כתיבה מעודנת וענווה יותר מולידה יותר תגובות אך גם יותר אמפתיה ואותנטטיות. אל תפחד להביע חולשות. שמחתי לקרוא את הטור הפעם. לגבי יום כיפור עצמו, יש משהו מאוד דומה לתהליכים פסיכולוגיים בכל העניין הזה של יום כיפור. יום כיפור הוא כמו סוג של אשפוז כפוי שבו אתה נאלץ לעמוד בוואקום מול העצמי שלך, כשהוא נפגש מול החולשות שלעתים מוסתרות בהיסחי דעת כאלה וחרים. ביום כיפור חווית ההסתכלות על עצמך נעשית באופן אינטנסיבי. הטקסיות של האירוע והסמלים מסייעים להיבטלות מסויימת מול הסופר אגו חסר ההגיון כביכול ופתאום האדם מוצא עצמו שבור ורצוץ. הרב סולובייצ'יק טוען ב''על התשובה'' שהוידוי משמש כקרבן ממש. שעל ידי הוצאת המילים מפיו קורע האדם את נשמתו כאברהם אבינו שעוקד את יצחק על המזבח. אנו עוקדים את עצמנו בפעולת קרבן קורעת לב, שמתוכה יכולה לצמוח תובנה חדשה, רעיון חדשף אישיות חדשה במובן מסוים. יש לזכור שקצה מערכת החגים המקודשת של החודש השביעי היא לא ביום כיפור אלא בסוכות. איננו שואפים להיות יהודים אשפוזיים, אלא יהודי ושמחת בחגך, עליה לרגל, אסיף התבואה, מחוברים לאדמה. יהודים של סוכות.

כתיבה מצויינת ומדוייקת שאפו-אנשים ניקויי רק מועיל

גמר חתימה טובה.המשך כך

כיף לקרוא אותך, מאמר מרתק.

יפה, נדב, נתת לנו נקודה נוספת למחשבה.

נסלח לך על כך שאתה לא מתעסק בחשבון הנפש ועושה לעצמך הנחות בהסתכלות בלבד...ותסתכל טוב טוב כי המראה יהיה מאד עכור אני מקווה שזה מה שיביא אותך גם להתחשבנות.

מאוד אהבתי את המאמר אך לדעתי כשאתה אומר הסתכלות אל הנפש ולא חשבון נפש אתה הופך את זה למושג יותר רך וחשבון נפש גורם לנו יותר לחשוב ולהתייחס אל היום הזה ברצינות.

כך גם את זה בחשבון.
לא תמיד צריך רק להעסק עם עצמך ועם נפשך.

נדב, נראה שאתה בעיצומו של תהליך תשובה אמיתי, אני רק מקווה שלא תאבד בדרך את העוקץ והברק הטבעיים שלך.