תגובות עד כה: 69 תגובות, ב- 29 דיונים. הוסף תגובה 29.  אהבתי את מה שקראתי  ל"ת      תמי,    18/07/04 01:30 הגב לתגובה זו 28.  המשיח – הסיפור האמיתי – חלק 04     נמרוד,    17/07/04 04:05 להלן המשך סיפורי. החלק הראשון פורסם בהערות מספר 20, 21 ו-22 בעמוד זה. את המשך העלילה אכתוב בעתיד הקרוב... ** המשיח – הסיפור האמיתי – חלק 04 בכל תולדות ימי האדם, רק קומץ אנשים בודדים לא סבלו מן הפקפוק העצמי שהיה מנת חלקם של רבים מהצועדים בחיפוש אחרי משמעות לחייהם וקיומם. ואני, כמו רבים אחרים, תהיתי עם הקול הפנימי שלי, שהיה מורי ומצפני, הוא הקול שיובילני אל האמת, או שמה קול זה הינו למעשה מחלת נפש הדורשת טיפול מקצועי. בשהותי בסין באותה תקופה, לא ידעתי אם הקול הפנימי הוא למעשה הקשבה לחסד אלוהי או לתודעת מורה רוחני – או שמה חליתי בסכיזופרניה או מחלת נפש חסוכת מרפא, ומחלתי זו היא שמתעתעת בנפשי עד כדי איבוד השפיות. הגבול בין התעוררות רוחנית לבין איבוד השפיות הוא דק, שכן כל אדם יוצר את המציאות של עצמו עד לרמה מסויימת, ואנשים חולי נפש (או מוארים) יוצרים לעצמם מציאות שונה עד ללא הכר שהיא מעבר ל''מציאות האובייקטיבית''. ''אני יכול לעזור לך להגיע אל ההארה'' ניסיתי להפתיע אותו בדברי. ג'ונתן השתתק. המשכתי בהסברי. ''עבורי'' התרסתי לעברו, ''המטרה, התכלית, התקווה של החיים היא למעשה הארה, הבחנה בדברים כמו שהם, סיום הסבל'' ''ודאי יש לך איזה מעבר סודי אל ההארה'' וציניות קלה נשמעה בקולו. ''גם אם ישנו כזה, אני איני יכול להצביע עליו'' עניתי ברצינות. ''אז לפחות תאמר לי רק אם הוא קיים.'' ''לטובתך'' עניתי ''עדיף שלא אענה על השאלה הזאת.'' ''זה מלכוד'' הוא התרעם. ''אי אפשר לפחות לקבל איזה רמז?''. ''הרי לך רמז'' נעתרתי לבקשתו... ''אבל איני בטוח שהוא יועיל: אתה מחפש פתח יחיד כמו החור באדמה של אליס בארץ הפלאות, אבל לדרך אל ההארה יש אינסוף מעברים, וכל אחד מהם נפתח פעם אחת בלבד ויכול לשמש עובר אחד בלבד. אם מצאת שער ועברת דרכו, הוא יינעל אחריך ושוב לא ייפתח, לא בפניך ובוודאי לא עבור אחרים. לביקור נוסף בממלכת האור תאלץ למצוא שער חדש. אל תצפה ממני למצוא לך שער, כי גם אם אדע, הוא יינעל ממש באותו רגע שאצביע עליו עבורך.'' ''אולי תוכל לפחות לומר לי היכן הוא איננו'' ג'ונתן המשיך וניסה לחלוב ממני כל מה שאפשר. ''למד את האומנות כדי להשאירה בצד'' עניתי לו. ''ואיך זה אמור לעזור לי?'' הוא שאל. ''עליך להכיר היטב את הדבר ממנו ברצונך להחלץ'' עניתי. ''אינני מחפש את ההארה'' ענה לי ג'ונתן, ברצינות. הוא הצית סיגריה נוספת, ושאף את העשן לראותיו. ''כתבי הקודש, והנבואה הגדולה היא המשמעות האמיתית של הקיום'' אמר ושתק. לימים למדתי לדעת כי עבור ג'ונתן, תהה האמת אשר תהה (אלוהים, היקום, האור הלבן, או הריק המוחלט) תכליתם העיקרית של החיים על פני האדמה הינה הוכחה ואישרור מחדש של הנבואות הגדולות מקדמת עדן. עבור ג'ונתן, האמת מצוייה באותם כתבי קודש עתיקים שנביאים קדמונים חזו את ה ארועים שייתרחשו בנקודות זמן מסויימות, כשהם מנסים להעביר ארועים שלא יכולים להתפס על ידי כל אחד, על מנת שבכל זאת – כל אחד לפי יכולתו, יוכל להכין את עצמו לקראתם. ג'ונתן בדרכו שלו ניסה למעשה להתכונן לקראת אותן נבואות. המשך יבוא... הגב לתגובה זו 27.  פתגם צרפתי עתיק אומר     אורי,  ת''א,    07/07/04 17:22 ''רק טיפש מסתכל על האצבע מתי שהיא מורה לכיוון מסויים''. נראה שאנחנו (כולל אותי) כולנו כל כך טיפשים... מפני שאנחנו או מסכימים או מתנגדים עם שי (האצבע) וכך בעצם תקועים בתוך מאבק כל כך קטן, כשהמאבק האמיתי צריך להיות המאבק לשחרור... הגב לתגובה זו 26.  ביקורת לא הוגנת     גליה,    07/07/04 15:18 הייתי בהרצאות של שי טובלי וקראתי את ספריו. קיבלתי מהם המון ידע וחוכמה והדרכה לחיים. הוא גם אדם מאוד צנוע וחסר יומרות. היה כדאי שהמגיבים יקראו את ספריו וילמדו דבר או שניים. בכתבה זו ניסה שי טובלי לבקר את הציניות. לא כל הציניים באים לתקן ולבקר. הרבה מאוד ציניים באים ממקום שלילי, תוקפנות, ערמומיות, בריחה מרגש, ורצון להקטין ולבזות את הזולת לעיני כל. הגב לתגובה זו          גליה יקירה         גב. וובסטר,    14/07/04 22:28 אין כזה דבר ביקורת לא הוגנת. יש ביקורת לא שימושית. האחריות על המשתמש. הגב לתגובה זו          כן, והטובלי בראשם  ל"ת          תקראי אותו טוב,    07/07/04 19:39 הגב לתגובה זו 25.  שי, היכן הצניעות - ללא ציניות     ללא ציניות,    07/07/04 15:16 דוגמה נוספת לחוסר הצניעות והפיספוס הגדול שלך, שי. כל העיסוק החסר תוחלת בנושא ה - SATSANG או כפי שאתה מגדיר אותו: ''מפגש עם האמת'' שהוא השם המסורתי למפגש בין מורה רוחני, שעניינו לימודים והנחיה לשחרור רוחני והארה. שי, מהיא בכלל האמת המוחלטת, למי יש מנדט על האמת, מי הכשיר אותך או כל אחר אחר לדבר על האמת. שי כך אתה מציג את עצמך ''באתר האמת'': ''לפני למעלה מארבע שנים, לאחר חיפוש עצמי נלהב ומלא-להט, מצא לפתע העיתונאי והסופר שי טובלי את עצמו בתוך תהליך מסתורי של טרנספורמציה, אשר שינה את כל חייו מן היסוד. שנה לאחר מכן, הוא החל לדבר על כך באופן ספונטאני וחסר-שליטה, ואט אט החלה להתגבש בתוכו תורה עשירה ומגוונת שעניינה הוא האמת חסרת-הגבולות של זהותנו האמיתית. הוא מעביר ידע זה לקהל של אוהבי-אמת במפגשים ובסדנאות.בתורתו הוא מלמד שהתנאי להתפתחות הבאה שלנו כבני אדם, כמין אנושי וכיקום כולו הוא התגלית של היותנו תודעה דוממת, שקופה וריקה – תודעה טהורה, חסרת כיוון משל עצמה. הוא טוען שרק כאשר נחדל מלחיות חיים עבור עצמנו, יוכל להיפתח בפנינו השער לקפיצה הבאה של מודעותנו. שי, נו באמת - האם הסיפר המופלא הזה נותן לך מנדט על האמת... מספיק עם פולחן האישיות שאתה בונה לעצמך, לטיהור ולעוד כמה ''גורואים מוארים'' שגילו את האור ומאז הם מתקנים את העולם... שי, אולי תאמץ לעצמך דרכים צנועות יותר: דרך הזן, הטאו, היוגה, הויפאסנה או הקבלה - ותפסיק עם פולחן האישות העצמי.. הגב לתגובה זו          תגובה         מירה ארנון,    28/10/04 10:39 ''מנדט על האמת''? אתה זה שפיספסת את הנקודה. הגב לתגובה זו          יש כאלו שמתעניינים במה שיש לשי         גליה,    09/07/04 11:15 להגיד. היום יש לכל אחד דעה אחרת, ויש כאלו שמוכנים לקרוא את כל מי שנראה להם שתורם להם. לדעתי שי יכול לתרום לי ולאנשים רבים. עובדה שרבים מקשיבים לו וקוראים אותו. אם זה לא נראה למישהו, זכותו להגיד, או.