תגובות עד כה: 100 תגובות, ב- 15 דיונים. הוסף תגובה 15.  אלוהות     אורי,  גליל,    28/01/06 15:21 מתן שם לישות הזו - אלוהות, ועוד יותר, מתן מין - זכר ודימויו לאדם בתכונות אופי (נקמות, רחום וחנון, מלא רחמים, צבאות, נקם ושילם ועוד) כל אלה רק מצביעים על קוצר ידו ומחשבתו של בן אנוש להבין את מה שלא ניתן להבנה. התיחסות לאלוהות בשם, בתכונות אופי ובדימויים היא זילות המושג עצמו. (ודוברי ה''דת'' הם הראשונים בעשיה מחפירה זו. הביטו הנלוז ''בעזרת השם'' המצוי בשפות רבות רק מוכיח שבמקום שאנו, בני האנוש, ננסה להרקיע - אנו מורידית את האלוהות אל הגשמי והנתפס. האלוהות היא שם זמני, מושאל, מייצג את מה שלעולם לא נבין. אם נבין שאנחנו גרגר קטן במרחב לא ידוע הנע בכיוון לא ידוע והשייך ליקום לא ידוע ונחכים להבין שכל המדע כולו אינו מבין אלא את קצה קצהו של מי שאנחנו - או אז נתיחס לאלוהות (שם זמני) בשקט ובצנעה הראויה למושג בלתי נתפס זה. הגב לתגובה זו 14.  שלום מאיה...גם פה השמש....     בועז@לב,  ת.א.,    06/11/05 12:04 א. הדבר היחיד המשותף בין דיאלקטי ודיאלוג הוא ה''דיא'' שהוא ביוונית שתיים.''לקסי'' ביוונית זאת מילה. מונו ביוונית זה לבד.כך שמונולוג בא מול דיאלוג כאשר לוג הוא ביוונית.....נכון.(את כל זה את כבר יודעת) אני משוויץ כי אני אוהב את יוון ולומד יוונית באוניברסיטה..יאסו!! אז זה לא מאותו שורש כמו שפרוקטולוג וסוציולוג אנים מאותו שורש למרות הלוג המשותף. השרירותיות איננה מול המציאות אלא מול ההתהוות של מציאות מקבילה לא פחות רלוונטית של האחר. וכל התהוות כזאת, אם נדע לקבלה ,רק יכולה להעשיר את עולמנו. היא נובעת ממקומות שאין לנו סיכוי להגיע אליהם אלא באמצעות דיאלוג הפותח צוהר לעולמו של האחר ולא סוגר אותו. זאת זכות גדולה להציץ בעולמו הרוחני של האחר ,וב''מציאות'' שלו.אנחנו חיבים לנהוג ברגישות ובאהבה על מנת לזכות בזכות הזאת. לכל אחד יש עולם עשיר משלו להציע לנו ולעולמות האלה יש לנו גישה רק ממקום אוהב, ונקי,מקבל ולא מקובע . הגב לתגובה זו          סוף סוף הסכמתי איתך ...  ל"ת          שי,  תל-אביב,    06/11/05 18:01 הגב לתגובה זו              העונג וה''כבוד'' גם שלי.             בועז@לב,  ת.א.,    07/11/05 08:18 אבל האמת היא שההנאה איננה נובעת דווקא מהסכמה. אלא מעצם הפגישה עם הכתיבה שלך שמעבירה לי מעט ממה שאתה חושב או מרגיש או כל דבר אחר שקשור בך,כבן אנוש אחר,הרואה אחרת ממני. אנשים הם למעשה ספרייה ענקית. הגב לתגובה זו                  מי כתב את הספרים?                 שי,  תל-אביב,    07/11/05 17:49 אם כולם ספרים, זה אומר שיש להם משהו משותף! משהו משותף מראה על כוונת מחבר. אם נלמד ''ספרות'' נוכל להבין משהו על ה''מחבר'' (לפחות את מה שהוא ניסה להעביר דרך הספרים). כמה שנקרא יותר ספרים כך נבין יותר, נדע יותר - ידיעה שהיא הכרתית, לא שכלית. וכך, אולי, יבין כל אחד יותר את הסיפור שלו. בתקווה! הגב לתגובה זו 13.  לשי מתל אביב המשך לדיון 11     בועז@לב,  ת.א.,    06/11/05 08:08 למילה שקר יש קונוטציה של כוונה,אז אני מעדיף לומר שלקביעה הזאת היא עוד קביעה מחייבת את מי שקובע,...וודאי. המציאות איננה פרטנר באמת. המציאות ברגע שהיא ''פגשה'' מוח אנושי היא איננה עצמה כבר. וכאן כל המרתק בהיסטוריה או תרבויות האנוש. תלוי באיזה ידע מדובר.אם בידע שבעולם סביב האדם יש בהחלט רכישה,של ידע במשך הזמן ,למרות שיש כאלה שחולקים על כך וקובעים שככל שאנחנו רוכשים יותר ידע אנחנו יודעים פחות.זה אגב נכון מאד מה שיודעים עמים פרימיטיבים ,על סביבתם ועל ניהול חייהם ,אנחנו כבר מזמן שכחנו.המודרניזציה השכיחה מאיתנו את הידע הרלוונטי לחיינו. אבל בכל הקשור לידע של האדם על עצמו ועל העולם הרוחני שלו 0 ,לא התקדמנו בכלום. שמת לב שמן הזמן העתיק עד להוגה דעות של היום כולם מתעסקים באותן שאלות בדיוק. האדם מאז שהוא עוסק בסוגיות על מהות חייו הרוחניים לא התקדם בכלום.ועדיין אין לו תשובות. הקביעות ה''חכמות''של היום מחווירות מול חוכמת זקני הדור.וזה בגלל שאין אמת רוחנית ,יש רק התכוונויות וחוויות ,שהן אישיות ולא ניתנות להעברה . אנחנו ממציאים את גלגל החיפוש הפרטי שלנו כל פעם מחדש .אין בחיפוש הזה כלום שאפשר ללמד או לקבוע כאמת, מציאות, עובדות או היסטוריה.וגם הקביעה הזאת איננה אמת,אלא תרגום אישי של ניסיוני וה''ידע'' שלי בלבד. וזה אמור גם למנוע שיפוטיות ,כי הכלים השיפוטיים שלנו, לגבי האחרים ,הם או יחסיים או לא קיימים בכלל. הגב לתגובה זו          לא התקדמנו בכלום         שי,  תל-אביב,    06/11/05 09:04 אני מסכים איתך לחלוטין (לפחות מנקודת מבטך ממרחק 80 שנות חייך ו-20 האנשים השונים שאת מייצגת בארצות הנכר) - זו היתה גם הרגשתי כשפגשתי בקרישנמורטי - לא התקדמנו בכלום! האדם הנשען על תבונתו ושכלו האנושיים, לא מסוגל ולא יהיה מסוגל להבין את המהות שבתוכה הוא חי. החיים גדולים יותר מהאדם. דרוש אומץ לעסוק במה שגדול מאיתנו. אומץ גדול לא פחות נדרש למצוא את הגודל הזה בתוכנו. שהרי אנחנו חיים! החיים זורמים ופועלים בתוכנו ומעל השכל האנושי קיימת מחשבה יסודית ועליונה יותר שהיא מחשבת החים עצמם. השכל הוא מעין מסננת ורובנו מעדיפים לא לזכור את מה שמעליו ולא לחפור לעומק, בעיקר מן הסיבה שיתכן ונגלה דברים חדשים על העולם ועל עצמנו. לאור העובדה שמדובר בעולם הרוחני שלנו, לא נוכל להתחמק מהידיעה (שאינו ידיעה שכלית) וניכנס לקונפליקט עם הידיעה הקודמת. קונפליקט זה יגרור שינויים ואנחנו לא אוהבים להשתנות. הבעיה היא שהשינוי הוא בכיוון של האמת, הסובייקטיבית או האובייקטיבית. העולם המערבי מפחד מהאמת. הוא לא רוצה להשתנות. זה יקלקל לו את הפרנסה ... העולם המזרחי בטוח באמת יותר מדי. הוא לא יכול להשתנות כי הוא מקובע במסגרות הרוחניות הרדודות שיצר לעצמו. העולם הרוחני הגדול מתחיל איפה שקרישנמורטי מפסיק . ''לא התקדמנו'' רלוונטי רק למי שלא מתקדם. העולם המתקדם בדרך כלל לא מתחשב בו. הגב לתגובה זו              היסתמכות על השכל..             בועז@לב,  ת.א.,    06/11/05 11:44 ועל מה אתה מסתמך על מנת לכתוב את כל זה ,אם לא על תבונתך ושכלך האנושיים. המהות שבתוכה אתה חיי זה אתה והשתקפותך במעשיך ובבחירותיך.ולקיחת אחריות עליהם (לא פחות חשוב) אין מהות רלוונטית אחרת. אם זה גדול מאיתנו איך נעסוק בו. מהם הכלים שיאפשרו לנו לעסוק בגדול מאיתנו? אם הגודל הזה בתוכנו הוא כבר לא גדול מאיתנו ,ואנחנו במילכוד . אם יש גדול מאיתנו לא ניתן לנו במוגבלותנו להבין אותו ואם אנחנו מבינים אותו הוא כבר לא גדול מאיתנו. מחשבת החיים עצמם היא מה ? מי חושב אותה?או שזו מחשבה לא ''חשיבתית'' איך נחפור לעומק אם שכלנו מונע מאיתנו להיות מודע לאותו עומק?ואם אנחנו מודעים זה לא בזכות שכלנו? ואם לא נחפור לא ניכנס לקונפליקט? אז אולי עדיף. כל שינוי הוא לכוון האמת? מה זאת אמת אוביקטיבית .? האם ההשתנות היא עניין של רצון.או הכרח ,מובנה. איך אתה מזהה ''התקדמות''.בשפה מערבית או מזרחית. הרבה מילים שפירושן כל כך אישי ופרטי שקשה להאמין שאפשר לבנות עליהן ''אמת''. אפשר להשתמש בהן כבסיס להמון תהיות ושאלות.וודאי לא אמיתות. ובכלל אם נגיע ל''אמת'' כל הכיף יעלם,בכל אמת בנוי הספק הבא.