המזוכיסטים? הגב לתגובה זו          פשוט, זהו חיפוש לא מודע של התנגדות         לרנה,    16/12/05 14:17 טבעית למכלול ההתרחשיות התת מודעיות שנוצרו תוך כדי מאבק לא מאוזן בכוחות נוגדים היוצרים שלילת אפשריות פתוחות לרוחניות ואושר המבוססות על חיפוש אמיתי של היש העל מודע המזהה את עצמו בתהליך למידה רציף תוך קפיצות של זמן הנובעות מחוסר התאמה חלקית לסובב המציאות ואם זו האשלייתי מבחינת מרחב של חלל וזמן שבו בעת ובעונה אחת מתרחשים ארועים מודעים ולא לכיוונים שונים מבוססים על שאיפות שהתעוררו כתוצאה מחסך הן בזמני עבר ועם השלכה עתידית. מקוה שעניתי, יוליה. הגב לתגובה זו          לרון         סתווית-חורפית,    16/12/05 13:42 אם דווקא מאזוכיזם קרוב לליבך :) אז העונג המאזוכיסטי הוא עונג לכל דבר וענין גם אם הוא מופק בנסיבות שאצל מי שאינו מאזוכיסט היו נחשבות לסבל. במילים אחרות, זו טעות לחשוב שהמאזוכיסט מחפש סבל. המאזוכיסט מוצא עונג , ואפילו עונג עילאי בכאב, השפלה וכד'- מה שהוא מחפש זה את העונג מהמשחק עם הגבולות שלו וההתמזגות עם הסאדיסט . הוא רודף עונג מושבע, אפילו במצבים שעבור אחרים היו סבל. :) הגב לתגובה זו 13.  איילת חשבתי שאת נשואה לצביקה לב     אני,    16/12/05 13:00 ולא לאמיתי מגד. וראינו תמונה סוף כל סוף. למה כל כך התנגדת באחת מאתנו ןפה שלפת אותה כאילו כלום. האמת שדמיינתי אותך אחרת. ממש הפתעה. חיבוק ונשיקות... הגב לתגובה זו          חשבתי שאיילת אמרה שהיא גבוהה,לא נראה         צחי,    16/12/05 21:27 לפי התמונה. הגב לתגובה זו          אילה מגדי זו איילת לב ?         לא מבין,    16/12/05 20:31 איילת לב לא נשואה לצביקה לב ? ומי זה גלגל הזמן הסובל ? הגב לתגובה זו              ומי אתה?  ל"ת              לא מבינה,    16/12/05 22:38 הגב לתגובה זו          ירמי ירמי ירמי         איילת,    16/12/05 18:14 מה אתה רוצה מהחיים שלי, תגיד לי :) מה גרם לך להדביק לי נישואים לאמתי מגד? זה שלאשתו קוראים אילה? אוי... אתה כמו ילד מעצבן וחמוד, שאי אפשר לכעוס עליו אפילו שהוא כל הזמן מציק :) הגב לתגובה זו              איילת לא תמיד אני זה אני.             ירמי,    17/12/05 00:09 יש עוד כמה אני-ים בסביבה. הגב לתגובה זו                  אז איזה אני זה אתה ומי האני=ים האחרים?                 איילת,    17/12/05 00:23 מה שבטוח, האני שמתעסק בענייני תמונות - זה אתה :) הגב לתגובה זו                      נכון מחכה לכתבה הבאה ומקוה עם תמונה.                     ירמי,    17/12/05 01:49 מכירים כל כך הרבה זמן אז טבעי שמסקרן איך את נראת. הגב לתגובה זו                          צודק, אני אוהבת מאוד את השם שלי                         איילת,    17/12/05 08:37 ואפילו עונדת שתי שרשראות שונות עם השם שלי, מין שריטה נרקסיסטית שכזאת. מה זאת אומרת המנטרה הכי קרובה? הגב לתגובה זו                          בודאי ומה חשבת?!שאני לא מבחין ביו                         ירמי,    17/12/05 07:16 אילה לאיילת. לשמות אני שם לב באופן מיוחד ואגב לדעתי איילת זה שם שנותן או מוסיף רוחניות יופי וכוח. אומרים ששם זה המנטרה הכי קרובה. ועוד אומרים הכל בא מהשם. וכמובן ברור שאת אוהבת את שמך. ואם בעניין שמות. אומרים שמי שלא אוהב את שמו אפילו שנקרא על שם מישהוא חייב להחליף את שמו. ועוד שיש שמות שמחלישים או לא נותנים להמריא. כשמישהוא מצטרף לבודהיזם הוא מקבל שם נוסף שהמורה חש שמתאים למצטרף. מי אומר,? שמעתי קראתי פה ושם. הגב לתגובה זו                          אז אתה מבטא את הסקרנות שלך                         איילת,    17/12/05 06:01 בזה שאתה מכריז שאני אילה מגד ושהתמונה המופיעה בטור היא שלי? אני אתן לך רמז, אני לא דומה לאילה מגד, למרות שמשהו בהבעה כן דומה. הגב לתגובה זו              איך הייתה הסדנא?  ל"ת              אני,    16/12/05 21:04 הגב לתגובה זו                  ין מילים ובכל זאת, על פי בועז, היתה                 אילה חסון,    16/12/05 22:12 הגב לתגובה זו          התמונה מזכירה לי ספר שכתבתי  ל"ת          אוסקר,  וויילד,    16/12/05 17:31 הגב לתגובה זו 12.  לא קראתי, פשוט חייב לרוץ,     עבד הממהר,    16/12/05 12:37 אבל אם לשפוט לפי אורך התגובות, עמנואל הוא .... הגב לתגובה זו          גלגל הזמן הוא לינפושה  ל"ת          עמנואל הוא יוד,    16/12/05 21:52 הגב לתגובה זו              עמנואל לא יוד  ל"ת              גג לא דולף,    17/12/05 01:52 הגב לתגובה זו                  הגג מותקן היטב?  ל"ת                  מאיה,    17/12/05 09:20 הגב לתגובה זו          טוב אני הלכתי לפי האורך ולא התוכן.אז אחד         עדיין רץ,    16/12/05 21:30 הוא ס..והשני הוא... הגב לתגובה זו          לדעתי דווקא הגלגל הוא....:)  ל"ת          חורפית,    16/12/05 13:51 הגב לתגובה זו              יתכן, אז עמנואל הוא..?ב...?  ל"ת              קייצית בסתו,    16/12/05 17:09 הגב לתגובה זו 11.  לסתווית     עמנואל,  וגם איתך:),    16/12/05 05:47 אודה ואתוודה שהסגנון והטונים היו לא נעימים וחוסר ההבנה שלך את מה שכתבתי היה צורם, יחד עם זאת לאור הלהט והביטחון העצמי שלך ברור שאת נמצאת במצב רגשי קיצוני, מה שמאפשר, התפתחות וצמיחה, בתנאים מסוימים , מכיוון שמצב זה נדיר בימינו, חבל לי לפספס :) שימי לב שאת מדברת על בחירות שאנחנו בני האדם עושים בעוד שאני מדבר על בחירות שהנשמה עושה, העבודה שלנו בתהליך ההתפתחות היא לזהות ולקבל את הבחירות הללו של הנשמה, לחוות אותם בהסכמה נוכחת וללא התנגדות, כך שיוצא שבדרך כלל אין תמיד קשר בין ההחלטות של הנשמה לפני ה''גילגול'' להחלטות שלנו עכשיו כבני אדם. אבל אם כבר את מדברת על הבחירות שלנו בני האדם, מעניין אותי לדעת איך את מסבירה את מה שקורה? האם הכל מקרי? או שיש סיבה? למה התעללו מינית דווקא בפלונית? ולא במישהי אחרת? איך את יודעת שאני מבסס תיאוריה על אמונה? האם העובדה שפגשת כמה עשרות, נגיד, של נפגעים הופכת את המסקנות שלך מ''המדגם המייצג'' הזה ליותר טובות מאמונה, נגיד? והאם העובדה שמישהו לא צמח רוחנית בעקבות סבל אומרת, שזה בלתי אפשרי? קשה? שהמישהו הזה נורמאלי? בעל