אני מסקים איתך בן בתור אחד שלוקח תרופות הם משגעים פוגעות לי ב
תיפקוד המיני מה שאני לא מסוגל היום לעשות לקיים יחסי מין מה שהבן שלך כן מסוגל לפי הכתבה יש לו חברה מה שאני לא מסוגל כרגע להרשות לעצמי ועוד תופעות שגורמות למוח ליהיות כמו איזה מחשב משובש אני ישמח עם תיצור איתי כשר ב0505711688

הגב לתגובה זו

כולם נשא הרוח.כאם לבן דומה נותרתי בגישתי למרות ועל אף הסביבה.גם עת בה יחידת הזמן הנדונה היא השעה הקרובה וזהו. והפחד חובט באמונה, מתרגלת הדיפת מחשבות רעות. טומנת אטמים מייצבים באיברים הרלוונטיים ואוהבת , את היכולת שלי להיענות להתגייסות הזאת ואת הידע שלי לאהוב בן נפלא גם כך. מחשבות דומות לשלך עוברות בי. תודה על הגילוי והשיתוף במידע ובידע כה חיוניים. אשמח לעוד.

הגב לתגובה זו

אהבה, קבלה,תמיכה והערכות מתאימה של נמשפחה לעניין מונעת את ההזדקקות לכאורה של ''החולה'' לתרופות שהורסות כל חלקה טובה. מנסיון אני אמא לבוגר אוטיסט . נאלצתי כל השנים להתנגד למערכת שרצתה לראות את בני מואבס בתרופות. אתם בדרך הנכונה.

הגב לתגובה זו

עולה השאלה הגדולה:

האם קוקי יכול היה להמנע ממחלתו?
האם יכול להיות שלהיות בן לאב שכזה מולידה מחלה שכזו?

עצוב לחשוב שילדים חסרי ישע גדלים ליד הורים שלא תמיד מתאימים להיות הורים.

הגב לתגובה זו

אשמח לשמוע עוד תגובות על מחלת פסיכואפקטיב שפוקדת אותי כל שנה.

אני בודדה חייה בבדידות מוחלטת לבדי אין יוצא ואין בא , ללא תמיכה כלשהי, אין לי טלווזייה ואין לי אמצעים למעט הקצבה שאני מקבלת כל חודש מהביטוח הלאומי, אני זקוקה לעזרה , בית החולים שמאשפז אותי בכפיה כל שנה כמעט בגלל מצב פסיכוטי לדעתם לא עוזר ותומך בי לאחר האישפוז.
אני מבוהלת מהמצב שלי ואני חוששת לעתידי אני בת 46 גרושה עם שני בנים בוגרים שיצאו מן הבית .

האימל שלי תוכלו לפנות אליי.

הגב לתגובה זו

היכן אפשר לקרוא את הנתבה על השגעון השני?

מי הוא הרופא שמטפל בדיאטה ובויטמינים?

הגב לתגובה זו

http://www.iaapa.org.il/site/index.asp?depart_id=46024

הגב לתגובה זו

פעמיים למשך תקופה ארוכה, אני חייב להגיד...
מנחם, אני מאמין בדרך שבה פעלת, וחושב שאתה אבא אמיץ וחכם מאין כמוהו. המקרה של בנך, דומה בכל כך הרבה מובנים למקרה שלי... אך, למרבה הצער, הורי נקטו בדרך שונה ויותר הרסנית משלך, שכללה בין השאר תרופות פסיכיאטריות מזיקות, שדפקו לי את השכל, ואת הקוגניציה לעד, כמו גם שהחריבו את אישיותי, ואת שמחת החיים (שלא לדבר על תופעות הלוואי המפחידות של הרעידות הבלתי נשלטות, ההשמנה, והכישורים החברתיים)
לשווא ניסיתי לשכנעם שזהו המקרה, אך הכפייה החשוכה והמטמטמת של הפסיכיאטריה גברה עליהם, וגבתה מחיר כבד מחיי. אין לי ספק, בעודי מעיד ממקור ראשון, שבחרת בדרך הנכונה. אנשים צריכים להתעורר ולהבין שהפסיכיאטריה אינה מדע מדויק, היא שונה מכל ענף אחר ברפואה המערבית, ושיטותיה באות לידי ביטוי הרסני, ומזכירות בבסיסן מדע של גירוש שדים. לפחות בכל הנוגע לחולי סכיזופרניה... חפשו בגוגל את שמו של הפסיכאטר הנודע תומס סאס, בכדי להווכח. אך קודם לכן, חשוב שתכנסו לאתר הבא, ותקראו את הכתוב שם בלי לרפרף, ותבינו שהפיכחון הוא לא רק הסם הכי נפלא של הסכיזופרנים...
למרות שאיני מסכים רב דעותיך, אין לי ספק בכך שאתה בחרת בדרך הנכונה, וחסכת לבן שלך כאב מיותר. ואובדן מיותר.
התרופות הפסיכיאטריות גובות מחיר בלתי הפיך מהבן אדם, וכל מי שאומר אחרת בעצם לא יודע כי אפשר אחרת, כי הוא הולך שולל בידי פסיכיאטרים שמעמידים פני מבינים, אבל לא יודעים כי התאוריה שלהם קורסת כמגדל קלפים ברגע שמעמידים אותם אל פני האמת. (תקראו באתר שבלינק למטה). אם מישהו מכם פעם יזכה להכנס למחלקה הסגורה בבתי החולים הפסיכיאטרים, הוא יבין כבר על מה אני מדבר. לצערי, אני הייתי על תקן מאושפז במשך חודש, שנראה כמו נצח, ולנצח אשאר עם הטראומה שבכפייה הפסיכיאטרית הסדיסטית.

