עכנה

כל הכבוד ארה"ב, הצלחתם להעלות ראש כת אוטוריטרית לעמדה הבכירה בעולם בזמן קריטי מבחינה כלכלית ומדינית.

אי פי, עם כל הכבוד, לא מחזיקה בזכויות לגבי דמותו של אובמה. זו לא דמות דמיונית שהיא הגתה, כמו מיקי מאוס, אלא אדם חי וקיים שהיא בסה''כ צילמה. הצייר המוכשר הסתכל בתמונה של אי פי, וצייר את אובמה כפי שנרקם במוחו לאחר שהסתכל על התמונה. ברור לכל מי שעיניו בראשו שאין כאן tracing, הוא לא העתיק אחד לאחד. הוא נתן פרשנותו לדמות שהיא אובמה, לא לתמונה של אי פי.
דברים ברוח דומה ניתן למצוא בבלוגים של מרצים מכובדים למשפטים באמריקה. חפשו Daniel Solove לדוגמא.
אם הוא מקבל הגנה משפטית טובה מהחבר'ה המומחים שבסטנפורד (שעד לאחרונה, גם לארי לסיג היה בצוות הזה. ממש חוד החנית של שימוש הוגן/חופשי ביצירה קיימת), לא צריכה להיות שום בעיה בתביעה הזאת. אני מקווה שהם לא יתפשרו כמו שנהוג לאחרונה בארה''ב מרוב פחד מהשופטים המטורללים והחוק העמום. (זה מה שקרה בנוגע לסרט וואטצ'מן, וחבל)
בהצלחה לפיירי

כשאמנות משפיעה על הפוליטיקה באופן ישיר כל כך זה מלהיב וגם מטריד... הכוח של המסר האמנותי הוא עדיין החזק ביותר מכל הכוחות המצווים על נפש האדם... ועדיין האמנים לא מושלים ולא רוצים למשול באופן ישיר, כמו גם הפילוסופים והמשוררים. כל מי שתרבות בליבו הוא לכל היותר מקים אייקוני אובמה שכזה אולם בעצמו אינו מעוניין אלא להיחבא אל הכלים ולא לבזבז את עצמו על פוליטיקה.
בדרך כלל רק הברברים הולכים לפוליטיקה, וזו בעיה גדולה. נדמה שיוצא דופן הוא מקרה אובמה, שיכולתו הרטורית מעידה על אהבת הרטוריקה כאמנות, וזה כבר מזכיר את האישים של האימפריה הרומית, אולם בגירסה אפריקנית ודמוקרטית (ואני מקווה שגם פרו יהודית).