מודעות גבוהה? האם תנאי פתיחה טובים (מה זה טובים?) כפי שאת מדמיינת, מבטיחים משהו בהמשך הדרך? והדרך לאן? כי אם יש פתיחת דרך היא אמורה להוביל לאן שהו לא? אז כדיי לדעת מה זה תנאי פתיחה טוב, את צריכה לדעת את היעד כי אחרת איך תדעי איזה תנאיי התחלה דרושים? אהבה וחום מהורים יכולים להיות תנאי פתיחה טוב לאחד ורע לאחר, תלוי מה היעד ואת היעד הנשמה בוחרת עוד לפני התגלמותה בגוף ותנאי הפתיחה הם נגזרת של בחירה זו. ואפשר לראות יותר מקרים של צמיחה והתפתחות כתוצאה מסבל לעומת בלעדיו. צמיחה רוחנית לא קשורה לחום ואהבה, צמיחה רוחנית קשורה להרחבת המודעות ולהרחבת המודעות דרושה מוטיבציה שלרוב מגיעה באמצעות סבל ולא באמצעות אהבה. הגב לתגובה זו          לעימנואל         סתווית,    16/12/05 08:54 הבנתי מצויין את מה שכתבת ולדעתי גם הגבתי מתוך כבוד וההתמרמרות שלך מיותרת. לא מתכוונת להשיב על כל השאלון ששלחת לי שכן הנושא אינו אני אלא הדיעה שאתה הצגת. אם אתה עומד מאחוריה כדאי שתבסס אותה במקום לשלוח לי שאלון :) למשל, כדאי שתעמיק את ההבחנה בין מה שאתה קורא לו נשמה ובין נפש- לרבות הלא מודע שהוא חלק מהנפש, תהליכי הבחירה שלהשקפתך יש, האם אנו בוחרים רק את ההורים או אולי גם דדודים, סבים, אחאים וכד', ולמה ר ק את המשפחה- אולי אנו בוחרים הכל כל הזמן..:) וזה בסדר אני לא מצפה שתעשה את זה פה, אבל אם אתה רוצה התייחסות רצינית כדאי שתעשה את זה וכשתהיה מגובש נמשיך. ודבר אחד שרציתי לתקן אותך- התפתחות רוחנית נעשית בשני מישורים עיקריים. האחד הוא באמת התפתחות התודעה שלא נעשית על ידי סבל אלא מתרחשת מעצמה או כמעשה של חסד של המופלא או באמצעות מדיטציות וטכניקות נוספות שפותחו '. אבל הפן השני, שהוא לא פחות חשוב והוא גם מאפשר את קימו של הראשון פעמים רבות- התפתחות רוחנית היא גם ההפיכה לאדם טוב יותר, חומל יותר,פחות כועס ואוהב יותר. סבל קשה בילדות מרחיק מכל אלה. אתה חייב להפריד בין סבל לאדם בוגר ומגובש שיכול להוות משבר שצומחים ממנו ואף מפיקים הרבה יתרונות ובין מקרים של התעללות בילדות שאז הנזקים הם כל כך גדולים שהיתרונות (הקיימים) בטלים לעומתם. הנזקים של ההתעללות איומים ליכולת להיות אדם אוהב, טוב וחומל הם עצומים אבל לא פחות מכך הנזקים של מנגנוני ההגנה מפני ההתעללות (שהם כמעט תמיד חלק בלתי נפרד ממנה) כמו ההדחקה וההכחשה שלה שהם ממש קטלניים להתפתחות רוחנית המחייבת חתירה בלתי מתפשרת לאמת. הרוב הגדול של הקורבנות אפילו לא מגיעים לתחילת הדרך כי כל חייהם הם עסוקים בנסיון להתמודד עם השדים שרודפים אותם. ואם אתה שואל לדעתי או לאמונתי אם הכל מקרי- לא, לא הכל מקרי, כמעט שום דבר אינו ''מקרי'' אלא מונחה על ידי הלא מודע שלנו וכנראה גם כוחות נוספים אבל אנו איננו בוחרים להיוולד להורים סאדיסטים ואם לאסוננו אלה הורינו החסרונות שבכך עולים בהרבה על היתרונות -במישור ההתפתחות הרוחנית ובוודאי שבמישור ההתפתחות הריגשית. לגדול כילד להורים סאדיסטים ולשקר את העולם כדי לשרוד כשההורים שאתה אוהב ושאמורים להגן עליך ולאהוב אותך מתעללים בך לא דומה לתאונת דרכים או לשום דבר אחר שאתה מכיר, וטוב שכך. הגב לתגובה זו 10.  פששששששששששששש  ל"ת      חרררררררררררר,    15/12/05 23:46 הגב לתגובה זו 9.  לולה ובעיקר סתווית,     עמנואל,    15/12/05 16:09 נקודת ההשקפה שלנו, בני האדם, שונה מזו של הנשמה הבוחרת גוף פיזי. מנקודת ההשקפה המוגבלת שלנו, סבל וכאב זה רע, ובן אדם נורמלי לא אמור לבחור בהם. מנקודת מבט של הנשמה, שהיא רחבה הרבה יותר משלנו, סבל וכאב יכולים להיות אמצעי לימוד, לימוד על נסיבות הכאב הספציפי, לגופו של מקרה או באופן כללי. כמו שאנחנו יכולים לבחור טיפול שיניים כואב או ניתוח פלסטי כדי לחסוך כאב גדול יותר עתידי, פיזי ואו נפשי, הנשמה בוחרת התנסויות כואבות, במונחים פיזיים חומריים, כדי ליצור מצבי למידה שיחסכו כאב וסבל גדולים יותר בעתיד. נכון שיותר קשה לנו להבין מקרי סבל או מוות של תינוקות וילדים מנקודת מבט של בחירה, אבל זה רק בגלל מוגבלות ההבנה שלנו, ולא בגלל חוסר ההיגיון שברעיון הבחירה. בשיקולי הבחירה של הנשמה מעורבים גם אנשים אחרים, בעיקר קרובים. הנשמה בוחרת תסריט חיים כזה שמשפיע ומושפע מקשרים ויחסים עם אחרים, וכך הנשמה יכולה לבחור לשמש קורבן לא רק על מנת ללמוד, אלא גם ללמד, ולכן בתהליך הבחירה של הנשמה מעורבות נשמות נוספות שהסכימו מראש על תנאי משחק/חיים משותפים, לטוב ולרע, בהתאם לרצון ולצורך בלימוד ספציפי ומשותף. האם לא נתקלתן באנשים שעברו סבל קשה, ולמרות זאת הכריזו שזה הדבר הטוב ביותר שקרה להם? מכיוון שבעולם הפיזי אנחנו חווים תמונה אחת אחר השנייה מהסרט, ולא רק שאנחנו לא יודעים את המשך הסרט, אנחנו גם לא יודעים אילו סרטים אלטרנטיביים יכולנו לבחור, אנחנו לא יכולים לדעת האם הסבל הנוראי הוא לא באופן יחסי הרע במיעוטו למשל. יכול להיות שמקרה אונס מזעזע יצר תנאיי חיים פיזיים, רגשיים ופסיכולוגיים שבלעדיהם החיים היו הרבה יותר קשיים, ושלעומתם הסבל של האונס מתגמד, ולכן הופך ''משתלם''. אני באופן אישי עברתי תאונת דרכים, ולמרות הסבל והכאב, ואף על פי שבאותו זמן חשבתי שזה סוף העולם, היום אני יודע ומבין עד כמה זה היה טוב, מועיל והכרחי להמשך ההתפתחות שלי בחיים. אם החברה שלך לא מרגישה כך עדיין, זה בגלל שהיא עדיין לא מבינה את הסיבות למקרה שעבר עליה, ולא למדה את השיעור. הגב לתגובה זו          לעימנואל         סתווית,    15/12/05 18:30 קצת קשה להתווכח עם תיאורייה שלא מבוססת על כלום והיא בגדר אמונה ותו לאו כמו זו שהבאת, ובכל זאת אנסה, בקצרה. זה שניתן להפיק לקחים חשובים מכל מצב ובמיוחד ממצבים של סבל גדול זה נכון אבל זה לא אומר שבחרנו בהם או שהם האפשרות טובה ביותר להתפתחות שעמדה בפנינו. מנסיוני בעבודה עם שורדי התעללות (בעיקר מינית) בילדות אני יכולה לומר בביטחון שהסבל וההתעללות עיכבו את הצמיחה שלהם בשנים רבות ולא שיפרו את מצבם לעומת מי שזכה לגדול בבית חם ואוהב. אמנם אין בידי להשוות לאלטרנטיבה לגבי מטופל ספציפי (וגם אין בידך כפי שכתבת) אבל השנים של הנסיון להשתחרר מהטראומה והשלכותיה, רגשי האשם הכבדים, אי האמון, התפיסה השקרית של חייהם כדי לאפשר את מנגנוני ההדחקה ועוד ועוד רק עיכבו את הצמיחה