תגובות עד כה: 82 תגובות, ב- 18 דיונים. הוסף תגובה 18.  תרגיל מעולה בסליחה.     דיקלה,  גוש דן,    13/08/05 14:59 כאשר סיימתי את שנתי האחרונה בהילינג חילקה לנו מורתי מתנה.קלף פנימיאל משלנו.הקלף שלי אמר:''אני פונה אלייך בבקשה:העניקי לעצמך תשורה,שתשחרר אותך ממצוקה,כעס חוסר סיפוק ואכזבה.סלחי לעצמך אהובה על כל מה שקרה.השתחררי מכח העבר,על ידי כתיבת מכתבי סליחה,עד שתרגישי במודע שהתחברת לכח המחילה.קראי לי בת יקרה ואעזור לך במשימה.באהבה,האלה.לא במקרה גם כמה ימים קודם לכן סיימתי כתיבת עבודה על אלמנט האלה - שכינה בחיינו וההיבטים השונים של השפעתה.האלה שבי ואכן עשיתי זאת התחלתי לכתוב מכתבי סליחה על הכל.כל משפט שלהם התחיל במילים ''סולחת אני לעצמי'' או ''לעצמי אני סולחת''.מכתבים אלו שינו את חיי במישורים רבים.כיום אני פתוחה להקשיב לשמוע ולקבל אנשים עם פחות פגיעות וחוסר אמון שליוו אותי שנים.אני מתנצלת ולומדת לסלוח ולהבין.בכתיבת מכתבים אלו בכיתי ושחררתי את כל הרגשות שגאו בי .הם כלי טיפולי מצויין גם במישור הטיפולי והכי במישור האישי הייחודי לכל אחד ואחת מאיתנו מומלץ בחום.אפרת היקרה,את הזאהיר בחיי נוכחת - נעלמת ומזכירה לי כל הזמן כמה אור ואהבה קיימים בעולם ובתוכי וכמה יש לי להעניק ולתת לעולם.תודה לך על היותך. הגב לתגובה זו          אני בוחרת להיות  ל"ת          דיקלה?,    13/08/05 19:12 הגב לתגובה זו              גם אני בוחרת להיות             דיקלה,  גוש דן,    14/08/05 02:42 המוטו שלי הוא ''אהיה אשר אהיה ואעשה אשר אעשה הגב לתגובה זו 17.  שלום עליכום     השופט,    13/08/05 04:01 אין דבר יותר בהמי מסליחה גורפת. השיפוט, הההבדלה בין טוב לרע, המוסר - שהוא שלעצמו נובע משיפוט- בזכות אלה מותר האדם מן הבהמה. הגב לתגובה זו          מסכים גורפת עם השופט.  ל"ת          עו''ד במציאות,  לא וירטואלית,    13/08/05 16:58 הגב לתגובה זו          שופט - מילים כדורבנות !!!  ל"ת          צדק צדק,  תרדוף,    13/08/05 05:34 הגב לתגובה זו 16.  לנופר     מ,  צפון,    11/08/05 19:54 התגובה בתוך ההודעה לא פועל אז זה כאילו תגובה חדשה.אך תודה שענית לי. אכן,ברגע שאתה לא סולח אתה נותר עם אגף שלם של חייך שנשאר כועס ורוטן.ברגע שמתחילה הנקמה הצודקת אתה בהדרגה הופך למה שאויבך היה בעבורך.לצערי,אין בי טיפה רוחניות,אך נתקלתי בכאלה שמתוך נקמה צודקת הרגו או הענישו וכל כך הרבה שנהיו פנאטיים לא פחות מאלה בהם נקמו.משהו מזה מבלי שאגלוש לפוליטיקה קרה בינינו לערבים במלחמתינו הצודקת. הגב לתגובה זו 15.  לנופר     מ,  צפון,    11/08/05 16:55 נופר,שאלתי אינה קנטרנית.קראתי בשקיקה ואת כל כך חריפה.כל מילה צודקת.האם את אדם מאושר? הגב לתגובה זו          אושר זה ינץ לוי  ל"ת          י,    11/08/05 20:44 הגב לתגובה זו          ל- מ. מהצפון         נופר,    11/08/05 18:11 כן, אני מאושרת לפעמים וברגעים מסויימים ולפעמים תקופות ארוכות של חיי. אושר הוא לא קבוע וסטטי . יש בו עליות וירידות במהלך החיים (לעניות דעתי). אני מעדיפה לא להתכתב אישית אלא לגופו של דיון, ולא לראות יותר את שמי מתנוסס כאן, כי נסחפתי מעל ומעבר לכמות תגובות שלא היתה לי כוונה לכתוב. אבל אם אתה תכתוב, אקרא בשמחה :-) הגב לתגובה זו              לא אישי - לא מעניין             נשל הנחש,    12/08/05 16:36 הגיגים על העולם ורומו אפשר לשמוע אצל כל נהג מונית, וסליחה, מ צפון וצופה אובייקטיבי, הרבה יותר מעמיקים, איטלגנטים וחריפים מהגיגיה הצווחניים והשטחיים של נופר. הגב לתגובה זו                  רוחניות במיטבה של נהג מונית  ל"ת                  הגיג,    12/08/05 20:25 הגב לתגובה זו 14.  כדי להבין לעומק     צ,    10/08/05 23:07 את משמעות הסליחה, צריך להבין איך נוצרת המציאות ומי יצר אותה, בלעדי הבנה זו, חבל על המאמץ לנסות ולהסביר, רצוי קודם לשאול: מי יצר את המציאות ? איך? ולמה? כשיהיו התשובות, הסליחה תופיע מאליה ומדובר בהרגשה של סליחה ולא בסליחה מעשית, כלומר חנינה מעונש. קשה להאמין שמישהו בוחר או יוצר מציאות שבה אונסים, רוצחים ומתעללים בו, אבל האם ''קושי להאמין'', או ''חוסר הגיון'',הם הוכחה שמפריכה אפשרות כזו? האם יותר קל להאמין, או יותר הגיוני, שהכל קורה במקרה? שאלוהים כן זורק קוביות? בדיוק כמו להאמין בהיגיון של היען. הגב לתגובה זו          במה להאמין         י,    11/08/05 00:20 אפשר להעלות בן רגע תריסר השערות על הסיבה לכל דבר ועניין. קשה מאד להפריך אותן. (בכל פעם שמישהו מורח חמאה, מתבצע פשע). כמה נדרש לי כדי להמציא את ההשערה? כמה ידרש לך כדי להפריך אותה? (ואם היא נכונה - לא תצליח). על פי מה אתה בוחר את ההשקפות שלך? תשובה חלקית - אתה לא חי על פי אוסף מקרי של השקפות. ההשקפות שלך כולן מחוברות למארג אחד, והן לא רק שאינן סותרות זו את זו, אלא תומכות זו בזו. אתה צודק באומרך שבכל דיון רציני אנו חוזרים ומתכנסים אל הסיבה הראשונה של כל הדברים (המציאות). אבל אם תדחה את כל יתר השאלות והעניינים עד שתענה על השאלה הראשונה, סופך שתמות ברעב. הגב לתגובה זו              אל תאמין, תבדוק!             צ,    11/08/05 02:46 בדיון 8 הזכרת את הקארמה, מהיא קארמה בשבילך? האם היא לא יוצרת מציאות? האם 'אתה' לא יכול לפעול בצורה רציונלית ולאסור להרבה זמן את הפושע ולא לתת לא חנינה עד סוף העונש? ובו בזמן, לסלוח לו בליבך ולבקש ממנו סליחה בליבך? אין פה סתירה, יש פה בחירה לפעול ממקומות שונים, הרציונלי קשור להיגיון, שרוצה להגן על החברה, הסליחה באה מהלב, שמכיר ומרגיש את האחדות, את 'האחד', את הקושי והסבל, התסכול והפחד של הפושע וגם את אנושיותו ויופיו, כן, יש גם צדדים כאלה לפושע הנתעב ביותר, ברור שבפועל, רובנו לא נמצאים במצב התפתחותי שמאפשר לסלוח לפושע נתעב, אבל יש לנו את היכולת וגם נמצא אותה! הגב לתגובה זו                  קרא את תגובתי בדיון 10                 י,    11/08/05 10:45 אתה מציע שילוב של סליחה וענישה. אני הולך עוד צעד בכוון. ענישה קשה וסליחה לעצמך. אם אתה מסוגל לסלוח לפושע נתעב, למה שלא תהיה מסוגל לסלוח לעצמך? וכשאתה אומר ''...