זה עצוב. מאוד.
אני אפילו לא יודעת מה הייתי עושה במקרה כזה.לאבד קרוב משפחה, כמו סבא, דוד זה קשה. אבל אחות. שהיא כל כך קרובה אליך, מישהי שחשובה לך שהייתה אמורה לחזור מהטיול הזה ולהמשיך להנות מהחים בידיעה שעשתה את הטיול ונהנתה. אבל עכשיו, היא פשוט כבר לא נמצאת.
זה משגע המחשבה של לעבור הלוויה של ילדה שעוד לא הספיקה לממש את עצמה בחיים, עם משפחה מדהימה, וחברים נהדרים.
גם אני איבדתי מישהו שקרוב אליי. אבל ההרגשה של לאבד,בת או אחות, עוד לא קרתה לי.
מקווה שלא תקרה גם.
איך חושבים חיובי אחרי מקרים כאלו?
איך מתמודדים עם מקרים כאלו?
תנחומי למשפחת ששון המקסימה.
שלא תדעי עוד צער לעולם.
יהי זכרה ברוך.