שלהם ובמיוחד זו הרוחנית ולא תרמו לה. מי שזכה לגדול במחיצת הורים אוהבים זכה לנקודת פתיחה טובה יותר. מי שלמד לאהוב ולהיות נאהב בילדותו יזכה לצמיחה רוחנית מהר מזה שנאלץ להלחם במשך שנים בשדים הרודפים אותו מהילדות. ואם אתה אינך מסכים עם גישתי זו כמובן זכותך, אבל אמור לי בכנות, אם אתה נוהג כך גם בילדיך? אם אתה ישר עם עצמך ונאמן להשקפתך בדבר הטוב שבילדות של סבל לעומת ילדות של מי שגודל באהבה הרי שאתה צריך לנהוג כך גם כלפי ילדיך שלך, נכון? יותר מזה- אם מקובלת עליך ההשקפה שאנו בוחרים את מה שאנו זקוקים לו הרי שאין לגנות מוסרית, להשקפתך, את ההורים המתעללים אלא להיפך, יש לשבח אותם על זה שהם נותנים לצאציהם את מה שהם זקוקים לו ואף בחרו בו לא? אם אתה נאמן באמת להשקפה זו אתה צריך לתמוך, למשל, בביטול הענישה על המתעללים, בשחרורום לחופשי ואולי אף גינוי הקורבנות שנשמתם בחרה בהם כי זה בעצם מה שהיא זקוקה לו... אני כמובן מביאה לידי אבסורד את גישתך כדי להראות לך את האבסורד שבה. לחיי סבל בילדות יש יתרונות, אבל החסרונות עולים בהרבה על היתרונות בוודאי בנוגע להתפחות וצמיחה. דרוש מאמץ רב (שבדרך כלל לא מושקע ) כדי לשבור את הדפוסים והתבניות המעוותים שנוצרים בילדות בנסיבות של התעללות ולהביא לצמיחה ופריחה. לא הכל נתון לבחירה שלנו. לפעמים אנחנו נאלצי לשחק עם הקלפים הגרועים שחילקו לנו ולנסות להפיק מהם את המיטב. לפעמים אנחנו מצליחים לעשות המון עם קלפים גרועים במיוחד ולפעמים (לרוב) לא. אבל כך או כך הבחירה למי להיוולד אינה בידינו. ואם יש לך הוכחה שאני טועה- אנא הבא אותה. אם לא- ניפרד כידידים. :) הגב לתגובה זו              לך יש הוכחה?             עמנואל,  וגם איתך:),    15/12/05 21:12 אודה ואתוודה שהסגנון והטונים היו לא נעימים וחוסר ההבנה שלך את מה שכתבתי היה צורם, יחד עם זאת לאור הלהט והביטחון העצמי שלך ברור שאת נמצאת במצב רגשי קיצוני, מה שמאפשר, התפתחות וצמיחה בתנאים מסוימים , מכיוון שמצב זה נדיר בימינו, חבל לי לפספס :) שימי לב שאת מדברת על בחירות שאנחנו בני האדם עושים, בעוד שאני מדבר על בחירות שהנשמה עושה, העבודה שלנו בתהליך ההתפתחות היא לזהות ולקבל את הבחירות הללו של הנשמה, לחוות אותם בהסכמה נוכחת וללא התנגדות, כך שיוצא שבדרך כלל אין תמיד קשר בין ההחלטות של הנשמה לפני ה''גילגול'' להחלטות שלנו עכשיו כבני אדם. אבל אם כבר את מדברת על הבחירות שלנו בני האדם, מעניין אותי לדעת איך את מסבירה את מה שקורה? האם הכל מקרי? או שיש סיבה? למה התעללו מינית דווקא בפלונית? ולא במישהי אחרת? איך את יודעת שאני מבסס תיאוריה על אמונה? האם העובדה שפגשת כמה עשרות, נגיד, של נפגעים הופכת את המסקנות שלך מ''המדגם המייצג'' הזה ליותר טובות מאמונה, נגיד? והאם העובדה שמישהו לא צמח רוחנית בעקבות סבל אומרת, שזה בלתי אפשרי? קשה? שהמישהו הזה נורמאלי? בעל מודעות גבוהה? האם תנאי פתיחה טובים (מה זה טובים?) כפי שאת מדמיינת, מבטיחים משהו בהמשך הדרך? והדרך לאן? כי אם יש פתיחת דרך היא אמורה להוביל לאן שהו לא? אז כדיי לדעת מה זה תנאי פתיחה טוב, את צריכה לדעת את היעד כי אחרת איך תדעי איזה תנאיי התחלה דרושים? אהבה וחום מהורים יכולים להיות תנאי פתיחה טוב לאחד ורע לאחר, תלוי מה היעד ואת היעד הנשמה בוחרת עוד לפני התגלמותה בגוף ותנאי הפתיחה הם נגזרת של בחירה זו. ואפשר לראות יותר מקרים של צמיחה והתפתחות כתוצאה מסבל לעומת בלעדיו. צמיחה רוחנית לא קשורה לחום ואהבה, צמיחה רוחנית קשורה להרחבת המודעות ולהרחבת המודעות דרושה מוטיבציה שלרוב מגיעה באמצעות סבל ולא באמצעות אהבה. הגב לתגובה זו                  וגם..                 חורפית לגמרי,    16/12/05 13:50 כמו שכתבתי ומיציתי את הענין זה לא הגיוני כי הלא מודע שלנו - או הנשמה, אני מניחה שזה אותו דבר- חכם מאוד והוא לא היה בוחר עבורנו מה שרק יעכב את ההתפתחות שלנו. הגב לתגובה זו                      נכון לגמריי ובגלל זה                     עמנואל,    16/12/05 16:53 הוא בחר את הסבל :) הגב לתגובה זו                          עמנואל יקר                         סתווית,    16/12/05 20:14 יש לך נטייה לרומנטיזציה של הסבל. אני מסיקה מכך שלא ממש סבלת ואני שמחה על כך :). בוא נסכים, לבינתיים, שכך או כך התפתחות רוחנית היא גם התרחקות מהסבל לכיוון האושר או כפי שניסים אמון קורא לזה, ''ירידה בסולם הסבל'' ואת התרומה של הסבל לחיינו נדסקס לעומק בהזדמנות מתאימה יותר:) לחיי האושר הגב לתגובה זו                  עמנואל- לא אני הצגתי את ה''תיאורייה''                 סתווית חורפית,    16/12/05 13:48 הזו אלא אני זו שנדרשת לקבל אותה ולכן לא אני צריכה להציג לה את ההוכחה - או לבסס אותה- אלא מי שתומך בה. מבטיחה שכשאצא אליך עם התיאורייה על השדונים הכחולים החיים במעבה האדמה והבוחרים את הורינו כי הם רוצים להזיק לנו אציג איתה גם הוכחה משכנעת- או שלא אצא אותה בכלל..:) הגב לתגובה זו              הדוגמא האבסורדית שלך לא טובה כי חסרה בטיעונים שלך ההבחנה             גלגל הזמן,  גלגל הסבל,    15/12/05 19:59 בין דחפים מודעים לדחפים לא מודעים. אף אחד ממצדדי התיאוריה של עימנואל לא טוען שאנחנו צריכים לחפש במודע התנסויות כואבות, ולכן כשאת שואלת אותו אם לדעתו התעללות בילדיו תועיל להם את הולכת בכיוון לא נכון. הטענה שחלק גדול מהבחירות שלנו מושפע מדחפים לא מודעים שעל פי רוב סותרים את הדחפים המודעים שלנו מקובלת לגמרי על הפסיכולוגיה המודרנית והיא בהחלט עובדה שניתן להוכיח בתצפיות על בחירות התנהגותיות של בני אדם. את לא יכולה לסתור את זה. החלק שקשה לקבל בטענות שלו הוא שהוא טוען שהבחירות הללו הן תמיד לטובתנו. כאן, לפני שממשיכים, צריך להגדיר מהי טובתנו, ואם היא תמיד מה שנעים לנו באותו הרגע. הרי גם באותו חלק של החיים שאנחנו מודעים לו, אנחנו מוכנים לסבול מבחירה כדי להשיג טוב אחר בעתיד. אין ספק שבבחירות הלא מודעות שלנו, בין אם התוצאה שלהן לא נעימה לנו במיידי אבל מועילה לנו בטווח הרחוק, ובין אם התוצאה שלהן גם לא נעימה לנו במיידי וגם לא מועילה לנו לדעתנו בטווח הרחוק, פועלים הרבה יותר מכוח אחד שיש לו מטרה אחת. לומר שכל ההתרחשויות הבלתי מוסברות בחיינו מיועדות להביא לנו בסופו של דבר רק את הטוב ביותר עבורנו, זו אמירה שנשמעת לא טוב בגלל שאין בבסיסה הגדרה מוסכמת של מהו טוב. אבל כשמנסים להגדיר מה טוב עבורנו כבר לא ניתן לפסול אותה על הסף. לתת לילד שוקולד כי זה מה שהוא הכי רוצה כרגע זה טוב ? למנוע ממנו את השוקולד כדי שלא יהרוס לעצמו את השיניים אפילו שהתשוקה שלו לשוקולד גורמת לו לבכות לכעוס ולשנוא אותנו זה טוב ? מי קובע מה טוב ? הילד או אנחנו ? מי קובע מה טוב עבורנו ? יכול להיות שיש נקודת מבט בוגרת יותר משלנו שממנה ההתנסויות שלנו נשפטות באותו האופן שבו אנחנו מרשים לעצמנו לשפוט מה טוב ומה רע לילד שלנו ? הכל יכול להיות. הגב לתגובה זו                  ועוד משהו..                 