 |
32.
לעדית - אל תגעי בי
ל"ת
שירה,
מרכז,
19/08/05 20:18
|
|
|
31.
עדית - נגעת בי שוב
ל"ת
אילת,
רמת השרון,
19/08/05 18:02
|
|
|
30.
לעידית עוד מנת אהבה
שלומית,
18/08/05 22:26
|
|
|
יאללה שתקי, שלומית.
ל"ת
אור,
19/08/05 04:10
|
|
|
29.
מנת אהבה
שרונק'ה,
ת''א,
17/08/05 13:53
|
עדית,ישבתי וקראתי בהתרגשות את הטורים האחרונים שלך ואת התגובות המדהימות מצד אחד ומכאיבות כחיצי רעל מצד שני.מהיכרותי האישית איתך אני רק יכולה להביע צער ורחמים על האנשים המרירים,חשדניים,ציניים עד כדי רוע,אשר לא זכו להכירך ומנסים לחבל בהיכרות ה''רשתית'' שלך עמם,כנראה מתוך שיעמום או תיסכול?
ומצד שני,זו הזדמנות לברך אותך על המילים המרגשות,נוגעות ללב,האמיתיות שאת מביאה לטורים שלך,וכן גם לחיי האישיים.
קבלי את החיבוקים ומיחקי מהזיכרון את הבוז והרוע,הם אינם שווים ביזבוז אנרגיה.
חיבוק גדול ממני.שרונק'ה(שלך)
הגב לתגובה זו
|
|
|
28.
מלטפים אחד את השני ומתמוגגים
קנאי בדימוס,
16/08/05 18:40
|
קהילה מיוחדת של אנשים שהצליחו להגיע לחיבוק משותף...
אבל למה לי להשתתף או לקרוא את החרטא הזה?
אולי תהיו מנומסים לגבי הציבוריות של המקום הזה? אתם לא לבד כאן, והשארתם אנשים לבד! מחוץ למעגל!
אז רציתם כאב, הנה כאב.
באורגיה הילדותית שלכם, השארתם טעם רע ודקירה בלב לכל מי שלא שותף.
מעניין שהכתבות שמדברות על הטוקבקיסטים משיגות הכי הרבה תגובות... לכו לפורום של אוננות עצמית!
ולגבי האגו שמגו... כדי לגעת נגיעה אמיתית, צריכים לשים את האגו על השולחן, ולומר - זה שלי! ואז, מי שיכול, יגע - מגע עדין ורגיש או מגע אגרסיבי ופוגע, בהתאם לרמת ההתפתחות של המוטוריקה הנפשית שלו.
לי זה מזכיר תינוק שרק לומד לכעוס ולתבוע ולאהוב ולשמוח...ולגעת... וכל מה שהוא צריך, זה אהבה שמעל לכל. אהבה מקבלת.
יאללה, קושעלהאמאשלכם...
הגב לתגובה זו
|
|
|
לקנאי בדימוס
איילת,
17/08/05 12:44
|
אהבתי את התגובה שלך. היא אמיתית כזאת.
אני גוררת אותך בכוח לתוך המעגל הדביק שלנו, ומנשקת במקום הכואב. הנה, קח שלוק מנקטר אלים שרקחתי לאחרונה, וייעלם גם הטעם הרע.
עכשיו אתה שלנו ואנחנו שלך. אתה לא לבד.
בברכת קושעלהאמאש'ך גם לך, ובאהבה
איילת
הגב לתגובה זו
|
|
|
זה היום שלך
ל"ת
י,
17/08/05 22:58
|
|
|
בעצם תגובתך אתה שותף לאוננות
אוננות עצמית,
16/08/05 22:54
|
|
|
למה לך?
מישהו,
16/08/05 20:15
|
אני מרחם עליהם, הם לא מסוגלים להביט למציאות בעניים, אז הם בונים ארמונות באוויר, ממש, אבל ממש, אין מה לקנא בהם, תשמח שאתה לא חלק מהעדר הדביק הזה!!
הגב לתגובה זו
|
|
|
ואני
מישהי,
17/08/05 01:38
|
מרחמת עליך
וגם מאחלת לך אושר אחר,
כזה שלא עושה רוע סתם.
אתה מוזמן להצטרף. מתי שבא לך ואיך שמתאים לך. שווה לנסות. בלי קשר לעידית. פשוט מה שבא לך.
הגב לתגובה זו
|
|
|
27.