קי. שמעתי. לא נראה לי. אני לא ממשיך מכאן. הוא לא כופה את דעתו על אף אחד ואגב, אין שום נזק בדיעותיו. אני הייתי רוצה לדעת עוד על מה ששי חושב על הארה ויהיה חבל אם הוא יפסיק לכתוב בשל ההתקפות עליו. הגב לתגובה זו          בודהה לא היה בודהיסט,         אורי,  ת''א,    07/07/04 17:05 ישו לא היה נוצרי, מוחמד לא היה מוסלמי, לאו טסו לא היה טאואיסט, אושו לא היה סנייאס של אף אחד... ההיסטוריה הרוחנית מחלקת את האוכלוסיה האנושית לשתיים, אלה שיוצרים אותה ואלה שסוגדים את אלה שיוצרים אותה (יש גם כמובן את אלה המתנגדים לשתי המחנות) זה תמיד היה כך ונראה שגם זה תמיד יהיה כך. מה אתה עושה בשביל להפוך את הפלנטה למקום טוב יותר? יש פתגם צרפתי שאומר ''רק טיפש מסתכל על האצבע מתי שהיא מורה לכיוון מסויים'' שאלה:''האם אי פעם נפגשת את שי?'' הגב לתגובה זו              תשובה             מספר 25,    07/07/04 18:34 יצא לי להיות במספר מפגשים של שי. האמת, כל מפגש נוסף חיזק לי את התחושה שהאיש מלא באגו וחשיבות עצמית - למרות שהוא מדבר כאילו בצניעות... יצא לי גם לפגוש מורים רוחניים אחרים, לרוב אנשים שעברו את גיל ה 40, אנשים אשר למדו רבות מאחרים, וגם פיתחו תובנות משלהם וחוו את מה שהמזרח מגדיר ''הארה'' - מורים אלו מעולם לא הציגו את עצמם כמוארים, או כאלה שמלמדים מה היא האמת המוחלטת. לא כל מי שחווה חוויה קוסמית או חווה התגלות כזו או אחרת הופך ישר למורה רוחני - לבודהה לקח הרבה מאוד שנים עד שהוא הגיע לשחרור והארה והפך למורה, רבי שמעון בר יוחאי ישב במערה 14 שנה עד אשר התחיל ללמד קבלה, אושו היה כבר אדם בוגר עם ניסיון חיים לפני שהוא פתח את האשראם שלו בפונה. שי פשוט רץ מהר מידי עם הרבה קיצורי דרך - וכל מי שעובר מסע רוחני אמיתי, ללא קיצורי דרך, יכול לזהות בברור ששי פשוט בונה לעצמו תדמית של ''הגורו המואר'', (בדומה לחבר ''טיוהר הגורו המואר''). לא צריך ללכת רחוק - פשוט צריך לקרוא את ניסים אמון, ולזהות את ההבדלים בין מורה רוחני אמיתי ומנוסה לבין מורים שמקצרים את הדרך ובעיקר עוסקים בבניית ''קריירת ת גורו מואר''.... הגב לתגובה זו                  איך אתה יודע...                 אורי,  ת''א,    08/07/04 11:22 ששי מלא באגו? תורת ההארה מדברת על טרנספורמציה מוחלטת של האדם למצב של חוסר אגו מוחלט. השאלה היא האם אתה מאמין באפשרות כזאת?! כי אם כן, איך אתה יכול לדעת אם אדם מואר או לא מואר? איך אדם עיוור לחלוטין יכול להסתכל על מקום ולקבוע אם יש שם אור או אין שם אור. אני לא חושב שאתה עיוור סביר להניח שאתה אדם חכם שיודע לנתח מצבים לעומקם אבל יחד עם זאת אין לך את היכולת (אם לא חווית הארה) לדעת חלל חסר אגו והשיפוט שלך מגיע מהאגו ולכן אתה חושב ''אדם זה יש ולאדם זה אין אגו''. ואם אתה לא מאמין בהארה בתור אפשרות אז למה אתה הולך למורים רוחניים? הרי לא יתכן שתעשה זאת רק בכדי לשפוט אותם?! שי הוא אדם תזכור את זה. הוא אדם שחווה (לטענתו) את אלוהים אבל עדיין אדם. מצד אחד הוא חווה את החוויה האולטימטיבית שמעבר לה אין עוד שום חוויה ומצד שני הוא עדיין לומד גדל ומתפתח. אתה לא יכול לבקש מאדם שחווה חוויה כזאת שלא לשתף רק בגלל שיש לו עוד מה ללמוד בתוך החוויה האנושית? הגב לתגובה זו                      לגבי חוויית ההארה                     מספר 25,    08/07/04 13:30 לגבי חוויית ההארה - מי בכלל יכול לקבוע מה היא הארה ? הבודהה מדבר על השחרור המוחלט מרגשות של צפייה או השתוקקות. הקבלה מדברת על שני סוגים של אור - האור הפנימי המצוי בכל אדם ביום היוולדו, והאור החיצוני (האלהי) שאליו זוכים להתחבר רק יחידי סגולה וצדיקים גדולים כמו משה רבנו ורבי שמעון בר יוחאי. הזן מדבר על הארה כמצב בו השינויים החיצוניים לאדם לא מזיזים אותו יותר משלוותו הפנימית. אושו מדבר על הארה במובן היותר אנרגטי שלה - פתיחת צ'קרת הכתר כמו אלפי עלי פרח הלוטוס וחיבור ישיר לאנרגיה/אור קוסמי/אלהי. מייסד הרייקי מדבר על כדור גדול של אנרגיה/אש שחדר לתוכו כאשר התבודד על ההר. ויש עוד תאורים רבים ומגוונים על ההארה... יש כנראה חווה סוג של הארה/התגלות/פתיחה אנרגטית, סטורי (כמו עוד רבים אחרים ההולכים במסע הרוחני). הבעיה היא ששי (כמו חברו טיוהר) בנו סביב מוסג ההארה קריירה שלמה של מורהרוחני/גורו מואר... פעם שאלו מורה זן גדול מה הוא עשה ברגע ההארה המיוחל - הוא ענה שהוא סיים את המדיטציה והלך לישון. וזה כל ההבדל .... הגב לתגובה זו                          גורו גורו                         מירה,    28/10/04 20:41 ...כן, ותודה לשי ותודה לטיוהר על החלון שהם פותחים עבור מחפשי האמת, זה לא רק קל להיות במקום של גורו או מורה רוחני, וחוץ מזה למה לא להתפרנס ממתנה שנתן לך הקיום? הגב לתגובה זו                          in turkey...                         uri,  tel aviv,    17/07/04 15:29 as you said every person should believe what he sees right to believe.... YOU also believe what you choose to believe, you said it all. this game of right and wrong is never ending, all the rest is bla bla bla. הגב לתגובה זו                          לאורי                         מס 25,    11/07/04 09:01 כל אחד שיאמין בה שהוא מאמין, ויעשה מה שהוא רואה לנכון לעשות, כל עוד הוא לא פוגע באחרים... אני מאמין שהאנשים שציינת כנראה עברו סוג של מפגש עם האנרגיה הקוסמית/האור האלוהי. אני באופן אישי גם מכיר מספר אנשים שעברו אירוע קוסמי שישי מתאר כ''הארה''. בנוסף יצא לי גם לפגוש מספר מתקשירים שמקבלים באופן קבוע מסרים מישויות כאלה ואחרות לגבי העולם בכלל והאנושות בפרט. אותם אנשים אינם רצים לתקשורות (כמו שי וטיוהר) לספר על החוויות שהם עברו, אינם מגדירים עצם כמוארים ואינם מדברים על האמת המוחלטת (אלה על האמת שלהם). אנשים אלו חיים בצניעות, מעברים סדנאות, כותבים ספרים ומאמרים, מקיימים מפגשים ללא כל ''הרעש התקשורתי'' מסביב, מטפלים באנשים ועושים עוד דברים מופלאים לטובת האנושות, אך הם אינם בונים לעצמם קריירה של ''גורואים מוארים''... האמת, חלק ''מהמורים'' שציינת גם לא מחדשים לעולם שום דבר, אלה משחזרים אמירות של אנשים אחרים (כמו אקהרט טול), ויותר גרוע הוא שחלק אפילו מזיקים - כך לדוגמה את טיוהר שעושה שימוש בכל מיני ''חומרים לא טבעיים'' כדי להגיע לשקט/שלווה או בלשונו של שי ''להארה''... בכל מקרה, אני חושב שכל העיסוק הזה ב''הארה'' הוא פיספוס אחד גדול של הדרך הרוחנית - מה שחשוב באמת זה השקט , השלווה, האיזון הפנימי והבריאות הפיסית שהמסע הרוחני מביא לאדם ההולך בו. ומי שזוכה גם לפגוש את האנרגיה הקוסמית/האור האלוהי (ההארה) במהלך המשא רק מקבל ''בונוס'' כי זה ממש לא מטרת הממסע ... הגב לתגובה זו                          לא התקדמנו...                         