סתווית,    15/12/05 21:53 אם אנחנו בענין של ''הכל יכול להיות'', כלומר לתת לדמיון לרוץ חופשי בלי שום ביסוס, אני מעדיפה, בדרך כלל, את הדמיון שלי על פני זה של אחרים. זה גם הרבה יותר מהנה לדמיין מאשר לקנות דמיון מוכן.. :) הגב לתגובה זו                      חבל שמתוך רצף של מחשבות                     גלגל הזמן,  גלגל הסבל,    16/12/05 04:41 מכוונות שנועד בינתיים רק על מנת להשאיר את הצוהר, שניסית לסגור כל כך מהר, פתוח, בחרת לקחת ברצינות רק את הבדיחה בסוף. כמובן שאם הייתי לוקח את ההצהרה 'הכל יכול להיות' ברצינות, לא הייתי מנסה להיות ענייני וספציפי בקשר לאפשרות המבודדת שאנחנו דנים בה כעת, כי אם הכל יכול להיות אז באמת הכל יכול להיות, ואז לחיפוש אחר האמת כבר אין שום משמעות. אני חושב שאחד הדברים הראשונים שאנחנו צריכים לבחון כשאנחנו מחפשים להבין דברים בתחום שאנחנו מצד אחד לא יודעים עליו כלום, ושמצד שני יש לכל גילוי בו השלכות רגשיות ומעשיות מרחיקות לכת על חיינו האישיים, הוא האפשרות שהסובייקטיביות הרגשית שעל פיה אנחנו שופטים תשובות אפשריות, יכולה להטעות אותנו. וזה כולל גם קבלה מהירה מדי של אמונות תפלות, אבל גם דחייה מהירה מדי של אפשרויות שערוריתיות. הגב לתגובה זו                          מאוד מסכימה איתך                         סתווית,    17/12/05 08:31 גם בגישתך לסבל, שלצערי יש נטייה לגלוריפקציה שלו ושל תרומתו (שהיא אמנם קיימת אבל בסך הכל הוא יותר מזיק ממועיל) וגם בנוגע לשאר הדברים שכתבת. בעיני אנחנו קודם כל- ומשם נובע כל היתר- הלא מודע שלנו. בעיני הלא מודע הוא רבה יותר מאשר המאגר האינפנטילי של פרוייד או לאקאן. הוא תוכנת ההפעלה האמיתית שלנו. שם אגור הידע האמיתי שלנו, שם גם החיבור אל המופלא. אחת המשימות החשובות בדרך להתפתחות היא לחשוף את הלא מודע ולהביא את הידע שבו למודע. זה תהליך חשוב ביותר להתפתחות מכל היבטיה - רוחנית, שכלית ורגשית. ככל שאנו מפותחים יותר ולומדים את שפתו של הלא מודע - אם למדת את לאקאן - אנו הולכים וחושפים אותו. ככל שהתהליך מתקדם גם נפתרים הקונפליקטים בין המודע ללא מודע והם חיים ביותר תאימות והרמונייה, מה שמביא להפחתת הסבל ולהתפתחות. ואני לא נתקלתי- בחוויותי עם עצמי- בחשיפה של קונפליקטים בלא מודע בינו לבין עצמו אבל זה שלא הבחנתי זה כמובן לא אומר כלום וזו בהחלט שאלה מעניינת כשלעצמה.. הגב לתגובה זו                          לגלגל וסתווית                         עמנואל,    17/12/05 08:28 ''החיים כל כך מורכבים ומסובכים, שהניסיון לנסח אותם בכמה קלישאות בודדות גם עושה להם עוול גדול, וגם הופך אותנו לטיפשים יותר, במקום לחכמים יותר.'' זה צריך להיות ציטוט השבועי הקבוע במדור. טוב חסרה פה תגובה ארוכה שעוד לא עלתה, אבל אני לא חושב שבסבל יש אור, אני מתייחס לסבל כאל כתמי ''חושך'', או חוסר באור וזו גם החשיבות שבו, הוא ''דואג'' שלא יהיה לנו נוח בזמן ה''שינה'' ודוחף אותנו לחזור אל האור. עצם ההבנה את תפקיד ומשמעות הסבל, טבעו וסיבותיו, מביאה להקלה, בדיוק כמו שיותר קל לנו לעבור טיפול כואב, מבחירה וביוזמתנו מאשר לעבור את אותו טיפול כואב בכפייה. לכן החשיבות בהבנה של הכאב והסבל, לא בתור אידיאולוגיה או סטייה, אלא בתור מנגנון הגנה. התנגדות לסבל לא מונעת אותו אלא מנציחה ומעצימה אותו ואני לא מתכוון לרפלקס ההתנגדות אלא להתנגדות שנעשית בדיעבד. הגב לתגובה זו                          כן. מסכים אתך. זה שיצא שמצאת את עצמך בעמדה מנוגדת גם                         גלגל הזמן,  גלגל הסבל,    17/12/05 03:24 למה שאני אמרתי וגם למה שעמנואל אמר, לא אומר שאני מסכים אתו. הוא מושך לכיוון שאומר ש''בסבל יש אור''. זו עמדה שאני מתנגד לה. אני מושך לכיוון אחר, שאומר שאם אנחנו מוצאים בסופו של דבר אור בסבל, זה שייך לכישורים ויכולות אחרים שלנו ולא למשהו שגלום ומובנה בסבל עצמו. וגם כשאנחנו בוחרים בסבל מודע, הרי שאנחנו משלימים אתו רק כתוצאת לוואי. זה שונה לחלוטין מלראות בו משהו טוב כשלעצמו. וכן, הסבל נועד לעשות בסופו של דבר טוב למישהו, אבל לא לנו. לא לאני המודע שלנו. וכאן צריך לשאול מה אנחנו יותר מנקודת המבט האמיתית ? המודע שלנו ? הלא מודע שלנו ? ואולי גם בלא מודע יש כמה כוחות מנוגדים שנלחמים זה בזה ? אני יודע, זה נשמע כמו מבוא לתיאורית קונספירציה, אבל זה שאני פרנואיד, לא אומר שאף אחד לא רודף אחריי. החיים כל כך מורכבים ומסובכים, שהניסיון לנסח אותם בכמה קלישאות בודדות גם עושה להם עוול גדול, וגם הופך אותנו לטפשים יותר, במקום לחכמים יותר. הגב לתגובה זו                          לגלגל                         סתווית,    16/12/05 06:33 התגובה ו''עוד משהו'' היוותה תוספת לתגובה ארוכה ומפורטת לתגובתך שמשום מה נעלמו עקבותיה. כך שלא בחרתי להתייחס רק ל''בדיחה'' בסוף אלא, בעיקר, לטענותיך לגבי תקפות הדוגמא שנתתי בהתייחס לקונפליקטים בין המודע ללא מודע, ועוד נושאים שעלו בתגובתך. אני מקווה שהיא תשוחרר בהמשך היום על ידי המערכת (למה לצנזר אותה??) ואם לא אחזר עליה. וגם כתבתי לך שם שיש לי הרגשה אינטואיטיבית שאנחנו מכירים..:) ואני גם מסכימה עם הפיסקאות האחרונות של תגובתך. אני רק חושבת שהנטייה שלי לדחות את הסיפור שסיפר לנו אמתי, וזה רק סיפור, אינה דחייה נמהרת אלא מאוד מבוססת. אני מודה שלגבי שאלת הסבל וההתעללות בילדות, נושא שאני מכירה מקרוב מאוד ואף עוסקת בו הרבה אני מאוד ''סובייקטיבית'' (מי לא?). אבל דווקא בגלל זה נדמה