ולבקש ממנו סליחה בליבך?'' האם כוונת לבקש סליחה על העונש (כמו שאני מציע), או סליחה על ''חלקך'' בפשע בתפקיד הקורבן (מה שאני דוחה בתוקף)? הגב לתגובה זו                      אני מסכים איתך בעינין                     צ,    11/08/05 18:29 הסליחה העצמית והסליחה למנוולים, ובאמת שלא חשבתי, עד שאמרת, על אפשרות לסליחה גם על העונש ועכשיו כשאני חושב על זה, אתה צודק! יפה ותודה. בקשר ל ''חלקי'' בפשע, כן אני בהחלט מתכוון שעל זה צריך לבקש סליחה ולא בהכרח על חלקי בחיים אלו אלא גם על חלקי בחיים קודמים שיצרו את הסיטואציה הזו בגלגול זה. הגב לתגובה זו                          לא  ל"ת                          י,    13/08/05 20:32 הגב לתגובה זו                          דימוי הנהר,                         צ,    13/08/05 19:38 מתאים לי באותה מידה, רק הפרשנות שלי שונה. מכיוון שעדיין לא חוויתי במודע, מה שקוראים, גילגולים קודמים, התאורים, הדעות, המחשבות והאמונות שלי, מוגבלות לכל מיניי תאוריות ונטיות לב, אבל האם אתה בכלל מאמין בנצחיות הנשמה ובמה שאנחנו מכנים גילגולי חיים? הגב לתגובה זו                          אותו הדבר - אבל הפוך                         י,    13/08/05 14:54 אתה מתאר מבנה של עץ עם גזע וענפים מתפצלים, אבל הכוון הוא הפוך. זה יותר כמו נהר. טיפה אחת מתגלגלת לנחל קטן, שמתחבר עם נחלים אחרים לנהר, וסופו בנהר עצום. עם כל הצטרפות של מקור נוסף, הולכת הטיפה הקטנה ומאבדת את כוחה ומשמעותה. הנהר הוא כבר תוצר של אלף נחלים ומליון טיפות. וגם הנהר הגדול, מגיע לאוקיינוס, וגם הוא מאבד את משמעותו. (נראה לי שבמאמר של אפרת, היא מכוונת לאוקיינוס). ואחרי כל אלה, באה ''אי הרציפות הגדולה''. המים מתאדים, ויוצרים עננים וטיפות חדשות. והסיפור שוב מתחיל מהתחלה. אבל אין קשר בין הטיפה הזאת, והטיפה ההיא, שהייתה פעם. הגב לתגובה זו                          זוית שונה,                         צ,    12/08/05 20:15 אבל אם תסתכל על הסיבה המקורית כשורש, שממנו מתפתחים ענפים שהם, ''עוד אלף ואחד גורמי השפעה'', יהיה יעיל יותר לטפל בשורש, ונכון, שככל שיהיו יותר ענפים, כלומר גורמי השפעה, יותר קשה לראות את הקשר שבין הסיבה המקורית לבין התוצאה, אבל זו העבודה! ו'עובדה' שכדאי לבחון. הגב לתגובה זו                          סיבה לדוגמא                         י,    12/08/05 13:24 למושגים ''אשמה'' ו''אחריות'' יש משמעות רק בעולם של סיבה-תוצאה. בעולם כזה, ככל שמתרחקים מהסיבה המקורית, ופוגשים בדרך עוד אלף ואחד גורמי השפעה, נחלש כוחה של אותה סיבה ישנה על המתרחש כעת. מעבר דרך ''סיום חיים'' הוא מספיק רחוק ומשמעותי כדי לאפס כל סיבתיות, ולהתחיל שוב מאפס. הגב לתגובה זו                          למה לא?  ל"ת                          צ,    11/08/05 23:38 הגב לתגובה זו                          עם כל הרצון הטוב                         י,    11/08/05 20:48 אני לא מתעסק בחיים קודמים. אבל אם הבנתי נכון את המאמר המקורי של אפרת, גם היא לא מתכוונת לזה. הגב לתגובה זו 13.  לגדעון (בהמשך לדיון 7).     עדיין בוכה,  מאוד !,    10/08/05 23:03 קודם כל אני שמחה שאתה צוחק. הצחוק יפה לבריאות. איך הצלחת לסובב את דבריי כך שהם דנים רק על החיצוניות, ושלך הם רק על הפנימיות ? ובכן, גדעון החמוד - יפה הנפש, הרגיש והרואה לנימי נפשו של האדם - גם אני דיברתי רק על הפנימיות ! כתבתי לשחר בתגובה 6 : ....''אם נסלח לכל אותם חומסי נפשות ועושקי חיים - לא נהייה אנשים יותר יפים וטהורים וזכים נפשית ורגשית, אלא, נרעיל בסליחתנו את עצמנו ואת כל החברה בה אנו חיים. במקרה זה ההוקעה החברתית והשנאה היא עדיפה בעיני על מלמול מנטרות של: ''אהבה לכל'' והיא לא מרעילה את השונא, להיפך, היא מציבה בפניו את ההכרה וההבנה שיש גבולות וסייגים ברורים - וזה מוביל ליותר אור חברתי מכל לחשושי האהבה ללא תנאי לכל ברוא''. דיברתי על תהליך פנימי. לא חיצוני ! והרשה לי לצטט עוד חלק מתגובה מאירה עיניים ונפש של מגיב מספר 12 : ...''הסולח לעצמו מסיר מעל עצמו כל אחריות, בכדי להפוך לשליו ומאושר. זהו אקט לא מוסרי באופן קיצוני, שהופך את הסולח לחסר מצפון או חוט שדרה מוסרי. אין ספק- החיים יותר קלים אם אין כל אחריות, או כל מוסר שצריך לעקוב אחריו. אך זוהי לא רוחניות.'' ובשורה התחתונה : לא כל הקורבנות היו קורבנות בעצמם ! כשזה מגיע למחיקת עמים שלמים זה ממגלומניה ותאוות כוח ושררה ולא ממישהוא שהתעללו בו בילדותו. אולי בכלל, בגלל שכל אותם מגלומנים לא עשו קורס בניסים אצל אפרת - ולא למדו לסלוח לכל העולם, ולזמר את מזמורי האור והאהבה האוניברסלית שמפציעים ומגיחים לעולם ממעמקי ליבו החומל והניו- אייג''י של האדם באשר הוא - הם הפכו לדיקטטורים צמאי דם ותאוות נקם ושליטה משתוללות..... ואולי זה לא בגלל הטבע האנושי, שאני כל כך מתעקשת לא למחול לו על צדדיו האפלים... הגב לתגובה זו          נופרצ'וק         גדעון,    11/08/05 08:17 נופר, את לא מצליחה להבדיל בין פנימי לחיצוני, וזאת בעיית יסוד בבואך להבין רוחניות. ושוב, הסולח לעצמו, לא עושה זאת מתוך חוסר מוסר או החלטה להקל את חייו, אם זה היה כל כך קל לסלוח לעצמך, לא היינו מסתובבים כולנו שפופי אשמה או מנסים לברוח מלראות את צדדינו האפלים מפחד ואימה שנגלה בתוכנו את הרוצח, את האנס ואת הגנב או לפחות את ניצני דרכי החשיבה שלהם, כמו שכתב לך ''גלגולים''. תראי, כבר בתגובותייך כנגד פושעים מדומיינים שאת מראש לא מוכנה לסלוח להם, יש הרבה תוקפנות ואלימות, לוחמנות ושתלטנות. נראה שתכף תרביצי למישהו. יש בך את כל אלה, כמו בכל אחד כמעט. בגלל שקיבלת חינוך טוב ונפשך לא נפגעה קשה מדי, או שיש בך כוחות נפש מספיקים לגדילה בריאה פחות או יותר, למדת לשלוט ברע שלך, לעדן אותו ולחפש אותו בתחפושות, ולשחרר אותו החוצה עד גבול מסוים, כך שלא יפגע בך ויציא אותך מכלל החברה. אבל הטבע החייתי והלא כל כך מעודן נמצא שם אצלך, די קרוב לפני השטח. בדמיונך, האם היית מוכנה לעשות לינץ' לפושע מנוול במיוחד או להסכים לעונש מוות? אם כן (ואני לא שופט זאת), יש בך רוצח. אף פעם לא גנבת גניבה קטנה, כשהיית בטוחה שלא תיתפסי? אם גנבת אפילו משהו קטן שלא שייך לך, יש בך גנב. ואני לא רוצה להתחיל לדבר על פנטזיות מיניות, שאם תבדקי אותן לעומק, תראי שיש בך גם אנס (אני זוכר תגובה שלך שהשתתף בה כושי אימתני שמדהיר מישהי על עצמו - פנטזיה מילולית שלך עם הרבה אלימות וגזענות, ואני לא שופט, רק רוצה שתראי). עכשיו, כשאת מתמודדת פנים אל פנים ובכנות עם ה''נאצי'' שבתוכך, את מתחילה לחקור את הטבע שלך, לראות שכל הרוע הזה נובע ממקור של טבע שהתעוות, כל אחד בדרגת העיוות