אורי,  ת''א,    09/07/04 12:26 לא יאמן כאילו החלטת לא התקדם...אתה חוזר על עצמך, לא ענית לי האם אתה חושב שהארה היא אפשרות ממשית? שים לב לא מדובר על חוויות רוחניות או קוסמיות הארה היא מצב שמביא את כל סוגי החוויות לקיצם. אולי אתה לא חושב שקיימת אפשרות כזאת?! אדם שזוכה בהארה לא זקוק לאישור מאף אחד, הוא כבר לא מייצג את עצמו ולא את האחר. אדם כזה התמזג (למיטב הבנתי) עם הקוסמוס עצמו, והוא הקוסמוס עצמו. האם הקוסמוס זקוק לאישור מאדם, ואיזה אדם יכול לתת אישור כזה? אף אחד לא יכול לקבוע מהיא הארה! כל האנשים שזכו בחוויה שכזאת בסך הכל מנסים (ללא הצלחה) לתאר אותה, ומשתמשים בכלים שקיבלו עד אותו יום מופלא בכדי לעשות זאת. אני לא כל כך מבין למה יש לך כל כך הרבה כעס כלפי שי וטיוהר (ויש עוד כאלה באסכולה שלהם:גנגהג'י, אקהרט טול, אנדרו כהן, איליי,נירו ועוד רבים אחרים). מורים אלה חיים ומתקיימים בעזרת האנשים שנמצאים מסביבם. אני יכול להניח שצבירת הון אישי לא נמצא בראש מעייניהם.לרובם (אני מניח) יש חזון לגבי הדבר שהם יעשו עם כסף. דבר שיהיה חיובי לאנושות כולה. אני חייב לשאול אותך, לך אין חזון? אין בך צד שיודע בצורה העמוקה ביותר מה נכון לכלל האנושות? מה הוא הדבר שאתה היית עושה בכדי לקדם את האנושות למקום טוב יותר? אני בטוח שזה מסתכם בהרבה יותר מסתם להשתיק את האנשים שהחליטו לפתוח את ליבם ולדבר. אני יודע שיש בך הרבה יותר מזה...ושההתנגדות שיש בך היא לא התנגדות נגד שי אלה צורך שלך להגדיר את עצמך. קבלה של אנשים כמו שי משמעו ויתור על ההגדרה הזאת. אולי... הגב לתגובה זו                  תשובה למספר 25                 נגה,    08/07/04 07:20 ''מלא באגו וחשיבות עצמית'' מה שאתה רואה אצל האחר זה מה שיש בך. הגב לתגובה זו                      A MAN WITHOUT EGO CAN RECOGNIZ                     MAN AND HIS EGO,    16/07/04 15:44 OTHER WISE THE GREAT TEACHERS WOULD NOT BE ABLE TO TEACH. הגב לתגובה זו 24.  שייקה, תסתכל אצל נסים אמון     תגובות ציניות,    06/07/04 22:13 אולי במקום להתקיף את הגולשים, תבדוק את הטורים האחרים כאן. אצל נסים אמון, למשל, לא ראיתי אפילו תגובה ''צינית'' אחת. אולי כי הגולשים יודעים לקרוא טקסטים, להבחין בין מי שמתיימר ומי שלא, בין מי שבאמת ובין מי שנמצא בדרך. הם גם יודעים לכבד את הדרך, בד''כ, כי מרבית התגובות הביקורתיות כלפיך אינן בחזקת ביקורות מהסוג שאתה מכוון אליה. הגב לתגובה זו          ''שייקה''         מירה,    31/10/04 14:06 ביקורת זו ביקורת. נקודה. הגב לתגובה זו          האמת, הוא גם כותב יותר טוב...  ל"ת          מתכוון לנסים,    07/07/04 14:35 הגב לתגובה זו          24 כמה שאתה צודק...         ללא ציניות,    07/07/04 09:03 ניסים אמון הולך במסע הרוחני כבר הרבה מאוד שנים. לפני שהוא התחיל ללמד אנשים על הדרך הרוחנית הוא היה מספר שנים במנזרי הזן ולמד משהו על החיים בכלל ועל הדרך הרוחנית בפרט. ניסים לא מגדיר את עצמו כמורה רוחני, לא מדבר על האמת וגם לא מציג את עצמו כמואר - הוא פשוט נוהג בדרך הזן הפשוטה, הצנוע וכח כך אמיתית... שי, אז פשוט תלמד מניסים ותראה איך היחס אליך משנה ב 180 מעלות. הגב לתגובה זו 23.  המשיח, הסיפור האמיתי – חלק 02     נמרוד,    04/07/04 03:54 (המשך) שמחתי לראות את ג'ונתן, שכן בשנתיים שגרתי בדירתי זו, המעטתי להזמין אנשים להתארח. אהבתי את חיי הפרישות הכמעט מוחלטים שבחרתי לחיות בהן את חיי. הפכתי את דירתי לבית, למפלט, למקום מסתור. בדירה עשיתי ככל העולה על רוחי. ישן עירום. מתקלח עם דלת פתוחה. רואה סרטים פונוגרפיים, שנקנו מבעוד מועד בהונג קונג, מאות פעמים בפול ווליום. עישנתי ג'וינטים. השתכרתי. שמעתי מוסיקה שעות. חייתי בלי סדר יום מחייב. אכלתי כשהייתי רעב. נמנעתי משימוש בשעון מעורר לחלוטין. התעוררתי בכל יום מוקדם או מאוחר בטבעיות. ניקיתי את הבית רק כשהיה לי חשק. הזמנתי בחורים להתארח או הסתגרתי מהעולם כרצוני. יצאתי וחזרתי באמצע הלילה בלי לדפוק חשבון לאף אחד. ראיתי סרטים בדי-וי-די עד כל הלילה בכדי ללכת לישון בזריחה ולהתעורר בשעות אחר הצהריים המוקדמות. דיברתי בטלפון אל תוך הלילה. גלשתי באינטרנט. מוקף בשכנים צעירים בני גילי מכל רחבי העולם, הרגשתי שייך לעיר ושהעיר שייכת לי. אהבתי את העצמאות, הריחוק מישראל וחוסר המחוייבות. המצב בישראל לא ענין אותי כלל. המלחמות, הטרור, הפוליטיקה, התקשרות והצבא נראו לי כמו חלום עמום מהעבר. הרגשתי בחגיגה מתמדת. בחופשה. תחושת שחרור נפלאה אפפה אותי מידי בוקר. חיים נהדרים. שנים נהדרות. ''אפשר להכנס?'' שאל בשפה הסינית. קל היה לזהות את המבטא האמריקאי הכבד שבדיבורו. ''בטח'' עניתי, ובדימיוני התחלתי מיד להפשיטו. מופתע ושמח לארח את הגברבר החתיך שהופיע בדירתי הקטנה כרעם ביום בהיר, חייכתי. הוא נכנס, וסגר אחריו את הדלת, מלווה אותי למטבח. הרתחתי קומקום מים לתה. הוצאתי עוגיות. שמתי אותן בקערה. דיברנו מספר דקות במטבח שיחת חולין על הא ודא. תהיתי בליבי למטרת ביקורו. למרות שרציתי, לא התישבנו בחדר השינה, שהוא החדר הגדול בדירה, בעיקר בגלל שחוברות הפורנו היו פזורות עדיין על המיטה ועל השולחן. התעצלתי להכניסם למגירה עוד מהצהריים, שכן לא ציפיתי כלל לאורחים. לכן הובלתי אותו אל חדר העבודה שלי. כנכנסנו אל החדר, המחשב הנייד שלי עדין דלק. עיתונים באנגלית היו מפוזרים בכל פינה. שתי מאפרות מלאות בדלי סיגריות של הימים האחרונים היו מונחות ליד ספלי קפה מלוכלכים על הרצפה. התנצלתי על הבלאגן. פתחתי את החלון שהשקיף אל עבר תחנת המשטרה השכונתית, שניצבה שוממה וחשוכה. חום יולי אוגוסט העיק על השכונה. לא מודע לרצף הארועים המוזר שעומד להתרחש, הוא התיישב מולי. ארשת פניו מעט רצינית. התיישבתי והתחלתי מיד לגלגל ג'וינט מתוך כוונה לעשנו יחד. הוא סרב. התחלתי לעשן את הג'וינט לבד. הוא שלף מכיס מכנסיו קופסת סיגריות זולה מקומטת והצית לעצמו סיגריה. הוא שאף את העשן בנשימה עמוקה אל ריאותיו. עקבתי מוקסם אחרי תנועתיו. הנחתי לידו על השולחן מאפרה. ריח סמיך של עשן אפף את החדר. הגב לתגובה זו          OK WE UNDERSTOOD U LIKE MEN         AND U IN TRIP,    16/07/04 15:47 PORN,SEX,MEN,SIGRATES AND HAS TALENT TO WRITE. TAKE YOURSELF AND USE SELF DECIPLINE WITH YOUR TALENT, OTHERWISE,YOU WILL GET VERY BAD RESULTS AND SITUATION. הגב לתגובה זו          מה סוף הסיפור?         