עדית
יפית,
15/08/05 21:40
|
קראתי מילה אחרי מילה אפילו פעמיים...הרגשתי את הלב פועם פי 2
הרגש,אהבה,הכתיבה המדימה,והלב
כזה טוב שזה נוגע בפינות הכי כואבת
עד כדי כך שזה גורם לי לבכות
את באמת זהב מיוחד שקשה מאוד לפגוש!
יפית
שאוהבת המון:)
הגב לתגובה זו
|
|
|
26.
חןחן לבן על האיור המוצלח והיפה
ל"ת
וגם...,
15/08/05 20:17
|
|
|
25.
עדית את נשמה מיוחדת במינה
תמרי,
גוש חלב,
15/08/05 16:10
|
הייתי רוצה לקחת את כל החרוזים שלך ולעשות מהם מחרוזת מקסימה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
24.
עדית, יש כאן 2 איילת!!!
ל"ת
רחל,
למי הכוונה??,
15/08/05 15:53
|
|
|
23.
המלים שלך הגיעו בזמן בשבילי.
איילת,
פרדס-חנה,
15/08/05 15:30
|
ולאיילת השחר,
הו איילת,
איילת אהבים,
איילת השמחה,
מלכת הכוכבים,
שלא מצאה מרגוע
בכל הכאבים,
אולי עכשיו תורך לשיר
ולנגן תווים.
...בדיוק מחר אני הולכת להקליט (יחד עם עוד חברים לדרך) דיסק שירה רוחנית...
אולי באמת הגיע תורי לשיר ולנגן תווים...
וכן, אפילו ברשימה הזאת הצלחת שוב לנגוע ולרגש.....
איילת.
הגב לתגובה זו
|
|
|
22.
פרדוקס
איל,
תא,
15/08/05 13:47
|
אולי הכרחי, כי פרדוקסים מלווים אותנו זה עידן ועידנים. ואני לא מדבר על אצן שמתקשה להשיג צב כי זנון אמר, ולא על ספר שלא יכול לספר את עצמו או קבוצת כל הקבוצות וכו'. אלא על חיינו אנו, המלאים בדברים שאי אפשר ליישב בניהם, אלא באמצעות האדם. למשל, לאהוב נורא, ולפגוע, או לרצות ולוותר, או סתם לחייך אל מישהו, ולדעת שהוא מבין. אתם יודעים, החיים. וזה בסדר. שלא נטעה לחשוב שהכל צריך להיות לפי תבנית מסויימת אחת. זה חלק כל כך נכבד בתוכנו, זה מאפשר לנו להיות אנושיים, מקסימים, אוהבים וגם אנושיים, מחרידים, שונאים.
אבל הפרדוקס שעליו אני מדבר היום הוא הרוחניות והתגובה.
באחד השיעורים שבהם השתתפתי עת ביקרתי בישיבה (בעלז בירושלים, היום כבר לא), אמר לי החברותא שצדיקים לא מגרדים. לפחות, כך נאמר. שאלתי למה, והוא לא ידע להשיב. כדי לדעת את התשובה (ממש לדעת) הפסקתי גם אני לגרד, כשמגרד. התבוננתי במקום המגרד, ובתחילה נאבקתי לא לעשות את הפעולה הכל כך פשוטה הזו, הכל כך טבעית. ואז ראיתי. במקום המגרד אין כלום. נאדא. זה מגרד נורא, ואתה מסתכל ואין שם כלום. ואתה נותן לזה ללכת. אתה לא פועל באופן אוטומטי, בלי לחשוב כלל על מה שאתה עושה. אתה לומד את הדבר הפשוט הזה ממקום אחר. וזה הפלא הגדול, אחרי כמה שניות, ממש כמה שניות, לא הרבה, זה עובר. היה ואיננו עוד.
וההבנה הזו מובילה אותך, ככה בטבעיות, אל עקרון אי-התגובה. לא לקפוץ ולהגיב, כי זה ''מגרד לי''
( אפשר לכתוב במקום: מכעיס, מעצבן, משמח, מעלה דמעה, פוגע). אלא לתת לדברים להיות, לתת לגירוד להיות, לבדוק למה הוא שם, להתבונן בו. בתחילה, כאמור, נאבקים. אחר כך זה נעשה קל יותר. ואז, בסוף, אם רוצים, אפשר לחזור ולגרד בלב שלם, מתוך פעולה ולא מתוך תגובה.
זה עקרון רוחני עמוק. ואת זה כולנו, גם אני עכשיו, לא עושים.
