למה שלא נחזור לעברית קדומה (כתב דעץ) או אולי אלפבת ארמי הרי אלה הם הכתבים שבהם נכתבו רוב כתבי הקודש.

הניקוד ''הומצא'' או לייתר דיוק הוכנס לשימוש בכתבים עבריים רק במאה התשיעית לספירה. מקורו בכלל בניקוד השומרוני, וגם הוא עבר מיליון ואחת ווריאציות, הניקוד המודרני איננו הניקוד הטברני או הניקוד הבבלי של ספרות חז''ל.

מטרתו של הניקוד הייתה שימור הגיה של השפה העברית כאשר השפה שימשה כשפת קודש בעיקר ולא כשפת הארץ.

כיוון שהיום השפה העברית הינה שפה מדוברת הדבר הנכון לעשות הוא להסדיר את ההגהיה ולעשות שימוש באם קריאה ועיצורים כמו שנעשה בה במקור, כיוון שגם אם אתה מאמין בדבר כמו מתן תורה אז את התורה שלך קיבלת בלי ניקוד, את התנ''ך הראשון סגרו הקראים בלי ניקוד, והשימוש הראשון בניקוד בארץ ישראל היה ע''י השומרנים אשר בפניך הם גויי.