הגב לתגובה זו

ישנו הרושם, ואני אשתדל להתנסח בעדינות, שהאדם החולה פה הוא לא קוקי. הנסיון הרפטטיבי והמנותק מכל מציאות שהיא לשכנע את עצמו בצדקתו מביאה את מנחם בן לתהומות הנשייה שבהם הוא מתעלל בבנו ומנסה לכפות את המציאות המנחם בנית עליו.
תקוותי היא שאנשים ינסו לקרוא את הכתבה עד הסוף ויבינו שסכיזופרניה היא מחלה התקפית, דינו של התקף לחלוף אך ללא טיפול או מניעה יבוא עוד אחד. באם היה מקבל בנו טיפול תרופתי יכול להיות שחמישה וחצי חודשים היו הופכים לחודשיים והתקף שני היה נמנע. אולי לא. אבל מכתבתו המפורטת והמפוצלת של מנחם מבינים שאלוהים וויטמינים לא עזרו לקוקי.

הגב לתגובה זו

אני קצת מבולבלת מדבריך עושה רושם שאתה רושם לעצמך הצלחה איני רוצה לקלקל אך מאחר וחוינו מצב זה כפעמיים וחשבנו כמוך שאפשר בלי תרופות קצת קשה לי לקבל את דבריך אי אפשר להתעלם ולהגיד ניצחנו זו מחלה שאינה עוזבת אף אחד לצערי סליחה על הבוטות אך אני רואה זואת כחוסר אחריות להורה לתת לילד להסתובב כך ללא מסגרת וללא תמיכה כל שהיא מכיון שאינך יודע היכן יתפוס אותו השיגעון הבא אולי זה יהיה ממגדל שלום ואז תגיד טעיתי זה לא כאב שיניים שניתן לטפל שכואב סליחה על הפסימיות אך אחרי אישפוז שני של ילדה בת 20 והפסקת טיפןל תרופתי אשמח לתגובות

הגב לתגובה זו

הגב לתגובה זו

לאחר שקראתי בעיון את דבריך, כל שנותר לי הוא להביע צער על הדרך בה בחרתם כמשפחה לטפל בהתקפף הפסיכוטי ובכלל בסכיזופרניה ממנה סובל קוקי. התקף פסיכוטי לא אמור להמשך חמישה חודשים, וגם לא חמישה שבועות עם טיפול נכון. יתר על כן, אני מתרשם שעדיין אתה מנסה בכל הכוח להתעלם מהעובדה שהמחלה של בנך הינה כרונית ובשום אופן לא מאחוריו.
דבר נוסף שגורם תמיהה הוא הסבלנות העיקשת שאתה מפגין כלפי חומרים פסיכואקטיביים מסוכנים ביותר כגון LSD ומריחואנה, לעומת ההתנגדות הנחרצת לכל תרופה פסיכיאטרית.
כולי תקווה שלבנך יהיו חיים טובים ונקיים מדלוזיות והלוזינציות, ושתוכלו כמשפחה לקבל את היבטיה הכרוניים של מחלת הסכיזופרניה.

הגב לתגובה זו

האם עדיין ניתן להפסיק את התרופות הפסיכוטיות ולנסות לייצב אותו. ברור לי שהוא יעבור תקופת מה של התקפים פסיכוטיים קשים, אך האם ניתן לעשות כך לאחר נטילת כל כך הרבה חומר לגוף. מדובר באיש כבן 48.