אל נא נשמיע את הדבר הראשון שעולה בנו. בואו ניתן גם לדברים אחרים לבוא. ניתן להם להיות. זה מרכך ומזכך. השיעור בגירוד הוא רק החצנה של העניין הפנימי, אבל בגלל הקשר (הפרדוקסלי) בין פנים לחוץ, הוא עוזר להבין לעומק. בחינת ''נעשה ונשמע'', שמתוך העשייה באה ההבנה, ולא להיפך.
אוהב אתכם
איל.
הגב לתגובה זו
|
|
|
איל - אתה הדוגמא לאחד מאותם
נופר,
15/08/05 19:42
|
|
|
גם אתה צודק
י,
15/08/05 15:59
|
באמת יפה כתבת, אייל. ואתה כמובן צודק.
ואני זוכר שפעם כתבתי דברים דומים (אם כי הרבה פחות יפה ומפורט), וגם זוכר שאחר כך בכל זאת עניתי והתגרדתי, עד שאפילו פצעתי את עצמי.
וטוב להזכר בכך שמה שאתה אומר הוא נכון, ותודה לך ולעידית שאתם מזכירים זאת באופן כל כך אוהב.
ואת מה שענינו פעם, הכי נכון ופשוט להבין (כמה שטותי וחסר חשיבות) ולשפוט דרך הפילטר של הזמן.
ופליפר, גם אתה צודק.
ומה יותר יפה מלצטט את איילת, שהיא גיבורת היום, מסכמת את ''הגרוד הגדול'' שלנו במילים:
''נותרתי אוהבת מתמיד את חבריי לקבוצת הלימוד המשוגעת הזאת'' (איילת, סליחה על הציטוט ללא רשות).
כי מסתבר, שהטעם שנותר בסופו של דבר הוא של השורה התחתונה. והיא ששופכת אור על כל מה שהיה קודם.
ואז השמש זורחת, והיום יפה, ואני אוהב את כולכם.
הגב לתגובה זו
|
|
|
יפה מה שכתבת, איל
פליפר,
15/08/05 14:20
|
מצד שני, כשבא לגרד, מגרדים, כשבא לענות, עונים, כשבא לאכול, אוכלים.
סתם ככה, בפשטות, בלי משמעויות נחבאות ופירושים ניפתלים.
הגב לתגובה זו
|
|
|
מצד שלישי, אם ככה, אז מה בדיוק
מ. ש,
15/08/05 15:37
|
יפה במה שהוא כתב ?
אפשר לרקוד על שתי החתונות רק אם הן מתקיימות בו זמנית, באותו אולם !
נדמה לי שאמרת שהציור שלו יפה ואז קשקשת עליו בטוש עבה :).
הגב לתגובה זו
|
|
|
מ.ש. במידה ופנית אלי בתגובה
פליפר,
15/08/05 16:58
|
אז הכוונה שלי שהחיים זה לא רצף ארועים שחוזרים על עצמם תמיד באותה הצורה.
יש מצבים שצריך להתבונן במקום המגרד ולחוות את החוויה.
ויש מצבים שצריך סתם לגרד.
ולא לעשות עניין, לא מזה ולא מההוא.
הגב לתגובה זו
|
|
|
גם אתה צודק
י,
15/08/05 16:34
|
חוץ מזה שאייל כתב דוקא על הפרדוקס, ו''על חיינו אנו, המלאים בדברים שאי אפשר ליישב בניהם''
הגב לתגובה זו
|
|
|
גם אתה צודק י'.
מ.ש,
15/08/05 17:49
|
וכמובן שאתה גם טועה.
ואני סומך עליך שתצליח ליישב את הפאראדוקס בקלות וללא מאמץ :).
הגב לתגובה זו
|
|
|
21.
פתרון יפה
אילת ל.,
תל אביב,
15/08/05 10:41
|
זוכרת את ההתלבטות שלך בנושא...
מורידה את הכובע על הפתרון היצירתי, שמגיע בדיוק לאן שהוא היה צריך להגיע.
מדהים!
נשיקות, אילת
הגב לתגובה זו
|
|
|
20.
אין מילים
אירית,
גבעתיים,
15/08/05 05:05
|
כדית את מדהימה!!
קראתי, התרגשתי ונתרמתי כל כך
אוהבת אירית
הגב לתגובה זו
|
|
|
19.
