תגובות עד כה: 20 תגובות, ב- 14 דיונים. הוסף תגובה 14.  מה הקשר לתמונה של גפי אמיר?     אמא לשניים,    24/06/05 14:59 חוץ מזה שסוף סוף אני שמחה לראות תמונה שלה. אשה מאד מאד נאה. הגב לתגובה זו 13.  הייתי גם פה וגם שם     אמא מאושרת,  מרכז,    08/06/05 17:25 הייתי שם.אחרי שני תארים, מישרת ניהול בכירה, משכורת עם 4 אפסים - נפל לי האסימון. מתי אם לא עכשיו אני אוכל צהרים עם ילדי? אשמע מה היה בביה''ס? מה למדו? מה חלמו בלילה? מי חבר של מי ומי כבר לא? מתי הם ישתפו אותי בחלומות, בפחדים, בתיקוות ובשאיפות? בגיל 16? אין סיכוי!!! אז זהו, החזרתי את המפתחות והפכתי להיות אמא. אני לא שם בשביל העובדים שלי, אני כולי בשביל המשפחה שלי, וגם בשבילי! לכל מי שרוצה, ויכולה - אני ממליצה בחום. ובבוקר, כשהם במוסדות החינוך - אני מפסלת, מציירת, שוחה, עושה את כל הדברים שחלמתי תמיד שאעשה בגיל 60 בפנסיה. למה הייתי צריכה לחכות? מזמן לא הייתי מאושרת כל כך, אושר שגורם לכל האוירה בבית להשתנות, הילדים רגועים, הבעל מאושר. ממומלץ בחום. אין לי שום צורך להתנצל שיצאתי מהמרוץ המטורף. הגב לתגובה זו          יופי לך!         שרית,    26/07/05 09:16 אבל מה בנוגע לאמהות שכן צריכות את המשכורת ולא יכולות להתבטל בשעות שהילדים בבית הספר?? האם עליהן להרגיש רגשות אשמה? לא ולא! אמהות יקרות - זכותכן לעבוד, זכותכן לפתח את עצמכן ולא רק את הילדים שלכן. קשר בין אמהות לילדים לא מתבסס רק מזה שהאמא כל היום בבית! אני גדלתי לאמא שעבדה משמרות גם בימי שישי ושבתצ וחגים (אחות) ואני אוהבת אותה יותר מכל דבר אחר בעולם כולו וקשורה אליה מאוד! אז תפסיקו עם השיגעון הזה בבקשה. הילדים גודלים וגודלים מצויין גם עם אמהות עובדות, שלא יוצאות מכיליהן לספק לילד חוג בקצה השני של העיר! הגב לתגובה זו 12.  הם הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים     אמא לשלושה,    08/06/05 12:56 אבל עשיתי המון ויתורים בשביל לגדל אותם איך שאני רוצה. בדרך כלל אני לא חשה בכאב על הויתורים, אלא רק לעיתים רחוקות למשל כשאני רואה מישהו שלמד איתי באוניברסיטה, לאיזו עמדה הגיע וכמה הוא משתכר, מצד שני אני מיד נזכרת שלא הייתי רוצה בכלל בחיים כאלה. בדיעבד הייתי בהחלט עושה כמה בחירות אחרות, קודם כל אני, שגדלתי על ברכי ההכרח לעסוק ב''מקצועות גבריים'', על מנת להתפרנס טוב, כך חינכו אותי הורי, וכך חינכה אותנו החברה והתקשורת בשנות השמונים - בדיעבד לא הייתי בוחרת במקצוע כזה אלא במשהו הרבה יותר הומאני. שנית, מלכתחילה לא הייתי מפתחת לעצמי ציפיות גדולות להתקדמות אדירה בתחום המקצועי, תהילת עולם או לפחות תהילה מקומית, משכורת עתק וכו'. הייתי מציבה כייעד את הגמישות בעבודה, את היכולת ''להתגלגל'' בשנים הקשות של גדול ילדים קטנים ומאפיינים דומים שייקלו ככל האפשר את המעבר הזה, שהוא אולי הכי