 |
20.
כיף לקרוא פרסיקו !
יוספון,
ת''א,
04/09/05 18:10
|
|
 |
19.
התלמידה מוכנה
מחכה למורה..,
31/08/05 14:07
|
נהנית מאוד מכתיבתך כאן,
האם אתה מעביר גם שיעורים באיזה מסגרת?
הגב לתגובה זו
|
|
 |
מחכה יקרה,
ת.פ.,
01/09/05 17:51
|
|
 |
אני מעביר שיעורים במשחק
ג. חנן,
31/08/05 15:43
|
|
 |
ואני מלמד בשדרות, תבואי
ל"ת
מ. איציק,
02/09/05 07:18
|
|
 |
18.
בדיחות
עומר,
ת''א,
30/08/05 01:24
|
אני מעדיף את ההסבר של פרויד: הצוחק מהבדיחה צוחק לא מפני ש''ראה דבר שלא ציפה לו'', אלא דווקא מפני שראה דבר ש*כן* ציפה לו. הצוחק ידע שהיהודי כנראה שונא את אשתו, אבל זה היה ידע אסור, והוא נאלץ להשקיע אנרגיה בהדחקתו. ההיתר הפתאומי שניתן לו להכיר בידע הזה משחרר חלק מהאנרגיה שדרושה לצורך ההדחקה, והאנרגיה המשוחררת-בפתאומיות הזו מתבטאת בתור צחוק.
(ואולי כך גם לגבי הארה?)
הגב לתגובה זו
|
|
 |
נפלא! נשמע טוב מאוד...
ל"ת
גבר שבגברים,
30/08/05 08:24
|
|
 |
17.
מה קורה, איש?
ארנון,
29/08/05 17:24
|
|
 |
16.
הסבר: פינג-טינג בא בשביל האש.
Killip,
29/08/05 11:46
|
''אם כך, שואל התלמיד, מהו טבע בודהה? ''עונה המורה: פינג-טינג בא בשביל האש.
תרגום: טבע הבודהה הוא ללכת בדרך הבודהה, כמו שפינג-טינג הולך בדרך האש. ההליכה בדרך היא העיקר, לא ההגעה לתחנה זו או אחרת.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
חתולה סקרנית
ל"ת
תודה!,
31/08/05 14:04
|
|
 |
15.
מהי הבנה
יפעת,
רמת גן,
29/08/05 09:42
|
הבנה מורכבת מיידע וחוויה. רק אז נוצרת הבנה. לכן זהו צירוף של מחשבה אינטלקטואלית, עיבוד מידע, יחד עם חוויה רגשית. רק אז ישנה הבהנה, שהיא ממש פיזית. אין כאן שום דבר בשמים. התשובות תמיד כאן, מתחת לאף. תודה, תומר.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
הבנה [מתבונה, בינה והתבוננות]
בלי עננים,
31/08/05 00:20
|
הבנה היא התבהרות. כשכל ה''עננים'' נעלמים, וה''רעשים'' נמוגים נעשית התבהרות ורואים את הדברים בבהירות. ויודעים שזה זה. זו הבנה.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
14.
פרחים מילוליים.
ל"ת
ענבל,
29/08/05 04:16
|
|
 |
13.
אוהבים אותך הרבה
רפיק,
29/08/05 00:14
|
תומר יקר, תמיד כיף לקרוא את כתיבתך שהיא פשוטה, רעננה ומעמיקה. תודה
הגב לתגובה זו
|
|
 |
12.
כך גם בחז''ל
דרור,
ירושלים,
28/08/05 22:26
|
לפחות לדעתי. כל מי שלומד את ספרות חז''ל שואל את עצמו למה כל התסבוך הזה למה החידתיות הזאת. נראה לי שזו הסיבה, זו הדרך היחידה בה האדם נותן את התשובה מתוכו ובאותו זמן היא הופכת לחלק ממנו.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
11.