שוש,    04/07/04 08:07 אולי תשים את הסיפור באתר הסיפורים בגוגיי? אני חוששת שלא אגיע לכאן כדי לקרוא את סוף הסיפור. הגב לתגובה זו              שוש, מדוע לא תגיעי לכאן שוב?  ל"ת              נחום,    10/07/04 16:53 הגב לתגובה זו 22.  המשיח, הסיפור האמיתי – חלק 03     נמרוד,    04/07/04 03:14 (המשך) אחרי שתיקה של כדקה, שבה כל אחד היה שקוע בהירהוריו, הוא הפתיע אותי מיד בשאלה: Are you the Messiah (האם אתה המשיח)? את מה שקרה לי באותו רגע אני לא באמת יכול לנסח במילים. רצף הארועים פשוט לא נראה לי כמו סיבה ותוצאה. מופתע מעוצמת השאלה, מהחדות, מהישירות, מהפתאומיות, הלב שלי החסיר פעימה. חשבתי שאני נופל מהכיסא, שאני הוזה. חשתי כאילו נפגעתי פגיעה ישירה של רעם ביום בהיר. מוחי התרוצץ בפראות. גרוני השתנק. השתתקתי. התבלבלתי. תחושת דה ז'ה-וו נוראה הציפה אותי. זה לא יכול להיות מלמלתי לעצמי מסרב להאמין למשמע אוזניי. כמו במציאות סוריאליסטית אמרתי לעצמי שאני חולם. לא האמנתי למשמע אוזני. לבסוף בחרתי להתכחש לשאלתו מעמיד פנים כאילו לא שמעתי אותה כלל. ג'ונתן שאף את הסיגריה בשנית אל ריאותיו. הוא המשיך להביט בי במבט נוקב. והנה הוא שאל בשנית: Are you the Messiah of the Israelites (האם אתה המשיח של העבריים)? הזמן עצר מלכת. שאלתו היתה כל-כך בלתי אפשרית שזה יכול היה לקרות כך. הענין היה פשוט מעופף מידי. המחשבה שלי נעשתה יותר ויותר גם מהירה וגם איטית בו זמנית. בסיטואציה ההיא חסרת כל הגיון המחסומים שבניתי בשנים האחרונות התמוטטו. המחשבה שלי פשוט הרימה ידיים. לא יכולתי למצוא שום הסבר וסיבה מדוע ג'ונתן עצמו יפנה אלי בשאלה כזו. היתה בי תחושה אדירה של בלבול. היתה בי תחושה של הכחשה לעצם הנוכחות שלי עצמי במקום. לולאי הייתי נוכח בה בעצמי, ומשתתף בה באופן פעיל, לא הייתי מאמין לרצף הארועים שתואר. מבחינתי, המפתיע בכל הסיפור הזה הוא לא מה שאני זוכר מאותו ערב, אלא מה שאני לא זוכר. אני עדין רואה בבירור במוחי בבהירות את השתלשלות הארועים באותו ערב. אני זוכר שאחרי שג'ונתן פנה אלי בשנית עם שאלתו, הצלחתי בקושי למלמל ''למה אתה שואל אתה זה?''. המפתיע הוא שאני זוכר בוודאות שהוא ענה לי על שאלה זו. אבל, לצערי, אינני מצליח להזכר בתוכן תשובתו. תשובתו פשוט נמחקה מזכרוני. שכחה זו מנקת במוחי מידי פעם בפעם עד היום, שלוש שנים אחרי. ג'ונתן שהה בדירתי כשעתיים לפני שהלך, שבמהלכן שוחחנו על נושאים רבים. באותה תקופה, ועוד כשנה לאחר חזרתי לישראל, מספר חודשים מאוחר יותר, הייתי עסוק באובסיסיביות באופן מוחלט באיסוף מידע מתחום מסויים, שעליו לא אפרט, כיוון שאינו קשור לענינו. דיברנו על החיים בישראל, ארה''ב, בסין, בעולם. דיברנו על ראיית העולם מנקודות מבט שונות. דיברנו, דיברנו ודיברנו. מיד כשעזב את דירתי, עדין המום משאלתו הראשונה, הציקה לי העובדה ששכחתי לחלוטין את תוכן תשובתו בנוגע לסיבה מדוע שאל אותי האם אני המשיח של העבריים. המשך יבוא... הגב לתגובה זו          תרגע. אתה לא המשיח  ל"ת          גל,    07/07/04 17:05 הגב לתגובה זו              גל, איך אתה יודע זאת?  ל"ת              נחום,    07/07/04 18:18 הגב לתגובה זו                  כי אני המשיח....!!!  ל"ת                  גל,    07/07/04 20:42 הגב לתגובה זו                      תגובה לגל                     נחום,    07/07/04 22:17 לא אגיב ישירות להערותיך, אלא אצטט ממאמרו הנוכחי של שי טובלי, בתקווה שתבין את הרמז... (ציטוט): ''כשהתחלתי לעיין בקפדנות בתגובות, התעוררה בי התחושה שמשהו במסגרת הזאת משחרר משהו מתוכנו, בני האדם, שבאופן רגיל לא היה יוצא. סוג של ארס, אלימות, תוקפנות, חשיבות עצמית ודעתנות שלעולם איננו עומדים מאחוריה (''על החתום: מישהו'') זורם החוצה, וכל דעה מבטלת את האחרת, כך שבסופו של עניין אנו נותרים עם כלום''. (סוף ציטוט). הגב לתגובה זו 21.  המשיח, הסיפור האמיתי – חלק 02     נמרוד,    04/07/04 03:13 (המשך) שמחתי לראות את ג'ונתן, שכן בשנתיים שגרתי בדירתי זו, המעטתי להזמין אנשים להתארח. אהבתי את חיי הפרישות הכמעט מוחלטים שבחרתי לחיות בהן את חיי. הפכתי את דירתי לבית, למפלט, למקום מסתור. בדירה עשיתי ככל העולה על רוחי. ישן עירום. מתקלח עם דלת פתוחה. רואה סרטים פונוגרפיים, שנקנו מבעוד מועד בהונג קונג, מאות פעמים בפול ווליום. עישנתי ג'וינטים. השתכרתי. שמעתי מוסיקה שעות. חייתי בלי סדר יום מחייב. אכלתי כשהייתי רעב. נמנעתי משימוש בשעון מעורר לחלוטין. התעוררתי בכל יום מוקדם או מאוחר בטבעיות. ניקיתי את הבית רק כשהיה לי חשק. הזמנתי בחורים להתארח או הסתגרתי מהעולם כרצוני. יצאתי וחזרתי באמצע הלילה בלי לדפוק חשבון לאף אחד. ראיתי סרטים בדי-וי-די עד כל הלילה בכדי ללכת לישון בזריחה ולהתעורר בשעות אחר הצהריים המוקדמות. דיברתי בטלפון אל תוך הלילה. גלשתי באינטרנט. מוקף בשכנים צעירים בני גילי מכל רחבי העולם, הרגשתי שייך לעיר ושהעיר שייכת לי. אהבתי את העצמאות, הריחוק מישראל וחוסר המחוייבות. המצב בישראל לא ענין אותי כלל. המלחמות, הטרור, הפוליטיקה, התקשרות והצבא נראו לי כמו חלום עמום מהעבר. הרגשתי בחגיגה מתמדת. בחופשה. תחושת שחרור נפלאה אפפה אותי מידי בוקר. חיים נהדרים. שנים נהדרות. ''אפשר להכנס?'' שאל בשפה הסינית. קל היה לזהות את המבטא האמריקאי הכבד שבדיבורו. ''בטח'' עניתי, ובדימיוני התחלתי מיד להפשיטו. מופתע ושמח לארח את הגברבר החתיך שהופיע בדירתי הקטנה כרעם ביום בהיר, חייכתי. הוא נכנס, וסגר אחריו את הדלת, מלווה אותי למטבח. הרתחתי קומקום מים לתה. הוצאתי עוגיות. שמתי אותן בקערה. דיברנו מספר דקות במטבח שיחת חולין על הא ודא. תהיתי בליבי למטרת ביקורו. למרות שרציתי, לא התישבנו בחדר השינה, שהוא החדר הגדול בדירה, בעיקר בגלל שחוברות הפורנו היו פזורות עדיין על המיטה ועל השולחן. התעצלתי להכניסם למגירה עוד מהצהריים, שכן לא ציפיתי כלל לאורחים. לכן הובלתי אותו אל חדר העבודה שלי. כנכנסנו אל החדר, המחשב הנייד שלי עדין דלק. עיתונים באנגלית היו מפוזרים בכל פינה. שתי מאפרות מלאות בדלי סיגריות של הימים האחרונים היו מונחות ליד ספלי קפה מלוכלכים על הרצפה. התנצלתי על הבלאגן. פתחתי את החלון שהשקיף אל עבר תחנת המשטרה השכונתית, שניצבה שוממה וחשוכה. חום יולי אוגוסט העיק על השכונה. לא מודע לרצף הארועים המוזר שעומד להתרחש, הוא התיישב מולי. ארשת פניו מעט רצינית. התיישבתי והתחלתי מיד לגלגל ג'וינט מתוך כוונה לעשנו יחד. הוא סרב. התחלתי לעשן את הג'וינט לבד. הוא שלף מכיס מכנסיו קופסת סיגריות זולה מקומטת והצית לעצמו סיגריה. הוא שאף את העשן בנשימה עמוקה אל ריאותיו. עקבתי מוקסם אחרי תנועתיו. הנחתי לידו על השולחן מאפרה. ריח סמיך של עשן אפף את החדר. הגב לתגובה זו 20.  