וזה כל תפקידה של האהבה המאפשרת לנו להבחין ביופי שבזה. הגב לתגובה זו                  מחשבה לא חשיבתית                 שי,  תל-אביב,    06/11/05 15:05 הקביעה שחוץ מהמהות הסובייקטיבית אין מהות רלוונטית אחרת מונעת מאלה החושבים כך להגיע אל אותה מהות אובייקטיבית שבתוכה נוצר הסובייקטיבי. עצם העובדה שהתהליכים הסובייקטיבים שווים אולם תוצאותיהם שונות מעידה על שורש אחד (יהיו שיטענו לצירוף מקרים של הבריאה) לתהליכים אלה. מובן שחלק מהקביעות מבוסס על הגדרות שניתן להסכים עליהן או לא. את/ה קורא/ת כרגע את תגובתי. זו עובדה מציאותית אמיתית. אם גם עובדה זו נתונה במחלוקת, כי אז ישאר החולק במחלקתו הפרטית והמופרדת וימשיך העולם המחובר בדרכו הכוללת. אם אכן נסכים כי העובדות משותפות (כפוף להגדרות אותן יש להגדיר יחד) כי אז ישנן אמיתות אובייקטיביות במציאות. גם עצם החשיבה שלנו היא עובדה קיימת. אם אנחנו מפקפקים בחשיבה, כי אז נשאלת השאלה ''מה מפקפק?'' - האם הפקפוק מפקפק בעצמו? אני מאמין שגם לך זה נשמע מגוחך. התכתבות מעין זו יכולה להצמיח משהו חדש אם יש נסיון של קבלה וחיבור של הצדדים המתקשרים. זו למעשה משמעות האהבה, שגם היא זקוקה להגדרה, כמובן, בשל היותה אחד המושגים היותר סובייקטיביים עלי אדמות ... הגב לתגובה זו 12.  דור דפוק של מציאות וירטואלית     בועז@לב,  מסר אחרון,    04/11/05 11:36 לא קוראים לי בועז ,אנחנו בכלל לא בארץ ,אני אישית מתקרבת לגיל שמונים.במשרד עובדים כ20 איש ,כולם עסוקים בלפרוק מתח (העבודה שלנו מאד מלחיצה) במדור הזה. אתם חוזרים וחובטים בדמות שהיא למעשה 20 איש שונים. משעשע. אנחנו נמשיך להשתתף ,רק מה, אולי נוציא את בועז@לב מן המחזור. נבדוק דמות אחרת במפגש המנהלים הבא. הגב לתגובה זו          פספסת         מאיה,    04/11/05 15:23 את הנקודה - דווקא השיח במדיום הוירטואלי פותחת דלתות שאינן מבחינות בהופעה חיצונית, מוצא, מין, גיל וכו - וזה כל היופי. זאת מעיבר לנקודה שאנשים ממקומות שונים בעולם יכולים ליצור גשר של הבנה שהוא מעבר לנקודת מוצא צרה ומקומית אז לעשות מזה צחוק זה סתם למה מה זה משנה אם אתה בעז או יהודית בן 35 או 87? מה שמעניין זה מה אתה אומר (או לא) ולא מי הדובר יש גם כמה ייתרונות לקידמה...יתורונת שמשנים את האופן בה האנושות חושבת ומרגישה (טוב אני כבר רואה התקפה בדרך) הגב לתגובה זו          מישהו עובד עליכם.עדיין אוהב  ל"ת          בועז@לב,  ת.א.,    04/11/05 12:51 הגב לתגובה זו          כאילו כזה         יוסי מ.,  קיסריה,    04/11/05 12:49 אנו חיים בתקופה של 'כאילו כזה','בערך' וזאפינג שלא מקלים על ראיית המציאות כפי שהיא. אבל גם זה חלק מהמציאות. הגב לתגובה זו 11.  למאיה     בועז@לב,  ת.א.,    04/11/05 08:49 שמת לב להבדלים בין התגובות שלך??היה כיף לקרוא אותך .ובאמת בלי שמץ של ציניות.ואת יודעת למה כי הפעם (כך הרגשתי) היתה בך נימבה של יחס ,מעבר למה שכתבת יש בתגובות האחרונות שלך נוכחות אנושית שהייתה חסרה (לי בכל אופן). דעות הן בעיתיות בהקשר לתקשורת בין אנשים. לא פעם אפשר לראות קרבות די מכוערים בין אנשים המשוכנעים שהם, הם, מחזיקים באמת המוחלטת. ולומר לך את האמת (למרות שאולי מתרשמים אחרת) אני ממש לא חושב שיש בי אפילו אחת כזאת כזאת .כחסידו (ולא תלמידו) של קרישנמורטי . והוא אמר בשיחה משהו שמלווה אותי בכל חילופי דברים עם אנשים . ''כל דעה נולדת עם האנטי דעה שלה ''. ''כל רעיון ניתן לסתירה על ידי רעיון נגדי לא פחות ''נכון'' . (וזה ניכר בכל ההיסטוריה האנושית השרירותיות של האידאולוגיות לדוגמא) אישית אני רק מנסה לקרוא וללמוד על הרעיונות של אחרים, כי זה פשוט מעניין אותי לקרוא מה שאחרים חושבים.להסכים או לא? זה מישני. שפה יפה והברקות הן תמיד חוויה נעימה. המוח ,למרות מה שמנסים לומר לנו רבים, הוא כלי שמזמן לנו הרבה סיפוק ,ברמות שונות של הנאה,אבל רק אם מאחורי הדברים אפשר לחוש את האדם ולא רק את הדעה שלו .ובלי שהתוקפנות והדווקאיות ישתלטו על השיח. (מה שקורה לעתים די קרובות לצערי במדור הזה) בין כל התגובות המתלהמות והקנטרניות אפשר בהחלט להנות מדברי טעם של אנשים שבשבילם גם שיחה וירטואלית היא כיף. בקשר לשגיאות ..פשוט לא מבינים מה כתוב . אני משוכנע שאת יכולה להבדיל בין ארגומנט מציע מסלול מחשבה ,ומדרבן, דיון לבין קביעה שמקבעת עמדה וסוגרת דיאלוג. ובחירת השפה והסגנון מאד יכולים לעזור לפתיחות . את יודעת מה ? אני חושב שבתי הספר ,דווקא בארץ שלנו שהויכוח הוא ספורט לאומי חביב ומפרה,רצוי להקנות לתלמידים כלים לניהול דו שיח .כאשר הדגש הוא על ה''דו''. יש לדו שיח שפה מיוחדת משלו ,בפרט דו שיח בכתב , כאשר האינטונציות והבעות הפנים חסרות.ואני חש ברבים מן הטוקבקים שזה חסר, היכולת הזאת לשוחח בלי לנסות להעליב ובלי ירידות,מעייפות וסרות טעם. ואלה שנותנים ציונים לאחרים אלה אהובים עליי במיוחד. תודה הגב לתגובה זו          חן חן         מאיה,    04/11/05 15:10 ואם הייתם (כל אנשי המשרד שלך:-) מכירים אותי ךא היית בכלל מציע מלכתחילה שאני תוקפנית או דוגמטית אבל ניחא בלי קשר - בתור אחת שמלמדת פדגוגיקה דיאלוגוית לאנשי חינוך (ולילדים) - גרמת לי לחשוב ולעשות רפקלסיה על המהלך האישי שלי בכל מה שהתרחש כאן, ואפילו אם זה הדבר היחיד שקרה לי (וזה לא) אז כבר תודה אני מסכימה שהאופן בה אנו מגישים את עמדתינו הוא זה ש''קובע'' האם ייפתח דיאלוג או לא, מה שאני מגדירה בכתיבה שלי כ''attitutde prior entering the dialogue'' , וזה מצחיק שאני מזהה את המקומות האלה בקרב הסטודנטי שלי שכאשר אני עושה זאת אני צריכה מישהו חיצוני לעורר אותי (מצד שני זה טבעי לגמרי...אם חושבים על זה - בגלל זה אני משתתפים בדיאלוג...) מצד שני - האופן בה הצגת את האמירה על האלוהות כאילו באופן שהוא יותר פתוח לשיח - אני לא ממש מזהה הבדל - אבל זה זניח - הלקח התקבל, תודה! הערה אחרונה - דווקא בגלל שרעיונות מתפתחים באופן דיאלקטי (ממש מאותו שורש יווני של דיאלוג, למרות ההבדלים שלוינס ואחרים מציעים), רעיונות אינם שרירותיים, דווקא מכיוון שהם תמיד מבוססים על מה שקדם להם על ידי רקונסטרוקציה (סליחה, אני לא מנסה להרגיז) והתאמה למציאות המתהווה (והלא מציאות מעצם הגדרתה (הדיאלקטית) היא תמיד בהתהוות - טוב עכשיו אני בטוחה שכולם ייקפצו עלי שמה פתאום מציאות היא דבר קבוע, ומה את מציגה את הדעה שלך כאילו היא הנכונה, אז אני לא ועמכם הסליחה ובעז (או מה שלא תהיו) צודק - לפעמים יש פה כאלה התלהמויות ותקופנויות שזה כבר לא מצחיק אלא ממש מדכא (לא אישית אלא כרעיון) שיהיה יום מקסים (בצד הזה של האטלנטי רק מתחיל לו היום) הגב לתגובה זו          ההיסטוריה של האידיאולוגיות         שי,  תל-אביב,    04/11/05 12:01 האם ההיסטוריה האנשוית של האידיאולוגיות היא אכן שרירותית? מה יכולתו של האדם המוגבל וה''אידיאולוג'' לנסות בכלל להמציא אידיאה עולמית כוללת? האם כאשר נוצר חוגו הרעיוני של קרישנמורטי לא נוצר גם האנשי-קרישנמורטי בעת ובעונה אחת (ככל הזכור לי, גם קרישנמורטי עצמו עזב את התיאוסופים שגדלו אותו להיות מנהיגם הרוחני)? האם ישנה אמת של המציאות, שהיא מעל כל אמת אנשוית ''שרירותית''? אם כן, נראה שכל האמיתות השרירותיות האנושיות הן הפועלות לשינוי המציאות בהתאם לאידיאה האלהית העליונה (ושוב חוזרים ליחס אל האלהות) ... shshai@hotmail.com הגב לתגובה זו              אידאולוגיות אכן שרירותיות             בועז@לב,  ת.