לי שיש לי יתרון שאין לרבים אחרים פה בבחינת תרומת הסבל להתפתחות לעומת אלטרנטיבות. אבל אזכיר שהשאלה כאן אינה רק תרומת הסבל אלא היא האם אנו בוחרים בו מראש, מה שנשמע לי מופרך לחלוטין ואפילו מקומם ובטח שאין להתייחס לטענה ברצינות כל עוד היא רק בגדר ''הכל אפשרי''. כדי להתייחס אליה ברצינות אני רוצה לשמוע הגדרה תקפה למושג ה''נשמה'' והיחס בינה לבין חלקי הנפש, פירוט לגבי תהליכי הבחירה שלה ועוד ועוד. הבאת סיפור כמו זה שהובא כאן זה נחמד מאוד, ולשמור על ראש פתוח תמיד חשוב, אבל גם אין להתייחס אליו ברצינות כל עוד הוא נשאר בגדר סיפור חסר ביסוס, ואני מניחה שאתה מסכים עם זה. אז נקווה שהמערכת תשחרר את הגובה המעוכבת שלי. הגב לתגובה זו                  לגלגל                 סתווית,    15/12/05 21:37 ברגע שמגיעים ל''הכל יכול להיות'' מסתיים הויכוח. באמת הכל יכול להיות. יכול גם להיות שאנחנו רק חלום של משיהו שחולם אותנו עכשיו ועוד רגע נתעורר, נכון? אבל אנחנו בוחנים לא רק מה יכול להיות תיאורטית אלא גם מה סביר שיהיה על סמך נסיון החיים והידע שלנו. אני לא רואה שום סיבה לאמץ את התחושה האישית שלו שאנחנו בוחרים את המשפחות שלנו, ושאנחנו גם עושים את הבחירה הנכונה לנו. אני יכולה להציב כנגד התחושה הזו הרבה מאוד ''תיאוריות'' מבוססות באותה מידה. למשל שגמדים כחולים בוחרים עבורנו דווקא את מה שרע לנו.. בקשר לקונפליקטים בין המודע ללא מודע- כמובן שהם קיימים אבל על פי הפסיכולוגייה הם תמיד קיימים סביב הנושא של הנאה וסבל. יתכן שמה שגורם לנו סבל במודע גורם לנו הנאה בלא מודע. מכאן ההתמכרויות שלנו לדפוסים שמזיקים לנו וגורמים לנו לסבל במודע ואנחנו לא מסוגלים להשתחרר מהם בגלל ההנאה שאנו מפיקים מהם בלא מודע. עכשיו תראה לי איך התעללות בילדות גורמת לנו הנאה בלא מודע, ולמה אנחנו ''בוחרים'' בה... . הדוגמא שנתתי לו תקפה גם כשזוכרים את הדחפים הלא מודעים. הלא מודע הוא חלק מאיתנו והוא אנו לא פחות (אם לא יותר) מאשר המודע טוב ורע - בדוגמאת השוקולד הם יחסיים ומשתנים |ובעיני גם הם מושגים מלאכותיים אבל לא אפרט כאן). ובכל זאת נדמה לי שגם אתה תסכים איתי שהתעללות בילדות, לפי כל קנה מידה אנושי סביר אינה מביאה לטוב ואין לשאוף אליה לא במודע ולא בלא מודע. אני מקווה כך לפחות. את ההתפתחות שלנו היא מעכבת בהרבה שנים, גם אם יש לה תרומה מסויימת לחיינו. ו..אנחנו לא מכירים? :) הגב לתגובה זו                      להראות לך ? אנחנו עדיין לא מכירים מספיק,                     גלגל הזמן,  גלגל הסבל,    16/12/05 14:42 אז אני עוד לא מוכן להראות לך כלום. אבל אני יכול לתת לך כיוון כללי. הבעיה מתחילה כשאנחנו בוחנים קו חשיבה מסוים מהדוגמאות הכי קיצוניות שלו. זו דרך לעורר בתוכנו את הרגשות החזקים ביותר, ולכן גם הדרך הקצרה ביותר לטעות בשיפוט. אם תתחילי עם דוגמאות יותר מינוריות אולי תחשבי אחרת. ילד יכול לסבול מאוד מהיעדר יופי חיצוני, להתייסר בעטיו רבות ולהיות מנודה חברתית. דווקא מצב לא נעים כזה, יכול לגרום לו לפתח חיים פנימיים עשירים ביותר שיהפכו את החיים שלו לבעלי תוכן ועומק גדולים לאין שיעור ממי שכל חייו היה עטוף בחברויות שיטחיות ובילה את רוב זמנו במסיבות נוצצות ומזויפות. את אותו הדבר ניתן להגיד גם לגבי עוני. אף אחד לא בוחר בו מרצון, אבל אם משווים את המירדף הריק של המעמד הבורגני אחר כסף, פירסום, ושעשועים ריקים, ומשווים אותו עם סולם הערכים של מי שמוגדרים עניים, זה יכול לעורר הרבה מחשבות מעניינות. הכללות גסות, ופשטנות מוגזמת. אני יודע. יש גם דוגמניות שהפכו לנשים מעמיקות ומשפיעות, ויש עניים שמתדרדרים לפשע ולסמים. ובכל זאת. הגב לתגובה זו                          על כאב,צער וחברים אחרים                         לולה,  השרון,    18/12/05 11:12 עצוב לי לראות שמכל הדיון הזה הכל נשאר על level אחד ולא עלה מעבר לדברים שאנו כן יכולים לבחור אם להתקדם מהם או לא. הייתי רוצה באמת שאותו כותב כתבה רומנטיקן יסע לו לאפריקה, יפגוש שם כמה אנשים שלא שפר עליהם הרומנטיזציה שלו. שיכיר כמה ילדים חולים מאיידס שמתו טרם מלואו להם שנתיים (טיפשונים קטנים, למה הם לא התעלו על המחלה ונצלו אותה בשביל לקדם את עצמם...) או אולי נשים שעוברות התעללות, השפלה, ניצול ורצח (אויש נו איך הם לא הצליחו להחלץ מהשבי) אה.. שכחתי ו-6 מליון יהודים... גם הם בטח בחרו במוות (''כצאן לטבח''). האם אתה מודע למשפטים המעט מקומממים שאתה מעלה כאן. היה סמוך ובטוח שאני מבינה היטב על מה אתה מדבר על נשמות שמתעלות על הדברים שעוברים עליהם ועל הסבל (שכנראה הוא נסבל) ומתקדמים ממנו האלה. אבל הרבה נשמות לא עושות את זה. אולי בגלל שהן צעירות או אין להם את היכולת. רומנטיזציה של העניין בהחלט מקוממת וכל ההכללה בעיני היא ממש שגויה מיסודה. הגב לתגובה זו                          לסתווית                         ברברה אלה,    17/12/05 13:42 אני מאחלת לך ולמטופליך החלמה מלאה ומהירה. אח''כ, אני מציעה לך להתחלף בחיים עם מישהי שבאה מבית טוב ואוהב ,בריאה, נראית טוב מאד, עם זוגיות טובה ומשפחה בריאה, קריירה מצליחה וחיוך על פניה. כנסי לה לוריד, היי עימה שבוע, לווי אותה לסופר, האזיני לשיחותיה עם חברותיה ועם אימה, הקשיבי למחשבותיה, ראי את פנימיותה, השתתפי בויכוחיה עם בעלה ושאלי אותה לתפיסת עולמה. אולי אז, תחזרי הביתה נבוכה מכך שחשבת שזה אחרת.ולמה זה לא? כי היא לא את, היא לא מעריכה את הקיים ''ממש'', היא לא נגעה בחיים ''ממש'' והיא לא אוהבת ''ממש'' כפי שאת? ואולי לא! אולי תגיעי הביתה מתוסכלת שבכלל העזת לחצות את הגבול בינך לבינה, כי זה הביא לך רע עוד יותר. מה שאני אומרת הוא: שאני מחוברת לכעס שלך (שלא בוטא במאמר של אפרת שר-שלום) על הכתוב פה, מחוברת לרציונאליות שלך מאד!!! (ולכן אני נעדרת מאתר זה הרבה פעמים,הוא מביא לי את הקריזה לא מעט). אני כן, רוצה להאמין בבחירת נשמה כי זה מביא לתחושת אחריות ולא לקורבנות. ו...העיקר, להתפקס על העבודה הרבה שאני,את וכל אחד צריך לעשות בחייו ולא להתבכיין למה לי זה קורה ולא לאחר ולהשוות את חיי לחיי אחרים ממקום קורבני כי זה אחד הדברים הכי נוראים שמביאים המון המון המון סבל! הגב לתגובה זו                          נו באמת..                         