שלטון הרוב הוא רק עיקרון אחד בדמוקרטיה מבין רבים.

בג''ץ ממש לא חייב את הלגיטמציה של העם. הוא לא צריך לייצג את העם. הכנסת צריכה לייצג(והיא לא) את העם. בתי משפט אמורים לייצג את החוק והדמוקרטיה ותו לו. אין גרוע יותר מכך שפוליטיקה נכנסת לבתי המשפט.

אני לא רואה שום עריצות של מיעוט על פני הרוב בכך שהוא מבקש זכויות שוות.


יש גם את טענות הביטול זכויות וקבלת זכויות. לא רוצים רק לשמור על מה שקיים אלא להרחיב אותם ולהשוות אותם.
בהחלט יכול להיות שלולא חוק גדעון סהר שמצריך רוב של 7 מתוך 9 לבית המשפט הרבה זכויות היו בסכנה אבל זה לא רלוונטי כי המועמדים החדשיים לא יכנסו לבית המשפט עקב העובדה שאין להם את הרוב הדרוש- מקסימום יגיעו להסכים שיכניסו אחד מהצד הזה ואחד מהצד הזה- שינוי גדול לא יהיה בבית המשפט וטוב שכך.

אכן אין מה לבוא בתלונות שאסור לבחור במועמדים החדשים כי הם לא יהיו עוד יותר טובים מהקיימים, אבל אם הם יהיו יותר גרועים בהחלט יש מקום לתלונות. אבל מכו שאמרתי, תודות לגדעון סהר- זה לא יקרה.


ולפנדה- פה זה כבר מגיע לעניין סדר עדיפויות. לך יותר חשוב נושאים מדיינים כמו התנחלויות וכו' ולי יותר חשוב נושאים חברתיים יותר כמו זכויות מיעוט וכו'.
אתה ימני ציוני ליברל ואני שמאל-מרכז ציוני ליברל התומך בדיוק כמו גם בשוויון וגם בשימור הארץ. אך כנראה שבסדר העדיפיות אנחנו שונים.
לדעתי אחוז קטן שינשא חשוב יותר מאחוז קטן שיתנחל במאחזיים לא חוקיים.

בבג''צ יש שני שופטים דתיים מתוך 12 שזה אחו הדתיים באוכ'. המתכונות הנוכחיות היא מקובלת ומייצגת מגוון דעות. פשוט לחלק מהימנים קשה לתפוס שפסיקות למינהם נובעות מהכרה בזכויות אדם ובחוקי המדינה והדמוקרטיה ולא בהכרח ''בעד הערבים'' או ''נגד המתנחלים''.