א.,    04/11/05 13:01 למה לנסח אידיאה עולמית כוללת? אין חוג רעיוני לקרישנמורטי (אלא של אלה שהם מטעם עצמם) הוא עזב כי הוא לא חשב שיש כזה דבר, מנהיג רוחני. אין אמת של מציאות .אבל אפשר שכל האמיתות יחיו ביחד בשלום ובהרמוניה. ולזה לא זקוקים לאלוהים, זקוקים לכבוד הדדי ולהבנה שאין אמת מוחלטת, אלא רק בני אדם שמבטאים אחרת את אמונותיהם. וזה יופיו של העולם שבו אנחנו חיים. כל האידאולוגיות או הדתות שניסו בשמן להוביל את העולם בדרך אחת ואחידה נכשלו. וגם ימשיכו להיכשל.כי האדם נולד חופשי מאמיתות מוחלטות ומורים של אותן אמיתות. הגב לתגובה זו                  אין אמת של מציאות                 שי,  תל-אביב,    05/11/05 23:12 לפי קביעה מוזרה זו, גם הקביעה הזו שקרית והגענו לפרדוקס מסוים. אחד העקרונות שלו הוא בחינה מחודשת של החיים ללא עומס מהעבר. האלה היא אם אפשר לנטרל גם את העומס של הקביעה הזו? שאלה נוספת: האם זה אמיתי לבטל את הידע, את העובדות, את ההסטוריה? הגב לתגובה זו                      פרדוקס                     יוסי מ.,  קיסריה,    06/11/05 07:02 כאשר אנחנו רואים פרדוקס שנוגד את ההגיון שלנו ,משמעו שאנו חיים. הגב לתגובה זו                          elaborez m.morgenstern s.v.p  ל"ת                          בועז@לב,  ת.א.,    06/11/05 09:15 הגב לתגובה זו              מציאות ופירושים             יוסי מ.,  קיסריה,    04/11/05 12:44 המציאות הינה אמת והיא אחת. ההסברים והפירושים האנושיים הם רבים. אחד הדברים הבסיסיים לעשות כדי להפסיק את הסבל בחיינו זאת ההפרדה בינהם. הגב לתגובה זו                  יש מציאות בלי פירושה,פרשנותה?                 בועז@לב,  ת.א.,    04/11/05 13:16 יש מציאות? או, רק פירושים אנושיים. כל התבטאות, הבעת דעה, השקפה מתבססות על פירוש של המציאות .אבל אני חושב שזה גם היופי של ההוויה האנושית: הפירוש השונה שאנשים נותנים למציאות . זה חייב להיות מלווה בהבנה שזה הפירוש שלנו ופירושו של השני לא פחות ''נכון'' שלנו. עולם כזה שכל אחד מבין דווקא שיש רק פירושים למציאות יוכל להיות עולם סובלנו וסבלני יותר.תאר לך עולם שאומנים רואים את המציאות כפי שאתה אומר :''אמת ואחת'' .מפחיד ..לא?? הפרדה בין מה למה? בין המציאות לפירושים.אבל אם אין מציאות ויש רק פירושים? ואם יש מציאות שהיא אמת למה לתת לה פירושים? הגב לתגובה זו 10.  לכל המשתתפים בדיונים 1-7     איילת,    04/11/05 00:46 זאת הייתה הנאה עילאית לקרוא את הדיונים ביניכם, בחיי שמגיע לכולכם כסף על ההופעה הזאת, תודה, ותודה מיוחדת למאיה, פועה, היודע ו-מ :) הגב לתגובה זו          מהי התודה?         יוסי מורגנשטרן,  קיסריה,    04/11/05 12:46 התודה עבורי אילו השינויים שתעשי בחייך. הגב לתגובה זו          השיק בדרך?         פועה,    04/11/05 06:48 :) הגב לתגובה זו              איך שתי אלה מתאימות..מדהים!!             אש,  בהיכל,    04/11/05 09:09 אולי הן אחת.בכל אופן הן יכולות להיות,אלוהים אוהב תבניות .עצלן כזה. הגב לתגובה זו                  תעזוב את אלוהים, זה אתה שמתבנת                 ת',    04/11/05 10:37 ואחר כך נדהם, ואתה עושה זאת בלית ברירה בגלל תפיסתך המוגבלת ובגלל שאתה עצלן כזה... אה, סליחה, עמוק כזה... הגב לתגובה זו                  בועז                 מים, מהשאול,    04/11/05 10:23 למה אתה מסתיר את האישיות האגרסיבית שלך תחת ניקים כאלה וכבועז אתה מתחזה ליפה נפש חרטטן? תתגבר על הפיצול שלך ותתחיל לאהוב גם את עצמך, לא רק אחרים. הגב לתגובה זו                      מאד לא יפה לזהות אותי עם אחר                     בועז@לב,  ת.א.,    04/11/05 11:05 אבל אם זה מקל על מישהוא או על מהשהוא,אז עלי. דווקא די נכון מה שנכתב. אבל זה לא הסגנון שלי.צר לי,תרגומים,השלכות. אין לי אישיות אגרסיבית. באהבה הגב לתגובה זו                          אש בהיכל, אתה כזה טיפש                         אש,  בהיכל,    04/11/05 12:48 תכף אני ייכנס גם בך, ארצה! תיזהר ממני אני פיטבול רוחני, אני אנשוך אותך, אני אנשוך את עצמי, אני אנשוך את כולם האו האו האווווו..... הגב לתגובה זו                          בועז שב בשקט גם בך אני יטפל                         אש,  בהיכל,    04/11/05 11:55 רוחני יא עלאק.... הגב לתגובה זו 9.  To Puah     I,    02/11/05 22:33 G-d reated evil for balance and perspective. הגב לתגובה זו 8.  To puah     I,    02/11/05 19:42 G-d created bad for balance. think about it. הגב לתגובה זו          או שאולי         פועה,    03/11/05 12:46 אנחנו יצרנו את שניהם. אין שום משמעות ל''טוב'' כשאין ''רע'' בצידו. אין שום משמעות למונח אלוהים אם אין שטן. כל דבר מוגדר על ידי הניגוד שלו, אחרת אין לו שום מובן. לכן אלוהים והשטן הם צמד חמד. הגב לתגובה זו              מה הניגוד של אדום?             עוור צבעים,    03/11/05 23:38 ''כל דבר מוגדר על ידי הניגוד שלו, אחרת אין לו שום מובן.'' שלא לומר - מה הניגוד של פועה? הגב לתגובה זו                  הניגוד של פועה - לא פועה  ל"ת                  עיוורת,  שחור-לבן,    04/11/05 09:07 הגב לתגובה זו                      לא נכון                     רועה צבאים,    04/11/05 16:14 זה רק בראייה אגוצנטרית של פועה אשר עושה את ההבחנה בין פועה ובין לא-פועה. אין לזה ערך בראייה של מישהו אחר, שאצלו פועה ולא-פועה חד הם. הניגוד שפועה מתארת אכן מתאים רק לעולם שחור לבן. שיש בו רק שחור ולבן. ואפילו אפור אין בו. הגב לתגובה זו              ממלכת ההגיון             יוסי מ.,  קיסריה,    03/11/05 22:19 האם את הכול ניתן להגדיר תוך שימוש בהגיון ? האם אנו בני האדם יכולים לקבל שיש דברים שלא ניתן להגדיר. הגב לתגובה זו              כמו שרדידות היא ניגוד של עומק  ל"ת              אש,  בהיכל,    03/11/05 19:12 הגב לתגובה זו                  וכמו שפיפי הוא ניגוד של אש  ל"ת                  משתינות,  עליך,    04/11/05 10:31 הגב לתגובה זו 7.  