סתווית,    16/12/05 22:44 תודה, אבל אתה לא צריך להתאמץ כדי להסביר לי את המובן מאליו. תן קצת יותר קרדיט שאני יודעת לבד שהכל יחסי ושבכל רע יש גם טוב. והאר את עיני- איזו דוגמנית הפכה לאישה מעמיקה ומשפיעה? חוץ ממני ומפנינה, כמובן..:) הגב לתגובה זו 8.  מטריד עד מציק     לולה,  שרון,    15/12/05 11:26 כמה דברים מטרידים אותי בכתבה הזאת: 1. אין קשר בין הפתיחה של הכתבה המבטיחה לתוכן הכתבה כלל! 2. עניין גלגול הנשמות (ללא כל קשר לאמונתנו בעניין), צורת ההצגה שלך ה ללא כל ספק לוקה בחסר. כל נשמה בוחרת את המשפחה להוולד אליה?! אמ.. גישה משונה ביותר. אז הנשמה של ילד קטן שההורים שלו התעללו בו מינית/נפשית/פיזית בחרה לצאת לחיים האלו כי זה ''יצמיח אותה רוחנית''. נשמה שמתגלגלת לילד שנדבק מאיידס מאימו ומת טרם מלאו לו שנתיים בבית יתומים.. אמ.. איזה צמיחה רוחנית יש פה?! אני שמחה שכותב הכתבה הרגיש שהוא נולד ''למשפחה הנכונה'' שנתנה לו את ''הדחיפה הנכונה'' אבל הכותב מתעלם מ''כמה בודדים'' שלא נולדו ל''משפחה הנכונה''. 3. זה נחמד לתאר את כל המניפולציות כביכול. אולי באמת הכי טוב שנהיה שכל אחד מאיתנו יהיה אדם ללא רגשות, מושלם, ללא חסכים ואז אף אחד לא יצטרך לעשות ''השלמות'' בבגרותו. מה רצית להגיד במשפטים האלו? 4. ועל כאב?! אני באמת חושבת שההתיחסות לכאב צריכה להיות קצת יותר עמוקה מ-4 שורות על רגל אחת. יש כאבים שאולי לא חווית לשמחתך בחיים אבל שלא עוברים אף פעם. 5. בקיצור הרבה נושאים ניסו להעביר לנו בכתבה הזאת מעט מאוד תובנות. שנאמר על זה ''תפסת מרובה לא תפסת''. הגב לתגובה זו          המשך         סתווית,    15/12/05 12:19 וכמובן שגם הודייה קדם בחרה את אבא שלה כי זה בדיוק מה שהיא הייתה זקוקה לו כדי להיטלטל כדבעי, אבא שיחנוק וירצח אותה בגיל שנתיים. הגב לתגובה זו          מסכימה, לולה         סתווית,    15/12/05 12:14 יש לי חברה טובה שאביה היה אונס אותה בין הגילאים 3 לשתים עשרה. היה אונס ובוכה ומבקש ממנה שהיא תסלח לו. אני רוצה לראות את אמיתי משכנע אותה שהיא בחרה אותו לאבא כי זה מה שהיא הייתה זקוקה לו. את ''התיאורייה'' המופרכת שלו הוא מבסס על ''תחושתו'' שהוא בחר במשפחה שלו. יופי שזה מה שהוא מרגיש אבל לא צריך לבסס תיאוריות על כל תחושה שלנו. צריך קצת יותר מתחושה כדי להבין את טבע המציאות. ''התיאורייה'' הזו ש''מבוססת'' על תחושה פרטית של הכותב למשפחתו אינה שווה אפילו התייחסות רצינית. מתי אנשים ילמדו לא להתבסס על התחושות המתעתעות שלהם כבסיס להבנה? זה כל כך מצחיק, שזה עצוב. הגב לתגובה זו              אבל רגע. אם,             גלגל הזמן,  וגלגל הסבל,    15/12/05 14:45 כל הנסיונות להבין את השאלות הגדולות של הקיום לרבות השאלה האם יש אלוהים ולרבות השאלה לגבי חיים קודמים נידונות להיכשל כל עוד לא השתחררנו מהאשליות הגדולות, והגדולה בהן היא התפיסה המוטעית שלנו את הזמן. הזמן הוא אשלייה ולכן גם סיפורי הגילגולים הם מצחיקים וגם השאלה מי יצר את העולם. אין זמן ולכן גם אין סיבה ומסובב, גילגול ותוצאה. יש רק תפיסה שגוייה שלנו את הטבע האמיתי של ''המציאות'', אז אולי גם תפישות הכאב והשמחה שלנו מנקודת המבט האישית והמוגבלת שלנו היא אשליה כזו ? אולי יש בתוכנו אדם חכם הרבה יותר מאתנו, או טיפש, שאנחנו לא מודעים לו, ששופט את ההתנסויות שלנו על פי אמות מידה אחרות לחלוטין, ואשר מחפש התנסויות שנראות לנו כואבות רק בגלל התפישה השגויה שלנו את הטבע האמיתי של המציאות ? אני לא אומר שזה ככה. רק שואל. גם לא מבקש תשובה. מין שאלה כזו למדיטציה, שמשתלבת עם ההצהרה הקודמת שלך שצוטטה לעיל. הגב לתגובה זו                  נסיון יפה                 סתווית,    15/12/05 15:22 אבל נקודת המוצא שלי היא שאנו מחפשים עונג ושואפים להתרחק מסבל. הגב לתגובה זו                      שואפים לאושר לא עונג.  ל"ת                      יש הבדל,    16/12/05 12:32 הגב לתגובה זו                      זאת גם הייתה נקודת המוצא שלי                     פרוייד,    15/12/05 18:23 תראי מה עושים לעכברים במעבדות בגללה. הגב לתגובה זו 7.  לאמתי ואיילת,     עימנואל,    14/12/05 22:11 הפרשנות, התובנה וההבנה של מה שקוראים גילגולים משתנה ומתרחבת בהתאם להישתנות והתרחבות התודעה ליכולת קליטה גדולה יותר של ''מציאות''. באחת מנקודות ההתפתחות של התודעה, כל מה שמתכוונים כגילגולים, קורא בו זמנית, אין זמן, אין תנועה ואין מקום, אין סוף סרטיי חיים מוקרנים ואנחנו בוחרים איזה סרט ליראות, הבעיה היא שיש לנו נטייה להזדהות עם הסרט :) הגב לתגובה זו          לעמנואל ולניר מתגובה 1         ברברה אלה,    17/12/05 13:01 מפגש בין 2 תגובותיכם נחוץ. כלומר, תשובה לניר מתגובה 1 תהיה זו של עמנואל: ''הפרשנות, התובנה וההבנה של מה שקוראים גילגולים משתנה ומתרחבת בהתאם להישתנות והתרחבות התודעה ליכולת קליטה גדולה יותר של ''מציאות''''. הגב לתגובה זו          אווו, סופסוף אחד שקרוב         סתווית,    15/12/05 10:22 כל הנסיונות להבין את השאלות הגדולות של הקיום לרבות השאלה האם יש אלוהים ולרבות השאלה לגבי חיים קודמים נידונות להיכשל כל עוד לא השתחררנו מהאשליות הגדולות, והגדולה בהן היא התפיסה המוטעית שלנו את הזמן. הזמן הוא אשלייה ולכן גם סיפורי הגילגולים הם מצחיקים וגם השאלה מי יצר את העולם. אין זמן ולכן גם אין סיבה ומסובב, גילגול ותוצאה. יש רק תפיסה שגוייה שלנו את הטבע האמיתי של ''המציאות''. הגב לתגובה זו              יש גם תפיסה שגויה             מאיה,    15/12/05 12:43 את הטבע של אשלייה (מאיה). לא מדויק לומר שהיא ''אינה קיימת'', אמת ואשלייה כרוכות יחד כמקשה אחת. אני מסכימה עם עמנואל, ומרחיבה- ששחרור מאשליה (במובן מסוים, חלקי) אינו אומר פעולה שמשוחררת מחוקיות העולם הדואלי (זמן-מרחב, סיבה ותוצאה וכו), אלא שחרור מהזדהות עם מופע המציאות הזה כאמת היחידה. האמת כוללת גם אותה. ramana maharishi: Question: For one who has realised his Self, it is said that he will not have the three states of wakefulness, dream and deep sleep. Is that a fact? Sri Ramana Maharshi: What makes you say that they do not have the three states? In saying, ‘I had a dream; I was in deep sleep; I am awake’, you must admit that you were there in all three states. That makes it clear that you were there all the time. If you remain as you are now, you are in the wakeful state; this becomes hidden in the dream state; and the dream state disappears when you are in deep sleep. You were there then, you are there now, and you are there at all times. The three states come and go, but you are always there. http://www.hinduism.co.za/self-.htm הגב לתגובה זו              סתווית, מאושרת שחזרת בפול טיים             איילת,    15/12/05 12:05 וכמובן, את צודקת, אני צריכה להזכיר לעצמי את עניין הזמן כל הזמן :) באהבה הגב לתגובה זו                  אגב מה השעה?  