שלו, מתוך חוסר, מתוך בלבול מתוך בורות. מתוך התהוות אגו. ואז את מבינה את עצמך (את עצמנו אנחנו תמיד מוכנים להבין ראשונים) ועולה בך סליחה כלפי טבעך האנושי, ומכאן הדרך פתוחה להבין שאת לא הרבה יותר טובה מכל אחד אחר, אינך צחה כשלג בעוד הפושע שחור-טינופת. את למדת לשלוט ויש לך מודעות גבוהה, הפושע לא מסוגל להשתלט על דחפיו-פחדיו. הוא לכוד בטבעו החייתי. הייתי נשמר על נפשי מיצור כזה ומתרחק ממנו, אבל אין טעם וזה בזבוז זמן לכעוס עליו. אז את כועסת על הפושע שעושה לעצמו הנחות? את כועסת על ההנחות שאת עושה לעצמך לראות פנימה את צדדייך האפלים, את כועסת שבכלל יש כאלה בתוכך. ואת אפילו נוקטת נימה לעגנית משהו בבואך לשפוט את תכונתי לראות פנימה, לתוכי ולתוך אחרים. זאת, אם כבר, התייפייפות נפש ומלמולים רוחניים, לשחק אותה לעצמך והחוצה צחה וברה, נטולת רבב, שלא מוכנה לסלוח למלוכלכים. הכל מראות! הגב לתגובה זו              גדעון או צביקה לב ?  ל"ת              נחש צפע,    12/08/05 01:02 הגב לתגובה זו                  גדעון  ל"ת                  גדעון,    12/08/05 16:28 הגב לתגובה זו              חיסול ממוקד ?             ראי ראי אשר,  בקיר,    11/08/05 17:43 גדעון צר לי מאוד שלא התייחסת עניינית לנושא הדיון : האם לכל אדם באשר הוא מגיעה סליחה ומחילה ? ואם כן, האם זה יוביל אותנו לעולם טוב יותר ? והאם בעצם הסליחה שלנו אנחנו לא יוצרים פושע חדש ? אין לי כוונה לטחון את אותם מים שוב ושוב. מאחר וסחבת כאן חזק להתקפה אישית, אני מגיבה שוב, אפילו שהבטחתי לצופה האובייקטיבי שתגובתי לו - היא האחרונה. אני שמחה לדעת שיש מי שזוכר תגובות שלי מלפני חצי שנה, רק שזכרת אותן קצת מעוות (ותמוה). אין אצלי בפנטזיות כושים ובטח שלא אימתניים....ואיך מזה הגעת לגזענות ? מאחר ואני רואה את שמך כאן פעם ראשונה אני לא יכולה להעלות זכרונות שלך, בסיעור המוחות של ההתקפות האישיות נטולות הבסיס. זה נוח וקל לעשות חיסול למי שמזדהה באותו שם (או הודיע על החלפת שם קבל עם ועדה) לעומת כאלו שמשתמשים במליון שמות ובכך מונעים נפילה עתידית לבור של התחשבנויות אישיות. לרגע לא ניסיתי לתאר את עצמי כאדם צח וטהור כשלג ואת הפושעים שחורים משחור. דיברתי על גבולות וסייגים ולמה הם יובילו אותנו כיחיד וכחברה. ועל מינונים. אני נשבעת לך שאין בי שום גנב או אנס מודחק... ואין דין תוקפנות (שהיא מבורכת במידה נכונה, ונדרשת ונדרשה להישרדות) כדין רצח ואלימות. מראות ? אולי המראה של יפי הנפש מעוותת ומשקפת להם את מי שהם מתאווים להיות יותר מכל המראות האמיתיות של התוקפנים ? הגב לתגובה זו          כשתפגשי את צדדיך האפלים         גלגולים,    11/08/05 00:08 ביותר, אולי תמצאי בליבך לסלוח. הלוואי. הגב לתגובה זו 12.  ביטול האחריות והמצפון     לארס פון טרייר,    10/08/05 22:01 ביקורת מעניינת לסליחה גורפת כזו, הועלתה על ידי לארס פון טרייר בסרט דוגוויל - הסליחה הנוצרית, שגרסתה המזרחית מופיעה כאן, היא סליחה שמקורה בחמלה - הסולח מקבל את מעשיו של האחר, הוא מבין כי מקור העוול שנעשה על ידו הוא בבורות ובחוסר הכרה של האמת - הכעס לפיכך, הוא חסר טעם לא רק כי הכעס הוא שלילי מיסודו ולמעשה פוגע בכועס, אלא כי אי אפשר להאשים באמת את הבור - הוא, לפי הטענה, כמו ילד שעוד טרם הגיע לבגרות. אך טענה זו היא מסוכנת, מכיוון שהיא מסירה את האחריות מעל האחר , היא טענה שאיננה מבחינה בין אדם בוגר לבין ילד, או חיה לצורך העניין. האם אם כן ראוי לסלוח לכולם? על הכל? היכן האחריות? לארס פון טרייר מציג את התשובה באופן מקורי - צריך לשאול- האם הייתי סולח לעצמי אם אני הייתי זה שביצע את העוול? האם הייתי מקבל את הפעולות הללו בהבנה ? האם הייתי סולח לעצמי על פגיעה מכוונת באחר? אם התשובה היא כן - אזי נראה לי שהסולח לעצמו מסיר מעל עצמו כל אחריות, בכדי להפוך לשליו ומאושר. זהו אקט לא מוסרי באופן קיצוני, שהופך את הסולח לחסר מצפון או חוט שדרה מוסרי. אין ספק- החיים יותר קלים אם אין כל אחריות, או כל מוסר שצריך לעקוב אחריו. אך זוהי לא רוחניות. הגב לתגובה זו 11.  שורש הסליחה     אורן,    10/08/05 21:41 סתם מין קוריוז שעולה בדעתי: שורש המילה סליחה הוא ס.ל.ח. בקריאה מהסוף להתחלה: חלס. כשמישהו סולח הוא בעצם לא עושהשום דבר שקשור באחרים. הוא פשוט אומר יאללה חאלאס ובואו נמשיך לחיות... אדוני אחד ושמו אחד. הפיצול והאחר הם אשליה שצריך להתעורר ממנה כדי לחזור לממלכת שמים. הסליחה היא האמצעי. הגב לתגובה זו 10.  בתגובות כאן יש שני עולמות     צופה אובייקטיבי,    10/08/05 20:39 תפיסת הכותבת את הקיום גורסת כי עולם השיפוט (ההפרדה) הינו ''אשלייה'' וכי בהוויה הפנימית מומלצת לאדם תירגולת של סליחה, כדי לאזן את השיפוט. בעוד הכותבת מפנה אותנו אל הדו שיח הפנימי שלנו עם עצמנו, מפנים חלק מהמגיבים אל העולם המוחשי ואומרים: כיצד ניתן לדבר על הוויה פנימית ו''שלום פנימי'' כשמציאות חייו של אדם אינה בהכרח בשליטתו וכי פיגועים, אסונות ושאר מרעין קשים - אינם אשלייה - אלא מציאות? ומקשה י' ושואל: תמיד אותו סיפור (קארמה?) אכן, יש שני עולמות, שתי תפיסות שונות - כל אחת עם הרציונל שלה ומשקפות למעשה את היין והיאנג, את הזורם מול היוזם, את הזכרי מול הנקבי, הפטאליסטי מול הרציונלי, היחסי מול האמפירי, את השליטה למול שחרור השליטה. וכשאני מביט מזוית הראייה של כל תפיסה ותפיסה - אני מבין ומסכים. הצעת הגישור שלי: כיוון שהכתבה עוסקת בתפיסה מסויימת והמגיבים מתייחסים אליה, הבה נתייחס אל תפיסה זו כאל מטרת הרב שיח שכאן. (אף על פי שמזה זמן רב אני טוען שצריך להעניק לי' מדור משלו, שכן תענוג לקרוא אותו ואז להתייחס לדבריו כאל המטרה). המלצתי היא: בואו ננסה להפתח לקטעים מסויימים מהמאמר ולהתייחס כמה עקרונות המופיעים כאן. למשל לעקרון ה''פירוד'' אל מול ה''אחדות''. על פי התפיסה ה''רוחנית'', כולנו חלק משלם משותף, חלק מאחדות. בכל פעם שאנחנו יוצרים חיץ, דרך ביקורתיות יתר, התנגדות, רגשות קיצוניים, אנו מרחיקים עצמנו מאחדות זו. לצורך העניין נתייחס לאנשים קרובים אלינו ולמציאות יומיומית (בודאי שלא לפיגועים ואסונות). האם ניתן לראות זאת בחייכם? האם אתם מזהים התרחקות פנימית מאדם, או מציאות שרק לאחריה נוצרת התרחקות במציאות? או להפך: חיבור שמתעורר בתוך התודעה שלכם שלאחריו נוצר מפגש מפתיע? נושאים למחשבה. הגב לתגובה זו          הטוב שבכל העולמות         י,    10/08/05 23:19 