קשה בחיים. אין פתרון קסם לשילוב. אין ספק שהדברים - אמנות וקריירה - עומדים בסתירה זה לזה, ואפשר להיות אמא סבירה יחסית ולנהל קריירה סבירה יחסית. זה לא רק עניין של שעות - זה בעיקר עניין של כמה את טרודה בענייני העבודה, איזה חלק ממך העבודה תופסת, איזה בנאדם הפכת להיות תוך כדי המירוץ קדימה בעבודה, והאם הבנאדם הזה יכול להשתנות בין רגע בשעה 5 ולעטות על פניו מסיכה אחרת? כי הכישורים הנדרשים להתקדמות בקריירה, כל קריירה, שונים בתכלית השינוי מאלה הנדרשים לגידול ילדים. את החמלה הנדרשת, הרוך, הקשב, נסיגת ה''אגו'' העצמי, לא ניתן לרכוש תוך התקדמות בעבודה. להיפך - ככל שתתקדמי בעבדוה תאבדי תכונות אלו. לסיכום - אין לי פתרון. הגב לתגובה זו 11.  למה ההתייחסות היא רק לאמהות?     קרן,    07/06/05 21:13 אין אבא בסיפור? אין לו תפקיד בגידול הילדים וההשקעה בהם? הגב לתגובה זו 10.  כתבה מעולה. הזדהיתי עם כל מילה  ל"ת      שרית,  ירושלים,    07/06/05 13:45 הגב לתגובה זו 9.  כל מילה בסלע     אמא ל-4,    07/06/05 10:56 זה זמן רב שאני בתוך המירוץ הזה , רק שיש עוד מאבק אחד פה בסיפור , לחזור הביתה בארבע וחצי מבלי להתנצל , שכן בעיני העולם הקרייריסטי ,ארבע וחצי אחר הצהריים = לאמצע יום העבודה ,ומי שעובדת משבע בבוקר ועד ארבע אינה עובדת משרה מלאה כהגדרת השוק. חברים , שוק העבודה התחרפן , בחורה אקדמאית שרוצה לעבוד בעבודה מאתגרת צריכה להכנע לגחמות המעסיק של ''שעות גמישות'' שלמעשה אומרות תשארי עד שבע - שמונה בערב... אני מסרבת לכך בעקביות ואיני מוכנה להקריב את ילדי על מזבח הקריירה , חלק מההגשמה העצמית שלי היא חינוך ילדי להיות אנשים טובים וחכמים ולכך אני נאבקת להיות בשעות אחר הצהריים בבית, וגם זה מאבק לא פשוט , אין מדובר בדיכוטומיה של לעבוד או לא לעבוד , אלא גם עד מתי לעבוד . אם נקים יחד קול צעקה ונסרב להמשיך בדרך זו רק כך דברים ישתנו , הבעיה שיותר ויותר נשים חושבות שהדרך היא להכנע ולמסור את הילדים בידי מטפלות מצאת החמה ועד צאת הנשמה. אולי כתבות מסוג הנ''ל יוציאו סוף סוף את האמהות לרחובות הגב לתגובה זו          אני איתך אמא ל- 4         דלית,  צפונית,    07/06/05 22:40 גם אני אמא ל- 4 ילדים צעירים וילדי ''מפוזרים'' בין מקומות חינוך-משלים עד אחה''צ. אינני מתלבטת בין יציאה או לא לעבודה (סיפוק ופרנסה אתם יודעים...) אך כשאני צריכה לצאת בארבע מהעבודה תמיד אני בתחושה שהגברים סביבי (והם הרוב במשרד בד''כ) מתייחסים כאילו שיצאתי לפני סוף היום. ולא חשוב כמה פעמים אני כן נשארת עד יותר מאוחר (כשבן זוגי או הורי לוקחים את הילדים), שלא לדבר על כך שבשביל להספיק אני עובדת יותר ביעילות ומהר, עם פחות שיחות בטלות וכו'. בקיצור - פער ודילמה מתמדת בין להיות אמא הכי-קרוב למושלם לבין לא לאבד את מקום העבודה, לבין לחוש שאני גם מספיקה לעצמי ולזוגיות וווו... אין לזה הרי סוף. הגב לתגובה זו              וזה רק מוכיח לך ש..             