השאלה המעניינת יותר לדעתי     פועה,    02/11/05 12:14 היא לא האם ''יש או אין'' אלוהים אלא מה זה אלוהים, מי הוא האלוהים? מהי דמותו? ברור שאלוהים אינו כל יכול. הנה- את הרע הוא טרם הצליח למגר. ברור שהוא גם לא אב רחום וחנון. הנה- ראו כמה סבל יש בעולם (ועוד בלי להכנס לאסונות איומים כמו השואה). גם לא עושה רושם שאיכפת לו במיוחד מגורל פרטי של אדם זה או אחר, למרות שלפעמים הוא קצת מתערב... ניטשה קבע ש''אלוהים'' במשמעות המונותואיסטית היהודית נוצרית שלו מת מזמן. לדעתי קביעתו הייתה מוקדמת מדי אבל הכיוון נכון. הוא בהחלט בתהליך של גסיסה. השאלה היא מה יבוא במקומו? איך נתאר את הכח הגדול המכוון את הדברים, היוצר אותם ונוצר על ידם, עכשיו כשהאלוהים מת? איזה דמות תהיה לו אחרי מות האלוהים? הגב לתגובה זו          בלי קשר פועה         מאיה,    03/11/05 16:23 את אשה מענינת ואינטיליגנטית - קראתי את תגובתך על ''אהבה'' ואהבתי - רק שפה חשתי צורך לתקן כמה ענינים - זה הכל... הגב לתגובה זו          מספר הערות מתודיות         מאיה,    03/11/05 16:20 ראשית - על מנת להבין מהן תכונותיו של הדבר עלינו קודם כל לבאר האם הדבר קיים או לא - זהו כלל ראשון בלוגיקה - את יכולה לראות הדגמה פשוטה ויפה לכך בדיאלוג האפלטוני ''מנו''. עכשיו - נניח וביראנו שאכן כן - יש אלוהים. עכשיו פועה רוצה להבין את תכונותיו, יפה. אבל ההנחה של פועה שאלוהים אינו כל יכול מכיוון שהרע קיים היא כל כך שגוייה שאני אפילו לא יודעת איפה להתחיל לתקן אותך: -ואולי זו חלק מהתוכנית האלוהית? דווקא בגלל שהוא כל יכול הוא יכול לאפשר את הרע... -לגבי רחום וחנון - הייתי מציעה לך ללמוד יותר על המושג - יש קשר ל''חוסך שבטו שונא בנו'' (רמז...) -לגבי התערבות בגורלו של האדם - אם אכן את מחפשת השגחה פרטית הניתנת על ידי אל בעל דמות אז - וצר לי שאין בידי אפשרות להגיד זאת בצורה פחות בוטה - האמונה שלך נמצאת בשלב מאד אינפטילי (מבחינה פסיכולוגית של התפתחות התודעה) - האל אינו יושב במרומים על כיסא אוחז בשרביטו ומנהל לך את החיים....ותגידי תודה על כך! הוא נותן לך את המתנה הגדולה מכולן - את החופש לבחור! ולגבי ניטשה....טוב, הוא לא התכוון רק במובן היודו-נוצרי (כיוון שחיבתו האינטפנטילית לעולם הפרה-סוקרטי דחתה את העולם המערבי וכוון צמיחתו - או דעיכתו - הרבה לפני התפתחות הדתות המונותיאיסטיות) אלא במובן המאפשר מוסר. כיוון שהוא נכח בתקופה בה ערכי הדת הדוגמטית התמוטטו הוא הבין שאנשים לא פוחדים יותר - וכייון שהאמין שטבע האדם רע הוא, הוא הניח שמקור המוסר הוא מהפחד מאלוהים (השגחה פרטית....) תגובתך מראה שהוא טעה - האמונה בהשגחה פרטית ועל הפחד מ''אבא מעניש'' לא חלפה מן העולם...כמובן שהטעות שלו היא שמקור המוסר הוא בפחד מענוש אבל זה עניין לדיון אחר.. והערה אחרונה: כל העניין הזה של לשים את ה''יודו-נוצרי'' תמיד בצמד ממש מרגיז כיוון שמחינה מתודית ורעיונית אין מאחוריו ולא כלום - אם כבר אז יש יולר קשר (רעיוני) בין האיסלאם ליהדות - וסליחה על ההקבלה הכואבת...דווקא מבחינת אבולוציה של התודעה הגלובלית - בו האנושות מתקדת לקראת אמונה מופשטת (אבסטרקטית) היהדות עכשיו - יותר מתמיד - רלוונטית ויש לה מה להציע, כדת הראשונה (ודי היחדיה) שמכוונת לטוטאל אבסטרקט. זהו להיום הגב לתגובה זו              מאיה             פועה,    03/11/05 20:44 לגבי הכלל הראשון בלוגיקה- לפני שמתוכחים אם יש או אין כדאי להסכים על מה מתווכחים. המונח אלוהים הוא מאוד מגוון והאלוהים השפינוזי שונה מהאלוהים היהודי אורתודוכסי (עד כדי חרם) למשל. לכן, אני הייתי רוצה להסכים קודם על השאלה מה זה אלוהים לפני שאני מחליטה האם אני מאמינה בו או לא ולא להיפך. . לגבי ההתפתחות הרוחנית שלי היא לא ממש ענינך וחבל שגלשת לשם. את גם טועה וגם לא עניינית וחבל. בכל אופן מאחר שגם ניטשה וגם אני זכינו שנינו להיקרא ''אינפנטילים'' על ידך, נחה דעתי. אני בחברה טובה (לא בטוח שגם הוא).. בכל אופן- לא הבנת את דברי. לא אמרתי שאלוהים הוא אבא מעניש אמרתי שהרעון הזה של אבא מעניש מת מזמן אבל עדין לא הגדירו מה הוא כן. תיאור האלוהות תמיד מסתיים בכך שהמופשט הוא מעבר לתפיסתנו. לגבי חוסך שבטו שונא בנו- צר לי אבל לא הבנתי את הרמז. אם את מרמזת שעלי להתחיל להצליף בילדי אני מתקוממת..:) הגב לתגובה זו                  חס וחלילה                 מאיה,    03/11/05 23:19 לא רמזתי שעלייך להתחיל להצליף בילדך, זו הייתה אמריה בכוון שאם יש אלוהים עדיין אין שום בעייה בזה שהוא לא מאפשר עולם שכולו רק טוב ומתיקות כל רגע ורגע, ושאם הוא מעניק לנו רגעים קשים או מאשפר אותם, הרי זה בחזקת ''חינוך'' נוסח ''חוסך שבטו'' - סתם הבהרה פשטנית: ראי את כל הילדים שהוריהם תמיד אומרים להם שהכל נכון והם תמיד צודקים ומותק וכו ךא רק שהם הופכים לילדים מפונקים ובלתי נסבלים, הם גם יוצאים לעולם וחוטפים שוק והופכים לעוד יותר בלתי נסבלים אבל בעיקר סובלים. ולגבי הרעיון שלך שלפני שמתווכחים אם יש או אין כדאי להסכים על מה מתווכחים - זה מעניין. אבל מצד שני - מה הטעם השיחה לגבי מהו ומיהו (אלוהים הוא רק דוגמא) אם לא ברור בכלל אם הדבר קיים, כי אם הוא בכלל לא קיים אז הוא לא ולא כלום, ואז כל השיח לגבי מהו ומיהו לא שריר, לא? הגב לתגובה זו                  אלהים הוא לא מונח                 יוסי מ.,  קיסריה,    03/11/05 21:59 מונח הוא ערך מנטאלי, הגיוני ומוגבל. אלהים איננו מוגבל ולכן לא יכול להיות מונח. הוא מעבר לכך- הוא הכול. הגב לתגובה זו              לוגיקה מטודיקה ..לא באמונה.             בועז@לב,  ת.א.,    03/11/05 18:08 יש הרבה מטודיקה, ולוגיקה, בתגובה שלך . אמונה,ובפרט אמונה מופשטת ברמות לא אינפנטיליות ,איננה נזקקת לא למטודיקה ולא ללוגיקה. זה לגמד את השאיפה האנושית לרמות גבוהות של התייחסות לעצמו ולעולמו הרוחני. השימוש במושגים קוגנטיבים,מוגבלים . החופש לבחור לא ניתן על ידי האל .האדם הוא העליון והוא שבחר באלוהים.(יהיה אשר יהיה).בראשית היה האדם, והאמונה.הרבה לפני האלוהים. האמונה נולדה עם האדם זמן רב לפני שהיהודים ,בהברקה גאונית, הפכו אותו למופשט. זה אופייני לעם ה''נבחר'' לחשוב שהכל החל ממנו, ומאמונתו. הנשגבות של האמונה איננה נחלתו הבלעדית של היהודי. זה מה שיפה באמונה האנושית,יש לה ביטויים ופנים רבים .אבל היא אחת והיא מן המהויות של היות אדם אדם. גם היהודים . היופי האנושי הוא בחיפוש הבלתי פוסק למצוא ביטוי כל שהוא ,לרוחו הבלתי מוגבלת מול החומר המוגבל,ואחד הפתרונות שהוא מצא היא האמונה.בניית נשוא אותן האמונות הוא מישני וגם משתנה עם התקופות. גם מי שמחפש אפיקים מחוץ לאמונה באל להתחבר למשהוא נשגב ,הוא מאמין.אם נבין את זה האחווה בין בני אדם לא תישאר בגדר משאלה בלבד. לכל המאמינים אותה שאיפה שהיא במקורה האנושיות שבכל אחד מאיתנו.ולכל אחד רצון וזכות לבטא אותה אחרת. קל לכבד בני אדם אם יודעים שאמונתם השונה בביטוי שלה נובעת בדיוק מאותו מקור משלנו, ואיננה שונה במהותה. אז פעם אלוהים ימות פעם יקום לתחייה .