וואו:)
י,
15/08/05 00:38
|
ראיתי שיר, ובהתחלה זיפזפתי לסוף. ונתקלתי בכל מיני שמות מוכרים (מאוד) והבנתי -זה עלינו. ובין השמות נפקד מקומי, והאמת - הרגשה ממש לא נעימה (האגו, אתם יודעים) ובטח הייתי אומר - נו, לא מי יודע מה השיר הזה.
אחר כך התחלתי לקרוא בהתחלה, כמו שקוראים כולם(?), ושם פגשתי אותי. והאמת - הרגשה ממש נעימה (האגו אתם יודעים). ובטח אני אכתוב דברים טובים.
ולמרות שלא ממש הבנתי מה כתבת עלי, עידית, נראה לי שזה היה משהו טוב (שזה לא חכמה, כי את אוהבת את כולם:).
ואני שמח במיוחד על החיבור הזה שעשית עם המגיבים, כי זה מה שעושה את המדיום הזה לכל כך מיוחד, וכתבתי על כל יותר מפעם.
אז היום זה היום שלנו.
תודה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
18.
קופצת אני כמו איילה
איילה,
14/08/05 22:32
|
רוגשת רוטטת ורטובה
אוי, ברחה לי נפיחה
ועכשיו אני מסמיקה
הגב לתגובה זו
|
|
|
חחחהההההההההההחחחההההההההההההה
ל"ת
חחחחחהההההההההה,
15/08/05 11:16
|
|
|
לאיילה- ניפלא!!! מרגש!! וואו!!
ל"ת
אורית,
רמת גן,
15/08/05 08:24
|
|
|
17.
יפה מאוד
שלומי,
14/08/05 22:17
|
|
|
16.
תודה שאת ככה
שכנה,
14/08/05 21:33
|
כנה
ועושה מבט נעים ורגיש על הקורות כאן. והשירים :) והמנגינות :))
מרגישים שהכתיבה שלך מכל הלב, עם כל הלב
וזה עושה טוב להקשיב
הגב לתגובה זו
|
|
|
15.
אל תיפלו בפח!
פגוע,
14/08/05 21:19
|
אישה קרה שכל מה שמעניין אותה זה כסף!!!לא מטפלת ולא נעליים
הגב לתגובה זו
|
|
|
פגוע ראש, בטח
ל"ת
יא בלטה,
14/08/05 21:48
|
|
|
14.
מרגש!! הידד!! הידד!! הידד!!
ל"ת
רות עצירות,
מעלה חוקן,
14/08/05 20:57
|
|
|
13.
גם אני יכול לכתוב טוב יותר
ל"ת
ילד,
כיתה ד,
14/08/05 20:31
|
|
|
בטח יכול, אבל לא רוצה, נכון?
ל"ת
המורה שלך,
14/08/05 21:44
|
|
|
12.
שיר לעדית
איילה,
14/08/05 20:06
|
אני קופצת כמו איילה
וכולי רוטטת ורטובה
אופס, יצא לי נאד קטן בלי כוונה
ועכשיו כולי מסמיקה
הגב לתגובה זו
|
|
|
11.
עדית חמודה - ומה עם הבנים ?
נופר,
14/08/05 19:46
|
לפני הכל, אני רוצה שתדעי שאני גרופית מכל הלב שלך.
ואני כותבת לך את זה לפעמים, ואפילו בשמי האמיתי, כי יש לך יכולת נדירה לחוש אנשים ולהגיע אליהם אל הלב ומכל הלב.
זה נפלא לדעת שיש אנשים כמוך.
אבל קצת שכחת פה בטור הזה את הבנים שבחבורה.
אני קוראת תגובות רגישות וחכמות, נבונות ומעמיקות, יפות ופורטות על נימי הלב,
גם מצד המין השני. שדווקא בגלל שהם יכולים להבליח בו לפרקים, בשמות שונים ומשונים, הם נותנים דרור לאני הרגיש והזך שבתוכם.
לאצילות הלב, לצחות הנפש.
לשקיפות הרגש ומעל לכל - לכנות גורפת.
מה עם להקדיש גם להם טור ?
את הסרט על הטיטאניק ראיתי אין ספור פעמים.
לא כי אני אוהבת לראות טביעות.
חלילה.
אלא, כי אח''כ היינו מתיישבות לנו כל הבנות, לכוס קפה ושיחת בנות, עם מבט מצועף והזוי בעיניים, ותוך כדי ספק חיבור למציאות ספק לחלום שקוף, היינו ממלמלות : אח...איזה אהבה...איזה אהבה...
