למדתי עם חנוך 8 שנים בביה׳ס יסודי ׳׳נחשונים׳׳ בת ים . חנוך תמיד אצטיין בכול . בין התלמידים החרוצים . למרות שלא ראיתו מגמר ביה׳ס היסודי מאחר וכל תלמיד עושה את דרכו בדרך שבוחר בה.
כולי צער עמוק שלא שמרנו על קשר .
יהיה זיכרו ברוך .

חנוך באמת היה איש יקר רגיש מאוד.כתבה יפה ומרגשת.

הזיכרונות לא עוברים כל כך מהר.
ובסוף רק הם נשארים.
נתן
תודה על הכתבה .

הכרנו בעבודה. אדם רגיש מאין כמוהו. טוב ליבו הוא נדיר. השפעת רבות על הרבה אנשים טובים. נתגעגע אליך.

This afternoon as i was finishing my work at the office i received a request from an old time freind on SKYPE to answer a call, i was so glad to hear from him since i havent heard from him in about seven years. the news he had to give me, devistaded me. my name is Erez Levy , Hanoch was my good freind during our younger years, we have been thru a lot as kids.but didnt keep in tuuch as much as adults.
Hanoch my freind, my heart is aching , i moarn your loss and can not belive you are not among us.
Although it's difficult today for us to see beyond the sorrow,
May looking back on Hanoch's life memory will help us comfort our tomorrow.

Hanoch , i will miss you, rest in peace.


.

חנוך אני כותב לך ועצוב לי כל כך. אתמול שוב רכבתי ליד הדירה שלך והסתכלתי על הוילונות הלבנים, עצוב לי שלא אראה אותך יותר. היית חבר כאח, הרגש העצום שניכר מזוג עיניים כל כך עמוקות.
לא אשכח איך נתת לי מפתחות ספיר לדירתך כדי שיהיה לי היכן לשים את הראש בשבתות כאשר יצאתי מהקורס הקשה בו הייתי. לא אשכח את הבילויים והשיחות על החיים, לא אשכח את הרכיבות אופניים מת''א להרצליה וחזרה כשאנחנו מתחרים זה בזה. אני אוהב אותך ואתה חסר לי.

אין לי מילים להביע את הצער שלי על מותו של חנוך. חנוך ואני היינו יחד באמסטרדם משך שנתיים, כמעט יום ולילה.יחד חלקנו את ה''בופה של אורה'' פעם פעמיים בשבוע. המצאנו שמות וכינויים כמעט לכל דבר.
אין הרבה אנשים שאתה פוגש בחיים וזכורים לך כאנשים טהורים. כנים ועמוקים.ובעיקר - רחבי לב.
כל כך מצטער שלא נתת מקום להתקרב אליך בתקופה האחרונה. כל כך מצטער שלא התעקשתי, ולו כדי להיפרד כראוי.
זהבי - אני בטוח שחנוך אינו נוטר לך על היעדרותך. זה לא הסגנון שלו.

אז לא הגעתי להלווייתך. הייתי עסוק מידי.
צביעות בעטיפה של צדקנות.
גועל נפש של ממש.

חנוך יקירי, אני מתנצל שלא הייתי שם.. זה קשה מידי, אני יודע כמה נלחמת, כמה הייתה מוקף בחברים טובים שדאגו לך, שהיו חזקים בשבילך במשך היום ובלילה בכו בשבילך.. היית זן נדיר של טוב לב אמיתי, טוב לב מולד...
תהיי נשמתך עדן.. נאהב אותך תמיד, אתה הזן הנדיר של חיינו

חנוך יקירי!

כ-ל כ-ך מתגעגעת.

כל כך הרבה דברים שלא הספקתי להגיד לך!

ענת נ.

גם אני מרגישה בדיוק כמוך בהקשר לצורתה המבזה של הקבורה בין 'יהודינו'.... גם אני מאותה הסיבה בדיוק לא הלכתי להלוויה של אדם מאד מאד קרוב לי. אתה יכול בכתבה להסביר.... אני לצערי לא יכולתי. עד היום יש הרבה מאד אנשים שחושבים שאני חזירה נטולת רגשות בגלל אותה סיבה..... אני מאחלת לך שנה טובה ושלא תזדקק להתאמת הרבה עם הבעייה של קבורה.....

לאחר לווייה בה חוץ מלקפוץ על הקבר כדי להדק את האדמה אנשי החברה קדישא עשו הכל. זרקו את הגופה כאילו זה שקית זבל. כיסו אותה כאילו זה צינור ביוב שצריך לכסות בקרקע.
לאחר מכן פשוט לא יכול ללכת ללויות וכשאבי נפטר החלטתי, לוויה בקיבוץ כמובן בארון.
הבחור שאירגן את הטקס בקיבוץ הסביר שאם לגדולי האומה, נשיאים, משוררים, סופרים, שחקנים, יהודים בחו''ל, שרים, חברי כנסת וכאלו מותר להיקבר בארון אז גם לאזרח מהישוב מותר.
אין שום התנגדות הלכתית לנושא.
הלויה הייתה מכובדת מאין כמוה. מסע הלוויה ע''י נושאי הארון, הורדה לקבר, כיסוי הקבר לאחר הלוויה, ארגון סככות צל לנוכחים, כיבוד ושתיה בקיץ החם היה אחד הדברים היפים והמכובדים שראיתי אי פעם.
את מפעל הבשר הזה שנקרא חברה קדישא שישמרו לחרדים.