בואו נסלח למנוולים (אני מתכוון למנוולים הגדולים). כך יהיה ליבנו נקי. אחר כך, בואו נחסל אותם , וכך נמנע את האפשרות שימשיכו להתנוול. כך יהיה עולמנו נקי. אחר כך נסלח לעצמנו - על החיסול(וגם על השותפות שלנו באחריות כקרבנות). כך נוכל לשוב אל האחדות. לחיות בשלום עם עצמנו. וגם להבטיח לנו עולם טוב יותר. הבעייה היא כמובן שבדרך כלל קשה לחסל את המנוולים. אבל השאלה המעניינת היא - אם הייתי כל יכול, אלוהים ממש. והייתי נוקט עמדה מוסרית ככל האפשר. ורוצה לקיים אחדות ושלום. האם הייתי משאיר את המנוולים בשטח? האם יש צורך לשמר את הרע? והשאלה העתיקה יותר - האם יש טוב ורע? והאם הסליחה המוחלטת מצביעה על עולם שכולו טוב, או עולם שאין בו טוב ורע? הגב לתגובה זו          אהלן לצופה האובייקטיבי         נופר,    10/08/05 22:29 אני שמחה לפגוש אותך על אף ה''אובייקטיביות'' שלך :).. שתי שאלות יש לי למקרא תגובתך : 1. פיגועים ואסונות הם חלק ממציאות יום יומית שלנו. (ולא רק בישראל). איך אתה יכול לטעון שאנחנו צריכים להתעלם ממנה ? מציאות כזו מוכתבת על ידי אנשים (אני לא מדברת על אסונות טבע) ומכתיבה את חיינו וההרגשות שלנו ותפישת העולם שלנו בעקבותיהם. 2. עשית ''אחלה'' חלוקה של יין ויאנג. של זכרי ונקבי. רק שבמקרה של דיון זה הראציונאל הוא הזכרי, ואני מה לעשות - אשה, ודבקה בראציונאל. אז מה לעשות ? הגב לתגובה זו              אהלן נופר!             צופה אובייקטיבי,    11/08/05 00:09 תני לי להנות מאשליית ה''אובייקטיבי''... יחד עם זאת, אני מסכים עם רמיזתך בנושא זה. נכון, פיגועים הם חלק מהחיים, אך התשובות שה''רוחניות'' מעניקה לאסונות לא תתקבלנה על דעתך, לכן התיחסתי לארועי היומיום כפשוטם. אין המדובר בהתעלמות, אלא בתהליך חשיבתי מדורג. כפי שלא נצפה מתלמיד נהיגה שישעט על הכביש המהיר כבר בשיעור הראשון. נכון, הכביש המהיר קיים, אבל צריך להתחיל מחניון צדדי. כך גם נושא ה''רוחניות'', אדם הגיוני ורציונלי, שקיבל חינוך טוב וקונבנציונלי, לא יכול להכיל ולהסכים לקבל מושגים ''קוסמיים'', שכן - הם פשוט לא מתאימים ללוגיקה שלו. אני מכיר את התהליך הזה מעצמי. מכיר את כל ההסתייגויות וההתנגדויות. בהחלט ראיתי ב''רוחניות'' התייפיפות מגוכחת ו''אור ואהבה'', ''השלום מתחיל בתוכי'' ושאר ה''קישקושים'' האופנתיים נראו לי טפלים ושרלטניים.. כדי להכיל הבנות שונות יש לשנות מצב צבירה, וכל עוד לא למדתי לפקפק במוחלטות אמונותיי הקודמות, לא נפתחתי באמת להכלה של החומר החדש. לגבי היין והיאנג, על פי הרוחניות אין המדובר על גבר או אישה, אלא על תדר מסויים שיכול להתקיים גם בגברים וגם בנשים. אשה יכולה להיות מאד רצינאלית ומדוייקת וגבר יכול להיות מיסטי ואינטואיטיבי, וגם קיימים שילובים שונים. על פי אמירתך זו, נראה כי אינך מכירה די את העולם הרוחני, הוא ממש לא שחור ולבן, ויש בו רבדים שקשה להסבירם בסיסמה אחת מוחלטת ומוגדרת. זוהי דרך חשיבה שונה, שאינך חייבת לקבל על עצמך - כמובן! ודבר אחרון - במפגש האחרון שלנו כתבתי משהו קצת ציני כלפייך (לגבי זה שאני מעדיף לתקשר עם י' ולא חש צורך להגיב לדברייך). אז התנצלותי אם הדברים נשמעו לא טוב. ברור לי שאת כותבת מתוך האמת שלך ולא סתם כדי להקניט אנשים והערכתי לך על כך. מה גם שאני בהחלט נהנה מהאינטילגנציה והעומקים שלך. אולי לא נסכים על הנושא, אך אני נהנה מהדו שיח. הגב לתגובה זו                  צופה אובייקטיבי יקר                 תגובה אחרונה,    11/08/05 08:00 לא התכוונתי יותר לכתוב פה בתגובות, כי נכנסתי חזק מאוד לכתבה זו , וכתבתי מעבר למה שרציתי. אבל כתבת כל כך יפה ואישי וכן שלא יכולתי להתאפק... כמו שכתבת לרוחניות המון פנים וגוונים, צורות והיבטים שונים. והיא צורך בסיסי של כל אדם במינון זה או אחר. אני כן מאמינה בהעברת אנרגיות, ובהרבה מאוד ממה שמוצג פה במדור (וגם במה שלא מוצג). ולא יצאתי בגנות אותן שיטות. אין לי גם שום דבר נגד הקורס בניסים, אלא נגד הקטע הספציפי הזה של טיפטוף אופיום למי שזקוק לעזרה מסוג אחר (ערות, דווקא). חלק מאלו שמגיעים לכאלו קורסים עברו טראומה זו או אחרת בעברם. הדרך היא להזדהות איתם, ולחוש איתם את הכאב והצער - לפעמים עד התמזגות טוטאלית (עד כמה שאפשר), להיטמע בסבלם ובעיקר לחבק אותם חיבוק של אמת, שבא מאהבה ולא מחמלה. כי חמלה יכולה להיות סוג של התנשאות אם היא באה מהמקום הלא נכון. ולא לעשות להם Shut off or Shut down של המערכות במילמולי סרק של סליחות. (אותו טיפטוף אופיום). כי אם אתה מלמד את אותו קורבן שהוא אמור לסלוח לכל אדם באשר הוא - כולל מי שהתעמר בו, אתה סוגר טוטאלית את התחושות והרגשות שלו, ולכן סליחה לכל - היא בחזקת הוספת חטא על פשע. לא כל מי שמלמל כל היום אהבה וחמלה באמת אוהב וחומל. לפעמים זה ממש הפוך ! קצת מצחיק איך שהסברת לעופר על חוסר הרוחניות שלי, במין מבט מתנשא משהוא ממעוף הציפור, לעבר חגבים סומאים המתרוצצים באפלת הגשמיות. כל מה שכתבתי היה לגופו של רעיון, וחבל שאתה מנסה לפתור זאת ב ''בוא נראה קצת חמלה למסכנים שלא מסוגלים להגביהה עוף''. יש מצבים שהרוחניות היא כייף טהור ויש מצבים שהגיון לוגי וקווי חשיבה צלולים חייבים להיות אבני היסוד בהם. אני לא חושבת שמי שמלטף אבנים ומרחרח שקיעות (כפי שהגדירה זאת שחר בתגובה 6 ) הוא יותר רוחני שפרץ את גבולות התודעה הלוגית והבליח לעבר תחום הניסים (והנפלאות). לפעמים הניסים הם דווקא בהגיון לוגי. הגב לתגובה זו                      לנופר                     צופה אובייקטיבי,    11/08/05 12:26 ראשית, אני מסכים איתך שבמילה ''חמלה'' יש התנשאות מסויימת, לא היתה לי כל כוונה להתיחס אלייך ממקום שכזה. אני מסכים איתך שבעידן הנוכחי, רבים האנשים המדברים בסיסמאות, ללא תוכן מהותי. לתחושתי, כותבת המאמר אינה כזו. את מגדירה עצמך כבעלת מודעות רוחנית ולמעשה מבטאת התנגדות לגיטימית לסליחה לאנשים קיצוניים. יחד עם זאת, הגבת באופן כל כך חד משמעי ובהתיחסות למקרים הקיצוניים מכל. משל לאדם הנכנס למדור מזון ותוקף שף על כך שמזון עודף יכול לגרום להשמנת ייתר ולמוות. המודעות הרוחנית היא שפה, שפה המתחילה בעדינות ובתובנות קטנות. אם את מקבלת ברמה הבסיסית שפה זו, אם את מאמינה בכך שקיימת אנרגיה בלתי נראית באינטראקציה אנושית ואחרת - מדוע לא לעזור לאנשים אחרים לבטא אותה במאמריהם? אולי בהתייחסות למקרים קיצוניים אנחנו שופכים את התינוק עם המים? ולא נותנים לעצמנו זמן הכלה מספק