ויחד היינו ממלמלות את הפזמון שפילח את ליבנו, כשהבחור אומר שם לנערה לפני שהיא רוצה לקפוץ לאבדון : If you'll go - I'll go
משמע : אהבת אמת.
הזדהות מוחלטת וטוטאלית עם מושא אהבתך וכאבו (או שמחתו).
ונשאלת השאלה הגדולה : למה אחרי שקיעת הטיטאניק, כשגיבורתנו היפה, שרועה על קרש ההצלה (מה שהציל את חייה) ואהובה קופא למוות כשהוא במים, היא עוזבת את ידה ממנו ונותנת לו לטבוע ?
למה :If you'll go - I'll go לא פועל לשני הכיוונים ?
אולי לפעמים, כשאנחנו נתקלות במי שכן מסוגל לאהוב אהבת אמת כמו שאנחנו חולמות - אנחנו נותנות לו לטבוע ?
האם אנחנו מרוב רגישות נשית מחליפות בסך הכל חדרים בטיטאניק ?
הגב לתגובה זו
|
|
|
בשם הגברים (הרגישים) כולם
י,
15/08/05 15:37
|
תודה :) :) :)
האמת שכמו שזה נראה לי, הטור של עידית בעצם מוקדש קודם כל לאיילת. שהוא טור אישי ולא נשי. כך שאני לפחות לא נעלבתי (כגבר).
וכמו ששח לי האגו - ההבדל בין עלבון לשמחה הוא בעיקר עצם האיזכור. אני מופיע בטור של עידית, אז אני בפנים ואני שבע רצון. ובכוונה לא כתבתי ''מרוצה'' אלא שבע רצון, כי הבטוי יש לו משמעות מעניינת כפשוטו.
מה שיוצר לי מחשבה קצת טורדת - עד כמה אנחנו חסינים לפרסום ותהילה? כי אם אנחנו נכנעים לתהילה, אולי אנחנו פגיעים גם לחנופה, ומי יודע מה עוד.
בכל אופן אולי קצת נסחפתי, כי באמת רציתי להגיד תודה למי שקמה להגן על אחרים, כמו לביאה על גוריה:)
הגב לתגובה זו
|
|
|
י' - אתה חמוד שזה הורס....
נופר,
15/08/05 19:36
|
כל קודם אתה הכי בעולם ! (הכי מהכל).
וחוץ מזה לא באתי להגן או לתבוע עלבונות בשם הרגישים שבעולם.
בכלל לא.
לא בטוח שהם רוצים הגנה כמו על גורים...
אני שמחה בשביל איילת שהטור של עדית מוקדש לה, ולה בלבד.
ומפרגנת לה וחושבת שיש לה המון מה לכתוב לכולנו. דברים שבאים מהלב ומתחושות עמוקות.
ולאיילת - התכוונתי שניפגש יום אחד ולא יום אחת...:)
(ואולי אלמד לעשות הגהה יום אחד).
הגב לתגובה זו
|
|
|
אבל אני שרה מהל-ה-ב, מהל-ה-ב
איילת,
16/08/05 07:01
|
היי נופר, יום אחת או יום אחד, לא משנה, מקווה מאוד שניפגש ואני אשמח ואעלוץ להצליב עמך מבטים ירוקים (את לא חיה בחו''ל או משהו?)
הגב לתגובה זו
|
|
|
איילת''וש
נופר,
16/08/05 19:37
|
נצליב מבטים של כחול ירוק (רק למפלצות יש עיניים של ירוק ירוק, וזה באמת לא אנושי).
אני בחו''ל לסירוגין ,ובאה הרבה לבקר בארץ...
ובאמת שיהיה לך רק טוב ומכל הלב :)
הגב לתגובה זו
|
|
|
להגן ממה בדיוק?
ל"ת
שריף,
15/08/05 16:02
|
|
|
לשריף - על כבודם
ל"ת
י,
15/08/05 16:35
|
|
|
מה עם י' , היוספים, לינפושה,
יא סתומה בלחץ,
14/08/05 21:42
|
|
|
תודה לך מקרב לב מגיב/ה בשם :יא
נופר,
15/08/05 01:39
|
סתומה בלחץ .
הבנת הנקרא היא דבר מועיל מאוד לקריאת כתבות ותגובות.
עדית דיברה על : לפתוח את השער ולתת לשרשרת הזהב לעבור.
שרשרת הזהב אמורה להיות מורכבת מנשים וגברים כאחד.
ורצוי במינון שווה לכל אחד.