כן, זאת הקבורה המביישת והמבאסת. כמובן רק לדעת חלקנו. ולעתים הגופה ע..פ..ה.. טרם עת לבור. צרמוניה פרימיטיבית למדי. קבורה בארון מכובדת יותר, אין ספק.
נראה כי שריפה הפיתרון הטוב ביותר. רק חשבו על הנדל''ן הנחסך, הסטריליות. ובכלל, ללא מטרד למשפחות. בואזה - אורנה קטנה נשים האפר - אפשר לקלל, אפשר להלל, אפשר לבכות, כן... את הפריט הדקורטיבי הקטן המקשט את הטלויזיה.
כמובן תרומת אברים להצלת חיים או למדע. אך גם אלה אינם פותרים אותנו מקבורה. כמה חבל!
אך... האמונה... הדת היהודית..

כל טקס קבורה בו נפרדים החברים והאוהבים של הנפטר המת מאותו נפטר הוא מכובד.
ולא משנה אם זה בשריפה או השלכה לגנגס כמו אצל ההינדואים, או קבורה באדמה בארון כמו אצל הנוצרים או בתכריכים כמו אצלנו היהודים.
מכובדות הטקס היא לא בעץ האלון והבד ממנו עשוי ארון הקבורה אלא בהתכנסות חבריו ואוהביו של המת, ליווי המת בדרכו האחרונה, עצב הפרידה, ובדברים שאומרים על המת – ההספד, בדיוק כמו ההספד שכתבת על גבי העיתון ב-NRG.

יצא לי להתקל בבחור, בברבוניה, אכן זן נדיר
עצובבב מאודדד למה דווקא נדירים ואיכותיים?
צריך להעריך את הכאן והעכשיו. לא יאומן

חנוך. גם אני רוצה לבקש ממך סליחה.
הכרתי את חנוך לפני מספר שנים, היכרות לא מאוד עמוקה, אבל משמעותית. ישבנו כמה פעמים בארוחות ערב משותפות בפורומים כאלו ואחרים, אפילו הייתי בדירתו פעם אחת.
על אף ההיכרות הלא מאוד ארוכה עמו, הצלחתי מיד להבין שמדובר באדם עם נשמה.

אתמול, דיברתי עם חבר על ג'ימי הנדריקס ועל ההבדל בין אותו 'כשרון אמיתי' ומזוקק (כמותו), לבין שאר ה”כשרונות”, שכל חייהם רק שואפים במורכבותם להגיע לאותה פשטות טהורה וחפה מיומרות כמו שהיתה להנדריקס.

חנוך, היה 'כשרון אמיתי' של טוב לב.
הוא לא היה מאותם מתאמצים או מעמידי פנים.
כשהייתי איתו הרגשתי את האנושיות, מהולה בביישנות ומבוכה.. ג'ימי הנדריקס על הגיטרה וחנוך במבטיו ושתיקותיו.

אני רוצה לבקש ממך סליחה.
שלא באתי לבקר כשהיית חולה, כי לא ידעתי מה לומר.
שלא באתי לשבעה.
שלא ולא ולא.. לא משנה מה....
חנוך אני מקווה שהרגשת שבדרכי שלי גם אני הייתי ועדיין איתך.
ענת.

לא מכיר אותך ולא את חנוך. קראתי ובכיתי

ברברוניה, כוס ויסקי,איש הפועל, רכז בשב''כ, שדרות בן גוריון. הכל באיש אחד. יהי זכרו ברוך.

נתן, מזדהה אתך, כתבת נהדר, גם לי קשה ללכת להלוויות ולראות בצער המשפחה האבלה.

זה גם כבוד שנותנים לאדם אהוב בדרכו האחרונה.

זאת דילמה, וכל אחד עושה מה שליבו מנחה אותו.

האם למישהו קל ללכת לבית קברות, לא ולא.
אלה חלק מהחיים..!!!!!

זהבי,
אי אפשר לקרוא את הכתבה ולהשאר אדיש, דמעות מילאו את עיניי בתחילת הכתבה וסיימתי הכתבה בבכי מתמשך.. שמתחבר לבכי שאני בוכה כל יום ויום.. בארבע השנים האחרונות.
אבדתי 3 מבני משפחתי בשלוש וחצי שנים כולם מהמחלה הנוראית הזאת.
מזל אחותי בת 52 וחצי, נפטרה באוגוסט 2005 מסרטן המעי הגס. שנתיים וחצי נמשכה מחלתה.
רבקה אחותי בת 60 נפטרה באוקטובר 2006 (ביום כיפור) מסרטן ריאות מחלתה נתגלתה חודשיים לאחר מות אחותי הראשונה. 10 חודשים נמשכה מחלתה. (נותרו 2 ילדים) (תוך שנה וחודש נפטרו שתי אחיותיי)
והנורא מכל ציון גיסי האהוב (פגשת אותו בשביתה הגדולה)(בעלה של מזל אחותי שנפטרה ראשונה) בן 56, נפטר בתחילת ינואר 2009 השנה מסרטן הריאות חמישה וחצי חודשים מאז שהתגלתה המחלה ..כן כן רק חמישה וחצי חודשים מלאי סבל וכאב עד שנגאל מייסוריו. (כן יש 3 ילדים יתומים כעת..)
מחלה ארורה ונוראית שפגעה 3 פעמים במשפחתי.. למההה 3 פעמים?? פעם 1 לא מספיק??
שום תסריטאי לא היה מסוגל ליצור סרט אימים שכזה:(((
נורית.