תגובות עד כה: 22 תגובות, ב- 7 דיונים. הוסף תגובה 7.  תחליף שם :) יקר     ידיד,    17/12/05 10:56 בעקבות התרגיל עם ג'יזוס סופרסטאר, הייתי רוצה לנסות לפתח יחד איתך. איזה רעיון שעלה לי לאחר הניסוי, ולא היה לי הזמן עדיין לפתח. אבל קודם כל אספר לך על מה שחוויתי בתרגיל, ועוד קודם, הקדמה קצרה, כשאני מסתכל ורואה את השדה האנרגטי שלי, בין השאר אני רואה כל מני ''צורות'' שנעות בתוך השדה הרוטט כאילו במנותק ממנו ולכל מיני כיוונים, למטה, למעלה, מסביבי וכו' (זה הרבה יותר מורכב וקשה להסביר אבל זה מספיק בשביל מה שאני רוצה להגיד לך, אני מקווה), לאחר שהפניתי את המבט מהציור במחשב לעבר הקיר ונגלתה הדמות, ''היא'' התנהגה כמו אותן צורות שאני רואה במובן זה, שהדמות נעה באותו אופן כמו הצורות בתוך השדה האנרגטי ומסביבי. במילים אחרות, הדמות לא נשארה קבועה מולי על הקיר, אלא נעה בתוך המרחב האנרגטי שלי, מה שהביא אותי לחשוב שכשאנחנו מסתכלים על משהו, תמונה במחשב למשל, אנחנו בעצם מסתכלים על משהו שאנחנו מקרינים, אנחנו מקרינים את התמונות שמכונות בפינו מציאות, שכל מה שאנחנו רואים זה סרט שאנחנו מקרינים ואנחנו לא מרגישים כך כי אנחנו מנותקים מהמודעות הגבוהה, ואז, התמונה במחשב היא תמונה שאני (האני העליון) הקרנתי ולכן המקור אצלי, כשאני מתרכז בתמונה אני בעצם מחבר מודעות לתהליך או לפעולת ההקרנה ומה שאני רואה על הקיר, זה רק רושם שנשאר ודועך מהר מאוד. זה גם מתחבר לי עם הרעיון, שכבר מוכח מדעית, שמה שאנחנו רואים כחומר הוא באמת אשליה אם יורדים לרמת האטומים, וגם תאוריית ההולוגרמה מתאימה לרעיון הזה, אז אולי המכאניקה שיוצרת את ''האשליה של הדמות על הקיר'', היא אותה מכאניקה שיוצרת את כל מה שאנחנו רואים בעולם החומר, וההבדל הוא רק בעוצמת הריכוז. זה גם יכול להסביר או להדגים את הרעיון שכל מה שאנחנו רואים הוא ביטוי, שיקוף, הקרנה של עולמנו הפנימי. טוב, שפכתי לך פה כל מיני מחשבות לא לגמרי מאורגנות, אבל משוב הדדי אולי יעזור לעשות סדר בדברים :). עוד ממצאים מהניסוי : הדמות על הקיר הפוכה בצבעים כמו נגטיב, סרט צילום. גודל התמונה הולך וגדל (וגם מיטשטש) ככל שהקיר רחוק ממני. תנסה להסתכל על קיר רחוק יותר כל פעם. אני רואה את התמונה גם אם אני עוצם לגמרי את העיניים ובגודל של מטבע של שקל בערך. אחרי הניסיון הראשון, השני, התחילה להתגנב לי הרגשת פחד מכישלון, שלא אצליח לראות שוב את התמונה. ושמתי לב שבמידה מסוימת אני יכול ''לשלוט'' בהופעת התמונה, אפילו אחרי שהיא כבר מתפוגגת, ניסיתי להעלות אותה שוב ושוב ומה שקרה זה, שבכל פעם היא הופיע חלשה יותר ויותר עד שנשאר רק העיגול הגדול שמקיף את הדמות. הגב לתגובה זו          יש כאן הרבה מאוד הנחות וכיוונים,         0,    17/12/05 13:04 שמייצגים בעיניי בדיוק את הסכנות שדיברתי עליהן קודם. כל זה מזכיר לי בדיוק את הסיבות שהניעו אותי מלכתחילה להתנגד באופן פעיל לגישה שטוענת ברצינות ש 'הכל יכול להיות'. אולי ה 'הכל יכול להיות' הוא שלב הכרחי לחלק מהאנשים, שעוזר להם להיפתח לכיווני חשיבה חדשים, ולהשתחרר מהרגלי החשיבה ומהמלכודות של תפישת העולם המדעית המקובלת . אבל להישאר שם כהשקפת עולם קבועה, פירושו להילכד במלכודת אחרת שגם היא אשליה. וזה ויכוח רציני אם היא לא אשליה הרבה יותר גרועה. אני לא יכול להתייחס ברצינות לטענות ולהשערות שלך מבלי להתחיל ממש מלמטה ולפתח את הבסיס ההכרחי להבחנה בין אמת לשקר, ובין מציאות עובדתית לדמיון, וביסוס כזה דורש מוכנות למאמצים עצומים. מוכנות שאין לי כרגע. אבל אם אנחנו לא יוצרים לעצמנו בסיס להבחנה כזו, מוטב לפחות שנודה בפני עצמנו שאנחנו לא חוקרים ובודקים, אלא רק נישאים על גלי הפנטזיה. לכנות עצמית כזו, יש לפחות את הפוטנציאל