|
|
|
עד כה: 20 תגובות, ב- 20 דיונים.
|
|
|
לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות
|
הוסף תגובה
|
|
 |
20.
תודה יעקב
לילך,
27/10/05 13:17
| תודה על האומץ שלך, על הכנות, על השיתוף, על ההשראה. אני חוויתי עד היום רק אובדן של אהבה, של בן זוג, 3 פעמים. הזדהיתי מאוד עם מה שכתבת. לא סתם אנשים מאבדים את שפיותם בגלל אהבה נכזבת. אני לשמחתי לא הגעתי עד לשם, כי לשמחתי, יש לי נפש יציבה וחזקה באופן יחסי. אך הגעתי לתהומות המחשכים של נפשי וזה הרגיש כמו גיהנום, הגיהנום הפרטי שלי. ובאמת שאלתי את עצמי, איך ארגיש כאשר אחווה אובדן, מוות, של אדם קרוב (דבר שעד היום לא קרה אך אי אפשר לברוח ממנו). ואמרתי לעצמי, שזה בטח קשה יותר. האמת שאני לא בטוחה בכך. באובדן של בן זוג אהוב יש מוות, כי הוא נעלם מחיי, אך הוא עדיין חי, ויש משהו מייסר בידיעה הזאת, שהוא עדיין כאן איפשהו, כי יש גם תקווה, אולי המצב ישתנה, ואולי נתאחד שוב. לעומת זאת במוות של אדם יש משהו סופי. אתה מתמודד בעצם עם ההשלמה עם הדבר הסופי והמוחלט הזה. אין את התקווה המייסרת הזאת שאולי המצב לא סופי. איזה משני סוגי האובדן קשה יותר, אין לי תשובה לכך. ואולי זה גם לא משנה, אלא מה שמשנה הוא איך מתמודדים. אני חושבת שהתמודדתי באומץ רב עם האובדנים שחוויתי. ואני חושבת שאתה מתמודד באומץ רב, מופלא ומעורר השראה עם האובדן שאתה חווה. מאלת לך, ולי, ולכולנו, שתמיד יהיו סביבנו אנשים תומכים ואוהבים שיסייעו לנו להתמודד במצבים כאלה, ושנהיה תמיד החברים הכי טובים של עצמינו והאוהבים הכי גדולים של עצמינו, כדי שנוכל להתמודד עם כל דבר. אהבה, לילך.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
19.
תודה לך. תודה.
iris,
27/10/05 03:41
| מילים חזקות, מקלפות, חודרות. מאחלת לך אושר. אין לי היום מילים חזקות, אבל הלב מרגיש עמוק עמוק.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
18.
למאמר
קישור,
25/10/05 19:46
| שמדבר על הסבל שבאהבה נכזבת. הוא קצת מעצבן, אבל מפרט ומחזק חלק מהדברים שנאמרו כאן
http://learn.snunit.k12.il/galim/horut/upload/.doc_divorce/yedyiot4.html
הגב לתגובה זו
|
|
 |
17.
מהאין אל היש
לאה,
מרכז,
25/10/05 15:18
| באמת כתבה יפה ואין אדם שלא חווה כאב של אובדן בחייו.אני חושבת שמילים לא יכולות לנחם,אבל ההבנה או יותר נכון ההכרה שאהבה לא נמצאת בשום מקום מחוצה לנו,אולי יכולה לעזור. האשליה שמעוררת את הכאב על סוגיו השונים,היא שאנחנו חסרים ויש משהו מחוץ לנו שיכול להשלים אותנו וכך לסלק את הכאב. בגלל האשליה הזאת,אנחנו מעניקים כל-כך הרבה כח לאנשים אחרים. אבל אם נוכל להתגבר בכל דרך שנבחר,על אשליית הפגימות והחוסר ונתחבר למעיין האהבה הנובע ללא סוף שנמצא בלב של כל אחד,יש בזה כח לחבר אותנו למהותנו האלוהית,האינסופית,האחדותית ובכך לבטל את התשתית שעליה נשען הכאב. אם תצליח להרגיש שהבן שלך מעולם לא היה ולא יהיה נפרד מההוויה השלמה ותתן לאהבת האמת ביניכם לחיות לנצח,לא תשאיר מקום לכאב להעכיר את האהבה והשמחה שבין הנשמות שלכם.הנצחון על הכאב הוא מסע אישי של כל אחד מאיתנו וכל אחד מקבל את האתגרים שלו. מקרב לב אני מאחלת לך הצלחה.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
16.
אבל איך?