ל"ת                  שאלה זמנית,    16/12/05 12:35 הגב לתגובה זו                  איילת אהובה                 סתווית,    15/12/05 13:23 האמת שאחרי טווינא מפרקת מיינד ואיורוודה כפולה שהעלתה אותי לגבהים של עונג שלא שיערתי שהם קיימים :) כבר חשבתי לזנוח את המדור אבל אז נכנסתי ''רק לרגע'' וראיתי כל כך הרבה טעויות ושגיאות..נו, אז אני יכולה לחשוב רק על עצמי לנטוש אותכם ולא לתקן את השגיאות התפיסתיות האלה? באמת, כמה אגואיסטית אני כבר יכולה להיות..? :)))) וחוץ מזה את הרי יודעת שלעולם לעולם אני לא אעזוב אותך כאן, לבד , בחושך כי אני אוהבת אותך. ו''איילת'' הוא שם נפלא בעיני אבל החיסרון שלו שאני לא מצליחה למצוא לו שום כינוי חיבה מתקבל על הדעת.. :) חיבוק גדול הגב לתגובה זו                      עכשיו כשאני חושבת על זה                     איולה,    15/12/05 15:07 באמת אף אחד לא קרא לי אף פעם בשום שם חיבה, אבל חשבתי שזה בגלל שאף אחד לא מחבב אותי :) חיבוק עצום הגב לתגובה זו 6.  אמא'לה...     סיגל,    14/12/05 17:56 ...''הנשמה שלנו בוחרת להתגשם בתוך גוף ולעבור מסע בתוך הגוף האנושי כדי לצמוח''... ציטוט מפתיחת הכתבה הזו. עכשיו לך תגיד את זה לכל אותם ילדים אומללים שנולדים עם מחלות תורשתיות או כל מחלה ממארת אחרת, או לכל אותם מסכנונים שאיתרע מזלם להיוולד בעולם השלישי לעוני מחפיר, לדלות ולאביונות, למצוקה קיומית שלא מאפשרת שום התפתחות וגדילה חוץ מלשייט על מצב של הישרדות בסיסי. ילדים שנולדו לחיות את חייהם תחת שליטים עריצים שמשחקים ועושקים וחומסים - את חייהם ונשמתם כאילו הם חיילים מקש במערכות תאוות הבצע של רודנים ודיקטטורים תאווי שליטה וממון. על חשבון נשמתם של אותם אומללים. שכמובן, כמובן, נשמתם בחרה להיוולד אצלם. איך לא? שלא נדבר על אותם ילדים שנולדו אומנם בעולם המערבי, ואולי לא לעוני ורעב, אבל להורים מופרעים שמתעללים נפשית ופיזית בילדיהם, מבלי שהילדים יכולים להתגונן. אז מה אתה אומר אמתי ? שהנשמות האומללות שלהן שסובלות משום שהם נולדו במקום הלא מתאים ממש ריחפו להן להנאתן בשמים, והופ-סלה בחרו להתיישב על אותו גוף מסכן . אבל לא נורא, בגילגול הבא (שלא יהיה) יהיה להם יותר טוב. ובכלל גם ילדיהם יוולדו לאותה מערכת של עוני, דוחק וצימצום ולכן לא נורא, זה שום דבר, אז מה אם גם הנשמות של צאצאייהם יתנחלו להם באותן מערכות הרסניות של מדיניות כושלת ונצלנית. ולנושא אחר, נידלקתי על המשפט שלכם : ''לא לתת לו מין, ו-''לתת לו מין'' . מעניין מאוד שזה כתוב בלשון נקבה דווקא. האם זה כי נשים תמיד נותנות וגברים אף פעם לא נותנים ? ועל ''הכאב משחרר'' אין לי בכלל מה להגיד. שלא תדעו מצרות ותאבדו מישהוא יקר לכם, ואז נשמע את המנטרה הניו- אייג''ית של הכאב משחרר. ובפעם הבאה תשתדל לכתוב בתבניות קוהרנטיות ולא להתפזר על מישמש של נושאים. הגב לתגובה זו          סיגל היקרה         איילת,    15/12/05 04:08 בואי אני אתן לך דוגמה. תראי כמה גלגולים עוברת כאן במדור כל דמות של מגיב ותיק. דמויות ממיתות עצמן וקמות כדמות חדשה (הסגנון, כמובן, נשאר דומה, כי הנשמה הרי עוברת מגוף לגוף). השמות משתנים, הדעות משתנות, חברויות קמות ונופלות, חבורות מתגבשות ומתפרקות. לפעמים מישהו מתנתק להרבה זמן (ואז כאילו הוא מת), ואז חוזר בגלגול חדש. סרטים. למה שזה לא יהיה ככה גם באמת? :) הגב לתגובה זו              לאיילת             סיגל,    15/12/05 23:11 מצטערת, אני לא מאמינה שהנשמות שלנו עוברות גילגול. לא במציאות ולא במציאות הוירטואלית (להלן בתגובות במדור זה ). לדעתי כל מגיב נשאר בדיוק אותו מגיב. עם אותה השקפה, גישה, סגנון, אופי, תפישת עולם, צורת התבטאות וזויות היבט על אירועים ותהליכים - שגורמות לו לנתח ולעשות אנאליזות וסינתזות של תהליכים לפי קו מחשבה מסויים. בקיצור - כושי לא הופך עורו ונמר לא הופך חברבורותיו. נכון, שלכל אחד ואחד מאיתנו יש היבטים שונים של האישיות שמגיחים כאן בעוצמות שונות, ומבליחים עם זויות שונות של נקודות מבט בהתאם לנסיבות. אבל עדיין, יש קו רציף ועקבי הן מחשבתי והן התנהגותי של כל דמות ודמות (ולי לא יצא עדיין לראות מפוצלי אישיות פה בתגובות :)). השמות משתנים, אבל זה כי השם שלנו פה , זו קליפה חיצונית, מעטפת בלבד. הדעות משתנות בהתאם לנושא הכתבה, אבל לא בהתאם לגישה לחיים או לתפישת עולם. אני לא אהפוך למאמינה בגילגולים או לחסידת תאוריות שמצדדות בנשמות שבוחרות גוף, והסברתי כבר למה. ואת לא תהפכי לראציונאלית פתאום :) נכון? נ.ב. - כל מה שכתבתי בלשון זכר הוא כמובן גם בלשון נקבה:) הגב לתגובה זו                  טוב, את לא חייבת.                 