המזערי, שיכול להישאר כמובן בלתי ממומש, למנוע מעצמנו את האפשרות שנלכד באופן מוחלט ומושלם באשליה שיצרנו לעצמנו במו ידינו. בעבר המלצתי לך להתעמק בשני כיווני חשיבה שנראים רק במבט ראשון ושטחי כהפוכים, אך בפועל מאזנים ומשלימים זה את זה וחותרים לעבר אותה האמת. אולי הבנה מלאה שלהם דורשת עשרות שנים של התעמקות, אבל אם לאמת יש איזושהי חשיבות בעיניך, לא תראה בכך כורח או מטלה, אלא הנאה צרופה, ולזמן לא תהיה משמעות. אני אסיים את הדיון הזה עם שתי מחשבות שאם תתעמק בהן ברצינות, יתנו לך מפתח לשאלות שהצגת. הראשונה היא שהמציאות קיימת באופן עצמאי שאינו תלוי לא בתפישה שלנו ולא בקיום שלנו. זה לא אנחנו שמקרינים אותה, אפילו שיש לנו יכולת מופלאה לעוות אותה בגבולות מסוימים על פי השקפות העולם והאמונות שלנו. המוגבלות (היחסית, יש לנו הרבה על מה להודות), של החושים ושל ההכרה שלנו גורמת לנו לראות רק חלקים מאותה מציאות. אם כישורי התפישה וההכרה שלנו היו יכולים להתפתח, היינו יכולים לראות הרבה הרבה יותר. אבל גם אם מה שאנחנו תופשים כרגע היה מקבל אז משמעות אחרת בהקשר החדש והרחב יותר של יכולת התפישה וההכרה החדשים שלנו, זה בשום פנים ואופן לא היה מעמיד אותו תחת ההגדרה של אשליה או של משהו שאנחנו מקרינים בעצמנו. אם מה שאנחנו רואים כחומר היה באמת אשליה ברמה האטומית או הקואנטית, אז סכין לא הייתה פוצעת וכדור אקדח לא היה הורג, והיינו חיים בעולם אחר לחלוטין מהעולם שבו אנחנו חיים. המחשבה השניה שאתה צריך לחקור ברצינות, היא העובדה שאחרי כל המילים, התיאוריות, והספקולציות, אתה יודע בוודאות (אני מקווה בשבילך), שהדמות שראית היא אשליה מוחלטת, בניגוד ל''דמויות'' אחרות שאתה רואה. אם תתאמץ לבדוק ולנסח, (לעצמך), בצורה ברורה את ההבדלים שיוצרים אצלך, בסופו של דבר ואחרי הכל, את ההבחנה הברורה והמוחלטת הזו, יהיה לך בסיס יציב דיו לענות בעצמך על השאלות ששאלת. הגב לתגובה זו              ובכל זאת.             ידיד,    17/12/05 16:07 תראה, אם רוצים לחקור ולהתעמק במשהו, אי אפשר להישאר ברמת ההגדרות. חייבים לפרק את ההגדרות, להטיל בהן ספק ולבחון אותן מחדש. לדעתי, לשלול אפשרות מסוימת מבלי להביא אפשרות אחרת כאלטרנטיבה, מוביל לקיבעון, לחוסר התפתחות ותנועה, למוות. לא התייחסת לתוצאות הניסוי שעשיתי. אולי אם תנסה, תקבל תוצאות דומות? השאלות שהתעוררו לי מהניסוי שלי הן, למשל, איך זה ולמה הדמות המדומיינת על הקיר גדלה, אם אני מסתכל על קיר רחוק יותר, וקטנה אם אני מסתכל על קיר קרוב יותר? ומה זה אומר שאני רואה אותה גם עם עיניים עצומות? ולמה כנגטיב? כיוון השינוי בגודל התמונה ''המדומיינת'' מצביע על זה שיוצאת ''קרן'' מתוכנו, שהולכת ומתרחבת ככל שהיא מתרחקת מאיתנו, שעליה יש את התמונה ''המדומיינת'', לכן ככל שהקיר רחוק מאיתנו התמונה גדלה. עד כאן אתה מסכים? כי אם הכול אשליה, למה שיהיה שוני בגודל התמונה? ואם כבר, השוני היה צריך להיות כזה שככל שהקיר קרוב יותר, התמונה תיראה לנו גדולה יותר! עד כאן, להפעם. וכמה הערות לדברים שכתבת, ''שאנחנו לא חוקרים ובודקים, אלא רק נישאים על גלי הפנטזיה''. כדי להגיד את זה אתה צריך לזהות את הפנטזיה. כדי לזהות פנטזיה אתה צריך שיהיו סימנים. איזה סימנים אתה רואה שמוכיחים לך שזו פנטזיה? ועוד מבלי לחקור ולבדוק? לי אין סימנים כאלה, ולכן אני לא שולל ''אפשרות אחרת'', ואף רוצה לחקור אפשרויות אחרות. ''המציאות קיימת באופן עצמאי שאינו תלוי לא בתפישה שלנו ולא בקיום שלנו'' אם הקיום והתפישה שלנו ושל כל החי על פני כדור הארץ לא יתקיימו יותר, המציאות הקיימת תמשיך להתקיים? כדור הארץ ימשיך להתקיים? על סמך מה? ''אם כישורי התפישה וההכרה שלנו היו יכולים להתפתח, היינו יכולים לראות הרבה הרבה