שלום! אני יודע שהמאמר נכתב ל-פני זמן מה. אבל רק שתדע שהסכיזופרניה אינה קיימת באמת. הסכיזופרניה היא הראי של המציאות האמיתית. עייני האמת. היא מאפשרת לראות את הדברים אשר נסתרים לבני אדם! היא מאפשרת לנוע בין כמה וכמה מימידי מציאות שונים. המחשבות שלך, הם לא מחלה. נפשך פשוט מסוגלת לנוע בכמה מימידים וזה מתנה ולא מחלה. תאמי או לא אבל אתה יכול לפתח כוחות על חושיים, אם רק תרצה בכך, ותניע את ''הסכיזופרניה '' לכיוון הנכון. אני הצלחתי!!!!!!!!

הגב לתגובה זו

זר לא יבין זאת למרות הכתבה מי שחווה אותה יודע בידיוק מה זה . רק לפני שבוע אושפזתי עקב מצב פסיכוטי עם רמיסיה ולא הייתי רחוק מלעשות מעשה כך לפחות אמרו לי אני לא זוכר זאת. אז חבל שאין הרבה ידע ומידע על כל החולים שחולים בסכיזופרניה.

הגב לתגובה זו

וכמה שיותר מהר

הגב לתגובה זו

כל מה שעדי עובר נשמע מאוד מוכר - גם לי היו חלומות בהקיץ כאלו. אני מניח שהדרך היחידה שיכולתי להתמודד איתם היתה ב compartmentalisation שלהם - פשוט לסגור כל חלום או התקף או איך שאתם רוצים לקרוא לזה בחדר קטן בראש. זה לא כל כך בריא - לפעמים זה רק גורם להם לחזור - אבל כשאני חווה את זה בפעם השניה והשלישית זה לא כל כך מפחיד.

הגב לתגובה זו

ועל כך תעיד הסטטיסטיקה בעוד כמה עשרות שנים,כאשר אחוז ''הסכיזופרנים'' יהפוך לאחוז דומיננטי יותר בכלל האוכלוסיה. בעידן שבו כל אנשי הרוח וההתנהגות מכריזים כי הדיכאון הוא מגיפה,לא יאחרו להגיע תופעות הלוואי בהיכפים המוניים,והמירקם החברתי ישנה פנים. צרכיו של הפרט יעלו שוב לסדר היום.

הגב לתגובה זו

שעברה התקף פסיכוטי, מחשבות שווא. בהתחלה זה מאוד הבהיל אותי. מבחורה אינטיליגנטית וצלולה היא הפכה מול עיני לפרק מ''תיקים באפלה'' או ''אזור הדמדומים''. אנשים שעוקבים אחריה, ברחוב, בעבודה, דרך מסך הטלויזיה. מצוטטים לה בטלפון, שותלים מכשירי האזנה אצל רופא השיניים. חבריה קושרים קשרים נגדה. חיבורי תמונות מהעבר להווה לעתיד. סלבדור דאלי. מההתקף הראשון הבריאה אחרי שנה. באופן די חשוד, הוא הופיע אחרי משבר אהבה נכזבת ברמות קשות. ההתקף השני, לפני כחצי שנה, עבר אחרי חודש. בלי כדורים, בלי כלום. לפני כשנה התגורר בבניין שלי דייר מקסים שסבל מהלם קרב וסכיזופרניה ודרכו התוודעתי למחלה האכזריתה זו לראשונה. הוא ביקש ממני לא לברוח מחברתי, אלא לקבל אותה, להקשיב לה, לנסות להבין. '' רק תני לי אהבה ואני אסתדר''. אוקי.

הגב לתגובה זו

במקרה של עדי יש קשר חזק רעיונות רוחניים של: אני לא כלום ואני הוא הכל ואני הוא אלוהים ויש לי כוח להשפיע על המציאות. איפה מתחיל השיגעון? קשה לי להצביע בדיוק. אבל מהמאמר אני למדה שכדורים ושיחות פסיכולוגיות הן לא התרופה. אולי רצוי להאיר את תשומת הלב להיגיון מסויים בתוך השיגעון ורק למצוא את הפרופורציות בין המציאות לרעיונות שעולים. ולהפחית את מידת הסבל ולא את מידת השיגעון.

