אני לא יודע אם הוא היה פדופיל או שכב עם אימא שלו אבל הוא בטוח הלך אחרי הפילוסופיה של משה קרוי. רק לפי זה הוא בעייתי בעיני.

איך נקבע מיתוס/אייקון ,בהתנהגותו הוא הוכיח שהוא התנהג כילד מפונק.וגם בהתמודדיות עם מעשיו חיזק את דעתי.

והוא היה סופר פדופיל. גיבור של מי רוביק?

ודן בן אמוץ יוצא שם רב פעלים ומרתק אם כי כמובן גם חרמן בלתי נלאה,אבל בסך הכול אחרי קריאת הביוגרפיה התחושה היא פחות קשה מאשר תיארתי לעצמי אחרי כל הבלגן בעיתונות שסבב את הספר

ומה בכלל הקשר בינו לבין דן בן אמוץ?

לניתוח - ואחר הסתבר שהשאיר ירושה כספית - תשאל אותם - הפדופיליה לא הפריעה להם

דן בן אמוץ? האדם שדרדר את החברה?
מכבי תל אביב? סמל ישראלי שבחמישיה שלו אין ולו ישראלי אחד?
לגבי מוני לא אגיד כלום. הוא אכן סמל אבל של מכבי, אך טרם עברה השבעה ולפיכך אין מקום לביקורת.

שם השולח: שירה W





השחיתות עולה על גדותיה מיום ליום - ''...והאלילים כרות יכרתון....

...כי הnלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתיך, השם ימלוך לעולם ועד: ונאמר, והיה השם למך על כל הארץ, ביום ההוא יהייה השם אחד ושמו אחד:'' - עוד סימן שמשיח צדקנו כבר כאןבע''ה יתברך.

גועל נפש.

על מה אתה מקשקש למען השם ?

מי יודע עוד כמה כאלה קיימים ואף אחד לא אומר עליהם דבר כי הם משלנו.

אנחנו יכולים להגיע הרבה יותר רחוק, גם ממיקי-מוטי החביבים בבסיסם, ובטח שהרבה יותר מדן בן אמוץ שהיה נבל לא קטן כמסתבר.

הללו היו אנשים רעים במעטפת צלופן, דן בן-אמוץ בגד בחברים ובשותפים שלו, התנהג בגסות בדומה לאורי זוהר, בז לסביבתו ומעל לכל גם פדופיל. נו, אז הוא ידע לספר בדיחות אבל כל כולו היה זיוף החל מהחלפת שמו היהודי (תהילימזוגער) לבן אמץ ועד לפלגיאטיזם אגוצנטרי חולני. ובאשר למוני פנאן - הרי הוא היה סרסור וחלפן שהוליך שולל את כל אלה שהאמינו בו. אז טוב ש''סמלים כאלה נעלמים.
וטוב שילקוט הכזבים יצא שוב לאור.

של ההתחדשות היהודית בארץ ישראל מתגלה כהתחזות די
מוצלחת. עליה לצורך נפילה. והיום אפשר אפילו להכניס את
ישראל למרכאות כפולות. ''ישראל''. . .

לזכור ולבכות.

אתה ממש לא מעודכן.
כל ענפי הספורט בארץ ובעולם הפכו למיתוס הולך ונעלם של המבוגרים.
פעם , היה ספורט והיה תהילת מנצח או תוגת הפסד ואכן היה מיתוס. הספורטאים היו זוכים למקום עבודה נוח וכדומה, העסקנים היו זוכים לחשיפה ואנחנו אהבנו לאהוב אותם מנצחים את הקבוצה השניה ולקרוא בעיתון את הכתב המיתולוגי עמוס כרמלי או אורי ליאור שהרוויחו גרושים , אך דיווחו אמת בלבד.
אז אהבנו כולנו את הקבוצה של המדינה.
היום- הכל כסף. כדי שתהיה מערכת הימורים גדולה, צריך שתהיה סחורה מענינת להמר עליה.
אז מביאים שחקני כדורגל מחו''ל, מביאים שחקני כדורסל מחו''ל מביאים שחקניות כדורסל מחו''ל לליגה שלא מענינת אף אחד חוץ מהמהמרים ואז יש הימורים, יש כסף לחלק בין המקורבים והמפרסמים . כל סמרטוט מחול מרויח יותר ממהנדס ברפאל. שחקן במכבי (מיליון $ ) מרוויח בחודש, יותר מהשכר השנתי (400000 שח) של מנכל היום הספורט משרת את חמפרסמים למיניהם, יש ספורט- יש הימורים-יש פרסום - יש כסף ויש טובות הנאה לחלק למקורבים וממה יחיו ? מהמיתוס?.