יותר'' אם כישורי התפישה וההכרה שלך לא יכולים להתפתח, אז על מה הטרחה? לפי הפיזיקה, החומר כן אשליה. כשאתה מסתכל על מאוורר שמסתובב במהירות, אתה משלה את עצמך שאתה רואה דסקית מסתובבת, כי אתה לא רואה את הרווח שבין הלהבים. כשאתה מסתכל על חפץ, הוא נראה לך כך כי אתה לא יכול לראות את תנועת האטומים. כשיורדים לרמת האטומים רואים שאין שם ''כלום'' חוץ מתנועה, אותו כלום שקיים גם מחוץ לחפץ. אשליה מורכבת, מלאכת מחשבת, שכל עוד אתה משתתף פעיל באשליה, אתה נתון להשפעתה, ולכן הסכין היא אשליה וגם המוות הוא אשליה, אבל זה סיפור אחר. אני כותב לך כל זאת, למרות שהבנתי שאתה לא מעוניין להיכנס לעומק העניין ורק רציתי, מבחינתי, לסגור את מה שהתחלתי. הגב לתגובה זו                  בקצרה ובלי הסבר מפורט                 י,    18/12/05 17:58 האפקט של ג'יזס, כולל כל האפקטים שתיארת, כולל כל הנושא המכונה ''תעתועי ראייה'', מעוגן ומוסבר כולו בתוך מה שאנחנו מבינים כ''פיסיולוגיה של הראייה''. זהו האוסף של המנגנונים הפיסיקליים והמנטליים הלוקחים חלק בתהליך הראייה. הם, לפחות בחלקם, מובנים עד כדי כך שניתן לתכנן אשליות כאלה. התכנון יהיה מוצלח לגבי כל האוכלוסיה ללא הבדל דת, גזע, מין וכו'. הגב לתגובה זו                      היי י', מה שלומך היחסי?                     ידיד,    18/12/05 23:51 חושבים עליך :) שבוע שעבר ראיתי בערוץ 8 פרק בסידרה על החושים ובדיוק היה על חוש הראיה, היה מדהים. ממליץ לך לחפש שידור חוזר או הקלטה. מה שאני מדבר עליו, לא סותר את הפיסיולוגיה של הראיה אלא מפרש אותה אחרת. מה שאני מבין כפרשנות המקובלת ובשפה ''גסה'' זה ש''החפץ הנצפה'' נפרד מאיתנו ואנחנו רואים אותו בעזרת המנגנון הפיסיולוגי של הראיה. מה שאני שואל בעקבות ההתנסות שלי זה, במילים אחרות - אם החומר לא באמת קיים ברמה של האטומים, אם אנחנו לא יודעים איך החומר נוצר, אם אנחנו מודעים למנגנון האשליה, אם אנחנו מכירים את תורת הקוונטים, אם אנחנו מכירים את התאוריה ההולוגרפית, אם אנחנו מכירים ידע רוחני ואזוטרי, תורות שונות ומיליוני עדויות לא מדעיות אבל מדברות על אותו דבר, ואם בניסוי שעשיתי קיבלתי את התוצאות שתארתי בתגובה הקודמת, נראה לי יותר הגיוני ההסבר שאנחנו מקרינים בעזרת הפיסיולוגיה של הראיה מאשר מצלמים בעזרתה. לאפשרות שאנחנו מקרינים את המציאות יש השלכות על כל תחומי החיים. ויכול לשנות את החיים. הגב לתגובה זו 6.  ל - 0     ידיד,    16/12/05 00:00 שמחתי מאוד לתגובה שלך, ומסתבר שיש לנו עוד הרבה על מה לדבר :) סוף סוף מישהו שמכיר ומעריך את רייך, שבאופן אישי אני חושב שלא רק שהקדים את זמנו, אלא הקדים, לצערי, גם את זמננו, והכי אני מתפלא איך לא עושים כלום לכל הפחות עם עבודתו המדעית. האם ידוע לך אם יש ספרים שלו בעברית? (על ספר אחד אחר כבר המלצת לי בעבר:), רמז מס' 1) לא מצאתי ולא ברור לי למה לא תרגמו (אם באמת אין). לגבי רפי רוזן (שאני חייב לו 100 שקלים :( ), למרות ההערכה שיש לי אליו, יש משהו בו שמפריע לי, לא יודע להגדיר עד הסוף מה, ואולי גם בגלל שלא הכרתי אותו כל כך, לא למדתי אצלו, אלא אצל תלמיד שלו, שלא בדיוק המשיך את דרכו. כל כך הייתי בטוח שתזהה מי אני, שכשביקשת רמז, קצת הופתעתי עד כדי שלא הייתי בטוח למה אתה מתכוון, אז אם באמת לא זיהית, רמז מס' 2: אם אגלה את שמי (ואין לי בעיה לעשות את זה), זה עלול להיות כהוספת מינוס לפני הסוגריים :). כל הזכויות שמורות לי'. מקווה שהגילוי לא יבאס אותך :). הגב לתגובה זו          בכלל לא. זה בסדר גמור.         0,    16/12/05 03:30 וכן. ידעתי מההתחלה, ואפילו הפקדתי את הניחוש שלי תחת פיקוחו של רואה חשבון בלתי תלוי. בכל זאת, תמיד חשוב להמשיך ולחפש ''אמצעים