םוע,
םןויםןו,
25/10/05 08:29
| תודה רבה על הכתבה על אף שבפועל היא חיברה אותי לכאב?!?!?! כיצד מתנתקים מאהבה לא אפשרית ועוברים לאהבה אפשרית??????? הכתבה חזקה אך היא מאירה על הצד האפל ועל כן היא מחברת לכאב.... וזה מבעס כי זה כואב ובסופו של יום המעבר לאהבה בריאה מרוממת ואפשרית אינו בהיר... אז מה עכשיו? (חג שמח)
הגב לתגובה זו
|
|
 |
15.
מרגש
r,
מרכז,
25/10/05 07:45
| כתבה נוגעת בנימים המשותפים של כולנו במיוחד אילו שאינם ''מוארים''
הגב לתגובה זו
|
|
 |
14.
יעקב ריגשת אותי
ל"ת
שרה,
רעננה,
22/10/05 12:18
| |
 |
13.
עצוב ולא מובן למה ואיך
ל"ת
ברברה אלה,
22/10/05 12:12
| |
 |
12.
יפייפה
איילה,
מודיעין,
22/10/05 00:12
| מילם שנוגעות. הצלחת להעביר את התחושות שמאוד קשה לתרגם למילים. לתעל את הכאב האינסופי לאהבה זה הכיוון הנכון לחיות עם האובדן .
הגב לתגובה זו
|
|
 |
11.
לקראת הזיקנה הבנת האהבה שונה
dafna57,
רמת גן,
21/10/05 23:43
| יעקב שבת שלום ומאחלת שלא תעבור עוד כאב עצוב בחייך. ניטשה פעם אמר משפט שנכון גם לתקופה הזאת ,ניטשה היה פילוסוף ואושפז אצל פסיכיאטר לקבל ממנו טיפול,ניטשה יצא הוא המטפל בפסיכיאטר,הפסיכיאטר שלא היה לו טוב בחייו ניטשה הציעה לו לשנות חייו לעזוב גם את משפחתו,הפסיכיאטר אמר לו :''את האשה קל לי לעזוב אני לא אוהב אותה,אבל מה העשה עם ילדי?''.ענה לו ניטשה:''אין לי ניסיון בילדים,הצעות יש לי רק בניסיון,מי שלא היה להם ילדים לא יכול לתת הצעה''. יעקב אני רק בקשר לאהבה כותבת, בגיל שבע עשרה כבר הייתי נשואה אם לילד,בגיל 18 תפסתי את בעלי בבגידה,אז גם התחיל באלימות,הבנתי כי זה לא אהבה,''אם מרדתי וברחתי מהורי שהיו גם מכים לגבר אלים אז גם לא ידעתי מהי אהבה?''. בגיל 28 גרושה התאהב בי גבר שביקש ממני לחיות איתי היסכמתי עם תנאי:''לא אלימות ובגידות'' הוא קיים את התנאי. בגיל 38 הבנתי כי אנחנו לא מתאימים ולא הרגשתי שפרדה זה כאב,הוא לא רצה פרדה וכאב לו מאד הפרדה,אבל נפרדנו,היום הוא מודה לי שנפרדנו כי אני לא יכולה להביא לו ילדים ויש לו עכשיו תאומים,אבל שאני פוגשת אותו אומר לי :''אוהב אותך עד עכשיו''.אני בכלל לא היה לי כאב מהפרדה. בגיל 41 התחיל לי התחברות שלא ידעתי לפני זה,''משנים נהפכנו לאחד'',אבל לפני שנתיים בערך הלך ממני ,בפרדה הבנתי כי אהובי לא היה אמיתי ''הוא רק היה שחקן על במה ולא אמיתי במציאות'' אז שואלת אני את עצמי:''למה את מתגעגעת למה שלא אהבה אמיתי?'' היום מאמינה אני כי בכול גיל וניסיון אהבה שונה ולכן טוב לי שלמדתי לא להתגעגע. יעקב זאת אמוני : 1.בכול גיל אהבה שונה 2.אהבה לאח לחבר לזוגית לילד לנכד שונה. יעקב רק דבר אחד אני בטוחה בנך הלך לעולם יותר טוב מהעולם הזה. דפנה
הגב לתגובה זו
|
|
 |
10.
אהבה היא חרב פיפיות
ל"ת
אוהב עזוב,
21/10/05 22:54
| |
 |
9.
תודה לך
אורית,
ירושלים,
21/10/05 22:33
| תודה לך. נכון, מדובר בהתמרה. איטית, מחזיקה ומרפה, מכמירה ומעודדת. מתקדמת ומשהה. וצריך לתת כבוד לכל שלב בתהליך יחד עם הידיעה ששום דבר לא הולך לאיבוד. שהנוכחות של בנכם נמצאת שם, גם אם מעבר למסך. אני מאמינה שלבסוף נמס הצורך הדוחף בידיעה המוחשית, והאהבה, שהיא נצחית, הופכת לבת לוויה תמידית בחיים שאותם תבחר לחיות. הלואי ויכולתי לעזור יותר. אהבה, אורית
הגב לתגובה זו
|
|
 |
8.