אז לעזוב את היד באותה שרשרת, ולתת לאותם גברים שכן הראו רגישות ועדינות תזכורת שמית בלבד, או מילה או שתיים והמון המון שורות להקדיש לנשים, נראה לי
שזה לעבור בדלת צרה וסלקטיבית. ולא באותו שער רחב שעדית מדברת עליו.
ובשבילך העתקתי ציטוט מדבריה של עדית שיאיר קצת את תגובתך אלי :
....'' תגובות שהופכות להיות אלימות או יורדות מתחת לחגורה, לא מעוררות בי שום כבוד אנושי למגיב, וגם לא רצון לענות בשום דרך. הרי אתם תוקפים את הרשת שאותה טוויתם במו ידיכם''....
הגב לתגובה זו
|
|
|
אהבתי. הייתי נותן לך טור קבוע
מאסטר שמאסטר,
14/08/05 21:21
|
בימים טרופים אלה, נעים לדעת שלא כולן רואות בנו מפלצות.
וגם אני מאד אוהב את הכתיבה של עדית מהסיבה הפשוטה שהיא באמת באה מאהבה, מלמדת אהבה.
וזה בניגוד להרבה ''מורים'' שרוממות האהבה בגרונם, בזמן שהם מלמדים אטימות והתנשאות רוחנית ומוסרית, וכל זה כשהיא אפילו לא ''נאורה'' שקדים לה קידות ומתפלשים בעפר רגליה, אלא ''סתם אחת'' חסרת תואר.
מידי פעם אני מתקומם על זרם תת קרקעי, כמעט לא מורגש, שנועד לשרת את הסיפור המרכזי, ואולי בגלל חוסר תשומת לב נושא עמו מסר שעלול (להבנתי) להזיק יותר מאשר להועיל, מפני שלסיפורים בעלי מטען רגשי חזק יש נטייה מוזרה להישאר אתנו ולהשפיע עלינו הרבה אחרי שהסיפור עצמו חלף ונשכח.
כל זה לא מפחית במאום את היותה של עדית מורה מצויינת כנה ואמיתית ל''מקצוע'' הקדוש ששמו אהבה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
תודה למאסטר
נופר,
15/08/05 01:43
|
|
|
10.
שווה הלחנה :
צ,
14/08/05 19:43
|
''איך היה נשמר הלב
אם לא הייתה בו
מנגינה,
שבאה אל חיינו,
כמו נס
או מתנה.''
הגב לתגובה זו
|
|
|
9.
תודה
זר מוקיר,
14/08/05 19:40
|
תודה לך עדית
על כתיבתך הרגישה הפתוחה הנוגעת
יש אנשים בם זה נוגע ומשאיר אותם נרגשים ונפעמים
ויש אנשים שלא
יש אנשים מעריכים ומודים ועוזבים
ויש אנשים נהנים ומעריכים וטורחים וכותבים כמה מילים או שורות
יש אנשים כועסים, מרים וציניים שקוראים שורה או שתיים
ומיד מורידים את המים
ויש אנשים שכוחם חשיבותם והערכתם העצמית תלויים
בדברי קלס ותשפוכת דברי נאצה
יבורכו אלה גם אלה
לראשונים הענקת תענוג, הנאה
רגע של נחת
לאחרים הענקת אפשרות של ביטוי מה..תחת
הגב לתגובה זו
|
|
|
8.
לא מרגש לא מרטיט ולא מחרמן
ל"ת
חמי חרמנוביץ,
14/08/05 19:11
|
|
|
7.
איזה כיף
עיינה,
י-ם,
14/08/05 18:55
|
לקרוא את השירים שמסתובבים לי בזכרון הפרטי, כשהם חיים גם אצל אחרים. לאחרונה השורות : ''וקצת לקרוא בטעם, וקצת לכתוב בטעם'',
הספר אינו בידי אבל אני מצטטת מזכרון עתיק:
קוראה האם לבת בקול ענות/מצלצלים החלונות/ וגם האב שחור מפיח/ בקורנסו מטיח: הביתה חיש! צריך עוד
...... וקצת לקרוא בטעם, וקצת לכתוב בטעם/ ראי כי מן הבית אגרשך הפעם ....
ובעקבות השיר היפה שכתבת, אולי תפגישי את כל האנשים האלה במציאות ....
הגב לתגובה זו
|
|
|
6.
שייך למדור ספרות בגרוש
מרצה לספרות,
14/08/05 18:50
|
מה הקשר לניו אייג'?