אחרים'' כדי לבקר את ה''ידיעה הפנימית'' שלנו ולעמת אותה עם המציאות :). למיטב ידיעתי, אף אחד מספריו של רייך לא יצא בעברית, וההצגה המקיפה ביותר של רעיונותיו נמצאת בספר שהוזכר. המדיומית גילה בויום הוציאה חוברת בעברית שמסכמת בקצרה את מהלך חייו ואת עבודתו בראשי פרקים. את ההקדמה לחוברת, ולינק שמאפשר יצירת קשר ובירור פרטים על הזמנה שלה, תמצא בקישור הבא: http://www.helix-network.net/oryada/on-reich.htm הגב לתגובה זו              אני מכיר את החומר הזה, תודה             ידיד,    16/12/05 05:59 בקשר לתרגיל של ג'יזוס סופרסטאר, איך אתה מסביר את התופעה? וגם איך היא קורית? בעקבות הניסוי שעשיתי יש לי כמה רעיונות שרציתי לשתף אותך, אבל יותר מאוחר במשך היום. הגב לתגובה זו 5.  איתך באהבה     תמר ושמעון,    14/12/05 20:31 התודעה הפנימית שלנו משנה את המציאות שאנחנו חיים אנחנו לא נפרדים אלא מחוברים כמו תאומים סיאמים נושמים ביחד מזדהים רגשית, ההשאלה הפיזית של אי הנפרדות היא האויר שסובב אותנו נשאף נכנס ויוצא מתוכנו ואת החיבור הזה איננו חשים וגם את עוצמתו האדירה כל המסה האדירה הזו של תרכובת הגזים המופלאה הזו מעלינו אנחנו מהלכים בתוכה וגבולותיה הן בחלל , את האויר איננו רואים וזה כביכול משחרר או מגביל אותנו אם נפרוס את התודעה שלנו נוכל לראות את היש מבלי שנצטרך לחוות את קיומו בגלל חסרונו, אנחנו שולכים לך המון אור ואהבה והחלל והחשך שאין גבולות לו והכאב הרב שיתגלם כאור ממקומות אנושים חדשים מאהבה וידיעה שאתה לא נפרד הגב לתגובה זו 4.  מתנות קטנות     יהודית,  ראשלצ,    11/12/05 11:33 יכולת הכתיבה שלך וההבעה היא בהחלט מתת טבע ששייכת לסוג המתנות הקטנות שהטבע חונן אותנו בהם ולא תמיד כפי שכתבת אנו מטים את תשומת לבנו אליהם או מודים על כך. אם ''זאת המפרשית שעוזרת לך לחצות את האוקינוס הסוער, שוט בה עד אין סוף, מי יודע מה תגלה בסוף?'' הגב לתגובה זו 3.  יפה מתמיד.     0,    11/12/05 01:24 ומשמח לראות ניצנים של תקווה. כשהניצן בוקע מהגבעול הוא פוצע אותו. לצמיחת הניצן מתלווה כאב יחודי משלה, והגבעול צריך לתת את הסכמתו לכאב הזה, כדי לאפשר את הצמיחה. הגב לתגובה זו 2.  יהי אור     ידיד,    10/12/05 09:29 ''כי האין מופיע לפתע ומחליף את היש, והוא מוחשי ממנו לאין שיעור. ואיך, ובמה, סותמים וממלאים את החור הזה שנפער לפתע בחיים? איך מדליקים שוב את האור שכבה? איך מגששים בחושך אחר המתג?'' י', במאמרים שלך אתה מתאר מחשבות שיש לך לאחר, בעקבות ועל האסון, שמבטאות בעצם נקודת מבט שונה על החיים ומשמעותם, נקודת מבט תלוית אסון. אני מרגיש ממאמריך ומחלק מתגובותיך את הכאב הגדול ואת החיפוש והכמיהה ל''תשובות''. בשאלות שלך בפסקה המצוטטת הנ''ל אתה מניח כמה הנחות שאינן בהכרח נכונות, או שלפחות ראוי לבחון מחדש כמו: שצריך, רצוי או אפשר לסתום ולמלא את ה''חור'', ושבכלל יש באמת חור (למרות שכך אתה מרגיש). שהאור כבה ושאפשר להדליק אותו ע''י איזה ''פטנט מתג''. י', האם אתה מוכן לבחון נקודת מבט שונה? הנחות שונות? ''החור'' מבטא את הרגשת החוסר, חוסר כל כך גדול שאנחנו חווים כחור שחור, ריק, אין. הרגשת החוסר נובעת מתפיסת עולם ומערכת אמונות שבגדול, ממוקדות בעולם החומר, הנגלה לעין, המדיד והמקובל מדעית והגיונית. ומנקודת מבט זו, כשיש לנו משהו ופתאום אין לנו, משמעו בהכרח שהמשהו הזה חסר פיזית ויכול להיות חסר רגשית. מנקודת מבט אחרת, עם הנחות אחרות, אפשר להתייחס לאותו חוסר כאל שינוי במערכת היחסים בינינו לבין מה או מי שחסר. אני מתאר לעצמי שאתה כבר מכיר את ה''תיאוריות'' הללו, ומה שאני מציע זה לבחון אותן מנקודת מבט שונה מזו שבחנת אותן עד היום, פשוט לאמץ באופן זמני את ההנחות ה''חדשות'' ולבדוק עם עצמך אם