ככה זה בעולם החילוני המתרוקן מתוכן יהודי אמיתי. כל אפס הופך להיות סמל. אגב, איך שכחת את דודו טופז ?

בלי כוונה שכחת להזכיר את כל האומנים שחוזרים בתשובה .

דן בן אמוץ היה מורם מעם בזכות קהל מעריצים ונהנתנתנים שהסתופפו בקרבתו, כולל עיתונאים שחיפשו סקופים לעיתונים. הם בוודאי שהכירו גם הכירו את פרצופו הפדופילי, העצל , הלא כל כך איכותי, אך העדיפו להיות חלק במדמנת ה''שמור לי ואשמור לך'' הישראלית ולכן לא הוציאו זאת לידיעת הציבור. עם מותו, עשה אמנון דנקנר את המעשה הבוגדני בעיני חבריו לעט וזכה בכמה לירות על פירסומיו.
מוני פנאן , היה אוהד אגודת הספורט של מכבי תא. הוא היה אוהד שרוף אשר רצה גוב במכבי.
שמעון ראה שיש אוהד טוב והגון ומסור ולקח אותו . מוני היה מעין בייבי סיטר של הקבוצה.
הוא כנראה גם דאג לכסף של השחקנים והאמין לכל מיני שרלטנים כי יתנו לו ריבית גבוהה ומובטחת על הכסף שיביא להם.
מוני חשב כנראה שהוא יכול לעשות טוב לשחקנים ויוכל לקחת לעצמו כמה אחוזים מהרווח העצום .
העסק כנראה התמוטט כאשר מי שקיבל את הכספים ממוני רימה אותו והפסיד.
מה הקשר בין דן בן אמוץ למוני ? החבורה- אלה שחקנים, בנקאים,רואי חשבון, פקידי ציבור ויושבי יד-אליהו (להלן ''סלבס'') ובראשם העיתונאים,אשר ידעו ושתקו כי מדובר במישהו מהחבורה שלהם. כל כך פשוט...

גם פנאן אינו סמל, בואו נחפש את הסמלים האמיתיים

עבריינים שפשעיהם הוסתרו במשך שנים על הברנז'ה התקשורתית אינם מיתוסים אלא סתם עבריינים ''מאנשי שלומנו''.

מעוררי בחילה

מכבי ת''א החליטה לוותר על העתיד לטובת ההווה.

איני אוהד מכבי, ומעולם לא הייתי, אבל עד היום אני זוכר מימי ילדותי את שידורי המשחקים בימי חמישי עם מיקי, מוטי, לו סילבר ועוד.

קשה לי להאמין שעוד 20-25 שנה, ילד שגדל היום, יזכור משהו מאוסף העובדים הזרים שמתרוצץ על הפרקט בהיכל נוקיה.

כל הכבוד שישנם עוד אנשים שלא פוחדים לומר שהמלך עירום. ישראל--כמו כל עם ואומה אחרים--קמה על יסודות רעועים והמציאה לה מיתוסים למכביר ע''מ לעצב תרבות, הווה ועתיד.
היום אנו ניצבים בפני עידן ההתפכחות שהחל בהכרה הסופית של העם במות גיבוריו הפוליטיים. השחיתויות בבידור, בתרבות ובספורט נחשפים עקב גלי ההדף. ישראל עוברת תהליך התערטלות לא פשוט אבל בריא. אם העם חזק דיו הרי שמכל החרא הזה תצמח לה דמוקרטיה חדשה וטובה יותר. השאלה היא לא האם העם עייף ועיף, אלא האם העם לא הושחת?