אין לזה חשיבות. האדם הוא השחקן הראשי והספיריט שלו הוא שיבחר וייצור. הגב לתגובה זו                  הכל נחמד מאד אבל                 מאיה,    03/11/05 20:35 בגדול אני די מסכימה איתך אבל... בלי מעט חשיבה (שהיא זו שהוליכה אותך למסקנה האינטליגנטית והביקורתית שלך!) הרוחניות והאמונה שלנו תקועים בדיוק במקום האקלקטי, ילדותי, פחדני וכו,. לכן כאשר אני מציעה מעט חשיבה בסיסית (ואני ממש לא תומכת גדולה של לוגיקה פורמלית, להיפך) זה על מנת לאתר לעצמנו בסיס לחשיבה שלנו ועל ידי כך להוך את תוצריה למשהו נגיש הרבה יותרץ עכשיו, אם נשים את זה אל מול החוויה המיסטית הרגעית, הנעלמה ולעיתים קרובות חסרת הטעם, נבין ששיתוף פעולה בין השתיים, או יותר נכון יצירת הרמוניה בין הלוגי והלא, החישבתי והרגשי וכו הוא זה שיותר אינטואיציה עליה גם אפשר לסמוך, ואני אסביר: הגדולה היא הרי חזור למקום אותו אנו מגלים ברגעי התבוננות, לחזור אליו, לחוות אותו ולחיות אותו כמה שיותר - אם לא כל הזמן, ללמוד ממנו, להסיק מזה ולהשליך את זה הלאה, כמו אור ששותף את כל המערה החשוכה בה אני מצויים לפני אותו רגע. כלי החשיבה (וחשיבה איננה רק לוגיקה כמובן! מעולם לא טענתי זאת, להיפך) מאפשרים לנו להפוך את הרגע הזה לאמין, נגיש ומוערך. האמירה היחידה שלי לגבי לוגיקה הייתה בנוגע לאופן עריכת החקירה: וזה אתה יכול להתווכח כמה שאתה רוצה, לדבר על אלונים בלי להניח קודם האם הוא קיים או לא זה פשוט טמטום ובזבוז זמן. בוא נדבר על חד קרן. איזה חמוד הוא? אבל האם אפשר לשים אותו על האש? הי, אין בכלל חד קרן, מה את מבלבלת את המח. הא....... לגבי מי היה קודם - אדם או אלוהים - סוגיה מענינת, אבל כמובן שנקודת המוצא שלך (אדם יוצר אלוהים) מניחה אמונה שאינה באלוהים כיישות עליונה אלא כתוצר שלנו, מבוסס על צרכים פסיכולוגיים. דווקא האמונה שאלוהים קדם לנו, וכמובן מניח אותנו, היא האמונה הרוחנית, צר לי. ובאמת אין לזה שום קשר ל''אופייני לעם הנבחר'' - ייתכן מאד והיו עוד תרבויות עם בסיס לאומנה מופשטת שלא מבוססת על פסלונים ושאר הבלים, אבל איפה הן היום, התרבויות הנשגבות האלה? חבויות בשורשים של התרבות ששרדה...ובאמת שאין לזה שום קשר לאתנוצנטריות, שחררו מזה כבר. לא כל מי שלא שונא כל מה שקשור ליהדות הוא אתנוצנטרי.. טוב יאלה מספיק להיום שיהיה מעניין, חיובי ובכייף הגב לתגובה זו                      הסכמה או הרצאה....                     בועז@לב,  ת.א.,    03/11/05 21:41 א.ההתייחסות ללוגיקה ומטודיקה הייתה משנית. דבר שני אולי תכבדי את הכתיבה שלך בזה שתשקיעי מעט זמן לקרוא שוב, ולתקן כמה שגיאות שהופכות את הטקסט לבלתי קריא לחלוטין.מה זה לדוגמא: ''על ידי כך להוך את תוצריה למשהו נגיש יותרץ''. דבר שלישי יש הרבה מאד הנחות יסוד בדברייך שמתוכן את מגיעה למסקנות, התומכות באותן הנחות יסוד התומכות במסקנות. ''החוויה המיסטית הנעלמה ולעתים קרובות חסרת טעם.'' ''כלי החשיבה מאפשרים לנו להפוך את הרגע הזה לאמין נגיש ומוערך'' ''האמונה שאלוהים קדם לנו ,וכמובן מניח אותנו היא האמונה הרוחנית,''. טוב ואז מה. סגרת עניין ,מספיק להיום מחר אני ארצה לכם שוב על כמה אמיתות נוספות. יש הרבה מאד סימני שאלה לגבי כל אחד מן הנושאים שהעלת או הגבת עליהם. אבל נדמה לי שבקביעות פסדו אינטלקטואליות,הנחרצות ,אין הרבה טעם לדיון. זה משעשע, איך השפה עוזרת לאנשים להשתכנע בנחרצות ונכונות הארגומנטים שלהם. עטוף בשפה בהחלט ראויה ,אבל טעונה צורך דחוף בפישוט,מה שאת כותבת ניתן לסתירה ללא שום מאמץ כי הקביעות שלך שרירותיות לחלוטין ונובעות מהשקפה שאיננה חותרת לבסיס של הסכמה ,אלא להתחפרות צדקנית בראיית עולם צרה ולא מקדמת. הגב לתגובה זו                          דעה מול סיגנון..                         בועז@לב,  ת.א.,    04/11/05 09:04 עכשיו שימי לב למשפט הזה ,וזה רק בגלל שביקשת, אני לא מתקן או מרצה ''דווקא האמונה שאלוהים קדם לנו, וכמובן מניח אותנו, היא האמונה הרוחנית, צר לי. '' זאת קביעה,זה נון סטרטר לשיחה או לחילופי דעות. למרות שאני שונא את מה שאני הולך לעשות ולמרות שיש כאלה שיומרו,קישקוש של רגישות יתר.אני חושב שיש ערך לדרך שאנחנו מציגים את דעותינו. ''האמונה שאלוהים קדם אותנו נראית לי יותר ממה שאתה מציעה. אולי בגלל שהיא מסתמנת לי כיותר רוחנית ומתחברת יותר לתפיסה שלי לרוחניות.'' משהו כזה ,ואפשר להציע עוד.מאולץ? אולי , זאת לא העמדה זאת הדרך. הגב לתגובה זו                          עכשי, מעבר לזה                         מאיה,    03/11/05 23:26 ולעוקצנות הישראלית הכללית, נגיד ואתה צודק כל מה שאמרתי ''ניתן לסתירה ללא שום מאמץ כי הקביעות שלך שרירותיות לחלוטין ונובעות מהשקפה'' - או קיי, אז יש לי שאלה, וזו באמת שאלה אמיתית ותמימה, מה ההבדל בין אמירות השרירותיות שלי הנבועות מהשקפה, לבין מה שאתה כתבת? האם אין כל מה שאנחנו כותבים, בין אם בשפה ''המצריכה פישוט דחוף'' כי היא בסך הכל ''פסאודו-אינטלקטואלית'' ובין אם אנו כותהים מ,הלב'' זה הכל בסופו של דבר עניין של השקפה? אשמח להבהרה ולגלות שאני טועה ושיש אנשים (בועז?) שבידם האמת האבסולוטית בעוד שבידי שאר ההדיוטות יש רק ארגומנטים שרירותיים הגב לתגובה זו                          צודק                         מאיה,    03/11/05 23:14 לגבי השגיאות בדפוס - סליחה - אני כותבת על מקלדת חסרת עבירת ולכן לעיתים זה מאד מסובך, אתה צודק שאני אמורה לתקן לפני שאני שולחת - ובדרך כלל אני עושה זאת אני לא מרצה - אלא מספרת מה אני חושבת ומרגישה, ועל כן לא סגרתי שום עניין, הנה - אני עוד פה, קוראת מה אמרת ומגיבה - ולא בהרצאה. תודה על מה שאמרת - צדקת (לדבי הרבה, כמובן שאיני מקבלת את הכל אבל זה לא העניין) הגב לתגובה זו          בין המנטאלי והרוח         יוסי מ.,  קיסריה,    03/11/05 11:49 כל המסורות מציעות לחקור את המובן לפני שבודקים את הבלתי מובן. קודם הנגלה ואחר כך הנסתר. גם אצלינו ביהדות , ממליצים על לימוד קבלה רק אחרי גיל 40. במצרים העתיקה מי שרצה להיות רוחני -כהן, היה חייב להשלים קודם הכשרה של רופא העוסק בתיפקוד של הגוף ושל אדריכל העוסק בחומר ובפרמידות. מעצם הגדרתו ,נושא האלהים לא יכול להיות ברור, הגיוני,לוגי. כל מה שברור אילו מחשבותינו. זו לא המציאות. 4 נכנסו לפרדס ורק אחד יצא. כדי לצאת בשלום מהמסע , החקירה בנושא מחייבת בהירות ושפה תואמת, אחרת הבלבול גדל והולך. לנו , בני האדם ניתנה מתנה ייחודית בצורת חלקו הקדמי של מוח הנקרא קורטקס.הוא מאפשר פעילות מנטאלית, חשיבה ודמיון. הוא מכשיר, הוא אמצעי. הוא איננו מטרה. הרעיונות, השיחות , הפלפולים נובעים מהמנטאלי. הם שונים בטבעם מהרוח, מהטבע ומאלהים. גם זו רק דעה! הגב לתגובה זו              קורטקס - מתנה שהיא קללה  ל"ת              מאיה,    03/11/05 16:21 הגב לתגובה זו              האם לא             פועה,    03/11/05 12:44 הרוח הטבע האלוהים הם נתנו לנו את הכח לחשוב? הנסיון להבין את התחושות והחוויות אינו פסול ולהיפך. ההתקדמות האנשוים נעשית בדיוק כך- נסיון לתת שם ומילים לחוויות. גם אין אפשרות אמיתית אחרת להעביר מידע לאחרים. אין בכך שום סתירה לידיעה שבאה מהלא נודע, ולחוויות רוחניות. כל עוד השכל אינו עריץ אלא יועץ בלבד- הוא יועץ מבורך. ובטח שלא צריך לפחד ממנו. ושיפסיקו לאיים בשיגעון- אני חווה דברים מדהימים ואני שפוייה לחלוטין. הגב לתגובה זו          נניח שחלמת חלום ובו התרחשו         מ.,    03/11/05 02:26 ארועים שונים ןמשונים לדוגמא שטפונות אסונות טבע נוספים ומלחמות. בזמן החלום חשבת לעצמך איזה עצב ואיזה סבל ואיזה רוע, מדוע כל כך הרבה רע. עכשיו החלום מתרחש במיינד שלך והוא תוצאה של מה שהמיינד שלך משליך מתת ההכרה. כשהתעוררת, ראית שהשמש זורחת והציפורים מצפצפות והעצים פורחים והשכנים מחייכים אליך. איזה הקלה איזה יופי כל הרוע שחוית בחלום נאלם כלא היה ואינך מתייחסת אליו כלל, כיון שהיה סתם דמיון מושלך מתת ההכרה שלך. אז נניח שמה שאנו קוראים מציאות הוא מעין חלום ארוך שכל מה שצריך לעשות זה להתעורר ממנו ואז כל הרוע הדמיוני נאלם והמציאות האמיתית זורחת. אז בואו נתעורר. איך? בשביל זה יש את כל התורות והזרמים שמטרתם להובילנו