ורמה כזו מתאימה למקומונים נידחים ולא לעיתון גדול כמו מעריב!
הגב לתגובה זו
|
|
|
צודק, לא ניו אייג' ולא ספרות
מישהי,
14/08/05 20:17
|
|
|
אין מרצה לספרות יותר טוב ממני!
ל"ת
שוקי זיכרי,
14/08/05 19:39
|
|
|
צודק, שייעלו את הרמה!
ל"ת
שלומית כץ,
רמת אביב,
14/08/05 19:34
|
|
|
באיזה מוסד נידח אתה מרצה?
ל"ת
רונית,
שרון,
14/08/05 19:00
|
|
|
באוניברסיטה מכובדת במרכז
ל"ת
מרצה לספרות,
14/08/05 19:16
|
|
|
אתה צודק
ג',
14/08/05 21:12
|
וגם נראה כי אתה חכם ומשכיל יותר. יש לך כנראה גם עבודה מאד מכובדת במוסד עם מסורת עשירה.אני מתפעל ממילותיך,הן חדות כתער, מאד חשובות ומוסיפות לדיון.מישהו חייב למלא את תפקיד המבקר, הרי בלעדיו לא תהיה צמיחה תרבותית.מדור זה צריך לשרת רק את הנשגב ולנער מעליו מילים פשוטות וחשופות.אתה פשוט צודק. אבל תגיד משהו, (בוא קרוב יותר, אני רוצה לשאול אותך משהו בשקט)... זה לא משא כבד מדי ?
הגב לתגובה זו
|
|
|
ל- ג'
מרצה לספרות,
14/08/05 21:41
|
איזה משא? אתה רציני??
חהחהחהחהחהחהחחחההההה
אני בד''כ מעדיף לתת מחמאות, אבל אני לא אוהב לשקר ולכן עדיף לדבר אמת, גם כשהיא צורמת.
הגב לתגובה זו
|
|
|
חהחהחההה
יניב',
15/08/05 09:53
|
''חהחהחהחהחהחהחחהה.... '' זה ביאליק או טשרניחובסקי ? בתור מרצה לספרות הייתי מצפה שתדע שיש 2 ''ח'' אחרי ה''חהחה'' הראשון אחרת המשקל צורם (ע''פ ''המכון הצרפתי ל-חחהחהחה נכונים'')
הגב לתגובה זו
|
|
|
5.
מה
ג',
14/08/05 18:29
|
שיפה בעיני זה שאת מנפצת את הגבול בין ''הכותב'' ל''קורא'' ומעיזה להתקרב ולהראות שהוא דימיוני.
הגב לתגובה זו
|
|
|
4.
עידית יקרה יקרה...
איילת,
14/08/05 16:04
|
אני קיימת, ועוד איך קיימת, ואני דווקא ישנה בלילות (יש לי המון עבודה בחלומות, דמויות תלויות בי, ואי אפשר להזניח...), אבל קמה מוקדם מוקדם, מלאת כוחות ומרץ. שמונה בבוקר זה אצלי אמצע היום.
יש לי המון להגיד לך.
ראשית, בדיוק אתמול אמרתי לאהובי מאז שיר השירים ועד היום, שאני מתכוונת לבקש את הטלפון שלך כדי שתטפלי בי, כי אולי אצלך אצליח לבכות. אני לא מצליחה כבר הרבה שנים לבכות וכלום לא יכול עליי, כי הפכתי את עצמי למרשמלו ''גיבור''.
אני מרגישה איתך תאומות-נפש כבר מזמן, בגלל צורת הכתיבה המאוד דומה שלנו (כשאני מרשה לעצמי. פייר, לא הייתי עומדת בלכתוב רגשי ופיוטי כמו שאנחנו כותבות ולקבל תגובות מלגלגות על הדרמטיות והאובר-רגש).
לכן אני גם תמיד מקנאה בך על האומץ להיות פיוטית כל כך בכתיבתך, כמו בנשמתך, ולחשוף את זה כאילו כלום. לתת מה שיש לך לאלה שזקוקים לייחודיות שלך, ולהתעלם מהמלעיזים, המבקרים והמלגלגים.
וגם התפישה הטיפולית שלך כה דומה לשלי, אבל שוב, לי אין אומץ ללכת עם זה עד הסוף, כמוך, כי זה תמיד מתנגש לי עם המערכת ועם תפישות טיפוליות ''מדעיות''. יש אצלי עדיין מאבק ביני לבין ''מה יגידו''.