המשיח, הסיפור האמיתי – חלק 01     נמרוד,    04/07/04 03:11 שי שלום, ברצוני לחלוק עימך ועם קוראיך סיפור אימיתי לחלוטין שקרה לי לפני מספר שנים. חלקו הראשון של הסיפור מובא להלן. למרות שרצף הארועים המתואר ישמע דמיוני לחלוטין, דברי אלו הם אמת מוחלטת. מסיבותי השמורות עימי, אני שומר על אנונימיות מוחלטת. חשוב להדגיש כי מוזר, סכיזופרני ומגלומני ככל שזה יישמע, רצף הארועים המתואר אכן קרה במציאות. אין בסיפורי זה טיפה של ציניות. להלן הפרק הראשון בסיפורי. את המשך פרקי העלילה (האמיתית לחלוטין!) אכתוב בעתיד הקרוב. אני מספר את סיפורי, מישום שבפרסום הדברים כלשונם וכהוויתם יש מסר רוחני חשוב לכל אותם אילו שמחפשים את דרכם אל ''ההארה''. ** זירת ההתרחשות: בייג'ינג. עיר הבירה של הרפובליקה הסינית העממית. הזמן: 2001. קיץ. ערב. שמעתי נקישות על דלת הכניסה. ניגשתי לפותחה בסקרנות. מעברה השני של הדלת, בחדר המדרגות המלוכלך, מלא אבק ובדלי סיגריות, הופתעתי לגלות את ג'ונתן. נתקלנו זה בזה לפני כמה ימים באקראי בשכונה, שכונת שיכונים אפרורית, אחת מעשרות השכונות האנונימיות הפזורות ברחבי בייג'ינג. שנינו היינו למעשה מבקרים זמניים בסין. אני כבר גרתי בסין מספר שנים. ג'ונתן הגיע רק לפני שבועות ספורים למטרה לא ברורה. בשיחה קצרה הזמנתי אותו לקפוץ לבקרני. והנה עכשיו הוא עומד בפתח דירתי. גבוה. מטר תשעים. עיניים כחולות שאפשר לצלול לתוכן, חיוך מקסים וגומות חן, ג'ונתן היה דמות חריגה אפילו במונחים אמריקאיים, לא כל שכן כתייר. צעיר. שרירי. יפה עד כאב. מודע ליופיו, הוא הקפיד לסרק את שיערו בקפידה. הוא לבש את מיטב האופנה והדיף ניחוח של בושם יוקרתי. ג'ונתן עמד מולי, מדליק בשנית את האור הדהוי שכבה בנתיים בחדר המדרגות. שמחתי על המזל שנפל בחייקי, חייכתי חיוך מאוזן לאוזן. ביקורו היה תענוג מרענן לשגרת חיי במטרופולין האפרורי. בייג'ינג, הבירה של סין העממית הקומוניסטית. בדומה לערים רבות ברחבי העולם, העיר היא תערובת של היסטוריה עשירה והווה שמשתנה במהירות מסחררת. אבק. זיהום אוויר נוראי. צפיפות אוכלוסין. תנופת בנייה. סלילת כבישים. פריחת קניונים הומים. רעש. המולה. פקקי תנועה אינסופיים. חום מדברי נוראי שמעיב בכל שעות היממה. יתושים וחרקים מעופפים אחרים היו אף הם אורחים קבועים בכל מקום. השכונה שבה גרתי, כמו דומותיה בפאתי המוטרופולין, ניבנתה עשרות שנים קודם לכן על ידי פועליו הנאמנים של מאו דזה-דונג השליט הכל יכול שהבטיח לעמו את השמיים ואת הארץ, ומת בשנת 1976 כשהוא משאיר אחריו חורבן פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי במדינה שסועה ומפוררת. השכונה היתה בסגנון קומוניסטי עם הרבה בטון ומעט ירק. בנייה באיכות מינימלית. זו היתה הסיבה העיקרית שבגללה בחרתי לשכור דירה זו - המחיר הזול. הגב לתגובה זו 19.  מאמר מפלח לבבות     סיגל,  ת''א,    04/07/04 00:58 מי ייתן ומילים אלה ימיסו לבבות קשוחים וציניים, בתור אחת שהציניות הייתה אחת הסוהרות העסוקות בלבבה, הריני להעיד שמאז שהסוהרת הסוררת פוטרה - נפתח השער לקסם רב ועצום. הגב לתגובה זו 18.  שי, מה דעתך על סבל אמיתי?     גליה,    03/07/04 15:10 מה היית אומר לאדם שסובל באמת מעוני, מכאבים, מהשפלה, אונס ואין סוף לרשימה. כאן אתה מדבר על אנשים שמשהו עוקץ אותם והם מגיבים בתוקפנות ואפשר להתגבר על זה שפתיחות לכאב יכולה לרפא אותה. אבל מה עם סבל נמשך, קשה וחסר תקווה? הגב לתגובה זו 17.  למה אף אחד לא מקשיב?     תמר,    03/07/04 14:18 אני קוראת את התגובות שנכתבות פה ושואלת את עצמי האם יש אדם אחד שבאמת מקשיב למה שנכתב במאמר הזה. הכל זה רק רצף של ריאקציות שכל אחד חייב פשוט להקיא את הכאילו חכמה שלו. אולי אם היינו טורחים פשוט לקרוא ולהיות עם זה בשקט, פשוט בהקשבה כל הארס הזה והאני יודע הזה לא היה יצא בכזו מיידיות החוצה. כולנו כולל אני ברגע זה מנצלים את המדיום הזה כדי להקיא את עצמנו האחד על השני וכאילו שזה אי פעם עזר למישהו. הלב שלי פשוט כואב אני יוצאת מן המשחק הזה. הגב לתגובה זו          תמר         מירה,    31/10/04 14:04 תודה חמודה. הגב לתגובה זו 16.  ציונות     חסידה,  זכרון יעקב,    03/07/04 13:09 ציונות היא - בית לעם היהודי, אלימות מילחמתיות יכולה להיות אצל כל אדם בלי קשר לציונות, ואין צורך להיתפלסף על כך ולדשדש, להפוך את הרצון לבית למשהו רע, כל אחד שישמור על עצמו מלהיות רע, ואז יהיה טוב יותר לכולם, ברכות לאהבת את רעך כמוך, גם אם הוא ציוני, הגב לתגובה זו 15.  כל כך נכון, לקרוא ולהפנים  ל"ת      שלומית,    02/07/04 13:50 הגב לתגובה זו 14.  כתבה יפה וחכמה !     אורן,    02/07/04 03:48 מסכים עם חלק גדול מהנאמר בכתבה. היה מקום לאבחנות יותר דקות בין ציניות וביקורתיות. אבל התזה הכללית של הכתבה נכון ומעמיק. הגב לתגובה זו 13.  הפרדה     ורד,    02/07/04 02:15 הייתי עושה הפרדה בין הדברים. 1-הפתיעו אותך הקוראים. המון אנשים היו סקרניים קראו את הכתבות שלך והגיבו כמו שמגיבים לכתבות מענעענות ונוגעות,הרי מה שמשעמם לא קוראים ועוברים הלאה. הופתעת?הזיזו לך את הגבינה ?אפשר גם לזרום עם זה ואך לערוך בדק בית .אולי גם אתה קצת לא זמין להפתעה באופן מוחלט. תפתח דלת,תקבל באהבה כל הערה והארה,מהתגובות לכתבות אני לומדת דברים חדשים לפעמים יותר מאשר מהכתבה-אז מה? זה יופי,אנחנו לא באולימפידת הרוחניות. כל אחד מצוי בנקודה אחרת בחייו אפילו אנשים שלמדו יחד במנזר,מכללה או בבית. אינם יודעים אותם דברים ולא חוו את אותם החויות וכל אחד בעוצמה אחרת. רכות וקבלה. 2-ציניות -בבקשה אל תקלקל לנו. אל תבלבל בין תגובות הקוראים ומה זה ציניות.זה לא נכון להיות כל כך פגיע,הרי אתה יודע שזאת האמת שלך אז למה להתגונן? ציניות זאת בעצם ביקורת. נראה לי שבעקרון בתפיסה הרוחנית יש קבלה ולא ביקורת. ומי שמורה ומטפל יכול בהחלט להכיל את המקום הזה בלי להרגיש שהוא הכוונת-הרי אתה יודע זאת(אני רק מזכירה לך). הגב לתגובה זו 12.  מאמר יפה ותלוש מהמציאות.     