להארה.:) הגב לתגובה זו              אשליית השינה             יוסי מ.,  קיסריה,    03/11/05 21:54 ואם ההנחה שאנו ישנים איננה אלא אשליה ובעצם כולנו ערים ומוארים תמיד. אז לא צריכים הארה כי אנחנו ערים. רק זאת לא יודעים. אולי אנחנו עדת ערים שרוצים להתעורר? הגב לתגובה זו              להתעורר כבר התעוררתי מזמן             פועה,    03/11/05 13:12 ודווקא כשנמצאים במקום של אמת הרוע שיש בבני האדם, שהוא תולדה של הפחדים שלהם הוא מוחשי ביותר. צר לי אם זה מנפץ לך את האשלייה על עולם מושלם, שכולו טוב, הממתין לאנשים מוארים. הגב לתגובה זו          שתי תפיסות באלהים וביחס אליו         שי,  תל-אביב,    02/11/05 21:37 שתי אוריינטציות באלהים וביחס אליו: א. ''שרשא ועיקרא דכל עלמין'', ''נשמתא דכל נשמתין'', ''רוחא ונפשא דכלא'', (כלשונו תמציתית של הזוהר). החיות של ההוויה כולה היא היחס אליו. ב. ''כח-עליון'' השולט או לכה''פ מסבב את המציאות. רגש דתי עמוק, ציתנות וכניעה, הם היחס אליו. המושג האלהי הוא מרכז כל המושגים האמוניים, והמוסריים, בעולם הרוח והאוריינטציה בו נותנת את רישומה בכל מבנה התרבות ורוח האדם. במעמדה הבריא של האומה האוריינטציה של האינטואיציה הצבורית בישראל ביחס לאלקים היא של התפיסה הראשונה. כתוצאה מן החורבן הולכת ומתנוונות האינטואיציות הקולקטיביות של האומה וכתוצאה מכך גם של פרטיה, והולכת ומתבססת בלא מודע הקולקטיבי האוריינטציה האמונית השניה. מהלך של שיקום החיים בישראל ובאדם המתנוצץ בראשית שיבת הזרימה החיה האלקית באוריינטציה הראשונית, הטבעית, יוצר בקיעים בלא-מודע-הקולקטיבי של האומה והאנושות – זה שורש תופעת הכפירה. להבהרות והעמקה shshai@hotmail.com הגב לתגובה זו              להבהרות ולהעמקה             בועז@לב,  ת.א.,    03/11/05 08:10 זה נכון אבל מצד שני..במעמדה הבריא של האומה האורינטציה של האינטואיציה רק משבשת מהלך השיקומי של החיים בישראל,כי האדם המתנוצץ בראשית שיבת הזרימה איננו שותף למושג האלוהי במרכז אמונתו. כך שאי אפשר לומר ולהסיק מכך שהולכת ומתבססתהקולקטיב האורינטטיבי של האמונה.הדבר היחידי שאפשר לומר הוא שיש משהוא בדבריך.למרות שאפשר לחשוב אחרת .ולהתחיל את הכל מהתחלה.אבל מי סופר? הגב לתגובה זו                  דברייך מוכיחים שאנחנו בדרך                 שי,  תל-אביב,    03/11/05 21:19 צמיחת המציאות הרוחני איננה יכולה להימדד בכלים הגשמיים. גם כלי המדידה, האבחנה והתודעה צומחים עם המציאות המתפתחת. יתרון השפע האלהי הוא הרחבת הכלים המקבלים אותו - הפרטיים והכלליים. גם הטעויות משרתות את הדרך. התשובה העליונה מניעה את הכל. shshai@hotmail.com הגב לתגובה זו                      ויקרנו פניו                     יוסי מ.,  קיסריה,    03/11/05 21:45 כאשר משה רבינו הגיע לפסגת רוחניותו פניו הגשמיים קרנו וכולם ראו. הניתוק בין הרוח והחומר המוגשם הוא רעיון מעניין. אבל האם זו המציאות? הגב לתגובה זו          טוב ורע נקודת מבט אחרת.         תות הוא נח המון,    02/11/05 13:07 מה זה טוב? מה זה רע?אם תפשפשי לעומק בקשר לדברים ,כל דבר, תראי שאין טוב מוחלט כמו שאין רע מוחלט אז איזה רוע (לפי טענתך) יש למגר? בפתיחה לספר זן ואמנות האופנוע מובאת המובאה הזו: ''מה שהוא טוב פידרוס ומה שאיננו טוב היש אי מי זה שיכול להורות לנו בדברים כגון אלו?'' ניקח למשל מחבל מתאבד ,למראית עין יש כאן קונזנצוס זה דבר רע . איך מפלגתו של המחבל ,משפחתו ואולי גם רוב עמו רואים בו גיבור שהיד שמקריב את עצמו למען שיחרור מולדתו. (כלומר לתפיסתם) הוא עשה מעשה טוב. אז הוא טוב או רע? אלוהים לא שייך לעם אחד ... בקשר לסבל , זה כבר סיפור אחר אבל תראי אותו היטב בסרט סיפור או מחזה,כשאין מיכשולים (דברים מעקבים,סבל) אין סיפור א י ן סיפור טוב אמור לספר לנו על מישהו\הם שמשנים את גורלם ,למרות המכשלים וזה כבר סיפור אחר ויסופר בפעם אחרת.. הגב לתגובה זו              טוב ורע עניין של השקפה???             בועז@לב,  ת.א.,    02/11/05 13:49 מה שאתה למעשה אומר,זה, שאין קנה מידה אוניברסלי מקובל לטוב ורע. הנאצים שהרגו שישה מיליון יהודים, ועוד כמה מיליונים אחרים,אם ימצאו הצדקה אידאולוגית ,יוכלו לטעון שמבחינתם זה מעשה טוב מה שהם עשו.ובכל זאת ולמרות הכל ,יש לבני אדם מצפן רוחני ומוסרי שמצליח לקבוע רמה מסויימת של הסכמה המבחינה בין טוב ורע. נכון שתאורטית אפשר לכתוב כל דבר שמתנגד לקביעות כאילו שרירותיות, מה טוב ומה רע. אבל בכאוס הזה, יש מאזנים שאיפשרו לאדם לשרוד עד עכשיו .הוא גם מנסה, בתוך הקושי הפילוסופי שנגעת בו ,למצוא נקודות התייחסות אנושיות, אוניברסליות ,שיכולה להוות תשתית סבירה לחיים על פני הכדור. למרות כל הבדלי התרבויות ההשקפות והאמונות. הגב לתגובה זו              הכל נכון             פועה,    02/11/05 13:30 ובכל זאת ישלנו ידיעה אינסטינקטיבית דבר מהות הטוב והרע. אין ביננו הרבה ויכוח על זה שהנאצים היו רעים גם אם הם האמינו שהם עושים דבר טוב כשהם מנקים את האנושות מהיהודים, נכון? יש בנו רתיעה טבעית ממה שהוא ''רע''. פגיעה באחרים סתם לשם הפגיעה היא בעינניו ''רע''. ובדרך כלל מה שגורם לנו לפחד מוגדר כרע. אגב, אם אין טוב ורע אז אין גם אלוהים כי למושג האלוהים אין כל משמעות בלי ההגדרות של טוב ורע, יחסיות ככל שתהיינה. ונכון שבסיפור טוב הגיבור משתנה - תוך כדי קונפליקטים. האם אתה אומר שלתפיסתך אלוהים הוא לא יותר מאשר סופר או מחזאי המעניין לספק לנו דרמה טובה? הגב לתגובה זו 6.  אמונה..אומנות...תרבות..     בועז@לב,  ת.א.,    02/11/05 11:11 אפשר בהחלט להקביל את הכותרת''יצאנו לחפש את אלוהים מצאנו את האדם'' ל ''יצאנו לחפש אומנות ומצאנו את האדם'' כי כמו העיסוק באומנות (כדוגמא) העיסוק באמונה הוא מולד . האדם נולד עם הצורך לעסוק באמונה בנשגב ממנו. אם נשים לב לכל התרבויות והאמונות מעט מאד מפריד ביניהן. בכל האמונות המושג של כוח עליון חוזר על עצמו. כי מה יעשה האדם יחשוב שהוא הוא אחראי לכל ויותר מפחיד לעצמו.זרוק ביקום ללא גבול מוגדר, הוא נולד עם האמונה המצילה,מחרדות ופחדים. בני אדם בכל רחבי העולם מאמינים ,ההבדלים הם רק סגנוניים,תרבותיים. אין הבדלים גדולים,רק פנטים בגלל שיקולים של השתייכות שבטית לא רואים את המאחד בכל האמונות . לשאלה אם קיים אלוהים אין משמעות .(ואלה שלא מאמינים באלוהים ,הם לא מאמינים?) האדם קיים עם האמונה.זה לא משנה לאן הולכת האמונה הזאת ומה היא יוצרת על מנת לקיים אותה. בכל תרבות בכל עם בכל ציביליזציה ,בחרו במה שהוא אחר .אבל במהות כולם תרגמו אמונה שהייתה בהם .כך שלפי דעתי אין אפשרות לדון באי קיומו או קיומו של אלוהים.כי הוא אחת מן הפנים של האמונה האנושית,שאי אפשר להכחיש שהיא אחת ממהויות ההוויה האנושית הגב לתגובה זו          אמונה ואומנות         יוסי מורגנשטרן,  קיסריה,    02/11/05 12:25 תודה בועז על הקשר הנסתר והנפלא בין האמונה והאומנות .הן הבסיס הנדרש לאַמנה חדשה. אמן. הגב לתגובה זו 5.  משיחי השקר שיודעים שהם יודעים     היודע שאינו,  יודע כלום,    02/11/05 04:19 הם הזן המסוכן ביותר מתוך השרלאטנים. בילבולי שכל ,שמקורם מן הרצון לשחק את האלוהים ,להבין מה זה אלוהים ולהסביר את אלוהים. אם אתה מאמין באלוהים, אין לך אפילו מחשבה זעירה ,שבכוחך הדל תוכל להבין ,וגם בחוצפתך להסביר אותו.