1. על איזה יוצרים ''ללא הצלחה מסחרית'' אתה מדבר? אלה שעשו את ''מרחק נגיעה''? אלה שעשו את ''הבורר'' או את ''הכל דבש''? אלה שמכרו את ''בטיפול'' ל-HBO?

2. האולפן השקוף של 24 ותוכניות הריאליטי מספקים עבודה בתת-תנאים, בד''כ תמורת תשלום מופחת מזה שמקובל בענף (''גלובלי''). הם פורמטים נצלניים ולכן רווחיים.הם נותנים עבודה, אבל לא מקדמים את היצירה, ומה לעשות שזה אחד מתנאי הזיכיון המרכזיים של הערוצים המסחריים. באמת באסה שאי אפשר לגשת למכרז ממשלתי, להבטיח משהו אחד ואז לספק משהו אחר לגמרי.

3.מצטער, אני רואה ערוץ 10, אבל לא שמעתי על עונה שנייה של ''לאהוב את אנה''. לא קראתי עליה כתבות בעיתונים ולא ראיונות עם איבגי ועפר שכטר, לא ביקורות טלוויזיה, לא שלטי חוצות. לא הכל זה פרומואים עצמיים על המסך. אני חושב שכשטן-ברינק מדבר על קידום הוא מדבר בעיקר על זה.

4. אני יוצר דוקו בעצמי, מתעב את הדוקו של וילנאי ומרוז, אבל יש להם סגנון מובהק ומי שלא רואה את זה הוא כנראה עיוור, ג'וינטים או לא.