זעקי ארץ אהובה,    02/07/04 01:44 צודקים אלה הטוענים שאתה צעיר מדי וכנראה אין לך אמפטיה או תובנה עמוקה לגבי אלה שהחיים הכו בהם. כל המילים האלה... נכון שצריך להשתחרר, להיות מודעים לעצמנו, לא להיות לחוצים מדברים לא חשובים, וכ' וכ'. אבל להגדיר כציניות (שמשמעותה כיום אי אמונה בערכים ובאדם) את כל התגובות, שרבות מהן נכתבות בדם ליבם של אנשים, זו חוצפה. טוב, יש לי עוד הרבה לומר, אבל אני מתחשבת בזמנם של הקוראים... הגב לתגובה זו          LAMA, SAY.WE LIKE THE TGOVUT  ל"ת          MORE.,    03/07/04 00:53 הגב לתגובה זו 11.  אלק מורה רוחני...     לא מורשמת,  יפו,    01/07/04 23:51 להתחיל לעבוד עם קבוצת נוער שוליים, לגרום להם להפתח ולהחשף, לקנות את אמונם ואז להבריז להם ולהעלם ללא הסבר, זה ציני. (למי שלא יודע על מה מדובר - ראו את הסרט ''תומר והשרוטים'') הגב לתגובה זו          מה הקשר טיפשה?         רז,    02/07/04 03:38 מה קשור הסרט של תומר היימן לכתבה החכמה והמבריקה הזאת..? הגב לתגובה זו 10.  אז מה אתה מוכר?     עמי,  צפון,    01/07/04 21:19 אנחנו אוכלים, שותים, מחרבנים ומזדיינים. אין שום דבר מעבר לזה. כל מי שטוען אחרת מנסה למכור משהו. וזאת לא ציניות, זו האמת. הגב לתגובה זו          אם היית קורא את הכתבה בכנות         עמוס,  ת''א,    04/07/04 14:36 אולי היית מבין שהעובדה שאתה רק אוכל, שותה, מחרבן ומזיין לא מעידה שזה גם עולמם של כל האחרים. אשאל אותך שאלה אחת. בהנחה ש''אין שום דבר מעבר לזה'', כדבריך, איך אתה יכול להוקיע את מי שמדבר אחרת? על איזה בסיס אתה טוען (אמנם במובלע) שיש משהו לא בסדר בלנסות למכור משהו? על איזה בסיס אתה מרשה לעצמך להשתמש במילה ''אמת''? אוי ואבוי, אולי יש משהו ''מעבר לזה'' אחרי הכל. כנראה שבתוך תוכך מסתתרת איזושהי מכונה לשיפוט ערכי שאין לה שום קשר עם אוכל, שתייה או סקס. האם לא הגיע הזמן להכיר את המכונה האוטומטית הזאת קצת יותר לעומק? הגב לתגובה זו 9.  בשיא הרצינ(י)ות.     לא סתם מישהוא.,    01/07/04 20:29 כעומק התגובות הציניות לכתיבתך כך רדידותה. ואם נפגעת חס ושלום, הרי הוכחה שהציניות היא מכשיר נפלא לומר לך ,אדוני זה בעצם קישקוש. הגב לתגובה זו 8.  שי, כדי שתבין - ללא ציניות...     מישהו,    01/07/04 19:02 שי, לחלק מהמגיבים בטור שלך יש חילוקי דעות אמיתיים ובכלל לא ציניים עם הדרך בה אתה מתנהל ומתנהג. כותב תגובה זו הינו אדם בעל ראיית עולם רוחנית אשר גם זכה לחוות חוויות רוחניות/קוסמיות מדהימות. יצא לי להיות במספר מפגשים שלך וגם לקרא מספר כתבות שלך. לי ולאחרים נוצר הרושם שאתה פשוא הולך רחוק מדי... באיזו זכות אתה מגדיר את עצמך כמורה רוחני, אתה הרי איש צעיר שיש לו עוד הרבה ללמוד לפני שיוכל להפוך למורה של אחרים. מורים רוחניים אמיתיים, עם זה נזירים בודוהיסטים, יוגים גדולים או מקובלים יהודיים עוברים הכשרה רבת שנים עד שהם הופכים מתלמידים למורים. יש לך עדיין דרך ארוכה מאוד עד שתהפוך מתלמיד למורה... הטעות הגדולה ביותר שלך היא ההתעסקות הבלתי פוסקת בהארה, התעוררות ושחרור. יצא לי לדבר עם תלמידים שלך, הם פשוט מפספסים את מהות הדרך הרוחנית - במקום לחפש את השקט הנפשי והשלווה הפנימית הם עסוקים יותר מידי בהארה והתעוררות - האיש הזה מואר והאיש הזה מואר ... הגיע הזמן להפסיק את שטיפת המוח בנושא הארה והתעוררות, כי זה פשוט לא חשוב. מה שחשוב באמת זו הדרך הרוחנית ולא ההשתוקקת לרגע ההארה או הסטורי כפי שהוא מכונה במזרח. אז שי, פשוט הגיע הזמן שתעשה חשבון נפש עם עצמך, תנסה להתנתק באמת מהאגו שלך (שי טובלי המורה הרוחני, שי טובלי המואר) ותתחיל ללכת בדרך רוחנית פשוטה יותר וצנועה יותר. והכל נאמר באמת ללא טיפה של ציניות... הגב לתגובה זו          הלב , או - מי אתה ברגע זה ?         איתי,  מרכז,    11/07/04 23:42 אדם יכול לחיות שנים בחיק הבודהיזם , הקבלה והטאו ועדיין לא לפתוח את ליבו . הוא יכול להתחנך אצל מורים דגולים ומבוגרים , רבי נסיון וללמוד עו ועוד ועוד , אבל איזה ערך יש לכל אלה כאשר ליבו של האדם ריק ? השאלה החשובה היחידה לטעמי היא - מי אנחנו ברגע זה ? האם ברגע זה הלב מתפוצץ לרסיסים ? ואם לא , אז מה יש שם שמונע ממנו להתרחב ולהיות כל העולם ולחבוק את כל העולם מתוככי הוויתו ממש ? מי אנחנו ברגע זה . כל כך הרבה דרכים , כל כך הרבה דעות , כל כך הרבה צורות , אך מי אנחנו ברגע זה ממש ? האם אנחנו הלב , או שיש שם עדיין משהו שדוחה את הפיכתנו ללב לאחר כך ? בחום רב ובאהבה , איתי הגב לתגובה זו          זהות רוחנית         מי שהוא,  דרום ת''א,    02/07/04 12:59 שי שלום, זה מתחיל להיות מגוחך – לא נורא: זה רק מוסיף עדות על הבעייתיות הנוראה של המדיום על גביו אנו מתדיינים – אבל כדאי שתדע: לא כל ''מישהו'' הוא מי ומה שהוא מתיימר להיות, ואני (המישהו מתגובה מס' 3 לכתבה הנוכחית ומהתגובות לכתבתך על הודו) אינני, ומעולם לא הייתי מישהו אחר(כמו למשל זה מתגובה מס' 8). הגב לתגובה זו          מסכימה לגמרי עם מישהו         תמר,    02/07/04 01:47 שי, אני שוב מצטערת. המאמר הזה כולו אינו אלא מגננה שלך, תוקפנית משהו, מתנשאת משהו - כנגד התגובות הלגמרי עדינות שאתה מקבל כאן מחלק מהגולשים. אתה לא יכול לומר לתלמידיך, היו פתוחים, היו חשופים, היו מקבלים, בזמן שאתה מגיב כלפי המגיבים במגננה כ''כ שקופה, בהתנגדות כ''כ נחרצת וסופית לאפשרות שאתה יכול לקבל משהו מהתגובות. אחרי הכל, אנשים טורחים כאן לקרוא את מאמריך, טורחים לא מפני שהם רואים בהם טורח אלא משום שהם סקרנים, וטורחים שוב לנסח תגובות. הם אינם מקללים, לא משתסים, לא מבקשים להשפיל. הם מביעים דעות, ואפשר שאם תקשיב תבחין שבחלקן יש הגיון, לכל הפחות. את כל היתר, כמדומתני, הסביר לך היטב מישהו. ותסלח לו על שגיאות הכתיב, נכון? (וד''א, אם התעניינת: אני אחת שמעולם לא זכתה בחווייה של מה שאתה מכנה 'הארה'. וגם אורח חיי אינו מה שאתה מכנה ''רוחני''. אולי גם זו דרך.) הגב לתגובה זו 7.  