זה עובד או לא. אם זה מעניין אותך, אשמח לפתח איתך יותר את הנושא. בינתיים, אני רוצה להעלות שאלה ששאלתי אותך כבר בעבר. אם מישהו מוכר, אהוב, נוסע לאוסטרליה לאיזו חווה נידחת ובלי שום יכולת לתקשר איתנו, לכל החיים, הרי שבפועל זה כמו מוות. אבל בכל זאת, עצם הידיעה שלמרות שאנחנו לא בקשר איתו הוא חי, משנה קצת את ההרגשה, אף על פי שעדיין יהיה לנו חור של חוסר ושל געגוע, כך שאפילו אם אותו קרוב ימות בהמשך, כבר לא ישנה לנו כלום אם לא נדע על זה. מבחינתי, המתים עברו למקום אחר (יותר קרוב מאוסטרליה :)), מקום שהחוקים בו שונים, מקום עם נקודת מבט רחבה הרבה יותר ועם תודעה רחבה יותר, ובכל זאת עדיין קיימת דרך לתקשורת בינינו, רק שהיא שונה מזו שלה אנו רגילים. י', יש לנו את הכלי והיכולת להמשיך להיות בקשר עם המתים, לא קשר פיזי ולא קשר דו-סטרי בהכרח, לא קשר שאנחנו המובילים בו, אלא המתים, אבל יש באפשרותנו להכין את עצמנו ולפתח בתוכנו ערוץ קליטה מתאים. אני לא מתכוון לכך ששינוי נקודת המבט קורה בקלות או במהירות (למרות שגם זה אפשרי) ולא שהרגשת החוסר נעלמת, אני מתכוון לזה ששינוי נקודת המבט והתובנות החדשות מקלות מאוד מאוד, ולא הקלה פסיכולוגית של מאמין עיוור שמשלה את עצמו, אלא הקלה שנובעת מרכישת הבנה ותובנה מתוך חוויה וידיעה פנימית. {י} הגב לתגובה זו          למה הכוונה         0,    13/12/05 22:27 בלבדוק עם עצמך אם זה עובד או לא ומה זה אומר רכישת הבנה ותובנה מתוך חוויה וידיעה פנימית ? כשאתה עוסק בסוגים שונים של תקשור, האם אתה לוקח בחשבון את יכולות התעתוע הבלתי מוגבלות של התודעה האנושית ? כשיצא בארה''ב הספר הראשון שמקשר בין אישיות מפוצלת לבין התעללות מינית פולחנית בילדות, שטף את המדינה גל של אנשים בעלי אישיות מעורערת שגילו לפתע, בעידודם הפעיל של המטפלים שלהם, שהם חוו התעללות מינית בילדות מידי הוריהם שהיו חברים בכת השטן. אותה תופעה בדיוק חזרה על עצמה עם התיאורים הראשונים של חטיפות על ידי חוצנים. לא מדובר על מקרה אחד או שניים, אלא על מגיפה בסדרי גודל של היסטריה המונית. כשמקרים כאלה נבחנו ברצינות בכלים רציונאליים, ניתן היה להתחקות תמיד אחר המקורות שהזינו את את החוויות הדימיוניות הללו ושימשו להן חומר גלם. ביניהן עידוד פעיל, גם אם עקיף וסמוי, של המטפל. אם תעמוד מול אדם עם סיגריה שהקצה שלה בוער ולוהט מול עיניו, ואז תצמיד במהירות את הסיגריה אל גב כף היד שלו, הוא יחוש בכאב חד של כוויה. הוא יחוש באותו הכאב בדיוק גם אם בזריזות רבה תהפוך את הסיגריה בדרך, ותצמיד אל כף ידו רק את הפילטר. אם הוא לא ידע על ההיפוך שארע בדרך, ולפעמים גם אם הוא ידע עליו, יופיעו על גב כף היד שלו גם סימני כוויה. החוויה הזו, על אף המוחשיות שלה, היא כולה השלכה של הדימיון שלו, אפילו שהיא מנוגדת לרצונו. כל זה לא בא לשלול את הנחות היסוד שלך, ובוודאי שלא לשלול מי' את ההקלה שהוא ראוי לה, אלא רק לשאול אם יש לך קנה מידה שמאפשר לך להפריד בין תעתועי דימיון למציאות. חוויה בלבד, וידיעה פנימית שאינה מבוקרת באמצעים אחרים, אינה יכולה לשמש כאן קנה מידה כזה, ובשאלה שלי אתה בהחלט יכול להתייחס אליי כאל דוברו, הזמני ביותר, של י', אפילו שהוא לא יאהב בכלל את הדוגמא עם הסיגריה. הגב לתגובה זו              0 יקר, חלק ראשון             ידיד,  גם שלך :),    14/12/05 17:41 ''חוויה בלבד, וידיעה פנימית שאינה מבוקרת באמצעים אחרים, אינה יכולה לשמש כאן קנה מידה כזה'' מסכים, רק השאלה היא למה אתה מתכוון באמצעים אחרים? תראה, כל מה שאתה אומר על הסכנות שבתעתועי התודעה או האשליה הוא נכון וראוי להדגשה, והטלת ספק וחשיבה ביקורתית הכרחית לכל התפתחות אמיתית. אפשר לקרוא להם כלי עזר בתהליך ההתפתחות. אבל כמו עם כל כלי