איילת,    16/12/05 18:09 אבל בקשר אלי, אני דווקא מוסיפה לעצמי ולומדת דרך המדור (ותודה לכל המורים) גישה ראציונלית למחקר שלי את המציאות. הפן הזה היה חסר לי להפוך תחושות, הרגשות ואינטיאיציות לתובנות גם שכליות. עד עכשיו התמחיתי רק ברציונאל של הרגש וזה לא היה מאוזן. וזה גם עשה לי הרבה סדר בבלגן ואפשר לי להשיל כמה אשליות שהחזקתי בהן בנושאים מסוימים. בכל אופן, אני לומדת פה המון, ואולי יש סיכוי שגם כמה רציונליסטים מובהקים יאמצו לעצמם משהו מהגישה שדוגלת בכך שמספיקה ההרגשה והידיעה ושאין צורך להוכיח משהו שאתה בטוח בו עד כדי כך בלב. והדוגמה היתה חצי בצחוק. היא באמת לא משהו. הגב לתגובה זו                      Hi & Bye לאיילת                     סיגל,    16/12/05 22:04 לצערי אין לי כבר זמן להתעמק בכתבה הזו ובכתבות אחרות. קפצתי להגיד Hi & Bye גם לך. אתמול ניפרדתי מאחרים (בכתבה עם הכי הרבה תגובות) ולך עוד לא אמרתי להתראות. See you in a month : ) הגב לתגובה זו              עוד דוגמה לקרמה תוך-גילגולית             ניוז,    15/12/05 11:07 סיבה ותוצאה, עקרון ההתאזנות: חברת שפע צרכנית ועשירה, רודפת בריאות מושלמת ונעורי נצח במערב-- חברה ענייה, שקועה בחובות, מחלות והידלדלות משאבים טבעיים בעולם השלישי כלומר, סיגל- הבייגל קרים צ'יז של ארוחת הבוקר שלך (או הגרנולה שלי) שקול לבטן המקרקרת של שלושה ילדים חולי איידס בטנזניה. הגב לתגובה זו          לסיגל         ע.מ,    14/12/05 18:52 ההתפתחות נעשית על ידי עבודה. וכפי שעבודה מכנית נעשית רק, ואך ורק כנגד התנגדות. על פי ההגדרה. כך העבודה הפנימית נעשית על קשיים שלמרות שהם לפעמים נראים לא אנושיים כמו השואה למשל. העבודה הפנימית גדולה אצל חולים, או כלמיני צרות שונות ומשונות שהיקום או שמא אנחנו בתכנון הגלגול תכננו בעולמות הרוח. וככל שהבעיה כבדה יותר הפוטנציאל להתפתחות גדול יותר. אפשר לראות שהדור שגדל עם כפית כסף או זהב לעיתים מסתאב לגמרי. ואנשים שסובלים כלמיני ומשתמשים בפוטנציאל שלהם מגיעים רחוק. בהצלחה. הגב לתגובה זו 5.  מאמר מדהים     בת,    14/12/05 11:49 מעורר מחשבה ומעודד לפעולה. תודה רבה! הגב לתגובה זו 4.  זה אכן אני     איציק,    14/12/05 11:03 בתור בן,אב,אח ובן-זוג נהניתי לקרוא את המאמר. הקצוות כעת מחוברים יותר, והמסע - נמשך... הגב לתגובה זו 3.  שאלה     בועז,    14/12/05 08:35 ''לפני שאנו נולדים אנו בוחרים להתגשם במשפחה המסוימת שלנו... '' האם אתה אומר זאת מתוך זכרון של חוויה אישית שלך ? אם כן, מתי ואיך זה קרה ? הגב לתגובה זו          האם אני זוכר         אמתי מגד,    14/12/05 14:59 בעז היקר, תודה על השאלה. כן, עברתי כל מיני תהליכים של שיחזור גלגולים. האם זאת אמת? האם דימיינתי או שבאמת ראיתי? על זה באמת שאין לי תשובה ואני לא חושב שלמישהו יש באמת תשובה מספקת. אני יכול להגיד שזה כבר הרבה שנים, שאני חש באופן עמוק שבחרתי בהורים ובמשפחה שלי. אני חש הגיון פנימי עמוק בזה שנולדתי דווקא להורים האלה ולא לאחרים, ואני אסיר תודה להורי על שלעיתים גם הכאיבו והציקו לי. אחרת אני משוכנע שלא הייתי מגיע לאן שהגעתי. מה שאני כן יודע בוודאות זה שכאשר אדם מאמץ לעצמו את הפרספקטיבה הזו של בחירת הנשמה, משהו משמעותי קורה בחווית החיים שלו, בין אם זו אמת ובין אם לאו. תודה אמתי הגב לתגובה זו              מסכימה איתך על הפרספקטיבה             איילת,    14/12/05 16:12 שמאמצים, זאת התחלה, אבל אני שואלת את עצמי כל הזמן (לא מצליחה שלא) האם זו גם אמת קיימת או רק נקודת תפישה. ואני חייבת לחקור את זה עוד לעומק, בתוכי, ומרגישה תחושת ידיעה מוחלטת בקשר לכל סיפור הנשמה ובחירותיה, גלגולים, ומה שמתרחש אחרי המוות ולפני הלידה. אני לא קוראת את זה או מקבלת רעיונות מבחוץ, אלא ממש רואה בראייה הפנימית שלי. ובגלל שתחושת הידיעה כה מוחלטת, ואני חושבת שאני אדם עם ביקורת עצמית ולא מעופפת שמספרת לעצמה סיפורים או מחפשת להירגע מפחדים ולברוח לאשליות, אני נותנת לידיעה העמוקה שלי תוקף של אמת, כי אני ממש רואה ומרגישה את הכוונה הכוללת של הבריאה, לא פחות ממה שאני תופשת דברים אחרים בחושים שלי. מין חוש פנימי נוסף שאני נותנת לו תוקף. מישהו אחר לא ייתן תוקף לידיעה שלי כי אין לי איך להוכיח לו, אבל לעצמי אני בטוחה ויודעת. האם אתה מסתפק בהסבר לעצמך שזאת נקודת מבט, שלא משנה אם היא אמת או לא אמת? אם לא הייתי חושבת שזאת אמת, והרי כולנו מחפשים אחר האמת, כל נושא הנשמה והמתרחש איתה לא היה מעניין אותי בכלל. ואני חוששת שרבים אומרים כמוך, שזה לא משנה להם אם זאת אמת או לא אמת, כדי לא להסתבך עם דרישה להוכחות ועם לעג וביטול מהחוץ. לי זה מאוד משנה. מה אתה אומר? איילת הגב לתגובה זו                  האם זה באמת?                 אמתי מגד,    14/12/05 18:11 מה אני חושב באמת? זה משתנה מתקופה לתקופה. לאחרונה מדברת אלי ביותר תפיסה מורכבת יותר של הדברים. של גלגול נשמות שאינו מתרחש בצורה קווית, כלומר של יחידת נשמה אחת שעוברת מגוף לגוף לאורך השנים, אלא, כמו בקבלת האר''י, שישנם איזה ניצוצות של נשמה שמתחברים ומתחלקים ונאספים שוב בתוך תודעה מסוימת. כך שאני, לדוגמא, יכול להכיל בתוכי ניצוצות של נשמה של אנשים שונים, ואת כל הניצוצות הללו אני צריך, איכשהו, לתקן, או לסייע בתיקון שלהם. כך שאולי אנחנו כולנו שותפים לתודעה אחת ענקית, ובכל גלגול אנחנו בוחרים לקחת על עצמנו לתקן חלקיקי נשמות ממקורות שונים. אני משוכנע שגם התמונה הזאת תשנה עבורי בעתיד. אני מאמין גם שאנחנו עדיין לא אמורים להבין את העניין הזה עד תומו. אם זה היה אמור להיות גלוי לנו לגמרי, זה היה כבר גלוי. והחיפוש הזה הוא חלק, אולי, מהתיקון שאנחנו עושים או צריכים לעשות. תודה. אמתי הגב לתגובה זו                      תודה גם לך.                     איילת,    14/12/05 19:34 גם אני נוטה יותר ויותר לקלוט, שבענייני נשמות ובכל יתר עניינים של מעלה, הדברים דומים בהתרחשותם למתואר בעומק הקבלה. ושלא תחשוב שלא שמתי לב, שאתה עדיין קורא ל''זה'' - ''תפיסה שמדברת אליך'', ואני עדיין קוראת ל''זה'' - ''הדברים שקורים באמת''. הגב לתגובה זו 2.  מניסיוני     ע.מ,    13/12/05 19:01 לפעמים מגיעים לעצם העיניין ביחד עם בן\בת הזוג, למשל: שהיא מחפשת תשומת לב ואתה מחפש יותר חופש, מכיון שהיא רוצה יותר צומי היא לא מניחה לך ויושבת על הוריד ואתה לוקח את החופש בכח. אחרי שהגענו להבנה על זה אני נתתי יותר צומי והיא נתנה יותר חופש. לא שפתרנו הכל אבל לפחות עובדים על זה ביחד [כבר 20 שנה] וזה מביא אהבה. הגב לתגובה זו          לא צומי אלא תשומי  ל"ת          ברברה אלה,    17/12/05 12:43 הגב לתגובה זו 1.  אין דבר כזה נפש, זה טריק מסחרי  ל"ת      ניר,    13/12/05 16:29 הגב לתגובה זו          משפט אגו אופייני         צחי,    13/12/05 21:44 נסה לא לשלול ואז אולי... תגלה את נפשך אשר שוכנת בך... בהצלחה... ובאהבה.... הגב לתגובה זו