הגב לתגובה זו

אני מחזק את ידיו של מנחם בן
בשמירה על עצמאותו
של בנו קוקי.

נועם.

הגב לתגובה זו

כי לא רואים היכן כתוב התאריך.

הגב לתגובה זו

ההתקפים הפסיכוטיים שלקה בהם הבחור, יכולים להיות פונקציה של הרבה סוגי הגדרות מחלה, אבל לא כל כך משנה מה יש לו.
הוא לקה בהתקף פסיכוטי, ולכן צריך לחשוש להתקף פסיכוטי כל ימי חייו.
אם המחלה היא סכיזופרניה (מה שרוב הסיכויים - היא לא), ההתקפים הפסיכוטיים יחזרו לעיתים קרובות במיוחד, ואיתם תופיע ירידה עגומה ביכולות הקוגניטיביות של הבחור המקסים.
העובדה שלא חלה ירידה כזו לאחר 2 התקפים, מעידה כאלף עדים על כך שלא מדובר בסכיזופרניה.
עם זאת, הסיכוי הגבוה שלו מיתר האוכלוסיה ללקות בהתקף הבא הוא עיקר המחלה שלו, וסיכוי זה לא נרפא, כמובן.

בנטייה להתקפים פסיכוטיים אין חובה להתרפא באמצעות לקיחת כדור באופן קבוע כל החיים. אפשר לקחת את הכדורים גם לתקופה קצרה. עם זאת, צריך כלי התמודדות שימנעו את ההתקף במקום הכדורים, (כגון האהבה והקבלה המשפחתית המתוארת בכתבה) ואלו מבורכים בכל מקרה.
ההימנעות של ההורים לתת לבן את התרופות האנטיפסיכוטיות באופן זמני עצובה ומגוחכת, כי התקפים פסיכוטיים מהסוג שלקה הבן יחלפו בכל מקרה, אלא שבמקום שהדבר יימשך חצי שנה, הוא יימשך רק שבועיים עד חודש, ואח''כ לא יהיה צורך בתרופות. הסבל והסיכון יפחתו בהרבה!!!

האמונה של ההורים והבן שהכל חלף והוא הבריא היא טובה מצד אחד לתפיסת ההחלמה, אך מצד שני מהווה הכחשה ומסוכנת להחלמה. ההורים צריכים להבין ששום דבר לא עבר ולא חלף, אך מצד שני אין לחיות חולי שאינו פעיל, ויש לנקוט בכלי ההתמודדות למניעה מחד, ומאידך יש להפנים ולבטא תפיסת החלמה.

אני עברתי 3 התקפים פסיכוטיים. אין לי שום סכיזופרניה, ואינני נוטלת שום תרופות. אלא שבמקום לסבול חצי שנה בכל התקף, ועקב העובדה שהייתי חייבת להשגיח על עצמי, מה שאינו אפשרי במקרה של התקף - אשפזתי את עצמי בכל התקף ולקחתי תרופות מספר שבועות, עד שההתקף חלף. לאחר מכן - הפסקתי, באישור ובעידוד הרופאה.
כבר 11 שנים שאין לי שום התקף, וגם לא יהיה, כל עוד אמשיך לנקוט בכלי ההתמודדות המניעתיים שאני נוקטת בהם (הורדת לחץ בחיים).
צודק האב, שיש להימלט מהרופאים שלא נוקטים בגישה הרפואית של הרופאה שלי, אך טועה הוא בגישתו, שיש להימלט מכל הרופאים, ולא פשוט לבחור באלו עם גישה כמו של הרופאה שלי (כשכמובן, נחוצה מעורבות גבוהה של החולה ומשפחתו בקבלת ההחלטה הטיפולית).

אם הוא היה חכם באמת, היה מונע מהבן ללכת לצבא, כי שם זה סיר לחץ, ומתכון בטוח להתקף עבור בחור כזה.

לסמוך על הנס, ולהגיד שיש כאן מתכון להחלמה? נו, מילא...

הוא גילה את אמריקה, ומאמין שגילה את אנטארטיקה. חבל. חבל.

הגב לתגובה זו

NMS זה אמנם מסוכן אבל לא סיבה לפסול את כל התרופות הפסיכיאטריות כאופציה עבורו.
יש מחקרים שמראים שכלל שהמוח נמצא במצב של הנתק הפסיכוטי יותר זמן כך נגרם נזק תמידי למערכת העצבים. החשיבות שבטיפול באנשים בתחילת התקף פסיכוטי ובניסיון למנוע התקף נוסף באמצעות תרופות היא בין היתר למנוע מצב שבו כבר אין כל כך במי לטפל. כל כמה שנים הוא יקבל התקף קיצוני. כל התקף שהוא יעבור ללא טיפול יפגע במוח שלו י ותר ממה שהתרופות (בהנחה שכבר יודעים אילו תרופות אפשר לתת לו בלי אשפוז בטיפול נמרץ) יזיקו לו.
גם אם מרגיש לכם נכון בין התקפים שלא לטפל בו בצורה שתגביל אותו עדיין הטיפול התרופתי בזמן התקף הוא חשוב.