אחר, צריך לדעת להשתמש בו, כי אשליה עצמית יכולה להיות קיימת גם לגבי אופן ובעיקר איכות השימוש בכלי. יש אנשים או שמבחינתם הם אובייקטיביים, בעלי חשיבה ביקורתית וכו', אבל יש פער בין איך הם מפרשים ומבינים את המושגים האלה לבין היכולת האמיתית שלהם לבטא אותה, מה גם שהמושגים האלה יחסיים, ובעלי דרגות שונות של הבנה, הפנמה והוצאה לפועל. כך אתה יכול לפגוש אנשים שמחשיבים עצמם כבעלי חשיבה ביקורתית, ולמעשה, במקרה הטוב הם רק מגרדים את האבק שעל פני השטח של ''הדרגה'' הראשונה של חשיבה כזו, אבל במצב המודעות שבו הם נמצאים, הם בטוחים שהם ''אלופי העולם''. הנושא הזה כל כך רחב וחשוב, ולדעתי ''תוקע'' הרבה מאוד ''מחפשים''. ראוי להקדיש לו יותר מאשר ''תגובה'' במדור, אז קח בחשבון שהתשובה שלי תמציתית, חלקית, ואני לוקח בחשבון, עד כמה שאני יכול, שיש דברים מובנים מאליהם (לך, לכל הפחות). ואם פספסתי אותך, בטח כבר תודיע לי. בכל אופן, לגבי ''אמצעים אחרים'', הגישה שלי היא מבחן התוצאה. האם אפשר להעמיד את הידיעה הפנימית במבחן עקיבות, כלומר האם אותה ידיעה פנימית נכונה ומתקיימת לאורך זמן והתנסויות שונות? האם היא מביאה לתוצאות ''טובות'', יעילות, עומדת במבחן המוסריות הבסיסית? האם במשך הזמן הידיעה הפנימית מתחזקת או נחלשת? (וזה נכון לדעתי גם במצבים של אשליה והונאה עצמית, מפני שאין דרך אחרת מלבד ההתנסות. גם זה שמשלה את עצמו לא יכול להישאר במקום, וחייב לקבל החלטות, ומי שנוטה להשלות את עצמו, יעשה את זה בכל מקרה). אתן לך דוגמה מעצמי. הלכתי ללמוד שיטת טיפול שמבוססת על חישה אנרגטית. כשהלכתי ללמוד היתה בי נטייה להאמין (לא אוהב את המילה להאמין, אבל לא מוצא יותר טובה) שיש ''דבר'' כזה אנרגיות שזורמות בתוך ומחוץ לגוף ושאפשר לראות אותן, להרגישן ולהשפיע עליהן. בנוסף חוויתי על עצמי טיפול מהסוג הזה. הטיפול שחוויתי היה ללא מגע פיזי, ובכל זאת הרגשתי תחושות פיזיות חזקות, ברורות ומוחשיות יותר ממגע פיזי, אפילו עד כאב, כשבסוף הטיפול עוד קיבלתי אבחונים פיזיים ונפשיים שלא היו יכולים להיות ידועים למטפל שפעם ראשונה פגשתי (יותר מאוחר אותו מטפל אבחן אצל אבא שלי סרטן במקום אחר ונוסף על זה שהרופאים אבחנו לפי צילום, דבר שהתברר כנכון לאחר צילום יותר מקיף, ויש עוד דוגמאות). במהלך הלימודים נתגלתה אצלי יכולת חישה אנרגטית, הווה אומר שכשהנחתי את היד מעל גוף של ''מטופל'', הרגשתי תחושות פיזיות בכף היד שלא היו מוכרות לי מקודם. הדבר הראשון שחשבתי היה שאולי נרדמה לי היד או שאני סתם מדמיין, והתחלתי לבדוק ולבחון את התחושה החדשה. הזזתי את היד מעבר למטופל, מעל הרצפה, והתחושה נעלמה, וחזרה שוב כשהחזרתי אותה מעל המטופל. ניסיתי את זה בזמנים שונים, על אנשים שונים, ולא רק שזה חזר על עצמו, אפילו נוספו עוד רבדים ודקויות של ההרגשה החדשה הזו, וגם קיבלתי פידבק מהמטופלים על ההשפעה שהם חוו. יחד עם זאת, עדיין היה בי הספק שאולי אני מדמיין, אולי המטופלים מדמיינים. בהמשך התחלתי גם לראות את האנרגיות, תנועה, צורות וקצת צבעים, ושוב עלה הספק, אולי אני מדמיין? אולי אלו צורות וכתמים בכלל על הקיר, רצפה, שטיח, אולי יש לי לכלוך בעין? לא אלאה אותך בשאר ההתפתחויות, אבל מבחינתי, לאחר יותר מעשר שנים של התנסות עקבית ורציפה שלי ושל מטופלים, אין לי ספק בידיעה הפנימית הזו. הגב לתגובה זו              0יקר, חלק שני             ידיד,    14/12/05 17:40 יחד עם זאת אני תמיד, אבל תמיד, משאיר פתח לאפשרות שאני טועה, כי כבר חוויתי מצב שבו הסתבר לי שטעיתי בגדול לגבי משהו שהייתי בטוח לגביו, ובכל זאת אין דרך טובה אחרת אלא ללכת על פי הידיעה הפנימית, תוך כדי בחינה ביקורתית. עכשיו, כשאותו עולם אנרגיות ודאי מבחינתי, התחלתי לבחון תיאוריות