השאלה היא אם הבנה של בדיחה
ב,
28/08/05 21:53
|
או הבנה (הארה) רוחנית יכולה להופיע מבלי שתהיה לפני כן הבנה אינטלקטואלית.
אותו אדם שלא הבין את הבדיחה ונאלצו להסביר לו אותה אולי כבר לא יצחק ממנה, אבל הוא יצחק בעתיד מבדיחות שבנויות על אותו עיקרון מפני שהסבירו לו את העיקרון, והוא הבין אותו.
אם לא היו מסבירים לו הוא לא היה גם מבין גם בעתיד שום בדיחה.
כשדנים בתקשורת בין שני אנשים או יותר, בעיקר בנושאים רוחניים, תמיד מדגישים שלא דרושה הבנה אינטלקטואלית אלא הבנה ''ממשית''.
משום מה זה תמיד מתורגם לכך שהבנה אינטלקטואלית היא מיותרת ואפילו מפריעה, כשלמעשה הפרשנות הנכונה היא שהבנה אינטלקטואלית היא חיונית. היא אינה מספקת, אבל היא תנאי יסודי. היא השער להבנה שאינה הבנה אינטלקטואלית גרידא.
ללא אינטלקט לא ניתן להבין למעשה, לא בדיחות, ולא טבע בודהא, וכל הניסיונות להבין תוך דילוג על הבנה אינטלקטואלית, הם תוצאה של חוסר הבנה של מהי הבנה.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
עוד כמה דברים
י,
31/08/05 13:29
|
האשה של היהודי השני, גם אותה זה לא הצחיק.
תאורטית (אף כי אולי לא אנושי), מישהו יכול להבין את הבדיחה, את כל מה שעומד מאחוריה, ולא לצחוק. הוא יכול לעולם לא לצחוק. הצחוק הוא תמיד טריגר ברובד נוסף, לא אינטלקטואלי.
מסר מילולי תמיד תמיד תמיד דורש עיבוד נוסף, (תרגום פנימי) עד שהוא חודר מתחת לקליפה.
מסר ויזואלי (או כל מסר חושי אחר) מגיע ומכה ישר בבטן. לפעמים זה המבוא לעיבוד נוסף. למשל, גם כאשר אתה קורא, המסר הוא ויזואלי תחילה, ואח''כ הופך למילולי ואחר כך מתורגם וכו,. אבל יש מסר ויזואלי שמגיע ישר ישר פנימה. גם בשמיעה, כאשר אתה מדבר. השמיעה הופכת למסר מילולי ואחר כך כנ''ל. אבל בו זמנית, כאשר אתה שומע למשל את טון הדיבור, הוא פועל ומשפיע ברובד אחר.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
בדיחה ויזואלית
י,
29/08/05 21:37
|
היא בדיחה ללא מעורבות של אינטלקט.
עוגת קצפת בפרצוף. שמנה מחליקה על בננה. מופע של ליצן. סרט אילם של צ'רלי צ'פלין.
בדיחה רגילה דורשת אינטלקט מכיוון שכל תקשורת מילולית דורשת אינטלקט.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
למה ? אתה מצמצם את האינטלקט
ב,
30/08/05 11:50
|
למלל בלבד ? יש בו הרבה יותר מזה.
פתירה של חידה צורנית, זיהוי של צורות עם מאפיינים דומים, התאמה בין צורות, האם כל אלה אינן פעולות של האינטלקט ?
בסך הכל המלל עצמו הוא רק גשר לדימויים. אתה צריך לשמוע את המילה עץ כדי שיעלה בך דימוי או זיכרון של עץ וכדי שתדע על מה אני מדבר.
ראיית הקשר בין העץ למים שהוא מקבל ולפריחה שלו היא קשר בין דימויים. אותו קשר שהמוח עושה כדי להבין בדיחה ויזואלית.
ואגב, למה האמא של מי שמקבל עוגה בפרצוף או של השמנה שמתחלקת על בננה אף פעם לא צוחקת ?