שרית,    26/07/05 09:23 המהפיכה הפמיניסטית עדיין רחוקה מכאן.. הגברים עדיין בעמדות שליטה, הגברים עדיין יגרמו לך להרגיש אי נוחות כשתרצי בשעה 4 לצאת לביתך לאחר יום עבודה מושקע, והם לא ישקיעו טיפת מאמץ בהבנת המצב שלך. מעניין איך היחס של אמא שלהם היה כלפיהם כשהם היו קטנים, מה הדרך שהופכת אותם למבוגרים אטומים? אולי נעשה מחקר פסיכולוגי בנושא? הגב לתגובה זו 8.  אני כבר חושבת על אמהות...     עדי,  ר''ג,    07/06/05 09:13 וזה פשוט מפחיד! הלוואי והייתי יכולה לגדל את ילדי כפי שגידלו אותי, אלא ששוק העבודה היום תובעני בהרבה. הורי פרנסו אותנו יפה, ובכל זאת חזרו הביתה עד השעה 16:00 כל יום. כיום עבודה במשרה מלאה זו עבודה ''מצאת החמה ועד צאת הנשמה''. אומנם הממשלה לא יכולה לחייב מעסיקים להעסיק אמהות בחצי משרה (במגזר הציבורי כן יש ''משרת אם''), אבל כן יכולה לסבסד מעונות יום מגיל 3 חודשים, ואת זה - היא לא עושה. עצמאי שרוכש גאדג'טים למחשב - זו הוצאה מוכרת. אישה שרוצה לפתח קריירה ושמה ילד במעון - זו לא הוצאה מוכרת. הגב לתגובה זו 7.  to be israeli mama     lindaH,    07/06/05 08:41 קשה בכל מקום בעולם - גם כאשר משרתים בשליחות בחו''ל היתרון -יש הרבה זמן פנוי בעיקר לקרוא. ולטייל וחוגים מוזרים שלא מוכרים בארץ ספר מאד מאד חביב הגיע אלי מישראל בנושא ''על חכמת הילד'' - כיף הגב לתגובה זו 6.  יש פתרון!     ילד לאמא,  קריריסטית,    07/06/05 06:57 אמהות שמוותרות על עצמן בשביל להיות יותר עם הילד רק דופקות אותו (הטיפול הפסיכולוגי בהם הרבה יותר קשה מבילדי מפתח). ילדים מסתדרים יופי גם בלי שאמא תגיד להם איזה תחתונים ללבוש. ואמהות לא מתות אם הן מפסידות איזה גרפס של הילד. מה שקורה זה שהן מרגילות אותו שהוא כל עולמן ואז כשהוא מתבגר ובורח מאחיזת החנק שלהן, הן עוד באות בטענות שהן ויתרו על עצמן בשבילו ועכשיו אין להן מה לעשות (תמיד יש להן רחמים עצמיים והן מנסות לגרום לו להרגיש חרא שהוא לא בא לבקר פעמיים בשבוע ולא מתקשר כל יום). אמא שלי הייתה קרירסטית וזה היה נפלא. היו לי מיליון חברים, למדתי שאני מסוגל לעשות דברים לבד, וגם לחוגים הלכתי לבד מכיתה ב' (לא, לא נשכו אותי דרקונים בדרך). היא גם לא הזניחה אותי - פשוט ידעה לתת הרבה אהבה בשעות שהיא כן הייתה איתי. אמהות, עשו לילדיכם טובה, אל תוותרו על עצמכן בשביל הילד כי זה רק דופק אותו ואותכן. אתן גם לא צריכות להזניח, ניתן למצוא שילוב בריא. הגב לתגובה זו          איתך בכל מילה!  ל"ת          שרית,    26/07/05 09:25 הגב לתגובה זו 5.  סוגיה כל כך נכונה לזמננו.     