ורעיונות על עולם הרוח, כמו שאומרים, בכלל זה גם לגבי הרעיון על גלגולי נשמות. לא חוויתי עד היום מה שנקרא גלגולים קודמים ואין לי זיכרון מודע לגלגולים כאלו, אבל סך כל החוויות שעברתי עד היום מביאות לי את ההכרה שלכל הפחות, יש קיום לאנרגיה שמחיה את הגוף שלנו גם לאחר כלייתו. החוויה החזקה והמשמעותית ביותר הייתה ביום שאבי נפטר. כמה שעות לאחר ההלוויה ראיתי את מה שאני מחשיב כאנרגיה שלו בצורה ברורה וחד משמעית, נעה בין מקומות שונים (על יד חדר השינה שלו, מעל שתי אחיותיי, מעליי) תוך הרגשה פיזית ורגשית של תקשורת בינינו ועם מסר שקיבלתי ממנו. אני יכול בקלות לתת הסברים אלטרנטיביים למה שקרה, הכוללים צרכים פסיכולוגיים, תעתועים ודמיונות, ויכול להיות שכך הייתי עושה אם מישהו אחר היה מספר לי את הסיפור הזה, אבל מה שקובע לדעתי זה לא מה שאחרים חושבים ואומרים על זה, אלא איך זה משפיע עליי בעולמי הפנימי ואיך זה בא לידי ביטוי גם בעולמי החיצוני. בכלל, אפרופו מבחן התוצאה, לאחר שהולכים כברת דרך, אפשר לבחון את המציאות הפנימית, אושר, שלווה ובריאות, ואת המציאות החיצונית (שכבר כתבתי בעבר שמבטאת את המציאות הפנימית) לאור הרעיונות שהיו בתחילת הדרך, ולראות האם הם בכיוון הרצוי לנו. מה שרציתי להציע ליעקב בעצם, זה לבדוק את האפשרות הזו של חיים לאחר המוות בדרכים חווייתיות, במילים אחרות לא להיצמד לדעה שלו על מה שקורה או לא קורה לאחר המוות, אלא לנסות לאמץ גישות אחרות לצורך בחינה מחדש של גישתו שלו. כוונה כזו יחד עם בחינה מעשית של רעיונות אחרים משלו, יכולה לאשש את גישתו הקודמת או להפריכה. הסיבה המיידית להצעה זו היא לא התקשור עם בנו, אלא הצעתי זאת מפני שהכרה בחיים שלאחר המוות, ועצם הבחינה של הרעיון הזה, יוצרים התחלה של שקט פנימי, מחשבתי ורגשי. הגב לתגובה זו                  ידיד יקר :) תנ/י רמז. אנחנו כמעט                 0,    14/12/05 23:52 כמעט לבד פה, רק המשפחה הקרובה :) ראשית, אמרתי כבר, ואולי זה חמק בתוך השאלות הביקורתיות שלי, שאין להבין מהדברים שלי שאני שולל את הנחות היסוד שלך. כדי להיות מעט פחות מעורפל, אני אומר אפילו שעבורי ההנחות הללו לא רק נכונות, אלא שאני אפילו לוקח אותן למרחקים כאלה, שאם היינו מדברים בגילוי מלא, דווקא אני זה שהיה מוצא את עצמו נלחם להוכיח את ''שפיותו''. כן כן. אפילו מולך :) בחשיבה ביקורתית אמיתית אין שום דבר שגורע מהקסם ומהפלא שבחיים ומניח אטימות רעיונית. להפך. ובוודאי שאני מסכים לחלוטין לגבי הרבה אנשים שבטוחים שהם חושבים בהיגיון ביקורתי ''מדעי'' מבלי להבחין שהנחות היסוד שלהם הן למעשה אמונות ט/תפלות על טבע המציאות וההכרה, וחלק גדול מהמאמצים שלי מופנה כדי להצביע על כך. העניין הוא רק בכך שכשם שניתן לחקור, ואז ליצור בצורה מכוונת אשליות חושיות, כך ניתן גם לחקור את הנסיבות והחוקיות שיוצרים אשליות פסיכולוגיות ורוחניות, וגם אותן ניתן ליצור בצורה מכוונת ומודעת, ממש כפי שאפשר גם ליפול להן קורבן מבלי להיות מודע לכך. ממליץ לך מאוד לחזור לדף הבית של המדור ולנסות שם את התרגיל עם ג'יזוס סופרסטאר. זו דוגמא לניסוי שבכל פעם שחוזרים עליו בתנאים שהכרחיים לקיומו, מקבלים את אותה התוצאה החוויתית. אני אהיה עוד פחות כללי מפני שאני יודע על מה אתה מדבר. אני מעפעף מדופלם :) ואני אפילו ממליץ ליעקב, כמו לכולם, לקרוא את ה''חוש השביעי והמציאות שמעבר'' של רפי רוזן. אבל רק כמקדם של פתיחות מחשבתית או כמבוא לתפיסתו המרתקת של וילהלם רייך על הפסיכולוגיה האנושית, ולא כהוכחה למשהו. בספר הראשון הזה הוא עוד חשב בביקורתיות, ועשה הפרדה מוחלטת בין עובדות, הרגלי חשיבה, מסקנות, והשערות. לצערי, בהמשך הוא איבד לחלוטין את היכולת לעשות את ההבחנות הללו. אני אישית