כרגע נותר לראות אם כל הסיפור היה של אינטרסנטיות אישית או שיש דרך לטווח ארוך. האם כעת יתחילו לפעול באמת למען הנכים או שהכל היה חלום של כמה מחפשי כבוד וכסף.

אין ספק שיש צורך בנכים גם הכנסת, באותה מידה אין ספק שלא מהאנשים האלה, שאת חלקם אני מכירה, תבוא הישועה. חבורה של אינטרסנטים שרק מחפשים קומבינות לעצמם. יש בין הנכים הרבים במדינה אנשים בעלי שיעור קומה ופעילות חיובית רבת שנים ולא כמו אלו שצצו פתאום, יש מאין, בזכות כסף פרטי. כל המועמדים יחזרו עוד כמה שבועות למקומם הטבעי. מתוכם יש אולי אחד או שניים שמוכרים מעט בקרב נכי פוליו בלבד ולא תמיד מוכרים בצורה החיובית ביותר. חלק אחר הם אלמונים לחלוטין ומכאן ניתן להבין שכפי שלא פעלו עבור נכים עד עכשיו כך יהיה בעתיד. אחת המועמדות נשואה לאדם שמוכר כעבריין פעיל שהיה רק לאחרונה בתקשורת. אחרות הן צעירות שלא עשו עדיין כלום בחייהם. האדם שהיה הראשון שארגן את המפלגה פרש ממנה בגלל מאבקי כוחות וכספים.

בקיצור, זה לא זה. (גם מאילן גילאון לא תבוא הישועה לנכים ובטח לא מנכה צה''ל אצל ליברמן).

יאבדו את לובי הנכים אם יבחרו בעסקנים הדואגים לכיסם ויוקרתם בלבד.
במקום התייחסות רצינית בביטוח לאומי יפנו את התובעים למפלגה שתעזור להם. מי שלא מקושר יוזנח. כרגיל.

א-ס-ו-ר להפקיר נושא כל כך חשוב. אסור להצביע ליוחאי וחבורתו.

כל הכבוד לנכים אני מצביעה בכם

תקופה ארוכה רץ אבי למפגשים של ארגוני הנכים בנסיון להקים ארגון על ולהתייצב מול המוסדות ''יחדיו'' אך ראשי הארגונים כשלו בנסיון כי פחדו לאבד את הכח והשליטה בתוך ארגונם וכמובן כח מיני משקעי עבר ,גאווה ואגו...
אז עשיו אבא שלי רץ עם חלק מחבריו למאבקים קודמים בתוך רשימה לכנסת ואני שמח על כך.
ביחד הם יוכלו להשפיע ולהשיג יותר לנכים.
האם יש בכלל משפחה אחת בישראל ללא נכים?
אנשי שטח מיומנים ולא גנרלים או פרופסורים אך נחושים בדעתם לעשות את השינוי ולהשפיע מבפנים.
ולך אבא אומר כי ''גם חלומות מתגשמים''

סוף סוף קול שפוי במדינה הזאת.

שיצטרפו למפלגת הגמלאים הירוקים וכדומה
לא חבל על הקולות של האנשים?