ואני גם מציירת.
ועל עניין ''אולי עכשיו תורך לשיר...'' נצטרך לדבר בפרטיות. כמה קלעת.
עכשיו: אמא שלי קראה לבתה הבכורה איילת על שם שני שירים שאהבה מאוד: ''מה עושות האיילות בלילות'' ו''הילדה איילת''.
שני השירים שעל שמם נקראתי היו נבואות מדויקות שהגשימו את עצמן, פנימה וחוצה. רק אמא שלי קצת שכחה עם השנים את התסריט שהתוויתה באהבה לתינוקת שלה, ונלחמה בי בכל כוחה שלא אהיה כזאת, כמו בשירים.
תארי לך מה הרגשתי כשקראתי את המדור הנוכחי שלך.
תקשור - חיבור - אחד
תודה על שראית אותי כה עמוק מבעד לחרירי הרשת, ועל שאהבת מה שראית. אני תמיד אומרת שלראות אדם עד למעמקיו ומכל צדדיו, זה מחולל נסים והריפוי היחיד הדרוש. רק לראות.
אוהבת אותך, ואני אתקשר אלייך בקרוב.
הגב לתגובה זו
|
|
|
איילת - כתבת נפלא !
נופר,
15/08/05 01:45
|
|
|
איילת - היום זה היום שלך:)
י,
15/08/05 00:48
|
(אפילו שזה תשעה באב)
אז אני שמח שיצא לנו להחליף כמה מילים טובות יום קודם (ואפילו התגובה הראשונה שלך עלתה סוף סוף).
נ.ב.
אם את זוכרת, בפעם הראשונה שפנית אלי בשאלה, עניתי לך תחת הכותרת - ''תודה ל NRG''. עכשיו את רואה למה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
תודה לנופר ול-י'
איילת,
15/08/05 07:21
|
אני מהרהרת על כוחן העצום של מילים טובות למוסס כל תוקפנות. הגוף מתרפה והנשק פשוט נושר מהידיים.
כמה קלישאי ככה נכון - אהבה היא שיקוי בריאות טבעי נגד כל המחלות.
הגב לתגובה זו
|
|
|
3.
לאיילת השחר / עדית
נחמה,
14/08/05 14:29
|
בסיעתא דשמייא
לאחרונה חיפשתי את מדורך והתפלאתי שקצת נעלמת . שמחה לקרוא אותך שוב. אז חזרה שופעת וברוכת אור כאן ובכלל. אמן ואמן
הגב לתגובה זו
|
|
|
2.
מרגש
a,
14/08/05 13:17
|
לעולם אין דרך שתגיע לכולם. כול שנותר לך הוא לצעוד בדרכך המיוחדת.אלו החולפים מולך נטמעים בך ואת בהם זהו הקסם שלמענו אנו כאן.מעבר לטוב ורע קיימת מציאות אחרת טובענית במידת הפשטות אותה היא מחייבת .פשטות נוגעת ללב הניכרת במילותייך שכמו כול מילה נוגעת באינסוף וחוזרת חזרה
אם מעליבה היא פוגעת בשולחה אם באה מאהבה חוזרת אל יוצרה וכך עולם כמנהגו נוהג דרך מילה ועוד מילה הלוואי וכולנו נהיה מודעים למילותינו ונדע לסלוח ולאהוב עד שהלב ייקרע לרווחה ובספיד תתחיל הארה.אמן.
הגב לתגובה זו
|
|
|
1.
אוי עדית עדית
רונית,
שרון,
14/08/05 13:09
|
כמה נוגע, כמה פוגע (בול).
בדרכך המופלאה שוב שמת על השולחן, בצורה הכי ברורה ונקיה כמה קשה לנו להתמודד עם תכונות לא נעימות, עם אי קבלה.
פעם מישהו חכם אמר שיש שלושה מקומות שהמצאותינו בהם גורמת לנו סבל רב: בעבר, בעתיד ובמוחם של אחרים. כשנשחרר את המקומות הללו מתוכינו - יקל לנו. תגובות מרושעות תמיד יהיו אבל אנו נבחר אם לתת להם להכנס אלינו או לא.
לא מכירה אותך אישית אבל כמו שאת מצטיירת דרך הכתבות שלך, את נשמה נהדרת.
אוהבת מאד לקרוא אותך.
רונית
הגב לתגובה זו
|
|
|
לתגובה מס' 2 - מרגש
בוסי,
14/08/05 14:48
|
|