הגב לתגובה זו

החרפה והבושה הן שלך ושל המשפחה שלך. הבן שלך חולה בסכיזופרניה. ככזה הוא זקוק לטיפול מתאים, קרי: תרופות. ולא, לא נראים כמו זומבים כשלוקחים את התרופות הללו ברוב המקרים. מבחינה כימית הן עדיין לא מושלמות אבל אתה צריך להודות שבן אדם שהורס קיר בדירה כדי להפוך אותה למרווחת והדירה היא לא שלו... אז זה לא ממש סימן להחלמה. אתה רוצה לנפנף במשהו שלא קיים. הבן שלך חולה!! אתה צריך להודות בזה ויש מלא מסגרות וקורסים כולל אוניברסיטאות בארץ שיהיו מוכנות לקלוט אותו.
אתה לוקח LSD, מישהי ממשפחתך חלתה אף היא בהפרעה נפשית כלשהי הכל מדבר בעד עצמו.
זה שאתה מונע מהבן שלך טיפול זה פשע לדעתי וכדאי לדעתי שתתעשת ויפה שעה אחת קודם...
ויטמינים ודיאטה לא מנעו את ההתקף הפסיכוטי השני... כך שכל מה שכתבת על ריפוי עצמי הוא בסך הכל עבודה בעיניים...

הגב לתגובה זו

זה שהוא ברמיסיה (הפוגה) מהתקפים, לא אומר שהוא הבריא או בריא.
תמיד קיים החשש להתקף נוסף, ובלי טיפול תרופתי, הוא יופיע בודאות.
גם אדם ''חולה'' נפש שנוטל כדורים, לא יקבל התקף פסיכוטי, וזה לא אומר שהוא הופך לאדם אחר, זומבי או שאר כינויי הגנאי בהם נקטת.
עם כל הכבוד, הכתבה שלך לא משרתת שום דבר כי כשקוקי מקבל התקף פסיכוטי, הוא זקוק לתרופות על מנת להוציאו מההתף הפסיכוטי. ואם אתה רוצה שלעולם לא יחלה עוד, עליו להמשיך ולקבל תרופות, כי אחרת ההתקף הבא פשוט בלתי נמנע.

אני יכול העיד על עצמי, ויש עוד רבים כמוני שנוטלים כדורים, ואני נשוי בעושר, לומד לתואר שני, כתבתי ספר ונוסף בדרך, טורם רבות לקהילת נפגעי הנפש בישראל, יוצר ועובד במשרה מלאה, היית מאמין ?,
כך שנטילת כדורים היא לא סוף העולם.

הגב לתגובה זו

קוקי הסכים לכתבה, אם הוא לא היה מסכים היא לא הייתה מתפרסמת ואין מה להתבייש בפרטים שנחשפו בכתבה!

הגב לתגובה זו

אני לא חושבת שאפשר מבחינה מוסרית לחשוף כל כך הרבה פרטים על הבן, קוקי, הוא בחור מקסים ואני מכירה אותו די מקרוב- הייתי חודש במחלקה שבה הוא מטופל במסגרת הלימודים שלי, אז אמנם הוא מחלק מנדטים לכל הצוות , אבל הוא טוב לב והוא חמוד, ולחשוף אותו ככה זה פשוט לא הוגן, הוא חסר ישע, ומחינה חוקית זו בכלל בעיה.
לדעתי , האבא, עם כל הכאב, אם הוא הרגיש צורך כ''כ עז לספר את הסיפור על הבן שלו, הוא יכול היה לעשות את זה עם ראשי תיבות של השם של קוקי ולא לחשוף אותו ככה- זה ממש כמו להפשיט אותו לעייני כולם!
רפואה שלימה ושנשמע בשורות טובות בע''ה!

הגב לתגובה זו

אני בעצמי חוויתי התקף פסיכוטי לא מזמן,שחלף לו לבד,ללא כדורים.

הגב לתגובה זו

מנחם, יישר כח על התעוזה לספר זאת. אני אתך בכל הקשור לטיפול. ושיהיה רק טוב. אורנה לפיד.

הגב לתגובה זו