של מהות המסר? אין עוררין על זכות התגובה והשיח, לכן אני מעלה את הנושאים כשאלות בלבד ולא כאמירה - ''אל תגיבי!'' חלילה. הגב לתגובה זו              לנופר             עופר,    10/08/05 23:27 בתור אחת שדבקה ברציונל,את מבלה המון זמן באגף הניו איג'. אני שואל את עצמי אם זה בעיקר בגלל שאת אוהבת לקרוא את הכתבות,התגובות עליהן או אולי בגלל שאת נורא אוהבת לקרוא בעיקר את מה עצמך? הגב לתגובה זו                  לעופר                 צופה אובייקטיבי,    11/08/05 02:36 מבין את ההיגיון שמאחורי תגובתך. יחד עם זאת, אם אנשים כנופר או י' לא יעלו את תפיסת עולמם, כיצד יווצר כאן שיח? הם לא תוקפים לגופו של אדם או את זכותו של העוסק ב''רוחניות'' להתפרנס. אלא מביעים דיעה משלהם. אם כולנו נאמר - כן, כן! אמן! כמה המאמר נפלא! יתכן ולא תהיה צמיחה. יש מקום לאנשים בעלי דיעות ותפיסות שונות. נכון, נופר אינה בעלת תפיסת עולם ''רוחנית'', אך האם חלק מהרוחניות האמיתית היא הכלת השונה? גם אם האחר אינו חושב כמונו? הרי הכל מראות! למעשה, כשאנחנו מתנגדים לעצם תגובתו של האחר, אנו מחזקים את הטיעון המדבר על כך שאיננו יכולים לסלוח ולחמול באמת. ובעיקר להכיל את השיקוף של מי שאנחנו. הכל הולם. גם אלה שאינם דוברים את השפה ה''רוחנית'' המבלים שעות רבות באגף הניו אייג'. הגב לתגובה זו                      לצופה האוביקטיבי                     עופר,    11/08/05 08:40 אתה צודק למעשה,רק שלפעמים אני מרגיש שיש מין שיכבה רעיונית כל כך דחוסה שחוסמת חדירה של רעיונות יותר עדינים ומעודנים, ואני מודה שלעיתים מתסכלת אותי ההתקלות החוזרת באותם מחסומים רעיוניים ועוד יותר כשאלה רואים בעצמם אנשים שפועלים למען צדק וסדר טוב. אני מודה שבקרב אנשי הניו איג',ישנם הרבה שפשוט בורחים מהתמודדות ואולי לכן ישנה הרבה ציניות כלפי גישות רוחניות.אבל ישנם גם הרבה אחרים שבודקים ברצינות דרכים אחרות וגישות יותר שלמות וצריך להבדילבין השניים. הגב לתגובה זו                  לעופר - עברת לפסים אישיים.                 הא ?,    11/08/05 00:55 אם כך אתה פותר את מהות הדיונים - אז אין ספק שאתה מאוד ''רוחני'' ו''אובייקטיבי'' שכמובן מתאים למדור הניו-אייג'... גם הניו-אייג' עוסק ברציונאל ! (לא רק). אני אוהבת לקרוא גם את הכתבות, גם את התגובות (לא של כולם) וגם את מה שאני כותבת. הביקורת שלי היא לא על אפרת באופן אישי או על הקורס בניסים. אלא על קטע מסויים מאוד מאוד. והוא מה שמוצג כאן בכתבה. זהו ? מספיק אישי להיום ? או שלא שבעת רוחניות שעוקפת דיונים מהותיים בהתקפה אישית ? הגב לתגובה זו                      לנופר                     עופר,    11/08/05 07:14 נכון שהייתי קצת אישי כי יש לי הרגשה שיש אנשים שכל רעיון שבא ממקור הוויה יותר נעלה,יותר מזוכך,שיכול לעזור למין האנושי להתנער משקיעתו בעולם האשליה,מיד הם קופצים עם טיעון כביכול הגיוני,ומקעקעים את הבסיס המעודן של הבנות יותר רוחניות. לא בעיה לתקוף באמצעות עט מושחזת ותחושת צדק מוחלט,כל רעיון נעלה ככל שיהיה. לעומת זאת אם תשתהי קצת ותתני לדברים להטמע,אולי תכירי צורת הוויה מתוקנת יותר, שאינה מזניחה את הצדק החברתי,אלא ניגשת לפתרון הבעיות בצורה יותר שלמה,עגולה וניסית. הגישה שאת מייצגת,שחוקה עד היסוד ולא הביאה בינתיים למין האנושי דבר מלבד עוד ועוד שנאה ומלחמות. ברור שלאנשי חרב הסליחה נראית נשק עלוב.אבל במבט לעומק אפשר לראות שמי ששולף נשק,סופו להפגע ומי ''ששולף''סליחה סופו לסלוח ולהסלח.שזה לא אומר איזו סצינה ניו איג'ית שבה כולם מתנשקים עם כולם, אלא אפשרות של כל אחד לעשות תהליך עמוק של התבגרות אמיתית לקראת פגישתו עם האמת. הגב לתגובה זו 9.  אני לא הייתי קוראת לזה סליחה..     צילה,    10/08/05 20:38 כי אין ספק שקשה עד בלתי אפשרי ''לסלוח'' לאדם שגרם לך עוול רב. אני הייתי קוראת לזה התעלמות או הבלגה, חוסר התעסקות וחוסר רצון וצורך לנקום, אלה הם שיגרמו לנפש להיות שלווה יותר ולא להתעסק בכעסים האשמות ופעולות נקם. לסלוח לרוצח/ אנס או כל אדם אחר רע זה חסר הצדקה ולא אנושי. הגב לתגובה זו 8.  תמיד אותו סיפור (קארמה?)     י,    10/08/05 18:44 זה מתחיל בתובנה מעניינת על החיים והמציאות. אחר כך מותחים את הגבולות של אותה תפישה. אלא שאותו תהליך של מתיחה הוא תמיד המשך לינארי, בעוד שהמציאות היא פתלתלה ומורכבת. התוצאה - פתאום נשארים עם תפישה שמאד לא תואמת את המציאות. תפישה כזאת גורמת לראייה מעוותת של המציאות. דוגמא. אפשר מסיבות מוסריות להמנע לחלוטין מרצח בעלי חיים לצורכי מאכל. אם מותחים את ההבנה הזאת יותר מדי, מתקבל מי שהולך ברחוב עם מטאטא, והוא מטאטא לו את דרכו כדי להמנע מלדרוך בשגגה על נמלה, ועל אפו מסכה, שמא ישאף בשגגה ברחש קטן ויגרום למותו. דוגמא. אפשר ללמוד לא להצמד לכאבים ופחדים ישנים. אפשר ללמוד למחוק ולשכוח את עוולות העבר ולהמשיך הלאה. אם מותחים את ההבנה הזאת יותר מדי, מתקבל מי שמוצא זהות מוחלטת בין הקורבן לתוקפן, מי שנשאר שוה נפש ואוהב מול גילויים של רשע ולא עושה דבר כדי למנוע אותם. מי שמראש מוחל על קיומו. הגב לתגובה זו          בואו לא נגזים בפשטנות         לי,  חיפה,    11/08/05 00:11 רעיון הסליחה, כעיקרון, הוא אחלה רעיון. הוא מעניק יכולת לתקן, ועם היכולת הזו באה כמובן היכולת לקוות, שהיא הבסיס, לדעתי, לכל קיום בריא. עם זאת, באמת למה למתוח את זה? למה לא לקבל גם את האפשרות שהחיים קצת יותר מורכבים מרק אהבה ורק סליחה? האם איננו עושים חטא לעצמנו בהשליכנו רגשות לגיטימיים כמו כעס ותסכול החוצה? מי אומר שאין להם מקום? ואם אין להם מקום, מדוע נוצרו? הייתי רוצה להאמין שלכל רגש, כמו לכל תא בגוף האנושי, יש פונקציה. כעס גם שם גבולות. תסכול גם עשוי לסמן מקום רע ופוגעני? למה לוותר על רגש רק בגלל שהוא לא נעים? אולי בכלל נזרוק את כל הרגשות השליליים החוצה? ומי יחליט מה שלילי? ובלי שלילי, איך יהיה חיובי? אולי לא נועדנו רק לרגשות ''לבנים''? ובלי ''שחור'', איך יהיה ''לבן''? הגב לתגובה זו 7.  