מיכל,  מרכז,    07/06/05 01:13 כמי שמתכננת להביא ילד לעולם בקרוב וגם בעלת מקצוע חופשי וקריירה מתפתחת, זו בדיוק הדילמה. איך לעזעזל עושים את זה? איך מגדלים ילדים בריאים ומאושרים ויחד עם זה מנהלים קריירה אישית? לי אין תשובה, ולצערי גם לא לכותבת המאמר ולא נראה לי שלמישהו יש. הגב לתגובה זו          בדיוק כמו שמספר 6 אמרה.         די,    07/06/05 12:22 אני אמא ל 3 ילדים שעובדת. עצמאית. אמא שלי גם היא תמיד עבדה. הייתי ילדה בכורה עצמאית, עם הרבה חברים ושמחה. והילדים שלי מסוגלים להעסיק את עצמם לבד, ואני כועסת על מורות שנותנות לילד עבודה כשבכותרת כתוב ''להןרים שלום'' כאילו העבודות בית שלהם חמעשה הן שלנו. זנ חינוך לתלותיות, וחוסר עצמאות. הגב לתגובה זו 4.  Holding stick in both ends  ל"ת      AMR,    06/06/05 23:28 הגב לתגובה זו 3.  אימהותוקריירה-דילמה בלתי פתורה     דורה,  השפלה,    06/06/05 23:22 כמי שהתבגרה בשנות ה-70 והייתה מראשונות הפמיניסטיות המוצהרות בגוש דן, הפכה לאם ל-3 בשנות ה-80 (כשלצדה בן-זוג אבהי מאוד), וטיפחה קריירות אחדות (לא במקביל אלא בזו אחר זו, גם עקב אילוצי אימהות) - הרשו-נא לי להרגיעכן: הקונפליקט אימהות/קריירה הנו בלתי פתיר. אימהות החותרת למושלמות, וגם זו שאינה חותרת לשם אלא הווה בדרכה, לעולם תבוא על-חשבון קריירה משגשגת, ולהפך. קרייריסטיות מן הזן ה''גברי'' הן תמיד אימהות במשרות מאוד חלקיות. ביממה יש רק 24 שעות ולאם העובדת יש רק 100% אנרגיה - ואין יותר! כך, הבחירה, למעשה, היא בין האופציות: אימהות ללא קריירה, קריירה ללא אימהות, וכל הווריאציות החלקיות שביניהן. וכל אחת מהאופציות היא טובה ומתאימה למי שבחר בה באותה העת, והיא יכולה להשתנות מעת לעת. מי שמשוללים חופש בחירה נרחב כזה הם למעשה דווקא הגברים - האופציות שלהם מצומצמות בהרבה! אימהות מושלמת? יש דבר כזה? אם היינו בני-אדם מושלמים, אולי ניתן היה לנסות לשאוף אליה. אבל אנחנו לא. אני חושבת שזו הדרך להתבונן בדילמה הזו ולצאת ממנה בחיים, וללא תסכול. הגב לתגובה זו 2.  מדהים כמה שזה נכון!     מיכל,  מרכז,    06/06/05 22:00 תודה על הכתבה המעודדת, גם לדעת שאני לא לבד, זה משהו, ואפילו הרבה! הגב לתגובה זו 1.  יש עוד בעיה בגישה הזאת     עוד לא אמא,    06/06/05 19:30 והיא שהילד מקבל בעייתית של החיים ושל הוריו. אם ההורים היו ממשיכים איך שהוא בחייהם ולמצוא דברים שיגרמו להם סיפוק ואושר אז זו דוגמא מצויינת לילד - שיראה לנגד עיניו הורים שהשתלבו בחיים, שעושים משהו שטוב להם ושאינם עסוקים רק בילד עצמו - דבר שיכול להכניס מתח מיותר לחיים ופוקוס לא בריא לילד. וחוץ מזה - כמו שויניקוט אמר - ניתן גם להיות ''אמא טובה מספיק'' ולא חייבים להיות סופר-אמא, מה ששוב נותן לילד תחושה של מציאות ופרופורציות בריאות לחיים הגב לתגובה זו          את תהיי אמא טובה!         לא מחלק,  ציונים,    07/06/05 06:59 יפה שישנן כאלו שרואות בגיל צעיר מה שנשים מתוסכלות בנות 60 לא רואות... הגב לתגובה זו