תגובה שכתבתי למישהו     דיוגנס המעצבן,  סינופה,    01/07/04 18:36 אף אחד מכם לא יודע מה זו ציניות. כל השאנטי-שאנטי והרוחניות בגרוש הזו סתם מבלבלת אותכם. יש שתי הגדרות לציניקן ההגדרה הנכונה וההגדרה המקובלת: הנכונה היא שציניקן הוא תלמיד של האסכולה הפילוסופית היוונית הנושאת שם זה. הציניקנים מאמינים שלחיות חיים מוסריים זה דבר *הכרחי ומספיק* ע''מ להגיע לאושר. הם זיהו חיים מוסריים עם חיים לפי חוקי הטבע ולכן דברים כמו רכוש או סטטוס חברתי לא דיברו אליהם והם בזו להם (כולל לימודים). לטענת המייסד אנטיסטנס הערכת משהו לשם עצמו ולא לשם הטוב המוסרי שבו (virtue) זה דבר מזיק. הוא ידוע בכך שאמר:''אני מעדיף להשתגע מאשר לחוות עונג''. הציניקן הידוע ביותר היה דיוגנס עליו היו מספרים שהיה הולך עם עששית ומחפש ''איש ישר''. כשאלכסנדר מוקדון אמר לו שהוא יוכל לבקש כל מה שירצה דיוגנס ענה לו שהוא מבקש מאלכסנדר לזוז כי הוא מסתיר את השמש. מחוש ההומור העוקצני הזה כנראה באה ההגדרה השניה והמקובלת: ציניקן הוא אדם החושב שההתנהגות האנושית מונעת אך ורק מתוך אינטרס אישי. הציניקנים היוניים היו נוהגים לבקר את העם על ההתנהגות הבלתי מוסרית שלו . המילה ציני מקורה במילה היוונית ''כלב'' היות והציניים היו גרים ברחובות כמו כלבים והיו מוכיחים את עוברי האורח על חוסר מוסריותם. ולפיכך בימינו מקשרים ביקורת עם ציניות. אתם מבלבלים ציניות עם סרקאזם. הגדרה חביבה לציניקן שמצאתי היא שציניקן הוא אדם שמשקפיו הוורודות נשברו וראיותו שופרה כתוצאה מכך. אז יאללה קצת השכלה כללית לא הרגה עוד אף אחד. ולפני שפותחים את הפה כדאי להבין על מה מדברים. קצת סטואיות (תבררו לבד מה זה) לא תזיק בכלל להרבה מהאנשים כאן. הגב לתגובה זו          בשביל אנשים כמוך המציאו את ווי         gg,    02/07/04 10:56 וויטגנשטיין. כל העניין הוא קצת מקרה קלאסי של ''עלוקה סמנטית''. כשכולם אומרים מגניב ומתכוונים למשהו אחד אתה תסתובב כמו נודניק ותגיד שמגניב זה אך ורק מבריח משהו בחשאי כי כך כתוב במילון- נו באמת הגב לתגובה זו              ובשבילך המציאו את פודור             העלוקה,    02/07/04 20:12 ואת קריפקה. בתאוריית ה CRS של ויטגנשטיין יש חורים מפה ועד הודעה חדשה. אז עזוב, כמו שאומר אוהד בית''ר מר כסח לשופט הכדורגל מר פנדלוביץ' במערכון של הגשש: ''תראה יא מאנייק - אם כולם אומרים אז כנראה שזה נכון''. ועדיף להיות עלוקה צודקת משלשול טיפש. הגב לתגובה זו          תודה על הרחבת האופקים!         אינשם,    01/07/04 20:00 מסכימה איתך לחלוטין, שלפני שמבקרים נושא/רעיון/תפיסה כדאי לדעת על מה מדברים. יותר מידי פעמים אני קוראת ביקורת או סתם הגיגים על איזה רעיון, שהכותב יודע עליו כל כך מעט ובשיטחיות, שאני פשוט לא מבינה איך הוא מסוגל לכתוב בלי טיפה של ענווה והגינות איטלקטואלית. בייחוד הדבר קיים בניו אייג'- הכל מותר והכל מישמש מלא במידע שיטחי שלרוב מפספס את הרעיון המקורי. הלוואי ויירבו כותבים בעלי ידע נרחב ומעמיק על הנושאים עליהם הם כותבים. הגב לתגובה זו 6.  מה????????????????     נדהמת,    01/07/04 16:22 מזה אתה מתרגש, מהארבע תגובות שאתה מקבל כל פעם. הגב לתגובה זו 5.  לא הבנתי מה כוונתך?!     טל,  מרכז,    01/07/04 15:27 לא ברור לי מה בדיוק אתה רוצה, גם מה שאתה כתבת הנו תגובה, רק שלך יש לגיטימציה לכתוב באתר ולי יש רק את האפשרות להגיב. אם תקרא היטב תגובות שמופיעות באינטרנט, תראה שלא הכל נכתב מתוך ציניות ואם אתה כל כך רוחני-קבל את העולם כמו שהוא ואל תנסה לשנות,פשוט התבוננן בחיים החולפים ... בהצלחה. הגב לתגובה זו 4.  אמת!     איתי,  מרכז,    01/07/04 13:42 עדיין עלינו תמיד להיות מודעים לכך שכל נושא הרוחניות באינטרנט מסתכם בסופו של דבר במילים המופיעות על הצג, למילים האלו יש כוח עצום הן מביעות דברים שונים עבור כל אחד ואחד מאיתנו, הן נוגעות במקומות שונים אצל כל אחד ואחד, הן משפיעות בצורה אחרת וחלקן יכולות להתפרש כציניות או אלימות. אני מסכים לחלוטין על כך שבכדי לחוות את הרגע בשלמותו עלינו לקבלו בצורה פתוחה לחלוטין ולהיות מוכנים לתת להכל להיכנס. אך כל זה טוב ויפה במובן האלוקי, השמיימי, זוהי דרך חיים ללא חיבור לקרקע. במציאות בה אנו חיים איננו רק יישויות אנרגטיות החוות את הרגע בהווה המוחלט, אנו חייבים לזכור שאנחנו יישויות פיזיות באותה מידה ושעל הקרקע אנו פגיעים וחייבים את ההגנות בכדי לשמור על עצמינו. אינני מסכים עם כך שיש לחשוף את עצמנו לחלוטין שכן מצב של מגננה הינו לגמרי אנושי כשאנו חיים על הקרקע. מילת המפתח הינה ''מודעות'' ! המטרה אינה רק להיות מחובר לאור עליון או ל- ''אלוהים'' אלא ליצור איזון בין העולם הרוחני האלוקי חסר ההגנות לעולם החומרי המעשי הקליפתי. אותו הקו האמצעי - המידה הנכונה - האיזון - הינו השאיפה של כל בן אנוש בין במודע או לא במודע והמפתח לאיזון הינו המודעות. המודעות הינה הכלי אשר מסנן את כל אשר יכול לפגוע בנו, המודעות הינה הכלי בעזרתו אנו יכולים לעצור שנייה כשמישהו פוגע בנו לקחת נשימה ולהתבונן על אותו כאב ובסופו של דבר לשחרר אותו. בשמיים קיים שורש המודעות האלוקי בעוד שעל הקרקע המודעות מתבטאת כמנגנון הגנה טבעי שמאפשר לנו גם להנות מהדרך. Enjoy תודה. הגב לתגובה זו 3.  חוסר ציניות     אותו ה''מישהו'',  כנ''ל,    01/07/04 12:37 נכון מאד! ובכל זאת, נשאלת השאלה: האם כותב המאמר עצמו מצליח להיחשף, להיחשף לחלוטין, בלא משוא פנים, לכל פגיעה, להפוך חדיר, חדיר לגמרי, לכל כאב, שאו אז אינו פוגע בו, כולל הכעס הנגרם מתגובותיהם - חסרות הטעם והטפשיות לעתים קרובות מדי, לצער כולנו - של קוראיו, או בעקבות כתבות אחרות המתפרסמות במדיום בו החליט - אם הדבר נעשה מתוך חוסר מודעות מוחלטת למהות התחום, העניין אומר דרשני לגבי איש רוח מובהק - לפעול? אם כן: מה פשר ההתרגשות הכואבת והתגובה המופתעת לדבריהם של אחרים? אם לא: מתוך מודעות למגבלות - או, למען הדיוק, להרסניות הפורנוגרפית, האנטי רוחנית במפגיע, של המדיום בו הוא משתמש, שימוש שייתכן (?) והוא בלתי נמנע בימים אלה במידה ורוצים להעביר מסרים חשובים לקהל רחב ככל האפשר, ואך ורק מסיבה זו - על הכותב להגיע למסקנה שאין טעם בתהייה המתחסדת על חוסר הרסן של מילים המתפרסמות במקום שבדומה לכמעט כל מדיום ציבורי אחר כיום, מתאפיין בחוסר גבולות מוחלט. המסקנה המשמעותית מכל הדיון ב''ציניות'' - החיובית לדעת כמה עיתונאים, והשלילית לדעת קולגות שלהם - הכללית של התרבות שלנו, היא שרוחניות וראיית עולם קפיטליסטית, כמו זו הנפוצה בעיתונות הלוחמת שלנו, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, להתקיים זו לצדה של האחרת מבלי שתהיה ביניהן סתירה הרסנית, שתבטל, או את רווחיהם של אנשי הרוח, או את מניעיהם הלא ממש כשרים של חלק מהעיתונאים. רוחניות אמיתית היא עניין אלוהי, קרי, משהו הניתן תמיד, אך ורק בחינם, יהיו תוצאות הנתינה והתגובות לה אשר יהיו! מיותר להזכיר כל אותם אנשי רוח גדולים ששילמו בחייהם על דברים שחשו שהם חייבים לומר, לרוב בתנאים קשים פי כמה מאלה בהם נכתב כל שנאמר כאן... תודה. נ.