איך??
גאיה,
צפון,
21/10/05 21:05
| זה נראה כל כך בלתי אפשרי לנתק את הזיכרון..לפעמים כל כך קשה להמשיך הלאה..נכון שעם הזמן חוזר הצחוק לפעמים שמחה,אבל זה מהול בהרבה כאב,קשה לשכוח,קשה להמשיך הלאה..איך ממשיכים הלאה? איך מוצאים אהבה אחרת כשעדיין זוכרים וכואבים את האהבה שנגמרה..????איך?
הגב לתגובה זו
|
|
 |
7.
אי אפשר לנתק את הזיכרון מהכאב
ניצן מיכאלי,
21/10/05 17:43
| כי הזיכרון עצמו הוא הכאב. בכל פעם שאנו נזכרים במה שהיה, אנו בעצם מכריזים - אהבתנו מתה...והכאב פורץ. באהבה חיה אין צורך בזיכרון כי היא עכשיו בתוכי, כפי שתמיד היתה. באופן פרדוכסלי זו הדרך היחידה להתחבר שוב לאהוב לבנו. אוהב אותך....
הגב לתגובה זו
|
|
 |
6.
אהבה אפשרית- זאת שחוזרת אליך
שיר,
מרכז,
21/10/05 15:26
| אהבה אפשרית זאת שקיימת בשבילך האהבה מתחילה בנו ויש לנו הרבה דברים לאהוב !
הגב לתגובה זו
|
|
 |
5.
THE MUST BEOUTIFULL ARTICE HER
George,
21/10/05 15:18
| REALLY, the must wonderfull article here, so human! really thank you very much.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
4.
מאמר אמיץ ונוגע ללב
אחד שזוכר,
21/10/05 12:29
| |
 |
3.
יעקב! אתה נפלא
אוהבת,
21/10/05 12:14
| נתת לעצמך תשובה - לנתק את הזכרון מהכאב, לקשור אותו לאהבה גדולה
איך עושים את זה? אני יכולה לספר מה קרה אצלי.. בשלבים... נותנים לאהבה להתחזק, כלומר- לא מדכאים אותה ולא מסמלים אותה. זה כמו להחזיק את היד באש כי ככל שאהבה יותר חזקה גם התשוקה מורגשת ביתר שאת. יש מאבק בין התחושה של הכאב לנוכחות של האהבה- מי ומה יותר אמיתי, מה המשתנה ומה הנצחי, האם בכלל אפשר להפריד בינהם. אינך יכול שלא לאהוב ואינך יכול שלא להתגעגע, אבל יש נקודה קטנה של בחירה במה אתה משקיע את כוחות נפשך. על הכאב אפשר להתבונן, אפשר לשחק איתו. בהתחלה זה נותן תחושה איומה של זילות האהבה, כאילו אם לא כואבים לא אוהבים באמת. אח''כ יש הקלה גדולה להבין שהאהבה מחוץ לידיך, פשוט קיימת, ועליך למצוא דרך לחיות איתה ללא כאב. כדי שזה יקרה צריך לקלף את האהבה מהסמלים שלה, זה ויתור קשה אבל יש מניע חזק לטהר אותה, למצוא את מקור התחושות, לברור מתוך כל סמל את התשוקה שבו - ממנו אפשר לבנות מצבת זכרון יפה ומכבדת (המקום מנחם) ואת האהבה שבו- אותה נושמים עמוק ונותנים לה לגדול ולהתחזק. ובספירלה הזו שמעוררת כל פעם כאב וגעגוע יותר ויותר עמוקים מתגלה אהבה גדולה. היא לא אישית אבל היא נובעת רק מהמקום הכי אישי ופנימי. בגלל שהיא לא אישית היא יכולה להפחיד ולעורר אשמת נטישה, כאילו נמחקים תווי הפנים ותמונת הזכרון מאבדת פרטים כמו בחשיפת יתר. יעקב, בעיני אף פעם לא שוכחים והזכרונות לא מתעמעמים כשהאהבה חיה, אבל ההבדל הוא בין לחוות זכרון ואת התשוקה והגעגוע שבו ממקום של אהבה, לבין לחוות את האהבה כזכרון ממקום של תשוקה וגעגוע. זה תהליך ארוך. אני מאושרת שאתה כותב את הטור הזה ומתפעלת כלכך מהדרך שאתה עושה. תודה שאתה משתף ומלמד אותנו מתוך ההתנסות שלך.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
2.
יעקב, תודה מקרב לב.
ל"ת
ת,
21/10/05 11:46
| |
 |
1.
Wonderfull
George,
Boston,
21/10/05 10:47
| |
|
|
|
|
|
|