ולספר איך הוא פועל על נשמותינו.הכל נובע מן הדלות הבלתי נסבלת של המומחים מטעם עצמם,לסבל ולריפוי האנושי.מביש פרופסור ליבוביץ היה אומר: ''להאמין באלוהים זה לקיים מצוות .נקודה.'' הגב לתגובה זו 4.  כל מי שלא ממש התנסה מלא     שובב,    02/11/05 02:54 שאלות והסברים פילוסופיים כרימון. ברגע שהתנסה הכל ברור. לא מבינים דרך המחשבה אלא בלעדיה. הגב לתגובה זו 3.  יש או אין? תלוי מאיפה מסתכלים     בני שהם,  מושב חמד,    01/11/05 18:53 ''מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב יה'' במיצר, בצרות, בצר לנו אנחנו קוראים לעזרה לכח עליון מבלי לדעת שהוא קיים, אלא מתוך אמונה. במרחב, ברוחב הלב, בשפע, בכוליות אנחנו שומעים בבהירות את קולו של אלוהים מנחה את צעדינו בחיים. שני האספקטים קיימים בו זמנית בכולנו ולנו יכולת הבחירה לאיזה מהם לתת יותר תשומת לב. יוסי, המאמר מצוין ומעורר השראה. כמו שאני אוהב, יותר שאלות מתשובות. הגב לתגובה זו          בידינו הבחירה האם לסבול או לא         יוסי מורגנשטרן,  קיסריה,    01/11/05 19:38 בני היקר, הבחנה בהירה בין המציאות לבין פירושינו אודות המציאות מאפשרת צמצום הסבל! ואכן אתה צודק בידינו הבחירה האם לסבול או לא לסבול. הגב לתגובה זו              האם המציאות             הסובל,    02/11/05 00:00 ללא הפירושים היא נקייה מסבל? האם הסבל מקורו רק בפירושים? הגב לתגובה זו                  קרבן או תלמיד של החיים                 יוסי מורגנשטרן,  קיסריה,    02/11/05 09:38 הסבל ,כמו מכשול ובעיה ,הוא לא קיים. קיימת מחלה שער נעול או קושי כלכלי. אנו לא אחראים למציאות ,אנו אחראים לתגובותינו. וכאן הבחירה הייחודית לבני המין האנושי מול קשיים: האם להיות קורבן או תלמיד של החיים? נא לראות את הסרט ''ריי'', ''החיים היפים'' או לקרא את הספר ''אדם מחפש משמעות''.זאת השאלה וזאת הבחירה שניתנה בידינו. הגב לתגובה זו                      לא אחראים למציאות?                     מאיה,    03/11/05 16:38 תראה, למרות שהחישבה הסטואית (שהרי אפיקטטוס אמר זאת מזמן...) של ''אנו אחראים רק לתגובתינו'' חביבה עלי, אני חושבת שיש טעות בטענתך ''אנו לא אחראים למציאות'' - גם אם (וזה בכלל לא ברור) קיימת מציאות אוביקטיבית, אוניברסלית אה לה אפלטון - הנגישות אליה היא בהגדרה סוביקטיבית התנסותית, מתוך מגבלות האינדיוידואל החווה. כך שגם אם קיימת לה איזו שהיא מין מציאות אמורפית שכזו שקיימת לה בלי קשר רלינו - אין לה שום משמעות - אנו יוצרים את המציאות בחוויותף בהתנסויות ובאשר מיני אינטרקאציות. יתירה מכך - ברמה יותר פשוטה אפילו - מי יוצר את המציאות של החיים שלך. ואני לא מדברת רק על ''התגובה'' - אלא ממש על החיים - אתה וןההחלטות שלך - מה אני רוצה לאכול הבוקר? מה אני קוראת? מה אני רוצה ללמוד? איזה מין חברים יש לי? איך אני מעבירה את הזמן? איפה אני רוצה לגור? וזו המציאות שלך.... עכשיו, ברור שמתוך הבחירות הללו יש לתגובה שלנו חשיבות עליונה - שהרי אני יכולה לבחור משהו ועדיין להגיב בצורה כזו או אחרת - אבל האין התגובה שלי היא בסך הכל עוד בחירה, מסך כל שרשרת הבחירות והרשויות הנתונות בידינו? הגב לתגובה זו          לצעוק לאלוהים         היודע,    01/11/05 19:32 צעקה ותפילה במובן הדתי הרגיל מתוך מצוקה ובקול רם אינה אפקטיבית וזה כל אחד יכול לחוות רק כאשר הנשמה הבינה שהיא צריכה לעשות את השינוי ולא אלוהים צריך לשנות את המידע שיגיע לחושים של אותו מתפלל. המידע הזה הוא כבר מושלם מראש ולכן הנשמה במצוקה רק יכולה לשנות את ''הגוף'' (שכל רגש וגוף פיזי) ותקבל תוצאות מיידיות . זאת התפילה האמיתית הגב לתגובה זו              וכבר כתב הרב קוק ...             שחל,  תל-אביב,    01/11/05 20:50 בהקדמתו לסידורו ''עולת ראיה'' בפרק ''הדרכת התפילה וחלקיה'' בסעיף הראשון: ''... אין התפילה חפצה לשנות שום דבר באלהות שהיא מקור הנצחיות ואינה בגדר השתנות, - אלא להתעלות עם כל השינויים החלים על הנפש, ועל כל העולם כולו במדה שהנפש קשורה בו, אל הרוממות האלהית. היא מדברת בענין האלהי, שהיא כוספת אליו, כפי מדותיה בחופש גדול, ובחופש זה מתגלה לה אורה ואמיתה. היא מדברת אל ד', כאל מלך מושל העלול להשתנות, כאל אב המוכן לשינויים, כאל צדיק ונדיב המוסיף צדקה ונדיבות ע''י התעוררות מרוח אחר, מפני שכשהיא חפצה להתעלות אל האלהות הרי היא כבר מתעלה ברצונה, ורצונה הוא כל עצמות הויתה.'' הגב לתגובה זו              מי הוא באמת היודע?             יוסי מורגנשטרן,  קיסריה,    01/11/05 19:51 מי הוא היודע באמת? מי באמת הוא היודע? מי? הגב לתגובה זו                  מי שיודע יודע  ל"ת                  היודע,    01/11/05 20:47 הגב לתגובה זו                      Alas                     Michael,    02/11/05 06:23 Those who know, don't speak, and those who speak, don't know :-) הגב לתגובה זו                          נו טופפפפ  ל"ת                          מאיה,    03/11/05 16:40 הגב לתגובה זו          ''מן המיצר קראתי ...         נס ציון,  ישראל,    01/11/05 19:29 מן המיצר קראתי: ''י-ה'' האדם, מתוך הסתכלותו על מצב הפרטי והאישי (''קראתי'') מרגיש במיצר, בצרות עולמו, ומשם קורא לבוראו. ענני: ''במרחב!'', י-ה. עונה לו הבורא: אינך במיצר. זו רק ההסתכלות הפרטית הצרה שלך. נוצרת במרחב - במרחב הגדול שבין שמים וארץ. תפקידך לפעול, ליצור ולחבר. צא ממצריך ומלא את תפקידך. זה נכון לגבי הפרט וכמובן לגבי הכלל. העם שלנו הוא דוגמא לכך - החל מלידתו בצאתו ממצרים (הם המיצרים), כתינוק היוצא מהרחם, נולד וגדל לתוך תפקידו והכרתו. תפקידו להכיר במרחב שהוא חי בו. בשנים בהם היה עמנו מחוץ למקומו הטבעי, חי כל פרט בד' אמותיו וחזר למיצרים. כשחזרנו לארצנו, הבאנו איתנו את המיצרים. עלינו לחזור למרחב. לחיים הבריאים הפתוחים, לתפקידנו כמחברי שמים וארץ. www.amisrael.org הגב לתגובה זו              האתר הנעלם             מאיה,    03/11/05 16:46 קראתי את התגובה שלך ונכנסתי לאתר אבל לא עולה כלום....האם זה אומר משהו? הגב לתגובה זו                  מאיה, ניסיתי ועבד כרגיל                 נס-ציון,  ישראל,    03/11/05 21:22 אולי היתה בעיה זמנית או טעות זמנית בהקשה. www.amisrael.org הגב לתגובה זו                      ניסיתי שוב                     מאיה,    03/11/05 23:28 ולא עובד לי - אני אמשיך לנסות כי סקרנת אותי הגב לתגובה זו                          אם לא תצליחי                         נס-ציון,  ישראל,    04/11/05 08:00 תנסי ליצור קשר עם המהלך דרך amisrael.org@gmail.com הגב לתגובה זו 2.  