ב: אחד היתרונות הבודדים שבכל זאת מציע האינטרנט, הוא שמירת האנונימיות של המגיבים בו, אנונימיות שכידוע, הייתה מאפיין של רבים ממורי הרוח הגדולים של העבר (איש אינו יודע בוודאות מי היה פטאנג'אלי, מורה היוגה החשוב, אם לנקוב רק בדוגמא אחת), בדומה לחוסר הידע לגבי זהותם של אמני ענק, שבניגוד לרבים מאלה בני ימינו, פעלו ''לשם שמיים'', ולא לבצע כסף (לעולם לא נדע מי היו אלפי בוני הקתדרלות היפהפיות של ימי הביניים באירופה, ואפילו לא, לא בדיוק, לא ממש, מי היה שייקספיר). הגב לתגובה זו          תגובה ל''מישהו'' ושי טובלי         נמרוד,    01/07/04 16:02 שי, אם תגובותיי שצורפו למאמרך הקודם (כתבה על הודו) חלקתי על ''מישהו'', הרי שהפעם אני מסכים עימו לחלוטין. אין ספק כי אחד היתרונות הבודדים שבכל זאת מציע האינטרנט, הוא שמירת האנונימיות של המגיבים בו. ולכן, עם כל הצניעות, חלק מהקוראים שמגיבים למאמרך, לא עושים מתוך תוקפנות, ארס, אלימות וחשיבות עצמית או אגו מנופח - אלא מתוך רמת התפתחות רוחנית גבוהה; ויתכן, ושוב עם כל הצניעות, שדרגתם הרוחנית של חלק מהמגיבים למאמריך מפותחת משלך - וכל רצונם בתגובותיהם הוא לעזור ולהדריך. לדבריו של ''מישהו'' אוסיף שתי נקודות: ראשית, התחלת את מאמרך בכתיבה בגוף ראשון יחיד (''אני''), ואז עברת לכתיבה בגוף ראשון רבים (''אנחנו'')... וזו טעות. עליך לחשוב, לדבר ולכתוב בשם עצמך בלבד. אל תדבר כנציגו של קולקטיב, אלא דבר בשמך בלבד. ''אם ברצונך לשנות את העולם שנה את עצמך''. שנית, התואר ''מורה רוחני'' הוא תואר בעייתי. בעולם הציני בו אנו חיים, תואר זה יכול לחזור אליך כבומרנג וכחרב פיפיות. המעט להשתמש בתואר זה ככל הניתן. ''אין הנחתום מעיד על עיסתו''. צדיקים, מלאכתם נעשית על ידי אחרים. הגב לתגובה זו          תודה לך         שי טובלי,  גבעתיים,    01/07/04 13:05 אני מודה לך מאוד על התגובה המרתקת ומעוררת המחשבה. בלי ספק, אני אתבונן על העניין בקפידה. הגב לתגובה זו              מבט נוסף             גב. וובסטר,    14/07/04 22:25 כל מדית תקשורת היא מניפולציה ובמה ופתח ללשון הרע. כולן. האינטרנט חי ומבעבע מלמטה, כן- גם המיץ של הזבל תוסס ומבעבע כאן למטה אבל זהו המרק הגדול ממנו צומח שינוי וסדר חדש. ההבדל הגדול הוא שכאן הכותב ואפילו העורך(ת) אינם יכולים להכתיב ולשלוט בחוויה. רק להציע את הקצה. משם - במידה ויש לינק מתאים- לכל אדם עם מקלדת יש את זכות הדיבור. וההשפעה. אפרופו השפעה, מושפעות, חשיפה ופגיעות. שי טובלי- האם באת לרפא ולהאיר או שמא לספר לכולנו כמה אתה מואר? אין כאן יותר מדי אפשרויות. ידע זה נחמד- כל השאר זו דוגמא אישית. התגובתיות הגלויה והסמויה (או משתמעת) אינה מחמיאה לך- אולי אתה יכול להיות פתוח ופגיע ולקבל את זה שאם אתה בוחר במשימה הקשה של לחשוף אמת או להעיר אותה בלבבות של אחרים- לא קלה תהיה דרכך. זה הרבה יותר קל להעביר סדנאות לחבורה של משלמי כריטיסים שרוצים להיות משוכנעים ורק משותקקים לאיזה בזזזט שיוכיח שקיבלו את השפע. כאן זה הים הפתוח והאכזר. אם לא ידעת- הים מזוהם. אפשר לחשוב שמורים אחרים התקבלו בהבנה. לשם מה אתה זקוק להבנה? הרצאות הצטדקויות הפניית אשמה והסברים מלומדים לא יועילו לבעיה שאתה מעלה- שדרך אגב- כמובן משקפת בדיוק את תפיסתך העצמית כעת. כשתוכל אתה להיות פגוע לא מובן דחוי- ועדיין לאהוב באמת, עדיין להבין מה המידה הנכונה והאמצעי ההולם- אולי תזכה שקוראיך (שאינם תלמידיך) ושותפיך כאן במדיה (כי ככה זה עובד ברשת) יעכלו בתאבון.. שתבוא עליך הברכה, תתמיד ותזכה. גברת וובסטר, מהמועצה לשימור אידאל הרשת. נ.ב- אורי מתלאביב. אתה חי באשליות קשות לגבי אגו. אם שי המורה שלך- תבקש שיביא לך בראש. הגב לתגובה זו                  in turkey...                 uri,  tel aviv,    17/07/04 15:10 why do you think i live in an illusion about ego? הגב לתגובה זו 2.  אבל שי...     אורי,  חיפה,    01/07/04 12:09 מה יקרה אם לא תהיה בי שום טיפת ציניות? ניקח לדוגמה את עולם הניו-אייג'... הרי בלי ציניות קלה לפחות אי אפשר בכלל לסנן את כל הפסאודו-מורים-רוחניים-פותחים-בטארוט-קוראים-בשערות-הערווה-מחבקים-אותך-תמורת-הרבה-כסף למיניהם... הנה, אפילו בשדה שקורא להשיל את הציניות יותר מאשר כל שדה אחר בחיים, גם בו חייבים להיות ציניים. אני טועה? הגב לתגובה זו          שאלה מעניינת         מישהו אחר,    01/07/04 18:04 אבל נראה לי שיש לעשות הפרדה בין ''ציניות'' לבין ''ביקורת''. ציניות היא הלך רוח פוסל, מבטל, מקטין, מרדד. מנסיוני האישי כציני בגמילה, ומהתבוננות באנשים אחרים - ציניות היא אכן מנגנון הגנה (אולי מנגנון ההגנה הנפוץ והשימושי ביותר בימינו). חומה מסביב ללב. אולם, קיימת גם ביקורתיות - כזו שאינה נובעת מציניות, אלא מהתבוננות אמיתית וסקרנית המבקשת ללמוד. לא מגננה אוטומטית, אלא נסיון ובדיקה. אני יודע שבמסלול ה''רוחני'' שאני עובר אני משתדל (לא תמיד בהצלחה...) לשים לב לציניות ולא לתת לה לפעול באופן מיידי. אבל מה עם ביקורתיות? אין ספק שלא צריך להיות ציניים כדי לזהות שרלטנים (או סתם מורים ואנשים שפשוט לא עושים לך את זה במיוחד). אפשר לקבל את מה שנוגע בלב, ולהשאיר בצד את מה שנראה קצת מקרטע. אבל, האם ניתן לבטל בכלל את הראיה הביקורתית? לקבל ולהכיל הכל? או שפשוט אין צורך לקרוא לזה ביקורתיות - אולי במצב פתוח הלב יודע לבד מה נכון לו ומה לא? הגב לתגובה זו              באמת שאלה מעניינת.             אינשם,    01/07/04 20:21 מעניינת הנקודה שהעלית ומעניינת עוד יותר התשובה שהצעת. בעולם של התרגול הרוחני כיום, ישנם כל כך הרבה אפשרויות, שבדיקה ובחינה של הדרכים השונות היא חשובה והכרחית, עד מציאת הדרך המתאימה (ששונה מאדם לאדם, או אף שונה אצל אותו אדם מתקופה לתקופה). ביקורת כזו, שאינה באה מ''הלך רוח פוסל, מבטל, מקטין ומרדד'', אלא ממקום של פתיחות והתבוננות עמוקה, קרי, מתוך בדיקה שמה שנאמר אכן מתאים ונכון לי, היא ראייה ביקורתית חיובית. מה שכן, חייבת להיות מודעות אישית מהיכן הביקורת מגיעה. האם אני כל כך סגור בתוך התפיסות והעמדות שלי שאני לא מסוגל לקבל יותר שום דבר? הרי אי אפשר ללמוד אם מגיעים אל המורה ככוס מלאה. במצב כזה, כל טיפה נשפכת החוצה ושום דבר אינו נקלט. חשוב לבוא פתוחים, כמה שיותר רייקים מתפיסות קודמות, החלטות, רעיונות וכדומה, ואז, לבחון האם מה שנאמר נכון. האם זה מוביל אותי למקום טוב יותר? האם אני נמצא במצב שקט יותר? והאם אני מאושר יותר?. אם לא, אולי אין זה המקום בשבילי. זו ביקורתיות הכרחית, שבלעדיה, אדם לא יוכל להתקדם למקום מאושר יותר . הגב לתגובה זו 1.  יפה  ל"ת      עמנואל,  רחובות,    01/07/04 10:33 הגב לתגובה זו