אם ליאור התכוון שצדקה היא הערך המוסף לצדק, הערך המוסף שלנו כבני אדם אז הוא צודק.
אבל על מנת שהצדקה לא תהפוך לחסד, ראשית על כל אזרח ואזרחית להנות מהזכויות הבסיסיות שלנו כאזרחים. הזכות לקיום בכבוד, הזכות לחינוך, הזכות לרפואה טובה וכו' ויהה והזכויות האלה מובטחות לנו כאזרחיות ואזרחים אז הצדקה היא אכן הערך המוסף.

האם מגיע לו לקבל מזון ביגוד וכו'?
מי שלא חסך כשעבד וכשנהיה זקן נתלה באחרים - מגיע לו?
צדק זה בכלל לא צדקה ...
צדקה היא אף על פי שלא מגיע כלום לפי הצדק ... מקבל בכדי לחיות ולהיות מהחיים.
לכו הצדקה מעודדת בטלנות ועצלנות - ומדיחה האדם להדרדרות ...
ולמרות זאת צריך כולם בעולם - גם צדק וגם צדקה...

אני כותב אינטואיטיבית:
צדק - מצב, שבו הדברים הם כפי שצריך להם להיות.
צדקה - פעולה שחותרת לעשיית צדק.
אך כמובן, איך הדברים צריכים להיות ? ברי לנו שאין תשןבה יחידה לשאלה זו, או אם נדייק, לכל אחד תשובה יחידה משלו. סבורני, שכנראה בכל אחד מאיתנו נובעת במידה כזו או אחרת מידת עשיית הטוב לזולת.אינני יודע האם זה נובע מאופי האדם הבסיסי או דווקא מההבנה התועלתנית שאם אני אעזור לזולתי, ובסה''כ כולם יעזור לזולתם, נחיה בעולם שמאוד נעים לחיות בו.
דומני, שבכדי למקסם את איכות חיינו, עלינו או לעשות את המקסימוםם לדאוג רק לעצמינו (גם על חשבון האחר), או לדאוג לעצמינו, אך במקביל למקסמם את דאגתינו לזולת. בחירה באפשרות השנייה, אפילו לא מטעמי צדק, חסד, צדקה וכו' (כפי שכתב ליאור) אלא כטקטיקה תבטיח לכולנו עולם סולידרי, שנעים יותר לחיות בו.
ליאור, אינני מכיר אותך, את המאמרים שלך אני קורא בחזקת ''נעשה ונקרא'', כל מאמר מוביל לעשייה חברתית אופרטיבית, ולואי וכל קוראיך, מיישמים את הרעיונות אותם אתם מביע במאמריך.
חזק ואמץ - שיפוד בוטני.

ואכן ללא צדקה החברה קרה ומנוכרת
אני מצפה לעוד מאמרים מאירי עיניים.

שבת שלום מרחוק רחוק

יפה.לא חשבתי על זה שצדקה גזורה מצדק ואילו החסד היא המידה שמעבר לצדקה.
בעולם אמוני,כאשר גם מה ש''שלי'' למעשה איננו שלי אלא ניתן לי מבורא עולם,הצדקה היא רק אמצעי להביא לידי ביטוי תפיסה זו.
מעניין לדעת מה הגבול שבין צדקה לחסד,מה נחשב מעבר למה שצודק.

בכל אופן יופי של מאמר.
שבת שלום.

קשה לנתק את מושג הצדקה ממושג הצדק, אך גם קשה לנתק את מושג הצדקה ממושג החסד. הבלבול אינו רק סמנטי. האדם בחברה מודרנית מערבית רואה בחוק ובמוסדותיו את ההכרח המוסרי. מה שחוקי הוא גם המוסרי. לפיכך הצדקה, שאינה מחוייבת לפי חוק, הועלתה לדרגת חסד ו''רשות'', בהתאם להגדרותיו של הכותב. מאחר וזהו המצב, השבת הצדקה למקומה ה''צודק'' המוסרי הראשוני קשה שבעתיים. אדם אינו חש מנוער מאחריות אם אין ציפייה או הכרח חברתי וחוקי.

במצב הנוכחי, בצדק שואפים פעילים חברתיים להעברת המשקל לצד של כינון צדק תחילה. במצב הנוכחי, המדינה משילה אחריותה משל היתה נשל נחש (מהלכי ההפרטה חסרי הבקרה וללא מחשבה תחילה הם דוגמא מאלפת לכך), והעור החדש שצומח במקומו הוא העמותות והארגונים האזרחיים שלא מוכנים לעמוד מנגד ולצפות בחוסר הצדק הגדל.
נוצר תהליך רגרסיה - למדינה נוח שהעמותות לוקחות אחריות ולכן היא מתפרקת מאחריות נוספת - אל דאגה, הרי ממילא האזרחים שם למלא את המקום החסר. יוצא שדוקא העמותות, כשהן ממלאות את החלל הריק שנוצר, תורמות למעגל הקסמים הזה.
אך מעגל זה חייב להיפסק. העמותות, הממומנות מתרומות, לא יכולות להחליף לחלוטין את תפקיד המדינה. במיוחד נכון הדבר בהשפעת המשבר הכלכלי הנוכחי, שנתן אותותיו באופן מיידי בכל עמותה. האחריות לכינון צדק חייבת לחזור לידי המדינה.
ליאור כותב ש''חברת מופת היא לא רק חברת צדק במובן של חוק ומדיניות הדואגת לחלש''. אמת, כינון צדק אינו תנאי מספיק לחברת מופת. אך זה בהחלט תנאי מחייב, בלעדיו לא תיכון חברת מופת, תהא הצדקה מקיפה ככל שתהא.

תכמנות לשם בניית עסק פרטי והעניים מתבוססים בעוניים

מסכים לכל מילה, חשוב שאירגונים כמו ''זהות'' המשלבים לימוד והתנדבות יקבלו תרומות.

אני מאוד מתחבר לרעיון שנתינת ''צדקה'' היא בראש ובראשונה עשיית צדק עם עצמי והתייחסות לאנושי שבי כמו גם לאנושי שבזולת.

מכיוון שהמדינה כן הסדירה בחוק את החובה המינימלית של כל אדם כלפי חברו בצורת מיסים וחובות אזרחיות אחרות (שירות בצה''ל למשל) ברמה הלאומית, אני חושב שה''צדקה'' בה נעשה צדק בצורה ישירה ובינ-אישית יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה טובה במעגל הקהילתי. אם זה בבניין, או בשכונה, או בעיר, או קהילה המתגבשת סביב עניין מסויים. שם אנחנו רואים את חברינו פנים אל פנים ומתמודדים בצורה אישית עם צרכיהם ומחסורם.
בעיתות משבר (מלחמה, אסון טבע גדול) המעגל הקהילתי מתרחב כמובן וישנה תחושה של ''כל ישראל אחים''.

היות ואם ניתן יותר מדי צדקה אנשים ינצלו את זה לרעה הן בשל מצבנו המוסרי הירוד (התרגלות החרדים לקצבאות למשל) והן בשל חוסר האיזון והמיעוט בצדק עצמו שקיים היום ועלול ליצור תלות גבוהה יותר בצדקה.

אני מסכימה לכל מה שכתוב אבל צריך להיזהר ממצבי שבגלל ריבוי צדקה ודאגה לזולת מפספסים את הצדק. רק השילוב הוא התשובה האמיתית כפי שנראה לי שכותב המאמר התכוון להגיד.