כשטיילתי בתאילנד לפני מס' שנים (וואו, אני זקן!) שמתי לב שבעיר המרכזית (בנגקוק) האנשים הרבה יותר ''עצבניים'', ''תכמנים'' ובאופן כללי החזיקו רק חיוך ''עסקי'' על לפניהם בעוד שאלו באיים היו, פשוטו כמשמעו (ברובם, כמובן), בעלי חיוך פשוט ואמיתי.
ועל שום מה ההקדמה - נראה שמאז ומעולם אושר היה כנראה קצת עניין של רכוש והרבה עניין של חינוך.
כעובד הייטק שבמקרה מאוד אוהב את התחום באמת קשה לי להגיד שהכסף מניע את עולמי אבל הוא בהחלט משפיע על אורח חיי.
פעם, התיישבתי לכתוב לעצמי מהם שאיפותי בחיים מבחינת רכוש או בקצרה: כמה כסף אני צריך כדי לקנות את כל מה שעולה על דעתי (דאז) - הגעתי לסכום של בערך 20K$. אם נוסיף בית מרשים ורכב רציני (שהם לאו דווקא חובה) אז בטח אגיע ל 250K$. הנק' היא שזה לא הרבה במיוחד ובאמת לא צריך להשתעבד לכסף אבל החברה שנוצרה היום במערב מונעת ע''י אוסף החפצים של השכן וזו בסופו של דבר האינרציה של אנשים חברתיים - הסביבה.
יש לחנך מגיל צעיר את הנוער לא רק להסתפק במועט (כי מועט, זה לא בהכרח מעט) אלא גם להפנים את ערך הסביבה (משפחה, שכן, איש ברחוב, מדינה, כדוה''א) והנתינה (ללא תמורה!). אולי...