הגב לתגובה זו

איך מישהו יכול להבחין האם הוא מתקשר עם ישויות (כמו שהיום עושים רבים), או שהוא רק שומע בראש את קולות המחלה שלו.

הגב לתגובה זו

סביבתיים בלבד. עיקר הבעיה היא אורגאנית. ישנו שיבוש כימי במוח עם מרכיב גנטי משמעותי

הגב לתגובה זו

ההתמודדות שלך קשה באופן בלתי אנושי כמעט אבל אתה מצליח בה בכל יום יום. התרופות הפסיכיאטריות הולכות ומשתפרות וגם תהליך ההתבגרות תורם לחוזק לעמוד במחלה. עשית דרך ארוכה להגיע למצבך כיום - כעצמאי בהוסטל. אני מאחל לך עוד הרבה הצלחות בהמשך הדרך - תהיה אמיץ ונסה לא לתת להתפרצויות המחלה לשבור אותך.

הגב לתגובה זו

מדהים לראות את הדמיון בין מחלות נפש לבין תיאורים של חוויות רוחניות . חוויה שבה אין 'אני' נחשבת במסורות הרוח כשחרור, וכאן אדם מתאר שחשב שהוא לא קיים ושלא תפס את זה - כאילו הוא הבין זאת בעצמו, ונשאר בפחד במחשבה. כמו שחרור אבל עם השארות של פחד -אישי- שלא ייתן שחרור בנוכחותו.

הגב לתגובה זו

אולי את יודעת אם צריכים שם מדריכים או מטפלים? כתבה מרתקת. הזדהיתי עם יותר מדי דברים.

הגב לתגובה זו

כמה סבל..

הגב לתגובה זו

אפשר בהחלט לדמיין. אני מניח שרובנו עוברים ''התקפים קלים'' שכאלה שעוברים אחרי כמה שניות או כמה דקות. לא נשמע נעים לחיות בתוך התקף שכזה.. רק בריאות!

הגב לתגובה זו

צפוי שב'מעריב' לא תהיה כל מילת ביקורת על שלילת החירות וראיית האדם כמוצר ביולוגי פגום שחובה ל''תקנו'' בכפיה. לפני כחודש פורסמה בobserver הבריטי כתבה על קמפיין אקטיביסטים בנושא אוטיזים. שימי לב שחר שילוח לאמירות: ''ריפוי הוא אקט של שנאה'' ו''אוטיסטים מבקשים שאנשים יעריכו אותם ולא שיתיחסו אליהם כסחורה פגומה שזקוקה לתיקון''. 'Autism isn't something a person has or a ''shell'' that a person is trapped inside,' says Jim. 'Autism is a way of being. It is pervasive. It colours every experience, every sensation, perception, thought. So when parents say, ''I wish my child did not have autism,'' what they are really saying is: ''I wish the autistic child I have did not exist.'' Time and again at Autscape, I heard variations on this refrain that autistic people want to be valued, not to be regarded as damaged goods that need to be fixed. 'Activist and autist' Ralph Smith has made a series of posters showing the face of a person with autism and, beneath, the line: 'We are autistic adults.' Each has a different slogan across the middle. One reads: 'Cure is an act of hatred.' Another says: 'Martin cured himself. We miss him.' http://observer.guardian.co.uk/magazine/story/0,11913,1639392,00.html

הגב לתגובה זו

להפריד בין מציאות לדמיון. ההבדל הוא, כמו בכל דבר אחר, במינון.

הגב לתגובה זו

חוסר היכולת הזאת להפריד בין מציאות לדמיון, להיות נשלט ע''י הדמיונות האלו- נשמע לי פשוט קשה מאוד. שתהיה לכולם אחלמה מהירה, והלוואי שתמצא תרופת פלא שתמנע התקפים כאלו בעתיד ותקל על החולים.

הגב לתגובה זו