נופר,     ככה מבקשים,  סליחה?,    09/08/05 19:41 אם הלכת ברחוב ומישהוא מתנפל ואונס אותך, אשמת מי שדווקא את היית שם באותו רגע? למה דווקא את? אם את מאמינה שהית שם במקרה, אין לי מה להגיד לך, אם את מאמינה או יודעת שאין שום מקריות, על חלקך את יכולה לסלוח, לסלוח על ש''גרמת'' או איפשרת לו לאנוס אותך, כי זו היתה בחירה שלך! (גם אם לא מודעת). הגב לתגובה זו          ל - ''ככה מבקשים סליחה''         נופר,    10/08/05 16:07 תגובתך היא דוגמא למה כל בקשות הסליחה האוניברסליות האלו הן מטעות מיסודן. אם התהפכו לך היוצרות ואת חושבת שאת צריכה לסלוח לעצמך כי היית קורבן של נסיבות (אונס, רצח, או כל עוולה אחרת) זה מראה שהתפישה של הסליחה לכל אדם באשר הוא - היא מעוותת. את לא אמורה לסלוח לעצמך, כי מראש לא עשית כל רע !!! מי שעשה לך רע - הוא פושע ! ולפושעים אין סליחה ומחילה. את לא בחרת ולא גרמת לעצמך להיות קורבן לאונס או כל עוולה אחרת. אולי היית האדם הלא נכון במקום הלא נכון, אבל את זה אפשר להגיד על כולנו בהרבה נקודות זמן בחיינו. ליבוי יצר הנקמה של מי שנפל להיות קורבן עדיף במהרבה מקרים, כי הוא יכול רק להרחיק את הפושע מהרחוב כדי למנוע ממנו להתעלל באחרים בעתיד. וכנ''ל ברמת הכלל .( מחבלים מתאבדים או כל צורר אחר שמחק אוכלוסיות שלמות בפשעיו). הגב לתגובה זו          ????????         י,    10/08/05 00:15 למה לעצור כאן? אם את ישנה במיטתך, בביתך, מאחורי חלונות מוגפים, ומישהו מצליח לפרוץ פנימה ואונס אותך? אם את חושבת שזה לא באשמתך, אין לי מה להגיד לך. ברור שזו בחירה שלך! (אולי אפילו מודעת). אם את בבית עם בעלך וילדייך, ולפתע פורצת פנימה חבורת קוזאקים שיכורים, רוצחת את משפחתך לנגד עינייך, ואחר כך אונסת אותך במשך יומיים. את חושבת שזאת לא אשמתך? נראה לך שזה סתם מקרה? ברור שזאת בחירה שלך. אפשר להמשיך עוד אבל אני מהסס. אולי נפלתי בפח? לא יכול להיות שכתבת ברצינות. הגב לתגובה זו              אין אשמה             גדעון שליו,  מרכז,    10/08/05 15:41 יש להחליף את המילה אשמה באחריות, בחירה לא מודעת (מתוך ראיית התמונה השלמה, כמובן). נופר ו-י, אם אתם לא מבינים את הדברים האלה וכל הזמן עונים תשובות פשטניות תלויות-היגיון אנושי מוגבל ומובן מאליו, מה אתם עושים במדור ניו-אייג'? הגב לתגובה זו                  גדעון - לצחוק או לבכות ?                 נופר,    10/08/05 16:21 כל תגובותיי הן מאוד מעשיות ומאוד לא פשטניות ! מדור ניו-אייג' הוא מדור של פשטנות ??? לא ברור לי למה אתה לא עונה לגופו של עניין (כתבה) אלא לוקח את הדיון לפסים אישיים (אחריות אישית ? בחירה ?) זה שיש אנשים שמאירים בזוית שונה את הדיון - לא אומר שהם לא ''מבינים את הדברים האלה'' (ציטוט מדבריך). זה אומר שהם מנסים להכניס הגיון בריא וקווי חשיבה צלולים לתפישות עקלקלות וחלקלקות שמביאות לחוסר יושר פנימי. והרי כל מהות המדור הוא ביושר פנימי -הזדככות, הארה, וכו'' ... אם תפישת עולמך היא שיש לסלוח למבצעי פשעים בהגיון אנושי לא מוגבל - אז זה מצער מאוד. ועל זה אני מלינה. והסברתי זאת כאן כבר באין סוף תגובות. צר לי שלא הבנת זאת. הגב לתגובה זו                      לבכות, נראה לי...                     גדעון שליו,  מרכז,    10/08/05 17:49 את לא מבינה שאת לא עושה טובה לאף אחד אם את סולחת וגם לא משנה את המציאות לכאן או לכאן אם את סולחת או מתמלאת רגשי נקם, זה קשור רק אלייך ולפירוש המציאות שלך. הסליחה - הכוונה לרגש נעלה ומזכך שעולה בך מתוך ראייה רוחנית גבוהה והבנה רחבה של המציאות, את לא יכולה להכריח את עצמך לסלוח, זה בא לבד, כתובנה רגשית, ואז גם אם תנסי לשנוא ולנטור לאורך זמן לאדם שהרע לך, לא תצליחי. הקושי הוא, נופר חמודה, להבין שלעולם אין את מי להאשים ובמי לנקום, פשוט אין, לא אנשים, לא אלוהים, לא גורל. מחריד ומתסכל, נכון? אבל ככה זה. הגב לתגובה זו                          עכשיו לצחוק                         גדעון שליו,  מרכז,    10/08/05 18:52 ''עם גישת בת היענה... היינו חיים בעולם מלא פושעים, רוצחים ואנסים...'' בעולמנו יש דין ויש דיין, מלאים אנו בבתי משפט, עורכי דין, משרדי בלש פרטי, בתי כלא ודרכי ענישה מפורטות, ולמרבית הפליאה אנו חיים מאז ומתמיד בעולם מלא פושעים רוצחים ואנסים. אף אחד לא היה אנס או רוצח או גנב, אם הוא היה יכול שלא להיות כזה. ומה שנעשה בלא שליטה ומודעות, מתוך הפרעה נפשית ועיוורון רוחני, שום עונש לא ירתיע. את טוענת שגישה בלתי מתפשרת של חוסר מחילה תמגר את תופעת הפשע.? חחחחח.... בכלל מדובר במחילה שהיא רגש שאת מרגישה, ולא אם תמסרי או לא תמסרי את הפושע למשטרה. אני מדבר על סליחה פנימית ואת על סליחה חיצונית במובן של עונש או לא עונש. זה שני דברים שונים. אין כוונתי ש''עדיף'' להיטהר, הסליחה לא באה מהשכל או מתוך החלטה, שוב, זה משהו שעולה בך, לפעמים בניגוד לרצון השכל שלך, ואת סולחת אפילו לרוצח. סולחת במובן מבינה איך קרו האירועים, מקבלת את מה שקרה כמו שהוא, מבינה לעצמך שגם הרוצח הוא קורבן של קורבן של קורבן עד אין סוף. אנושות אומללה... כשקורה משהו נורא כמו רצח או אונס, את חסרת אונים, ושום כעס, שנאה או נקמה לא ישנו את העובדה שהיית חסרת אונים, ושזה כבר קרה. הכעס והנקמה נותנים לך אשליה של כוח ועוזרים לך לשכוח שאכלת אותה, כאילו לא הובסת, אבל הובסת. הגישה שלי זאת לא גישה תבוסתנית, אלא ראיית הדברים כפי שהם. את פועלת מתוך לא לצאת פראיירית, פוחדת מהרגישות והסלחנות שבתוכך, כי זה לא מסתדר לך עם ההיגיון. הגישה שלך הרבה יותר דומה לגישה של בת יענה, והאשליות של בני אדם בנסיונם לא לראות נכחה, כידוע, מתוחכמות מאוד. לפחות הכעס שלך מראה לי כמה את את אדם טוב ורגיש, שרוצה שיהיה עולם שהכל בו טוב. גם אני רוצה ומתפלל לכך. סליחה לכל עשויה להביא את זה. הגב לתגובה זו                          לגדעון                         בוכה מאוד,    10/08/05 18:15 מינון - זו מילת המפתח , לדעתי. כל מה שכתבת על הסליחה - נפלא. כל עוד המינון של העוולה נמוך . במקרה של פגיעה בעקבות סכסוך וריב או חילוקי דעות - אתה צודק 100%. עדיף להיטהר בסליחה מאשר לסחוב נפש חבוטה עטופה בזפת. אבל לא על זה דיברתי דיברתי על הגישה התבוסתנית לחיים שאתה הגדרת זאת כ :...''