שתיקה בתרי. כמה הבלים אפשר לכתוב במאמר אחד? אני מנסה למצוא טיעון אחד ופשוט לא מצליח. מה זה כתבה בעלון של תיכון? אולי כבודו יכול להעלות קצת את רמת הטיעונים, את התחזיות שאין להם על מה לסמוך וקצת הפניות לנתונים אמיתיים? אם אין לך משהו רציני לכתוב, אז אל תכתוב שום דבר. תודה ושנה טובה.

הרי בין כה וכה האנשים הגרים בשטחי ארץ ישראל משתייכים לשבטים שונים, והתהליך המבורך הזה ממשיך.

מצטערת. יש לך נטיה לקחת אבחנה שטחית שלך ולהלביש אותה על ''מאמר''. נתחיל ונאמר שהרמז שלך כאילו הצד ה''ליברלי'' דואג לפרט ואילו הצד ה''שמרני'' דואג ל''אומה''. הוא פשוט ל-א נכון. נתחיל מזה ש''מהפכת הגיור'' באה מתוך דאגה לאומה שבה חיים מאות אלפי אנשים מזרע ישראל שהמערכת ה''שמרנית'' כשלה בהליכי הגיור שלהם. נקודה. זו בעיה ברמה לאומית ולא ברמת ''הפרט''. גם נושא ''מעמד האישה'' לגביו רמזת כי האגף ה''ליברלי'' מטפל ברמת ה''פרט'' נוגע ללמעלה מ-50% מהאוכלוסיה בישראל. אני תמהה מאד, האם הדאגה השמרנית נוגעת ל''אומה'' או שמא יותר לחוסר יכולת של רב כזה או אחר להגיע לפתרונות בראיה ארוכת טווח ולקחת אחריות על עגונות למשל, כפי שנעשה בעבר בהיסטוריה של ההלכה? האם יצירת נוסח הסכם קדם נישואין המנסה ליצור פתרון לעגינות הוא ''דאגה לפרט''? או שמא מדובר בפעילות מבורכת של מי שמבין שמי שאין לו יכולת ורוצה להישאר ''ראש קטן'' אין לו ראיה לאומית? ניתוח סופר פשטני.

האמונה בתנך קדמה לאמונה עוורת בקיצור שולחן ערוך והלכות רבנים

רוב הציבור הדתי-לאומי לא נמצא בקצה הליברלי או בקצה החרד''לי. זה מקסימום 10-15 אחוז בכל צד. ל70 אחוז שבאמצע נמאס כבר מהצגת הנושא כאילו הציבור במשבר או לקראת משבר!!
למשל די מקובל על רוב הציבור לבצע הפרדה בין בים לבנות החל מכתה ג' , לגביי הלהטב''ים מקובל שיש להתמודד עם הבעיה ולהכיל אותה באופן מסויים(מבלי לתת לכך 'כשרות'). גם לגביי הגיור הרוב נוטה להקל בסוגיה מתוך הבנה שזה להציל את הדור השני של העולים ואת החברה הישראלית.

כל המגיבים שכחו לגמרי שכל החילוניים ה''מקוריים'', והרפורמים ה''מקוריים'', והקונסרבטיבים ה''מקוריים'' כולם באו מהאורתודוקסים, ובמספרים גדולים מאוד !!
(אולי 80% מהעם היהודי....)
אז הקריאה להתבונן במציאות צריכה להיות מכוונת אל האורתודוקסים, וכל מי שנוטה לכיוונם.
הם הכשלון הגדול של היהדות...

הכותב צודק בכך שמהות המחלוקות היא התייחסות ההלכה למציאות ולהשלכותיה.
אך גם כאן - וגם לפי מאמריו האחרים - ברור שהוא נוטה לצד המחמיר, אשר מנותק יותר מהמציאות. הבעייתיות של המאמר טמונה בהכללת הגישה הקיצונית והמחמירה הזו בתוך הציונות הדתית - אשר מאז ומעולם, בעצם הקמתה, ובחידוש הרעיוני שהוא הבסיס שלה - שואפת שההלכה תלך עם המציאות, ולא תתקבע ותחמיר. כל החרד''לים לגווניהם מעוותים את תפיסת הציונות הדתית, ולענ''ד גורמים הן לחילול ה' והן לפגיעה בציונות.
אכן, תפיסת הציונות הדתית, תורה ועבודה, היא דרך האמצע הגישור והחיבור (לא מתוך ויתור ובינוניות, אלא מתוך ''שביל הזהב''). לא נוכל לשמור על הדרך הזו, אם ''נתפשר'' ו''נכיל'' את המקצינים והמתחרד''לים. דעתם - מכובדת (אף כי לא מקובלת), אך שלא יתהדרו בכתרים לא להם! הם אינם הציונות הדתית, כאשר הם מחמירים ומקצינים!

אני לא חושבת שהציונות הדתית הליברלית הופכת לרפורמית או תהפוך לשכזו. יש כאן ראייה כללית של עולם ההלכה אשר מקבלת את ההלכה בשלמותה. אם זאת רואה לנכון ליצור אוירה יהודית פתוחה ומקבלת מבלי לפגוע בעולם ההלכה. לגבי החרדליים אין לי אלא להסכים.

אין שום תוקף להומניזם ללא תנ''ך ולא היה דבר כזה ערכים אוניברסאליים לפני היהדות. אתה מוזמן לבדוק את הוגי ההומניזם החילוני ולראות מה ההצדקה המוסרית המקורית שלהם להומניזם.
אתאיסט הוא אדם שמשקר לעצמו שאין לו אלוהים ובמקרים רבות פשוט לא מכיר יהדות אלא דרך מסננת עבה. גם לאתאיסט יש אלוהים - הערך העליון בסולם הערכים שלו הוא האלוהים שלו. לעיתים הערך הזה הוא עצמו.

וזאת לפני ביאת משיח. לאחר הבירור לא יהיו יותר ''יושבים על הגדר'' והאופציות יהיו או צדיקים מזרע עם ישראל האמיתי ( דור שכולו זכאי ) או רפורמים מזרע הערב רב ( דור שכולו חייב).

עצוב מאוד שה''רבנים'' של המיזרוחניקים הפכו לרפורמים בגלוי, ומצד שני זו ממש התגלמותן של הנבואות ולא אלמן ישראל..

שלנו את 'מודל השוק' הלקוח מהקשר מדיני-כלכלי, שבמסגרתו המטרה היא לסכסכך את אנשי הדתות אלה באלה ולאפשר לאנשי המסחר לעשות כל מה שעולה על דעתם. אלא שלגבי עם ישראל במדינת ישראל זה מודל הרסני. אנו צריכים מחויבות הדדית של ברית ודיאלוג, לא של מחנאות כיתתית והגבהת גדרות

מודרן אורתודוקס זה אנשים רגילים לגמרי מבלים יוצאים הכל ,כמו חילונים אבל שזה מגיע להלכה תפילות שבת כשרות הם אורתודוקסים לחלוטין כמו הדתיים הלאומים הקלאסים של שנות ה90 הזרם הזה נמצא במנהטן ואומרים שהוא עתיד להעלם כי חצי ממנו הופך לאורתודוקסים מלאים והחצי השני לקונסרבטיבים סוג של מסורתיים או דתלשים אבל במסגרת דתית גמישה.