איפה אלוהים     היודע,    01/11/05 16:17 אפשר להוכיח בקלות שיש אלוהים. אלוהים שולח לנו מידע דרך מערכת החושים למוח. המוח מעבד את המידע ושולח לנשמה הפרטית שלנו חוויה. אין חוויה לנשמה ללא התהליך הזה. הנשמה היא בבואה של אלוהים (בצלמו) אשר נכנסה לגוף כדי לחוות את המידע שאלוהים שולח לה (בצלמה) מערכת העצבים של הגוף בנוייה כך שיש השהייה בין הגירוי החיצוני (אלוהים) ועד שהמידע מעובד ומגיע למודעות שלנו (הנשמה) בזכות השהייה זו לנשמה יש זמן לשנות את הגוף (המחשבות הרגשות והגוף הפיזי נכללים במושג גוף) עד שהמידע שמגיע מאלוהים יגיע טהור לנשמה . אז אפשר להגיד שהיא סיימה את תפקידה ומתאחדת שוב עם אלוהים. לכן החיים הם בעצם אלוהים הטהור מתפצל להמון נשמות טהורות שרוצות להרגיש כמו האלוהים הגדול דרך הגוף הם מתנסות מהרגשה הזו כאשר הגוף מתנקה הם מסוגלות לחוות את אלוהים במלואו - זו החוויה של אחדות עם האלוהים שמתבטאת באהבה ללא תנאי לכל מידע שמגיע לגוף. הגב לתגובה זו          לפיכך אתה כבר לא קיים         מאמין,  מילאנו,    03/11/05 21:57 הידיעה שלך יפה והיא חלק מהקיום האלוהי רק שאם זה היה נגמר בזה אתה כבר אמור להיות מאוחד עם האחד - וכנראה שעדיין לא, אזי זה חלק מתפקידנו פה והיהדות וההכרה בחובות וזכויות( מצוות וגמול) וקיומו של הבורא והמקרא הוא המפתח להבנה. הגב לתגובה זו          ל''יודע''         צילה,    02/11/05 13:16 לא נראה לי שאתה ''יודע'', אלא רק משער. בהוכחות שלך עצמן יש סתירות, שהרי גם אתה משתמש בכליך האנושיים (שכל, רגש) כדי לחוות ולהסביר דברים. אז אתה קורא לזה ''אלוהים''. אני קוראת לזה אדם שאולי יודע לנקות עצמו ממחשבות ועקב כך גם מתחושות שליליות, ולכן יותר שלם עם עצמו. לקרוא לעצמך ''יודע'' זה מאוד מתנשא, אני מציעה שתשנה את הניק שלך ל''מיעץ ע''ס ניסיון אישי''. הגב לתגובה זו          נראה ש         דן,  אשדוד,    01/11/05 18:38 לא הוכחת פה כלום רק הצגת תיאוריה שאי אפשר להוכיח או לסתור, כיוון שאין שום אפשרות לבדוק אותה ואז הוספת איזכור קטן של מערכת עצבים כדי לגרום לזה להשמע קצת מדעי.. איפה ההוכחה הקלה? הגב לתגובה זו              הוכחה קלה             היודע,    01/11/05 19:06 אתה מחפש הוכחה מדעית אבל להוכחה מדעית של היום תהיה הוכחה נגדית מחר כי היא מבוססת רק על היכולת השיכלית לבדוק ולנתח מה שהביאו החושים דרך המוח למודעות. ההוכחה פה היא ברמת ההתנסות הישירה ללא מעורבות השכל. אנו מתנסים בחושים באותם גירויים חיצוניים בכל פעם אחרת לפי המידע המגיע למודעותינו. כל עוד השכל והרגש (פילטרים) של המידע אינם נקיים, נקבל מידע חלקי. כדי להתחבר למידע האמיתי =אלוהים, יש רק אפשרות אחת, לנקות את הפילטר הזה.לנשמה יש יכולת להחליט לנקות ותוך זמן קצר על בסיס התנסות בלבד היא תגלה את ההבדל כאשר אמת המידה או נקודת היחוס היא רק אחת, רמת האושר שהיא חווה. כאשר ניא מגיעה לאושר האולטימטיבי, כלומר, כל מידע שמגיע מהחושים וכל מידע שהיה בזיכרון הוא נקי (מתקבל בברכה וגורם אושר) אזי הושלמה המשימה קרי הנשמה השתוותה לאלוהים. הגב לתגובה זו          המציאות האחת ופירושי האדם         יוסי מורגנשטרן,  קיסריה,    01/11/05 17:35 ההוכחה יפה וההסבר נפלא. אבל אילו הם פירושים ומחשבות בלבד. זו לא המציאות. הסבל האנושי איננו נובע מהמציאות עצמה אלא מהפירושים של בני האדם. הגב לתגובה זו              מהות הסבל             היודע,    01/11/05 19:14 בכדי שהנשמה תדע את הכיוון להתפתח לאלוהי יש לה שני תחושות (שונם שיכיות או רגשיות) לכוון אותה הסבל והעדר הסבל = האושר. בתהליך למידה תוך ניסוי ותהייה נבדקים תוצאות הגירוים של החושים עד שהנשמה מבינה שהמידע שהגיע לחושים הוא נקי וזה רק הפירוש (השיכלי והרגשי) שקובע את ההתנסות, הנשמה בוחרת לשנות את הירוש ע''י ההבנה שזה רק הגוף (שכל רגש וגוף פיזי) שחוסר ניקיונו גורם לסבל ואז יש לה את כל הכלים לנקות את הגוף תוך קבלת תוצאות הולכות וגדלות של אושר על חשבון הסבל. ההוכחה היא קלה כי ברגע שמתחילים בתהליך הזה מייד כל המבנה מתגלה במלא יופיו ולא צריך להשלים את התהליך כולו (נקיון מוחלט) כדי להבין את מהות האלוהות. הגב לתגובה זו              שאלה             ?,    01/11/05 18:36 ומה לגבי כאב גופני או מחלה? הגב לתגובה זו                  השאלה היא החשובה                 יוסי מורגנשטרן,  קיסריה,    02/11/05 09:30 מתוך נסיוני ,הכרתי אנשים בריאים וללא כאב שסבלו [ קנאה, חדלון, רגשי האשמה,עלבון] והכרתי אנשים חולים וכואבים שלא סבלו . לפי נסיוני, הסבל אינו נובע ממצב מסוים אלא מחוסר הרצון לראות את המציאות כפי שהיא ומחוסר הבהירות להבחין בין המציאות ופירושינו למציאות. אנו יכולים לקחת אחראיות על מעשינו ולא על התוצאות. הסינים מספרים אודות השייט שפגע בבול עץ והמשיך את דרכו. בהמשך הוא פגע בסירה אחרת והחל לכעוס על השייט השני,להאשימו ולהתעצבן. מה ההבדל בין שני המיקרים ,הרי הוא נפגע בשניהם? במקרה הראשון הוא התמקד במציאות ואילו בשני הוא התמקד בהטחת האשמות ובפירושים למציאות. הסינים מציאים כאשר פוגעים בסירה לחשוב שהיא בול עץ כלומר להתמקד בראית המציאות כפי שהיא ולא בפירושינו המנטאלים. הגב לתגובה זו                  בין כאב ומחלה לבין הסבל                 יוסי מורגנשטרן,  קיסריה,    01/11/05 19:31 יש להפריד בין מחלה וכאב לבין סבל. כאשר אדם מתחבר למשמעות הכאב הוא לא סובל [למשל בזמן בריחה מכלא]. הרבה שיטות עוזרות לאנשים ללמוד להכיל את הכאב ,להרפות לתוכו ולא להתכווץ [ למשל אמא בזמן לידה]. הכאב הוא חלק ממערך ההגנה של הגוף. העדרו קשה ולעיתים מסוכן. [למשל במחלת הסרטן המתאפיינת בחוסר כאבים]. רופאו של המורה ההודי המפורסם מהראג' תאר את ימיו האחרונים בעת ששכב בבית חולים וגסס ממחלת סרטן הריאות. הוא סיפר: '' כאשר נכנסתי לחדר ראיתי את כל סימני המחלה אבל לא ראיתי אדם חולה''. חומר למחשבה. הגב לתגובה זו                      תפקיד הכאב                     היודע,    01/11/05 21:08 תפקיד הכאב הוא לעורר את הנשמה לשינוי בחשיבה וברגש. כשהנשמה היא שיטחית, היא תנסה רק להקל על הכאב בכל מחיר אבל לא לחקור את מהותה העמוקה. לכל ''כאב'' רוחני יש מקבילה לו בפיזי. החכם יודע את הקשר משנה את הרוחני והכאב נעלם ולא חוזר הבור נלחם בכאב ומהמם אותו אבל הכאב יחזור במקום ובזמן אחר עד שהשעור הרוחני יסתיים הגב לתגובה זו                  כאב פיזי ומחלה                 היודע,    01/11/05 19:21 הגוף שלנו בנוי כך שיוכל להביא אותנו למצב העילאי של ניקיון מוחלט בו יש רק אושר. אין מה להוסיף לו לשם כך. אבל כדי שהנשמה תוכל ללמוד להעריך את המידע האלוהי, היא מקבלת אותו דרך גוף עם פגמים (כאבים ומחלות). כאשר הנשמה מצליחה לראות את הקשר בין כאב מסויים לפרשנות הלא נכונה של המידע האלוהי, היא יכולה לשנות את הפרשנות והכאב יעלם. אין גבול ליכות להתרפא במידה ויודעים את הקשר הזה כולל מחלות הקשות ביותר = המבחנים הקשים ביותר. מי שלא מצליח וגופו קורס תהיה לנשמה איזדמנות נוספת לבחור גוף חדש ולהתחיל את הכל שוב. הגב לתגובה זו                      אל ''היודע''                     שי,  תל-אביב,    02/11/05 00:51 איך ניתן יצור איתך קשר לצורך הרחבה על הנושאים עליהם הגבת? shshai@hotmail.com הגב לתגובה זו 1.  השאלות שנשאלות בבית הראשון של     לב אדום,    01/11/05 13:18 המאמר מספקות את התשובה ויש עוד הרבה שאלות שאפשר לשאול הגב לתגובה זו          article         n,    01/11/05 17:09 great article! הגב לתגובה זו