האושר שייך לרגש והחשיבה משפיעה על הרגשות.
שום דבר חומרי חיצוני לא משפיע לאורך טווח על הרגשות,אלה הכל השפעות קיצרות טווח.
עכשיו אכלת משהו טעים,נהנת בדיוק כמה שניות,אם תירצה להמשיך להנות מזה,תצתרך להמשיך לאכול הרבה ותהפוך לממוטה.
לנסוע במכונית יפה,זה בכלל לא הנאה,זה שטויות.
לגור בבית גדול,גם כן שטויות חומריות שלא משפיעות על הרגשות.
הוכח במחקרים שעשירים הם לא יותר מאושרים מעניים.
ונימצא שעניים שנהפכים לעשירים,נעשים יותר מאושרים לזמן קצר,ואח''כ כל האפקט נעלם לאחר שהם מתרגלים למצב החדש.
כל הנאה חומרית היא הנאה קיצרת טווח.
דרך חשיבה נכונה גורמת להרגשה טובה שהיא האושר.
אדם אחד שקיללו אותו,יתרגז וישנא את המקלל.
שינאה וכעס אלה רגשות שמביאות סבל.
צורת החשיבה שלו על מה שנאמר לו גרמה לו סבל.
אדם אחר שקיללו אותו,היתעלם מזה והמשיך לחשוב על דברים שהוא אוהב.הוא ממשיך להנות מהיום למרות שקיללו אותו.
הכל קשור בחשיבה,לשני האנשים קרה את אותו דבר.רק החשיבה שלהם על הדבר היתה שונה ושינתה לגמרי את הרגשות שלהם ב-180 מעלות אחד מהשני.
חשיבה היא דבר ספונטני שקשה לישלוט עליו,אבל אפשר לעשות זאת ע''י עבודה קשה של תירגון,בדומה לתיגול של עבודה על השרירים שזאת עבודה קשה שלאורך זמן מביאה תוצאות והשרירים תופחים.
זה לא פשוט ומעט אנשים מגיעים לתוצאות בזה.
רוב האנשים עם דרך החשיבה הטיבעית שהתעצבה אצליהם,כל אחד והמזל שלו.
העבודה הכי חשובה של יהודי דתי היא על זה,וזה ניקרא עבודה על המידות,שהם בעצם הרגשות שאמורים לשבר כל רגש למידה הנכונה שלו.
גם העבודה הבודהיסטית היא על אותו דבר כדי להגיע להארה.רק שהדרך שלהם היא שונה אבל המטרה היא זהה.
אנשים מתמקדים בפולחן של הדת שלנו,ולא מבינים שהעיקר הוא העבודה על המידות,זאת העבודה היהודית.
הדוגמה הכי טובה היא דודו טופז,
הרי את רוב האומנים מהדור שלו זרקו הביתה.
הם הלכו בשקט הביתה והוא התרגז.
הוא סבל מהרוגז שלו,והם פחות,או שקיבלו את זה ולא סבלו בכלל,כל אחד לפי דרך החשיבה שלו על אותו מצב בדיוק.

There is no connection, read about proximal factors.

At the same way you may suggest that because over 40% of Heroine abusers were breastfed that one should stop breastfeeding...