לעולם אין את מי להאשים ובמי לנקום, פשוט אין, לא אנשים, לא אלוהים, לא גורל''. (ציטוט מדברייך). יש את מי להאשים ! והוא לא אלוהים ולא הגורל. אשמים הם האנשים שביצעו פשע. להם אין סליחה ! וכמובן שמידת העונש תלויה בחומרת הפשע, ולהרבה פשעים העונש קל מידי. עם גישת בת היענה כמו שלך לחיים היינו חיים בעולם מלא פושעים, רוצחים ואנסים . כי אין דין ואין דיין. יש רק מחילה וסליחה לכל.... הגב לתגובה זו                  בא ננסה שוב                 י,    10/08/05 16:19 ''אם את בבית עם בעלך וילדייך, ולפתע פורצת פנימה חבורת קוזאקים שיכורים, רוצחת את משפחתך לנגד עינייך, ואחר כך אונסת אותך במשך יומיים. את חושבת שזאת לא אחריותך? נראה לך שזה סתם מקרה? ברור שזאת בחירה (לא מודעת) שלך.'' החלפתי אשמה באחריות ויצא אותו הדבר. כעת, בא ונניח שאני לא מבין את הדברים האלה, וזאת בדיוק הסיבה שאני במדור הניו אייג'. אולי אלמד משהו. בא ותאיר לנו את התמונה השלמה, ותסביר את הבחירה הלא מודעת של האשה שבדוגמה שלי. בכל אופן, לא ראיתי בכניסה למדור שלט - ''הכניסה אסורה לאנשים חושבים''. הגב לתגובה זו                      זהו, שאנשים שחושבים                     גדעון שליו,  מרכז,    10/08/05 17:25 יותר מדי, לא רואים את השלט שבכניסה למדור, יחד עם יתר הדברים שהם לא רואים. הגב לתגובה זו                          סליחה, י, התסלח לי על בוטותי?  ל"ת                          גדעון,  מרכז,    10/08/05 19:39 הגב לתגובה זו                          אני מקרה אבוד                         י,    10/08/05 18:47 פשוט תתעלם ממני. העיקר שאתה כל כך מבין ואוהב וסולח. הגב לתגובה זו 6.  בוא נהיה פרקטיים!     ברברה אלה,    09/08/05 11:52 כמו שבארי לונג כותב:יש חיים ויש קיום. בקיום נעשים פשעים רבים, איך תתפקד בקיום? תסלח, תתבע, כל אחד ודרכו. בחיים...שם סולחים בגדול, כי החיים נטולי סבל הם. אז אפרת, נאמר נעשה לך עוול, את וודאי לא תשבי בחיבוק ידיים, ספרי לנו על כך! הגב לתגובה זו          ברברה, את אשתו של ניסיםלב?  ל"ת          :),    09/08/05 19:42 הגב לתגובה זו 5.  שומו שמים איזה אוסף של שטויות     נופר,    09/08/05 02:49 וויי זמיר... היכן הסוף לליהוג ההבלים, אמירות הסרק ושירבוט האימרות הערטילאיות והמעורפלות חסרות הבסיס ? גברת אפרת שר-שלום - זה כואב לי בעיניים לקרוא את אוסף הקישקושים ששירבטת פה ! לסלוח למי ? למקרים קטנים ובטלים אנחנו סולחים במילא. אבל מה עם המקרים הכבדים ? פושעים , אנסים, רוצחים, סוחרי סמים, אנשים ששיחקו בחיי אחרים ובנשמתם, מגלומנים שמחקו אוכלוסיות שלמות של אנשים...ואפשר להאריך את הרשימה עד אין סוף. איך את מסוגלת ללהג את האיוולת : ...''מעשה הסליחה נעשה מתוך ההסכמה לראות שמה שנדמה לי ש''נעשה'', אני עושה לעצמי''... ? לכי תסבירי את זה לילדים קטנים מזיי רעב בעולם השלישי שחייהם הם תוצר הבאושים של רודנים מושחתים, או לילד/ה קטנ/ה שנאנס/ה על ידי מבוגר או למי שנולד באיזורים מוכי מלחמות ועוני וגדל לתוך ניצול ועיוות תפישת חיים מתמיד, או לכל מי שלא עשה שום דבר לעצמו אלא היה קורבן תמים של אירועים אלימים ומצבים שהוא נקלע אליהם או נולד לתוכם בעל כורחו. גם להם תגידי לדקלם את המנטרה שכתבת פה ...''נבקש לראות את האדם השני כחלק מאיתנו. בן של אלוהים. כמונו. ונסלח. נסלח ונשחרר. נסלח וניתן אמון. נאהב ונאהב עוד ועוד כמו שאלוהים אוהב''... ? הגב לתגובה זו          שלום נופר :)  ל"ת          י,    10/08/05 01:37 הגב לתגובה זו              היי י'             נופר,    10/08/05 15:50 נפלא שחזרת להגיב....:) הגב לתגובה זו          נופר יקרה         איל,  ת''א,    09/08/05 14:23 איזו פתיחה מהממת. כיף לקרוא אותך, אפילו שאת קצת כועסת. אני לומד את קורס בניסים לבדי, כבר שנתיים. זהו ספר יפה. ועדין. בדרכי הנפתלת למדתי שלכל אחד יש מורה. יותר ממורה אחד, אם אתה בן מזל. מקריאת דברייך אני יכול להסיק שאפרת היא לא המורה שלך. דבריה מתנפצים אל חומותייך. לא נורא. אני מבין אותך. היא גם לא המורה שלי. אבל אני יכול ללמוד ממנה. את יושבת בלילה מול המחשב, וקוראת, וכותבת. את, אולי, מחפשת. וזה שמחפש ימצא. תמצאי את המורה שלך, שתכנס/יכנס לך אל הלב. ואת תכנסי אל לבה/לבו. הסליחה לא דורשת מושא אחריה. כלומר, לא לסלוח ל... או לסלוח על... פשוט לסלוח לדברים. לעצמי. לעצמי הגדול, המקבל אותנו גם בטוב וגם ברע. כותבת אתי הלסום, אשה יהודייה שנרצחה באושוויץ, ויומניה יצאו לאור שנים רבות לאחר כך: ''אלוהים, אני אעזור לך להחזיק מעמד בתוכי אבל אני לא מבטיחה שום דבר מראש. רק דבר אחד הולך ומתבהר לי: אתה לא יכול לעזור לנו, אנחנו יכולים לעזור לך, ובכך נעזור גם לעצמנו. (...) כן, אלוהים שלי, לא נראה לי שאתה יכול לשנות משהו בנסיבות האלה, הן פשוט חלק מהחיים האלה. ואני גם לא מבקשת ממך הסבר. להפך: אתה תהיה רשאי לבקש הסבר מאיתנו''. אנו לא יכולים לבצע עוולות ואז להאשים את השמים. אנחנו צריכים להסביר את מעשינו שלנו. לעצמנו . לאלהים שבתוכנו. המשפט ''אני אעזור לך להחזיק מעמד בתוכי'' הוא כל כך יפה. כל כך אוהב. וסולח. כמו לדבר אל אהוב, בלילה, במיטה. כך, לדידי, יש לדבר אל האלהים. שם טמון אוצר. באהבת האלהים הזו, לא בפחד ממנו, ובקיום נוקדני של דבריו. אתי מורה טובה. חפשי אותה. ליומניה ניתן השם ''השמים שבתוכי'', והוא יצא בהוצאת כתר. אני חושב שניתן להשיגו בחנויות יד שניה. לפני כן הוא יצא תחת הכותר הלא-מוצלח: ''חיים כרותים''. לילה טוב. הגב לתגובה זו              לאיל             נועה,    09/08/05 19:53 בטעות כתבתי לשחר את מה שרציתי לכתוב לך. בבקשה תקרא... הגב לתגובה זו              איל יקר             נופר,    09/08/05 18:03 אני מקבלת את כל מה שכתבת (וכתבת נפלא !) על הצורך בסליחה. במקרים הקלים של החיים - אחרי שמישהוא עלב בנו, או אחרי מריבה וחילוקי דעות וכו'' - זה מרומם את הנפש לשבת ולזמר מזמורי סליחה מזככים, להרגיש את האור מבליח חזרה לנשמתנו ואת קלילות הלב כשהוא ממריא לגבהים - אחרי ניפוי הרעלים הפנימיים - כשהוא צח ושקוף ומלא באהבה. זה צורך של כל אחד ואחד מאיתנו להגיע לכאלו מצבים של זיקוק רעלים פנימי, שבעקבותיו תגיע התחושה השמימית של ההמראה והנסיקה לגבהים של טוהר פנימי. רק שבכל תהליך ההזדככות הסליחתית הפנימית הזאת, אנחנו הרבה פעמים מבצעים התפתחות פנימית של: ''הרוג את השליח'' - בו אנחנו מתכחשים למהות הטוב והרע שבעולם תוך שיטת בת היענה , דהיינו : אנחנו מביאים את עצמנו למצב בו אנחנו סולחים למי שמגיע לו סקילה חברתית של שנאה ומתכחשים לכל מי שאומר לנו : שיש מקרים ששנאה היא הכרחית. הפחד להפוך לאדם שיודע לשנוא מעקר והרסני יותר מכל מזמורי ה''סליחה'' האוניברסליים הריקים מתוכן. שיפוטיות והרשעה הן צורך קיומי בסיסי לחברה בריאה. ומי ש''לוקה'' בהן לא מרעיל את עצמו ואת סביבתו. להיפך הוא מזכך את סביבתו יותר מכל בנות היענה . נ.