אכן קמים וצצים לאחרונה מסודות דתיים להשכלה גבוהה, אלא שהאמת צריכה להיאמר: ממוסדות אלו מחקר פורץ דרך לא יצא לעולם, ולכל היותר בוגרי המוסדות יוכלו להשתלב ''בביצה'' המוכרת להם.רמת הלימוד במוסדות אלו כלכך נמוכה, ובמו עיני חזיתי בתלמידי מוסדות אלו, שהערת שוליים תקנית במטלה אקדמית, העומדת בקריטוריונים אקדמיים, זרה להם.השליחות האקדמית היחידה שיוכלו אי פעם למלא תהיה לכל היותר הנחיית סמינר בתנועת הנוער בני עקיבא....

אתה מתאר את הרבנות כמנהיגות והאקדמיה כאופוזיציה מטלטלת. המנהיגות של הרבנות היא שקר מוסכם של החברה. זו מנהיגות של תחום אחד: הלכה. אבל החיים הם הרבה יותר מהלכה, וגם היהדות היא הרבה יותר מהלכה. החוכמה לא בלעדית לאליטה הזאת, וגם הידע בדרך כלל רחב בתחום מצומצם. שיטת הלימוד, המבנה הסמכותי,ומנגנון הקידום שלהם - חוסמים אומץ ופריצת דרך מחשבתית.

אילןן,
העמדה הביקורתית מסוכנת בדיוק כמו העמדה ''התמימה'' כפי שזו אינה מסוגלת להכיל ביקורת, זו מתקשה לקבל מסורת. כרגיל, מזה וגם מזה אל תנח ידך''.
עולם התורה המסורתי יודעת ביקורתיות מהי. הרמב''ם טען שדברי חז''ל על שדים הם אך ורק משלים, בעוד הגר''א כתב על הרמב''ם שיש מקומות ש''הפילוסיפיה הארורה התעטה אותו'', והרב סולבייצ'יק אסר על הקידה בתחילת אימון קרתה מהנימוק שזה מטופש. מעבר לפיקנטריה, המחלוקות הרבות מעידות על חוסר קבלה על עיוור.
נדמה לי שעל החולקים על הממסד הרבני להיות רבנים. מבלי לענות לשאלת הקול הנשי, הגברים לפחות שיש להם דעה בנוגע לתפיסה תורנית מוכרחים לפתח חוש ביקורת מבוססת בתורה על מנת שלמחלוקת שלהם תהיה ערך דתי בעלת משקל.
כתר תורה מונחת בקרן זוית וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול.
כבוד האקדמיה במקומה מונחת, יש מקצוענים בתחומים רבים ויש הרבה מה ללמוד. לא בשביל להציע אלטרנטיבה לממסד הרבני, פשוט מפני שיש עוד דברים ללמוד.

אני לא מעוניין ללמוד עם בנות, מישהו הכריח אותך ללמוד שם? למה למתוח ביקורת סתם? ד''א מה קשור הכותרת?

על אנשי ההיגיון להפריד עצמם מהדתיים.
כך אנחנו, אנשי ההיגיון נוכל לסנן בקלות יתרה את שילובם של דתיים בשוק העבודה.

''אנשים מבוגרים עם חבר דמיוני הם מטומטמים''

כל מילה בסלע, וכל אחת נוספת - מיותרת.

כל אדם נולד עם חוש ביקורת, וזה נובע מהתכונה הבסיסית שקיימת אצל כל אדם - אגו!
כל אחד חושב שהוא הכי חכם ומוכשר ושהוא רואה דברים בצורה שונה.
המציאות קצת שונה - סביר להניח שכל ביקורת שחשבת עליה, מישהו כבר חשב עליה.
"פיתוח חוש ביקורת" זה לרוב נחלת הפקולטות לחרטטולוגיה.

מי שלומד משהו - מדע מבוסס כלשהו - מגלה דווקא הבנה שהוא לא כזה חכם ושעם אמיתות - לא מתווכחים.(אם תעזוב כדור - הוא ייפול - ולא משנה כמה חוש ביקורת יש לך).
מספיק לעבור כמה קורסים בסיסיים במתמטיקה, כדי להבין שאנחנו לא כאלה מיוחדים ביחס לגאונים שבזכות התיאוריות שפיתחו, העולם התקדם לרמה גבוהה כ"כ.

את הדת תשאיר לרבנים - כמו גם את כל נושאי ההלכה - אנו הקטנים לא נמצאים במקום שאנחנו יכולים לפתח "חוש ביקורת".
את זה מותר רק לאדם שבילה שנים בישיבה ויודע על מה הוא מדבר. לרוב, הוא לא יגלה חוש ביקורת כ"כ מפותח אחרי שהוא יידע על מה הוא מדבר.

לאוניברסיטה אנשים לרוב הולכים כי הם רוצים תואר יותר נחשב וגם כדי ללמוד ולא רק לקבל פיסת נייר.
וגם, אנשים שרוצים לשלם שליש מחיר...