אם הייתה רק הראייה הויזואלית מבלי שבאופן מיידי היו נקשרים כל ההקשרים האחרים של הסיטואציה אז או שהאמא הייתה צוחקת עם כולם או שאף אחד לא היה צוחק.
לא ?
הגב לתגובה זו
|
|
 |
הפרדוקס הוא
י,
30/08/05 21:07
|
שעצם העובדה שאתה בהחלט צודק בדבריך, דוקא עוזרת לי להבהיר את הנקודה.
יש מסר ויזואלי שדורש עיבוד אינטלקטואלי, ויש מסר ויזואלי שעובר ישר, בלי תווך ובלי פרשנות.
ואם מי שמחליק על הבננה זה הליצן שמלכתחילה רצה להצחיק אותך, אז כולם יכולים לצחוק בשקט.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
אתה חתיכת פוליטיקאי :).
ל"ת
ב,
31/08/05 09:48
|
|
 |
צודק מאוד.
ל"ת
מ.,
29/08/05 06:54
|
|
 |
ממש כך
ל"ת
הצתה מאוחרת,
29/08/05 00:52
|
|
 |
10.
שני קווים מקבילים לא נפגשים
ע.מ,
28/08/05 21:49
|
אף פעם, המרצה שלימד אותי אמר שיש דברים שהההודים מכנים obbious'' מובן מאליו בתרגום. ומענין שמתקופת הלימודים זוכרים הבנות שלא תמיד קשורות לחומר הנלמד. אולי זהו סוג ''הבנה''.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
הם כן
רון,
אשדוד,
30/08/05 15:12
|
|
 |
9.
החיים כבדיחה
י,
28/08/05 20:40
|
אז ככה. החיים הם בסך הכל בדיחה. בדיחה שאנחנו לא מבינים. והארה? הארה, זה שפתאום מבינים את הבדיחה. ואז - צוחקים, צוחקים וצוחקים.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
ואלה הם הדברים
צחקנית,
29/08/05 07:34
|
החכמים ביותר שאמרת עד כה (לא שלא היו חכמים קודם לכן, אבל זה הטופ שבטופ).
אני לא מוארת, אבל לפעמים כבר לא נעים לי מאנשים כמה הכול מצחיק אותי. הבדיחות מקיפות אותנו לאינספור, והכול קורע...
איילת
הגב לתגובה זו
|
|
 |
8.
שני יהודים נפגשים ברכבת
י,
28/08/05 17:40
|
שואל האחד - לאן יהודי? עונה השני - ללודג'. אומר הראשון - תראה, אתה הרי לא רוצה להגיד לאן אתה נוסע, ואתה אומר שאתה נוסע ללודג', כדי שאני אחשוב שאתה בעצם נוסע לורשה. אבל אני יודע, שהפעם, אתה באמת צריך להגיע דוקא ללודג'. אז תגיד לי - ל-מ-ה א-ת-ה מ-ש-ק-ר???
הגב לתגובה זו
|
|
 |
זו לא בדיחה, זו מציאות
צ,
28/08/05 19:49
|
|
 |
7.
תומר? מה הבין תלמידו של בודהה
אוליבולי,
28/08/05 16:37
|
|
 |
להבין הוא הבין כבר
זיו,
28/08/05 20:29
|
כל מה שהבודהא רצה היה לברך בצורה מיוחדת ובלתי אמצעית ובלתי מתנשאת, את תלמידיו, אבל הם ציפו ליותר מדי, הם לא מבינים רמזים, ולא מסתכלים על הפרח כמו שהוא (פרח) אלא מנסים מייד להבין משמעויות ב''שכל''.