הייתי עד למספר רב של מקרים שבהם התקיימו כל התנאים והחוקים ההכרחיים ליצירת אשליות תפישתיות, פסיכולוגיות, רוחניות, גופניות ואנרגטיות במסגרת האבחונים שלו, והסדנאות שלו לתלמידים ולמטפלים. גם ברמת הפרשנות יש אצלו טעות יסודית שהפכה לאמונה מוצקה. כשם שהמדע המקובל עושה את הטעות שבהנחה שחומר יכול ליצור חיים מעצמו, ולא מבין שחיים יכולים לנבוע רק מחיים (בעבר מדענים ''הוכיחו'' כיצד תולעים יכולים להיווצר מעצמן מבוץ שהיה כלוא בתנאים מבודדים :)), כך גם אצלו יש טעות דומה בכך שהוא מייחס את התודעה האנושית לכוח החיים. חומר, חיים, ותודעה, הם שלושה אלמנטים שונים לחלוטין של קיום שמתמזגים ליחידה אחת באדם החי. בהכללה (יש גם יוצאי דופן) כשהאדם כבר אינו חי, לתודעה שלו אין כבר את אותו הקשר עם כוח החיים שלו, וכשמניחים שכשעוסקים בכוח החיים שלו יוצרים קשר גם עם התודעה, נקלעים לאשליה מסוכנת. רבים לא רואים את הצורך בחקירה מדויקת בתחום הזה ואת הסכנות שבו וחבל. אבל מה שאולי מאחד בינינו זו העובדה שאני חושב שחשיבה ששוללת את התופעות הללו לחלוטין, מסוכנת בסופו של דבר יותר מחשיבה שמקבלת אותן, אבל טועה בפרשנות של החוויות וההתנסויות הללו. בכל מקרה, הכיוון הכללי של הטיעונים שלך כאן, כמו גם המטרה שלהם, מקובלים עליי לחלוטין ואני מחזק את ידיך. עכשיו תנ/' רמז :). הגב לתגובה זו                      לידיד. תוספת והבהרה. המשפט:                     0,    15/12/05 02:39 ''ממליץ לך מאוד לחזור לדף הבית של המדור ולנסות שם את התרגיל עם ג'יזוס סופרסטאר. זו דוגמא לניסוי שבכל פעם שחוזרים עליו בתנאים שהכרחיים לקיומו, מקבלים את אותה התוצאה החוויתית''. היה אמור להסתיים במילים: ''ויחד עם זאת, ברור לנו מעל לכל ספק שעל אף שכולנו, מקבלים פעם אחר פעם את אותן התוצאות, מדובר באשליה מוחלטת''. הגב לתגובה זו                  ידיד יקר                 י,    14/12/05 20:05 קצת קשה לי להכנס עכשיו לדיונים ארוכים, לכן אומר בקצרה שאני די מסכים עם הגישה שלך. הדעות שלי אמנם די מוצקות, אך אני נוטה לחשוב שאני זה שיוצר אותן ולא להיפך. כולנו מסכימים שהכרה בחיים שלאחר המוות מספקת הקלה רבה, וסיבה זאת לבדה כבר מספיקה להפוך אותי לחשדן. בכל זאת, בעיקר, אבל לא רק, כעת, אני מנסה תמיד להקשיב, לחפש ולבדוק. המקום בו אני נמצא כעת, מבחינת ההשקפות שלי, הוא בין היתר תוצאה של תהליך כזה. ספר עוד, או תן קישור, או שלך דואר. אני תמיד מקשיב. מכל מקום, אני נתקל ונחשף לכל כך הרבה ''פתרונות'', שאני נאלץ להפעיל מעין ''שיקול דעת'' ראשוני, ולסנן את הדברים. אחרת אני עתיד לקרוס תחת הר של גישות. דבר אחרון, כשהצעת לי ''לבדוק את האפשרות הזו של חיים לאחר המוות בדרכים חווייתיות'' אני מקווה שלא התכוונת כפשוטו...:) הגב לתגובה זו                      לי'. הניסוי החוויתי כפשוטו,                     0,    15/12/05 01:01 הוא מחקר שכולנו עתידים בסופו של דבר לבצע, וכמו כל מחקר, חשוב ביותר שכנגיע לביצוע המעשי, לא נבסס אותו על הנחות מוטעות, שכפי שאמרתי לך בעבר, עשויות בהחלט להטות את תוצאותיו :) הגב לתגובה זו 1.  למה יש סבל?     גליה פ.,    09/12/05 13:09 אני הגעתי למסקנה שהאדם נפגע לפעמים במקום הכואב ביותר משום שזהו המקום שבו הוא לומד הכי הרבה. זהו בעצם מצב של הארה, להיות שם בלי יכולת להימלט. הגב לתגובה זו          בואי רק נחליף את הסדר         י,    18/12/05 18:03 אדם לומד הכי הרבה במקום הכואב ביותר. כלומר הלימוד הזה, ואולי ההארה, הם אולי התוצאה אך לא הסיבה. אכן, מה שקרה לעמר הוציא הרבה הרבה ולא רק ממני. הוציא הרבה טוב ואהבה ותשומת לב מכל מי שנגע. בכל זאת, אני הייתי מוותר על השיעור הזה, ועל הרבה הרבה יותר. הגב לתגובה זו