אילון, בקצב הזה תוך חצי דור אנחנו נשכח מה זה להיות דתיים. אבל מה שיותר משמעותי הוא שאנשים חושבים שהעניין הדתי הוא חיצוני להם כי הם מבצעים השלכה של הצד החברתי הנדוש על הדת. בקיצור,לא יודעים לבחור. יוצא מזה מצב אבסורדי שמי שמבינים הכי טוב את הערך של הדת הם אנשים חילונים שעשו בחירה אינדבדואלית אבל אין להם כלים לברר אותה. בקיצור,דווקא הדתיים נוטים לראיה שיטחית ולא מסוגלים לבחור לכן צריך לדעתי להתעלם מהמגדר השיטחי ולתת פייט לתרבות ממקום אותנטי.

ברוזנברג. שלא לדבר על גילמן...

עיניים שמסוממות מסם הזיות על אלוהים
ושאר דברי שטות

רעיונית לאקדמיה עצמה ... יש ללמוד במוסדות נפרדים.

חשוב להדגיש, הבעיה היא לא עם העמדה הביקורתית באקדמיה כלפי נושאים בקודש ... הבעיה היא עם חוסר הביקורתיות כלפי עמדות שנמצאות בקונסנזוס אקדמי כאן או ''מעבר לים''.

בקיצור הבעיה שהאוניברסיטה היא פרובנציאלית ולא מספיק אוניברסיטה. ושהפתיחות לדעות ורעיונות שונים קיימת בנושאים מסוימים רק בתיאוריה. האקדמיה בארץ תצא רק נשכרת מקיומם של מוסדות נפרדים ברמה גבוהה שבהם מלמדים מתוך גישה קצת שונה.

והערה קטנה בנוגע לציבור הדתי, למי שלא שם לב: אנחנו *חיים בתוך* הציבור החילוני והחרדי גם יחד. אנחנו תמיד נחשפים לדעות שמאתגרות אותנו. ומבחינת הומוגניות רעיונית - צא וראה בהבדל בין גוש עציון למרכז, בין צד''ר לישובי גב ההר.

ביקורתיות הוא חוש שצריך לפתח הרבה לפני האוניברסיטה, כי בשלוש שנות לימודים מאוד קשה לאמן ולפתח בצורה מניחה את הדעת את החוש החשוב הזה.

ניתן לחלק את האקדמיה לשלושה תחומים עקרים:
1. מדעי הטבע.
2. מדעי החברה.
3. מדעי הרוח.

המאפיין של מדעי הטבע הוא שבו כל אמת ניתנת לסתירה ולביקורת ולו על ידי הבאת ראיות מתקבלות על הדעת באופן לוגי. בתחום זה יש למדע ניסיון אמיתי וכנה לחזר אחר האמת האבסולוטית, ולכן כל אמת היסטורית איננה רלוונטית מעבר לעניין הכללי. לדוגמה: אף חוקר לא ימשיך ללמד ולטעון שהעולם שלנו נישא על גב של פיל ענק אף על פי שזו היתה תאוריה מדעית ליגיטימת בעבר.

מדעי החברה מנסים להכיל מאפיינים של מדע על תחומים חברתיים באמצעות שימוש בכלי לוגי מתמטי הנקרא סטטיסטיקה. כל טענה שיש לך ניתנת להוכחה על ידי הבאת ראיות סטטיסטיות, וכך גם דחייתה.

לעומתם מדעי הרוח זהו שימוש בטרמינולוגיה שקרית כדי לבסס אמיתות, שהרי מה שמדע הוא אמת. הבעיה היא שלתחום זה אין מאפיינים המבססים מדע.

רוח ודת הנם מושגים המתבססים על אמונתו של אדם, רוח איננה דבר הניתן לחקר ולהוכחה אבסולותית.
נשאלת השאלה אם כן מה ישיג האדם המאמין באקדמיה יותר מאשר במקום אחר?
עד שהוא הולך אל האקדמיה כדי להטיל ספקות באמונתו אולי ילך לדתות אחרות. שם לפחות אין שכר לימוד כה יקר?!

הפרופסורים?

משום מה אצל הדתיים הלייטים יש תורה חדשה: לפיה מצוות עשה ראשונה להיות פתוח, מצוות עשה שנייה להיות ביקורתי כלפי ''טקסטיים מקראיים'' מצוות עשה שלישית להיות מעורב עם בנות ועם חילונים והכי טוב בנות חילוניות.
זה התורה כולה על רגל אחת
מאיפה מצאתם את התורה הזאת ומאיפה המצאתם אותה?
מה הקשר שלה ליהדות או לתורה?
אז בתור דוס מצוי אני אומר: אני גאה להיות פתוח רק למה שמקדם אותי לאלוקי ישראל ולא לכל פילוסף שיש לו נפיחה רוחנית-- אני מעדיף א המקור: אלוקי ישראל וחכמי ישראל.
אני רוצה לשמור על עצמי ולא בא לי לטמא את האוזניים שלי ואת העיניים שלי ולהיות מעורבב עם חילניות בגופיה ויעני לדבר איתה על קאנט

הבנת את זה מושיקו???

די כבר עם עודף הטוסטסטרון של לכבוש את הצבא, את האמנות, את הפוליטיקה וכל דבר שזז. לגופו של מאמר אני מסכים