ל- 23 לא , אני לא חובש, לחמתי בגבעה 16 במסגרת פלוגה ג ובשעות הבוקר הורדנו פצועים וראיתי איזה עבודה מסורה הייתה בתאגד.

היית חובש שם ? אתה מתכוון לעליה הראשונה ?

ככה זה במחוזותינו.במסגרת ההאדרה העצמית נשכחים לעתים אנשים חשובים ומעשיהם,לא יפה... דר וינר אתה וצוותך קיבלת את הפצועים מקרב החרמון,במקום בטוח באופן יחסי,הרחק מגבעות הקרב וקיבלתם אותם לאחר טיפול תחת אש בשטח של צוות התאגד בראשותו של דר יחזקאל סידי הרופא הגדודי האגדי של גדוד 51 . מי שעבר תחת ידו של דר סידי שרד.יוסי כהן לוחם מפלוגה ג' הגיע לתאגד עם קליע שחדר וריסק לו את עצם הגולגולת ונחשב למת קיבל טיפול מדר סידי והוא חי תודה לאל אמנם עם קליע בראש,משותק בחצי גופו אבל חי.על כך ועוד דר סידי וצוות התאגד קיבלו ציון לשבח בכנס הגדודי הראשון של גדוד 51 מימי יוהכ.שום מילה ? דר וינר ?! גם יודקה המגד וגם המחט אמיר דרורי טופלו בטרם הגיעו אליכם לפח"ח.בכתבה ככ גדולה אפשר ורצוי לתת כמה מילות תודה והוקרה לדר סידי ולצוות התאגד.

בתקופת מלחמת יום הכיפורים הייתי סגן מפקד היחידה לאיתור נעדרים וכאשר היחידה מצאה את הרוגי טנק הצוערים אני יכול לומר ממקור ראשון שהם היו כפותים וירויים ולא כפי שכתבתם בכתבה "לפי אחת הגרסאות". בין הצוערים היה בן של חברי אלוף יוחנן גור.

אין ספק כי גולני נלחמו באומץ וחירוף נפש ורק על כך מגיע להם לזכות ביוקרה של כיבוש החרמון מחדש, אבל הגורם המרכזי ששיחרר את החרמון היה מבצע צנחני המילואים שהגיעו מהעורף של הסורים, דבר שהפעיל על הסורים לחץ רב וגרם להם לשבירה.
למרות היוקרות שמח שיש היום שיתוף פעולה פורה בין היחידות הקרביות.

מלחמה עקובה מדם שניתן היה למנוע אותה לולא החידלון הנורא ו"ליקוי המאורות" של דיין וגולדה ערב המלחמה.

חפשו באינטרנט את הספר "הקשר הרביעי" שהפצתו נאסרה לא באופן רשמי ע"י השב"כ.

נעשה כאן קשר על חשבון דם החיילים!

מאחל לכם בריאות ואריכות חיים,את מי שנפלו נזכור ולא נישכח את תרומתם.

I was shocked from what was told here about Eitan Tzadok who went back with a serious head injury to fight one of the worst fights. Anyone knows if he was recognized for his valor? I heard about others that were decorated for less of what he did. What a here. I'm saying that without disregarding the other Golani tigers. Kavod

אכן מצמרר לדעת. שטובי הלוחמים. נתנו את חייהם כל הכבוד. לגולני. סייר של גולני כבר לא צועד כמו חורני. הידד הידד. חזק ניתחזק. הנמר ה!!!!!!!!!!!! הידד הידד.

כתבה עניינית ומרתקת ,

כחובש בגולני שגם היה שם ( אבל לא ממש גיבור כזה שהציל לבד את כל הפצועים, וניצח כמעט לבד עם המ"פים, המג"דים והמח"ט), אני זוכר שהשתדלנו לרשום את המקסימום שניתן והמקסימום האפשרי, וזאת בגלל שלרישום הטיפול חשיבות עליונה! אחד השעורים הראשונים בקורס החובשים שעברתי (1971) היה - "טיפלת ולא רשמת - לא טיפלת!". וזה נכון. אני מודה ומתוודה שהיו פצועים שפונו כמעט ללא רישום, אך אח"כ הסביר לי מישהו בכיר ברמב"ם, שהיה נסיון ממלחמת ששת הימים, ולכן בביה"ח ידעו איך לנהוג. בכל מקרה, הוסיף האיש, ליומנים חשיבות רבה מבחינה מקצועית ולמעןהמלחמה הבאה...
השאלה שלי חיא: האם ד"ר מיקי (אותו הכרתי אישית, כמובן) לקח את היומנים והחביאם אצלו, או שקיבל אותם ברשות, לאחר שנעשה בהם שימוש לאחר המלחמה. ושוב, יש חשיבות עליונה לנתח את היומנים האלה לא רק מבחינה סטאטיסטית.

http://hacohen.goop.co.il

תל פאחר, הבופור, החרמון
עם יותר שכל של פיקוד עליון הקרבות יכלו להתנהל אחרת עם מינימום נפגעים