ב. רצוי לדבר בלילה אל אהוב במיטה לפני הסקס - כשהוא עוד קשוב...:) הגב לתגובה זו          לנופר         שחר,    09/08/05 10:11 זוכרת את הקמפיין המרגיז של שרי אריסון ''האושר נמצא בתוכי''? סוכריות לעניים. תבחשו בתוך עולמכם הפנימי ואל תתעסקו איתנו, העשירים, שקובעים איך החיים שלכם (עולמכם ה''חיצוני'' )נראה. זה בדיוק הפרצוף המכוער והשטחי של הניו אייג' עם כל הממבו ג'מבו של התפתחות אישית שמנותקת ממה שמסביב. חשוב לעשות עבודה עצמית, זה טוב לסלוח, זה טוב לאהוב את כולם ללא תנאי. אבל, בשביל להגיע לזה צריך למידה שהיא הרבה יותר עמוקה מלמלמל משפטי ניו אייג' שחוקים ולתת ידיים לאור נרות במדבר. הגב לתגובה זו              שחר - אהבתי את מה שכתבת !             נופר,    09/08/05 17:09 אבל הנקודה שלי היתה שיש אנשים ששום סליחה שבעולם לא מגיעה להם ! ולהיפך - אם נסלח להם (כל אחד מאיתנו כיחיד ואח''כ ככלל) זה רק יעודד עוד ועוד אנשים לצמוח ולגדול ולהיות כאלו. (כמו בדוגמא שנתנו אמיר ו - י' מתגובה 2). אם נסלח לכל אותם חומסי נפשות ועושקי חיים - לא נהייה אנשים יותר יפים וטהורים וזכים נפשית ורגשית, אלא, נרעיל בסליחתנו את עצמנו ואת כל החברה בה אנו חיים. במקרה זה ההוקעה החברתית והשנאה היא עדיפה בעיני על מלמול מנטרות של: ''אהבה לכל'' והיא לא מרעילה את השונא, להיפך, היא מציבה בפניו את ההכרה וההבנה שיש גבולות וסייגים ברורים - וזה מוביל ליותר אור חברתי מכל לחשושי האהבה ללא תנאי לכל ברוא. הגב לתגובה זו                  יש בינינו הסכמה חלקית                 שחר,    09/08/05 17:51 צריך להוקיע חמיסת נפשות ועשיקת חיים (את כתבת: את חומסי הנפשות ועושקי החיים), אם אפשר אז בלי לשנוא. הבעיה, שמאוד קשה לא לשנוא רוצחים., בעיקר למי שהוא קרבן. בשביל זה צריך להגיע לדרגת חמלה כמעט נשגבת. אנשים כמו הדלאי לאמה נמצאים שם. צריך בשביל זה הרבה עבודה קשה ויסודית, נטולת רומנטיקה. רוב סדנאות הניו אייג' לא מספקות את הסחורה. לדבר על ניסים? ללטף אבנים? לרחרח שקיעות? לדמיין צ'אקרות בסופ''ש במחירי מבצע? לא חייבים לסלוח לרוצחים ולאנסים, צריך לעצור אותם, לכלוא אותם, אבל גם לא לשכוח את החמלה ולעשות מה שאפשר כדי לעזור להם להשתקם או לפחות לחיות חיים אנושיים כאסירים. הגב לתגובה זו                      לשחר                     נועה,    09/08/05 19:48 ספונטאנית בא להגיד לך שאתה נשמע כמו בן אדם מתוק. התשובות שלך גורמות לי לחשוב איזה כיף היה יכול להיות אם כולנו היינו מתייחסים בכזאת רכות והבנה זה לזה. תודה לך... הגב לתגובה זו          והרי לפניכם טקסט         נועה,    09/08/05 08:59 קורבני אופייני,אם כי מנוסח היטב. הגב לתגובה זו              טקסט קורבני ?             צפניה,    09/08/05 19:42 האמת היא לא קורבן. הגב לתגובה זו              אל תגזימי, '' מנוסח היטב''?  ל"ת              שרי,    09/08/05 19:30 הגב לתגובה זו 4.  ?are you for real     g,    08/08/05 21:21 if so, sorry for being petty but im jealous this sounds amazing to be able to do so, almost untrue are these your words ? הגב לתגובה זו 3.  סליחה     מארין,    08/08/05 18:04 מרגש כמו תמיד. תודה אפרת. הגב לתגובה זו 2.  and what about Hitler     Amir,  USA,    08/08/05 17:10 Sorry, I couldn't help it. There is really a limit to how much craziness should be allowed in the name of spirituality. הגב לתגובה זו          היטלר התגלמות הפחד         אורית,    08/08/05 21:46 הוא רק מדגים בצורה הכי קיצונית שאפשר לאן יכול הפחד לקחת את המין האנושי. אם אתה לא סולח אתה משחק לידיו של היטלר וממשיך את מנין קורבנותיו הרבה אחרי מותו. אם אתה מלא בכעס או שנאה,אין מקום לשלווה והנאה בחיים.ובלעדיהם החיים זה לא כזה ביג דיל. ואם אתה סולח,שחררת את עצמך מההיטלר הפנימי שנמצא ברמה כזאת או אחרת בכל אחד. הגב לתגובה זו              שאלה ועוד             י,    09/08/05 14:35 למה כוונתך ב''היטלר הפנימי שנמצא ברמה כזאת או אחרת בכל אחד''? האם לכך שבכל אחד יש את הפוטנציאל להפוך להיטלר? או לכך שבכל אחד יש את זרעי הפחד והסבל שהוא יצר? את צודקת בכך שהיטלר ממשיך להפיל קורבנות והורס לנו את החיים. את גם צודקת שאם נסלח לו ונאהב אותו, לא יהיו כעס ושנאה בחיינו. אם ממש נאהב אותו, האהבה עשויה אפילו להסב לנו אושר. מה שכן, היטלר ויורשיו מתגלגלים מצחוק. הדרך לשלב הבא מעולם לא היתה כל כך קלה. מה שבטוח שאין לסליחה ולאהבה שלך שום השפעה עליו ועל מעשיו (פרט לעובדה שאת מקלה עליו, כלומר עוזרת לו). אגב, ל- 12 שעות של צפייה בטלויזיה מדי יום יש אפקט דומה של הדחקה. הגב לתגובה זו          היטלר כאתגר         יוסף.ש.,  צפון,    08/08/05 21:22 שאלה, אם תשנא את היטלר, האם תמנע היטלר חדש. עם תסלח להיטלר האם תיצור היטלר חדש? חומר למחשבה בלבד הגב לתגובה זו              ליוסף             אורית,    09/08/05 16:49 השאלות שלך באות מרמה השרדותית. ברור שיש בכולנו את הצורך הפנימי לשרוד, הבעיה היא שכשהצורך הזה יוצא משליטה הוא ממלא אותנו ברעלים פיסיים,רגשיים ורוחניים. לסלוח זה תהליך שבעצם מיועד לנקות את הסולח מרעלים אלה.אין בזה הבטחה להשרדות. על אף שמי שבאמת סולח,מבחין הרבה יותר טוב מתי יש צורך אמיתי להפעיל מנגנון השרדותי ומתי אפשר לוותר. מבחין בין סכנה אמיתית או מדומה. לכן בעקיפין אפשר להגיד שסיכויו לשרוד ולהנות מהחיים גבוהים בהרבה. זו גם טעות לחשוב איך מעשיך ישפיעו על אחרים.עדיף לבחור דרך ראויה לך כאדם שלם. הגב לתגובה זו              יוסף יקר             י,    09/08/05 14:16 התשובה במידה רבה היא כן לשתי השאלות. אפשר כמובן לשאול אותך בהפוכה - אם תסלח להיטלר - האם תמנע היטלר חדש? אם תשנא את היטלר - האם תיצור היטלר חדש? האם התשובה כאן היא לא בהכרח לא? ואפשר לנסות להבין מה קרה. לראות באיזה מידה הביאה ההתעלמות, הסלחנות, רדיפת השלום והמנעות ממלחמה בכל מחיר - לכך, שמה שאפשר היה לעצור בזול שעה אחת קודם, אי אפשר היה לעצור אחר כך. ברור, שאילו עצרו את היטלר עשר שנים קודם, לא היה נגרם דבר מהזוועות שגרם. ואז לכאורה לא היתה סיבה לעצור אותו. אבל אילו היית יודע? הסליחה לעומת השנאה - בהחלט יכולים להשפיע על מה שתעשה בפעם הבאה. ובמקרה הזה - השנאה צודקת. הגב לתגובה זו 1.  עמוק, באמת  ל"ת      עמוק מאוד,  מדבר,    08/08/05 16:22 הגב לתגובה זו