ראיתי בתקופה האחרונה כמה סרטים בנושא.
1 הסרט של מני פיליפ...
הסרט השני הוא ביעור חמץ של קרנית מנדל..
לדעתי הסרט הכי מרגש עם הכי הרבה תובנות בנושא חזרה בתשובה לעומת חזרה בשאלה הוא הסרט ביעור חמץ...
אפשר לצפות בו באתר צופר ..חיפוש ביעור חמץ

מה השם של הזמרים של הסרט אני מנסה לחפש מי שיודע שירשום תגובה תודה

מה ויכוחים תיאולוגיים יכולים לעזור אם הרבנים חושבים שהרבנים שלהם הם אלוהים והחסידים חושבים שהרבנים שלהם הם אלוהים. כנראה שאין אלוהים אחד כי הרב הזה אמר כך וזה דבר אלוהים, הרבהשני אמר ההפך מהרב הראשון וגם זה דבר אלוהים אם הכל דבר אלוהים כנראה שאלוהים לא קיים שם. אם תחפשו את האמת כנראה תמצו את אלוהים במקום שונה לחלוטין. אלוהים הוא מלוא כל הארץ כבודו אומר התנ''ך אך אצל החרדים אלוהים לא נמצא בשירותים ולכן מותר גם לחטוא שם כי אלוהים לא רואה.

יצחק טסלר הוא חילוני בארון, ולדעתי היה ''מת'' לחזור בשאלה, אבל קשה לו, ממניעים מובנים.

הלואי שבארץ היו נעשים סרטים דוקומנטריים באיכות כה טובה, ועומק ועניין כה רב.

בארה''ב קוראים לאישה לא יהודיה ''גויטע'' בישראל הם לא גויים ולכן קוראים להם ''שפרינצקה'' שהמשמעות פשוט שהיא לא צנוע (הולכת עם מכנסיים וכו') הראש הכחול של הכותב לקח אותו למקומות אחרים...

בתיה שכטר היא זמרת מצליחה מאוד היא מופיעה בכל העולם (כולל ישראל) והיא עשתה את כל המוסיקה בסרט ואתה כותב שהיא רוצה להתפתח..

זה שהבמאי מכניס רק 10 דקות לפי הבחירה שלו מתוך שמונה שעות רעיון עם כל אחד. והמוגבלות של זמן שזה 52 דקות לטלויזיה. בא נראה אותך עושה משהו ב52 דקות בלי מלל מוגבל
אולי בכתבה הזאת לא נתנו לך מלל מוגבל. אז תתחיל לנהל פה וויכוחים תיאולוגיים

הבחור הזה מקנדה והויכוח עם האבא הוא ויכוח תיאולוגי לכל דבר ועניין

הסרט בא לעורר לשינוי חברתי ולא לשינויים בתפיסה דתית של מישהו
ודווקא זה שיש להם מלל מוגבל מראה את התוצאות של החינוך החרדי
מעניין מה היה אומר הכותב אם היה פוגש את ישראל סגל ואת דוב אלבוים (השחצן המתנשא והדוחה) חודש אחרי שחזרו בשאלה

הסרט מהווה מראה לחברה החרדית או הדתית. החילון המשמעותי אכן לא נובע ממניעים תיאולוגיים, אלא ממניעים מהותיים פי כמה שלחברה החרדית אין כלל מענה.

אנשים כמו דב אלבוים וישראל סגל עשו בדיעבר הרבה כבוד למגזר החרדי ממנו יצאו וכלפיו התייחסו.

צר לי על כי הכותב לא משכיל לקלוט את המסר של הסרט ומנסה משום מה לנגח את יוצריו ולהציגו כרדוד וכלא מעמיק.

של החוזרים בשאלה. רוב החוזרים בשאלה אינם עושים זאת בגלל הבנה פילוסופית עמוקה, אלא בגלל שבתחושת בטן מאוד בסיסית וברורה החיים הדתיים אינם מתאימים להם. בתור דתל''שית אני יכולה להגיד בוודאות שהתחושה העיקרית בתור דתיה היתה תחושת חוסר שייכות לחברה הדתית ולכל מה שקורה בה - כולל איסורים עם הסברים מאולצים ומקושקשים, תחושה של מסגרת חונקת מידי והבנה עמוקה שאמונה היא לא עניין שכלתני, אלא עניין אישיותי. יש כאלה שמתאים להם, יש הרבה כאלה שלא.

הם תוצרי מערכת החינוך החרדית... אבל לפחות היה להם השכל לא לקבל הכל כתורה מסיני.

העניין הוא, שהחרדים באים מעמדה פטרונית כלפינו, הציבור הדתי לאומי, ומלמדים אותנו, שהנה בדרך החינוך שלהם לא נופלים חללים. אבל האמת היא שבכלל לא ברור מאיזה ציבור יש יותר חוזרים בשאלה.