מי שבאמת מבין, מחייך למראה של כל פרח, וקל וחומר למראה פרח שמחזיק המורה האהוב, זה הכל, אין פה יותר מדי פלצף, פרח זה יפה, ויופי אצל אדם שמבין מעלה חיוך
הגב לתגובה זו
|
|
 |
אוליבולי
ת.פ.,
28/08/05 17:57
|
|
 |
אז למה העובדה שהוא חייך גרם
אובי1,
28/08/05 18:33
|
|
 |
ההבנה באה ממקום אחר מאשר הידע
ל"ת
שמואל הנביא,
28/08/05 20:42
|
|
 |
אז כפי שאלו לא חיכו, איך בודהה
אוליבולי,
29/08/05 14:45
|
יכול לדעת שאחד מתלמידיו שלא חיכו לא הבין! ע''פ התגובה שלך... הרי החיוך הוא תגובה מסוימת שגרם לו להבין שהבינו אותו...לכן התגובה שלך לא מסבירה את שאלתי. מה בודהה הבין מתוך החיוך?...
הגב לתגובה זו
|
|
 |
לא שמת לב שזאת שאלה ולא תשובה?
ל"ת
אוליבולי,
30/08/05 20:03
|
|
 |
מה????????????????
אייל,
צפון,
30/08/05 15:46
|
די חבר'ה הרגתם אותי מצחוק פה עם התשובות שלכם. אני יושב בעבודה ומתפקע מצחוק ואנשים לא מבינים מה עובר עלי.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
תודה
ל"ת
אוליבולי,
29/08/05 19:05
|
|
 |
תודה
ל"ת
אוליבולי,
29/08/05 18:10
|
|
 |
אוליבולי
יונתן,
29/08/05 16:25
|
הוא הבין כי רק מהאקסיפה חייך ואילו האחרים לא.
האחרים התאמצו כדי לנסות למצוא את משמעות הפרח, ואילו מהאקסיפה הבין שפרח הוא פרח.
אבל זה לא כל כך פשוט, כי הפרח שראה מהאקסיפה היה פרח של השלב בו פרחים חוזרים להיות פרחים.
כי בראשית נהרות הם נהרות והרים הם הרים. אחר כך נהרות אינם נהרות והרים איהם הרים. אך לבסוף... נהרות שבים להיות נהרות והרים שבים להיות הרים.
אצל מהאקסיפה פרחים חזרו להיות פרחים. זה לא בדיוק כמו שכל אחד שרואה פרח רואה פרח. יש בראיה הזו משהו נוסף.
הגב לתגובה זו
|
|
 |
6.
פרסיקש, תתחדש על התמונה
המשפחה המורחבת,
28/08/05 15:15
|
|
 |
5.
איל
תומר,
סין,
28/08/05 14:20
|
כתבת מקסים. אולי אתה מכיר סיפור על שני סמוראים שנקלעו לסכסוך, ומאז, בכל בוקר הם מתייצבים לקרב חרבות, ונלחמים זה בזה עד מוות. אבל שניהם כה מיומנים, שהמוות לא מגיע, והם במשך שנים ארוכות נפגשים בבוקר, מנסים להרוג זה את זה, ולעת ערב נפרדים. עד שאחד הורג בטעות את אשתו של היהודי... ?
הגב לתגובה זו
|
|
 |
4.
כתבה מעניינת ויפה
אחד,
28/08/05 14:18
|
|
 |
3.
ממש מתוק, אבל מדוע הוא חוזר
שי,
28/08/05 13:39
|
|
 |
2.
תומר
איל,
תא,
28/08/05 13:26
|
כתבת מקסים. אולי אתה מכיר סיפור על שני סמוראים שנקלעו לסכסוך, ומאז, בכל בוקר הם מתייצבים לקרב חרבות, ונלחמים זה בזה עד מוות. אבל שניהם כה מיומנים, שהמוות לא מגיע, והם במשך שנים ארוכות נפגשים בבוקר, מנסים להרוג זה את זה, ולעת ערב נפרדים. עד ש... ומכאן איני יודע את המשך הסיפור, אולי תוכל לעזור לי?
הגב לתגובה זו
|
|
 |
איל
ת.פ.,
28/08/05 17:56
|
|
 |
עד שמגיעה שעתם הטבעית למות
ל"ת
דן15,
29/08/05 14:16
|
|
 |
1.
ממש מתוק, אבל מדוע הוא חוזר
שי,
28/08/05 13:09
|
|